הנחות ומחיקת חוב

1. הדין - תקנות ההנחות - תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993
תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 12(ב) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "החוק"), אני מתקין תקנות אלה:

פרק א': פרשנות
1. הגדרות (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשס"ד, התשס"ה, התשס"ו)
בתקנות אלה:
"אזרח ותיק" - כמשמעותו בחוק האזרחים הוותיקים, התש"ן-1989;
"ארנונה כללית" - כמשמעותה בסעיף 8(א) לחוק;
"בן ממשיך" - כמשמעותו בתקנה 3א(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973;
"בעל" - כהגדרתו בפקודת העיריות, למעט המילים "וכולל שוכר או שוכר-משנה ששכר נכס לתקופה שלמעלה משלוש שנים;
"גזבר" ו"מנהל מחלקת רווחה" - גזבר או מנהל מחלקת רווחה של הרשות המקומית או מי שכל אחד מהם הסמיכו לעניין תקנות אלה;
"גימלת הבטחת הכנסה" - גימלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980;
"הוראת קבע" - הוראה בלתי-חוזרת לבנק שנתן מי שהוטלה עליו ארנונה כללית, לניכויה מחשבונו בבנק, בתשלומים חודשיים או דו-חודשיים, באותה שנה, לזכות הרשות המקומית;
"הנחה" - הפחתה מסכום הארנונה הכללית שהיתה מוטלת על הנכס באותה שנת כספים, אלמלא ההפחתה;
"חוק הביטוח" - חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968;
"מועצה" - מועצת הרשות המקומית;
"מועצה אזורית" - מועצה מקומית שהוקמה על-פי צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958;
"מרשם אוכלוסין" - כמשמעותו בחוק מרשם אוכלוסין, התשכ"ה-1965;
"משפחת אומנה" - משפחה שאישר משרד העבודה והרווחה, כמשפחת אומנה לצורך תקנות אלה;
"מחזיק", "בניין" - כמשמעותם בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות;
"נכס" - דירה המשמשת למגורים בלבד;
"נכס נוסף" - למעט נכס נוסף המוחזק בידי בן ממשיך;
"פדוי שבי" - כמשמעותו בחוק תשלומים לפדויי שבי, התשס"ה-2005;
"שירות התעסוקה" - כמשמעותו בחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959;
"רשות מקומית" - עיריה או מועצה מקומית.

פרק ב': הנחות כלליות
(תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשס"ד, התשס"ה, התשס"ו)
2. זכאים להנחה השוואה לסעיף המעודכן התפתחות היסטורית
(תיקונים: התשנ"ד, התשנ"ד (מס' 2), התשנ"ה, התשנ"ה (מס' 2), התשנ"ו, התשנ"ז, התשנ"ז (מס' 2), התשנ"ח (מס' 2), (מס' 3), התשס"ב, התשס"ב (מס' 3), התשס"ד, התשס"ה, התשס"ה (מס' 2), התשס"ו, התשס"ז (מס' 3), התשע"א, התשע"א (מס' 2), (מס' 3), התשע"ה)
(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שנתקיימו לגביו אחד התנאים כמפורט להלן, בשיעורים שפורטו להלן:

(1) אזרח ותיק:
(א) המקבל על-פי חוק הביטוח אחת מקיצבאות אלה: קיצבת זיקנה או קיצבת שאירים, קיצבת תלויים או נכות בשל פגיעה בעבודה - הנחה שאינה עולה על 25 אחוזים לגבי 100 מ"ר בלבד משטח הנכס;
(ב) אם בנוסף לקיצבה שבפסקת-משנה (א) הוא מקבל גימלת הבטחת הכנסה - הנחה בשיעור עד 100 אחוזים לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס;

(2) (א) נכה הזכאי לקיצבה חודשית מלאה כמשמעותה בסעיף 127לו לחוק הביטוח, אשר דרגת אי-כושר השתכרותו היא בשיעור 75 אחוזים ומעלה - הנחה שאינה עולה על 80 אחוזים;
(ב) נכה אשר טרם קבלת קיצבת הזיקנה נקבעה לו לצמיתות דרגת אי-כושר השתכרות בשיעור של 75% ומעלה על-פי סעיף 127לו לחוק הביטוח - הנחה שאינה עולה על 80 אחוזים.

(3) נכה אשר דרגת נכותו הרפואית המוכחת על-פי כל דין היא בשיעור 90 אחוזים ומעלה, או מי שטרם קבלת קצבת הזקנה נקבעה לו נכות כאמור - הנחה שאינה עולה על 40 אחוזים;

(4) הזכאי לאחת הגמלאות המפורטות להלן - הנחה שלא תעלה על 66 אחוזים לגבי 70 מטרים רבועים משטח הנכס; עלה מספר בני המשפחה הגרים עם הזכאי על ארבעה - הנחה, כאמור, לגבי 90 מטרים רבועים משטח הנכס:

(א) גמלה כאסיר ציון או כבן משפחה של הרוג מלכות לפי חוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992.
(ב) גמלת נכות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957.
(ג) גמלת נכות המשולמת על-ידי ממשלת גרמניה בשל רדיפות הנאצים בהתאם לחוק הפדרלי לפיצויים (BEG) מהשנים 1965-1953, למי שהוכחה זכאותו כאמור, להנחת דעתה של הרשות המקומית.
(ד) גמלת נכות המשולמת על-ידי ממשלת הולנד בשל רדיפות הנאצים בהתאם לחוק הגמלאות ההולנדי לנפגעי רדיפות 1945-1940 (WUV), למי שהוכחה זכאותו כאמור, להנחת דעתה של הרשות המקומית.
(ה) גמלת נכות המשולמת על-ידי ממשלת אוסטריה בשל רדיפות הנאצים בהתאם לחוק האוסטרי לתמיכה בקרבנות (OGF) שנחקק בהקשר לחוק התגמולים עבור קרבנות המלחמה (סעיף 4 KOVG 57).
(ו) גמלת נכות המשולמת על-ידי ממשלת בלגיה לפי החוק הבלגי משנת 1954 בהקשר לקצבאות פצועים של הקרבנות האזרחיים של המלחמה 1945-1940.

