גביה שלא כדין של תשלומי פיגורים

האם יש לאשר את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה גביה שלא כדין של תשלומי פיגורים בגין איחורים בתשלומי ארנונה?

ב- ת"צ (ת"א) 17522-09-12 {יעקב טוטיאן נ' עיריית חולון, פורסם באתר נבו (07.10.15)} נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה גביה שלא כדין של תשלומי פיגורים בידי עיריית חולון, בגין איחורים בתשלומי ארנונה.

המבקש טען כי המשיבה נהגה לחייב בריבית פיגורים החל ממועד מוקדם מן המועד האחרון לתשלום, כפי שנקבע בצו הארנונה. המבקש העריך על בסיס נתונים שחילץ מדוחותיה הכספיים של המשיבה את סך כל הכספים שנגבו ביתר בשנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור עקב השתת ריבית פיגורים בטרם המועד האחרון לתשלום על-פי צו הארנונה, בסך 5,272,100 ש"ח.

המבקש הוסיף וטען כי לבד מתביעת השבה של הסכומים שנגבו ביתר ביקש המבקש שבית-המשפט יצהיר כי לחיוב בריבית מצטברת בשל פיגור בתשלומי חובה אין כל בסיס בחקיקה, וכי דינם של כל חיובי הארנונה הכללית הקיימים במחשבי המשיבה, והנובעים מהפרשים בין ריבית מצטברת לבין ריבית רגילה, להתבטל, וכפועל יוצא להורות למשיבה לשנות את שיטת החישוב במחשביה לשיטת ריבית צמודה רגילה ולעדכן את כל החובות הקיימים כיום ברישומיה בהתאם.

בנוסף טען המשבקש כי יש על המשיבה להצהיר כי כל חיובי הארנונה הכללית הקיימים במחשבי המשיבה ומקורם בריבית פיגורים בשל איחורים של פחות מ- 30 ימים עליהם הקרן שולמה, בטלים ומבוטלים, וכפועל יוצא להורות למשיבה לשנות בהתאמה במחשביה את חובות הנישומים ואת המועדים לגביית ריבית פיגורים.

עוד טען המבקש כי יש על המשיבה להצהיר כי כל ריבית פיגורים בשל ארנונה כללית הקיימת במחשבי המשיבה ומקורה בריבית פיגורים {ופירותיה} שחושבה לפני המועד שבו חל המועד לתשלום על-פי צו הארנונה ועד למועד צו הארנונה, בטלה ומבוטלת, וכפועל יוצא להורות למשיבה לבטל במחשביה חובות אלו.

בשולי טענותיו טען המבקש כי יש להורות למשיבה ליידע את הנישומים ביתרות חוב הנזקפות לחובתם גם אם מדובר בסכומים קטנים וגם אם מדובר בריבית פיגורים בלבד, בהודעות תשלום הארנונה המופקות אחת לחודשיים, או להפיק לנישומים הודעות תשלום מעודכנות ביתרת החוב, או ליתן כל סעד אחר שבית-המשפט ימצא לנכון אשר ימנע את הסחבת שנקטה המשיבה בגביית פיגור בתשלומים תוך ניצול אי-ידיעת הנישומים בדבר יתרת חובותיהם.

המבקש הגדיר את חברי הקבוצה אותה הוא ביקש לייצג ככלל משלמי הארנונה הכללית לעיריית חולון מהם גבתה עיריית חולון תשלומי חובה במשך 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה וששלמו תשלומי יתר בצורה של גביית "ריבית מצטברת" ו/או תשלום בתקופת 30 ימי החסד ו/או שנאלצו לשלם ריבית פיגורים גבוהה בשל שיהוי שנגרם על-ידי עיריית חולון במשלוח הודעות חיוב ו/או אשר נגבתה מהם ריבית פיגורים שחושבה לפני המועד בו חל המועד לתשלום על-פי צו הארנונה ועד למועד בו חל צו הארנונה.

המשיבה טענה כי היתה חדילה של גביה בפועל החל מאמצע שנת 2008 גם בכל הנוגע לחישוב תקופת הריבית ממועד מוקדם יותר מזה הקבוע בצו הארנונה.

