מינהל מקרקעי ישראל (רשות מקרקעי ישראל) דינים והלכות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- דואליות של חוזה החכירה
- החכירה הפרטית - תנאי החכירה של חוכרים פרטיים - בין שכירות לבעלות
- החלטה 1136
- מיזכר כחוזה מחייב
- חוזי חכירה ייחודיים
- הארכת חוזה החכירה בתנאי של הוספת תנאי-מפסיק למקרה של שינוי יעוד
- חידוש חוזה חכירה באותם תנאים או תנאים חדשים
- סיווג של נכס "משק עזר" או "נחלה"
- הגדרת "שימוש חקלאי"
- התקנת מתקן סלולרי בפטור ממכרז
- חתימת מינהל על בקשה להיתר בניה
- טעות של המינהל עד כדי הכשרת עסקה
- פסק-דין שנתן תוקף להסכם פשרה
- הארכת חוזה חכירה
- בר-רשות - אישור לבניית תחנת דלק,
- חכירה ראשית מול המינהל או מול חוכר משנה
- הסכם פיתוח
- מבצעי היוון - החלטה 678
- "חוזה חכירה" - תנאים מקפחים
- ההלכה הפסוקה,
- מקרקעי ציבור
- מקרקעי יעוד
- דרישת הכתב בעיסקת מקרקעין
- הגנת הבעלות והחזקה
- מיהו "בעל" ומהי " זכות במקרקעין"
- מניעת הפרעה לשימוש
- תביעה למסירת מקרקעין
- תביעה בעילה על-פי סעיף 17 לחוק המקרקעין
- עילות מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין
- עילה על-פי סעיף 19 לחוק המקרקעין
- סעיף 131 לחוק הגנת הדייר - עילות פינו
- סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר - אי-תשלום דמי שכירות - עילת פינוי
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר
- עילה מכוח סעיף 131(5) לחוק הגנת הדייר
- הדייר השכיר את המושכר או חלק ממנו - והפיק מהשכרת המשנה ריווח - עילת פינוי
- עילת פינוי בעילת צורך עצמי - סעיף 131(7) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(8) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(9) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(11) לחוק הגנת הדייר
- הנטישה - עילת פינוי
- סעד מן הצדק
- החלטות מועצת מקרקעי ישראל - הנחיות מינהליות
- הוראות פנימיות
- סמכות בתי-המשפט
- שיקול-דעת הרשות והתערבות בית-המשפט
- פרשנות המונח "ניהול" בחוק מינהל מקרקעי ישראל
- רשות הפיתוח
- חובת ההנמקה
- הבטחה שלטונית
- מסירת מסמכים לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998,
- ההלכה הפסוקה
- דמי הסכמה - שכירות מוגנת
- פטור מתשלום דמי הסכמה
- חכירה מהוונת - המחאת זכויות
- השבת דמי הסכמה
- דמי היתר - כללי
- זכות המינהל לגבות דמי היתר כתנאי למתן הסכמה לבניה במקרקעין
- דמי היתר - חישובם
- דרישה לתוספת דמי היתר - דיור מוגן
- דמי היתר -ההלכה הפסוקה
- החלטות מועצת מקרקעי ישראל שבוטלו והוראות המעבר
- זכויות המגורים באזורים המיועדים לכך בייישובים חקלאיים{החלטה 979}
- החלטה מספר 1101 - הסדרת הפעילות שאינה חקלאית בנחלות שבמושבים
- שימוש לא חוקי בנחלות
- הקצאת מגרש וביטול ההקצאה
- קיבוצים - כללי
- הלכת בג"ץ 1027/04 - פורום הערים העצמאיות
- הרחבות בקיבוצים
- תכנון ובניה - כללי
- הפקדתה של תכנית מתאר - שלבי תכנון
- בניה לגובה
- בעל זכויות חכירה מכוח הסכם חכירה עם רשות מקרקעי ישראל
- תכנית הר/1/1985,
- היטל השבחה
- היטלי פיתוח
- תביעה על-סמך סעיף 197 לחוק התכנון והבניה
- בקשה להיתר הריסה - חתימת רשות מקרקעי ישראל
- מכרזים - מבוא
- מטרתו של המכרז
- הרחבת זכות המעמד
- המכרז וניגוד עניינים במגזר הציבורי
- חוק חובת מכרזים - "מכרז פומבי", "מכרז סגור" ו- "הגרלה",
