הקודקס המקיף של דיני המיסוי המוניציפלי בישראל
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הרשות המקומית והאזרח - מהות ותוכן
- נורמות ההתנהגות הנדרשות מן הרשות המקומית
- ההבטחה השלטונית-מינהלית
- פרשנות צו ארנונה
- ארנונה - נישום - נכסים וסיווג - מבוא
- החייב בתשלום ארנונה - "בעל" ו/ או "מחזיק"
- הנכס - סיווגו לצורכי תשלום הארנונה
- "נכסים" הגדרה וסיווג
- פקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938
- ארנונה - פטורים והנחות - כללי
- ממשלה ואנשים המחזיקים בקרקע מטעם הממשלה יהיו פטורים ממס - סעיף 3 לפקודה
- מוסד חינוך (סעיף 4(א)(2)(ד) ו- 5(ג)(ה)(3) לפקודת הפטורים)
- מוסד מתנדב (סעיף 5י לפקודת הפטור)
- פטור מתשלום ארנונה עבור שטח "מעון היום" לקשישים - סעיף 5ג4 לפקודת הפטורים
- יישוב שיתופי - סעיף 5(ח) לפקודה
- גני ילדים - סעיף 5(ה)(3)
- מוסדות דת - בתי תפילה, ישיבה (סעיף 5גה לפקודת הפטור)
- בית אבות
- דוגמאות ותקדימים
- סעיף 330 לפקודת העיריות - נכסים ניזוקים
- הנחות ומחיקת חוב
- פטורים והנחות מכוח חקיקה מיוחדת - תאגידים סטטוטוריים
- הטלת ארנונה
- הודעת השומה
- חישוב הארנונה
- חיוב בעלי שליטה
- אגרות היטלים ותשתיות
- הדין
- הסמכה לגביית היטלים
- מימון התשתיות - השיטות השונות
- פינוי אשפה ופסולת - סמכות העיריה לחייב בעלי עסקים בפינוי עצמי
- חוק תאגידי ביוב ומים, התשס"א-2001
- היטלים מכוח חוקי העזר
- היטלים מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965
- היטל השבחה
- גביית הארנונה והיטלים -הליכים - מבוא
- דרכי התקיפה של החלטות מינהליות -"תקיפה ישירה" ו-"תקיפה עקיפה"
- איזון בין הסמכויות השונות
- סמכויות הגביה - הדין - סעיף 304 לפקודת העיריות (נוסח חדש)
- דרכי הגביה
- הליך הגביה המינהלי והשפעתו על הליך הגביה המשפטי
- פקודת המיסים (גביה) והאכרזות
- תביעה אזרחית - שיפוטית
- תביעת הרשות המקומית - "תביעה ממוכנת" ו- "תובענה אלקטרונית"
- תביעת הרשות המקומית בסדר דין מהיר
- תביעת הרשות המקומית בהליך ישיר באמצעות ההוצאה לפועל
- בתי-המשפט לעניינים מקומיים
- השגה, ערעור על חיוב בתשלום הארנונה - מבוא
- הדין - חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 והתקנות
- ערר על החלטת הרשות - הליך ייחודי - נושאים ספציפיים כמיצוות החוק ותקנות הערר
- השגה על קביעת ארנונה כללית - שני מסלולים
- סמכויות ועדת ערר מול סמכויות בתי-המשפט לערכותיהם
- סמכות והתנהלות ועדת הערר
- ביקור במקום של ועדת ערר
- החלטת ועדת הערר שניתנה בטרם הושלם הדיון בפני הוועדה המקומית - העתירה התקבלה
- תגובת מנהל הארנונה להשגות - נטל ההוכחה של מסירת השגה למנהל מוטלת על המשיג על חיובי הארנונה
- הגשת ערר בחלוף למעלה משנתיים מאז פנייתו הראשונה לעיריה - הבקשה נדחתה
- האם נציגות בית המשותף רשאית לייצג את מחזיקי השטחים בבניין בכל הנוגע לחיובם בארנונה?