(5) בעל תעודת עיוור לפי חוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958 - הנחה שאינה עולה על 90 אחוזים;

(6) (א) עולה - הנחה שאינה עולה על 90 אחוזים לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס למשך 12 חודשים מתוך 24 החודשים המתחילים ביום שנרשם במרשם האוכלוסין כעולה על-פי חוק השבות, התש"י-1950;
(ב) מי שניתנה לו תעודה של אזרח עולה מהמשרד לקליטת העלייה - הנחה שאינה עולה על 90 אחוזים לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס וזאת למשך 12 חודשים מתוך 24 חודשים המתחילים ביום קבלת המעמד כקבוע בתעודה האמורה.

(6א) עולה התלוי בעזרת הזולת הזכאי, על-פי אישור המוסד לביטוח לאומי, לגמלה מיוחדת לעולה או לגמלת סיעוד לעולה, לפי הסכם למתן גמלאות מיוחדות שנערך בין המוסד לביטוח לאומי לבין ממשלת ישראל, לפי סעיף 9 לחוק הביטוח - הנחה שאינה עולה על 80 אחוזים. המוסד לביטוח לאומי ימציא למחזיק, על-פי בקשתו, תעודה המעידה על זכאות לפי פסקה זו.

(6ב) איש צד"ל - הנחה שאינה עולה על 90 אחוז לגבי 100 מטרים רבועים למשך 12 חודשים מתוך 36 חודשים המתחילים ביום שבו הגיע לישראל אחרי חודש מאי 2000; בפסקה זו, "איש צד"ל" - איש צבא דרום לבנון, מנגנון הביטחון, גורמי הסיוע האזרחי וגורמים אחרים, שעמד בקשר עם זרועות הביטחון, ואשר הוכר כ"זכאי שיקום" על-ידי המינהלה הביטחונית לסיוע (המנב"ס), ובן זוגו;

(7) הזכאי לאחת הגמלאות המפורטות להלן - הנחה שלא תעלה על 70 אחוזים:
(א) גמלה להבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980;
(ב) תשלום לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972;
(ג) גימלת סיעוד, לפי פרק ו' לחוק הביטוח;

(8) (א) בעל הכנסה חודשית ממוצעת שפורטה בתוספת הראשונה, לפי מספר הנפשות המתגוררות איתו בנכס - הנחה בשיעור שנקבע לפי טורי ההכנסה שבתוספת האמורה;
(ב) בתקנה זו:
"הכנסה" - הכנסה ברוטו של המחזיק בנכס ושל אלה המתגוררים אתו, לרבות ילד במשפחת אומנה, מכל מקור הכנסה שהוא, לרבות תשלומים שהמוסד לביטוח לאומי משלם להם, למעט:
(1) קיצבה המשולמת לפי פרק ד' לחוק הביטוח;
(1א) קצבה המשולמת לפי פרקים ד' ו- י"א לחוק הביטוח וגמלה לפי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010;
(2) מחצית מהכנסתם החודשית של בן או בת המתגוררים עם המחזיק בנכס; לעניין זה לא תובא בחשבון, לגבי בן אחד או בת אחת בלבד, הכנסה חודשית עד גובה שכר המינימום, ואם אותה הכנסה חודשית עולה על גובה שכר המינימום, לא יובא בחשבון החלק מההכנסה החודשית השווה לגובה שכר המינימום; בפסקת-משנה זאת, "שכר מינימום" - שכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, בשיעורו המעודכן ל-1 בינואר של שנת הכספים שבעדה מבוקשת ההנחה;
(3) דמי שכירות שמקבל אדם בעד השכרת דירתו - בסכום שאינו עולה על דמי שכירות שהוא משלם בעד דירה אחרת ששכר למגוריו;
(4) תגמול מיוחד ותגמול נוסף כמשמעותם בחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008;
"הכנסה חודשית ממוצעת":
(1) בשכיר - ממוצע ההכנסה החודשית בשלושת החודשים (נובמבר, דצמבר שלפני שנת הכספים שבעדה נדרשת ההנחה, ממקורות הכנסה כמפורט בסעיף 1(א) לטופס 1 שבתוספת השניה, וממקורות נוספים כמפורט בסעיף 1(ב) לטופס האמור;
(2) בעצמאי - ממוצע, כאמור בפסקת-משנה (1) שחושב על-פי הכנסתו החייבת במס כפי שנקבעה בשומת מס ההכנסה השנתית האחרונה שבידו, כשהיא מחולקת ב-12 ומתואמת למדד הממוצע של החודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר שלפני שנת הכספים שבעדה נדרשת ההנחה, בתוספת הכנסה ממוצעת לחודשים האמורים ממקורות כמפורט בסעיף 1(ב) לטופס 1 האמור שאינם כלולים בהודעת השומה.
(9) חסיד אומות העולם לרבות בן זוגו או מי שהיה בן זוגו, היושב בישראל - הנחה שאינה עולה על 66 אחוזים; בפסקה זו, "חסיד אומות העולם" - מי שהוכר כחסיד אומות העולם בידי רשות הזכרון "יד ושם";
(10) הוא הורה יחיד כהגדרתו בחוק משפחות חד-הוריות, התשנ"ב-1992, או שהוא הורה יחיד לילד המתגורר איתו המשרת שירות סדיר כהגדרתו בחוק שירות ביטחון (נוסח משולב), התשמ"ו-1986, או מתנדבת בשירות הלאומי כהגדרתה בתקנה 14ד לתקנות אלה, כל עוד הם משרתים כאמור, ובתנאי שגילם אינו עולה על 21 שנה - הנחה עד 20%;
(11) בן או בת לרבות ילד במשפחת אומנה של המחזיק בנכס זכאי לגמלה לפי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 - או שהוא מעל גיל 18 ומשתלמת בעדו ובשל נכותו גמלה על-ידי המוסד לביטוח לאומי ובלבד שהשתלמה בעדו גמלת ילד נכה - הנחה עד 33% לגבי 100 מטרים רבועים משטח הנכס;
(12) פדוי שבי הזכאי לתשלום לפי חוק תשלומים לפדויי שבי, התשס"ה- 2005 - עד 20%.

