חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007

1. פרשנות - סעיפים 2-1 לחוק זכות יוצרים
1.1 הדין
סעיפים 2-1 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק" או "חוק זכות יוצרים"), קובעים כי:

"1. הגדרות
בחוק זה:
"זכות יוצרים" - כמשמעותה בסעיף 11;
"זכות מוסרית" - כמשמעותה בסעיף 46;
"טביעה", לעניין צלילים - שימור של צלילים באמצעי המאפשר לשמעם או להעתיקם;
"יצירה אדריכלית" - בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור; {סעיף 35 לחוק הישן}
"יצירה אמנותית" - לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית;
"יצירה דרמטית" - לרבות מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית-מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה;
"יצירה משותפת" - יצירה שנוצרה בידי כמה יוצרים במשותף ולא ניתן להבחין בחלקו של כל אחד מהם ביצירה;
"יצירה ספרותית" - לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב;
"יצירת פיסול" - לרבות תבנית או מודל של פסל;
"יצירת צילום" - לרבות יצירה המופקת בתהליך הדומה לצילום, ולמעט צילום שהוא חלק מיצירה קולנועית;
"יצירה קולנועית" - לרבות יצירה טלוויזיונית וכל יצירה שדומה במהותה ליצירה קולנועית או ליצירה טלוויזיונית;
"לקט" - לקט של יצירות לרבות אנציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים לרבות מאגר מידע;
"מפיק", לעניין יצירה קולנועית או תקליט - מי שאחראי על ביצוע הפעולות הדרושות לשם יצירת היצירה הקולנועית או התקליט, לפי העניין;
"עותק מפר" - עותק של יצירה שיש בה זכות יוצרים, למעט בניין או מבנה אחר, שהוא אחד מאלה:
(1) עותק שנעשה בישראל בלא רשותו של בעל זכות היוצרים באופן שמהווה הפרה של זכות היוצרים להעתקה כאמור בסעיף 11(1);
(2) עותק שיובא לישראל אשר אילו היה נעשה בישראל, היתה עשייתו מהווה הפרה של זכות היוצרים להעתקה כאמור בסעיף 11(1); ואולם עותק שנעשה מחוץ לישראל ברשותו של בעל זכות היוצרים במדינה שבה נעשה, לא ייחשב לעותק מפר;
"פרסום", של יצירה - הוצאה של מספר סביר של עותקים של היצירה, בשים-לב לאופיה, לרשות הציבור, ברשותו של בעל זכות היוצרים, למעט ביצוע פומבי של היצירה או שידורה, ולמעט הצגה לציבור של יצירה אמנותית;
"תוכנת מחשב" - תוכנת מחשב בכל צורה שבה היא מבוטאת;
"תקליט" - טביעה של צלילים, למעט טביעה של צלילים ביצירה קולנועית;
"השר" - שר המשפטים."

1.2 מקום הפרסום לראשונה
"בחוק זה יחולו הוראות אלה לעניין המקום שבו פורסמה יצירה לראשונה:
(1) יצירה שפורסמה בכמה מדינות בתוך שלושים ימים מיום שפורסמה לראשונה - יראו אותה כאילו פורסמה לראשונה בכולן בו-זמנית;
(2) יצירה שפורסמה לראשונה בישראל ובמדינות אחרות בו-זמנית - יראו אותה כאילו פורסמה לראשונה בישראל."

1.3 ההלכה הפסוקה
1.3.1 יצירה אומנותית - אדריכלות -בניין או מבנה אדריכלות כיצירה אומנותית
יצירה אדריכלית שהיא אחד הסוגים של יצירה אמנותית מוגדרת באופן רחב וכוללת כל בניין או מבנה אחר וכ ןמודל לבניין או למבנה כאמור. ההגדרה בחוק החדש{חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן:"החוק החדש")} רחבה יותר מההגדרה שהיתה קיימת בסעיף 35חוק זכות יוצרים, 1911 {"להלן: חוק 1911" או "החוק הישן"}ולפיה:"מעשה-אמן אדריכלי" פירוש וכל בניין אומבנה שיש לו אופי או שרטוט אמנותי, ביחס לאותו אופי או שרטוט או כל מודל לבניין או למבנה כאלה בתנאי שההגנה הניתנת על-פי חוק זה תצומצם לאופי או לשרטוט האמנותיים ולאתחול על פרוצסים או שיטות של בניה.

ב- ע"א 23222-09-12 {המרכז למוסיקה על-שם פליציה בלומנטל נ' נילי פורטוגלי, תק-מח 2013(3), 21155 (2013)} נשאלת שאלה לעניין זכותו המוסרית של מעצב פנים, מה הזכות כוללת וכיצד היא מגנה על יוצר היצירה, עיצוב הפנים. זכות זו שומרת על זכות היוצר כי שמו יתנוסס על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים וכן שלא תוטל פגם ביצירה, לא יעשה בה סילוף או פעולה שתפגע ביצירה. שינוי יצירה מוגנת לא נמנת ברשימת השימושים הנתונים ליוצר, ואין בפעולה זו כדי לפגוע בזכות היוצרים החומרית-כלכלית של היוצר, המקנה לו שימוש פומבי ומסחרי ביצירתו.

השאלה היא האם הצבת וילון בניגוד לעיצוב הפנים הכללי הינו פגיעה בזכות היוצרים של המעצב. השאלה תיבחן לאור איזון בית-המשפט בין האינטרסים האישיים של היוצר לבין אינטרסים לגיטימיים אחרים שעשויים להיות ביצירה, כמו אינטרסים כלכליים של בעל העותק הפיזי של היצירה, אינטרסים ציבוריים ועוד.

במקרה זה מדובר ביחס בין היוצר לבין המזמין, בית-המשפט הסיק תנאי מכללא ביחסים בין היוצר לבין מזמין היצירה והכיר בכך שמאחר שתליית הוילון הינה באופן זמני ולא בכל שעות היממה וזאת לצורך חיוני של המפעיל אין הדבר מהווה פגיעה בזכויות היוצרים של המתכנן או בזכותו המוסרית.

בנוסף, ב- ת"א (חי') 977/86 פרופ' אבשלום טאו נ' הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל בע"מ ואח', תק-מח 92(3), 1503 (1992) נבחנה ההגדרה של יצירה אומנותית הכוללת "מעשי-אמן אדריכליים" בחוק החדש היא מוגדרת כבניין או מבנה שיש לו אופי או שרטוט אומנותי ביחס למבנה או בניין אחרים. לשם החלת יצירה אומנותית יש לבדוק הקריטריונים לשם בחינה האם היא ראויה להגנת זכות היוצרים שכן היא לא תינתן לרעיון מופשט אלא עבור ביטוי מוחשי של הרעיון.

הביטוי צריך להיות מקורי, כאשר מקורי פירושו הוא היות היצירה לא מועתקת מיצירה אחרת אלא מקורה ביוצרה. אם השתכנע השופט, על-סמך חוות-דעת המומחים, שכן לא מדובר במבחן אוניברסאלית של הערכת הרבים של המבנה אלא של אלא היודעים להעריכו כבניין אסתטי בצורה מקורית המיועדת להנאת המבינים ולא רק לתכלית הפרקטית שלתכליתו נוצר. על-כן הוא יקבל הגנת זכות יוצרים.
ככל שהייחוד האמנותי ביצירה שיש לה גם תכלית שימושית - ויצירה ארכיטקטונית בכלל זה - הוא הדומיננטי לעומת התכלית השימושית, כן גדל הצורך להגן עליה; וככל שייחוד זה מתבטל בפני השימושים, כך קטן צורך זה.

את הביטוי "פגיעה בשמו או בכבודו..." יש לפרש פירוש מרחיב, הכולל גם פגיעה ביצירה עצמה על-ידי שינוי משמעותי הפוגע כמאפייניה היצירתיים, או שוללם, שכן, שינוי כזה יש בו משום פגיעה בכבודו של היוצר כאמן. פירוש זה הולך בעקבות אמנת ברן אשר אומצה.

סילוף, פגימה, פעולה שיש בה הפחתת ערך, או שינוי אחר ביצירה יש בהם כדי לבטל, להעלים, או לפגוע במרכיביה היצירתיים, פוגעים בכבודו של המחבר ולפיכך, אם אכן התוספת מהווה שינוי כזה. יש בה משום הפרת זכות היוצרים של מחברה. יש לשים-אל-לב כי קביעה מהותה, טיבה והיקפה של הפגיעה לדעת השופט אינה צריכה להיות מוגדרת מראש אלא צריכה להיבדק כל מקרה לנסיבותיו.

המחוקק לא מעוניין שאדריכל יעצור בניית בניין, גם אם יש לו זכות יוצרים ולכן קבע כי את הסעדים לזכות זו ניתן לקבל רק לאחר השלמת הבניין עצמו ולא לפני סיום הבניה.

פסק-הדין מנחה נוסף העוסק במבנים קיימים הינו ע"א 448/60 {מקס לב ואח' נ' המשביר המרכזי, פ"ד טז 2688 (1962) (להלן:"עניין מקס לב")} קבע כי לקיחת קו עיצוב מבניין קיים ושילובו בבניין חדש אין בו שלעצמו פגיעה בזכות היוצרים כל עוד לא יהיה הבניין החדש זהה לבניין הקיים ובעל אפקט דומה. לקיחת קו עיצוב שיראה כהעתק של בניין קיים יחשב כפגיעה בזכות היוצרים של בעל הזכות בבניין הקיים.

תוספות לבניין קיים
בפסק-הדין בעניין מקס לב נקבע גם כי תוספות לבניין תהווה פגיעה בזכות היוצרים מאחר והתוספות לא רק משנות את תכונות הבניין אלא גם משתמשות בתכניות לא לו. על-כן יש לבקש את רשות בעל הזכות ורק לאחר קבלת האישור יהיה ניתן לבצע שינויים.

כמו-כן ראוי להזכיר גם את ת"א 1889/66 {אלפרד נוימן נ' הטכניון, פ"מ ס' 260} בו נקבע כי אין בנמצא בחוק זכות היוצרים הוראה האוסרת פגיעה במבנה הפנימי של הבניין אשר תפגום במראה החיצוני של הבניין, ולכן לא יהיה ניתן לדרוש סעד בגין פגיעה בזכות המוסרית של היוצר בגין שינוי זה.

1.3.2 תכנית אדריכילות כיצירה אומנותית
סעיף 35 לחוק הישן מגדיר "תכניות" כיצירה אומנותית. בעניין ע"א 606/76 {סי.בי.אל נ' צבי לישר, פ"ד לא(3), 333 (1977)} נקבע כי ההגנה יכולה להינתן לצד האסתטי של הבניין שהוקם על-פי התכנית או לתוכן המחשבתי של התכנית או לתוכן המחשבתי של כל התכנית עצמה (או לשניהם) אם יש בהם אותה מידת מקוריות המצדיקה את מתן ההגנה.

כמו-כן אפשר להגיש תביעה לפי הגדרת "מעשה-אמן אדריכלי" כשהגנת זכות היוצרים מוגבלת לאופי ולעיצוב האמנותי וכיצד היא תשתרע על תהליכים או שיטות של בניה וזאת לפי סעיף 35 של חוק זכות יוצרים, 1991.

1.3.3 צילום
ההגדרה בחוק החדש מבוססת על ההגדרה הקיימת בסעיף 35 לחוק, 1911 ובאה להבהיר כייצירת צילום מוגנת תהיה ללא תלות באמצעיה טכנולוגי ששימש לצילום. הסיפא להגדרה נועד להבחין בין יצירת צילום העומדת בפני עצמה לבין צילום המהווה חלק מיצירה קולנועית המוגנת לפי הוראות החוק המוצע כיצירה דרמטית.

ב- ת"א 22999-02-11, אוריה גנור נ' וואלה! תקשורת בע"מ, תק-מח 2013(3), 21275 (2013)} נדונה תביעה שעיקרה הפרת זכות יוצרים והפרת זכות מוסרית בשתי תמונות שפורסמו באתר וואלה.

הגנה של מפר תמים פועלת רק לטובתו של אדם המפר זכות יוצרים מבלי לדעת ומבלי שהיה לו יסוד סביר לחשוד כי קיימת זכות יוצרים ביצירה ושלא היה עליו לדעת כי מתבצעת הפרה. רק הנחה מוטעית שיש לה יסוד נאמן על אי-קיום זכות יוצרים תקים למפר הגנה. כמובן שהחוק מבדיל בין תמימות להיתממות והוא פוטר רק את מי שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה, הנטל ההוכחה בדבר אי-הידיעה מוטל על הנתבע ולא קל להרימו.

טענה בדבר אי-ידיעה או שסבר בתום-לב שהזכויות שייכות לאדם אחר לא יתקבלו, אלא עליו להוכיח שלא ידע ולא היה עליו לדעת כל קיום זכות היוצרים ביצירה. הטענה טעונה יסוד נפשי של ידיעה ולכן היא תהיה בגדר אחריות מוחלטת.

המחוקק לא נכנס למצבים ולפירוט אודות חובה לציין את שם היוצר והוא יבחן זאת לאור מבחן "האדם הסביר" ובפירוש "הדרך המקובלת" - ועל בית-המשפט להחליט בעניינים אלו.
אדם התובע תביעה לעניין זכות יוצרים יבחן האם יש במעשיו אשם תורם, האם הוא ניסה להגן על מטרתו ועל זכותו המוסרית וביצע פעולות מינמאליות לאזכר את שמו ביצירותיו מעשיו אלו או היעדרם יהוו שיקול רלוונטי בגזירת הסעד.

1.3.4 יצירה ספרותית
את חוק זכות יוצרים, יש לפרש בליברליות ובהרחבה מאחר והרשימה בו איננה סגורה וההגדרות בו אינן ממצות. הגדרת "יצירה ספרותית" יכולה וחייבת להיות על יצירות חדשות שהמחוקק לא התייחס אליהן, כל עוד הן מתאימות וראויות. הדבר נובע מהתפתחות הטכנולוגיה והדנימיות שבה, לכן החוק גמיש וסופח לתוכו יצירות ספרותית אחרות שלא מצאו ביטוי לפני-כן בחוק, למשל - לקטים והרצאות אשר לא נחשבות כיצירות ספרותיות "קלאסיות" אלא כיצירות ספרותית שממלאות את דרישות היצירה הספרותית וקיבלו לכך ביטוי כבר בחקיקה, זאת בניגוד למפות ותרשימים שהוגדרו כיצירה אומנותית.

1.3.5 תוכנת מחשב
דוגמה לסיפוח יצירה ספרותית שאינה נחשבת ליצירה ספרותית קלאסית היא תוכנת המחשב.

בפסק-הדין ת"א (ת"א) 3021/84 {apple computer inc נ' ניו-קוב טכנולוגיות בע"מ, פ"מ תשמ"ז(1), 397} נקבע כי תוכנת המחשב היא פרי רוחו של היוצר והכותב אותה ולכן הינה יצירה ספרותית.

מאחר שתוכנת מחשב היא פרי רוחו של האדם היוצר והכותב אותה היא תהיה יצירה ספרותית כמשמעותה בהגדרת החוק. זאת לאור התממשות תכונותיה של יצירה ספרותית בה, ולכן תכונת המחשב הן ב-source code והן ב-object code בין שהיא כתובה ומודפסת בתקליטונים ובין שהיא אגורה ב-rom תהיה מוגנת על-פי החוק. ראה ת"א 3021/84 {אפל ואח' נגד ני-קוב טכנולוגיות, פ"מ תשמ"ז(א), 397 להלן:"פרשת אפל").

1.3.6 המבחן המשפטי בהפרת זכות יוצרים
ב- ע"א 139/89 {הרפז ואח' נ' אחיטוב, פ"ד מד(4), 16 (1990), (להלן: "עניין הרפז")} נקבע שעל-אף סיווג תוכנת המחשב כיצירה ספרותית, להבדיל מיצירה דרמטית, על בית-המשפט לפנות למבחן המשפטי רחב הפורש את הגנת זכויות היוצרים מעבר לרכיבים חיצונים או מילוליים של היצירה, שכן ההגנה על זכויות היוצרים של תוכנת מחשב לא תינתן על רעיון אלא אופן ביטוי הרעיון, כגון; בחירה וארגון מיוחד של הרעיונות הקונקרטים והתפתחות הפנימית המיוחדת של מרכיבי היצירה.

כאשר יש העתקה של תוכנה אך 80 תווים מתוך למשל 16,000 שונו, כפי שקרה בפרשת אפל, נקבע שלא מדובר בשינוי משמעותי של התכנית גופא אלא רק שינויים בנתונים קוסמטיים שלא משנים את העובדה שבוצעה העתקה ואין בהם ממש על-מנת לצמצם את ממדי הפגיעה במוניטין של התובעת.

1.3.7 האם מעגל מודפס יחשב כיצירה?
מעגל מודפס לא ייחשב כיצירה שיש לה הגנה של זכויות יוצרים במיוחד לא אם אין לכך הוכחה והמעגל לא נרשם אצל רשם זכויות היוצרים. עצם אי-הרישום של המעגל ועצם כך שחברה, במקרה הזה אפל לא דאגה לרישומו כפי שדאגה לרישום תוכנות, ניתן להסיק שהמעגל איננו יצירה ומימלא אינו בר-רישום, במיוחד כשאין הוכחה שהוא אכן בר-רישום.

על-כן, מעגל מודפס לא נופל באף אחת מהקטיגוריות המנויות בסעיף 35(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 הישן בהגדרה של יצירה ספרותית. יתכן שמדובר כאן במדגם המיועד להכפלה וכנראה הוא אף הוכפל ברבבות של מהדורות, ומשום כך הוא הוצא על-ידי תקנה 72 מכלל תחולתו של חוק זכויות יוצרים, או שמדובר בפטנט, ואז חלה עליו הגנת "catnic" הקובעת שאין זכויות פטנט עולות בקנה אחד עם זכויות יוצרים.

1.3.8 הגנה על שלבי פיתוח התוכנה
השלבים לפיתוח תוכנה הינם לפי פסק-דין ת"א 1311/85 {עופר אחיטוב נ' ישראל הרפז, פ"מ תשמ"ט(ב), 177 (1992), (להלן: "עניין אחיטוב")} הינם:

ראשית, יקבעו הדרישות מהמערכת, תפקידיה ומגבלותיה. בנוסף יקבע כיצד תפעל מנקודת מבטו של המשתמש.

שנית, עיצור (תכנון) התוכנה - בשלב זה נוצר מבנה התוכנה ומתורגמות דרישת התוכנה למפרטים סכמטיים המתארים כיצד יפעלו המטלות שהתוכנה צריכה לבצע כאשר היא תוקם.

שלישית, המתוכנתים יעצבו את התכונה מתוך השרטוטים והמבנים הסכמטיים לשפת המחשב.

יש לשים-לב כי זכויות היוצרים יגנו לא רק על כל שלב ושלב בתכנון התוכנה אלא גם על התוכנה המוגמרת שכן יש לתוכנה המוגמרת ביטוי מוחשי לכל שלבי פיתוחה, הגם שלא כל שלב יוכר כיצירה נפרדת אלא יש לראות את התוכנה בכללותה אולם הגנת זכויות היוצרים תחול על כל שלב בשלב התוכנות שכן העתקת חלק מהיצירה, אפילו רק בשלב התחלתי תהווה הפרה זכויות יוצרים.

למרות כל הנאמר בפרשת אחיטוב יצאה אזהרה לבית-המשפט כי עליו להישמר ולבחון כל מקרה לנסיבותיו כי הגם שבית-המשפט מחוייב להעניק הגנה ליוצר התוכנה ולשמור על ערך יצירתו ולעודד פיתוח וקידום הענף יש להישמר מהגנה מקיפה מדיי ופרטנית שתקשה את תהליך ההמצאה והפיתוח, תביא להפחת התחרות ותוביל לקפאון בענף.

1.3.9 מידת ההוכחת ביסוס פגיעה בזכות יוצרים
בעניין אחיטוב הובהר כי הנטל על התובע להוכיח שהנתבע העתיק הוא שמדובר בחלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע. בעניין זה לא הכמות קובעת, אלא האיכות והערך של החלקים שהועתקו. אין צורך בראיות ישירות ואפשר שהראיות תהיינה בדרך של הסקת מסקנות שמאחר ולנתבע היתה גישה ליצירת התובע ויש דמיון בין שתי היצירות סביר להניח, שדמיון זה אינו פרי של מקרה או של סיבה אחרת, אלא של העתקה.

את שאלת הזהות או הדמיון בין שתי התוכנות, יש להכריע בה בעיקר על-סמך חוות-דעת ועדויותיהם של מומחים בעלי ידע וניסיון בתחום המחשבים ותוכנות למחשבים אשר יבחנו, כפי שנקבע בפרשת הרפז, האם קיים דמיון מובהק בין תוכנת מחשב אחת לרעותה, בארגון, בסדרובמבנה. הדבר יהיה הפרה של חלקו המעשי והמהותי של היצירה, גם אם התצוגה האודיו-ויזואלית של התכנית שונה תהיה שונה.

1.3.10 שיטת לימוד
שיטת לימוד הוכרה בפסק-הדין הרשקו כיצירה ספרותית, הסיבה לכך שספר לימוד, יכול להיות הפרה של זכות יוצרים גם בדרך של יישום סימנים ויסודות טכניים בלימוד חשבון. יש לבחון דמיון בין הספרים הנוגעים בדבר גם אם מדובר בהעתקה מוסווית גם אז תופר זכות היוצרים מאחר וזכות היוצרים נבחנת לאור השאלה אם מדובר בביטוי של רעיון מקורי או שמא מדובר בהעתקה מוסווית מיצירה אחרת {ראה ע"א 23/81 הרשקו ואח' נ' אורבוך בע"מ, פ"ד מב(3), 749 (1988), (להלן: "פרשת הרשקו")}

בפרשת הרשקו עמד בית-המשפט על השאלה האם שיטת הבדידים צריכה להיות כשיטה החוסה תחת חוק הפטנטים או שמא תחת זכות היוצרים. בית-המשפט קבע שמאחר והשיטה הועלתה על הכתב והנתבעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה למועד העלאת השיטה על כתב היצירה תחשב כיצירה ספרותית. כמו-כן נקבע כי לא מדובר בהעתקה מלאה של השיטה וכל עוד ינופו מספרי הלימוד אשר בהם נפל הפגם ניתן יהיה להוציא מהדורות חדשות של הספר.

1.3.11 תרשימים ותכניות בהליך יצרני
תכניות הן יצירה שחוסה תחת מטריית הגנתו של זכות היוצרים {ע"א 109/84 מנחם ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מא(1), 577 (1987)}.

זכות היוצרים על תכניות ותרשימים, כפי שנקבע ב - ת"א 1516/88 {עוז און נ' אלקטרוזן, פ"מ תש"ן(א), 149, (להלן: "עניין עוז")}, בחומר כתובמגינה על בעלהזכות מפני העתקתו של החומר הכתוב, אך לא מעבר לכך. לכן על התובע הטוען להפרת זכויות יוצרים להוכיח שלנתבע היתה גישה ליצירה המקורית אשר התובע הוא יוצרה וממנה העתיק את היצירה שבמוקד התביעה.

עוד נאמר בעניין עוז כי תרשים או תכנית בהליך יצרני חוסה תחת הגנתו של סעיף 35(1) לחוק זכות היוצרים הישן, ומהווה "יצירה ספרותית" אך יש להרים את נטל ההוכחה לעניין בעלי היצירה המקורית והיצירה החשודה כמעותקת. בנוסף יש להבחין בין איסור על העתקת תרשימים ותכניות לבין ייצור על-פיהם חפץ, משום שייצור המוצר לא נהנה מחוק זכויות היוצרים מאחר ורק רישומו כמדגם או פטנט, ימנע ייצורו.

1.3.12 מערך אב לייצור מעגל חשמלי מודפס
בית-המשפט קבע ב - ת"א 557/79 {יעקב קוטליצקי ואח' נ' אלקלעי ואח', פ"מ תשמ"ב(א), 387} כי מערך חשמלי של חפץ זה אשר עשוי מלוח דק מפלסטיק או מחומר דומה ועשוי בפלסטיק לא יהנה מהגנת זכויות היוצרים, שכן הוא שלעצמו לאחר שהוא "נצרב" אינו חפץ שימושי שניתן ליישם עליו דוגמה או קישוט שימשוך את העין אלא מדובר במוצר תעשייתי שנוצר על-פי תכנית שעובדה בעמל שכלו ומיומנותו של מהנדס אלקטרוני.

1.3.13 תרגום תמליל סרט
תרגום תמליל סרט מהווה יצירה ספרותית. זכות היוצרים קיימת לא רק בתרגומי מופת אלא לכל תרגום, מאחר ובכל תרגום יש יצירה מקורית והיא זאת אשר מוגנת על-פי החוק.
על-מנת שהמתרגמים יהיו בעלי זכויות היוצרים יש לבחון האם הם מועסקים על-פי "חוזה שירות" ובמידה והם אכן כן תחת חוזה זה, בעלי זכויות היוצרים יהיו מעסיקי המתרגמים והם אלה שיהנו מזכות "בעלים ראשונים" על זכויות היוצרים, שכן המעסיק שילם עבור רכישת זכות היוצרים ועל-ידי כך ביצע העברת הזכויות במסגרת החוזה לשם פרסום התרגום ברבים {ע"א 691/66 פולמטכניק (ישרלא) נ' פקיד השומה, פ"ד כא(2), 642 (1967)}.

1.3.14 דברי פרסומת ותעמולה
כפי שצויין, גם יצירות שאינן יצירות ספרותיות "מובהקות" חוסות תחת הגדרת יצירה ספרותית. גם פרסומות ותעמולה יכולות להיות יהוו יצירה ספרותית כל עוד לא יהיו סיסמאות גרידא {ע"א 178/79 רלף הלינגר נ' יואל אסתרון, פ"מ תש"ם(ב), 45}. כמו-כן עליהן להיות מקוריות בדרך ביטוי הרעיון העומד מאחוריהן, זאת כיוון שהחוק לא דורש מהן להיות מקוריות וחדשות אלא שיהיו פרי עטו של המחבר.

1.3.15 יצירה אומנותית
ליצירה אומנותית פנים רבות, אך כלל הגנת זכות היוצרים תינתן לא לרעיון מופשט אלא לביטוי ממשי של רעיון. על הביטוי להיות מקורי באופן שלא יהיה העתק של יצירה אחרת ומקורה יהיה ביוצרה-מחברה. בנוסף, היצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כישרון והשקעה, ולו רק במידה קלה, ובלבד שיהיה ליצירה את אופי שונה משל החומרים שמתוכה עוצבה. כל שינוי מהעובדה הקודמת די בו בשביל להראות את פרי המאמץ העצמאי של המחבר בליקוט, סידור ועריכה של היצירה. {ע"א 360/83 סטרוסקי נ' גלידת ויטמן, פ"ד מ(3), 340 (1985), (להלן: פרשת ויטמן"); ת"א 1454/79 סטרוסקי נ' ויטמן, פ"מ תשמ"ג(ב), 460 להלן: "פרשת סטורבסקי")}.

