החזקת כספי ארנונה שיש להשיבם

ב- ת"ק (חי') 11560-02-13 {שרה גלפז נ' עיריית חיפה, תק-של 2013(2), 78262 (23.06.2013)} נפסק:

"ב- בר"ע 2824/91 {עיריית חיפה נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו (16.10.1991)}, נקבע כי ככלל אין עיריה אמורה להחזיק בידיה כספים שגבתה שלא כדין רק משום שלא הוגשה השגה מבעוד מועד כנגד החיוב: "אין בחוק הנ"ל (חוק הערר, הערה שלי, ג.ס.ב) הוראה החוסמת דרך הפניה בתביעה רגילה כאשר הדיון בפני בית-המשפט הרגיל כולל בין היתר את הטענה של התרשלות הרשות המקומית..." (ראה גם ע"א 6971/93 עיריית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5), 478 (1997) וע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2), 773 (2002)).

גם בראי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התש"ם-1980, אין הדעת סובלת תוצאה של השארת הכספים, שגבתה העיריה שלא על-פי דין, בידיה.

"מכלול השיקולים דלעיל גרם לכך שכיום עדים אנו לתפנית חדה בכל הנוגע לזכות להשבת מס שנגבה שלא כדין. הביקורת על הגישה המסורתית הושתתה על שני אפיקים. האחד, מתחום המשפט הציבורי. אין הצדקה לכך שרשות ציבורית תימנע מהחזרת כספים שנגבו שלא כדין... בלשון בוטה יותר נאמר שהדבר חוטא לכלל החוקשתי הבסיסי, המתיר גביית מס אך ורק אם הדבר נעשה מכל חוק..."
(ד' פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שניה 1998), כרך ב', 878). שם ישנו גם מענה לטענות הנתבעת בעניין שיבוש אפשרי במשק הכספים של הרשות ובעניין חובת הנישום לבדוק את דרישות התשלום הנשלחות אליו על-ידי הרשות (שם, 877).

יפים דבריה של כב' השופטת נ' עדוי ב- ת"ק 18761-02-10 קורן נ' עיריית חיפה, פורסם באתר נבו (17.06.10):

"אם הנתבעת היתה מגלה כי נפלה טעות בחישוב השטח ששימש כבסיס לחיוב בארנונה, כאשר בפועל נגבתה מהתושב ארנונה נמוכה יותר, האם הנתבעת היתה מוותרת לאותו תושב ומוחלת לו על ההפרש שנגבה ממנו? ברי כי התשובה לכך הינה בשלילה."

ב- בר"ע 2824/91 {עיריית חיפה נ' לה נסיונל חברה ישראלית, תק-על 91(3), 2563 (16.10.1991)} נקבע:

"1. המשיבה תבעה בביהמ"ש השלום בחיפה החזר של סכום של כ- 35,000 ש"ח אשר לטענתה ניגבו על-ידי העיריה שלא כדין במסגרת גביית הארנונה הכללית.
בקשתה של העיריה למחיקתה על-הסף של התובענה נידחתה והוא הדין בערעור.
עתה מבקשת העיריה רשות ערעור לביהמ"ש העליון וטענתה היא כי המשיבה חייבת היתה לפעול במסגרתו של חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, וכי אין לפתוח את הפתח לתביעות השבה של סכום ששולם ביתר, בדרך של תביעה רגילה.

2. אכן מקובל עלי כי במקרים המנויים בסעיף 3 לחוק הנ"ל נכון לפעול בדרך כפי שהותוותה על-ידי המחוקק ואף הבעתי בעבר את דעתי שיש מקום להרחבתו של האמור בסעיף 3 כדי לכלול בו עילות נוספות; אולם שאלה ניפרדת היא אם יהיה זה נכון להביא עניין זה בפני ערכאת ערעור נוספת.
תשובתי לך היא שלילית:

אין בחוק הנ"ל הוראה החוסמת דרך הפניה בתביעה רגילה כאשר הדיון בפני בית-המשפט הרגיל כולל בין היתר את הטענה של התרשלות של הרשות המקומית, עניין הראוי לבירור לגופו ואינו ראוי למחיקה על-הסף. כמובן שאין בדברים אלה כדי להביע דעה לגופו של עניין.

אוסיף כי על עמדת המערערת גם מכבידה העובדה שאין מחלוקת בקשר לכך שאכן שולם למעשה סכום של ארנונה כללית העולה על מה שהמשיבה היתה חייבת לשלם כדין. בנסיבות כאלה ראוי היה שהרשות הציבורית תחזיר את מה ששולם ביתר גם ללא התדיינות.
הבקשה נדחית.
המבקשת תישא בהוצאותיה של המשיבה בסכום של 2,000 ש"ח."

ב- ת"ק (חי') 18761-02-10 {דויד קורן נ' עיריית חיפה, תק-של 2010(3), 31942 (22.07.2010)} נפסק כדלקמן:

"אין בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, הוראה החוסמת את אפשרות ההשגה על חיוב הארנונה בדרך של תביעה רגילה כאשר הדיון בפני בית-המשפט הרגיל כולל, בין היתר, את הטענה של התרשלות הרשות המקומית, עניין הראוי לבירור לגופו. (ראו לעניין זה רע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' נתן קזס, פ"ד נב(2), 214 (1998).