(ב)-(ד) (בוטלו).
2א. מבחני-משנה לזכאים להנחה (תיקון התשנ"ד)
בקביעת שיעור ההנחה על-פי המבחנים שבתקנה 2(1) עד (10), רשאית המועצה להתחשב במצבו החומרי של המחזיק ולצורך זה אף לקבוע תנאים ומבחני-משנה לזכאות להנחה לפי כל אחת מהפסקאות האמורות.

3. תשלום בהוראת קבע (תיקונים: התשנ"ד, התשנ"ח, התשס"ה)
המועצה רשאית לקבוע הנחה עד 2 אחוזים מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת כספים על מחזיק שנתן הוראת קבע לתשלום הארנונה הכללית שהוטלה עליו כאמור, בדרך שקבעה הרשות המקומית.

3ב. הנחות לקריית שמונה ושלומי (תיקונים:התש"ס (מס' 2), התשס"ב (מס' 2))
(א) מועצת עיריית קרית שמונה תקבע למחזיק בתחומה, הנחה בשיעור של 50% לנכסים מסוג מגורים, תעשיה, משרדים, שירותים ומסחר ומלאכה לכל אחת משנות הכספים 2000 עד 2002.
(ב) המועצה המקומית שלומי תקבע למחזיק בתחומה הנחה בשיעור של 20% לנכס מסוג תעשיה לשנים 2000 עד 2002.
(ג) בתקנה זו, "נכס" - כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות.

3ג. הנחה מארנונה לאזור שדרות רבתי ולישובים סובבי עזה השוואה לסעיף המעודכן - התפתחות היסטורית (תיקונים: התשס"ה (מס' 3), התשס"ח, התשס"ח (מס' 3), התשס"ט, התשע"ב (מס' 2), התשע"ג, התשע"ד (מס' 2), התשע"ה (מס' 2))
(א) עיריית שדרות והרשויות המקומיות שבאזור שדרות רבתי ושבתחום היישובים סובבי עזה, יקבעו למחזיק בתחומן הנחה בשיעור של 45% לנכסים מסוג מגורים והנחה בשיעור של 39% לנכסים מסוג תעשיה, מסחר, שירותים, משרדים, מלאכה וחקלאות, לשנות הכספים 2014 עד 2016.
(ב) (בוטלה).
(ג) בתקנה זו:
"אזור שדרות רבתי" - שדרות, ואזורים נוספים שהממשלה החליטה עליהם כמפורט בתוספת השלישית;
"ישובים סובבי עזה" - עיריית שדרות, ויישובים אחרים, שהממשלה החליטה עליהם, המצויים בתחום המועצות האזוריות שער הנגב, חוף אשקלון, שדות נגב, אשכול, והמפורטים בתוספת השלישית;
"רשויות מקומיות" - עיריה, מועצה מקומית וועד מקומי.

3ד. הנחה מארנונה לאדמה חקלאית בשנת שמיטה (תיקון התש"ע)
בשנת כספים שתחילתה במהלך שנת שמיטה (להלן - שנת הכספים), תקבע מועצה הנחה למחזיק של אדמה חקלאית שלא נעשה בה שימוש חקלאי מטעמים של שמירת שמיטה במשך שמונה חודשים לפחות של אותה שנת כספים, ושהוכח לגביה כי נעשה בה שימוש חקלאי בשנתיים מתוך שלוש השנים שקדמו לשנת הכספים - בשיעור של 90 עד 100 אחוזים מסכום הארנונה הכללית שהיתה מוטלת על אדמה זו באותה שנת כספים, אלמלא ההנחה; בתקנה זו:
"אדמה חקלאית" - כהגדרתה בסעיף 269 לפקודת העיריות;
"שימוש חקלאי" - שימוש כאמור בהגדרה "אדמה חקלאית" שבסעיף 269 לפקודה האמורה.

3ה. הנחה מארנונה במתחם פינוי ובינוי (תיקון התשע"א (מס' 4))
(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת כספים על מחזיק בדירת מגורים שהזכויות בה התקבלו כנגד מכירת זכויות ביחידת מגורים אחרת ליזם, במתחם פינוי ובינוי או במתחם פינוי ובינוי במסלול מיסוי (להלן בתקנה זו: "הדירה החלופית").
(ב) הנחה כאמור בתקנת-משנה (א) תינתן בשל דירה חלופית אחת בלבד בעד שטח השווה להפרש שבין השטח החייב בארנונה בדירה החלופית לבין השטח שבעדו חוייב המחזיק בארנונה בדירת המגורים הקודמת, קודם מכירת הזכויות בה, וזאת עד תום 4 שנים מהמועד שבו ניתן להטיל ארנונה על הדירה החלופית (להלן בתקנה זו: "המועד הקובע"), עד שיעור מרבי כדלקמן:
(1) עד תום שנה מהמועד הקובע - 100%;
(2) עד תום שנתיים מהמועד הקובע - 75%;
(3) עד תום שלוש שנים מהמועד הקובע - 50%;
(4) עד תום ארבע שנים מהמועד הקובע - 25%.
(ג) בתקנה זו:
"יזם", "יחידת מגורים", "מתחם פינוי בינוי", "מתחם פינוי ובינוי במסלול מיסוי" - כהגדרתם בסעיף 49יט(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963.