בפרשת סטורבסקי הדגישה הפסיקה כי פשטות יצירה לא תבטל את זכות יוצרים אוטומטית, אך במקרה בו מדובר במצב קיצוני של סתם עיגול, קו או כל צורה אחרת שלא מוציאה לידי ביטוי כישרון או מאמץ מיוחד, כמו-כן עליה להיות מיועדת לקהל מסויים שידע להעריכה כפי שהיא.

עניין נוסף אשר בו דן בית-המשפט הינוהמונח "אמנות" בהקשר של "יצירות אמנותיות". ב - ע"א 513/89 {S/interlego a נ' lines bros. S.a-exin, פ"ד מח(4), 133 (1994)} לא בא להציב דרישה נוספת לגבי היצירות אלא רק לציין באיזה סוג של יצירות מדובר, וזאת להבדיל מן ההקשר של "מלאכת אמנות" המוכרת לנו, יצירת אומנות בהקשר זה לא תשקף אמנות במובן המקובל של המילה אלא רק נועדה לתאר סוג מסויים של יצירות אשר חוסות תחת הגדרת "יצירת אומנות" כמשמעותה בחוק.

1.3.16 אומנות שימושית
אמנות שימושית תחשב כאומנות ותחול עליה הגנת זכויות היוצרים שכן היצירה נועדה לתצרוכת מסחרית.

ישנה מקבילית כוחות האומרת שככל שדלים המקוריות והמאמץ הרוחני שביצירה, כך נדרשת להפרת זכות היוצרים בה העתקה מדוייקת יותרוכאשר תהיה העתקה מדוייקת יותר כך בית-המשפט יקבע כי אכן מדובר בהפרה {ראה פרשת סטורבסקי}.

1.3.17 שלט
שלט הינו יצירה מקורית הראויה להגנה, כך נקבע בפרשת סטורבסקי. זאת למרות שבמרכיביו ממש אין כל חידוש ומקוריות. אך די בכך שיוצריו עמלו והשתמשו בכישוריהם המקצועיים והכינו את השלט כיצירה חדשה שלהם שאינה העתק של יצירה אחרת בשביל להעמיד את השלט כיצירה עצמאית וחדשה.

הטקסט של גבי השלט יכול להיחשב כיצירה ספרותית אם הוא ראוי להגנה אך הציורי והגרפי של הפרסומת יכול להחשב כיצירת אומנותית {ראה פרשת סטורבסקי}.

בפרשת ויטמן נאמר כי השלט הוא בגדר פרסומת אשר נהנת מהגנת זכות יוצרים בין אם היא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית או כשילוב של השתיים.

כמו-כן נקבע בפרשת ויטמן כי ההבדל בין שלט לבין תכנית אדריכל היא התוכן המחשבתי בה. התוכן המחשבתי בתכנית אדריכל היא הרעיון הגלום העומד מאחורי תכנית בניית בניין. בשלט פרסומת הרעיון הגלום בתוכן המחשבתי שהושקע, הינו אופן ביצוע הציור שלא ניתן להגדירו כיצירה ספרותית אלא כיצירה אומנותית מאחר ותפקיד השלט הוא למשוך את עין הצופה.

בנוסף על-כן בפרשת ויטמן בית-המשפט עמד על השאלה למי נתונה זכויות היוצרים על שלט וקבע כי הזכויות שייכות למי שהזמין ושילם עבור עיצוב השלט. כפועל יוצא, למזמין שמורה הזכות לעשות בשלט שימוש בין על דרך העתקה ובין על דרך החיקוי כראות עיניו. כמו-כן ראוי להבהיר כי אין חשיבות לכך שההעתקה תתבצע או לא, מגלופה כל שהיא, זאת מאחר ולא כל יצירה יכולה להיות מעותקת מגלופה וכל עוד יש דגם מקורי שעל-פיו מכינים דגמים אחרים זהים או כמעט זהים - יהיה מדובר בהעתקה.

1.3.18 לוחות וליקוטים
כשמבקשים-לבחון האם נעשתה הפרת זכויות יוצרים בנושא זה יש לבחון האם יש ביצירה דבר אשר נעשה לאחר מחשבה, עמל ומיומנות ויחשב כמקורי וזאת לאחר השוואה עם יצירה אחרת בשלמותה ובדיקה האם נעשה העתקה של חלק מהותי של היצירה {ע"א 136/71 מדינת ישראל נ' יצחק אחימן, פ"ד כו(2), 259 (1972)}.

1.3.19 מוצר אופנה
בפסק-הדין בעניין ת"א (ת) 152/90 {להבי דניאלה נ' יעקובי יעקב, תש"ן(1) 27} נקבע כי אין להכליל פריטי אופנה תחת הגדרת "אומנות שימושית" הגם אם לפריט יש שימוש פונקציונלי ויספק את החוש האסתטי מאחר ויש צורך שיהיה קישוט יוצא דופן שלעצמו מהווה יצירת אומנות. בית-המשפט הביא כדוגמה לכך שהבריות אינן נוהגות להגיד על בגד יפה שעוצב על-ידי אופנאי מוכשר שהוא יצירת אומנות ולכן ניתן ללמוד מכך על דרך האנולוגיה על ההגדרה.

1.3.20 עיצוב אותיות
עיצוב אותיות יחסה תחת הגנת זכויות היוצרים שכן כל מטרת חוק זה הוא להגן על מיומנות מקורית, על-כן בפסק-הדין בעניין ת"א 665/87 {ניסן פלג נ' מדן מפעלי דפוס נצרת בע"מ, פ"מ תשנ"א(ב), 49 (1990)} נפסק כי עצם כתיבת האותיות אין בהן כדי להביע רעיון בכתב של רעיון אלא להביא לידי ביטוי כישרון גרפי. לכן כתיבת אותיות {ובמקרה הנדון - אותיות שנכתבות על-ידי סופר סת"ם} יוגדרו כיצירת אומנותית כמשמעותה בחוק.

1.3.21 הצגה פומבית
בפסק-הדין בעניין המר' ת"א 6751/71 {אקום בע"מ נ' חבר' מלון דבורה, פ"מ ע"ח 263}, עלתה השאלה, האם הצגת תכניות טלויזיה בטרקלין מלון נחשב להצגה פומבית כאשר אין תשלום תמלוגים? התשובה לכך היא שהדבר אסור שכן כאשר כל אורחה פורחא יכול להיכנס ולצפות בתשדירים ללא קשר והדבר יכול להיות אף סיבה להגיע למלון המאפשר לצפות חינם אין כסף בשידורים.

הדבר מהווה ניגוד לצפיה "מעין ביתית" המתרחשת בחדרי המלון שכן שם האורח מרגיש "בבית" וצפיה כזו מותרת. על-כן צפיה כזו מחייבת תשלום תמלוגים לחברת אקום.

2. תנאים לקיומה של זכות יוצרים
סעיף 3 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"3. ייחוד הוראות החוק
לא תהא זכות יוצרים ביצירה אלא לפי הוראות חוק זה."

3. סעיף 4 לחוק זכות יוצרים
3.1 הדין
סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"4. היצירות שבהן יש זכות יוצרים
(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
(2) תקליט;
ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8 או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9.
(ב) לעניין סעיף-קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו."

3.2 ההלכה הפסוקה
3.2.1 מבחן המקוריות
ב- ע"א 7996/11 {סייפקום בע"מ נ' עופר רביב, תק-על 2013(4), (2013), (להלן: "עניין ספייקום")} נקבע כי לצורך הוכחה כי מדובר ביצירה, שהיא אכן יצירה מקורית, הראויה להגנה זכות יוצרים, יש צורך לבחון ארבעה רכיבי-משנה אשר אין די בהתקיימות רכיב אחד לשם הוכחת המקוריות:

ראשית, יבחן מבחן המקור הבוחן האם מקור היצירה הוא ביוצרה או שמא המקור הוא מיצירה אחרת.

שנית, מבחן ההשקעה אשר דורש כי היוצר השקיע עמל מסויים ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה, בדומה לבסיס העיוני להכרה בזכות בקניין "גשמי".

המבחן מבוסס על גישת העמל ותאוריית הזכויות הטבעיות הנשענות על משנתו של הפילוסוף ג'ון לוק, כהצדקה להענקת זכויות קנייניות בכלל וזכות יוצרים בפרט. על-מנת להוכיח מבחן זה יש צורך בהשקעה מינימלית של משאב אנושי כלשהו. חשוב להבהיר כי לא די בהשקעה בלבד לצורך הגנה על יצירה באמצעות זכות יוצרים.

שלישית, מבחן היצירתיות דורש שתתבצע עמידה על ההשקעה במנותק מהכמות שלה וזאת בכדי להראות כי היא אכן תורמת למטרה של דיני זכויות היוצרים שהינה העשרת עולם היצירה ומגוון הביטויים הזמינים לציבור.

רביעית, מבחן השכל הישר יבחן את הצטברות הנתונים שבפני בית-המשפט, על מכלולם ויבחן את היצירה. במקרה כזה גם מראה העיניים הוא כידוע פרמטר משמעותי בדיני הקניין הרוחני אשר עורך השוואת מסרים רעיוניים.

3.2.2 העתקת יצירה פונקציונלית
פרשת סייפקום בוחנת את מעמדה של היצירה הפונקציונלית. כדבר ראשון היא בוחנת מתי ניתן להכיר יצירה פונקציונלית כיצירה החוסה תחת מטריית הגנתו של החוק.

כאשר נשאלת שאלה זו יש לבחון את שילוב הרכיבים ביצירה והאם הם עולים לכדי יצירה ויזואלית אחת שלמה בצורה כזו שעל-ידי יצירת לקט, מוקנת ליצירה הגנה המקבלת הגנה על אופן סידור הרכיבים עצמם, בשונה מהגנה על כל רכיב בנפרד. מבחן זה למעשה מסנן את הרכיבים של היצירה ומחליט גם למי מהם יינתן גם התווית של יצירה עצמאית שתקבל את הגנת זכות היוצרים.

ממשיך בית-המשפט בפרשת סייפקום ואומר שכאשר בית-המשפט בוחן האם נעשתה העתקה האסורה לפי דיני זכות יוצרים, כך הדבר יעשה גם באשר לשאלה האם נעשתה העתקת יצירה פונקציונלית. השאלות שיעמדו למבחן יהיו האם, למשל, יש הוכחה שהנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע. יש לשים-לב כי לא הכמות היא הקובעת אלא האיכות.

דבר נוסף שיש לבחון הוא האם ניתן להסיק שאכן לנתבע היתה גישה ליצירת התובע בצורה כזו שלא יהיה ניתן לפטור את המקרה כיד המקרה. בנוסף יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון. ככל שהיו רבות מהן, כך יגבר החשש כי מדובר בהעתקה. כשיבחנו את הדמיון בין היצירות זאת תהיה שאלה של עובדה ושל דרגה והיא לא תעשה בבדיקה מכנית אלא מהתרשמות של השופט מהיצירות בכללותן.

יצירה פונקציונלית, אליבא דבית-המשפט בפרשת סייפקום הוא ככל יצירה מוגנת אחרת אשר נהנת מהגנת זכות היוצרים. לכן לא יהיה ניתן להעתיק ממנה חלקים מהוותים. יש לשים-אל-לב שלא ניתן להעתיק גם את הרכיבים אשר לא הוכרו כיצירה נפרדת משל עצמם וגם הם נהנים מהגנה הזכות ולא ניתן להעתיקם, זאת כיוון שכל הרכיבים המוגנים מהווים ביטוי של רעיון שיש מספר דרכים מצומצם לבטאו.

במצב כזה רף גבוה יידרש לשם הוכחת העתקה ויהיה צורך לדרוש כי כמעט מדובר בדמיון מוחלט בין הרכיבים שלגביהם נטענת העתקה לשם ביסוס הדמיון המהותי.

3.2.3 מאמרים
זכות יוצרים חלה על יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית ובכלל זה גם על מאמרים. פסק-הדין ת"א (צפת) 47980-02-12 {שאול ביטון נ' דג חי וברכה בע"מ, תק-של 2013(1), 62559, (2013) (להלן: "עניין ביטון"(} דן בנושא המאמרים.

בהתאם להלכה, מאמרים, הגם שהם מהווים סיכום או תמצית של נתונים ידועים ובלבד שיש בהן רמה מסויימת, אפילו נמוכה, של ביטוי אישי. גם אם מדובר במאמרים שהם סיכום של פסק-דין או תמצית חוק, עונים על דרישת המקוריות בשל היותם פרי מאמץ אישי, גם אם מועטה וגם אם מדובר על הסתמכות. בנוסף לא משנה איכות המאמר או אורך המאמר כדי להעמיד את ההגנה ליצירה.

הסיבה לכך היא שמדובר בביטוי אישי, שאומנם ברמה נמוכה אך עדיין מתבטא בסידור החומר, בחירה במקור כזה או אחר, התייחסות לחומר כזה או אחר. כן יש לשים-אל-לב כי מספיקה עמידה בדרישה שהיצירה לא הועתקה מאחר ואין צורך להוכיח מקוריות ספרותית, חדשנות או איכות יצירתית.

ההגנה על המאמרים מתבטאת לרוב במילוי בשונה מתוכן היצירה, מאחר שהידע במאמרים לא ייחודי לתובע, אולם, עצם סידורו, עריכתו, תמצותו, יש בהם כדי להוות יצירה, עליה חלה הגנת החוק ואין להעתיק את היצירה או חלק מהותי ממנה.

3.2.4 זכויות יוצרים בלוחות משחקים
ב- ע"א 8485/08 {The FA Premier League Limitedואח' נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, תק-על 2010(1), 11071 (2010), (להלן: "פרשתFA")} נידונה השאלה לעניין לוח משחקים.
יצירה ספרותית כוללת בתוכה גם טבלאות וליקוטים וזאת לפי סעיף 35 לחוק זכות יוצרים, 1911. הזכות היא לא על רעיון, עובדה או נתון, כשהם לבדם, אלא על דרך הביטוי שלהם.

בפרשת FA נקבע שליקוט נתוני משחקי הליגות הבריטיות בטבלאות יהיה יצירה מסוג יצירה ספרותית - לקט. עוד נקבע כי היצירה תיבחן לאור מבחני היצרתיות וההשקעה. ככלל, מבחנים אלו לא דורשים רף גבוה על-מנת שתתקיים הגנה על זכויות היוצרים ולקטים אינם יוצאים מכלל זה. מבחן נוסף יהיה מבחן המקור אשר לא ידרוש דווקא מקוריות של המחשבה או ההמצאה אלא הוכחה שהיצירה לא מועתקת מיצירה אחרת ומקורה עצמאי.

יישומו של מבחן היצירתיות במקרה כזה, היא לא התמקדות בתוצר המוגמר אלא בתהליך הכנתו והוא בוחן את מידת היצירתיות בעבודת המלקט, בצורת העריכה והעיצוב המיוחד. לכן גם אם היצירה במתכונתה הסופית זהה לחלוטין ליצירה מוגנת אחרת עדיין היצירה תהנה מהגנתה של זכות היוצרים.

יישומו של מבחן ההשקעה דורש תוצאה שנרכשה לאחר השקעה של משאב אנושי כלשהוא ועליה להשאיר חותם, גם אם מזערי וגם אם הוא בעל רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי, של המלקט, שכן זכות יוצרים לא תינתן לעולם ליצירה שאין בה אפילו שמץ של ביטוי אישי של הרחבת צורת ביטוי קיימת.

כאשר מבקש היוצר להנות מהגנת זכויות היוצרים עליו להראות, כפי שהורחב בפרשת FA, שהן מבחן ההשקעה והן מבחן היצרתיות מתקיימות אך כל אחד שלעצמו לא יכול להיות תנאי משלעצמו בבחינת המקוריות. המבחנים מצטברים ומקבילים ועל המבקש ההגנה החובה להוכיח את שניהם במידה מסויימת, היעדר אחד לא יועיל לחיפוי קיומו של השני.

במקרה זה בפסק-הדין FA, כאשר בוחנים לוחות משחקים תעשה בחינה בין שתי היצירות הנידונות, אולם יש לשים דגש כי שימוש במאגר נתונים שלעצמו לא יהיה הוכחה לקיום הפרת זכות יוצרים אלא רק לאחר בחינת ההשקעה והיצרתיות שהושקעו כפי שהובהר לעיל.

4. סעיף 5 לחוק זכות יוצרים
4.1 הדין
סעיף 5 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"5. היקף זכות היוצרים ביצירה
זכות יוצרים ביצירה כאמור בסעיף 4 לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטויים תחול זכות היוצרים:
(1) רעיון;
(2) תהליך ושיטת ביצוע;
(3) מושג מתמטי;
(4) עובדה או נתון;
(5) חדשות היום."

4.1.1 סעיף 7ב לפקודת זכויות יוצרים
סעיף 7ב לפקודת זכויות יוצרים, 1924 (להלן:"הפקודה") קובע כי:

"7ב. נושאיםשאינםמוגנים (תיקון התש"ס)
על-אףהאמורבסעיף1לחוקזכות יוצרים,לאתהאקיימתזכות יוצריםבכלאחד מאלה:
(1) רעיון;
(2) תהליךושיטתביצוע;
(3) מושגמתמטי;
(4) עובדהאונתון כשהםבלבדם;
(5) חדשותהיום;
ואולםעלדרךהביטוי שלהםתהאקיימתזכות יוצרים."

4.2 ההלכה הפסוקה
4.2.1 דוקטורינת האיחוד ומבחן הבחירה
ב- ע"א 7996/11 {סייפקום בע"מ נ' עופר רביב, תק-על 2013(4), (2013), (להלן: "עניין ספייקום")} נקבע:

העיקרון הבסיסי בדיני זכויות יוצרים הינו כי הרעיון העומד בבסיס המדיה לא יהיה מוגן על-ידי הזכות וההגנה תינתן אך ורק על דרך ביטויו. עיקרון זה נקבע לאור כך כי מטרתם של זכויות היוצרים היא לעודד יצירה והותרת די "חומר גלם" בנחלת הכלל, אם היה ניתן להגן על רעיון בדרך של זכות יוצרים, הדבר לא יגביל את האפשרויות העומדות בפני אדם.

אולם כאשר ניתן לבטא רעיון מסויים בדרך אחת ויחידה, ממשיך ואומר פסק-הדין בעניין ספייקום, נקבע שלא תינתן הגנה ליצירה המהווה את אותו ביטוי. התפיסה זו כונתה בשם "דוקטרינת האיחוד" (Merger Doctrine).

בפסק-דין ת"א 513/89 {אינטרלגו נ' אקסיין ליין, פ"ד מח(4), 133 (1994), (להלן: "עניין איננטלגו")} דובר על מבחן שבו ניתן להפריד בין הרעיון לבין הביטוי. מבחן זה נקרא "מבחן הבחירה". המבחן בוחן האם ניתן לבטא את הרעיון בעוד דרכים או רק בדרך אחת. יש מקום לציין שגם אם מדובר במספר מועט של דרכי ביטוי גם אז יהיה ניתן לקבל זכות יוצרים על היצירה.

מבחן זה הינו מבחן ראוי בקשר לבדיקת המוצר הסופי, מאחר שככל שימצאו יותר אלטרנטיבות אפקטיביות שלא רק ימלאו את התפקיד הפונקציונלי של המוצר, אלא גם יעזרו להגן על יצירה באמצעות זכות היוצרים, הדבר יועיל לעידוד הציבור לבטא את הרעיונות, שכן כאשר מדובר ברעיון שלא ניתן להפרידו מהיצירה אי-אפשר יהיה לתת זכות יוצרים על היצירה.

4.2.2 זכויות יוצרים ברעיון, שיושם על-ידי גורם אחר שאינו הוגה הרעיון
זכויות יוצרים לא ניתנות, כאמור, על רעיון אלא על ביטוי הרעיון. כשבוחנים יצירה אשר לגביה נטען הפרת זכות יוצרים, השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם מדובר ביצירה שהיא ביטוי מקורי או העתק ביטוי ספציפי המופיע במקום אחר.

ב- ע"א 2682/11 {עיריית פתח תקווה נ' הרי זיסו, תק-על 2013(2), 8139 (2013) (להלן: "עניין זיסו"} נדונה דרישת יוצר להכיר ברעיון שלו להקים מאגר DNA באמצעות דגימות רוק שיינתנו בהסמכת הבעלים לאיתור בעלים שהשאירו את גללי כלביהם ברשות הרבים. בפרשה זו נקבע כי יישום הרעיון, בשונה מדרך ביטוי הרעיון, תהליך יישום הרעיון ושיטת ביצוע הרעיון, לא יהוו הפרת זכות יוצרים ולכן הוגה הרעיון לא יוכל להנות מהגנת זכות היוצרים כל עוד לא עשה לרעיון ביטוי.

4.2.3 זכות יוצרים בנתונים אודות מקומות עבודה
ב- בש"א (ת"א) 2018/05 {מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת אול יו ניד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.03.05)} נדון מקרה בו ביקשו למנוע מתן נתונים אודות מקומות עבודה המצויים במוספים ובאתרי האינטרנט של עיתון "מעריב".

בית-המשפט המחוזי פסק כי הפרטים הללו מנויים בגדרו של החוק ואין עליהם הגנת זכויות היוצרים.

5. סעיף 6 לחוק זכות יוצרים
5.1 הדין
סעיף 6 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"6. פרסומים רשמיים
על-אף הוראות סעיף 4, לא תהא זכות יוצרים בחוקים, בתקנות, בדברי הכנסת ובהחלטות שיפוטיות של בית-משפט או של כל רשות שלטונית המפעילה סמכות שפיטה על-פי דין."

5.2 ההלכה הפסוקה
5.3 תדפיס של תקן ישראלי רשמי או שאינו רשמי ועיונם
ב- ת"מ (ת"א) 113/08{איתן אלון נ' מכון התקנים הישראלי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.01.13)} נדונה השאלה לעניין הדפסה ועיון של מכון התקנים. בית-המשפט קבע כי צילומו של התקן אינו משנה את מערך הזכויות לגביו. העתקה של התקן הינה לגיטימית רק לצורך המטרות לשמן הותר העיון.

6. סעיף 7 לחוק זכות יוצרים
6.1 הדין
סעיף 7 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"7. מדגמים
על-אף הוראות סעיף 4, לא תהא זכות יוצרים במדגם כהגדרתו בפקודת הפטנטים והמדגמים, אלא-אם-כן המדגם אינו משמש ואינו מכוון לשמש לייצור תעשייתי; השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב מדגם כמשמש לייצור תעשייתי."

כאשר מוצר נחשב ל- "המצאה" על-פי חוק הפטנטים הוא יקבל את ההגנתו לפי חוק זה. אולם כאשר המוצר לא נחשב המצאה אך הוא רק בגדר רעיון, הדרך הנכונה להגן עליו תהיה בדרכים אחרות ולא בדרך של הגנת זכות היוצרים. דרך אפשרית להגנה על הרעיון היא למשל בדרך של חוזים {ראה עניין זיסו}.

הגנה על מדגם או פטנט לא רשום
בפרשת זיסו נקבע כי כל עוד המדגם או הפטנט לא נרשם, ניתן לייצר את המוצר מתוך שרטוטים מבלי להפר את זכות היוצרים.

7. סעיף 8 לחוק זכות יוצרים
7.1 הדין
סעיף 8 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"8. זיקה לישראל
(א) זכות יוצרים תהא ביצירה כאמור בסעיף 4(א)(1), בהתקיים אחד מאלה:
(1) היצירה פורסמה לראשונה בישראל;
(2) בעת יצירתה של היצירה היה יוצרה אזרח ישראלי, או שמקום מגוריו הרגיל היה בישראל, וזאת בין שהיצירה פורסמה ובין שלא פורסמה.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף-קטן (א), תהא זכות יוצרים:
(1) ביצירה קולנועית - גם אם בעת יצירתה היה מרכז עסקיו של מפיקה, או מקום מגוריו הרגיל, בישראל;
(2) ביצירה אדריכלית וביצירה אמנותית אחרת שהוכללה בבניין או במבנה אחר - גם אם היצירה האדריכלית, הבניין או המבנה, לפי העניין, ממוקמים בישראל.
(ג) זכות יוצרים תהא בתקליט אם בעת יצירת התקליט מפיק התקליט היה אזרח ישראלי, או שמקום מגוריו הרגיל, ואם הוא תאגיד - מרכז עסקיו, היה בישראל; ואולם זכות יוצרים להעתקה, להעמדה לרשות הציבור ולהשכרה, כאמור בסעיף 11(1), (5) ו- (7), תהא בתקליט, גם אם התקליט פורסם לראשונה בישראל."

7.2 הלכה הפסוקה
ב - ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ - דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013), (להלן: "עניין פוגטש"} נשאלה השאלה לעניין ספר אגדות של יוצרים אשר מוכרים כישראלים, כדוגמת נחמן ביאליק, אשר פורסמו באוקריאנה טרם עליית היוצרים לארץ. בית-המשפט פסק כי מאחר וזה מצב הדברים אין היצירה בעלת זיקה לישראל.

8. סעיף 9 לחוק זכות יוצרים
סעיף 9 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"9. זכות יוצרים לפי אמנה בין-לאומית
נחתמה אמנה בין ישראל לבין מדינה אחרת בעניין הגנת זכות יוצרים, או שישראל הצטרפה לאמנה בעניין זה, רשאי השר לקבוע, בצו, כי יצירות כאמור בסעיף 4(א), שהאמנה מחייבת את הגנתן בישראל, יהיו מוגנות על-פי ההוראות שבצו; ההגנה על יצירות כאמור לא תהיה יתירה על ההגנה שהיתה ניתנת להן אילו התקיימו לגביהן התנאים שבסעיף 8, אלא-אם-כן הוסכם על-כך באמנה, אך לא יותר מכפי שהוסכם."

9. סעיף 10 לחוק זכות יוצרים
סעיף 10 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"10. שמירה על הדדיות
מצא השר שמדינה מסויימת אינה מעניקה הגנה ראויה ליצירות של יוצרים שהם אזרחים ישראליים, רשאי הוא, באישור הממשלה, להגביל בצו את הזכויות הקבועות לפי חוק זה, כולן או חלקן, ביחס ליצירות של יוצרים שהם אזרחי אותה מדינה; קבע השר כאמור, יחול הצו על יצירות שנוצרו לאחר כניסתו לתוקף."

10. מהות זכות היוצרים - סעיף 11 לחוק זכות יוצרים
10.1 הדין
סעיף 11 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"11. זכות יוצרים מהי
זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
(1) העתקה כאמור בסעיף 12 - לגבי כל סוגי היצירות;
(2) פרסום - לגבי יצירה שלא פורסמה;
(3) ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 - לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט;
(4) שידור כאמור בסעיף 14 - לגבי כל סוגי היצירות;
(5) העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 - לגבי כל סוגי היצירות;
(6) עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור - לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית;
(7) השכרה כאמור בסעיף 17 - לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב."

