מינהל מקרקעי ישראל (רשות מקרקעי ישראל) דינים והלכות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- דואליות של חוזה החכירה
- החכירה הפרטית - תנאי החכירה של חוכרים פרטיים - בין שכירות לבעלות
- החלטה 1136
- מיזכר כחוזה מחייב
- חוזי חכירה ייחודיים
- הארכת חוזה החכירה בתנאי של הוספת תנאי-מפסיק למקרה של שינוי יעוד
- חידוש חוזה חכירה באותם תנאים או תנאים חדשים
- סיווג של נכס "משק עזר" או "נחלה"
- הגדרת "שימוש חקלאי"
- התקנת מתקן סלולרי בפטור ממכרז
- חתימת מינהל על בקשה להיתר בניה
- טעות של המינהל עד כדי הכשרת עסקה
- פסק-דין שנתן תוקף להסכם פשרה
- הארכת חוזה חכירה
- בר-רשות - אישור לבניית תחנת דלק,
- חכירה ראשית מול המינהל או מול חוכר משנה
- הסכם פיתוח
- מבצעי היוון - החלטה 678
- "חוזה חכירה" - תנאים מקפחים
- ההלכה הפסוקה,
- מקרקעי ציבור
- מקרקעי יעוד
- דרישת הכתב בעיסקת מקרקעין
- הגנת הבעלות והחזקה
- מיהו "בעל" ומהי " זכות במקרקעין"
- מניעת הפרעה לשימוש
- תביעה למסירת מקרקעין
- תביעה בעילה על-פי סעיף 17 לחוק המקרקעין
- עילות מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין
- עילה על-פי סעיף 19 לחוק המקרקעין
- סעיף 131 לחוק הגנת הדייר - עילות פינו
- סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר - אי-תשלום דמי שכירות - עילת פינוי
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר
- עילה מכוח סעיף 131(5) לחוק הגנת הדייר
- הדייר השכיר את המושכר או חלק ממנו - והפיק מהשכרת המשנה ריווח - עילת פינוי
- עילת פינוי בעילת צורך עצמי - סעיף 131(7) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(8) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(9) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר
- עילת פינוי מכוח סעיף 131(11) לחוק הגנת הדייר
- הנטישה - עילת פינוי
- סעד מן הצדק
- החלטות מועצת מקרקעי ישראל - הנחיות מינהליות
- הוראות פנימיות
- סמכות בתי-המשפט
- שיקול-דעת הרשות והתערבות בית-המשפט
- פרשנות המונח "ניהול" בחוק מינהל מקרקעי ישראל
- רשות הפיתוח
- חובת ההנמקה
- הבטחה שלטונית
- מסירת מסמכים לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998,
- ההלכה הפסוקה
- דמי הסכמה - שכירות מוגנת
- פטור מתשלום דמי הסכמה
- חכירה מהוונת - המחאת זכויות
- השבת דמי הסכמה
- דמי היתר - כללי
- זכות המינהל לגבות דמי היתר כתנאי למתן הסכמה לבניה במקרקעין
- דמי היתר - חישובם
- דרישה לתוספת דמי היתר - דיור מוגן
- דמי היתר -ההלכה הפסוקה
- החלטות מועצת מקרקעי ישראל שבוטלו והוראות המעבר
- זכויות המגורים באזורים המיועדים לכך בייישובים חקלאיים{החלטה 979}
- החלטה מספר 1101 - הסדרת הפעילות שאינה חקלאית בנחלות שבמושבים
- שימוש לא חוקי בנחלות
- הקצאת מגרש וביטול ההקצאה
- קיבוצים - כללי
- הלכת בג"ץ 1027/04 - פורום הערים העצמאיות
- הרחבות בקיבוצים
- תכנון ובניה - כללי
- הפקדתה של תכנית מתאר - שלבי תכנון
- בניה לגובה
- בעל זכויות חכירה מכוח הסכם חכירה עם רשות מקרקעי ישראל