4. בקשה למתן הנחה (תיקון התשנ"ד)
(א) הנחות שקבעה המועצה לפי תקנה 2(3) עד (6) ו- (8) עד (10), ותקנה 3 או הנחות שקבעה בהסתמך על תנאים או מבחני משנה שנקבעו כאמור בתקנה 2א, יינתנו על-פי בקשה חתומה שהמציא המבקש לרשות המקומית לפי טופס 1 שבתוספת השניה לרבות פרטים שנכללו בו לפי תקנה 19.
(ב) לא ניתנה הנחה או חלה טעות בקביעת שיעור ההנחה לזכאי לפי תקנה 2(1)(2) או (7), רשאי גם הוא להגיש בקשה כאמור.

פרק ג': ועדת הנחות
(תיקון התשנ"ד)
5. מינוי ועדה
מועצה תמנה לעניין פרקים ד' ו- ה' ועדת הנחות (להלן: "הוועדה").

6. הרכב הוועדה (תיקון התשנ"ו)
(א) הרכב ועדת ההנחות יהיה:
(1) בעיריה - כמפורט בסעיף 149ד לפקודת העיריות;
(2) במועצה מקומית או במועצה אזורית:
(1) שני חברי המועצה אשר אחד מהם לפחות חבר בסיעה שאינה מיוצגת בוועדת ההנהלה; היו הסיעות כולן מיוצגות בוועדת ההנהלה - יהיה חבר ועדה אחד לפחות, מי שאינו חבר בוועדת ההנהלה;
(2) הגזבר, מנהל מחלקת הרווחה, או מי שכל אחד מהם הסמיכו לעניין תקנה זו מבין עובדי המועצה המקומית;
(3) היועץ המשפטי שמינתה המועצה לפי חוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי), התשל"ו-1975, או עורך-דין ממשרדו או מלשכתו, ובמועצה שלא מינתה יועץ משפטי כאמור - עורך-דין שמינתה המועצה לעניין זה.
(ב) (בוטלה).
(ג) המועצה תמנה מבין חבריה שמונו לוועדה, את יושב ראש הוועדה וממלא מקומו.
(ד) מניין חוקי בישיבות הוועדה יהיה נוכחות של יושב ראש הוועדה או ממלא מקומו, היועץ המשפטי והגזבר.
(ה) החלטות הוועדה אינן טעונות אישור המועצה אך תונחנה על שולחנה.

פרק ד': מבקש נזקק
(תיקון התשנ"ו)
7. הנחה לנזקק (תיקונים: התשנ"ד, התשע"א)
הוועדה תהא מוסמכת לתת הנחה בשיעור עד 70 אחוזים למחזיק בנכס שהוא נזקק; לעניין זה, "נזקק" - מחזיק:
(1) שנגרמו לו הוצאות חריגות, גבוהות במיוחד בשל טיפול רפואי חד-פעמי או מתמשך, שלו או של בן משפחתו;
(2) שקרה לו אירוע אשר הביא להרעה משמעותית בלתי-צפויה במצבו החומרי.

8. טופס הבקשה
המבקש הנחה לפי פרק זה ימציא לרשות המקומית בקשה חתומה לפי טופס 2 שבתוספת השניה.

9. חוות-דעת מנהל מחלקת הרווחה
טופס הבקשה יועבר לגזבר, ולמנהל מחלקת הרווחה שיעבירו להחלטת הוועדה, בצירוף חוות-דעת בכתב.

10. החלטת הוועדה
(א) הוועדה תקבע את זכאותו של מבקש הנחה, ואת שיעורי ההנחה בכפוף לאמור בתקנה 7, בהסתמך על טופס הבקשה וחוות-הדעת כאמור בתקנה 9.
(ב) הוועדה תיתן החלטתה, בכתב, בצירוף נימוקים.

11. פרטים נוספים
מבקש ימציא פרטים או מסמכים נוספים לצורך דיון בבקשתו, לפי דרישת הגזבר או מנהל מחלקת הרווחה או הוועדה, לפי העניין.

פרק ה': הנחות לבניין ריק ולתעשיה
12. הנחה לבניין חדש (תיקונים: התשנ"ד, התשס"ב (מס' 2), התשס"ד, התשס"ה)
(א) בכפוף לאמור בתקנה 13(3), המועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק שהוא הבעל הראשון של בניין חדש ריק, שמיום שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש, אין משתמשים בו במשך תקופה רצופה, כמפורט להלן:
(1) עד שנים עשר חודשים - הנחה עד 100 אחוזים;
(2) (נמחקה).
(ב) (בוטלה).

13. הנחה לבניין ריק (תיקונים: התשס"ד, התשס"ד (מס' 2))
(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בניין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:
(1) עד 6 חודשים - עד 100%;
(2) מהחודש ה- 7 עד החודש ה- 12 - עד 66.66%;
(3) מהחודש ה- 13 עד החודש ה- 36 - עד 50%.
(ב) תחילת חישוב התקופה המצטברת הנזכרת בתקנת-משנה (א) תהא ביום תחילתה של תקנה זו.
(ג) הנחה כאמור בתקנת-משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת הנזכרת בפסקאות שבה (להלן: "התקופה המצטברת"), משך תקופת בעלותו של אדם בבניין, וכל עוד לא שונתה הבעלות בו; להוכחת היותו של הבניין בניין ריק שאין משתמשים בו, כאמור בתקנה 12 ובתקנת-משנה (א), ימציא המחזיק בבניין ראיות על-פי הוראות המועצה.
(ד) במניין התקופה המצטברת לא תובא בחשבון תקופה הפחותה משלושים ימים שבה עמד הבניין ריק ברציפות.
(ה) נעשה שימוש מחדש בנכס שמחזיק בו היה זכאי להנחה על-פי תקנות-משנה (א) עד (ד), יודיע על כך המחזיק או בעל הנכס לרשות המקומית, בדרך שתורה הרשות המקומית, 7 ימים בטרם נעשה שימוש מחדש בנכס; לא ניתנה הודעה כאמור, רשאית הרשות המקומית לבטל הנחה שניתנה על-פי תקנה זו לתקופה הרצופה האחרונה שבה עמד הבניין ריק, אם ההנחה ניתנה לאותו מחזיק אשר עשה שימוש מחדש בנכס, או לבעל הנכס.