- תוקף מינוייהם של חברי ועדת הערר - סמכות ועדת הערר לדון בטענה לפגיעה בהנאה מהדירות עקב בניית בית-אבות בסמוך אליהן - בקשת רשות הערעור נדחתה
- השגות לוועדת הערר בשפה הערבית - הבקשה נדחתה
- פגיעה בזכויות דיוניות
- מכתבים לרשות כהשגה
- אי-מיצוי הליכי הערר הקבועים בחוק
- בחלוף המועד להגשת השגה, הפך חיוב הארנונה לחוב שאינו במחלוקת - הערעור נדחה
- אמות-המידה למתן רשות ערעור
- קיפוח הזכות לטעון
- טענות נגד עצם חוקיות צו הארנונה יידונו בפני בית-המשפט המחוזי
- החלטת ועדת ערר שניתנה בשיהוי ניכר
- הליכי גביה מינהליים ביחס לחובות ארנונה ומים שלא שולמו במשך שנים - המשיבים נכנסו בנעלי המורישות - הערעור התקבל
- פקיעת תוקף המינוי של חברי הוועדה
- הליכי השגה, ערר וסילוק על-הסף
- משעותרת בחרה לברר את השגותיה בדרך של עתירה מינהלית ולא בדרך של השגה, או ערר, ולכן עתירתה נדחתה
- המקרים בהם תינתן רשות לערער על החלטת ביניים, אם בכלל, הם מקרים חריגים - הערעור נמחק
- טענת "איני מחזיק" - בערר מינהלי
- חיוב בארנונה בגין חניות של נכס עסקי
- בעוד למערער יש שליטה, גישה נוחה ושימוש במרפסת, לדיירים האחרים אין גישה נוחה למרפסת, וממילא הם אינם משתמשים במרפסת - הערעור נדחה
- חוות החיות שהוקמה במשק החקלאי, נוהלה תחת שם עסקו של המערער כדי להימנע מתשלום דמי ארנונה - בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס - הערעור נדחה
- השגות למנהל הארנונה על חיובי הארנונה - הבקשה נדחתה
- העיריה הטילה על המשיבה חוב ארנונה, למרות שידעה, כי היא אינה המחזיקה בנכס - הבקשה נדחתה
- לא נמצאו טעמים חריגים שיצדיקו את סתירת החזקה השוללת תחולה למפרע של חיובי הארנונה - הערעור התקבל
- חיוב שטח שבמחלוקת כ"מרפסת" ולא כ"גג" - אופי השימוש בשטח לצורך סיווגו - הערעור נדחה
- סיווגו של נכס {מרתף המשמש כמחסן} שלא פורט ולא סווג בצו הארנונה - הערעור התקבל
- טענות עובדתיות המצויות בסמכות ועדת הערר - העתירה נדחתה
- סיווגו של נכס ריק לצרכי ארנונה - מבחן "השימוש האפשרי החוקי" - האם הייעוד התכנוני לצרכי סיווג נכס ריק לארנונה הינו על-פי ההיתר או על-פי התב"ע - הערעור התקבל בחלקו
- "מבחן אובייקטיבי" אל מול "מבחן כלכלי" בבחינה האם הנכס הרוס או ראוי למגורים - הערעור התקבל
- אמת-המידה לחיוב נכס ריק בארנונה היא השימוש החוקי המותר באותו נכס - הערעור התקבל
- הערר לא הוגש במועד הקבוע בחוק, ולכן רשאית היתה העיריה לנקוט בהליכי גביה מינהליים - העתירה נדחתה
- ערכאת הערעור לא חלקה על ממצאיה העובדתיים של ועדת הערר - הערעור נדחה
- מועדים להגשת ההשגה
- שיהוי סובייקטיבי אינו מחייב דחיית בקשה
- חוסר מעש של המבקש להשיג
- בתי-משפט מינהליים - מבוא
- הסמכות המקומית והעניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים
- העברת דיון בעתירה מינהלית
- עילות, סמכויות וסעדים
- סדרי הדין בבתי-המשפט המינהליים
- הרשות המקומית והאזרח במישור העתירה המינהלית
- תביעות ייצוגיות - מבוא
- עילת התביעה של השבת כספי ארנונה שנגבו שלא כדין
- האם תוקפו של אישור להעלאת תעריפי הארנונה מוגבל לאותה שנת הכספים שלה הוא ניתן?
- האם חייבה המשיבה נישומים בתשלומי ארנונה בתעריף העולה על התעריף המירבי על מחזיקי "קרקע תפוסה"?
- האם יש לפסוק גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוחו במסגרת תובענה ייצוגית להשבת חיובי ריבית פיגורים בתשלומי הארנונה לאחר שהמבקשת הגישה הודעת חדילה?