10.2 ההלכה הפסוקה
10.2.1 העתקת החלק המהותי של היצירה
ע"א 10242/08 {רבקה מוצפי ואח' נ' רחל קבלי, תק-על 2012(4), 667 (2012)} מציין כי על-מנת להוכיח העתקה יש צורך בהוכחה כי הועתקו חלקים ממשים ומהותיים מיצירה אחרת, יש לשים-אל-לב כי לא הכמות קובעת אלא האיכות.

בנוסף יש לבחון את נקודת הדמיון בין היצירות ולבדוק האם אכן לא יהיה זה סביר להניח שמדובר ביד המקרה. כמו-כן צריך שיהיו כמה שיותר נקודות מצטברות של דמיון. ככל שיהיו יותר נקודות דמיון, כך יגבר החשש שאכן מדובר בהעתקה. עוד דרך שבה ניתן להסיק העתקה היא האם היתה לנתבע גישה ליצירת התובע.

השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על-מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ושל דרגה. תשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על-סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי התרשמות של השופט מהיצירות בכללותן.

10.2.2בלעדיות על זכות היוצרים ליוצר
ביצוע אחת מן הפעולות שנתייחדו בחוק לבעל זכות היוצרים, שלא ברשותו, מהווה הפרה "ישירה" של הזכות, ההפרה הישירה לא דורשת יסוד נפשי מצד המפר, ועניינה אך בשאלה האם בוצעה אחת מן הפעולות המנויות כייחודיות לבעל זכות היוצרים {ע"א 1007/10 כהן נ' מדינה,פורסם באתר האינטרנט נבו (17.02.13)}.

10.2.3 ביצוע פומבי
בחוק הישן, מטבע הדברים, לא היתה התייחסות לשימוש ביצירה של שידור, על-כן, החוק החדש התאים עצמו להתחדשות הטכנולוגית והגדירו "ביצוע פומבי", ככזה הכולל שידור. הפסיקה עצמה ב- ע"א 5097/11 {טלראן תקשורת בעמ ואח' נ' צ'רלטון בע"מ, תק-על 2011(3), 7652 (2011)} התייחסה לביצוע פומבי וקבע כי פעולה של שידור חי של משחקי טורניר בטלויזיה נתייחדה, ככלל, לבעל זכות היוצרים.

10.2.4 שימוש הוגן ביצירה לשם סקירה עיתונאית
ב- ת"א (מרכז) 1549-08-07 {מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' ביזנסנט בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 259 (2012)}, (להלן: "עניין מעריב")} נידונה שאלת השימוש ההוגן ביצירה ונקבע כי הגדרת סקירה אין פירושה העתקה נרחבת של היצירה בכלליות או העתקת מלל בפרט, מאחר והסקירה מטבעה מהווה תיאור כולל של עניין, תמצותו, הבעתו בנוסח שונה וכיוצא בזה. הנטל להוכחה השימוש ההוגן ביצירה היא על הנתבע.

בחינת הוגנות השימוש תעשה על-ידי כך:

ראשית, תבחן את מטרת השימוש ואופי השימוש. בעניין מעריב נקבע כי אתר המפרסם לשם רווח ועושה שימוש ביצירה אחרת, עצם העובדה שהוא מונע מתכלית כלכלית, וככל שאכן מדובר בשימוש מסחרי כך תחלש הטענה בדבר שימוש הוגן.

שנית, תבחן אופי היצירה המעותקת שבה נעשה השימוש. ככל שנעשה המשך שימוש על-אף מכתבי התראה ונעשה מאמץ יומיומי להמשיך בפעולה, כך הדבר יעיד יותר מכל כי מדובר בהפרה אסורה של זכות יוצרים.

שלישית, היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה.

רביעית, השפעת השימוש של ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. יש לשים-לב כי כאשר מדובר בעיתונות השוק לא מוגבל וכמו-כן יש סיכוי סביר לחלוטין שאדם שקרא כתבה מסויימת בעיתון מסויים ויתקל בה בעיתון אחר יוותר על הקריאה השניה ולכן ההשפעה על ערך היצירה תהיה גדולה ויכולה להשפיע גם על ערך היצירה.

11. סעיף 12 לחוק זכות יוצרים
11.1 הדין
סעיף 12 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"12. העתקה
העתקה של יצירה היא עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית, לרבות:
(1) אחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר;
(2) עשיית עותק תלת-מימדי של יצירה דו-מימדית;
(3) עשיית עותק דו-מימדי של יצירה תלת-מימדית;
(4) העתקה ארעית של היצירה."

11.2 ההלכה הפסוקה
11.2.1 העברת עותק תלת-מימדי לעותק דו-מימדי
ב- ע"א(ת"א) 3437/06 {ויסהוף אליעזר נ' ויינברג אמיר, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.7.09)} מובהר כי העתקת יצירות אומנותיות תיתכן כאשר מעבירים את היצירה האומנותית ממימד למימד ללא הסכמת היוצר, תהווה הפרת זכות יוצרים, אך יש להבחין בין יצירת צילום שבויימה על-ידי הצלם לבין יצירה שבה נשוא הצילום הוא נחלת הכלל, אזי עשוי השימוש בצילום לצורך יצירת יצירה במימד אחר שלא להחשב "כהעתקה" המהווה הפרה של זכויות היוצרים בצילום.

11.2.2
ב- ע"א 11487/03 {August Storck KG ואח' נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ ואח', תק-על 2008(1), 5454 (2008)} עלתה הטענה כי מאחר והסימן שנרשם צולם מכמה זוויות שונות הוא לא יהיה דו-ממימדי אלא תלת-מימדי, ולכן ניתן לקבוע כי סימן מסחר דו-מימדי מופר על-ידי שימוש תלת-מימדי.

12. סעיף 13 לחוק זכות יוצרים
סעיף 13 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"13. ביצוע פומבי
ביצוע פומבי של יצירה הוא השמעתה או הצגתה בציבור, במישרין או באמצעות מכשיר."

13. סעיף 14 לחוק זכות יוצרים
13.1 הדין
סעיף 14 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"14. שידור
שידור של יצירה הוא העברה קווית או אלחוטית, של צלילים, מראות או שילוב של צלילים ומראות, הכלולים ביצירה, לציבור."

13.2 ההלכה הפסוקה
ב- ע"א 9183/09 {The Football Association Premier League Limited נ' פלוני ואח', (2012), (להלן:"פרשת פלוני")} עלתה השאלה האם העברת המשחקים בטכניקת ההזרמה דרך רשת האינטנרט תיחשב ל"שידור".

סעיף 14 לחוק זכות יוצרים מורה, כי שידור של יצירה מתקיים מקום בו מדובר ב"העברה קווית או אלחוטית". תיבה זו נועדה להבהיר כי שידור יכול להתקיים במגוון אמצעים, וכי השידור - במהותו - אינו מותנה או מוגבל באמצעי הטכני המשמש להעברתו.

משכך, אין מניעה שהזכות לשדר יצירה מוגנת תחול גם על שידורים באמצעות רשת האינטרנט, לרבות בטכניקה של הזרמת אינפורמציה.

מכל מקום, מרבית התקשורת המודרנית, לרבות רשת האינטרנט, נשענת על העברה קווית או אלחוטית בדרך כזו או אחרת, ואף מן הטעם הזה ההגדרה המצויה בהוראת סעיף 14 לחוק זכות יוצרים כוללת גם אמצעי שידור כגון צפיה ישירה דרך רשת האינטרנט.

יתירה-מכך, העברת תכנים בצפיה ישירה, משמעותה, כאמור, העברת קובץ למחשבו של המשתמש. היצירה מבוצעת איפוא בפני הצופה, אך אינה נשארת בידו {זאת, למעט עותקים זמניים מסויימים}.

במובן זה, טכנולוגיית ההזרמה דומה במהותה לשידור ה"קלאסי" המוכר לנו: המשתמש חווה את היצירה ונהנה ממנה ברגע מסויים, אך היא אינה נשארת ברשותו לאחר מכן. כך ברדיו או בטלוויזיה, וכך אף בצפיה ישירה ברשת האינטרנט.

במובן זה, הזרמת אינפורמציה - בין אם אודיטורית בין אם ויזואלית - מממשת בצורה מדוייקת את התפיסה של "שידור".

העברת תכנים באמצעות רשת האינטרנט, לרבות באמצעות שיטת ההזרמה, היא מאפיין עיקרי ומרכזי של העידן הדיגיטלי. אין הצדקה, איפוא, להגביל את ה"שידור" אך לאמצעים טכניים הקודמים לדור האינטרנט.

להיפך. חקיקת החוק החדש מסמלת את התאמת דיני זכויות היוצרים הישראליים לעידן הדיגיטלי ולאתגרים שהוא מציב בתחום הקניין הרוחני. החוק מבקש, ככלל, להתאים עצמו לאמצעי ההעברה המודרניים, ולא להוציא מגדרו דווקא את אותם האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים. נמצא, אם-כן, כי לא רק שלשון החוק אינה שוללת את הזרמת התכנים ברשת האינטרנט, אלא שגם מבחינה מהותית קיימת הצדקה להכרה בשידור ככולל טכניקה זו.

14. סעיף 15 לחוק זכות היוצרים
14.1 הדין
סעיף 15 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"15. העמדה לרשות הציבור
העמדה של יצירה לרשות הציבור היא עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם."

14.2 ההלכה הפסוקה
14.2.1 העמדת יצירה לרשות הציבור ברשת האינטרנט
ב- ת"א (ת"א) 1551-08 {אבירמה גולן ואח' נ' דובי גל ואח', תק-מח 2012(2), 3650 (2012)} נקבע כי את סעיף 14 לחוק זכות יוצרים יש לפרש באופן שההעמדה תחול על העמדת יצירה באמצעות האינטרנט. בית-המשפט קבע כי העלאת פזמונים ולחנים לרשת האינטרנט ובכך הפרו את זכות ההעמדה לרשות הציבור של התובעים. ב- ת"א 9289/09 {אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן, תק-מח 2012(1), 32063 (2012)}, נקבע כי יש צורך להוכיח כי אכן נעשתה כלל העתקה של היצירה לאתר מלכתחילה.

14.2.2 הבדל בין העמדה לרשות הציבור באינטרנט לבין "הזרמה" באמצעות רשת האינטרנט
בפרשת פלוני בית-המשפט קבע כי הזכות הרלוונטית להעברת שידור משחק בדרך של "הזרמה" באמצעות רשת האינטרנט תחשב כזכות "העמדה לרשות הציבור" במובן של סעיף 15 לחוק החדש, אולם מאחר וסיפת הסעיף דורש שלציבור יהיה גישה אליו "ממקום ובמועד לפי דרישתם" לא נעשתה הפרה של החוק, שכן השידור החי לא ניתן לעצירה וגם לא ניתן להעתקה.

כמו-כן, מובהר ב- ת"א (ת"א) 2367-05 {אי.אמ.איי. מיוזיק פאבלישינג ישראל בע"מ ואח' נ' וואלה תקשורת בע"מ ואח', תק-מח 2011(2), 27595 (2011)} כי הכוונה היא להנגשת היצירה המוגנת לציבור על-ידי אינטראקטיביות המצויה בידי הפרטים מקרב הציבור ולהם נתונה הבחירה מתי, היכן ובאיזו יצירה ברצונם לצפות או להאזין. למעשה די בעצם קיומה של זכות בחירה ובעצם קיום אינטראקטיביות מסויימת בכדי לענות על הגדרת "העמדה לרשות הציבור".

14.2.3 הפרת העמדה לרשות הציבור
תע"א (ת"א) 7888-08 {הדיה בע"מ נ' תיצוג פדגו פלסטיק בע"מ ואח', תק-עב 2012(1), 4738 (2012)} קובע כי בהצגת היצירה באתר אינטרנט וכן בהעתקת היצירה - הוא למעשה גם מעמיד את היצירה לרשות הציבור. שני הדברים מהווים הפרה של זכות היוצרים ביצירה שכן שתי הזכויות המוזכרות שמורות ליוצר ורק לו הזכות הבלעדית לעשיית פעולות אלו.

15. סעיף 16 לחוק זכות יוצרים
15.1 הדין
סעיף 16 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007קובע כי:

"16. עשיית יצירה נגזרת
עשיית יצירה נגזרת היא עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד."

15.2 ההלכה הפסוקה
כאשר מעבדים את היצירה, למשל בעריכה טכנית כפי שנעשה ב - ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)} לשם הכנת פליירים והכנת שלטי חצות, השמטת חתימת היוצר אומנם לא פוגעת בשמו ובכבודו של היוצר אך הזכות אכן זכאית להגנה מוגברת, במיוחד בעולם הטכנולוגי של היום בה ניתן בקלות לגזול פרי עמלו של יוצר או לשנותו. לצלם זכות מוקנית שהצילום כפי שצילם לא ייפגע ובוודאי שלא להשתמש ביצירותו לשימוש מסחרי למטרת רווח, ללא הסכמת היוצר, ידיעתו או רשותו, כך גם הדין לעניין עיבוד מחדש של יצירה מסוג מחזה {ת"א (ת"א) 1551-08 אבירמה גולן ואח' נ' דובי גל ואח', תק-מח 2012(2), 3650 (2012)}.

16. סעיף 17 לחוק זכות יוצרים
סעיף 17 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"17. השכרה
(א) השכרה של יצירה היא השכרת עותקים פיזיים של היצירה לציבור, לצורכי מסחר, למעט השכרה של תוכנת מחשב או של תקליט המהווים חלק בלתי-נפרד מחפץ אחר שהוא המושכר העיקרי.
(ב) לעניין סעיף-קטן (א), השכרה על-ידי ספריה ציבורית או ספריה של מוסד חינוך, אינה בגדר השכרה לצורכי מסחר; השר רשאי לקבוע סוגי ספריות ציבוריות וסוגי מוסדות חינוך, שהוראות סעיף-קטן זה יחולו עליהם."

זכות ההשכרה לא תחול על השכרת יצירה שהיא נלווית להשכרה של חפץ אחר שהוא המושכר העיקרי, לדוגמה - במסגרת השכרת כלי רכב שהוא המושכר העיקרי יכול להתלוות עותק של תוכנת מחשב המשולבת בכלי הרכב.

בעבר היה קבוע בחוק הביטוי "השאלה" אולם הביטוי הושמט לאחר שהשאלה לצורכי מסחר עוררה קשיים ולאחר שנקבע שהשאלה כזו תמיד תהיה בעד תמורה כלשהי, בין במישרין או בעקיפין - הווה אומר - מדובר בהשכרה.

סעיף 17 לחוק החדש מבהיר שיש צורך בשני יסודות על-מנת שהסעיף יחול:
הראשון, על ההשכרה להיות "לציבור", השני, ההשכרה תהיה ל"צורכי מסחר".

סעיף-קטן (ב) דן לעניין היסוד השני - "צורכי מסחר" וקובע שהביטוי לא יחול על השכרה על-ידי ספריות ציבוריות ומוסדות חינוך. קביעה זו בחוק התבססה על פסק-הדין ע"א 326/00 {עירייתחולוןנ' אן.אם.סיואח', פ"ד נז(3), 658 (2003)}. כמו-כן נקבע כי שר המשפטים, בהסכמת שר החינוך, התרבות והספורט יכול לקבוע ולהבהיר על אילו מוסדות חינוך חל הסעיף.

17. שימושים מותרים - סעיף 18 לחוק זכות יוצרים
17.1 הדין
סעיף 18 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"18. שימושים מותרים
על-אף הוראות סעיף 11, עשיית הפעולות המפורטות בסעיפים 19 עד 30 מותרת בתנאים המפורטים באותם סעיפים ולשם השגת המטרות המפורטות בהם, אף בלא קבלת רשות מבעל זכות היוצרים ובלא תשלום תמורה, ולעניין הפעולות המפורטות בסעיף 32 - בתמורה ובהתאם להוראות אותו סעיף."

17.2 ההלכה הפסוקה
17.2.1 שימוש ביצירה במרחב המומחשב
ב- ת"א (פ"ת) 45536-07-11 {תומר אפלדורף נ' יואב יצחק ואח', תק-של 2013(1), 27750 (2013)} נקבע שאדם המשקיע ביצירת יצירה בעולם ממוחשב חייבת להיות לו הזכות להחליט כיצד תנוצל יצירתו ומה יהיו גבולות השימוש בה, בין שהוא מתיר שימוש נרחב וחופשי ביצירתו ובין אם לא, וזאת בכפוף למערכת ציפיותיו הראשוניות בעת שחבר לפרסם את היצירה במרחב האינטרנטי.

17.2.2 שימוש למטרות חינוכיות
ת"א (יר') 8211-09 {דן פורגס נ' בית חינוך תיכון גליל מערבי ואח', תק-של 2011(3), 36267 (2011)} קובע כי שימוש הוגן יחשב ככזה כאשר מדובר בשימוש של מוסד חינוך בתמונות ללא ייחוס באתר האינטרנט שלו. נקבע כי מאחר ומדובר בשימוש חינוכי שלא למטרות רווח שנעשה על-ידי התלמידים ולשימושם בלבד, יש צורך לאזן בין האינטרסים. נקבע כי מדובר בהכבדה שלא לצורך על מוסד חינוכי אם יקבע כי עליו לפצות את בעל זכות היוצרים. בית-המשפט מבדיל בין מטרות מסחריות לבין מטרות כגון המוזכר לעיל וקבע כי לא סביר יהיה לקבוע כי נעשתה הפרה הדורשת פיצוי.

18. סעיף 19 לחוק זכות יוצרים
18.1 הדין
סעיף 19 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"19. שימוש הוגן
(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על-ידי מוסד חינוך.
(ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה:
(1) מטרת השימוש ואופיו;
(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

(ג) השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן."

18.2 ההלכה הפסוקה
18.2.1 הגדרת שימוש מותר
ב- ע"א 5097/11 {טלראן תקשורת בע"מ ואח' נ' צ'רלטון בע"מ, 2013(3), 7652 (2013)} נקבע כי במקום בו שימוש יהיה "מותר" - לא יהיה ניתן לטעון כי נעשתה הפרה של זכויות היוצרים, גם אם הפגיעה הזו מותרת מסיבות שונות, גם אם השימוש מותר ואין הפרה לפי החוק, אין לאיין את העובדה שבמהות, שאכן יש פגיעה בזכות היוצרים.

קביעה שהשימוש אכן מותר הינו קביעה מהותית ולא רק טענת הגנה טכנית, שכן כאשר מוגדר מעשה כזה או אחר כמותר הרי שהמעשה מלכתחילה מותר ולא רק שמי שעושה אותו "חסין" מפני סנקציה. לסיכום, ניתן לומר שהדין בכל הנוגע לשימושים מותרים בזכויות יוצרים - המשתמש לא עשה מעשה אסור (קרי, הפרה) כשניתנת לו הגנה, אלא הוא עשה מעשה מותר כך שממילא לא באה הפרה לעולם.

18.2.2 בחינת פרסום שיהיה בבחינת "שימוש הוגן"
ב- ת"א (יר') 9467-05-10 {סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן, תק-מח 2014(4), 16346 (2014)} נקבע כי ארבעת המבחנים אינם שיקולים הכרחיים ומצטברים, אלא הם חלק מרשימה לא ממצה של פרמטרים שעשויים להצביע על הוגנות השימוש המסויים שנעשה ביצירה נשוא תביעה.

ב- ע"א 7996/11 {ס נ' ע, תק-על 2013(4), 6048 (2013)} נקבע כי אומנם נדמה היה כי מבחן ההשפעה על השוק הפוטניצאלי הוא שיכריע את הכף לעניין האם מדובר ב"שימוש לא הוגן", אלא שדווקא מבחן "מטרת השימוש" ואופיו הוא זה אשר משפיע בצורה ניכרת על ההכרעה.

ע"א 3560/09 {אבי ראובני ואח' נ' מפה - מיפוי והוצאה לאור בע"מ ואח', תק-מח 2011(1), 3293 (2011)}, מבהיר כי פרסום יהיה שימוש הוגן אם הוא יעניק קרדיט ליוצר ויאזכר את שמו. ההלכה היא שבוחנים "שימוש הוגן" בשני שלבים מצטברים: בשלב הראשון והעיקרי תיבחן השאלה העקרונית האם מדובר בשימוש הוגן; בשלב השני תיבחן השאלה האם השימוש נעשה לצורך אחת מהמטרות הספציפיות בחוק שהן לימוד עצמי; מחקר; ביקורת סקירה; תמצית עיתונואית והבאת מובאות.

18.2.3 שימוש הוגן של מזמין יצירה אדריכלית
ב- ע"א 23222-09-12 {המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל נ' נילי פורטוגלי, תק-מח 2013(3), 21155 (2013)} נקבע כי כאשר ישנו תנאי מכללא ביחסים שבין האדריכל לבין מזמין היצירה ויש למזמין רישיון לשנות את עיצוב הפנים לצורך חשוב של אחד מנושאי עיצוב הפנים, במיוחד כאשר שינוי כזה {במקרה של פסק-הדין זה - תליית וילון זמני}, לא יחרוג מגדר השימוש ההוגן.

18.2.4 שימוש הוגן ברשת האיטרנט
ת"א (פ"ת) 45536-07-11 {תומר אפלדורף נ' יואב יצחק ואח', תק-של 2013(1), 27750 (2013)} עוסק באתר אינטרנט אשר נתן קרדיט ליוצר אך פרסם את היצירה באתר שלו. פסק-הדין קבע שכל עוד פורסם שם היוצר לצד יצירתו הדבר יחשב לשימוש הוגן ובתום-לב, במיוחד כשהמפרסם לא מפיק רווחים מהפרסום וכל עוד הוא ממשיך לפעול כך, תוך מתן קרדיט, הגנת סעיף 19 לחוק החדש עומדת בעינה.

18.2.5 ההבדל בין סקירה להעתקה
ב- ת"א 1549-08-07 {מעריב בע"מ ואח' נ' ביזנסנט מידע מקוון בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 259 (2012)} קבע כי סקירה מטבעה מהווה, למשל, תיאור כולל של העניין, תמצות ועוד. אך כאשר בית-המשפט רואה כי נעשתה העתקה החורגת מהגדרת "סקירה" הדבר יהיה הפרה של זכות היוצרים של היוצר. על הנתבעים בטענה זו להוכיח כי השימוש היה "הוגן" על-פי אמות-המידה שנקבעו בסעיף 19(ב) לחוק החדש.

18.2.6 חשיבות היסטורית של יצירה אל מול זכויות יוצרים
זכות היוצרים לא יכולה להיבחן לאור חשיבות היסטורית שיכולה להיות ליצירה בדיעבד, ולכן לא יהיה אפשרי לגרוע מעקרונות זכויות היוצרים הרגילים. גם אם קיימת תכלית חברתית חשובה ביצירה התיעודית, וחשיבות בחשיפתן של יצירות תיעודיות ועיתונאיות לכלל האוכלוסיה. אך מאחר והדבר יכול להוות פגיעה בתמריץ הכלכלי - הדבר לא משרת את תכלית זכויות היוצרים המעוניינים לתמרץ את העוסקים בתיעוד וביצירה. השיקול בדבר השימוש הרצוי בדמותו של איש ציבור ומאפייניו יכולים להיעשות במסגרת ההגנות על שימוש הוגן ביצירה. במסגרת זה יבחן היקף השינוי שנערך ליצירה החדשה וטיבו. ככל שמדובר בשימוש טרנספורמטיבי ביצירה, כך יהיה קל יותר להכיר בשימוש כשימוש הוגן {רע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, תק-על 2012(3), 10679 (2012)}.

18.2.7 יצירת קובץ מחשב כשימוש הוגן
ת"א (ת"א) 24048-08 {מסטרפונט בע"מ ואח' נ' חב' החדשות הישראלית בע"מ ואח', תק-של 2011(2), 63399 (2011)} דן בשאלה האם יצירת אמצעי טכני שמאפשר הפרת זכויות יוצרים יכול להחשב "שימוש הוגן". התשובה לכך היא שלילית, שכן יצירת קובץ מחשב אינה באה בגדרה של אף אחת מבין החלופות המנויות בסעיף 19 לחוק החדש.

18.2.8 הרצאה
שימוש במצגת לשם הרצאה, ככל שניתן לראות בכך הפרת זכות יוצרים, יש לשים-אל-לב כי עדיין יש לה דמיון רב לפעילות חינוכית כפי שדורש סעיף 19 לחוק החדש. הסיבה לכך שבית-המשפט ב- ת"א (יר') 5792-09 {אמיר גבאי ואח' נ' מדינת ישראל - החשב הכללי משרד האוצר ואח', תק-של 2012(1), 53766 (2012)} קבע כי אכן מדובר בשימוש הוגן הוא, שיש להעדיף לכן בין האינטרסים השונים ולתת משקל לאי-מתן הקרדיט בהתאם לטיבה של הגנת השימוש ההוגן.

18.2.9 יצירה מעותקת שיכולה להוות תחליף ליצירה המקורית
שימוש מסחרי לא ישלול את תחולתה של הגנת השימוש ההוגן, אך יש לשים-לב כי ככל שאכן מדובר בשימוש מסחרי, נחלש הטיעון בדבר השימוש ההוגן. שימוש גורף ביצירה כולה או שימוש ניכר בחלק מהותי ממנה, פוגע בדרך-כלל באופן משמעותי באינטרס של היוצר ובתמריצים הקיימת לו מכוח זכות היוצרים שיש לו, במיוחד כאשר היצירה המעותקת, כמו במקרה של פסק-הדין ע"א 9183/09 {The Football Association Premier League Limited נ' פלוני ואח', תק-על 2012(2), 6919 (2012), (לעיל ולהלן: "פרשת פלוני")} יכולה להיות תחליף של ממש ליצירה המקורית.

18.2.10 העלאת טענה בדבר שימוש לא הוגן
כאשר מבקשים לעלות טענת הגנה בדבר שימוש שלא נעשה במסגרת סעיף 19 לחוק החדש יש להביא לכך סימוכין בכתב ההגנה ולהרחיב בעניין גם בסיכומים. חובה זו נקבעה ב- ת"א (יר') 3560/09 {אבי ראובני ואח' נ' מפה - מיפוי והוצאה לאור בע"מ ואח', תק-מח 2011(1), 3293 (2011)}.

19. סעיף 20 לחוק זכות יוצרים
19.1 הדין
סעיף 20 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"20. שימוש ביצירה בהליכים משפטיים או מינהליים
שימוש ביצירה בהליכים משפטיים או בהליכים מינהליים לפי דין, לרבות דיווח על הליכים אלה, מותר בהיקף המוצדק בשים-לב למטרת השימוש כאמור."

19.2 ההלכה הפסוקה
ת"א (חי') 1071-05 {אדיב דאוד נ' עמותת אגודת הגליל למחקר ושירותי בריאות, ע"ר ואח', תק-מח 2010(4), 507 (2010)} קבע כי שימוש לצורך קבלת היתר בניה הינו הליך מינהלי בגדר שימוש מותר כמשמעו בחוק זה.