14. הנחות לתעשיה (תיקונים: התשנ"ג, התשס"ה)
(א) רשאית המועצה לקבוע הנחה בשיעור המרבי המפורט להלן, למחזיק בבניין המשמש לתעשיה חדשה, בהתייחס לשנת האחזקה שלו בבניין, ולשיעור האבטלה באותה רשות מקומית:
שיעור האבטלה באחוזים ושיעור ההנחה
שנת אחזקה
מעל 10.5% ועד 12%
מעל 12%
ראשונה או חלק ממנה
הנחה עד 50%
הנחה עד 75%
שניה או חלק ממנה
הנחה עד 25%
הנחה עד 50%
שלישית או חלק ממנה
הנחה עד 10%
הנחה עד 25%
(ב) בתקנה זו:
"תעשיה חדשה" - מפעל תעשייתי חדש שהוקם בתחום הרשות המקומית או שהעותק 5 מתחום רשות מקומית אחרת;
"שיעור האבטלה" - ממוצע של שיעור האבטלה בשלושת החודשים האחרונים שקדמו להגשת הבקשה להנחה, לפי שיעור האבטלה החודשי בהם, כפי שפרסם שירות התעסוקה.

פרק ה'1: הנחות לעסקים
(תיקונים: התשנ"ג, התשס"ה)
14א. הגדרות (תיקון התשנ"ו)
בפרק זה:
"עסק" - בניין או קרקע שאינו משמש למגורים;
"בעל עסק" - בעל השליטה בעסק, למעט עסק שמנהל חבר-בני-אדם כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה.

14ב. ועדת הנחות לעסקים (תיקון התשנ"ו)
ועדת הנחות שמינתה המועצה לפי תקנה 5, תדון גם במתן הנחה לפי פרק זה.

14ג. זכאים להנחה (תיקונים: התשנ"ו, התשס"ג (מס' 2))
(א) הוועדה רשאית לתת הנחה למחזיק בעסק שנתקיימו לגביו כל האלה:
(1) הוא בעל העסק ואין הוא בעל עסק נוסף;
(2) שטחו של העסק אינו עולה על 75 מטרים רבועים;
(3) מלאו לו 65 שנים ובאישה - 60 שנה;
(4) הוא עוסק שמחזור העסקאות שלו בכל עסקיו אינו עולה על 240,000 שקלים חדשים; הסכום האמור יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הידוע בתחילת כל שנת כספים; בפסקה זו, "עוסק" ו"מחזור עסקאות של עוסק" - כמשמעותם בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976;
(5) הוא זכאי להנחה מארנונה, לפי תקנה 2(8), בעד דירת המגורים שבה הוא מחזיק.
(ב) ההנחה שתינתן למי שזכאי לכך לפי תקנת-משנה (א) תהיה עד השיעור שניתן לו באותה שנת כספים על דירת המגורים שבחזקתו, ותינתן לגבי 40 המטרים הרבועים הראשונים של שטח העסק.

פרק ה'2: הנחות לחיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים ומשפחותיהם
(תיקונים: התשנ"ו, התשס"ג (מס' 2))
14ד. הגדרות (תיקונים: התשנ"ח, התשס"ג (מס' 2), התשס"ט (מס' 3), התשע"ג (מס' 2), התשע"ה (מס' 3))
בפרק זה:
"חייל" - מי שמשרת שירות סדיר בצבא הגנה לישראל לפי חוק שירות בטחון (נוסח משולב), התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק שירות ביטחון");
"מחזיק" - לרבות דייר-משנה;
"משרת בשירות אזרחי-ביטחוני" - מי שמשרת בשירות אזרחי-ביטחוני כהגדרתו בחוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד-2014 (להלן: "חוק שירות לאומי-אזרחי"), ושהמנהל כהגדרתו בחוק שירות לאומי-אזרחי ((להלן: "המנהל") או מי מטעמו אישר כי הוא משרת במסלול זה;
"משרת בשירות אזרחי-חברתי" - מי שמשרת בשירות אזרחי-חברתי כהגדרתו בחוק שירות לאומי-אזרחי, ושהמנהל או מי מטעמו אישר כי הוא משרת במסלול זה;
"משרת בשירות האזרחי" - מופנה לשירות כהגדרתו בתקנות דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (שירות אזרחי), התשס"ז2007- (להלן: "תקנות שירות אזרחי"), המשרת בשירות אזרחי כהגדרתו בסעיף 6(א) לחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002, ושהמפקח כהגדרתו בתקנות שירות אזרחי אישר כי הוא עומד בתנאים המפורטים בתקנות 2 ו- 3 לתקנות האמורות;
"משרת בשירות האזרחי המשמר" - מי שמשרת בשירות אזרחי משמר כמשמעותו בהחלטת הממשלה 5275 מיום כ"ה בכסלו התשע"ג (9 בדצמבר 2012) ושמפקח מטעם ראש מינהלת השירות האזרחי-לאומי אישר כי הוא עומד בתנאים הנדרשים לפי החלטת הממשלה האמורה;
"מתנדבת בשירות לאומי" - יוצאת צבא שלא נקראה לשירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון או שקיבלה דחיה או פטור מחובת שירות ביטחון לפי החוק האמור, המשרתת בשירות לאומי כהגדרתו בתקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), התשס"ב-2002, ומתקיימים בה התנאים שבתקנה 2(א)(1) עד (6) לתקנות האמורות וניתן אישור על שירותה האמור על-ידי גוף מוכר, כמשמעותו באותן תקנות.

