מקבץ דוגמאות

1. דחיית בקשה לסעד זמני
ב- דנ"א 3392/02{יפת לוי נ' ועד מקומי כפר עבודה פוריה ואח', תק-על 2002(2), 1555 (2002)}נדונה בקשה לסעד זמני, לפיו יימנע המשיב, ועד מקומי כפר עבודה פוריה {להלן: "המשיב"} מניתוק אספקת המים למבקש עד להכרעה בבקשת המבקשים לקיומו של דיון נוסף על פסק-דינו של בית-המשפט העליון. בפסק-דין זה נקבע, כי המשיב היה מוסמך שלא להמשיך לספק מים למבקש, שמזה מספר שנים אינו משלם את מחיר המים.

בעקבות פסק-הדין האמור, הגיש המבקש כאמור בקשה לקיומו של דיון נוסף, ויחד עמו הוגשה הבקשה דנן לקבלתו של סעד זמני.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה לסעד הזמני המבוקש וזאת מהטעמים שלהלן:

"4. לאחר שבחנתי את הבקשה למתן סעד זמני ואת תגובות המשיבים, ולאחר שעיינתי בפסקי-הדין של בית-המשפט העליון ובית-המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא בנקל תושיט סעד זמני מקום שניתן פסק-דין על-ידי הערכאה הדיונית.
על המבקש סעד זמני בערעור רובץ נטל כבד להראות כי סיכויי הצלחתו בערעור גבוהים, וכי במידה ותידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי-הפיך. הדברים מקבלים משנה-תוקף כאשר מדובר בבקשה לסעד זמני במהלך דיון בבקשה לקיומו של דיון נוסף.

שכן, ככלל, בקשות לדיון נוסף מתקבלות במשורה, ומכאן הנטיה להימנע ממתן סעד זמני בשלב זה של ההליכים. באשר לעניינו של המבקש - ספק בעיני אם הוא עמד בנטל להראות כי סיכויו לקיום דיון נוסף טובים.
אך זו אינה המשוכה היחידה העומדת בדרכו, הואיל וגם "הנזק" לו הוא צפוי, הוא נזק כספי בלבד, מאחר וכל מה שנדרש ממנו לעת הזו, הוא לשלם את התמורה עבור המים שצרך.

מכאן, שגם אם דרכו בבקשה לדיון נוסף תצלח, ניתן יהיה להיטיב את נזקו של המבקש באותה דרך, היינו, על-ידי חיובו של משיב 1 להחזיר למבקש את הכספים ששילם. כך או כך, בפסק-דינו של בית-המשפט העליון נקבע הסדר המבוסס על הצהרתו של המשיב, לפיו ייפתחו המים למשך שעתיים בכל יום, ומעבר להסדר זה לא ראיתי מקום או עילה למתן סעד נוסף."

2. ערכאת ערעור מורה על מתן צו מניעה כמבוקש
ב- בר"ע (חי') 225/99{מי עמי מושב שיתופי נ' עיריית אום אל פחם, תק-מח 99(2), 3782 (1999)} הוגשה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט השלום שדחה את בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני שיאסור על משיבות 1 ו- 2, עיריית אום אל פחם וקל בניין בע"מ, לבצע עבודות לסלילת כבישים. הבקשה נדונה כערעור.

בית-המשפט החליט כי מן הראוי במקרה דנן להתערב בהחלטתו של בית-משפט השלום ולהורות על צו המניעה המבוקש. וכלשון בית-המשפט (פסקה 7ו'-ז'):

"דומה כי הדברים ברורים ופשוטים: המושב הצביע על כך שהמשיבה קבלה היתר מותנה וכי התנאים שבו לא התמלאו. כך גם הצביע על הנזקים העלולים להיגרם לו אם תמשיך המשיבה לסלול את הכביש הנדון בטרם התמלאו התנאים. בנסיבות אלה, לא יכולה להיות מחלוקת כי האינטרס של המושב, שזכותו לשלמות רכושו עמדה להתקפח כתוצאה מכך שהמשיבה החלה לסלול את הכביש למרות שטרם קבלה את האישורים הנדרשים, גובר על האינטרס של המשיבה להמשיך בסלילה... לאור האמור לעיל, זכאי היה המושב לכך שבית-המשפט קמא ייעתר לבקשתו ויתן לו את הסעד הזמני שלו עתר."