אולם, ב- ע"א 7996/11 {ס נ' ע, תק-על 2013(4), 6048 (2013)} נקבע כי שימוש ביצירה לצורך הצגתה לפני רשם פטנטים במדינה אחרת יכולה להיות, לצורך הדיון, שימוש הוגן בהליך מינהלי לפי דין, אך יש לבחון את מטרת השימוש. מאחר והמטרה במקרה של פסק-הדין היא לרשום יצירה של מישהו אחר כיצירה של אותו אדם, לא מדובר במטרה הוגנת ולכן השימושיהיה פסול.

20. סעיף 21 לחוק זכות יוצרים
20.1 הדין
סעיף 21 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"21. העתקה של יצירה המופקדת לעיון הציבור
(א) העתקה של יצירה המופקדת לעיון הציבור לפי חיקוק, מותרת למטרה שלשמה הועמדה לעיון הציבור, ובהיקף המוצדק בשים-לב למטרה האמורה.
(ב) הוראות סעיף-קטן (א) לא יחולו לגבי יצירות שנמסרו לפי חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס"א-2000."

20.2 ההלכה הפסוקה
ע"א 7996/11 {ס נ' ע, תק-על 2013(4), 6048 (2013)} מבהיר כי סעיף 21 לחוק החדש עוסק בשימוש ביצירות שהיו כבר מופקדות לעיון הציבור ולא בשימוש המהווה בעצמו הפקדה לעיון הציבור.

בנוסף, ב- ת"מ (ת"א) 113-08 {איתן אלון נ' מכון התקנים הישראלי, תק-על (2012)1, 12164 (2012)} מובהר כי מי שמעוניין לפעול על-פי הדין ולא למכור או לייצר מוצר תקן שיש עליו זכויות יוצרים, צריך לעיין בתקן עצמו על-מנת לא לחרוג מהוראותיו. עיון כזה, כך נקבע, הוא לגיטימי ורצוי גם לשיטת מכון התקנים, שכן הרצוי הוא לאפשר פעולות בהתאם לתקן.

21. סעיף 22 לחוק זכות יוצרים
21.1 הדין
סעיף 22 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"22. שימוש אגבי ביצירה
שימוש אגבי ביצירה בדרך של הכללתה ביצירת צילום, ביצירה קולנועית או בתקליט, וכן שימוש ביצירה שבה הוכללה היצירה כאמור, מותר; לעניין זה, הכללה במתכוון של יצירה מוסיקלית, לרבות המילים הנלוות אליה, או של תקליט שבו היא טבועה, ביצירה אחרת, לא תיחשב לשימוש אגבי."

21.2 הלכה פסוקה
21.2.1 הצגת תמונה של דגם אדרכלי באתר אינטרנט
ב- ת"א (חי') 44837-05-12 {מרים סולטניק נ' יובתים (1993) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.08.13)} דן בית-המשפט במצב בו בית אשר חלק ממנו תוכנן על-ידי החברה שהציגה את תמונת הבית כדגם, אשר עשתה מתחילתו ועד סופו בשעה שחלק מהבית לא תוכנן על ידה. בית-המשפט קבע כי החלק השולי של החלק אשר לא תוכנן על-ידי החברה הינו חלק שולי במקצת, וככזה הוא יוכר כ"שימוש אגבי", כמשמעו בחוק ולכן לא יהיה ניתן לטעון כי התבצעה הפרה.

21.2.2 שימוש אגבי בתמונה בכתבה בטלויזיה
ת"א (ביש"א) 4384-12-13 {אפרים שריר נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.09.14)} מבהיר כי כאשר מדובר במצב בו "תמונה חולפת ורואים משהו ברקע" הדבר יחשב כשימוש אגבי, אך כאשר משתמשים בתמונה והתמונה הופכת להיות מוקד הכתבה כפי שנעשה בכתב התביעה בוודאי שלא יהיה ניתן לטעון כי מדובר בשימוש אגבי.

22. סעיף 23 לחוק זכות יוצרים
22.1 הדין
סעיף 23 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"23. שידור או העתקה של יצירה הממוקמת במקום ציבורי
שידור, או העתקה בדרך של צילום, ציור, שרטוט או תיאור חזותי דומה, של יצירה אדריכלית, יצירת פיסול או יצירת אמנות שימושית, מותרים אם היצירה ממוקמת בקביעות במקום ציבורי."

22.2 ההלכה הפסוקה
מותר לצלם "יצירה אדריכלית" אך ההיתר חל לעניין החזות החיצונית של היצירה וכמובן שלא כוללת היתר להשתמש התמונות שיש בהם זכות יוצרים לאחר {ת"ק (ראשל"צ) 21488-09-13 אהרן טיטינגר נ' שרונית חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.03.14)}.

23. סעיף 24 לחוק זכות יוצרים
23.1 הדין
סעיף 24 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"24. העתקה של תוכנת מחשב או עשיית יצירה נגזרת ממנה
(א) העתקה של תוכנת מחשב לצורכי גיבוי, מותרת למי שמחזיק עותק מורשה של תוכנת המחשב; מי שמחזיק עותק כאמור ישמידו עם חלוף הצורך שלשמו נוצר.
(ב) העתקה של תוכנת מחשב לצורך תחזוקה של עותק מורשה של התוכנה או של מערכת מחשב, או לצורך מתן שירות למי שמחזיק עותק מורשה של תוכנת המחשב, מותרת, אם הדבר נחוץ לשם שימוש בתוכנה.
(ג) העתקה של תוכנת מחשב או עשיית יצירה נגזרת ממנה, מותרת למי שמחזיק עותק מורשה של תוכנת המחשב, למטרות אלה ובהיקף הדרוש לכך:
(1) שימוש בתוכנת המחשב למטרות שלשמן נועדה, ובכלל זה תיקון שגיאות בתוכנת המחשב או התאמתה למערכת מחשב או לתוכנת מחשב אחרת;
(2) בדיקה של אבטחה המידע בתוכנת המחשב, תיקון פרצות באבטחת המידע והגנה מפניהן;
(3) השגת מידע הדרוש לצורך התאמת מערכת מחשב או תוכנת מחשב אחרת, המפותחת באופן עצמאי, כך שתוכל לפעול עם תוכנת מחשב זו.
(ד) הוראות סעיף-קטן (ג) לא יחולו על העתקה של תוכנת מחשב או עשיית יצירה נגזרת ממנה, כאמור באותו סעיף-קטן, אם במידע שהושג במהלכה נעשה שימוש כמפורט להלן, או שהיה אפשר לגלותו, בנקל, גם בלעדיהן:
(1) המידע הועבר לאדם אחר, למטרה שונה מהמטרות האמורות בסעיף-קטן (ג);
(2) המידע שימש לצורך יצירת תוכנת מחשב אחרת המפרה את זכות היוצרים בתוכנת המחשב.
(ה) בסעיף זה, "עותק מורשה", של תוכנת המחשב - עותק של תוכנת המחשב שנעשה על-ידי בעל זכות היוצרים בה או ברשותו."

23.2 ההלכה הפסוקה
פריצת תוכנה ועשיית שימוש בעותק פרוץ שתיהן אינן פעולות העונות על הגדרת שימוש מותר בתוכנת מחשב. כך קבע ת"א (מרכז) 10695-09-09 {Nav N Go Kft נ' דימיטרי גולצמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.09.11)}.

ב- ת"א (ת"א) 2042-08 {וויזקום תקשורת בע"מ נ' טל-יד מצויינות בשירות בע"מ, תק-מח 2013(2), 747 (2013), (להלן:"עניין וויזקום")} הובהר כי החוק מאפשר לצד שלישי להעניק שירותי תחזוקה לתוכנה שנרכשה כדין גם אם לצורך כך הוא מעתיק את התוכנה. אך יש לשים-לב כי גם אם מעניקים לבעל תוכנה זכות בלעדית ליתן שירות לתיקונה, לא אומר שבעלי הזכויות מתירים לכל דיכפין לעשות שימוש לא מורשה בתוכנה המוגנת בזכות יוצרים שפותחה לצורך מתן שירותי אחזקה ותיקונים אחרים. יש להבדיל בין זכות הלקוח לקבל שירות ממי שהוא חפץ לבין זכותו לעשות לשם כך שימוש לא מורשה בתוכנה המוגנת בזכות יוצרים.

כמו-כן נקבע בעניין וויזקום כי סעיפי-המשנה של סעיף 24 חלים על מי שמחזיק עותק מורשה של התוכנה, עותק מורשה מוגדר כעותק של תוכנת המחשב שנעשה על-ידי בעל זכות היוצרים בה או ברשותו והמונח לא כולל עותק של תוכנה שנמסר לצרכי קיום הסכם שבטל או פקע, לאחר הביטול או הפקעה.

24. סעיף 25 לחוק זכות יוצרים
סעיף 25 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"25. הקלטה לצורכי שידור
(א) הקלטה של יצירה בידי מי שרשאי לשדרה, מותרת אם היא נעשית לצורך שימוש בשידוריו בלבד.
(ב) מי שהקליט יצירה לפי הוראות סעיף-קטן (א) ישמיד את ההקלטה עד תום שישה חודשים מיום שידורה הראשון או עד למועד מאוחר יותר הקבוע לפי כל דין או עד למועד מאוחר יותר שעליו הסכים עם בעל זכות היוצרים ביצירה שהוקלטה כאמור.
(ג) על-אף הוראות סעיף-קטן (ב), שמירת הקלטה מותרת:
(1) למטרות ארכיון;
(2) לעניין מי שרשאי לשדר את היצירה - כל עוד הוא רשאי לעשות כן."

25. סעיף 26 לחוק זכות יוצרים
25.1 הדין
סעיף 26 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"26. העתקה זמנית
העתקה זמנית, לרבות העתקה כאמור שנעשתה בדרך אגבית, של יצירה, מותרת אם היא מהווה חלק בלתי-נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, על-ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו."

25.2 ההלכה הפסוקה
ב- ע"א 9183/09 {The Football Association Premier League Limited נ' פלוני ואח', תק-על 2012(2), 6919 (2012)} נקבע כי עותקים זמניים הנוצרים במחשבי המשתמשים במהלך צפיה הישירה במשחקים, המתירה בנסיבות מסויימות יצירת עותקים זמניים. המשמעות היא שיצירת עותק זמני, במהלך השימוש בתהליך תקשורת - כגון הזרמת אינפורמציה בין מחשבים - אינו הפרת זכות יוצרים. התפיסה היא ששימוש אגבי וזמני לא מהווה תחליף ליצירה המקורית, ומן הטעם הזה אינו פוגע ביוצר.

26. סעיף 27 לחוק זכות יוצרים
26.1 הדין
סעיף 27 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"27. יצירה אמנותית נוספת על-ידי היוצר
עשיית יצירה אמנותית חדשה שיש בה העתקה חלקית של יצירה קודמת או שהיא יצירה נגזרת של יצירה אמנותית קודמת, וכן כל שימוש ביצירה החדשה כאמור, מותרים ליוצר של היצירה האמנותית הקודמת, גם אם אינו בעל זכות היוצרים בה, ובלבד שהיצירה החדשה אינה מהווה חזרה על עיקרה של היצירה הקודמת או חיקוי שלה."

26.2 ההלכה הפסוקה
ב- ע"א 7996/11{ס נ' ע, תק-על 2013(4), 6048 (2013)} נאמר כי החוק מבהיר כי סעיף 27 לחוק החדש תקף גם ליוצר-שותף ואין הדבר משנה אם הוא ויתר על זכויותיו או לאו. אך יש לשים-אל-לב כי גם אם הוא אכן שותף, יותר אין הדבר מתיר לאותו יוצר-שותף לבצע העתקה מוחלטת או כמעט מלאה, שכן החוק מתיר העתקה חלקית בלבד.

27. סעיף 28 לחוק זכות יוצרים
27.1 הדין
סעיף 28 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"28. שיקום והקמה מחדש של בניינים
שימוש ביצירות אלה מותר לצורך שיקום או הקמה מחדש של בניין או של מבנה אחר:
(1) היצירה האדריכלית שהיא הבניין או המבנה האמורים, או המודל שלהם;
(2) השרטוטים והתבניות ששימשו, ברשות בעל זכות היוצרים בהם, להקמת הבניין או המבנה האמורים, בעת שהוקמו."

27.2 ההלכה הפסוקה
יש לעשות הבחנה בין עשיית שימוש בתכנית שהיא לשיקום וחיזוק מבנה קיים לבין שימוש בתכנית הבניין המקורי ועשיית שימוש בה. בעוד שבתכנית הראשונה חל זכות יוצרים, בתכנית השניה, המקורית, מדובר בשימוש הוגן וניתן לכך פטור מהגנת זכות היוצרים {ת"א (ת"א) 2051-04, ש. אנגל מהנדסים בע"מ נ' ירון קרני, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.08.10)}.

28. סעיף 28א לחוק זכות יוצרים - התאמת יצירה לאדם עם מוגבלות
סעיף 28א לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"28א. התאמת יצירה לאדם עם מוגבלות (תיקון התשע"ד)
(א) בסעיף זה:
"אדם עם מוגבלות" ו- "הנציב" - כהגדרתם בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות;
"ארגון" - כל אחד מאלה:
(1) מוסד ללא כוונת רווח כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, שאחת ממטרותיו או אחת מפעילויותיו העיקריות היא חינוך או הכשרה של אנשים עם מוגבלות, מתן שירותי רווחה לאנשים כאמור או הנגשת מידע בעבורם;
(2) משרד ממשרדי הממשלה;
(3) מוסד חינוך מסוג שקבע השר לפי סעיף 29;
"חוק שוויון זכויות" - חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998;
"יצירה מותאמת" - יצירה במתכונת המותאמת לשימושו של אדם עם מוגבלות;
(ב) עשיית פעולה ביצירה שאינה נגישה באופן הולם לאדם עם מוגבלות מחמת מוגבלותו, או בעותק של יצירה כאמור, לשם הפיכתה ליצירה מותאמת, מותרת בתנאים אלה:
(1) עושה הפעולה, בעצמו או באמצעות אחר, הוא אחד מהמנויים בפסקאות שלהלן ומתקיימים התנאים כמפורט באותן פסקאות:
(א) ארגון, ובלבד שהפעולה נעשית שלא למטרת רווח, ובכל אחד מהעותקים של היצירה המותאמת (בסעיף זה - עותק מותאם) מצויין כי העתקה או העברה של העותק המותאם בניגוד להוראות חוק זה מהווה הפרה של זכות היוצרים;
(ב) אדם עם מוגבלות או מי מטעמו, ובלבד שהפעולה נעשית לשימושו הפרטי של אדם עם מוגבלות;
(ג) מי שמוטלת עליו חובה לפי חיקוק לבצע התאמות נגישות ביצירה, ובלבד שהפעולה ביצירה נעשית בהיקף ובמידה המתחייבים מהוראות החיקוק ומתקיימים התנאים שבפסקת-משנה (א);
(2) לעושה הפעולה יש גישה חוקית ליצירה או לעותק שלה;
(3) השינויים ביצירה אינם עולים על הנדרש לשם התאמתה לאנשים עם מוגבלות;
(4) לא ניתן להשיג עותק מותאם בתנאים סבירים; בחינת תנאים סבירים לעניין זה תיעשה בהתחשב, בין השאר, במחיר השוק של עותק חוקי של היצירה, שעשייתו מותרת לפי הוראות חוק זה, במקום הימצאו של עותק מותאם ובכמות העותקים הזמינים שלו.
(ג) העתקה של יצירה מותאמת שנעשתה לפי הוראות סעיף זה מותרת לארגון בלבד; ארגון רשאי להעביר עותק מותאם, ללא כוונת רווח, לכל אחד מאלה:
(1) אדם עם מוגבלות בישראל או ארגון אחר;
(2) אדם עם מוגבלות מחוץ לישראל או ארגון חוץ; ואולם לא יעביר ארגון עותק מותאם לאדם או לארגון כאמור אם ידע או היה עליו לדעת כי לאחר העברת העותק המותאם ייעשה בו שימוש בעבור מי שאינו אדם עם מוגבלות; לעניין זה, "ארגון חוץ" - גוף הפועל ללא כוונת רווח מחוץ לישראל, שאחת ממטרותיו או אחת מפעילויותיו העיקריות היא חינוך או הכשרה של אנשים עם מוגבלות או הנגשת מידע בעבורם.
(ד) יישום הוראות סעיף זה ייעשה תוך הגנה על פרטיותם של אנשים עם מוגבלות.
(ה) הנציב רשאי לפרסם מידע לציבור בדבר פעילותם של כל אחד מהגופים המנויים בפסקאות-משנה (א) ו- (ג) שבסעיף-קטן (ב)(1)."

29. סעיף 29 לחוק זכות יוצרים - ביצוע פומבי במוסדות חינוך
סעיף 29 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"29. ביצוע פומבי במוסדות חינוך
ביצוע פומבי של יצירה מותר במהלך פעילותו החינוכית של מוסד חינוך מסוג שקבע השר, על-ידי העובדים במוסד החינוך או על-ידי התלמידים הלומדים בו, ובלבד שהביצוע הפומבי הוא לפני ציבור הכולל את העובדים או את התלמידים כאמור, קרוביהם של התלמידים או אנשים אחרים הקשורים במישרין עם פעילותו של מוסד החינוך, והם בלבד; ואולם, הצגת יצירה קולנועית מותרת לפי סעיף זה רק אם היא נעשית למטרות הוראה או בחינה, על-ידי מוסד החינוך."

30. סעיף 30 לחוק זכות יוצרים - שימושים מותרים בספריות, בארכיונים ובגופים אחרים
סעיף 30 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"30. שימושים מותרים בספריות, בארכיונים ובגופים אחרים
(א) העתקה של יצירה, שעותק ממנה מצוי באוסף הקבוע של ספריה או של ארכיון, מסוג שקבע השר, מותרת למטרות אלה, ובלבד שלא ניתן לרכוש עותק נוסף של היצירה בתוך פרק זמן סביר ובתנאים סבירים:
(1) שימור, בכל דרך שהיא, של יצירה שעותק ממנה מצוי בידי הספריה או הארכיון, ובלבד שלא ייעשה בעותק לשימור שימוש בעותק נוסף על העותקים שבספריה;
(2) החלפת עותק של היצירה, שהיה בידי הספריה או הארכיון ואבד, הושמד או נעשה בלתי-ראוי לשימוש;
(3) החלפת עותק של היצירה, שהיה באוסף הקבוע של ספריה אחרת או של ארכיון אחר, ואבד, הושמד או נעשה בלתי-ראוי לשימוש.
(ב) העתקה של יצירה שעותק ממנה מצוי בספרייה או בארכיון שנקבעו כאמור בסעיף-קטן (א), בעבור אדם המבקש זאת, מותרת, ובלבד שההעתקה המבוקשת, אילו נעשתה על-ידי אותו אדם, היתה מותרת לפי דין; השר רשאי לקבוע טופס בקשה מספריה או מארכיון לעניין סעיף-קטן זה.
(ג) העתקה של יצירה על-ידי גופים מסוג שקבע השר, לצורכי שימור, מותרת; השר רשאי לקבוע סוגי יצירות שסעיף-קטן זה יחול עליהם, תנאים לביצוע העתקה וכן תנאים למתן גישה לציבור לעותקים שנעשו לפי סעיף-קטן זה."

31. סעיף 31 לחוק זכות יוצרים
סעיף 31 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"31. תקנות לעניין מוסדות חינוך, ספריות וארכיונים
השר רשאי לקבוע תנאים אחרים לתחולת הוראות סעיפים 29 ו- 30, דרך-כלל או לעניין סוגים מסויימים של מוסדות חינוך, ספריות או ארכיונים, בשים-לב למאפייני פעילותם."

32. סעיף 32 לחוק זכות יוצרים
32.1 הדין
סעיף 32 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"32. ייצור תקליטים תמורת תמלוגים
(א) על-אף הוראות סעיף 11, העתקה של יצירה מוסיקלית, בתקליט, מותרת בהתקיים תנאים אלה, אף בלא רשותו של בעל זכות היוצרים:
(1) היצירה המוסיקלית נטבעה קודם לכן, ברשותו של בעל זכות היוצרים, בתקליט אחר שפורסם לצורכי מסחר (בסעיף זה - התקליט הקודם);
(2) היצירה המוסיקלית הועתקה בתקליט בשלמותה למעט שינויים הנובעים מעיבוד היצירה, ולמעט שינויים הדרושים לצורך ההעתקה או שינויים שכבר נעשו בתקליט הקודם;
(3) עושה ההעתקה הודיע על-כך מראש לבעל זכות היוצרים;
(4) עושה ההעתקה שילם תמלוגים ראויים כפי שהסכים עם בעל זכות היוצרים, ובהיעדר הסכמה - כפי שקבע בית-המשפט;
(5) ההעתקה אינה משמשת ואינה מכוונת לשמש לפרסומת מסחרית.
(ב) השר רשאי לקבוע הוראות בעניינים אלה:
(1) דרכי ההודעה לבעל זכות היוצרים כאמור בסעיף-קטן (א)(3);
(2) שיקולים ואמות-מידה לקביעת התמלוגים הראויים על-ידי בית-המשפט כאמור בסעיף-קטן (א)(4).
(ג) בסעיף זה, "יצירה מוסיקלית" - לרבות המילים הנלוות אליה, אם נלוו אליה גם בתקליט הקודם."

32.2 ההלכה הפסוקה
ב- ת"א (רמ') 1403-08 {וריס לילינג ואח' נ' אפרים מלצר ואח', תק-של 2012(3), 39773 (2012)} הובהר כי הוראות המעבר לחוק זה קובעות כי זכות התביעה בגין פעולה ביצירה, שנעשתה קודם לכן, בעילה של הפרת זכויות יוצרים או זכות מוסרית מותנית בשלושת התנאים הבאים:

הראשון, היצירה היתה מוגנת לפי הוראות הדין הקודם;

השני, הפעולה מהווה הפרה של זכות יוצרים או של זכות מוסרית לפי הוראות הדין הקודם;

השלישי, הפעולה מהווה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית לפי הוראת החוק החדש.

כמו-כן, הוראות המעבר קובעות כי הבעלות בזכות יוצרים או קיומו של היתר לעשות ביצירה פעולות שיוחדו לבעלים, עליהם חל הדין הקודם.

33. בעלות בזכות יוצרים -סעיף 33 לחוק זכות יוצרים
33.1 הדין
סעיף 33 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"33. הבעלים הראשון של זכות היוצרים
בכפוף להוראות פרק זה:
(1) היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה;
(2) המפיק של תקליט הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתקליט."

33.2 ההלכה הפסוקה
33.2.1 הגנה על תקליט
חוק זכות יוצרים, כך נאמר ב - ע"א 178/79 {רלף הלינגר נ' יואל אסתרון, פ"מ תש"ם(ב) 45} מחיל את זכויות היוצרים גם על תקליט, אולם החוק מבהיר שתנאים אלו יתקיימו רק אם אכן מדובר ביצירה והיא אכן הקלטה של חומר הראוי להיקרא יצירה.

33.2.2 זכויות יוצר של מי שמוריד מרשת האינטרנט תוכנה
ב- ה"פ (ת"א) 1071-09 {גג תקשורת מתקדמת בע"מ ואח' נ' וויזקום תקשורת בע"מ, תק-מח 2010(2), 13485 (2010)} נקבע כי עצם הורדת תוכנת ניהול מהאינטרנט לא גורעת מיוצר התוכנה את זכויות היוצרים שלו.

33.2.3 זכויות יוצרים של מצולם בתמונה
ב- ת"א (ת"א) 34688-03-11 {עמנואל הורי נ' פסקינו בע"מ, תק-של 2013(2), 33126 (2013)} נקבע כי לרוב, אין לאדם המצולם זכות יוצרים בתמונה, אולם עומדת לו "הזכות לפרסום" שהיא הזכות לשלוט בשימוש המסחרי הנעשה בתמונה שלו ובפרסונה שלו ולהנות מהזכויות הכלכליות שנתונות לו. על-כן, כל המפר זכות לפרסום הרי שהוא מתעשר שלא במשפט.

34. סעיף 34 לחוק זכות יוצרים
34.1 הדין
סעיף 34 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"34. יצירה שנוצרה בידי עובד
מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על-ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא-אם-כן הוסכם אחרת."

34.2 ההלכה הפסוקה
34.2.1 בעלות על יצירת עובד
באופן רגיל, הבעלות הראשונית של זכויות היוצרים שייכת ליוצר, אולם החוק מכיר בכך שקיימים חריגים, חריג אחד הוא יצירה שנוצרה תוך כדי עבודה אצל אדם אחר {רע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, תק-על 2012(3), 10679 (2012)}.

34.2.2 בעלות על תוכנת מחשב
ב- ת"א (מרכז) 1576-04-09 {ניר גרוף נ' אייל פישר ואח', תק-מח 2012(1), 17841 (2012)} נקבע כי כאשר קיימת המתוכנת, היא מתוכנת עצמאי שפיתח תוכנה על-פי הזמנה אך המזמין והמשקיע הוא לא "מעביד", במיוחד כאשר קיימת אי-הסכמה לעניין מכירת התוכנה, לכן לא יכול להיות שהמשקיע או המזמין יטענו לזכויות יוצרים בתוכנה.

34.2.3 בעלות על צילום
כשבוחנים למי נתונה הבעלות על התמונה, לעובד או למעביד, יש לבחון באילו תנאים ומתי צולמה התמונה. ב- ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)} נקבע כי כאשר ניתן לקבוע כי התמונה אכן צולמה במסגרת העבודה ולצרכי העבודה, הבעלות על היצירה תהיה של המעביד.

אך למרות כל זאת, מובהר בפסק-הדין ב- ת"א (ת"א) 52315-12-11 {פלאנט טאטו בע"מ נ' הרעיון הקבוע בע"מ, תק-של 2012(2), 66604 (2012)} כי הזכות המוסרית, בשונה מהזכות הכלכלית שניתנת להעברה, הינה אישית ולא ניתנת להעברה והיא תמיד תעמוד ליוצר אף אם אין לו זכות יוצרים או אף אם היוצר העביר את זכות היוצרים כולה או חלקה לאדם אחר.

35. סעיף 35 לחוק זכות יוצרים
35.1 הדין
סעיף 35 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"35. יצירה מוזמנת
(א) ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא-אם-כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
(ב) ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא-אם-כן הוסכם אחרת."

35.2 ההלכה הפסוקה
35.2.1 זכות צילום ראשונים בשרטוטים ובתכניות
ב- ת"א (חי') 1269-07-10 {ניגא בע"מ ואח' נ' קירו סקאי בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 11737 (2012)} נקבע כי גם בשרטוטים ובתכנונים החוק חל, ובעלות הראשונים תיקבע על-ידי החוק הקובע כי היא ליוצר, אלא אם נקבע אחרת בהסכם בין הצדדים.

35.2.2 זכות בעלים ראשונה בתמונות
ב- רע"א 7774/09 {אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, תק-על 2012(3), 10679 (2012)} נקבע כי אכן הבעלות הראשונית בדרך-כלל תהיה ליוצר, אולם כאשר מדובר בדיוקן או בצילום של אירוע פרטי, התמונות שייכות למזמין היצירה, כל עוד לא הוסכם אחרת בחוזה.