14ה. זכאים להנחה (תיקונים: התשנ"ח, התשס"ג (מס' 2), התשס"ט (מס' 3), התשע"ג (מס' 2), התשע"ה (מס' 3))
מחזיק בנכס שנתקיימו לגביו התנאים המפורטים להלן, יהיה זכאי להנחה מארנונה כללית שהוטלה על הנכס באותה שנת כספים, בשיעורים כמפורט להלן:
(1) הנחה של 100 אחוזים למחזיק שהוא:

(א) חייל - כל עוד הוא חייל, עד תום ארבעה חודשים מיום שחרורו;
(ב) הורה של חייל המוכיח, להנחת דעתה של הרשות המקומית שבמקום מגוריו, כי פרנסתו היתה על החייל סמוך לפני תחילת שירותו, וכי אין לו פרנסה למחייתו ואין הוא מסוגל להשיגה כל עוד הוא מצוי במצב האמור, ובתנאי שהחייל פטור מתשלום מארנונה לפי פסקת-משנה (א);
(ג) מתנדבת בשירות לאומי - כל עוד היא משרתת;
(ד) משרת בשירות האזרחי במסלול מלא כמשמעותו בתקנה 3 לתקנות שירות אזרחי - כל עוד הוא משרת;
(ה) משרת בשירות האזרחי המשמר במסלול מלא הכולל שירות של 40 שעות שבועיות בממוצע בתקופה של 12 חודשים - כל עוד הוא משרת;
(ו) משרת בשירות אזרחי-ביטחוני - כל עוד הוא משרת.

(1א) הנחה של שלושה רבעים למחזיק שהוא משרת בשירות אזרחי-חברתי המשרת 30 שעות שבועיות בממוצע במשך שנתיים - כל עוד הוא משרת;

(2) הנחה של שני שלישים למחזיק שהוא:

(א) נכה הזכאי לתגמולים או למענק לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (נוסח משולב);
(ב) נכה הזכאי לתגמולים לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954;
(ג) זכאי לתגמולים לפי חוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א-1981;
(ד) בן משפחה של חייל שנספה במערכה הזכאי לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950;
(ה) זכאי לתגמולים לפי חוק שירות בתי הסוהר (נכים ונספים), התשמ"א-1981;
(ו) זכאי לתגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970;
(ז) ביום תחילתן של תקנות אלה, היה זכאי להנחה לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן - חוק הפטור), כל עוד הוא זכאי לפי סעיף זה בחוק הפטור - גם אם יבוטל.

(3) הנחה של 50 אחוזים למחזיק שהוא:
(א) משרת בשירות האזרחי במסלול מפוצל כמשמעותו בתקנה 3 לתקנות שירות אזרחי - כל עוד הוא משרת;
(ב) משרת בשירות האזרחי המשמר במסלול מפוצל הכולל שירות של 20 שעות שבועיות בממוצע בתקופה של 24 חודשים - כל עוד הוא משרת;
(ג) משרת בשירות אזרחי-חברתי המשרת 20 שעות שבועיות בממוצע במשך שלוש שנים - כל עוד הוא משרת.

14ו. סייג לדירות גדולות (תיקון התשנ"ח)
המחזיק בנכס ששטחו עולה על 70 מטרים רבועים לא יהיה זכאי להנחה לפי תקנה 14ה, אלא לגבי 70 מטרים רבועים בלבד; עלה מספר בני משפחתו של המחזיק והגרים עמו על ארבעה - תינתן הנחה, כאמור, לגבי 90 מטרים רבועים בלבד.

14ז. פטור על בתי עסק (תיקון התשנ"ח)
מחזיק בבניין או בחלק ממנו שאינם משמשים למגורים בלבד, שנתקיימו לגביו התנאים המפורטים בתקנה 14ה(1) או (2), יהיה זכאי להנחה מארנונה בשיעורים שנקבעו בפסקאות האמורות בהתאמה, אם באותה שנת כספים לא היה חייב בתשלום מקדמה למס הכנסה לפי סעיפים 174 עד 181 לפקודת מס הכנסה, ופקיד השומה נתן לו, על-פי בקשתו, תעודה על כך; היה חייב בתשלום המקדמה, אך נקבע בשומה כי אין הוא חייב במס הכנסה לשנת הכספים הנדונה, תחזיר לו הרשות המקומית את סכום הארנונה ששילם על אותו נכס לאותה שנה.
14ח. סייג לתחולת התקנות (תיקון התשנ"ח)

הוראות תקנות 16, 17(ב), 18, 20 ו- 21 לא יחולו על מתן הנחה לפי פרק זה.

פרק ו': הוראות כלליות
(תיקון התשנ"ח)
15. הממונה
גזבר הרשות המקומית יהיה ממונה על ביצוע מתן הנחות לפי תקנות אלה, למעט הנחות שבסמכות הוועדה.

16. ביטול ההנחה
זכאי להנחה שלא פרע במלואה את יתרת הארנונה שהוטלה על הנכס בשנת הכספים, עד יום 31 בדצמבר של אותה שנה, תהיה ההנחה שנקבעה לו בטלה מאותו יום ותיווסף ליתרת הארנונה.

17. מניעת כפל ההנחות והנחה חלקית (תיקון התשנ"ד)
(א) קיימת זכאות להנחות שונות על-פי תקנות אלה, תינתן לזכאי להנחה, הנחה אחת בלבד, הגבוהה מביניהן, ולא תינתן כל הנחה למחזיק נוסף בנכס שלגביו ניתנה הנחה.
(א1) קיימת זכאות להנחה לפי תקנות אלה ולפי תקנות שהותקנו לפי סעיף 12(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, רשאית המועצה לתיתן במצטבר.
(ב) זכאי להנחה המחזיק בשני נכסים או יותר - תינתן הנחה לנכס אחד בלבד, לפי הגבוהה מביניהן.
(ג) זכאי להנחה אשר החזיק בנכס בחלק משנת הכספים שעליה הוטלה הארנונה - תינתן ההנחה בשיעור יחסי למספר החודשים שבהם החזיק בנכס.