- האם התקיימה הצדקה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית בגין חוקיות תעריף הארנונה שגבתה המשיבה?
- האם יש לעכב ביצוע פסק-דין בגדרו התקבלו תביעות במספר תובענות ייצוגיות נגד המבקשת שעניינן נגע בחישוב ההנחה מארנונה לה היו זכאים סוגים שונים של מחזיקי דירות כאשר נקבע כי על המבקשת להשיב את הפרשי הארנונה שנגבו ביתר?
- התנאים לקיום דיון נוסף לעניין אישור התביעה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה כי המשיבה לא היתה רשאית לשנות גישתה בעניין שיעורי ההנחה בארנונה?
- האם השיטה בה קבעה העיריה את חבותם של מחזיקי נכסים עסקיים קטנים בארנונה חוקית, על-מנת לבסס אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תוכרע לטובת קבוצת התובעים המיוצגת?
- התעלמות מהטבת הארנונה המגיעה למבקשים - אזרחים ותיקים?
- תשלום בפיגור והוספת הפרשי הצמדה וריבית לסכומים ששולמו
- החזרת תשלומי חובה שנגבו ביתר
- גביה שלא כדין של תשלומי פיגורים
- קבלת הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק
- חוק העזר - אבחנה בין כמויות אשפה בסיסיות אשר העיריה מחוייבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה ובין כמויות אשפה חריגות אשר נדרש מימון נוסף לשם פינויין
- האם ההנחה {הנחה בארנונה לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה} צריכה להינתן באופן אוטומטי, או שמא יש תנאים שצריך הזכאי לקיים לפני קבלת ההנחה?
- גמול ושכר-טרחה
- גביה משטחים משותפים
- סיווג מכוני קוסמטיקה, מכונים לטיפוח הציפורניים ומכוני קעקועים לצורכי ארנונה
- סיווג לא נכון של נכסים
- עיגול שטחים
- תשלום שגבתה המשיבה אשר כונה "אגרת אשפה" איננו כזה, כי אם תשלום קבוע שיש לו סממנים מובהקים של מס {או של ארנונה} ולא של אגרה
- האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, כאשר השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם נעשתה גביית ארנונה שלא כדין?
- גביה רטרואקטיבית
- האם יש לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, ולתת סעד של השבה כספית של סכומים ששולמו בארנונה אשר שטח נכסיהם לא הסתיים במ"ר שלם?
- עקרונות כלליים
- עקרונות יסוד לסעד הזמני לסוגיו השונים
- מקבץ דוגמאות
- עילות הגנה ותביעה - התיישנות
- השבת תשלומי ארנונה
- טענת התרשלות של הרשות המקומית
- טענת מניעות והשתק
- החזקת כספי ארנונה שיש להשיבם
- הרשות גבתה חוב ארנונה שלא כדין - התביעה התקבלה
- חיוב וגביית דמי ארנונה שלא כדין - התביעה נדחתה
- הנישום לא החזיק בנכס
- טענת הסתמכות המבוססת על אי-גביית ארנונה - הבקשה נדחתה
- הסכמה על הסיווג
- העדר אישור השר
- הגנת העיריה - "הגנת תקציב", "טענת שיהוי"
השגה, ערעור על חיוב בתשלום הארנונה - מבוא
ועדת הערר פועלת מכוח חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976. סעיף 7 לחוק הרשויות המקומיות קובע, כי שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את דרכי ההגשה של ערר לפי החוק ואת סדרי הדין הנוהגים בו.מכוח סמכות זו הותקנו תקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר), התשל"ז-1977. עיון בתקנות מגלה, כי לדיון לפני ועדת ערר מאפיינים של דיון מעין-שיפוטי {ראה: הנריק רוסטוביץ ואח' ארנונה עירונית, ספר שני (מהדורה חמישית, ענבל וקנין צוקר עורכת, 2007), 1397}.