הטעם לשמירת זכות יוצרים בתמונה פרטית או משפחתית מקורה מטעמי פרטיות. למזמין יש עניין שתמונתו לא תופץ ברבים באופן שיפגע בפרטיותו. במקרה בו מצולמים תיירים או נופשים באקראי שהאתר או הצלם מציעים להם לקנות את התמונות, הרי שמרבית התמונות לא נרכשות והצלם-היוצר צובר תמונות רבות שלא נמכרות. אין להשוות מקרה כזה לאירועים משפחתיים בהם צלם נשכר תמורת אלפי שקלים ומצלם במשך הערב את האירוע המשפחתי, כך נקבע ב- ת"א(נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)}. החוק מבדיל בין התניה על זכות הבעלים הראשונית ביצירה מוזמנת שיכולה להיות מפורשת או משתמעת, לבין חוזה להעברת זכות הטעון מסמך בכתב.

36. סעיף 36 לחוק זכות יוצרים
סעיף 36 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"36. בעלות המדינה ביצירה
המדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה או שהוזמנה על ידה או על-ידי עובד המדינה עקב עבודתו ובמהלכה, אלא-אם-כן הוסכם אחרת; לעניין זה, "עובד המדינה" - לרבות חייל, שוטר, וכל נושא משרה או בעל תפקיד על-פי חיקוק במוסד ממוסדות המדינה."

37. סעיף 37 לחוק זכות יוצרים
37.1 הדין
סעיף 37 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"37. העברת זכות יוצרים והענקת רישיון
(א) זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על-פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון יחודי או רישיון שאינו ייחודי.
(ב) העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון, כאמור בסעיף-קטן (א), יכול שיהיו לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסויים, לתקופה מסויימת או לעשיית פעולה מסויימת ביצירה.
(ג) חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב.
(ד) בסעיף זה, "רישיון ייחודי" - רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולות מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולות כאמור."

37.2 ההלכה הפסוקה
37.2.1 התניית בעלות
חוזה אשר כולל בו התניית בעלות צריך שיהיה טעון בכתב ובמפורש וזאת מאחר שהיוצר כבר גיבש את הבעלות על היצירה ועל-כן העברת זכות בעלים צריכה להיות נהירה ומפורשת {ת"א (רמ') 1403/8 דוריס לילינג ואח' נ' אפרים מלצר ואח', תק-של 2012(3), 39773 (2012)}.

סימוכין לכך ניתנו בפסק-הדין ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)}. מובהר כי דרישת הכתב אינה דרישה קונסטיטוטיבית אלא ראייתית גרידא אך בתור דרישה ראייתית היא כבדת משקל ויש להראות כי אכן היתה העברת בעלות בעת החתימה על החוזה וקשה יהיה להוכיח ולהכשיר עיסקה בדיעבד.

37.2.2 הגשת תביעה להפרת זכויות יוצרים
כאשר מגישים תביעה העוסקת בהפרת זכות יוצרים אין צורך להוכיח בשלב המקדמי שלה מעבר לראיה לכאורה שאכן התובעת הינה בעלת רישיון ייחודי כהגדרתו בחוק. הלכה זה נקבעה ב- ת"א (חי') 8182-03-09 {אונו ביטחון בע"מ ואח' נ' מ.ה.ד.ר. אלקטרוניקה בע"מ ואח', פרסום באתר האינטרנט נבו (06.04.10)}.

37.2.3 העברת בעלות בחפץ
ככלל, העברת הבעלות בחפץ, כלל המפורש ב- ת"א (ת"א) 71405-00 {סופי גל נ' פיין-ארט גלריות אילת בע"מ ואח', תק-של 2010(1), 102475 (2010)}, בו נקבע כי אין להעביר את הבעלות בזכות היוצרים ביצירה. הגישה המקובלת היא שכאשר מדובר במכירה של יצירת אומנות מקורית ויחידה לא מסיקים מעצם מכירתה להעביר את זכות היוצרים לקונה, בין אם המוכר שמר לעצמו את הזכות בחוזה המכר ובין אם לא כי המעביר הוא הבעלים והחוזה לא מהווה "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה".

38. סעיף 38 לחוק - תקופת זכות היוצרים
38.1 הדין
סעיף 38 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"38. תקופת זכות יוצרים
זכות יוצרים ביצירה תהא למשך חייו של היוצר וכן שבעים שנים לאחר מותו, בכפוף להוראות פרק זה."

38.2 ההלכה הפסוקה
ב- ת"א (ת"א) 35665-01-10 {נחמן שתיל נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, הטלויזיה החינוכית הישראלית, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.13)} מובהר כי זכות היוצרים מוענקת ליוצר שתרם לחברה במשך חייו ושבעים שנה מיום מותו של היוצר. בנוסף ב- ה"פ (ת"א) 11166/99 {הקרן ע"ש אדוארד ד. ואנה מיטשל ז"ל נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ,פורסם באתר האינטרנט נבו (24.06.13)} מוסיף ואומר כי גם למשך שבעים שנה לאחר מות היוצר נשמרת זכותו המוסרית על-ידי-כך ששמו של היוצר יקרא על יצירתו ולא תעשה, במידה הראויה, פעולה ביחס לאותה יצירה.

39. סעיף 39 לחוק זכות יוצרים
39.1 הדין
סעיף 39 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"39. תקופת זכות יוצרים ביצירה משותפת
זכות יוצרים ביצירה משותפת תהא למשך חייו של היוצר האחרון שנותר בחיים, מבין היוצרים במשותף של היצירה, וכן שבעים שנים לאחר מותו."

39.2 ההלכה הפסוקה
ב- ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013)} נקבע כי כאשר יש כמה שותפים ליצירת היצירה, ספירת תקופת זכות יוצרים תחול כל עוד אחד השותפים בחיים וספירת שבעים השנים תחל ביום מותו של האחרון מביניהם. הסדר זה הינו ייחודי בחוק זכות יוצרים מאחר והוא היחיד הנוגע להסדרים שנעשים ביצירות משותפות {ע"א 5365/11 אקו"ם בע"מ - אגודת קומפוזיטורים נ' emi music publishing ltd, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.09.13)}.

40. סעיף 40 לחוק זכות יוצרים
סעיף 40 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"40. תקופת זכות יוצרים ביצירה שפורסמה בעילום שם
לא מופיע על יצירה שמו של אדם כיוצר היצירה ויוצרה אינו ידוע בציבור, או שמופיע עליה שם בדוי של אדם שזהותו אינה ידועה בציבור, תהא זכות יוצרים ביצירה לתקופה של שבעים שנים מהמועד שבו פורסמה לראשונה; לא פורסמה היצירה עד תום שבעים שנים ממועד יצירתה, תהא זכות היוצרים בה לתקופה של שבעים שנים ממועד יצירתה; ואולם אם גילה יוצר היצירה את זהותו לציבור, במהלך תקופת זכות היוצרים כאמור, יחולו הוראות סעיפים 38 או 39, לפי העניין."

41. סעיף 41 לחוק זכות יוצרים
סעיף 41 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"41. תקופת זכות יוצרים בתקליט
זכות יוצרים בתקליט תהא לתקופה של חמישים שנים ממועד יצירתו."

42. סעיף 42 לחוק זכות יוצרים
סעיף 42 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"42. תקופת זכות יוצרים ביצירה של המדינה
זכות יוצרים ביצירה שהמדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה לפי הוראות פרק ה', תהא לתקופה של חמישים שנים ממועד יצירתה."

43. סעיף 43 לחוק זכות יוצרים
סעיף 43 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"43. סיום תקופת זכות יוצרים
תקופת זכות היוצרים ביצירה תסתיים ב- 31 בדצמבר של השנה שבמהלכה אמורה לפקוע הזכות לפי הוראות פרק זה."

44. סעיף 44 לחוק זכות יוצרים
סעיף 44 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"44. תקופת זכות היוצרים בארץ המוצא
(א) תקופת זכות היוצרים ביצירה כמפורט להלן לא תהא ארוכה מתקופת זכות היוצרים הקבועה לאותה יצירה בדין החל בארץ המוצא שלה:
(1) יצירה שפורסמה לראשונה בישראל ובמדינות אחרות בו-זמנית, כאמור בסעיף 2, שיש בה זכות יוצרים רק בשל כך שמתקיים בה התנאי האמור בסעיף 8(א)(1);
(2) יצירה שיש בה זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9, אלא-אם-כן נקבע אחרת בצו כאמור.
(ב) בסעיף זה:
"ארץ המוצא", של יצירה:
(1) ביצירה שפורסמה לראשונה במדינה חברה אחת - המדינה החברה;
(2) ביצירה שפורסמה לראשונה, בו-זמנית, בכמה מדינות חברות שבהן תקופות שונות של זכות יוצרים - המדינה שבה תקופת זכות היוצרים הקצרה ביותר;
(3) ביצירה שפורסמה לראשונה בו-זמנית במדינה חברה ובמדינה שאינה מדינה חברה - המדינה החברה;
(4) ביצירה שלא פורסמה, או שפורסמה לראשונה במדינה שאינה מדינה חברה בלי שפורסמה בו-זמנית במדינה חברה - המדינה החברה שהיוצר הוא אזרח שלה או שבה נמצא מקום מגוריו הרגיל; ואולם:
(א) ביצירה כאמור שהיא יצירה קולנועית תהא ארץ המוצא, המדינה החברה שבה נמצא מרכז עסקיו של מפיקה או מקום מגוריו הרגיל;
(ב) ביצירה כאמור שהיא יצירה אדריכלית הממוקמת במדינה חברה או שהיא יצירה אמנותית אחרת שהוכללה בבניין או במבנה אחר הממוקמים במדינה חברה, תהא ארץ המוצא, המדינה שבה ממוקמים היצירה האדריכלית, הבניין או המבנה, לפי העניין;
"יצירה" - יצירה כאמור בסעיף 4(א)(1);
"מדינה חברה" - מדינה שהיא צד לאמנה, שנקבע לגביה צו לפי הוראות סעיף 9."

45. סעיף 45 לחוק זכות יוצרים - זכות מוסרית
45.1 הדין
סעיף 45 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"45. הזכות המוסרית - זכות אישית
(א) ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה.
(ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר."

45.2 ההלכה הפסוקה
45.2.1 הזכות מוסרית והעברתה
הבעלים הראשון של זכות יוצרים הינו מחברה, כך נקבע ב- ת"א (ת"א) 18058/05 {דני לבנשטיין נ' רפי גינת ואח', תק-של 2007(2), 21138 (2007)}, לכן אומנם ניתן להעביר את הבעלות החומרית על היצירה אך לא את הזכות המוסרית. הסיבה לכך היא, לפי ת"א (יר') 9467-05-10 {סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.11.14)} היא שהזכות המוסרית הינה זכות אישית שלא ניתנת להעברה.

45.2.2 מעמדה של הזכות המוסרית
ת"א (יר') 9080/07 {כהן מזל (מולי) נ' סולומון סויסה שמעון, תק-מח 2009(4), 5854 (2009)} מציין כי הזכות המוסרית לא ניתנת להעברה והיא תעמוד לאומן אף אם האומן מכר את זכויות היוצרים. אי-יכולת העברת הזכויות היא אחד מהמקרים הנדירים של זכות בלתי-עבירה שמתנה על חופש החוזים. לכן, כך נקבע בפסק-הדין, שומה על בית-המשפט לאכוף את היעדר החוקיות שבהעברתן בקפידה ורק בנסיבות של חוסר תום-לב קיצוני, יושתק מעניק הזכות מלטעון כי הזכות איננה עבירה.

45.2.3 שימוש הוגן
ב- ת"א (יר') 8211-09 {דן פורגס נ' בית חינוך תיכון גליל מערבי ואח', תק-של 2011(3), 36267 (2011)} נקבע כי שימוש הוגן לא גורע מהזכות לקרדיט והפרה כזו היא הפרת זכותו המוסרית של היוצר.

45.2.4 הזכות לקרדיט
ב- ת"א (ת"א) 52729/06 {הלפרין יעקב נ' ג.ל. קוטור בע"מ ואח', תק-של 2008(2), 15486 (2008)} נקבע כי הזכות לקרדיט גם היא נפרדת מהזכות הכלכלי-החומרית. בנוסף נקבע כי הזכות המוסרית לא תלויה בזכות החומרית ביצירה והיא עומדת למחבר לאחר שהזכות החומרית, כולה או מקצתה, הועבר לאחר.

45.2.5 תקופת הזכות המוסרית והגנתה
ב- ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013)} נקבע כי הזכות המוסרית שייכת ליוצר או לצאצאיו, בין אם הם הבעלים ביצירה שבמוקד המחלוקת ובין אם לא. תקופת הזכות המוסרית היא כפי שנקבע בסעיף 44 לחוק החדש. כמו-כן מי שרשאי להגיש תובענה בשל פגיעה בזכות המוסרית היא רק היוצר, ולאחר מותו - רק בן הזוג, צאצא, הורה או אח של היוצר.

45.2.6 זכות מוסרית ביצירה אדריכלית
ב- ע"א 23222-09-12 {המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל נ' נילי פורטוגלי, תק-מח 2013(3), 21155 (2013)} מבהיר כי יצירה אדריכלית לפי החוק החדש כוללת בתוכה בניין או מבנה אחר או מודל לבניין או למבנה והזכות המוסרית הקיימת ליצירה כזו היא גם אישית ולא ניתנת להעברה.

45.2.7 זכות מוסרית של עובד
ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)} קובע כי הזכות המוסרית תעמוד ליוצר גם לגבי יצירה שנוצרה במהלך עבודתו אצל מעביד.

46. סעיף 46 לחוק זכות יוצרים
46.1 הדין
סעיף 46 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"46. זכות מוסרית מהי
זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר:
(1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
(2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר."

46.2 ההלכה הפסוקה
46.2.1 הזכות המוסרית
ת"א (מרכז) 5315-04-08 {הוצאת קורן ירושלים בע"מ ואח' נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (03.07.12)} מגדיר את הזכות המוסרית כזכות שהיא בנוסף לזכויות היוצרים החומריות ביצירות נשוא התובענה, מגלמת כל יצירה בחובה גם זכות מוסרית של היוצר והזכות כוללת בין השאר את זכותו היוצר לייחוס שמו על גבי יצירתו, זכותו לשלמות יצירתו ואי-שינויה.

ב- רע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, תק-על 2012(3), 10679 (2012)} נעשתה אבחנה בין הדין החדש לדין ישן האומרת כי יש מקרים בהם זכות המוסרית מופרת רק במובן של פגיעה בזכות לייחוס, זאת מאחר שהשינוי שהתקבל בחוק זכות יוצרים החדש מעיד על כוונת המחוקק להגביל את הזכות המוסרית והחוק החדש נועד להבהיר את הדין הקיים ולא לשנותו.

ב- ת"א 9289/09 {אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן, תק-מח 2012(1), 32063 (2012)} נקבע כי במקרים שבהם ברור שמדובר ביצירה עצמאית של יוצר נוסף שלא מזוהה עם היוצר המקורי שנעשה שימוש ביצירותיו, קשה לדבר על פגיעה במוניטין, בשמו ובאינטרסים של היוצר הראשון זאת מאחר שאותה יצירה נוספת לא מיוחסת אליה ואינה מזוהה עימו.

46.2.2 הזכות לשלמות
שמירה על כבודו ושמו של היוצר הינה זכות של שלמות היצירה והיא הוגדרה כבעלת חשיבות מעשית גדולה ביותר משלל ביטויה של הזכות המוסרית. הצגה פוגענית של יצירה עלולה לגרום ליוצר סבל ועוגמת נפש קשים, בלא כל קשר כיצד הדברים נתפסים בעיני אחרים וזאת לאור הקשר הרגשי העמוק של היוצר ליצירתו והמסר אותו הוא מבקש להעביר באמצעותה. האופי הייחודי והאינדיבידואלי במובהק של יצירת אמנות גורם לזיקה חזקה במיוחד בין יוצר ליצירה {ת"א (יר') 9467-05-10 סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.11.14) (להלן: "עניין סודי"}."

46.2.3 הפרת הזכות לשלמות היצירה
זכות זו, מוגדרת ב- ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בעמ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013)} כזכות חשובה מבין זכויות-המשנה של הזכות המוסרית. זכות זו אף הוגדרה כ"לב-ליבה של הזכות המוסרית", שכן היא דורשת לבצע איזון עדין יותר בין זכויות וחרויות שונות וטומנות בחובה הכרעה ערכית ותרבותית עמוקה יותר. עוד נאמר כי יש לה חשיבות כה גדולה מכוון שבמשטר אשר לא מגן על זכות היוצר לשלמות יצירותו, נותן לאחרים שאינם בעלי היצירה לנגוס בה ולעשות בה ככל העולה על ראשם.

עניין סודי דן בשאלה כיצד יש להוכיח הפרה של הזכות לשלמות. פסק-הדין גורס כי יש חובה להוכיח קיומם של שני יסודות:

46.2.4 היסוד הראשון, סילוף
ב- ע"א 23222-09-12 {המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל נ' נילי פורטוגלי, תק-מח 2013(3), 21155 (2013), (להלן: "הלכת פליציה")} נאמר כי הביטוי סילוף קשור לשינוי טקסטואלי ויתאים ליצירה ספרותית או דרמטית. שיבושי לשון וטעויות דפוס עשויים להעלות כדי פגיעה בזכות מוסרית. בנוסף, סילוף, הוא שינוי אופן הביטוי שחיבר היוצר או בתוכנו עד שהוא כבר לא תואם את החלטותיו היצרתיות של היצירה ואת המסר שלה. מטבעו, הסילוף יגרום במרבית המקרים לפגיעה בכבוד היוצר ובשמו. דוגמאות לסילוף יהיו עריכה וקיצור של תכנית טלויזיה, הוספת צבעים לסרט קולנוע שהוסרט בשחור-לבן משיקולים אומנותיים, הוצאה לאור של ספר באיכות הדפסה, צבע ונייר ירודים ועוד.

46.2.5 היסוד השני, פגיעה בכדי לפגוע בכבוד או בשמה הטוב של היצירה
די בכך שנעשות ביצירה פעולות שמציגות אותה באופן שפוגע ביוצר. יסוד זה יוכח, בהתאם להלכת פליציה לאחר שיבחן בין היתר האם הציבור עלול לסבור בטעות כי היצירה הפגומה או המסולפת היא יצירת היוצר, האם מידת השינוי פוגע במאפייניה היצרתיים והאם נעשו שינויים קודמים ביצירה. המבחן הינו אובייקטיבי בעל מימד סובייטיבי אשר מתמקד בסבירות היפגעותו של היוצר מהסילוף ולא בסבירות הפעולה הפוגענית.

יש מקום להבהיר כי ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ - דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (03.03.13), (להלן: "הלכת פוגטש")} גורס כי פגיעה בשלמות היצירה תיבחן לאור שיקולים המנויים בסעיף 50 לחוק החדש ולאור מבחן הסייג הסביר אשר מהווה טענת הגנה כל עוד מדובר בפגיעה שהיא סבירה בנסיבות העניין.

ב- ת"א (פ"ת) 45536-07-11 {תומר אפלדורף נ' יואב יצחק ואח', תק-של 2013(1), 27750 (2013)} מובאים בקצרה אותם המקרים אשר לא ייחשבו פגיעה בזכות המוסרית:

אופי היצירה שביחס אליה נעשתה פעולה; אופי הפעולה ומטרתה; יצירתה של היצירה על-ידי העובד במסגרת עבודתו או לפי הזמנה; המקובל בענף; הצורך בעשיית הפעולה, לעומת הפגיעה שנגרמה ליוצר כתוצאה ממנה.

46.2.6 מבחן הסייג הסביר
הלכת פילציה מציינת כי מבחן הסייג הסביר מהווה טענת הגנה, כל עוד מדובר בפגיעה שבנסיבות העניין. ב- ת"א (חי') 1071-05{אדיב דאוד נ' עמותת אגודת הגליל למחקר ושירותי בריאות, ע"ר ואח', תק-מח 2010(4), 507 (2010)} הסייג של פעולה סבירה בנסיבות העניין תכליתה לאפשר לבית-המשפט לאזן בין האינטרסים האישיים של היוצר ביצירתו לבין אינטרסים לגיטימיים אחרים ביצירה כגון האינטרס הכלכלי של עותק פיזי של יצירה, האינטרסים הציבורים ועוד.

מבחן זה, לפי הלכת פוגטש יעשה רק לאחר שנקבע באמצעות מבחן שממילא הוא בעל רכיב אובייקטיבי, כי אכן נפגע שמו או כבודו של היוצר ופגיעה זו עלולה להביא לחריגה מאיזון בין אינטרסים מתנגשים. מבחן זה ירוקן את הזכות לשלמות במידה ניכרת כזכות שמרכז הכובד שלה הוא הגנה על אישיותו הסובייקטיבית של היוצר ותהפוך אותה לזכות הנמדדת על-פי אמת-מידה אובייקטיבית לחלוטין.

הגדרת שינוי, כך גורס ת"א (ת"א) 23976/07 {קוק שוקי נ' עומר שמאי הכהן ואח', תק-של 2009(2), 7196 (2009)}, היתה בעבר נושא שבמחלוקת, אך לאחר חיקוק החוק החדש הובהר כי כל שינוי יהווה סילוף כמו-כן גם שינוי צבע רקע מהווה "שינוי".

46.2.7 זכות ההורות
זכות זו, לפי פסק-הדין הלכת פוגטש נקרא גם "זכות לייחוס" היא זכותו של היוצר כי יצירתו תפורסם בציון שמו.

מוסיף ואומר בית-המשפט בעניין ת"א (ת"א) 1551-08 {אבירמה גולן ואח' נ' דובי גל ואח', תק-מח 2012(2), 3650 (2012)} כי הזכות המוסרית או הזכות לייחוס, היא למעשה זכות היוצר, כי שמו ייקרא על יצירתו ולא ייעשה בה שינוי או סילוף.

הלכת פוגטש מבהירה גם כי ליוצר עומדת הזכות ששמו יקרא על היצירה בהיקף ובמידה הראויים לנסיבות העניין וזאת במטרה שהמבחן לקביעת ההיקף והמידה ייבחן ויקבע על-ידי בית-המשפט על-פי אמות-מידה אובייטיביות וערכיות ולא רק על-ידי המשתמשים בפועל שיכולים לגרום לכך שישתרש נוהג פסול או בלתי-רצוי {ת"א (מרכז) 1549-08-07, מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' ביזנסנט בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 259 (2012)}.

ב- ת"א (צפת) 47980-02-12 {שאול ביטון נ' דג חי וברכה בע"מ, תק-של 2013(1), 62559 (2013)} נקבע כי כאשר מועתקים קטעים מיצירה ללא ציון שמו של יוצר היצירה המועתקת, הדבר יהיה הפרה של זכות היוצרים של הבעלים גם אם לא נפגעה הזכות לשלמות היצירה ולא נעשה סילוף או שינוי מהותי של היצירה.

במצב בו לא ברור כי לא הופרה זכות ההורות, אין צורך לקבוע האם שילוב תצלומים, למשל, מהווה שינוי או סילוף {ת"א (יר') 3560/09 אבי ראובני ואח' נ' מפה - מיפוי והוצאה לאור בע"מ ואח', תק-מח 2011(1), 3293 (2011)}.

ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)} דן בזכות הייחוס שהינה זכות שאינה מוחלטת אשר נבחנת באמת-מידה שיפוטית בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בפסיקה נקבע כי החובה לייחס יצירה ליוצר קיימת בקשר רחבה של מקרים, לרבות פרסום תצלום בספר או עיתון. מנגד, לא נמצאו בפסיקה דוגמאות רבות למקרים בהם לא קמה חובה לאיזכור שם היוצר בנסיבות המקרה.

כשנעשה שימוש בתמונת היוצר ובדגש למטרה פרסומית, ללא אזכור שם היוצר, הדבר מהווה פגיעה בזכותו המוסרית.גדרי זכות היוצר הם ברי-הגנה ותפקידו של בית-המשפט לשמש חומה ליוצר באשר הוא, ביצירתו תוך מבט עתידי.

46.2.8 אבחנה בין זכות מוסרית לייחוס יצירה לבין זכות שיצירה לא תסולף
ב- ת"א (ת"א) 2068-07 {בנימין בילסקי נ' עיריית ראש העין ואח', תק-מח 2010(3), 17309 (2010)} ישנה האבחנה בין הפרת זכותו המוסרית לייחוס יצירתו לו, ובין זכותו שיצירתו לא תסולף. מדובר בזכויות נפרדות, שזכו לאזכור בסעיפים נפרדים - הן לפי החוק הישן (סעיפים 4א(1) ו- (2)) והן לפי החוק החדש (סעיפים 46(1) ו- (2)) - ואין הפרת האחת קשורה להפרת השניה. הדבר דומה להבדל בין ההפרה שבהעתקה לבין ההפרה שבהפצה, או בין ההפרה שבביצוע פומבי לבין ההפרה שבשידור אותו ביצוע.

46.2.9 שימוש הוגן כפגיעה בזכות המוסרית
הלכת פילציה מבהירה כי כל עוד לא שונה הייעוד ולא נעשה שינוי שהוא אינו בלתי-הפיך, למשל, תליית וילון באופן זמני ולצורך חיוני של הבניין אשר מוגן בזכויות מוסריות של בעל הזכויות. לכן נקבע כי דבר זה לא יהווה פגיעה בזכות המוסרית של בעל הזכויות בעיצוב הפנים של הבניין.

46.2.10 תביעה בגין הפרת זכות לשלמות היצירה
הלכת פוגטש קובעת כי ניתן לתבוע על הפרת זכות גם לאחר העברת הזכויות הכלכליות של היצירה.

ב- ת"א (יר') 8211-09 {דן פורגס נ' בית חינוך תיכון גליל מערבי ואח', תק-של 2011(3), 36267 (2011)} נקבע כי היקפו המוגבל של הפרסום, מטרתו ושיקולים הנוספים יכולים להביא לידי המסקנה כי הפיצוי המגיע לתובע בשל הפרת הזכות המוסרית הוא בהיקף מוגבל ומצומצם.

47. סעיף 47 לחוק זכות יוצרים - הפרה ותרופות
47.1 הדין
סעיף 47 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"47. הפרת זכות יוצרים
העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא-אם-כן עשיית הפעולה מותרת לפי הוראות פרק ד'."

47.2 ההלכה הפסוקה
47.2.1 האבחנה בין הפרה ישירה להפרה עקיפה
ב- ת"א 9289/09 {אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן, תק-מח 2012(1), 32063 (2012)} בית-המשפט הבחין בין הפרה ישירה (או ראשית) לבין הפרה עקיפה (או משנית) של זכויות יוצרים:

47.2.2 הפרה ראשית
הפרה זו באה לידי ביטוי בפעולות המהוות ניצול זכות היוצרים באופן השמור בלעדית לבעליה. פעולות אלו, אשר יוחדו לבעל זכות היוצרים, פורטו בסעיף 1 לחוק החדש, וביצוען בלא הסכמת בעל זכות היוצרים מהווה הפרה לפי סעיף 1(2) לחוק החדש. הפרה מסוג זה לא צריכה להוכיח יסוד נפשי כלל ואין צורך להוכיח כי היתה ידיעה שהמעשה היה אכן מפר או שהמוצר עצמו מפר. יש לכך חריג אחד וחלקי - אשר לא פוטר את ההפרה עצמה: כל עוד לא ידוע על עצם קיום של זכות היוצרים, לא יינתן סעד כלשהו מלבד צו מניעה.