3. הענקת צו מניעה זמני
ב- ע"ב (ב"ש) 1636/03{יצחק ברגר נ' מועצה מקומית מצפה רמון, תק-עב 2003(2), 219 (2003)} קיבל בית-המשפט את בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני, אשר יחייב את המשיבים, מועצה מקומית מצפה רמון וראש המועצה האמורה, להימנע מלקיים ישיבת שימוע למבקש בעניין סיום עבודתו של המבקש. כמו-כן בית-המשפט קיבל את בקשת המבקש לאפשר לו לבצע את תפקידו כמזכיר המשיבה 1 על כל סמכויותיו ובכלל זה החזרת חדרו, הציוד וכוח האדם הדרוש לו.

ב- בש"א (נצ') 3531/03 {עלי דחלה נ' המועצה המקומית טורעאן ואח', תק-מח 2003(3), 7168 (2003)} נדונה עתירה מינהלית ובקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיב מס' 2, מר שריף מחילייה, לחתום על מסמכים כספיים של המשיבה, המועצה המקומית טורעאן, בתוקף מינויו כמורשה חתימה במקום הגזבר על-פי החלטת המשיבה, וכן לאסור על המשיבה להוציא ו/או להשתמש בכל מסמך כזה שנחתם על-ידי המשיב 2, לאסור על המשיבה למשוך המחאות לפקודות תשלום או להוציא כל מסמך שיש בו כדי ליצור התחייבות כספית עתידית של המשיבה ללא החלטה של מליאת המועצה.

ב- בש"א (ב"ש) 5769/01{אבישי כץ נ' עיריית קריית גת, תק-מח 2001(2), 2886 (2001)} בית-המשפט התבקש ליתן למבקשים צו מניעה זמני, כנגד המשיבה, במסגרת עתירה מינהלית, שהגישו המבקשים, כנגד המשיבה, עיריית קריית גת {להלן: "המשיבה"}.

טענתם העיקרית של המבקשים היא, כי הם זכו על-ידי המשיבה, להיות המפקחים על פרוייקט ביצוע ביוב, בעיריית קריית גת. הפרוייקט לא בוצע מייד והוא נדחה, בשל בעיות שהיו למשיבה.

בחלוף השנים, פנתה המשיבה למבקשים וגם לאחרים וביקשה הצעות מחיר, לגבי אותה עבודת פיקוח, שהמבקשים טוענים, שהם זכו בה, קודם לכן.

מפניה האמורה, הבינו המבקשים, כי עיריית קריית גת, מתעלמת מזכייתם של המבקשים, בעבודת הפיקוח, והיא גם פונה לאחרים בבקשה להצעות מחיר.

ועל-כן הם הגישו עתירה מינהלית לבית-משפט, בה ביקשו להצהיר, שהם הזוכים, במתן שירותי פיקוח, להקמת מתקן טיהור מי שופכין, עבור המשיבה.

יחד עם העתירה העיקרית, הגישו המבקשים, בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה, להתקשר בהסכם לגבי עבודת הפיקוח הנ"ל, עם כל אדם אחר.

בית-המשפט נענה לבקשה למתן סעד זמני.

ב- בש"א (ב"ש) 8328/00{ישראל אלימלך נ' עיריית אילת, תק-מח 2001(1), 5560 (2001)} הוגשו שתי בקשות, ובהן ביקשו רוכלים, המוכרים את מרכולתם, בטיילת הצפונית שבחוף אילת, צו מניעה, נגד עיריית אילת, שתמנע מלפנות אותם, מהמקום בו הם מנהלים את עסקי הרוכלות שלהם, אלא אם העיריה תיתן להם מקום חילופי לניהול עסקם. בית-המשפט נעתר לבקשות.

4. בקשה למתן צו זמני הזהה בנוסחו האופרטיבי לסעד המבוקש בתביעה
ב- ת"א (חי') 1555/00{המטה למען ארץ ישראל נ' עמרם מצנע, תק-מח 2001(2), 2043 (2001)} הוגשה בקשה דחופה עם הגשת התביעה, למתן צו זמני, הזהה בנוסחו האופרטיבי לסעד בתביעה העיקרית. הסעד המבוקש במקרה דנן הינו:

התובעת, המטה למען ארץ ישראל חיפה והצפון {להלן: "העותרת"} הגישה כתב תביעה למתן צו כנגד נתבעים מס' 4-1 {להלן: "המשיבים"}, אשר יורה להם להימנע מהתערבות בפעילויות מחאה פוליטיות של העותרת בהפגנות ובשילוט, ובשימוש בפקחי העיריה לצורך כך. כמו-כן, עתרה התובעת למתן צו, אשר ישים קץ לתקיפותיהם האלימות והפרועות של פקחי העיריה כנגד פעיליה, גופם וכנגד קניינה.