כך, הנישום ומנהל הארנונה זכאים להתייצב לפני ועדת הערר ולהשמיע את טענותיהם בדיון. עיקרי הדיון ירשמו בפרוטוקול ובעלי הדין זכאים לקבל עותק ממנו. ולבסוף, על הוועדה חלה חובה לנמק את החלטתה ולציין בה, כי נתונה לצד המפסיד זכות ערעור לבית-משפט לעניינים מינהליים. זולת הוראות אלו, שעיקר מטרתן היא להבטיח את זכות הטיעון, ועדת ערר, בדומה לבתי-דין מינהליים אחרים {השווה: סעיפים 21-20 לחוק בתי-דין מינהליים, התשנ"ב-1992}, אינה כבולה בסדרי הדין ודיני הראיות הנוהגים בבתי-משפט {ראה והשווה: בג"צ 159/84 שאהין נ' מפקד כוחות צה"ל באזור רצועת עזה, פ"ד לט(1), 309, 327 (1985); יצחק זמיר הסמכות המינהלית, כרך ב' (מהדורה שניה, 2011), 1131}.
ככל טריבונל מעין-שיפוטי, גם ועדת הערר מחוייבת להקפיד על כללי הצדק הטבעי, הכוללים את זכות הטיעון, ואת האיסור להימצא במצב של ניגוד עניינים או לנהוג במשוא פנים, במלואם. אין בגמישות שמאפיינת את סדרי הדין הנוהגים בה כדי לגרוע מחובה זו {דפנה ברק-ארז משפט מינהלי, כרך א' (2010), 467-466}.
בצד האמור יצויין, כי כללי הצדק הטבעי אינם מחייבים להעניק בכל מקום שבו הם חלים את מלוא הזכויות הדיוניות שעומדות לבעלי דין בהליכים המתנהלים בערכאות שיפוטיות. כך, למשל, נקבע שהיבטים שונים של סדרי חקירת עדים אינם מתחייבים לשם הגשמת זכות הטיעון, ושאין הכרח שהטיעון לפני הטריבונל יהא בעל-פה {בג"צ 646/93 ברכה נ' שר התקשורת, פ"ד מח(3), 661, 665 (1994); בג"צ 10307/08 איגוד חברות הפרסום נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, פורסם באתר נבו (08.12.08))}.
זכות הטיעון נועדה לסייע לרשות לבסס את החלטתה על בסיס תשתית עובדתית מלאה ורלוונטית, כמו גם להעניק לפרטים שמושפעים מהחלטותיה תחושה של צדק והגינות ביחס לתהליך קבלת ההחלטה {בג"צ 3638/99 בלומנטל נ' עיריית רחובות, פ"ד נד(4), 220, 230 (2000)}.
כמאפיין מרכזי של צדק פרוצדוראלי, מסייעת זכות הטיעון לפרטים להשלים עם ההכרעה שהתקבלה בעניינם, אף אם הם אינם מסכימים עמה לגופו של עניין. מתוקף זכות הטיעון מחוייבת הרשות ליידע מראש את הפרט בנוגע להחלטה שעשויה לפגוע בזכות או באינטרס שלו, ולאפשר לו להשמיע את טענותיו. ברגיל, על הטיעון להיעשות לפני קבלת ההחלטה {עע"ם 1038/08 מדינת ישראל נ' געאביץ, פורסם באתר נבו (11.08.09), פסקה כ"ו לפסק-דינו של השופט א' רובינשטיין, פסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש}.
במקרים חריגים, שבהם טיעון מוקדם עשוי למנוע מהרשות לתפקד באופן תקין או לפגוע באופן ממשי באינטרס חשוב אחר, ניתן לדחות את מימוש זכות הטיעון לאחר קבלת ההחלטה, ולעיתים אף לאחר שנתבצעה.
עם-זאת, זכות טיעון מאוחרת היא בגדר חריג היוצא מן הכלל {עניין געאביץ, פסקה כ"ז לפסק-דינו של השופט רובינשטיין}. חשוב לציין, כי היקף הזכות ומתכונת הטיעון משתנים לפי אופיו של ההליך הקונקרטי. ככלל, ככל שההליך בעל מאפיינים שיפוטיים והפגיעה האפשרית בפרט חמורה יותר, כך מתכונת הטיעון חייבת להיות נרחבת יותר. בהתאם לכך נפסק, כי "מקום שהגורם המינהלי מפעיל הסמכות הינו בעל אופי מעין-שיפוטי יש להקפיד בקיום דווקני של זכות הטיעון" {בג"צ 7805/00 אלוני נ' מבקרת עיריית ירושלים, פ"ד נז(4), 577, 599 (2003)}.