47.2.3 הפרה משנית
ביצוע הפרה זו של זכות יוצרים, לעומת-זאת היא מסחר בעותקים מפרים של יצירות המוגנות בזכות יוצרים. במקרה זה, קיימת הפרה אך ורק כאשר מדובר בעותקים מפרים, וכאשר הנתבע ידע כי הם מפרים.

47.2.4 הפרה עקיפה
ב- ת"א (מרכז) 23060-11-09 {SPIN MASTER LTD נ' אימפריית הצעצועים בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 7127 (2012)} מבהיר כי הפרה עקיפה המפרה את סעיף זה היא פעולות הייבוא והמכירה של "עותק מפר". הגדרת "עותק מפר" מנויה בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים, ואומר כי עותק מפר הוא עותק שנעשה בישראל ללא ידיעת בעל זכות היוצרים או עותק שיובא לישראל, אשר אילו נעשה בישראל, היתה עשייתו מהווה הפרה של זכות יוצרים, אך אם העותק שנעשה ברשות בעלי הזכויות מחוץ לישראל העותק לא יהיה עותק מפר.

47.2.5 פעולות אשר יהוו הפרת זכות יוצרים
תע"א (ת"א) 7888-08 {הדיה בע"מ נ' תיצוג פדגו פלסטיק בע"מ ואח', תק-עב 2012(1), 4738 (2012)} עוסק בשאלה האם עשיית פעולות של הצגת יצירה באתר אינטרנט תהווה העתקה והעמדת היצירה לרשות הציבור באופן שיהווה הפרת זכויות היוצרים, התשובה לכך היא, במקום שלא ניתן רשות מבעל זכויות היוצרים הדבר אכן יהווה הפרה והדבר יזכה את בעל הזכויות בפיצויים.

ב- ת"א (ת"א) 2556-04 {Burbank Animation Studios Pty Ltd נ' קלסיקלטת בע"מ ואח', תק-מח 2010(3), 14095 (2010)} נקבע כי לבעל זכות יוצרים בסרט יש את הזכות הבלעדית לשעתק את היצירה באמצעים דיגיטלים או בשינוי מדיה. עשיית פעולות אלו ללא רשות הבעלים יהוו הפרה.

47.2.6 תביעה על רקע הפרת זכות יוצרים
ב- ת"א (ת"א) 2556-04 {Burbank Animation Studios Pty Ltd נ' קלסיקלטת בע"מ ואח', תק-מח 2010(3), 14095 (2010)} מבהיר בית-משפט כי בעל רישיון בלעדי זכאי להגיש תביעה בגין הפרת זכות יוצרים כל עוד בעליה החוקי של זכות היוצרים צורף כצד לתביעתו.

בעל זכות יוצרים לא יכול לתבוע את מי שעושה שימוש מותר, לפי החוק וזאת מאחר שמי שעושה מעשה שהוא "מותר" - הרי שלא מדובר ב"הפרה". אולם כאשר מדובר בכמה וכמה פגיעות אשר הן לכאורה מוגנות, פסק בית-המשפט כי ניתן להכיר באשמת גורם הביניים כמי שהביא להפרה {ע"א 9183/09The Football Association Premier League Limited נ' פלוני ואח', תק-על 2012(2), 6919(2012)}.

47.2.7 אחריות גורם ביניים
ת"א 9289/09 {אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן, תק-מח 2012(1), 32063 (2012)} מצייןגם מי שלא השמיע באופן ישיר את היצירה המוגנת יש להטיל עליו את האחריות להפרה אם הרשה את ביצוע ההשמעה וגם ידע שמדובר בהפרת זכות יוצרים. לדוגמה, בעל התיאטרון או בעל אולם השמחות.

47.2.8 דוקטורינת האשם התורם
ב- ע"א 5977/07 {האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ ואח', תק-על 2011(2), 3442 (2011)} בית-המשפט הכיר בהפרה תורמת של היוצר על המאמץ שהשקיע ביצירה, וזו תאפשר הגנה ראויה לזכויות היוצרים בעידן של משתמשים אנונימיים ותספק את התמריצים הנדרשים להמשיך הפקתן של יצירות חדשות, בין אם בעולם האמיתי או בין אם בעולם הוירטואלי. לכן אין לאפשר לגורם-ביניים להתחמק מאחריות כאשר הוא זה אשר תרם באופן ניכר לפגיעה. אולם, דוקטורינת האשם התורם תיושם בזהירות ובמצומצם ורק בהתקיים תנאים ספציפיים ובאופן המוגבל למקרים חריגים בלבד.

48. סעיף 48 לחוק זכות יוצרים
48.1 הדין
סעיף 48 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"48. הפרה עקיפה של זכות יוצרים
העושה אחת מהפעולות האלה בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר:
(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;
(2) החזקה למטרה עסקית;
(3) הפצה בהיקף מסחרי;
(4) הצגה לציבור בדרך מסחרית;
(5) ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס."

48.2 ההלכה הפסוקה
48.2.1 גיבוש הפרת עקיפה
ב- ע"א 5097/11 {טלראן תקשורת בע"מ ואח' נ' צ'רלטון בע"מ, תק-על 2013(3), 7652 (2013)} נקבע כי על-מנת שתתגבש הפרה עקיפה נדרשים להתקיים שלושה תנאים מצטברים:

ראשית, קיומו של עותק מפר;

שנית, ביצוע אחת מן הפעולות האסורות המנויות בסעיף;

שלישית, הפעולה האסורה נעשתה תוך שהמפר העקיף ידע או שהיה עליו לדעת שהזכויות ביצירה שייכות לאחר.

פעולה שאינה מהווה הפרה לפי החוק החדש לא מקימה זכות תביעה לפי החוק הישן.

ב- ת"א (ת"א) 42576-02-10 {Tommy Hilfiger Licensing נ' אספרנסה הלבשה בע"מ, תק-מח 2012(4), 28611 (2012)}נקבע כי אין צורך בהפרה ישירה ביסוד נפשי, אך יש צורך בידיעה במקרה של בהפרה עקיפה. הסיבה לכך נעוצה בכך שכמו שלא פוטרים מזיק תמים, או רשלן מחובת פיצוי בשל תום-ליבו, כך לא נותנים למפר העקיף דרך להתחמק ממעשיו רק מאחר ולא ידע.

48.2.2 החזקת עותק בחלוף הרישיון
ב- ת"א (ת"א) 2042-08 {וויזקום תקשורת בע"מ נ' טל-יד מצויינות בשירות בע"מ ואח', תק-מח 2013(2), 747 (2013)} נקבע כי החזקת עותקים לאחר מתן הרישיון כבר אינם ברי שימוש לפי הרישיון ושימושם הינו דבר אסור. גם אם השימוש, שלעצמו, אינו מהווה הפרה, עצם החזקת עותק מפר של התוכנה לשם שימוש מסחרי, יש בכך כדי להוות הפרה עקיפה ואסורה האוסרת על "החזקה למטרה עסקית" של עותק מפר, בידיעה שהוא מפר.פסק-הדין מבהיר כי עותק מפר הוא לא רק עותק שנעשה בצורה פסולה אלא גם לעותק שכל עוד יש רישיון בתוקף להחזקתו יוגדר כשימוש מותר, אך ברגע פקיעת הרישיון יהיה כבר מדובר בעותק מפר. הפסיקה אף מדגישה כי המעשה הנכון ביותר להחזקת עותק שהפך להיות עותק מפר הוא השמדתו בחלוף זמן, ובמקרים יוצאי דופן לשימוש בלבד אך בשום אופן לא למטרת מסחר.

48.2.3 אחריות משווק העותקים המפרים
ב- ת"א 9289/09 אסף יצחק גולני נ' דר משה כהן, תק-מח 2012(1), 32063 (2012)} נקבע כי כל עוד המשווק לא יודע כי נעשתה הפרה ולא נודע לו כי קיימת בעיה עם זכויות היוצרים, הוא לא יכנס בגדר של מפר עקיף של זכויות היוצרים החומריות והמוסריות של היצירה, מאחר שהתנאי להחלת אחריות על המשווק דורשת מהמפר העקיף שידע, או שיהיה עליו לדעת שאכן התבצעה הפרת זכויות יוצרים.

48.2.4 הפצת ויבוא עותקים
ת"א (מרכז) 23060-11-09 {SPIN MASTER LTD נ' אימפריית הצעצועים בעמ ואח', תק-מח 2012(4), 7127 (2012)}דן בכך שהחוק מקנה לבעל הזכויות שליטה בעשיית עותקים אך לא מקנה זכות להפצה או ייבוא של עותקים חוקיים, ולכן ישנן הוראות המגבילות הפצה או ייבוא של עותקים מפרים כי בכך טמון מיצוי עיקרון "מיצוי הזכויות" המקובל בתחום הקניין הרוחני בהפצה ועיקרון "המיצוי הבינלאומי" בייבוא.

49. סעיף 49 לחוק זכות יוצרים
49.1 הדין
סעיף 49 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"49. ביצוע פומבי במקום בידור ציבורי
המרשה לאחר, למטרת רווח, שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא-אם-כן לא ידע ולא היה עליו לדעת שהביצוע מהווה הפרה כאמור; לעניין זה, "מקום בידור ציבורי" - מקום המשמש למופעי בידור ותרבות, לרבות אולם שמחות, גן אירועים, מסעדה, בית קפה או מועדון."

49.2 ההלכה הפסוקה
49.2.1 החוק הישן אל מול החוק החדש
רע"א 2991/07 {אקום, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומולים למוסיקה בישראל בע"מ נ' קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ ואח', תק-על 2009(2), 3444 (2009), (להלן:"עניין אקו"ם"} דן בכך שהשינוי בחוק נועד להפחית מהדרישה של תועלת אישית שכן הסעיף הישן דרש כי:"הרשה אדם לתועלתו האישית" וכעת רק מצויין שיש דרישה להוכיח כי הדבר נועד לאירוע והרשאה שמטרתם רווח ובעיקר הכנסה כספית מעבר להשקעה.

49.2.2 חשיבות זכות היוצרים והשמירה עליה
ב- ע"א 5977/07 {האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ ואח', תק-על 2011(2), 3442 (2011)} צויין כי נוכח אופיין המיוחד של יצירות כטובין מופשטים ו"מוצר ציבורי" הדבר מקשה על הגנתן ומניעת אחרים להשתמש בהן וזאת כדי למנוע מצב שבו אין תמריץ כלכלי מספק להפקת יצירות חדשות ומונע עידוד יוצרים להשתתף בפיתוח הקולקטיבי והמצטבר של הידע והתרבות. לכן יש חשיבות לזכויות יוצרים, שכן הכרה בזכות היוצרים נתפסת כ"מחיר" הכרחי שהחברה נדרשת לשלם לעניין העשרת תרבותה והגבלת מאגרי הידע המצטבר.

49.2.3 אחריות בעל המקום
ב- ת"א (ת"א) 1738-07 {שרים קריוקי בע"מ נ' דיוה גרופ בע"מ ואח', תק-מח 2012(1), 6907 (2012)} בית-המשפט גורס כי אם החוק מטיל אחריות על בעל המקום שבו נעשתה הפרה, כפופה לשאלה האם ידע אותו אדם והאם היה לו יסוד סביר לחשוד שיש בהצגת היצירה מעשה של הפרת זכות יוצרים. דבר זה למעשה מקבע את דוקטורינת "ההפרה התורמת". פסק-הדין בעניין אקום אומר כי יש לבעל המקום אחריות לבדוק ולוודא עוד לפני הצגת היצירה שאכן הביצוע הפומבי לא יפר זכות יוצרים באותן יצירות.

49.2.4 הפרת זכויות יוצרים
ב- ע"א 5977/07 {האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ ואח', תק-על 2011(2), 3442 (2011)} נקבע כי הפרת זכויות יוצרים בביצוע פומבי יהיו למשל, מתן אישור לתקליטן מבעל אולם שמחות להשמיע יצירות באירוע מבלי לקבל את הסכמת בעלי זכויות היוצרים של היצירה.

49.2.5 אחריות המבצע של הצגה פומבית
עניין אקום מבהיר כי בהתאם לנאמר בהצעת החוק, לא ניתן להוריד מאחריות המבצע עצמו של ההפרה ולא ניתן להאשים רק את בעל המקום לאור "דוקטורינת ההפרה התורמת". זאת לאור מעשיו של המבצע ולאור כך שהוא זה אשר השמיע את היצירה ובכך גרם להפרה. פסק-הדין, בדומה לרוח של הצעת החוק, לא מניח למבצע לברוח מאחריותו למעשה.

50. סעיף 50 לחוק זכות יוצרים
50.1 הדין
סעיף 50 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"50. הפרת זכות מוסרית
(א) העושה ביצירה פעולה הפוגעת בזכות המוסרית של היוצר, מפר את הזכות האמורה.
(ב) על-אף הוראות סעיף-קטן (א), עשיית פעולה ביצירה הפוגעת בזכות המוסרית האמורה בסעיף 46(2) אינה מהווה הפרה של הזכות האמורה, אם הפעולה היתה סבירה בנסיבות העניין.
(ג) לעניין סעיף-קטן (ב), רשאי בית-המשפט להתחשב, בין השאר, באלה:
(1) אופי היצירה שביחס אליה נעשתה הפעולה;
(2) אופי הפעולה ומטרתה;
(3) יצירתה של היצירה על-ידי העובד במסגרת עבודתו או לפי הזמנה;
(4) המקובל בענף;
(5) הצורך בעשיית הפעולה לעומת הפגיעה שנגרמה ליוצר כתוצאה ממנה."

50.2 ההלכה הפסוקה
50.2.1 הרקע להפרת זכות מוסרית
ב- ת"א (יר') 9467-05-10 {סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן, תק-מח 2014(4), 16346 (2014)} נקבע כי פעולה שאינה מהווה הפרה של זכות יוצרים או של זכות מוסרית על-פי החוק החדש, לא תהיה זכות תביעה לפי הוראות הדין הקודם ויש להתחשב בשיקולים המנויים בסעיף ולבחון את טענת הסבירות ולבחון בצורה אובייקטיבי-נורמטיבית האם אכן נעשתה פגיעה ביוצר או שניתן לצפות פגיעה ביוצר.

50.2.2 השיקולים המנויים בסעיף
בעניין תומר {ת"א (פ"ת) 45536-07-11 {תומר אפלדורף נ' יואב יצחק ואח', תק-של 2013(1), 27750 (2013)}, נקבע כי רשימת השיקולים המנויים בסעיף אינם רשימה סגורה אלא קריטריונים בהם משתמש בית-המשפט לבחון שינוי או סילוף ביצירה כשימוש סביר.

50.2.3 טענת הסבירות
ע"א 23222-09-12 {המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל נ' נילי פורטוגלי, תק-מח 2013(3), 21155 (2013)} קובע כי מעבר להגדרה הצרה יותר של זכות מוסרית הקבוע בסעיף החוק, החוק גם קובע כי לא כל פעולה שפוגעת בזכות המוסרית מהווה הפרה שלה, אלא רק פעולה שאינה סבירה בנסיבות העניין וזאת בנסיבות המקרה הספיצפי של התיק.

ממשיך ת"א (יר') 9467-05-10 {סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן, תק-מח 2014(4), 16346 (2014)} ומבהיר כי טענת הסבירות הינה טענה הנטענת כנגד הפרה של זכות מוסרית. הטענה מצריכה ביסוס תשתית ממשית לקביעה המקובלת בענף, וביסוס הטענה של צורך בעשיית הפעולה, כך שתצדיק כי אכן נעשתה הפרה. טענת הסבירות גם תבחן האם נעשתה פגיעה ממשית לבעל זכות היוצרים ובמידה וכן, ההגנה לא תעמוד למפר.

50.2.4 נטל הוכחת טענת הסבירות
ב- ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013)} נקבע כי כאשר נטענת טענת הסבירות הנטל רובץ לפתחו של מבצע הפעולה הפוגעת בזכות המוסרית, עליו מוטלת החובה להוכיח כי הפגיעה אכן היתה סבירה.

50.2.5 אחריות המרשה עשיית פעולה פוגענית
ב- ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013)} נקבע כי להבדיל מזכות יוצרים, החוק לא מטיל אחריות על מי שמרשה פעולה פוגענית, אלא רק על מי שמבצע אותה.

50.2.6 חובת איזון בין זכות היוצרים
כשבוחנים את טענת הסבירות יש צורך לבחון את הפרופורציה הנכונה. כך נקבע ב- ת"א (פ"ת) 45536-07-11 {תומר אפלדורף נ' יואב יצחק ואח', תק-של 2013(1), 27750 (2013)}. מאחר שאין הדבר ראוי שכל מי שמנסה לערוך סיפור, מוזיקה או סרט באמצעות טכנולוגיה דיגיטאלית ויצירות ברשת, יצטרך לבדוק את העבר ולבחון האם יש או אין בעל זכויות יוצרים הדולק אחריו. הדבר מהווה ניגוד חריף לרצון לעודד השיח והיצירה שמחייבים אפשרות לשיתוף חופשי ברשת ודרך חיבור יצירות שחלקן מוגנות וחלקן לא, ניתן להשיג שיח פורה. אולם כמובן שיש לאזן בין האינטרסים ולבחון כל מקרה לגופו בכדי לקבוע את הפרופורציה הנכונה.

50.2.7 תום-לב בעשיית פעולה ביצירה
ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)} מציין כי כאשר מדובר בעשיית פעולה ביצירה, רק אם הפעולה נעשתה במטרה תמת-לב או בצורך בעשיית הפעולה, הדבר חוסה תחת הגנת סעיף 50 לחוק, אולם כאשר מדובר בשימוש לצורך פרסום רחב היקף לעסק מתחרה הדבר, מן הסתם, לא ייחשב כפעולה תמת-לב.

50.2.8 יצירה פונקציונלית
ב- ת"א (ת"א) 24048-08 {מסטרפונט בע"מ ואח' נ' חב' החדשות הישראלית בע"מ ואח', תק-של 2011(2), 63399 (2011)} מדובר ביצירה פונקציונלית שלה יש הגנה מוגבלת לאות הבודדות ולא לצירוף אותיות, כאשר נעשה שימוש בשני סוגי גופן במילה אחת. אין אפשרות להחשיב את הדבר כסילוף או שינוי היות וכל אות היא לעצמה ואין בכך פגיעה בשמו ובכבודו של היוצר, מאחר שלא יעלה על הדעת להגביל את תוכן המילים בהם ניתן להשתמש באמצעות אותיות גופנים ולראות במילים בעלות תוכן פוגעני משום פגיעה בזכות המוסרית של יוצר הגופן ואין הדבר הגיוני להגביל את הרבים בשימוש בסוגי גופן שונים באותה מילה ממש. מדובר בפעילות שהיא סבירה ולא יהיה ניתן לתבוע בגין הפרת זכות יוצרים.

50.2.9 הנהוג בענף
ב- ת"א (ת"א) 71888-06 {גול יוסי ואח' נ' יואב פור ואח', תק-של 2011(1), 164716 (2011)} נקבע כי נוהג לא מהווה שלעצמו הגנה מפני חוק זכויות היוצרים ולא מהווה שיקול מתקבל על הדעת גם בהתחשב באמור בסעיף 50 לחוק החדש וההוראה הנוגעת "נהוג בענף" לא נוגעת רק לזכות המוסרית ולא לזכות הכלכלית-חומרית.

51. סעיף 51 לחוק זכות יוצרים
51.1 הדין
סעיף 51 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"51. הפרה עקיפה של זכות מוסרית
העושה אחת מהפעולות האלה בעותק של יצירה, שיש בו משום הפרה של הזכות המוסרית האמורה בסעיף 46(2), למעט בבניין או במבנה אחר, מפר את הזכות המוסרית, אם בעת ביצוע הפעולה ידע או היה עליו לדעת כי יש בעותק משום הפרה כאמור:
(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;
(2) החזקה למטרה עסקית;
(3) הפצה בהיקף מסחרי;
(4) הצגה לציבור בדרך מסחרית."

51.2 ההלכה הפסוקה
51.2.1 הפרה עקיפה של זכות מוסרית
ת"א (מרכז) 17731-01-09 {האחים בר נוי בע"מ ואח' נ' יעקב נטוביץ בע"מ ואח', תק-מח 2012(2), 8292 (2012)} דן בהפרה עקיפה של הזכות המוסרית. במקרה דנן, מדובר במעצבי שעונים ונקבע בפסק-הדין שהם זכאים כי המותג המזוהה איתם יהיה פרי יצירותיהם ויזכה להגנת זכות היוצרים. לכן, כאשר נעשים העתקים ושימוש בדגמים מבלי לציין את שם המותג יש בכך להפר את זכותם המוסרית של התובעים.

51.2.2 חובת הידיעה
ת"א 9289/09 {אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן, תק-מח 2012(1), 32063 (2012)} קובע כי כל עוד המפר, במקרה הנידון המשווק, לא ידע, או שהיה עליו לדעת שהיצירה אותה יצר מפרה זכויות יוצרים של יצירה אחרת - הוא לא ישא באחריות. זאת משום שהחובה הינה תנאי הכרחי להטלת האחריות. כמו-כן, אומר ומדגיש פסק-הדין כי על המפר הפרה עקיפה "לדעת" במפורש או שהיה עליו לדעת וזאת לפי העובדןת האובייקטיביות או הספציפיות שהיו בידיעתו.

52. סעיף 52 לחוק
52.1 הדין
סעיף 52 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"52. הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית - עוולה אזרחית
הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש), יחולו עליה, בשינויים המחוייבים ובכפוף להוראות חוק זה."

52.1.1 ההלכה הפסוקה
ב- ת"א 9289/09 {אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן , תק-מח 2012(1), 32063 (2012)} ניתן לראות את יישום פקודת הנזיקין. בפסק-הדין נקבע כי מאחר ולא הוגשו הוכחות, לא הוכח כי נעשה שינוי מצב לרעה, או שהפעולה נעשתה בחוסר תום-לב בשיהוי התביעה. בית-המשפט לא יוכל לקבל את הטענות בדבר קבלת טענת שיהוי לעניין הפרת זכות היוצרים.

53. סעיף 53 לחוק זכות יוצרים
53.1 הדין
סעיף 53 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"53. צו מניעה בשל הפרת זכות יוצרים
בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא-אם-כן מצא בית-המשפט כי קיימים טעמים המצדיקים שלא להורות כן."

53.2 ההלכה הפסוקה
53.2.1 האבחנה בין סעד זמני לצו קבוע
ב- ת"א (ת"א) 2545-07 {מרים בילו נ' עיריית חולון ואח', תק-מח 2012(3), 7429 (2012), (להלן: "עניין בילו"} בית-המשפט דן באבחנה בין השיקולים במתן סעדים זמניים שונים לבין השיקול למתן צו קבוע, בפרט כאשר הוא נועד למנוע הפרה מתמשכת ועתידית של זכות קניינית. ההלכה היא ששיקול-הדעת של בית-המשפט להחליט ולהימנע ממתן סעד למי שנפגע בצורה קניינית תהיה מוגבלת ומצומצמת למקרים נדירים וזאת לאור היות הזכות הקניינית מעוגנת היטב בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

53.2.2 שיקולים למתן צו מניעה קבוע
ב- ע"א 5977/07 {האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ ואח', תק-על 2011(2), 3442 (2011)} בית-המשפט קבע כי הפרת זכות יוצרים היא עוולה בפני עצמה והדרכים על הגנתה מצויים בפקודת הנזיקין. הסעדים האופרטיבים, הנהנים מכך שמשטר זכות היוצרים מעמיד לרשות בעל הזכות שהופרה מנגנון ייחודי של פיצוי ללא הוכחת נזק. הסדר זה מספק מענה לפגיעה הכלכלית שנגרמה לבעל הזכות.

53.2.3 שיקולים למתן צו מניעה זמני
ב- ת"א (מרכז) 5315-04-08 {הוצאת קורן ירושלים בע"מ ואח' נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ ואח', תק-מח 2012(2), 17887 (2012)} נקבע כי בעבר, שיקול-דעת היה מצומצם והיה מקובל שאם הוכיח התובע את תביעתו הוא יהיה זכאי לצו המניעה, אך החוק החדש מבהיר כי ככלל יינתן צו מניעה, אלא אם יש טעמים המצדיקים שלא להורות על מתן צו זה.

54. סעיף 54 לחוק
54.1 הדין
סעיף 54 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"54. תובענה בשל הפרת זכות יוצרים
(א) תובענה בשל הפרת זכות יוצרים רשאי להגיש בעל זכות היוצרים, ואם ניתן לגביה רישיון ייחודי כהגדרתו בסעיף 37(ד) - גם בעל הרישיון.
(ב) תובע המגיש תובענה כאמור בסעיף-קטן (א), יצרף כבעל דין כל אדם שזכאי לתבוע לפי הוראות הסעיף-הקטן האמור, ואולם רשאי בית-המשפט, לבקשת התובע, לפטור מצירוף בעל דין כאמור."

54.2 ההלכה הפסוקה
54.2.1 צירוף בעל זכות היוצרים לתביעה
ת"א (ת"א) 2042-08 {וויזקום תקשורת בע"מ נ' טל-יד מצוינות בשירות בע"מ ואח', תק-מח 2013(2), 747 (2013), (להלן: "הלכת וויזקום")} דן בפטור שהעניק בית-המשפט מלצרף חברה על-אף שנראה כי היה שראוי שתהיה חלק מתביעה זו, שכן יש לה חלק בזכויות היוצרים מכוח הסכמי הפצה שחתמה עם צדדים שלישים וזכותה לקבל פיצויים. אולם מאחר ומדובר בחברה בפירוק בית-המשפט הפעיל את סמכותו לפי סעיף 54 ופטר אותה מהצטרפות להליך שכן, בהיותה חברה בפירוק אין לה כל אינטרס אשר יכול להצדיק צירופו של המפרק.

כמו-כן נקבע בהלכת וויזקום כי גם אם בעל הרישיון אינו מוסמך להגיש תביעת הפרה עצמאית לפי דיני הקניין הרוחני, הוא רשאי להסמיך אדם אחר לעשות כן. בשמו.

54.2.2 תשלום אגרות על-ידי תובע פורמלי
ב- ת"א (יר') 9467-05-10 {סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן, תק-מח 2014(4), 16346 (2014)}, בפרשה זו התבקש בית-המשפט לשאלה האם יש לפטור מתשלום אגרה שהוגשה במסגרת ההליך כאשר מצרפים את בעל זכות היוצרים כתובע פורמלי בלבד. נפסק שבמקרה שבו כאשר התובע הפורמלי לא שילם את האגרה מראש וכאשר לא נטען כי התובע הפורמלי צריך להשתתף באגרות השונות בזמן, התשובה לשאלה היא שהטענה לוקה בהשתק ולכן התובע הפורמלי לא ישלם את האגרה ולא יקבל החזר בגינה במידה והתביעה תתקבל.