- פרשנות המכרז
- עקרונות יסוד בדיני המכרז
- פרשנות של תנאי המכרז
- ההצעה הזולה ביותר
- חוות-דעת מומחה
- אפשרות ביטול המכרז
- פיצול מכרז
- ניהול משא-ומתן עם מציעים
- ועדת המכרזים
- סמכות עניינית של בית-המשפט
- סעדים זמניים
- פטור ממכרז
- פגמים במכרז
- ביטול מכרז
- הטבה לחיילי מילואים במכרזים פומביים של מינהל מקרקעי ישראל
- תובענה מינהלית לפיצויים
- מכרז על קרקע שהופקעה
- חילוט ערבות בנקאית
- מכרזי "חריש"
- הפקעה - כללי
- חוקיות ההפקעה
- הפחתת יתרת המגרש בחישוב הפיצוי (סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה)
- התיישנות תביעה לפיצויי הפקעה
- פיצויי הפקעה
- ביטול ההפקעה
- הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים)
רשות הפיתוח
בתוקף חוק יסוד מקרקעי ישראל, תש״ך-1960 - נכסיה של רשות הפיתוח נכללים כיום במקרקעי ישראל, והם נמצאים בהינהלתו של מינהל מקרקעי ישראל בהתאם להוראות סעיף 2א של חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 {ע"א 1/62 רשות הפיתוח נ' יעקב וולף, פ"מ ל', 387}.האם זכותו של תאגיד שהוקם על-ידי חוק הכנסת - דוגמת רשות הפיתוח - ליהנות מחסינות המדינה. השאלה אם תאגיד שהוקם על-ידי חוק הכנסת זכאי להנות מחסינות המדינה תלויה בכך אם יש לראות את אותו התאגיד כמשמשה או סוכנה של המדינה.
הכלל הוא, שתאגיד כזה לא ייחשב כמשמשה או סוכנה של המדינה, אלא במקרים שהחוק המקים קובע זאת, או שנכון הוא מבחינה אחרת לראות תאגיד זה בתור משמשה או סוכנה של המדינה, או שהחסינות היא תוצאה דרושה והגיונית לאור הכוח שהוענק לתאגיד והחובות שהוטלו עליו.
השאלה תלויה במידת הפיקוח שהמדינה, על-ידי שריה, מקיימת לגבי תאגיד כזה בביצוע תפקידיו. העובדות ששר המדינה ממנה את חברי התאגיד, זכאי לדרוש מהם דו"ח ואף לתת להם הוראות כלליות, אינן מספיקות בכדי לראות את התאגיד כסוכן המדינה.
יש לשים-לב למהות התפקיד שלצורך ביצועו הוקם התאגיד. השאלה אם תאגיד שהוקם על-ידי חוק הכנסת זכאי להנות מחסינות המדינה תלויה בכך אם יש לראות את אותו התאגיד כמשמשה או סוכנה של המדינה.
מצב אחר הוא אם התאגיד הוקם לשם ביצוע תפקידים, אשר מטבעם מוטלים על המדינה, כגון ענייני הגנה וכד'. אין כל הוראה מפורשת בחוק הקובעת לרשות הפיתוח מעמד כזה: תפקידי רשות הפיתוח הם מעין אלה אשר מבוצעים יום-יום על-ידי אנשים או גופים פרטיים, ואין לראות בהם דבר המחייב פעילות ממשלתית דווקא.
אין בחוק הוראה שהיועץ המשפטי ייצג את רשות הפיתוח בדיונים משפטיים (כדוגמת סעיף 2(2) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950). אין בחוק הוראה כי עובדי רשות הפיתוח הם עובדי מדינה (כדוגמת סעיף 3(2) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950). אין בו אף הוראה שנכסי רשות הפיתוח פטורים ממיסים ואגרות כנכסי מדינה.
החוק מבדיל ברורות בין נכסי רשות הפתוח ובין נכסי המדינה על-ידי אזכור עסקאות קניה ומכירה בין המדינה לרשות הפיתוח. סעיף 3(10) של חוק רשות הפתוח מסמיך את רשות הפתוח לבצע ביחד או בשותפות עם מוסדות המדינה..". ניסוח סעיף-המשנה מצביע על כוונת המחוקק שלא לראות ברשות הפיתוח משמשה או סוכנה של המדינה, באשר נאמר בו "... עם מוסדות המדינה..." ולא עם מוסדות המדינה האחרים, כפי שהיה הגיוני להוסיף, לו עמדת המחוקק כלפי רשות הפיתוח היתה אחרת {ע"פ 91/58 י.מ. נ' רשות הפיתוח, פ"מ טז, 244}.