הטעות במדידת שטח הנכס: אין חולק כי נפלה טעות במדידת שטח הנכס. אלא מאי? הנתבעת טוענת כי המחוקק העביר את נטל העדכון ובדיקת פרטי שומת הארנונה על כתפי הנישום. טענה זו הינה מנותקת מהמציאות ובלתי-נכונה בעליל. הנתבעת הינה הגוף המוסמך על-פי סעיף 287 לפקודת העיריות להיכנס בכל עת סבירה לנכסים ולערוך בהם בדיקות ומדידות. מעצם הסמכות המוענקת לנתבעת לדרוש פרטים אודות שטח הנכס מבעל הנכס ו/או מהמחזיק בו, אין להסיק קיומה של חובה על בעל הנכס ו/או המחזיק בנכס לבצע את המדידה הדרושה לצורך שומת הארנונה.

לפני כניסתו לנכס, התובע סבר, כי בעל הנכס והנתבעת ביצעו מדידה לשטח הנכס ועל-כן, לא ערער על המדידה. הסתמכותו של התובע על המדידה שהיתה קבועה ביום כניסתו לנכס, אינה בלתי-סבירה. נהפוך הוא; התובע היה רשאי להסתמך על רישומי הנתבעת.

בחודש 9/2009, לאחר חלוף כעשרים חודשים מתחילת תקופת השכירות, נודע לתובע כי מדובר בשטח קטן מהשטח לפיו הוא מחוייב בארנונה, ולכן ביקש מהנתבעת לבצע מדידה מחדש. התובע לא השתהה בדרישתו לביצוע מדידה מחדש. מייד כשעלה ספק בליבו אודות הטעות בחישוב השטח, פנה לנתבעת לתיקון הטעות, וכן ביקש השבת הסכומים ששולמו ביתר.

כאמור לעיל, הנתבעת הודתה בטענות התובע. הנתבעת מודה ששטח הנכס האמיתי הנו 26 מ"ר ולא 33 מ"ר כפי שסברה. הנתבעת מודה כי הסתמכה על דיווחי הבעלים של הנכס ועל חוזה השכירות שנחתם בין התובע לבין הבעלים של הנכס. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה, כי ביצעה בעצמה מדידה לשטח הנכס. הנתבעת מודה כי נגבו מהתובע תשלומי ארנונה ביתר. הנתבעת אף השיבה לתובע את ההפרש עבור שנת 2009. ומה שונה דינה של שנת 2009 מדינה של שנת 2008? הרי תקופת ההשגה חלפה עבור שתי השנים וברי כי החלטת הנתבעת להשיב לתובע את ההפרש אך ורק עבור שנת 2009 הינה החלטה שרירותית ומשוללת כל היגיון.

ב- בר"ע 2824/91 עיריית חיפה נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ, דינים עליון כב 445 (16.10.91), נקבע כי: ככלל אין עיריה אמורה להחזיק בידיה כספים שגבתה שלא כדין רק משום שלא הוגשה השגה מבעוד מועד כנגד החיוב, וכי

"...מכבידה העובדה שאין מחלוקת בקשר לכך שאכן שולם למעשה סכום של ארנונה כללית העולה על מה שהמשיבה היתה חייבת לשלם כדין. בנסיבות כאלה ראוי היה שהרשות הציבורית תחזיר את מה ששולם ביתר גם ללא התדיינות".
על נתבעת כרשות מינהלית, חלה החובה לנהוג בצדק כלפי תושביה ואף ליתן להם תחושה שכך היא נוהגת כלפיהם כפי שהסביר זאת פרופ' פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט עמ' 878: "נראה שגם מנקודת ראותן של הרשויות יש לחתור למצב שבו יחוש האזרח שהשלטון נוהג עמו ביושר, כך שהאזרח ידע שהוא חופשי להיענות לדרישת תשלום של השלטון, ביודעו שאם התברר כי נפלה טעות יוחזר לו כספו".

אם הנתבעת היתה מגלה כי נפלה טעות בחישוב השטח ששימש כבסיס לחיוב בארנונה, כאשר בפועל נגבתה מהתושב ארנונה נמוכה יותר, האם הנתבעת היתה מוותרת לאותו תושב ומוחלת לו על ההפרש שלא נגבה ממנו? ברי כי התשובה לכך הינה בשלילה. הנתבעת אף אינה אמורה לוותר על אותו הפרש. אלא מאי? באותה מידה, יש לצפות מהנתבעת לנהוג ביושר ובהגינות כלפי תושביה ולפעול להשבת כספים שנגבו מהם ביתר במקרים כגון המקרה דנן.

לאור האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע את תשלום הארנונה ששולם ביתר בשנת 2008, וזאת בסך של 1,342 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום גבייתם ועד היום.
בנוסף לסכום הנ"ל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 150 ש"ח בגין הוצאות משפט.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

החזקת כספי ארנונה שיש להשיבם