54.2.3 תביעת בעל רישיון ייחודי בגין הפרה
ב- ת"א (מרכז) 5315-04-08 {הוצאת קורן ירושלים בע"מ ואח' נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ ואח', תק-מח 2012(2), 17887 (2012)} בית-המשפט קובע כי יש לפרש את הדין הישן בראי לדין החדש, הווה האומר, להכיר בזכות תביעה של בעל רישיון בלעדי/ייחודי, גם ביחס להפרות הנידונות על-פי הדין הישן. פרשנות זו יצרה האחדה רצויה בין הדין החדש לישן ומקדמת גם מדיניות ראויה המחזקת את מעמדו של בעל הרישיון הבלעדי ומייתרת את הצורך לערב את בעל זכות היוצרים בתביעה שאין לו שום רצון לנהל, במיוחד כשאין הוא מעוניין לפעול בעצמו בתחומי מדינת ישראל.

54.2.4 הוכחת רישיון ייחודי
ב- ת"א (עפ') 49493-10-10 {שופן ישראל נ' צ'רלטון בע"מ, תק-של 2012(1), 39681 (2012)} נקבע כי טענות בדבר הוכחת הרישיון הייחודי כהגדרתו לחוק צריכות להיבחן בתוך ההליך עצמו ולא תהיה הצדקה למחיקת כתב התביעה.

54.2.5 תביעת משווק בגין הפרה
ת"א (ת"א) 2556-04 {Burbank Animation Studios Pty Ltd. נ' קלסיקלטת בע"מ ואח', תק-מח 2010(3), 14095 (2010)} דן כשפעולות נעשות ללא הסכמת בעל הזכויות ופוגעות בזכות ההפצה הבלעדית אין לראות את זכויות המפיץ כזכויות חוזיות בלבד אלא גם כקניינית, שכן מאחר והיא בעלת רישיון בלעדי לשיווק, היא תהיה זכאית להגיש תביעה בגין הפרת זכות יוצרים. אולם יש לשים-אל-לב כי על-מנת להגיש תביעה יש צורך בהוספת בעל זכויות היוצרים כצד להליך.

55. סעיף 55 לחוק זכות יוצרים
55.1 הדין
סעיף 55 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"55. תובענה בשל הפרת זכות מוסרית
תובענה בשל הפרת זכות מוסרית רשאי להגיש היוצר, ואם נעשתה ההפרה לאחר מותו - קרובי משפחתו; לעניין זה, "קרוב משפחה" - בן זוג, צאצא, הורה או אח."

55.2 ההלכה הפסוקה
55.2.1 זכות תביעה בגין הפרה לאחר מות היוצר
ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013)} הזכות המוסרית, כאמור, לא ניתנת להעברה, אך היא שייכת ליוצר ולאחר מותו, ליורשים. היורשים מקבלים את זכות התביעה לאחר מות בעל זכות היוצרים.

55.2.2 תקופת התיישנות
בעניין פוגטש מדובר על-כך כי חוק זכות היוצרים הוא בעל טריטוריאליות וכאשר הספר נכתב מחוץ לישראל יש קושי, בשל חלוף הזמן, להבהיר למי נתונה זכות היוצרים והקצאתו. לכן במצב דברים כזה לא ניתן לערער על התקופה שנקבעה.

55.2.3 הגדרת קרוב משפחה
ב- עמ"נ (יר') 28561-03-11 {סיני דדוש ואח' נ' ינון שלג ואח', תק-מח 2011(3), 16058(2011)} קבע בית-המשפט כי גם אחיין יכול להחשב כקרוב משפחתו שכן אין זה מן הנמנע שאחיין לא יהיה קרוב לדודו.

56. סעיף 56 לחוק זכות יוצרים
56.1 הדין
סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"56. פיצויים בלא הוכחת נזק
(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף-קטן (א), רשאי בית-המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית-המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית-המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום-ליבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
(ד) השר רשאי, בצו, לשנות את הסכום הקבוע בסעיף-קטן (א)."

56.2 ההלכה הפסוקה
56.2.1 פסיקה לפני תיקון החוק
ע"א 592/88 {שמעון שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2), 254 (1992)} דן בפיצוי הסטטוטורי המינמלי כשיש נזק מזערי. פסק-הדין מבהיר כי הרשות לקבוע האם יש נזק או שמא לא, נתונה לבית-המשפט. בית-המשפט מדגיש בעניין זה כי הסיבה לכך שיש לבית-המשפט שיקול כה רב בא מהטעם המובא בהצעת החוק. יש מקום לציין שהדילמה המוזכרת בפסק-הדין לעניין מיתחם שיקול-הדעת השתנה והורחב, כך שכעת החוק מתיר לבית-המשפט להעניק פיצוי סטטוטורי גם במקרים של נזקים קלים וכך ניתן לקבוע פיצוי.

56.2.2 תחולת החוק החדש
ת"א 9289/09 {אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן, תק-מח 2012(1), 32063 (2012)} מבהיר כי כאשר נשאלת השאלה מהוא מנגנון הפיצוי שיחול, האם לפי החוק החדש או שמא לפי החוק הישן? פסק-הדין קובע כי אם ההפרה בוצעה לפני יום התחילה (25.05.2008) - יחול מנגנון הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק הישן. מאידך, אם ההפרה בוצעה לאחר יום התחילה, דהיינו - לאחר יום 25.05.2008, יחול מנגנון הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק החדש.

56.2.3 גובה סכום הפיצוי
ת"א (ת"א) 1551-08{אבירמה גולן ואח' נ' דובי גל ואח', תק-מח 2012(2), 3650 (2012)} דן בפיצוי שבו ניתן לפסוק לכל הפרה הוא עד לסכום של 100,000 ש"ח וללא הגבלה על הרף התחתון ללא הוכחת הנזק.

ב- ת"א (יר') 3560/09 {אבי ראובני ואח' נ' מפה - מיפוי והוצאה לאור בע"מ ואח', תק-מח 2011(1), 3293 (2011)} נאמר כי כל עוד נקבע כי מדובר בהפרה אחת בלבד, בית-המשפט מוגבל לפיצוי עד סכום של 100,000 ש"ח, ומכאן כי כל הפרה שנעשתה באותה מסגרת עשויה לזכות את התובע בסכום הפיצוי של 100,000 ש"ח לכל היותר.

ת"ק (ת"א) 4706-04-13 {איציק חצק נ' רוני גרובר ואח', תק-של 2013(3), 19878 (2013)} קבע כי יש לקיים יחס מידתי בין שיעור הפיצוי לבין חומרתה של ההתנהגות המפרה.

56.2.4 הבאת נקודות ייחוס לעיני בית-המשפט בקביעת הפיצוי
ב- תא"מ (יר') 49152-10-13 {דן פורגס נ' עמותת בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלויזיה בירושלים, תק-של 2014(3), 69225 (2014)} קבע בית-המשפט כי בבואו של המבקש לבית-המשפט בבקשתו לקבלת פיצוי עליו לפרוס בפני בית-המשפט בין אם בדיון, למשל בישיבה מקדמית, ובין אם בחומר הכתוב, למשל סיכומים, נקודות ייחוס אשר ידריכו את בית-המשפט לבחור את גובה הפיצוי.

56.2.5 מבחן אובייקטיבי של סבירות הפגיעה בכבודו של אדם
ב- ת"א (ת"א) 1551-08 {אבירמה גולן ואח' נ' דובי גל ואח', תק-מח 2012(2), 3650 (2012)} נקבע כי כדי לקבוע את הסכום בצורה מדוייקת המבחן שנקבע הוא "מבחן אובייקיטיבי של סבירות הפגיעה בכבודו של אדם".

כאשר נמנעו המפרים מלציין את תרומת היוצרים ליצירה האחרת אותה יצרו במשך שנים, ותיקנו בזאת רק לאחר שנים רבות וגם כך באופן חלקי, יש בכך כדי להשפיע על גובה הפיצוי.

כמו-כן, בית-המשפט יבחן גם לפי תע"א (ת"א) 7888-08 {הדיה בע"מ נ' תיצוג פדגו פלסטיק בע"מ ואח', תק-עב 2012(1), 4738 (2012), (להלן: "עניין הדיה"},שתי מגמות יסוד בדיני זכוית יוצרים: האחת, פיצוי בעל הזכות; והשניה, הרתעת המפר ומפרים פוטניציאליים אחרים.

שתי המגמות שלובות זו בזאת שכן יש צורך לוודא שהרצון לשפות את הנפגע לא יביא להתעשרותו שלא כדין. דבר נוסף שיש להתחשב בו היינו מצבו הנפשי של המפר. דהיינו, במידה ומדובר במקרה שיש למפר הגנת "המפר תמים" - תהיה נטיה להחמיר עימו, במידה פחותה, כשגוזרים את הפיצוי.

דבר נוסף וחשוב שנקבע ב- ת"ק (עכו) 20669-11-13 {אריאל הדרי נ' יאיר כרמל, תק-של 2014(3), 3368 (2014)}, הוא כי רשימת השיקולים המנויה בסעיף 56 לחוק החדש, היא איננה רשימה סגורה ובית-המשפט רשאי לשקול שיקולים נוספים בשעה שהוא קובע את גובה הפיצוי.

שיקולים נוספים וכללים, כפי שהובאו בעניין הדיה, אשר יש לקחת בחשבון, יהיו עוצמתן, מספרן ומשכן של ההפרות; סוג היצירה, אשמו של המפר; אופיו וגודלו של העסק המפר וכן את היקף ההפרה; משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; חומרת ההפרה; הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית-המשפט; הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית-המשפט; מאפייני פעילותו של הנתבע; טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; וכן תום-הלב של הנתבע.

56.2.6 מסכת אחת של מעשים
ב- ת"א (ת"א) 1551-08 {אבירמה גולן ואח' נ' דובי גל ואח', תק-מח 2012(2), 3650 (2012)} נקבע כי לפי החוק החדש יש לראות הפרות אשר מתבצעות "במסכת אחת של מעשים" בתור הפרה אחת.

ב- ת"א (מרכז) 1549-08-07 {מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' ביזנסנט בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 259 (2012)} נקבע כי כאשר בוחנים מהיא "כל הפרה" שבעטיה בית-המשפט יכול לפסוק פיצוי סטטוטורי, יש לבחון את ההפרה לאור מבחן הזכות שנפגעה ולא מבחן העיסקה.

56.2.7 הגדרת "מסכת אחת של מעשים"
ת"א (יר') 3560/09{אבי ראובני ואח' נ' מפה - מיפוי והוצאה לאור בע"מ ואח', תק-מח 2011(1), 3293 (2011), (להלן: "הלכת ראובני")} דן בשאלה מתי הפרה שהתבצעה תהווה "מסכת אחת של מעשים". בית-המשפט קבע כי הפרה של אותה זכות יוצרים ביצירות שונות לא תהיה כהפרה אחת, גם אם כל ההפרות נעשו באירוע אחד או בפרסום אחד, אלא כמספר ההפרות שמספרן כמספר היצירות שהזכויות בהן הופרו. הסיבה לכך היא שמאחר וכל יצירה עומדת בפני עצמה וראויה להגנה על המאמצים הרבים שנעשו בחיבורה יש צידוק בכך לקבוע כי כל אחת מהיצירות ראויה לקבל פיצוי נפרד ועצמאי משלה.

56.2.8 גובה הפיצוי
ב-ת"א (ת"א) 35389/08 {.Marvel Characters, Inc נ' פולו פרסום וסחר בע"מ ואח', תק-של 2011(3), 17976 (2011)} נקבע כי הפיצוי יינתן בשל כל הפרה שניתן לסווגה כהפרה אחת, ואין הדבר משנה כמה עותקים פיזים מפרים של אותה זכות הופצו.

56.2.9 סדרת צילום כ"מסכת אחת של מעשים"
בעניין ראובני מובהר כי למרות שעל פניו מדובר ביצירה אחת, שכן היא מתארת אירוע אחד, כל תצלום יהווה אובייקט שונה. יש להדגיש שגם אם כל התצלומים היו נושאים את אותו תאריך, בדיוק כשם שסדרת פורטרטים לא של אותו אובייקט לא תחשב כיצירה אחת אלא ככמה יצירות נפרדות, כך גם הדין לעניין סדרת צילומים של אירוע מסויים.

56.2.10 הפרת זכות יוצרים ביצירות שונות
הפרת זכות יוצרים ביצירות שונות, כך נקבע בהלכת ראובני, היא לא שוות-ערך למספר הפרות להפרת הזכויות ביצירה אחת בלבד. מסקנה כזו תוביל לעידוד הפרות, שכן אם יוחלט כי פרסום מפר אחד שנעשה בו שימוש בעשרות או מאות יצירות שזכויות היוצרים הוא שווה לערך לכמה הפרות לפרסום המפר זכות יוצרים ביצירה אחת, יהיה בדבר עידוד להפרות רבות אשר תהיה מנוגדת לתכלית הסעיף, שכן יש בכך תמריץ למפר להפר את זכויות היוצרים בעוד ועוד יצירות בפרסום מפר אחד.

56.2.11 פיצוי בגין קולאז'
בהלכת ראובני נקבע כי אין נפקדות לשאלה האם קולאז' מהווה סילוף או שינוי צורה, משום שבכל מקרה הזכות המוסרית הופרה ולכן היא תהיה ראויה לקבל פיצוי.

56.2.12 התחשבות בנסיבות של סכסוך עסקי
עניין הדיה עוסק במקרה בו היה סכסוך עסקי בין שתי חברות, וחברה אחת טענה שמאחר וההפרה בוצעה בעקבות הנסיבות של תחרות בלתי-הוגנת יש להתחשב בכך. טענתם זו התקבלה.

56.2.13 ייבוא יצירה ממדינה אחרת
ת"א (ת"א) 53613-11-13 {מדע תעשיות קלות בע"מ נ' ברכל רשתות בע"מ, תק-מח 2014(4), 14593 (2014)} מבהיר כי ייבוא יצירה ממדינה אחרת, לא יכול להוות נסיבה מקלה, ועדיין אפשר לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, שמטרתו, וזאת לשם הרתעת מפירים ולשם הגנה על קניינו של התובע, בהיעדר סעד ראוי, קניינו יהפוך לחסר משמעות.

56.2.14 השתהות בהגשת תביעה
ע"א 4600/08 {האולפנים המאוחדים בע"מ ואח' נ' ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ - מר יצחק שני ואח', תק-על 2012(2), 67(2012)} קובע כי כאשר יש השתהות בהגשת תביעה בגין הפרת זכות יוצרים, במידה ויש בין הצדדים מערכת יחסים רבת שנים שאף מצאה ביטוי בהסכם פשרה שנעשה, בית-המשפט לא יאשר מתן פיצוי.

56.2.15 הפחתת הנזק-תשלום מיידי
ב- ת"ק (הר') 32293-05-14 {שירה וייס נ' סופרקום בע"מ ח.פ. 520044074, תק-של 2014(3), 62685 (2014)} כאשר המפר מתקן דרכיו מיד לאחר הגשת התביעה, בית-המשפט יפחית את הפיצוי בגין הנזק. ב- ת"א (ת"א) 43688/06 {רובינגר דוד נ' וואלה! תקשורת בע"מ ואח', תק-של 2009(1), 12104 (2009)} נקבע כי כאשר מדובר אך בפרסום שנעשה בתפוקה ארצית המניבה תועלת כלכלית רבה, הדבר חשוב וקריטי לבית-המשפט וכן הפגיעה בכבודו המקצועי של האמן. עוד ייאמר כי התובע הינו אמן ותיק וידוע בתחומו, ולפיכך הפגיעה בכבודו המקצועי רבה ביותר היא.

56.2.16 רווח מפרסום
ב- ת"ק (עכו) 20669-11-13 {אריאל הדרי נ' יאיר כרמל, תק-של 2014(3), 3368 (2014)} נקבע כי השיקול להפתחת פיצוי הנזק יכול להיות גם כי אין כל רווח מפרסום היצירה אשר בגינה הוגשה התביעה כנגד ההפרה.

56.2.17 הפרת זכות מוסרית על-ידי חברה מבוססת
ב- ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013)} נקבע כי כאשר המפרה היא חברה גדולה, מצופה ממנה, מתוקף מעמדה, כי לא רק שתכיר בחשיבות של זכות היוצרים של יוצר ביצירתו, אלא שתבטיח את ההגנה על זכות זו במהלך פעילותה העסקית היומיומית. כאשר חברה גדולה כזו פועלת באופן חד-צדדי תוך ידיעה מפורשת שהיא מפרה את התחייבויותיה - בנסיבות כאלו בית-המשפט יפסוק את הסכום המירבי בחוק שהוא, כאמור, 100,000 ש"ח.

56.2.18 תום-לב
ב- ת"א (ת"א) 2068-07 {בנימין בילסקי נ' עיריית ראש העין ואח', תק-מח 2010(3), 17309 (2010)} הובהר כי כאשר התובע מתריע בפני הנתבעים כי הם מבצעים הפרה של זכויות ושב ומתריע על-כך שוב ושוב והנתבעים לא משנים דרכם, הדבר יהווה חוסר תום-לב, שבלעדיו לא יהיה ניתן להפחית את הנזק.

56.2.19 בחירה בפיצויים סטטוטוריים
ב- ת"א (ת"א) 2301/08 {וויזקום תקשורת בע"מ נ' שרון הרשקוביץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.01.13)} נקבע כי כאשר תובע בוחר להגיש תביעתו ולדרוש פיצויים סטטוטורים, עליו להבין כי הוא בחר בהם בלבד והם חילופיים ולא מצטברים, ואין הוא יכול לבחור גם אותם וגם פיצויים בגין נזק מוכח - עליו לבחור אחד מבין השניים.

57. סעיף 57 לחוק זכות יוצרים
57.1 הדין
סעיף 57 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"57. דין וחשבון
בתובענה בשל הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית-המשפט לחייב את הנתבע במתן דין וחשבון לתובע לגבי פרטי ההפרה; השר רשאי לקבוע דרך למתן דין וחשבון לפי סעיף זה."

57.2 הלכה פסוקה
ב- ת"א (ת"א) 2301/08 {וויזקום תקשורת בע"מ נ' שרון הרשקוביץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.01.13)} נקבע כי כאשר הצו למתן דין וחשבון לא יהיה אפקיטיבי, משמעות הדבר שלא יהיה ניתן לחשב את הסכומים המדוייקים. במקרה כזה יהיה ניתן לבקש סעד חלופי של צו מניעה ולפיצוי כספי.

ב- ת"א 9289/09 {אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן , תק-מח 2012(1), 32063 (2012)} נאמר כי ההלכה המושרשת אומרת שתובע שצירף תביעת פיצויים מחמת הפרת זכות יוצרים אל תביעת מתן חשבונות ייאלץ לבחור באחת מהתרופות, מאחר ששתי התביעות סותרות זו את זו.

58. סעיף 58 לחוק זכות יוצרים
58.1 הדין
סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"58. מפר תמים
הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחוייב בתשלום פיצויים עקב ההפרה."

58.2 ההלכה הפסוקה
58.2.1 הגדרת המפר התמים
ת"א (מרכז) 5315-04-08 {הוצאת קורן ירושלים בע"מ ואח' נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ ואח', תק-מח 2012(2), 17887 (2012), (להלן: "הלכת ירושלים")} קובע כי הגנת "המפר התמים" דורשת הוכחה שהדבר נעשה מבלי שהמפר ידע או היה עליו לדעת שנעשתה הפרה.

58.2.2 תקנת השוק והגנת המפר התמים
"המפר התמים", כך אומרת הלכת ירושלים, היא לא צורה נוספת על הגנה על תקנת השוק ואין בה בשביל לשלול את עצם ההפרה, אלא רק להגביל הסעדים שבעל זכות היוצרים יקבל מהמשתמש התמים. בפסק-דין זה, טענת ההגנה היא שנעשתה רכישה של זכות יוצרים תוך מחשבה שזכות היוצרים שייכת לאדם מסויים בשעה שהיא שייכת לאדם אחר. כמו-כן יש צורך בהוכחה שהדבר נעשה בלי שהמפר ידע או היה עליו לדעת שנעשתה הפרה. במקרה זה החברה צריכה להוכיח כי לא נעשתה התרשלות מצידה לעניין בירור השאלה האם קיימים זכויות יוצרים ביצירה.

58.2.3 הגנת המפר התמים לגוף העוסק ביצירות
המפר התמים שהוא חברה, מו"ל, מדפיס וגופי תקשורת יתקשו להעמיד את הראיות הנחוצות לשאלת המפר התמים, כך קובעת הלכת ירושלים, מאחר וחלק מתפקידם הוא להיות ערים לזכות יוצרים ביצירה, במיוחד שמדובר בחברה שמשווקת תוכנות למיליונים רבים של לקוחות.

58.2.4 בורות אינה שוות ערך לתמימות
ב- ת"א 9289/09 {אסף יצחק גולני נ' ד"ר משה כהן, תק-מח 2012(1), 32063 (2012), (להלן: "עניין גולני"} נקבע כי הבורות לא שוות ערך לתמימות ולא פוטרת מחבות. כפועל יוצא, הפרה תמימה תתקבל רק בנסיבות יוצאות דופן בלבד שבהן סביר להניח כי היצירה היא נחלת הכלל, כגון טענה שנחזית להיות ישנה מאוד ותקופת הגנתה חלפה מכבר.

58.2.5 הוכחת הפרה תמימה
ב- ת"א (ת"א) 1551-08 {אבירמה גולן ואח' נ' דובי גל ואח', תק-מח 2012(2), 3650 (2012)} נאמר כי טענה בדבר הפרה תמימה לא תתקבל אם אין הוכחה ולו לכאורה, לשלול את בעלי הזכויות בפיצויים לאחר שאלה התריעו לחדול מההפרה.

עוד נאמר בהלכת גולני בעניין זה כי השאלה האם ההפרה התמימה היא טענת הגנה ראויה, תיבחן לאור השאלה של האם בנסיבות התביעה זכאי הנתבע להנות מהגנה זו.

בנוסף, ממשיכה ואומרת הלכת גולני, תום-לב לא מהווה הגנה כנגד הפרה ראשונית, כשהנתבע לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום זכות יוצרים ליצירה. יש להדגיש כי רק לעיתים רחוקות יסבור הנתבע כי ביצירה בה הוא מטפל אין זכות יוצרים לאדם כלשהוא.

58.2.6 קביעת הסעד
עניין גולני קובע כי אם אכן נעשתה הפרה תמימה, הדבר אומנם לא ישפיע על הקביעה כי אכן נעשתה הפרה, אלא ישפיע על גובה הסעד.

58.2.7 נטל הוכחת הפרה תמימה
נטל הראיה על הטוען שאין זכות יוצרים ביצירה היא נטל הראיה ההפוכה, עליו להניח שיש זכות יוצרים קיימת, כל עוד אין בידו ראיות הפוכות. נימוקים שיצדידקו היעדר חשד לקיום זכות יוצרים יהיו:
(1) תקופת הגנת זכות היוצרים חלפה;
(2) טבעה של העבודה הוא כזה, שאינה צריכה להוות מושא לזכות יוצרים;
(3) היצירה היא יצירה זרה (אינה מוגנת על-פי חוק זכות יוצרים).

58.2.8 טענות בעד הגנה תמימה
ב- ת"א (חיי) 20499-03-10 {רו"ח זאב שלום נ' בריטמן אלמגור זהר ושות' רואי חשבון ואח', תק-מח 2011(4), 1700 (2011)} נטענה טענה עמומה שהיצירה הגיעה לידי הנתבעים והם לא ידעו שהתובע הוא יוצרה של היצירה, היא לא טענה שתתקבל, שכן המשתמש ביצירה צריך לברר של מי היצירה בטרם הוא עושה בה שימוש.

בנוסף יש לשים-אל-לב האם הנתבע נמנע מביצוע בדיקה לגבי קיום זכות היוצרים ביצירה, או לגבי זהות בעל הזכות בה, שכן אם עשה כן, לא יוכל הוא ליהנות מהגנה זו. בנוסף, נקבע כי בביצוע ללא הרשאה של מעשה שיוחד לבעל זכות יוצרים אשר חוסה תחת הגנת חוק זכות היוצרים, לא משנה אם ההפרה נעשתה בכוונה או לא בכוונה.

על-כן, הפרה בדבר הפרה תמימה תתקבל רק בנסיבות יוצאות דופן בלבד.

59. סעיף 59 לחוק זכות יוצרים
59.1 הדין
סעיף 59 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"59. הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית בבניין או במבנה אחר
הוחל בבנייתו של בניין או מבנה אחר, שיש בו, או שתהיה בו לכשיושלם, משום הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, לא יהיה התובע זכאי בשל כך לצו המונע את הבניה או לצו הריסה."

59.2 ההלכה הפסוקה
ב- רע"א 5768/94 {א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4), 289 (1998)} נאמר כי בכדי להוכיח כי שאדם פלש לתוך זכותו של אדם אחר יש צורך בהכרת הזכות הקודמת. בית-המשפט קבע בעניין זה כי דיני הקניין הרוחני, בדומה לדיני הקניין בנכסים מוחשיים הינה זכות לה ניתן לפלוש.

60. סעיף 60 לחוק זכות יוצרים
60.1 הדין
סעיף 60 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"60. טיפול בעותקים מפרים
(א) בסיום הדיון בתובענה על הפרת זכות יוצרים, רשאי בית-המשפט להורות על:
(1) השמדת עותקים מפרים או עשיית כל פעולה אחרת בהם;
(2) העברת הבעלות בעותקים המפרים לידי התובע, אם ביקש זאת, ורשאי בית-המשפט, אם מצא כי התובע עשוי לעשות שימוש בעותקים המפרים, לחייבו בתשלום, כפי שיקבע.
(ב) בעל דין המגיש בקשה לבית-המשפט להורות כאמור בסעיף-קטן (א), יודיע על-כך למשטרת ישראל, בדרך שקבע השר, ובית-המשפט לא ידון בבקשה בלי שנתן למשטרת ישראל הזדמנות לטעון את טענותיה.
(ג) הוראות סעיף-קטן (א) יחולו גם לעניין עותק מפר המצוי בידי אדם שלא הפר בעצמו את זכות היוצרים, והכל בכפוף להוראות סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, ואולם אם הוראות הסעיף האמור חלות עליו, לא ישתמש אותו אדם בעותק המפר לשם מסחר בו."

60.2 ההלכה הפסוקה
ב- ת"א 22176-03-12 {א.ל.י.ס. אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות (1993) בע"מ נ' שלמי (שלמה) אלול, תק-מח 2012(2), 24026 (2012)} קבע בית-המשפט שעל-מנת להעמיד את העתקים המפרים לרשות התובע יש לבקש צו עשה. צו חל לא רק על העותקים המצויים בידי הנתבע, אלא גם על אלו שנתפסו במשטרת ישראל וכן על אלו אשר עתידים להיתפס בעתיד.
הלכת גולני קובעת כי הצו חל גם על שיחונים אשר בהם נכללים קטעים מועתקים מספרים.

