השגות לוועדת הערר בשפה הערבית - הבקשה נדחתה

ב- בר"מ 8737/14 {עיד מסלמאני נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, תק-על 2015(1), 7250 (2015)} נדונה בקשת רשות לערער על פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, שבה התקבל בחלקו ערעור המבקש על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית ירושלים.

המבקש ערער על החלטת ועדת הערר לדחות עררים שהגיש ביחס לחיובו בארנונה בשנים 2012-2009 בגין שני נכסים המצויים באזור התעשיה עטרות שבירושלים. בהסכמת המערער התייתר בהסכמה הערעור ככל שהוא נגע לאחד הנכסים, ונותרו בעינן טענותיו הנוגעות לנכס השני בלבד.

באשר לנכס זה נטענו טענות שונות הנוגעות לסיווג הנכס, וכן טענה מקדמית שלפיה לא באה תשובה {או שלא באה תשובה במועד} לאף אחת מן ההשגות שהגיש המבקש למשיב בשנים הרלוונטיות ומשכך יש לראות את השגותיו כאילו התקבלו לפי סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976.

בית-המשפט העיר, כי הבקשה מופנית אך לטענה אחרונה זו, ועל-כן פורטו החלקים בפסק-הדין הנוגעים אליה בלבד.

בית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קיבל את הערעור בחלקו וקבע, כי בהתייחס לקומה הראשונה בנכס שבערעור ישונה הסיווג לתקופה מסויימת מתוך השנים הנדונות. יתר הטענות נדחו, ובהן הטענה הצריכה לענייננו. אשר לטענה זו קבע בית-המשפט, כי ה"השגה" לשנת 2009 לא הוכתרה בכותרת "השגה" ולא נחזתה ככזאת, ובמצב דברים זה אין מקום לקביעה, כי התקבלה השגה באין מענה לפי סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות, וכי בערר שהוגש בהתייחס לשנת 2009 טענה זו כלל לא נטענה.

קביעה דומה התקבלה ביחס לשנת 2011. באשר לשנת 2010 קבע בית-המשפט, כי אף שהמבקש ביקש להתייחס להשגה בשנה זו בבקשה להגיש סיכומי תשובה מטעמו, לאחר שהמשיב התייחס לכך בסיכומיו, אין לקבל את הטענה. נקבע, כי משנושא זה לא עלה בסיכומיו העיקריים של המבקש שתחמו את גדר המחלוקת, וגם כשהועלתה הטענה הדבר נעשה בלא תצהיר ואף ללא צירוף מסמך ההשגה הנטענת, גם דין הטענה בדבר ההשגה שהוגשה לכאורה בשנת 2010 להידחות.

בבקשת רשות הערעור הלין המשיב, על החלק בפסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מינהליים שעניינו אי-מתן תשובות להשגות שהגיש לכאורה בשנים האמורות. לשיטת המבקש, נגרם לו עיוות דין הואיל וההשגות שהגיש נכתבו בשפה הערבית ולא הובנו הן על-ידי בית-המשפט, הן על-ידי הרשויות הרלוונטיות.

שומה היה על ועדת הערר ועל בית-המשפט, כך נטען, לפעול לתרגומם של המסמכים שהוגשו בטרם יכריע בערעור, וזאת בין היתר נוכח מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית. בהקשר זה טען המבקש, כי היה על הרשויות להשיב להשגותיו בשפה הערבית, ולמצער ליתן משקל לעובדה שלא היה מיוצג שעה שהגיש אותן. עוד נטען, כי יש לפרש את מסמכי ההשגות שהוגשו על-פי מהותם ולא על-פי כותרתם בלבד, וכי בית-המשפט לא היה מוסמך לקבוע ממצא עובדתי חדש שלא נדון לפני ועדת הערר, דהיינו, כי המסכמים לא הוכתרו בכותרת "השגה". עוד נטען, כי הואיל והשגותיו של המבקש לא נענו, יש לראותן כשהשגות שהתקבלו לפי סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות.

המשיב סמך את ידיו על פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מינהליים, מטעמיו, וסבר, כי דין הבקשה להידחות הן על-הסף, הן לגופה. ראשית, נטען, כי דין הבקשה להידחות על-הסף הואיל והטענות המועלות בה, שעניינן עיוות דין שנגרם למבקש משום שההשגות הנטענות נכתבו בשפה הערבית, מועלות כאן לראשונה ולא הושמעו לפני ועדת הערר ולפני בית-המשפט לעניינים מינהליים.