המשיבה טענה כי טענת המבקש נגד אי-יידוע הנישומים בדבר חובות פיגורים קטנים אינה מתאימה להליך של תובענה ייצוגית, בהיותה מכוונת נגד מדיניות הגביה של המשיבה ולא נגד חוקיות חובות הפיגורים עצמם, שלא היתה נתונה למחלוקת.

גם לגופו של עניין טענה המשיבה, כי יש לדחות את הטענה, שכן קיימות חלופות סבירות אחרות ליידוע הנישומים בדבר חובות קטנים, פרט להטלת חובת היידוע על שכם המשיבה.

לבסוף, טענה המשיבה כי המבקש לא הוכיח כי נגרם לו כל נזק, ומנגד כי קבלת הבקשה תגרום לנזק כבד לציבור, וכי לא הורמו הנטלים בדבר תום-לב, ייצוג הולם, יעילות והוגנות.

בית-המשפט קבע כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה בשאלת פרשנותו הנכונה של המונח "ריבית צמודה", המופיע בהגדרת תשלומי הפיגורים שבחוק הריבית - האם מדובר בריבית רגילה כטענת המבקש, או שמא בריבית מצטברת כטענת המשיבה.

בית-המשפט מצא כי אין ספק שמדובר בשאלה משפטית מהותית, משותפת לכל חברי הקבוצה ובעלת חשיבות עקרונית לכלל משלמי הארנונה בתחום שיפוט המשיבה.

בית-המשפט סבר כי לא ניתן לקבל את טענת המשיבה לקיומם של "פגמים מטיבים", המקזזים לכאורה כל נזק פוטנציאלי שיכול להיגרם לנישומים כתוצאה מהשתת ריבית מצטברת, שכן למעשה מדובר בשומת ארנונה רטרואקטיבית וכי אין הוכחה כי מדובר ב"הטבות" עבור הנישומים.

בית-המשפט הבהיר כי המשיבה לא יכולה לקבוע את מדיניותה כרצונה ללא התחשבות בחוק, כך ש"הפגמים המטיבים" בשיטת הגביה שלה, אם אלה קיימים כל עיקר, אינם יכולים להסיר את אי-החוקיות מעל חיוב בריבית מצטברת.

אפילו אם שיטת ריבית מצטברת אינה מותרת ברמה חודשית, היא בוודאי מותרת ברמה השנתית. זה מכוח העיקרון הבסיסי בדיני ארנונה שכל שנת מס מהווה יחידת מיסוי עצמאית.

אינדיקציה נוספת לכך כי תשלומי הפיגורים אינם בגדר תשלומי חובה לפי חוק הריבית נעוצה בעובדה כי המחוקק לא קבע מהו המועד בו יש לשלם את תשלומי הפיגורים, זאת להבדיל מתשלום החובה עצמו שמועד שילומו נקבע בצו הארנונה.

שאלת חוקיותה של השתת ריבית מצטברת בגין פיגורים בתשלומי ארנונה נדונה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב- ת"צ (מרכז) 18004-08-11 {בית אגמי חברה לשיווק בע"מ נ' עיריית ראשל"צ, פורסם באתר נבו (10.08.11(}.

בית-המשפט פסק כי הפרשנות לפיה שיטת חישוב זו אינה חוקית היא לכאורה הפרשנות העדיפה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, שנמחקה בהסכמת הצדדים {בר"מ 2980/13 עיריית רחובות נ' אייל דדיה, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.11.14)} ובכך היה תימוכין למסקנה שאליה בית-המשפט הגיע.

בית-המשפט ציין כי לא ידע מהו הבסיס ל"קפיצת המדרגה" שביצעה המשיבה מהנחת הבסיס, שנדמתה לו כנכונה, שכל שנת מס היא יחידה עצמאית, אל התוצאה של חיוב פיגורי תשלום ארנונה בריבית מצטברת.

מן הניתוח שערך בית-המשפט סבר כי חוק הריבית אינו מתיר לעיריה לגבות ריבית דריבית ואין שום מקור חוקי אחר שבו ניתן לעגן את החיוב הזה.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט אישר את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה גביה שלא כדין של תשלומי פיגורים בגין איחורים בתשלומי ארנונה. בית-המשפט פסק כי התקיימה אפשרות סבירה שיקבע כי חוק הריבית אינו מתיר לעיריה לגבות ריבית מצטברת.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

גביה שלא כדין של תשלומי פיגורים