18. פרסום ההחלטה (תיקון התשנ"ד)
(א) החליטה המועצה על מתן הנחות מארנונה ושיעורן, לפי תקנות אלה, תפרסם הודעה על כך בתחום הרשות המקומית, ביחד עם הודעתה בדבר הטלת שיעורי הארנונה ומועדי תשלומה.
(ב) פרסום ההנחות מארנונה ושיעורן שלא כאמור בתקנת-משנה (א) לא יגרע מתקפן של אלה, ובלבד שמיד לאחר שהחליטה עליהן המועצה, תפרסמן באותה דרך בה פרסמה את שיעורי הארנונה ומועדי תשלומה.

19. פרטים נוספים לטופס
המועצה רשאית לכלול פרטים נוספים בטופס הבקשה שתכין לפי דוגמת טפסים 1 ו- 2 שבתוספת השניה.

20. תנאי לקבלת הנחה (תיקונים: התשס"ה, התשס"ה (מס' 2))
לא תינתן הנחה לפי תקנות אלה אלא-אם-כן שולמה יתרת הארנונה הכללית שהוטלה על הנכס בתשלום אחד מראש, בהוראת קבע או לפי הסדר תשלומים אחר להנחת דעתה של הרשות המקומית.

21. מועדים
המועצה תקבע מועד להגשת בקשה להנחה וכן תקבע מועד למתן החלטה בידי מי שהוסמך לכך לפי תקנות אלה.

22. סייג לביטול הנחה קודמת
לא תבוטל הנחה שניתנה על-פי דין למי שערב תחילתן של תקנות אלה כבר שילם את הארנונה הכללית לשנת 1993 בתשלום מראש או בהוראת קבע.

פרק ז': הוראת שעה
(תיקון התשס"ב (מס' 4))
23. (בוטלה).

24. הנחה לאדמה חקלאית ב- 1994 (תיקונים:התשנ"ד (מס' 2), התש"ס (מס' 2))
(א) בשנת הכספים 2001 תקבע המועצה הנחה למחזיק של אדמה חקלאית, כהגדרתה בסעיף 269 לפקודת העיריות, שלא נעשה בה שימוש חקלאי, כאמור באותה הגדרה, מטעמים של שמירת שמיטה במשך שמונה חודשים לפחות של אותה שנה - בשיעור של 90 עד 100 אחוזים מסכום הארנונה הכללית שהיתה מוטלת על אדמה זו באותה שנה, אלמלא ההנחה.
(ב) הנחה כאמור בתקנת-משנה (א) תינתן לאדמה חקלאית שהוכח לגביה כי נעשה בה שימוש חקלאי בשנתיים מתוך שלוש השנים שקדמו לשנת הכספים 2001.

25. הנחה מיוחדת לשנת 2003 (תיקון התשס"ג (מס' 3))
(א) בתקנה זו:
"במזומן" - לרבות בשיק שהתאריך הנקוב בו הוא יום הוצאתו או בכרטיס אשראי;
"חוב לשנת 2002" - סך כל סכומי הארנונה הכללית שהטילה המועצה על בניין או קרקע לשנת 2002, בתוספת תשלומי פיגורים, שטרם שולמו בידי החייב בתשלומם או שטרם נעשה הסדר לתשלומם;
"סכום החוב הקודם" - סך כל סכומי הארנונה הכללית שהטילה המועצה על בניין או קרקע עד יום ט"ז בטבת התשס"ב (31 בדצמבר 2001) בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, ושטרם שולמו בידי החייב בתשלומם או שטרם נעשה הסדר לתשלומם;
"תשלומים חודשיים" - תשלומים חודשיים שווים ורצופים באמצעות שיקים דחויים או הוראת חיוב בכרטיס אשראי.
(ב) מועצה רשאית עד יום כ"ו באדר א' התשס"ג (28 בפברואר 2003) להחליט על הפחתת סכום החוב הקודם של חייב שמילא אחר התנאים, כמפורט להלן, בשיעור המרבי המפורט לצדם (להלן: "שיעור ההפחתה"):
(1) פרע בתשלום אחד במזומן את סכום החוב הקודם בניכוי שיעור ההפחתה:
(א) עד יום י"ב באייר התשס"ג (14 במאי 2003) - עד 25 אחוזים מסכום החוב הקודם;
(ב) עד יום ט"ו בסיון התשס"ג (15 ביוני 2003) - עד 20 אחוזים מסכום החוב הקודם.
(2) פרע בתשלום אחד במזומן את מחצית החוב הקודם ומחצית ממנו בתשלומים חודשיים, שאינם נושאים ריבית והפרשי הצמדה, ושזמן פירעונם לא יאוחר מ-ו' בטבת התשס"ד (31 בדצמבר 2003), בניכוי שיעור ההפחתה:
(א) עד יום י"ב באייר התשס"ג (14 במאי 2003) - עד 20 אחוזים מסכום החוב הקודם;
(ב) עד יום ט"ו בסיון התשס"ג (15 ביוני 2003) - עד 15 אחוזים מסכום החוב הקודם.
(ג) על-אף האמור בתקנת-משנה (ב), חוב ארנונה לרשות המקומית הכולל, נוסף על סכום החוב הקודם, חוב לשנת 2002 או שהוא חוב לשנת 2002 בלבד - תהיה ההפחתה המרבית של החוב לשנת 2002, שתקבע מועצת הרשות המקומית כאמור בתקנת-משנה (ב) - 12 אחוזים מסכום החוב לשנת 2002, והיא תבוא במקום שיעורי ההפחתה הנקובים בתקנת-משנה (ב) לגבי חוב קודם.
(ד) לא פרע זכאי להפחתה על-פי תקנה זו את יתרת הארנונה שהתחייב בתשלומה על-פי תקנה זו במלואה עד יום ו' בטבת התשס"ד (31 בדצמבר 2003), יתבטל באותו יום שיעור ההפחתה שנקבע לו, וייווסף ליתרת הארנונה.
(ה) הוראות תקנה זו לא יחולו בתחום רשות מקומית, שמועצתה קבעה בשנים 2001 ו-2002 הוראות הפחתה בתשלומי ארנונה הדומות להוראות תקנה זו.