המשיב עמד על כך, כי הטענות היחידות שהציג המבקש בערכאות הקודמות בנוגע להשגות היו, כי חלק מהן לא זכו למענה, אך כי לא הושמעו כל טענות שלפיהן היה על המשיב להשיב להשגות בשפה הערבית, או כי היה על המשיב להקל עם המבקש כיוון שלא היה מיוצג, או כי על בית-המשפט חלה חובה לתרגם את המסמכים.

שנית, נטען, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, הואיל ואין עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית-המשפט הנוגעות להשגות הנטענות שהגיש לכאורה המבקש בשנים הרלוונטיות. עוד נטען, כי לא קם בענייננו כל עיוות דין, שכן המשיב מחזיק בטפסי השגה בשפה הערבית הנגישים לכל דורש וכי יש בקרב עובדיו כאלה הדוברים את השפה הערבית האמונים בין היתר על מתן תשובות להשגות המוגשות בשפה זו.
לבסוף נטען, כי אין שחר לטענת המבקש בדבר עיוות דין עקב היעדר ייצוג שלא זכה להתחשבות, הואיל והיה מיוצג לאורך כל השנים הנדונות, החל משנת 2009.

בית-המשפט קבע, כי דין הבקשה להידחות. נקבע, כי אמת-המידה הנוהגת בבקשות למתן רשות לערער על פסק-דין של בית-משפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטות ועדת הערר לענייני ארנונה היא מחמירה, נוכח אופיין הנסיבתי של הכרעות מעין אלו {בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקוה, פורסם באתר נבו (14.03.12), פסקה 7; בר"ם 2613/14 עיריית כפר סבא נ' רבינוביץ, פורסם באתר נבו (01.06.14) פסקה 4}.

עיקר הבקשה נסב על טענות המבקש, כי כיוון שהשגותיו הנטענות הוגשו בשפה הערבית הן לא זכו ליחס הולם מצד הרשויות, הן במובן זה שהתשובות שלהן זכה נכתבו בשפה העברית, הן במובן זה שלא הובנו כראוי.

בית-המשפט קבע, כי דין טענות אלו להידחות ולו מן הטעם, כי הן מושמעות לראשונה בבקשת הרשות לערער והן לא הועלו לפני ועדת הערר או לפני בית-המשפט לעניינים מינהליים, כפי שעלה מעיון בכתב הערעור שהוגש.

משאלה הם פני הדברים, קבע בית-המשפט, כי אין מקום שהוא יידרש כערכאה ראשונה לטענות האמורות בעת בחינת בקשת הרשות לערער, שהרי הלכה היא, כי "בית-משפט לערעורים לא ידון בנימוק ערעור שלא נטען בדרגה הראשונה", וזאת מקל וחומר שעה שמדובר בבקשת רשות לערער כבענייננו {ע"א 277/89 צ'אם מוצרי מזון ישראל בע"מ נ' טעמיקו בע"מ, פ''ד מו(3), 288, 303 (1992); בר"ם 4297/10 נאות לה גרדיה בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב, פורסם באתר נבו (02.09.10), פסקה 8; בר"ם 7822/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' בני משה קרסו בע"מ, פורסם באתר נבו (2007), פסקה 9}.

משכך, קבע בית-המשפט, כי דינן של טענות אלו להידחות על-הסף (ראה: בר"ם 10360/06 תנופורט (1990) בע"מ נ' מנהל הארנונה של מועצה אזורית שער הנגב, פורסם באתר נבו (01.04.07), פסקה 3}. יתרה-מכך, עיון בצרופות הבקשה העלה, כי השגות שונות שהגיש המבקש בשפה הערבית נענו לגופן על-ידי המשיב, אף אם המענה נעשה בשפה העברית.

מתשובת המשיב עלה, כי השגתו של המבקש נדחתה לגופה, אף שזו הוגשה בשפה הערבית. כפי שציין המשיב בתשובתו, הוא מעמיד לרשות הציבור טפסי השגה בשפה הערבית ובוחן את ההשגות המוגשות בשפה זו לגופן.

בית-המשפט קבע, כי דינן של טענותיו האחרות של המבקש הנוגעות להשגות להידחות אף הן. קביעותיו של בית-המשפט בנקודה זו הן עובדתיות באופיין והן גובשו בנתון למכלול הראיות הצריכות לעניין.

קביעות אלו, לא מקימות עילה לבירור ערעורי נוסף, השמור למקרים חריגים. משאלה הם פני הדברים, בית-המשפט לא מצא כי המבקש הראה שנגרם לו עיוות דין המצדיק מתן רשות לערער. לפיכך, הבקשה נדחתה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

השגות לוועדת הערר בשפה הערבית - הבקשה נדחתה