botox
הספריה המשפטית
מינהל מקרקעי ישראל (רשות מקרקעי ישראל) דינים והלכות

הפרקים שבספר:

המכרז וניגוד עניינים במגזר הציבורי

המבחן לקיום מצב של ניגוד עניינים הינו אובייקטיבי ואין כל הכרח שיוכח ניגוד עניינים בפועל. מבחן זה יימדד על-פי אמת-מידה של אדם סביר היודע את כל פרטי העניין. השאלה אותה עלינו לשאול בהקשר זה הינה, האם אדם סביר, ביודעו על תפקידו של נושא התפקיד ועל האינטרסים האחרים שלו, היה סובר שנושא התפקיד יימצא במצב של ניגוד עניינים בשל האינטרסים האחרים שיש לו. השאלה תוכרע בכל מקרה על-פי כלל נסיבות המקרה והיא תתבסס בעיקרה על השאלה, האם נורמטיבית {ולאו דווקא עובדתית} יימצא נושא התפקיד במצב של ניגוד עניינים.

שורשי הכלל בדבר ניגוד עניינים נטועים מזה שנים במשפטנו. "זהו עקרון יסוד, המצוי בהיכלם של עקרונות היסוד של השיטה, ממנו נגזרות הוראות חרוטות, על-פיו מתפרשות הוראות אלו, ממנו נגזרות הלכות שיפוטיות" {בג"צ 595/89 שמעון נ' הממונה על משרד הפנים ואח', פ"ד מד(1), 409 (1990)}.

השיקולים העומדים בבסיסו של כלל זה כוללים, בין השאר, את דרישות המנהל התקין, הבטחת מילוי התפקיד מתוך שיקולים ענייניים של טובת הציבור בלבד, ללא השפעות ושיקולים זרים {ע"א 6763/98 רם כרמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1), 418 (1999)}.

המבחן לבדיקת מידת ההסתברות של ניגוד העניינים טרם הוכרע סופית בפסיקה, והוא נע בין מצב בו הרף הנדרש להוכחת ההסתברות הינו של "אפשרות ממשית" לניגוד עניינים {בג"צ 4225/91 גודוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5), 781 (1991)} לבין מצב בו הרף הנדרש להוכחה הינו של "חשש סביר" לניגוד עניינים, אפילו חשש זה אינו מגיע לכדי אפשרות ממשית.

יודגש, כי המבחן המחמיר יותר, דהיינו, הסתפקות בדרישת קיומו של "חשש סביר" לשם פסילת החלטה מינהלית בשל ניגוד עניינים, חל במפגש בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי {ע"א 6763/98 רם כרמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1), 418 (1999)}, ואילו המבחן המחמיר פחות {בהוכחת "אפשרות ממשית" לניגוד עניינים לשם פסילה כאמור} חל במפגש בין אינטרסים ציבוריים-שלטוניים לבין עצמם.

איתור "נקודות חיכוך" פוטנציאליות נדרש לצורך הערכת מהות ניגוד העניינים, לא רק לעניין כמות הנושאים ומשקלם. גם מידת האינטנסיביות שבה עלול להתעורר ניגוד העניינים יהווה שיקול בעל משקל לצורך הכרעה בסוגיה דנן.

אכן, יש לנסות ולנטרל את ניגוד העניינים ורק במצב בו הדבר אינו אפשרי, או אז, התוצאה תהיה פסלות המכרז. יתר-על-כן, אין להחמיר עם עובדי ציבור לשם החמרה בלבד, שכן לעיתים עלול שכר הזהירות לצאת בהפסדה של הרשות והציבור כולו {ה"פ (יר') 11/99 מסיעי אריה שאשא נ' מדינת ישראל, תק-מח 2000(3), 10245 (2000)}.