61. סעיפים 63-61 לחוק זכות יוצרים - עונשין
61.1 הדין
סעיפים 63-61 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובעים כי:

"61. עבירות
(א) לא יעשה אדם עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו.
(ב) לא ייבא אדם לישראל עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו.
(ג) לא יעסוק אדם במכירה, בהשכרה או בהפצה של עותק מפר של יצירה.
(ד) לא ימכור אדם, לא ישכיר ולא יפיץ עותקים מפרים של יצירה בהיקף מסחרי.
(ה) לא יחזיק אדם עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו.
(ו) לא ייצר אדם ולא יחזיק חפץ שייעודו עשיית עותקים של יצירה, כדי לעבור עבירה לפי סעיף-קטן (א).

62. עונשין
(א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר חמש שנים או קנס פי עשרה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין):
(1) עושה עותק מפר על יצירה לשם מסחר בו;
(2) מייבא לישראל עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו.
(ב) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי שבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין:
(1) עוסק במכירה, בהשכרה או בהפצה של עותק מפר של יצירה;
(2) מוכר, משכיר או מפיץ עותקים מפרים של יצירה בהיקף מסחרי;
(3) מחזיק עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו.
(ג) המייצר או המחזיק חפץ שייעודו עשיית עותקים של יצירה, כדי לעבור עבירה לפי סעיף-קטן (א)(1), דינו - מאסר שנה או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ד) נעברה עבירה לפי סעיף זה בידי תאגיד, דינו - כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה.

63. אחריות נושא משרה בתאגיד
(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה מהעבירות המפורטות בסעיף 61 (בסעיף זה: "עבירה") בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; הפר את חובתו האמורה, דינו - הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ב) נעברה עבירה בידי תאגיד או עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא המשרה הפר את חובתו לפי סעיף-קטן (א), אלא-אם-כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו האמורה.
(ג) בסעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, ופקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה."

61.2 ההלכה הפסוקה
61.2.1 סעיף 61(ד) לחוק החדש
ב- ת"פ (יר') 7901/08 {בסאם אבו ערפה נ' מ.י. - לשכת תביעות ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.05.10)} נקבע כי על-מנת להוכיח את האמור בסעיף 61(ד) יש להוכיח את היסודות הבאים:
א. מכירה או השכרה או הפצה;
ב. של עותקים מפרים;
ג. של יצירה;
ד. בהיקף מסחרי;
ה. שהנאשם ביצע את המעשים הנ"ל ביודעין.

ב- ק"פ (עכו) 40928-07-11 {אמאוד - אראביה מיוזיק לניהול והפצה בע"מ נ' סמיר דאמוני ואח', תק-של 2013(1), 33696 (2013)} הוסף גם כי תקליט או דיסק מוזיקה הינו "יצירה" לפי החוק והעותק המפק הוגדר בהוראה הזו כעותק של יצירה שיש בה זכות יוצרים.

61.2.2 סעיף 62 לחוק זכות יוצרים - נטל ההוכחה
ב- ת"פ (ת"א) 14918-09-13{מדינת ישראל נ' אלכסיי שאייב, תק-של 2014(3), 68962 (2014)} נקבע כי לאחר בחינת ראיות יש צורך להשתכנע מעבר לספק סביר כי אכן היה קשר מסחרי וכן יש צורך ביסוד הנפשי אשר יוכיח כי הנאשם היה מודע לעובדות ולנסיבות והוא פעל לשם השגת רווח.

ב- ת"א (ת"א) 42073-12-11 {וי.אי.פי. - רשת הנעלה ותיקים 2009 בע"מ ואח' נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ, תק-מח 2013(2), 13812 (2013)} עסקינן בבקשה לביטול פסק-דין.

הנתבע לא הכחיש את היותו הבעלים ו/או בעל השליטה ו/או המנהל של רשת החנויות. לפיכך, קבע בית-המשפט כי עליו הנטל להוכיח שאין לו אחריות מכוח סעיף 63(ב) לחוק זכות יוצרים והוא לא עמד בנטל זה ולו לכאורה.

61.2.3 אחריות על נושא משרה
ב- ת"א (ת"א) 6327-09-11 {הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' קר ויז'ן ישראל בע"מ ואח', תק-מח 2013(3), 4932 (2013)} נקבע כי מי שיהיה זה אשר עומד מאחורי מעשי החברה ונתן את ההוראות מעשים או נמנע מלעשות מעשים יהיה זה אשר יראו אותו כמעורב אישית במעשי ההפרה והוא ישא באחריות אישית לביצועם.

62. סעיפים 67-64 לחוק זכות יוצרים - הוראות שונות
62.1 הדין
סעיפים 67-64 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובעים כי:

"64. חזקות (תיקון התשע"א)
החזקות המפורטות להלן יחולו בכל הליך משפטי, אזרחי או פלילי, שעניינו הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, אלא-אם-כן הוכח אחרת:
(1) מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור;
(2) לא מופיע על יצירה שמו של אדם כיוצר היצירה ויוצרה אינו ידוע בציבור, או שמופיע עליה שם בדוי של אדם שזהותו אינה ידועה בציבור, חזקה היא כי אדם ששמו מופיע על היצירה בדרך המקובלת כמפרסם היצירה, הוא בעל זכות היוצרים בה;
(3) מופיע על יצירה קולנועית בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק היצירה, חזקה כי אותו אדם הוא מפיק היצירה;
(4) מופיע על תקליט בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק התקליט, חזקה כי אותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בתקליט; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור, והיא לא תחול בין צדדים הטוענים לזכות יוצרים בתקליט.

65. עיכוב בידי המכס
(א) בעל זכות היוצרים ביצירה, שזכותו הופרה או שקיים חשש סביר שתופר, רשאי למסור למנהל המכס הודעה בכתב שהוא בעל זכות היוצרים ביצירה, ולבקש ממנו לעכב את שחרור הטובין שלטענתו הם עותקים מפרים של היצירה, ולנהוג בהם כטובין שייבואם אסור על-פי פקודת המכס.
(ב) ההודעה לפי סעיף-קטן (א) תכלול אחד מאלה:
(1) דוגמה של עותק לא מפר של היצירה שיש למבקש זכות יוצרים בה ושלגביה הוא מודיע על ייבוא עותקים מפרים;
(2) קטלוג או כל מסמך אחר המאפשר למנהל המכס להשוות בין היצירה לבין העותקים המפרים.
(ג) בעל זכות היוצרים ימסור למנהל המכס, בהודעה, את הפרטים שלהלן, ככל הידוע לו:
(1) מספר החבילות העומדות להתקבל;
(2) ציון מספיק של אמצעי הייבוא או שם האוניה, שבהם מובאים העותקים המפרים;
(3) היום שבו עומדים העותקים המפרים להגיע לישראל.
(ד) בעל זכות היוצרים ימציא למנהל המכס ראיות ראשוניות, וכן ערבות עצמית בסכום שקבע מנהל המכס, כדי לכסות כל הוצאה הקשורה לעיכוב או כדי לפצות על כל נזק שייגרם על-ידי העיכוב, אם יתברר שהעיכוב לא היה מוצדק, וכן לשלם כל אגרה שנקבעה לעניין זה לפי פקודת המכס.
(ה) הוראות סעיף זה לא יחולו על עותקים מפרים שיובאו לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס.
(ו) בסעיף זה, "מנהל המכס" - המנהל כהגדרתו בפקודת המכס.

66. תחולה על המדינה
חוק זה יחול גם על המדינה.

67. ביצוע ותקנות
(א) השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.
(ב) תקנות לפי סעיפים 17, 29, 30(א) ו- (ב) ו- 31 יותקנו בהסכמת אלה:
(1) לעניין מוסדות חינוך - שר החינוך;
(2) לעניין ספריות - השר הממונה על חוק הספריות הציבוריות, התשל"ה-1975, ושר החינוך;
(3) לעניין ארכיונים - השר הממונה על חוק הארכיונים, התשט"ו-1955.
(ג) תקנות וצווים לפי סעיפים 7, 9, 17, 19, 30(ג), 31 ו- 56(ד), יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת."

62.2 ההלכה הפסוקה
62.2.1 סעיף 64 לחוק החדש - אזכור שם היוצר ליד היצירה
ב- ת"א (יר') 3560/09 {אבי ראובני ואח' נ' מפה - מיפוי והוצאה לאור בע"מ ואח', תק-מח 2011(1), 3293 (2011)} טענו התובעים כי שמם הוזכר בצד כל אחד מהצילומים באתר "פליקר" ועל-כן עומדת להם החזקה הקבועה בסעיף 64 לחוק זכות יוצרים, בדבר היותם בעלי זכויות היוצרים בצילומים.

בסופו-של-דבר, וכפי שעלה מסיכומי הצדדים, לא היתה מחלוקת אמיתית בדבר זכויות היוצרים של התובעים בתצלומים והפרת זכויות אלה על-ידי הנתבעת כשהתצלומים פורסמו בספר ועל-כן עסק בית-המשפט בשאלה לגבי סכום הפיצוי אותו יש לפסוק לתובעים.

62.2.2 סתירת חזקה
ב- ת"א (נצ') 846/05 {ג'י.פי.אס. ויותר בע"מ ואח' נ' מוחמד חסן עוקלה אל פרסאל פארס, תק-מח 2009(1), 2666 (2009)} בית-משפט מדגיש כאשר חזקה שבדין עומדת לתובע, לפיה הוא בעל זכות היוצרים, במקרה הזה, של התוכנה, ניתן לסתור את החזקה על-ידי מתן ראיות הסותרות עניין זה. במידה ולא יינתנו ראיות סותרות - התובע יהנה מהחזקה לפיה יש לו זכות קניין.

62.2.3 סעיף 65 לחוק החדש- הודעה למנהל המכס
ב- ע"א 3960/10 {מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ נ' CHRISTIAN DIOR COUTURE ואח', תק-על 2011(2), 3460 (2011)} נקבע כי כאשר בעל זכות יוצרים ובעל סימן מסחר רשום הסבורים כי טובין שיובאו לישראל מפרים את זכויותיהם, יכולים לפנות למנהל המכס ולבקש ממנו לעכב את שחרור הטובין מהמכס, שניהם נקבעו בסעיפים שונים אך זהים הקובעים אילו פרטים נדרש בעל הזכות לכלול בהודעה, למשל - המצאת בעל הזכות למנהל המכס "ערבות עצמית" שגובהה יקבע על-ידי מנהל המכס שתכסה את כל העיכוב אם יתברר שהוא לא מוצדק.

ב- ת"א (רח') 3800/06 {טרגט פוינט סוכנויות בינלאומיות בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ, תק-של 2008(1), 9342 (2008)} מבהיר בית-המשפט שעל מנהל המכס להודיע בכתב לבעל הטובין על העיכוב ולצרף את ההודעה שנמסרה על-כך והעתק של שטר הערבות העצמית שהוגשה. בנוסף, לאחר הפקדת הערבות מנהל המכס יכול לשלוח, לבקשת בעל זכות הקניין הרוחני דוגמאות מהטובין החשודים. כל העיכוב יתבטל לאחר 10 ימים אם לא הוגשה תביעה.

62.2.4 המצאת כתבי בי-דין לתושב השטחים
ב- ת"א (מרכז) 1976-08-07 {FERRERO S.P.A נ' נ.א. קסטרו יבוא ויצוא בע"מ ואח', תק-מח 2009(4), 5745 (2009)} קבע בית-המשפט כי יש בידי מנהל המכס רשות לפעול לשם מניעת והפסקת הפרת זכות היוצרים.

62.2.5 תחולת סעיף 68 לחוק החדש
ב- ת"א (מרכז) 1549-08-07 {מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' ביזנסנט בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 259 (2012)} נקבע כי יום התחילת החוק החדש יהיה לאחר שישה חודשים לאחר יום פרסומו "ברשומות", דהיינו - ביום 25.05.2008. החוק החדש ביטל את תוקפם של החוקים הישנים למעט סעיפים 3ב עד 3ה בפקודת זכות יוצרים.

62.2.6 הוראות מעבר לסעיף 68 לחוק החדש
ב- ת"א (חי') 1071-05 {אדיב דאוד נ' עמותת אגודת הגליל למחקר ושירותי בריאות, ער ואח', תק-מח 2010(4), 507(2010)} מדגיש בית-המשפט כי הוראות המעבר קובעות כי עם כניסת החוק החדש לתוקף, זכות התביעה בגין פעולה ביצירה שנעשתה קודם לכן, מותנית בשלושה תנאים: היצירה מוגנת לפי הדין הקודם; הפעולה מהווה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית לפי הדין הקודם; הפעולה מהווה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית לפי הוראות החוק החדש.

62.2.7 סעיף 69 לחוק החדש
ב- בש"א (ת"א) 25289/07 {רחמים (חי) כהן ואח' נ' אמאוד אראביא מיוזיק לניהול והפצה בע"מ ואח', תק-מח 2008(2), 2529 (2008)} קובע בית-המשפט כי הוראת סעיף 69 מבטלת הוראות מפקודת זכות היוצרים אך אפשרה הגשת תביעה בגין הדין הישן בהתאם לכך שהחוק נכנס לתוקף 6 חודשים מיום פרסומו.

62.2.8 סעיף 73 לחוק החדש
ב- בש"א (ב"ש) 4258/09 {ישראל יוסף נ' מדיה פלוס פרסום ואח', תק-של 2009(4), 17143 (2009)} מבהיר בית-המשפט כי כאשר אדם מבקש להסתמך על החוק הוא צריך להגיש ולתת אסמכתאות לבקשתו לפי הדין המעודכן ביותר. לא ניתן להסתמך כשהבקשה מושתתת על חוק זכויות היוצרים אלא על חוק בתי-המשפט, שחוק זכויות היוצרים מפנים אליו לעניין זה.

63. סעיפים 78-77 לחוק
63.1 הדין
סעיפים 78-77 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובעים כי:

"77. תחילה
תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו (להלן: "יום התחילה").

78. תחולה והוראות מעבר
(א) הוראות חוק זה יחולו גם לגבי יצירה שנוצרה לפני יום התחילה, בכפוף להוראות סעיפים-קטנים (ב) עד (י).
(ב) זכות יוצרים לפי הוראות פרק ב' לחוק זה לא תהא ביצירה שערב יום התחילה לא היתה בה זכות יוצרים לפי הוראות הדין שחלו לגביה ערב היום האמור (בסעיף זה: "הדין הקודם"), ואולם אין בהוראות סעיף-קטן זה כדי למנוע את קיומה של זכות יוצרים לפי הוראות חוק זה ביצירה כאמור בשל כך שביום התחילה ואילך יתקיימו לגביה התנאים הקבועים בסעיף 8, או מכוח צו לפי סעיף 9.
(ג) על פעולה ביצירה שנעשתה לפני יום התחילה לא יחולו הוראות פרק ח' לעניין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית ולעניין תרופות, וימשיכו לחול לגביה, לעניינים אלה, הוראות הדין הקודם; ואולם, פעולה כאמור שאינה מהווה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית לפי הוראות חוק זה, לא תהיה לגביה זכות תביעה לפי הוראות הדין הקודם.
(ד) עותק של יצירה שנעשה או שיובא לישראל לפני יום התחילה, יהווה עותק מפר לעניין חוק זה, אם ערב יום התחילה היווה עותק מפר כהגדרתו בסעיף 10(ה) לפקודת זכות יוצרים כנוסחו ערב יום התחילה.
(ה) הוראות סעיפים 33 עד 36 לא יחולו על יצירה שנוצרה לפני יום התחילה, וימשיכו לחול לגביה לעניין זה הוראות הדין הקודם.
(ו) הוראות סעיף 37 לא יחולו על העברת זכות יוצרים שנעשתה לפני יום התחילה או על רישיון שניתן לגבי זכות יוצרים לפני היום האמור וימשיכו לחול לגביהם לעניין זה הוראות הדין הקודם.
(ז) הוראות סעיף 54 לא יחולו על הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב יום התחילה וימשיכו לחול על הליכים כאמור לעניין זה הוראות הדין הקודם.
(ח) זכות יוצרים להשכרה כאמור בסעיף 11(7), ביחס לתוכנת מחשב, לא תחול לגבי עותק של תוכנת מחשב שנרכש לפני יום כ"ג בטבת התש"ס (1 בינואר 2000).
(ט) לעניין זהות מחבר היצירה של יצירת צילום לפי סעיף 21 לחוק זכות יוצרים, 1911, שנוצרה לפני יום התחילה וכן לעניין תקופת זכות היוצרים ביצירת צילום כאמור, ימשיכו לחול הוראות הדין הקודם.
(י) לעניין תקליט שנעשה לפני יום התחילה, לא תחול ההגדרה "מפיק" שבסעיף 1, ויראו כמפיק את מי שדינו היה כדין מחבר היצירה לפי סעיף 19(1) לחוק זכות יוצרים, 1911."

63.2 הלכה הפסוקה
63.2.1 תחולת הוראת סעיף 77 לחוק זכות היוצרים
ב- ע"א 23222-09-12 {המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל נ' נילי פורטוגלי, תק-מח 2013(3), 21155 (2013)} נפסק כי סעיף 77 לחוק החדש מחיל את החוק החדש תוך 6 חודשים מיום פרסום החוק. החוק החדש נועד להחליף את החקיקה הקיימת בחוק עדכני וחדש שישיג את האיזון הראוי בין הצורך ביצירת תמריץ ליצירה לבין אינטרסים ציבוריים אחרים.

63.2.2 יום תחולת החוק החדש
ב- ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013)} נקבע כי יום תחולתו של החוק החדש הוא ביום 25.8.2008 וכל פעולה שנעשית ביצירה לאחר מכן תהיה כפופה לחוק החדש ולא הישן.

ת"א (רמ') 1403-08 {דוריס לילינג ואח' נ' אפרים מלצר ואח', תק-של 2012(3), 39773 (2012)} דן במקרה שנקבע כי כאשר מוגשת התביעה חודש לפני תחולת החוק שיחול יהיה עדיין הדין הישן ולא החדש.

63.2.3 קביעת יום יצירת היצירה
ב- ת"א (ת"א) 1479-06 {דיזני אנטרפרייז נ' קדר צעצועים בע"מ ואח', תק-מח 2012(3), 5853 (2012)} נקבע כי כאשר מדובר בתפיסת מוצרים על-ידי רשויות המכס, נקבע יום היצירה ביום בו המוצרים נתפסו על-ידי רשויות המכס.

ב- ת"א (ת"א) 2432-07 {קורל תל בע'מ נ' בנגל נט בע"מ, תק-מח 2011(1), 1707 (2011)} נקבע כי במצב בו אין אינדקציה ממשית לתאריך בה בוצעה ההפרה, אזי בית-המשפט יכול להניח כי ההפרה בוצעה סביב תאריך מסויים ובתקופה מסויימת וכאשר בודקים את תחולת החוק ייקבעו את התאריך לפי תאריך ההפרה המשוער.

63.2.4 יצירה שנוצרה לפני תחולת החוק-סעיף התחולה
ב- ת"א (ת"א) 1219-09 {רות פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 14571 (2013)} סעיף התחולה של חוק זכות יוצרים מורה כי ההוראות לא יחולו על יצירה שנוצרה לפני מועד תחולתו של החוק או על העברת זכות יוצרים שנעשתה לפני מועד זה.

63.2.5 סוגי יצירות
ב- ת"א (מרכז) 10527-04-09 {אנדריאה בוצ'לי בע"מ ואח' נ' אושרי קאשי ואח', 10527 (3), 18022 (2012)} נקבע כי כאשר מדובר ביצירה אשר הוזמנה לפני תחולת החוק החדש, החוק שיחול יהיה החוק הישן ולא החוק החדש.

ת"א (ת"א) 1551-08 {אבירמה גולן ואח' נ' דובי גל ואח', תק-מח 2012(2), 3650 (2012)} מבהיר כי כאשר מרכיבי הצגה, כגון לחנים ותלבושות, נוצרים לפני ההצגה, לא משנה אם ההצגה עלתה רשמית לאחר תחולת החוק החדש מאחר וההצגה תחסה תחת הדין הישן. הסיבה היא שמאחר שכל המרכיבים נוצרו לפני הצגת היצירה. זהו הדין גם לעניין העתקת יצירה והצגתה בתערוכה בגרמניה {תע"א (ת"א) 7888-08 הדיה בע"מ נ' תיצוג פדגו פלסטיק בע"מ ואח', תק-עב 2012(1), 4738 (2012)}.

63.2.6 זכות תביעה בגין פעולה ביצירה
ב- ת"א (חי') 1071-05 {אדיב דאוד נ' עמותת אגודת הגליל למחקר ושירותי בריאות, ע"ר ואח', תק-מח 2010(4), 507 (2010)} הוראות המעבר אומרות שאם כניסת החוק לתוקף, זכות התביעה בגין פעולה ביצירה, שנעשתה עוד קודם לכן, בעילת הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית מותנית בשלושה תנאים:
היצירה היתה מוגנת לפי הוראות החוק הישן; הפעולה מהווה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית לפי הוראות הדין הקודם; הפעולה מהווה הפרה של זכות יוצרים או של זכות מוסרית לפי ההוראות הדין החדש.

63.2.7 עשיית פעולה לפני כניסת החוק החדש
ב- ת"א (מרכז) 1549-08-07 {מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' ביזנסנט בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 259 (2012)} נקבע כי כאשר נעשתה פעולה ביצירה אשר מוגנת לפי החוק הישן אך הפעולה נעשתה לאחר כניסת תוקפו של החוק החדש - הפעולה תיבחן לאור החוק החדש ולא הישן והפיצוי בגין חוק זה יעשה לפי החוק החדש.

63.2.8 יצירה שנוצרה לאחר יום תחולת החוק
ב- ת"א (מרכז) 1549-08-07 (מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' ביזנסנט בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 259 (2012)} נקבע כי יצירה שנוצרה לאחר יום התחולה יחול בה הדין החדש, כל עוד לא מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 78 לחוק זכות יוצרים, שכן במידה וייתקיימו הוראות החוק שיחולו על הדין יהיה הדין הישן ולא החדש.

בנוסף, מובהר כי ככל שיהיה מקום לתחולתו של אחד או יותר מבין אותם חריגים אשר לגביהם ממשיך לחול הדין הישן - הדבר יצויין במפורש.

ב- ת"א (רמ') 1403-08 {דוריס לילינג ואח' נ' אפרים מלצר ואח', תק-של 2012(3), 39773 (2012)} נקבע כי כאשר מוגשת התביעה חודש לפני תחולת החוק, החוק שיחול יהיה עדיין הדין הישן ולא החדש.

ב- ת"א (מרכז) 6004-08-07 {מפעלי גדנסקי בע"מ ואח' נ' ברום תעשיות טקסטיל בע"מ ואח', תק-מח 2009(3), 7592 (2009)} קובע בית-המשפט שהדין הישן חל על יצירה מוזמנת, למרות שבפועל היצירה נוצרה לאחר כניסת החוק החדש לתוקף.

63.2.9 תביעה לפי הדין הישן - אבחנה בין הדין החדש לדין הישן
ב- ת"א (מרכז) 385-12-07 {עפר אלוני נ' דלק מוטורס בע"מ ואח', תק-מח 2010(2), 4697 (2010)} קבע בית-המשפט כי לפי סעיף 78(ג) בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 נבחנת זכות ביצירה שנוצרה לפני החוק, לפי הכללים שקדמו לו, ואם יימצא שהיתה הפרה לפי הדין הקודם, אך לא לפי החוק החדש - נשללת הזכות לפיצוי.
לעומת-זאת, אם תימצא הפרה לפי שני הדינים, יהיה בעל הזכות שהופרה זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי התקרה שבפקודת זכות יוצרים, 1924, בין 10,000 ש"ח לבין 20,000 ש"ח להפרה.

63.2.10 זכאות לפיצוי
ב- ת"א (יר') 8211-09 {דן פורגס נ' בית חינוך תיכון גליל מערבי ואח', תק-של 2011(3), 36267 (2011)} מציין בית-המשפט כי תנאי לכך שהתובע יוכל לתבוע בגין הפרת זכות יוצרים או בגין זכותו המוסרית, צריכה ששתי הזכויות יהוו הפרה, הן לפי הדין החדש והן לפי הדין הישן.

ב- ת"א (ת"א) 24048-08 {מסטרפונט בע"מ ואח' נ' חב' החדשות הישראלית בע"מ ואח', תק-של 2011(2), 63399 (2011)} נקבע כי מעשה שאיננו נחשב הפרה של הזכות המוסרית על-פי החוק החדש, שולל את זכות התביעה בגין הפרה של הזכות המוסרית על-פי הפקודה.

63.2.11 מדגם
ב- ת"א (ת"א) 24048-08 {מסטרפונט בע"מ ואח' נ' חב' החדשות הישראלית בע"מ ואח', תק-של 2011(2), 63399 (2011)} נקבע כי במקרה זה, מאחר והדין הישן קבע שאין זכות יוצרים למדגם, לא ניתן להגיש תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים על מדגם שהפרתו נעשתה לפני תחולת החוק, וזאת לאור ההלכה שקבעה שעילה כזו לא עולה בקנה אחד עם המצבים בהם ניתן לאשר עילת תביעה שמקורה בדין הישן.

63.2.12 תרופות בגין הפרה
ב- ת"א (ת"א) 1828/04 {Atari Inc. ואח' נ' בז'ה פלור בע"מ ואח', תק-מח 2009(2), 9338 (2009)} בית-המשפט קבע כי בסעיף 78(ג) לחוק החדש, ההוראות הנוגעות להפרת זכויות יוצרים ולתרופות בגין ההפרה, לא יחולו על פעולה שנעשתה לפני יום 25.05.08 והשאלות שיעמדו לדיון יידונו על-פי הדין שהיה קודם לערב תחילתו החוק. אולם, ת"א (פ"ת) 3098-07 {ד"ר אברהם הירשפלד נ' יום ליום תקשורת (2002) בע"מ ואח', תק-של 2009(2), 4180 (2009)} מבהיר כי פעולה כאמור שאיננה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, לא תהיה לגביה זכות תביעה לפי הוראות הדין הישן.

63.2.13 תקופת התיישנות
ת"א (יר') 9467-05-10 {סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן, תק-מח 2014(4), 16346 (2014)} דן בתקופת התיישנות אל מול טענה בדבר הפרת זכות יוצרים. פסק-הדין קבע כי ככל שהחלק הארי של התקופה הוא בתקופה מסויימת, הדין שיחול יהיה לפי הדין של אותו החלק הארי.

14. בעלות ביצירה
ב- ת"א (ת"א) 2545-07 {מרים בילו נ' עיריית חולון ואח', תק-מח 2012(3), 7429 (2012)} נקבע כי סעיף 78 לחוק זכות יוצרים, קבע כי בכל הנוגע לבעלות בזכות היוצרים או לדרך העברתה, החוק שימשיך להתקיים יהיה חוק הישן.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007