- תכנית הר/1/1985,
- היטל השבחה
- היטלי פיתוח
- תביעה על-סמך סעיף 197 לחוק התכנון והבניה
- בקשה להיתר הריסה - חתימת רשות מקרקעי ישראל
- מכרזים - מבוא
- מטרתו של המכרז
- הרחבת זכות המעמד
- המכרז וניגוד עניינים במגזר הציבורי
- חוק חובת מכרזים - "מכרז פומבי", "מכרז סגור" ו- "הגרלה",
- פרשנות המכרז
- עקרונות יסוד בדיני המכרז
- פרשנות של תנאי המכרז
- ההצעה הזולה ביותר
- חוות-דעת מומחה
- אפשרות ביטול המכרז
- פיצול מכרז
- ניהול משא-ומתן עם מציעים
- ועדת המכרזים
- סמכות עניינית של בית-המשפט
- סעדים זמניים
- פטור ממכרז
- פגמים במכרז
- ביטול מכרז
- הטבה לחיילי מילואים במכרזים פומביים של מינהל מקרקעי ישראל
- תובענה מינהלית לפיצויים
- מכרז על קרקע שהופקעה
- חילוט ערבות בנקאית
- מכרזי "חריש"
- הפקעה - כללי
- חוקיות ההפקעה
- הפחתת יתרת המגרש בחישוב הפיצוי (סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה)
- התיישנות תביעה לפיצויי הפקעה
- פיצויי הפקעה
- ביטול ההפקעה
- הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים)
מכרז על קרקע שהופקעה
ב- עת"מ (ת"א) 26909-10-11 {הפטריארכיה הארמנית של ירושלים נ' רשות (מינהל) מקרקעי ישראל- מחוז תל אביב, תק-מח 2013(4), 31765 (2013)} המשיבה פרסמה מכרז למכירת קרקע. לגישת העותרת הנכס הופקע ממנה לייעוד של נמל, מכוח פקודת הקרקעות (הפקעה) 1926 היא היתה זכאית לזכות סירוב ראשון ביחס לנכס בטרם פרסום המכרז ובטרם יימכר הנכס לצד שלישי כלשהו, ומשזכות זו לא הוענקה לה - דין המכרז להתבטל.בית-המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה וקבע כי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, ביטלה את פקודת הקרקעות (הפקעה) 1926, אלא אם נמסרה הודעה לשאת ולתת בגין כל קרקע לפי סעיף 5 לפקודה, שאז יוסיפו לחול הוראות הפקודה מ- 1926 עם ההפקעה.
ככלל, מן הראוי להימנע מהחלתם בהווה של דברי חקיקה שבוטלו, בכפוף לקיומן של הוראות מעבר, אשר סביר לפרשן כחלות בדרך-כלל על מקרים שהחלו לפני שהחוק החדש נכנס לתוקף, וטרם הסתיימו לאחר כניסתו לתוקף. ההלכה שנקבעה ב- ע"א 8626/05 {Josephine Rena Lilley נ' עיריית תל אביב, תק-על 2009(2), 2226 (2009)}, קבעה כי הזכות של הבעלים הקודמים בקרקע קמה במועד שינוי הייעוד, ולא במועד ההפקעה. מכאן, שבמועד ההפקעה לא רוכש הבעלים הקודמים זכות משפטית כלשהי (אלא לכל היותר ציפיה).
יש לפרש את סעיף 26 לפקודה מ- 1943 כך שכל עוד לא הסתיים הליך ההפקעה, תוסיף לחול על ההפקעה הפקודה מ- 1926. אולם, במקרים בהם הליך ההפקעה הסתיים וטרם הוקנתה לבעל הקרקע באותו שלב זכות הסירוב הראשון (משום שייעוד הקרקע טרם שונה) - הרי הבעלים הקודם לא קנה זכות משפטית מכוח הפקודה מ- 1926 ולכן חלות עליו הוראות הפקודה מ- 1943. לפיכך, העותרת אינה זכאית לזכות סירוב ראשון מכוח הפקודה מ- 1926. למעלה מן הצורך, הזכות נושא סעיף 20 לפקודה מ- 1926 חלה רק על בני אדם, ולא על גופים משפטיים כמו העותרת וגם מטעם זה דין העתירה להידחות.