בית-המשפט קבע כי התייתר הצורך למתן סעד זמני וזאת מפני:

"הבעיה התעוררה, כאמור, מאחר שעל-פי עדויות מטעם משטרת ישראל עלתה מסקנה חד-משמעית, שלא נעשתה כל בדיקה של המשטרה לגבי הפעילויות הפוליטיות הנטענות, ואילו דווקא העותרת טענה, כי בדיקה נדרשת, ונעשתה על-ידי המשטרה.

משהובהרה המחלוקת העובדתית, והמשטרה אכן ערכה את הבדיקות הנדרשות, צומצמה המחלוקת, ולפחות כהסדר זמני, הסכימה באת-כוח העיריה, בהמלצת בית-המשפט - ובדין עשתה כן - להצהיר לפרוטוקול בית-המשפט, כי היא מסכימה שההסדר שהושג בין העותרת לבין המשטרה, לאחר בדיקת הודעת העותרת על ההפגנות בצמתים, יחול גם עליה, לרבות התוספות שפורטו שם, ומבלי לפגוע בזכות העיריה לטעון בשאלת סמכותה לעניין פיקוח על שילוט פוליטי על רכוש ציבורי...
לאור ההצהרה האמורה, לא היה צורך בהוצאת צו זמני... ואכן צו כזה לא הוצא."

לעניין גוף הטענה קבע בית-המשפט כי:

"באותם מקרים בהם ניתן אישור על-ידי המשטרה לערוך פעילות פוליטית הכוללת גם תליית שלטים בשטח ציבורי במהלך אותה פעילות - וראוי שאישור כזה יינתן על-ידי המשטרה תוך תיאום ויידוע הרשות המקומית - אפילו לא מדובר ב"הפגנה" כהגדרתה בפקודת המשטרה, אין עורך הפעילות נדרש לאישור נוסף מאת הרשות המקומית, לצורך תליית כרזות פוליטיות על שטח ציבורי, ובלבד שתליית אותם שלטים תהיה לצורך אותה פעילות פוליטית ארעית."

5. צו מניעה זמני שימנע ביצוע הליכי הגביה המינהלית עד להכרעה בתובענה
ב- רע"א 5997/98{עיריית חיפה נ' עמ' פרידמן ושות' בע"מ, תק-על 99(1), 234 (1999)}המבקשת {להלן: "העיריה"} החלה בהליכי גביה מינהלית כנגד המשיבה, לשם גביית חוב ארנונה בסך של 1,000,000 ש"ח שהושת על המשיבה. המשיבה פנתה לבית-משפט השלום בתובענה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלותו של החוב.

המשיבה ביקשה מבית-המשפט כי יוצא צו מניעה זמני אשר ימנע את ביצוע הליכי הגביה המינהלית עד להכרעה בתובענה. במקביל שילמה המשיבה למבקשת, סך של 100,000 ש"ח על חשבון החוב.

העיריה טענה כי אין מקום לעכב את הליכי הגביה המינהלית. לחילופין טענה העיריה בהסתמכה על הוראת סעיף 323(ב) לפקודת העיריות (נוסח חדש), כי תנאי לבירור תובענתה של המשיבה ולמתן צו המניעה הזמני הוא בהפקדת מלוא סכום הארנונה על-ידי המשיבה בקופת בית-המשפט.

בית-משפט השלום קבע כי בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לזיהויו של הנכס שבגינו הושת חוב הארנונה ובאשר לזהות המחזיק בו, וכי יש לאפשר למשיבה לברר את העניין בפני בית-המשפט. לפיכך החליט בית-משפט השלום לתת למשיבה את צו המניעה הזמני המבוקש על-ידה.

