פרשנות צו ארנונה

ארנונה היא מס מוניציפלי, אשר הטלתו טעונה הסמכה מפורשת בחוק {ראו, סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה; בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קריית אתא, פ"ד מו(1), 793, 805 (השופט ד' לוין) (1992) (להלן: "עניין קריית אתא"); ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עיריית קריית-ביאליק, פ"ד נה(1), 156, 164 (1999) (להלן: "עניין מליסרון"); רע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ נ' עיריית הרצליה, פורסם באתר נבו (14.05.06), פסקה 11 (השופטת ע' ארבל) (להלן: "עניין חבס"); רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פ"ד סד(1), 215, 230 (2010) (השופטת ד' ברלינר) }.

את דיני המס יש לפרש ככל דבר חקיקה. נקודת המוצא היא בחינת החלופות הפרשניות העולות מלשון ההוראה המטילה מס. מבין האפשרויות המתיישבות עם לשון ההוראה, על בית-המשפט לבחור את הפרשנות המגשימה את תכליתה. אם נותר ספק באשר לתכלית ההוראה לאחר מיצויו של התהליך הפרשני, רק אז ניתן לפנות לכלל של פרשנות לטובת הנישום {ראו, למשל, עניין חבס, פסקה 15 (השופטת ע' ארבל); וכן, ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פ"ש רחובות, פ"ד לט(2) 70, 77-75 (1985); ע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' פוליטי, פ"ד סב(4) 280, 303-302 (2008) (השופטת מ' נאור) (להלן: "עניין פוליטי"); אהרון ברק "פרשנות בדיני מיסים", משפטים כח 425, 438-434 (תשנ"ז)}.

צו ארנונה יש לפרש ככל חיקוק אחר, בהתאם לתורת הפרשנות התכליתית {עע"מ 9597/11 עיריית יהוד מונוסון נ' אורגל א.ל.פ סחר בע"מ (03.04.13)}. ב- עע"מ 9597/11 הנ"ל הפנה בית-המשפט לרע"א 8565/10 עמאש נ' הוועדה לתכנון ובניה שומרון, פורסם באתר נבו (27.09.12) שם דן בית-המשפט בפרשנות חוקי מס וקבע בין היתר (בפסקאות 9 ו- 10):
"נקודת המוצא לצורך פרשנות סעיף הפטור היא שיש לפרש חוקי מס בדרך הרגילה שבה מפרשים כל דבר חקיקה, היא הפרשנות התכליתית (ראו למשל: ע"א 1617/10 מנהל מיסוי מקרקעין נ' נחאש,פורסם באתר נבו (03.05.12), פסקה 6 לפסק-דיני). יפים לעניינינו דבריו של השופט ברק (כתוארו אז) בפרשת קיבוץ חצור (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2), 70, 75 (1985)):

'כללים אלה, המשמשים לפירוש חוקים בדרך-כלל, משמשים גם לפירושם של חוקי מיסים. אין להם לחוקי המיסים כללי פרשנות משלהם... אין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום..., כשם שאין עליו לפרשו לרעתו. טובתו של נישום אחד היא לעיתים רעתו של נישום אחר. אין עליו לפרש את החוק באופן דווקני, כשם שאין עליו לפרשו באופן ליבראלי.'

פרשנות תכליתית של חקיקה מתבצעת בשלושה שלבים. בשלב ראשון נבחנת לשון החוק. במסגרת זו אין לתת לחוק משמעות שלשונו אינה מסוגלת לסבול. בשלב השני נבחנת תכלית החוק ועל הפרשן לבחור מבין מתחם האפשרויות הפרשניות את אותה אפשרות המגשימה את תכלית החוק. בשלב השלישי, אם מתקיימות מספר תכליות לחוק, יופעל שיקול-דעת שיפוטי לבחירת התכלית הראויה מבין התכליות השונות (אהרן ברק פרשנות במשפט, כרך שני - פרשנות החקיקה (1993), 81 (להלן: "ברק, פרשנות במשפט"); אהרן ברק "פרשנות דיני המיסים", משפטים כח 425, 432 (1997) (להלן: "ברק, פרשנות דיני המיסים"); בג"צ 6247/04 גורודצקי נ' שר הפנים, םורסם באתר נבו (23.03.10), פסקה 19)".
ובהמשך בפסקה 12:
+
"מטרתם של כללי הפרשנות היא להעניק לנורמה המשפטית את המשמעות המגשימה באופן הטוב ביותר את תכליתה. התכלית המונחת ביסוד חקיקת מס היא המטרות, הערכים, והאינטרסים שחוק המס נועד להגשים (ברק, פרשנות דיני המיסים, בעמ' 434). תכלית החקיקה מחולקת באופן גס לשתיים: תכלית סובייקטיבית ותכלית אובייקטיבית. התכלית הסובייקטיבית משמעה המטרות, הערכים והמדיניות שהמחוקק ביקש להגשים באמצעות החוק. על תכלית זו ניתן ללמוד מלשון החוק עצמו, מההיסטוריה החקיקתית שלו ומהרקע ההיסטורי, החברתי והמשפטי. התכלית האובייקטיבית היא המטרות והמדיניות אשר דבר החקיקה נועד להגשים בחברה דמוקרטית ומודרנית (ברק, פרשנות במשפט, בעמ' 202). המקורות לגיבוש תכלית החקיקה כוללים הן מקורות פנימיים, כגון גוף החוק, שם החוק, כותרות בחוק ומבנה החוק; והן מקורות חיצוניים, כגון עקרונות יסוד של השיטה, רקע חברתי, הדין הכללי, ההיסטוריה של החוק וחזקות שונות."

{ת"צ (מרכז) 10294-06-12 אגו מודיעין בע"מ נ' עיריית מודיעין, תק-מח 2014(2), 22143 (18.05.2014)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פרשנות צו ארנונה