על ההחלטה האמורה הגישה העיריה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי עקב העובדה שהמשיבה שילמה חלק מן החוב, לא יהיה זה מוצדק להתערב בהחלטת בית-משפט השלום.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור לפני בית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון קבע כי דין הבקשה להידחות. באשר לעצם הוצאת צו המניעה הזמני, לא ראה בית-המשפט העליון מקום להתערב בהחלטת בית-משפט השלום, אשר התבססה על החומר שהוגש לו ועל המחלוקת הקיימת בדבר זיהוי הנכס שעליו הושת החוב וזהות המחזיק בו.

גם בעניין שאלת חובת ההפקדה לא מצא בית-המשפט העליון מקום להתערב בהחלטת בית-משפט השלום.

6. דחיית בקשה לסעד זמני למניעת כניסתו של המשיב לבניין
ב- בר"ע 1059/00 {עיריית ירושלים נ' דני בונפיל, תק-אר 2000(1), 21 (2000)} בית-המשפט לא נענה לבקשת עיריית ירושלים ליתן סעד זמני נגד המשיב לפיו תימנע כניסתו לבניין העיריה, משרדיה ומתקניה, כל עוד נמשכת השעייתו מעבודתו אצל המבקשת, השעיה שנעשתה על רקע חקירה פלילית המתנהלת נגד המשיב.

בית-המשפט קבע כי התחייבותו של המשיב כי יימנע מכל מעשה של שיבוש עבודה בעיריה, ומכל מעשה של הפרת סדר והפרת כללי משמעת, חזקה עליו כי יעמוד בהתחייבות האמורה.

7. חובת תום-הלב של המבקש סעד זמני
ב- בש"א (ראשל"צ) 1636/08{פרוכט יעקב ואח' נ' עיריית ראשון לציון, תק-של 2008(2), 6260 (2008)}בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה, עיריית ראשון לציון, להפקיד שיק על-סך 166,000 ש"ח ז"פ 31.05.08, החתום על-ידי המבקשים או מי מהם, וערוך לפקודת המשיבה.

בית-המשפט קבע כי במסגרת השיקולים שבית-המשפט שוקל אם ליתן סעד זמני, על בית-המשפט לשקול, בין השאר, האם אין העתירה נגועה בשיהוי המצביע על הפרת חובת תום-הלב של המבקשים. במקרה דנן, קבע בית-המשפט כי אין ספק שהבקשה נגועה בשיהוי רב ובלתי-מוסבר.

בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע בעניין סיכוי התביעה ומאזן הנוחות כי:

"19. המבקשים טענו כי מאזן הנוחות בעתירה זו נוטה לטובתם, שכן המשיבה, כרשות ציבורית אשר קופתה מלאה לא תינזק ולא תימצא בחסרון כיס אם תימנע מפירעון השיק, בעוד שהמבקשים כאנשים פרטיים וודאי יפגעו. אינני סבור כך.
המשיבה כרשות ציבורית הינה נאמנה על כספי הציבור. כספיה אינם שלה - אלא כספי הציבור בכללותו. אין כל הצדקה למנוע מהציבור את שהוא זכאי לקבל מהמבקשים בהתאם להסכם מחייב אותו כרתו. אם כבר ההיפך הוא הנכון. אם יימצאו המבקשים צודקים בעתירתם, הרי שלא ייפגעו מביצוע התשלום ככתבו וכלשונו, שכן אין חשש לחדלות פירעונה של המשיבה, ואין להניח שיתקלו בקשיים כלשהם בהשבת כספם.

יש לזכור כי סיכויי התובענה ומאזן הנוחות הינם כלים שלובים. ככל שעוצמתן של הראיות בפן אחד היא גדולה יותר, כך תידרשנה בפן השני ראיות בעוצמה נמוכה יותר (רע"א 2974/07 שמואל פרס נ' מ. בראון חברה לבניין בע"מ, פורסם באתר נבו (22.08.07); רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ, תק-על 2006(2), 3498 (2006)).

כאמור לעיל, בענייננו, נוכח הניתוח המפורט לעיל, ובשים-לב לטענות המבקשים ולראיותיהם, לא התרשמתי כי סיכויי התובענה גבוהים, בלשון המעטה. בכל הנוגע למאזן הנוחות - כפות המאזניים הן לכל היותר מעויינות, ואף נוטות לחובת המבקשים."

בית-המשפט החליט לדחות את הבקשה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מקבץ דוגמאות