25א. הנחות לבתי מלון (תיקונים: התשס"א (מס' 2), התשס"ב, התשס"ג)
(א) בשנת הכספים 2001 רשאית מועצה, באישור שר הפנים או מי שהסמיך, ועל-פי תנאים וכללים שיקבע השר, לקבוע למחזיק בנכס מסוג בתי מלון הנחה בשיעור של עד 66 אחוזים מסכום הארנונה הכללית שהוטלה על הנכס בשנת 2001.
(ב) בשנת הכספים 2002 רשאית מועצה, באישור ובתנאים וכללים כאמור בתקנת-משנה (א), לקבוע למחזיק בנכס מסוג בתי מלון הנחה בשיעור של עד 50 אחוזים מסכום הארנונה כללית שהוטלה על הנכס בשנת 2002 ובלבד שמחצית מהנחה כאמור תמומן מקופת הרשות המקומית.

26. הנחה מיוחדת בשנים 2006 ו- 2007 (תיקונים: התשס"ז, התשס"ז (מס' 2))
(א) בתקנה זאת:
"במזומן" - לרבות בשיק שהתאריך הנקוב בו הוא יום הוצאתו או בכרטיס אשראי;
"דו"ח מבוקר" - לעניין עיריה - כהגדרתו בסעיף 140ג לפקודת העיריות;
"לעניין מועצה מקומית" - כהגדרתו בסעיף 35ג לפקודת המועצות המקומיות;
"חייב" - מי שעל-פי דין חייב בתשלומו של סכום החוב הקודם ושטרם שילמו, או מי שחייב כאמור ייפה את כוחו להתחייב בשמו;
"מדרג כלכלי-חברתי" - כמשמעותו בסעיף 142א(ב) לפקודת העיריות;
"נכס נושא החוב" - בניין או קרקע שלגביהם ניתנה הפחתה על-פי תקנה זאת;
"נפרע" - לרבות תשלום בשיק דחוי או התחייבות לתשלום עתידי על-פי הסדר תשלומים או בהוראת קבע מכל סוג;
"סכום החוב הקודם" - סך כל סכומי הארנונה הכללית שהטילה המועצה על בניין או קרקע עד יום ו' בטבת התשס"ה (31 בדצמבר 2004) בתוספת תשלומי פיגורים, ושטרם נפרעו בידי החייב בתשלומם;
"שיעור הגביה" - היחס שבין סך כל התקבולים מארנונה שגבתה הרשות המקומית בשנת כספים מסויימת, בשל חיובי הארנונה לאותה שנה, לבין סך כל הסכומים המגיעים לעיריה בשל חיובים אלה לאותה שנה, בניכוי סכומי ההנחות שניתנו;
"תכנית הבראה" - לעניין עיריה - כהגדרתה בסעיף 140ג לפקודת העיריות, ולעניין מועצה מקומית - כהגדרתה בסעיף 35ג לפקודת המועצות המקומיות;
"תשלומי פיגורים" - כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן - חוק ההצמדה);
"תשלומים" - תשלומים חודשיים שווים ורצופים, ללא תוספת ריבית והצמדה.
(ב) מועצה רשאית להחליט על הפחתת סכום החוב הקודם בשיעורים המפורטים להלן, לחייב שבתקופה שמיום י"ג בניסן התשס"ז (1 באפריל 2007) עד יום י"ד בתמוז התשס"ז (30 ביוני 2007), נתקיימו בו התנאים המפורטים לצידם:
(1) הפחתה בשיעור של 50% מסכום החוב הקודם - לחייב שפרע בתשלום אחד במזומן את סכום החוב הקודם בניכוי שיעור ההפחתה (להלן: "יתרת החוב") עד יום י"ד בתמוז התשס"ז (30 ביוני 2007);
(2) הפחתה בשיעור 45% מסכום החוב הקודם - לחייב שפרע עד יום י"ד בתמוז התשס"ז (30 ביוני 2007) את יתרת החוב, באחת מאלה:
(א) עד 12 תשלומים ששולמו בשקים דחויים, למעט הראשון שבהם, לטובת הרשות המקומית;
(ב) עד 24 תשלומים, ובלבד שניתנה הוראה בלתי-חוזרת בידי החייב לניכוי התשלומים מחשבון הבנק שלו לטובת הרשות המקומית או שניתנה הוראה לביצוע התשלומים כאמור, באמצעות כרטיס אשראי של החייב;
(ג) עד 36 תשלומים, בתנאים שנקבעו בפסקת-משנה (2), אם התשלומים ניתנים לטובת רשות מקומית המשויכת לאשכולות 1 עד 3 למדרג החברתי-כלכלי.
(ג) מועצה רשאית לקבוע את מספר התשלומים לפי תקנת-משנה (ב) או (ד) בהתייחס לגובה יתרת החוב.
(ד) על-אף האמור בתקנת-משנה (ב):
(1) הפחתה כאמור בה תיקבע בידי מועצת רשות מקומית הנמצאת בתכנית הבראה, או ששיעור הגביה של הארנונה הכללית בשנת הכספים האחרונה שלגביה הוגש דוח מבוקר הוא 75% או פחות;
(2) כלל סכום החוב הקודם סכומי ארנונה שהטילה המועצה על בניין או קרקע בעבור תקופה שמיום כ"ז בטבת התשס"ג (1 בינואר 2003) עד יום י"ט בטבת התשס"ה (31 בדצמבר 2004) בלבד - תהיה ההפחתה בשיעור 30%, ואם נפרע בתשלום אחד במזומן - הפחתה בשיעור 35%;
(ה) הפחתה לפי תקנת-משנה (ב) או (ד) תתבטל אם לא פרע זכאי להפחתה על-פי תקנה זאת לפחות אחד מאלה:
(1) שני תשלומים מצטברים או יותר מהתשלומים שהתחייב בהם על-פי תקנת-משנה (ב) או (ד);
(2) יתרת החוב במלואה שהתחייב בתשלומה על-פי תקנת-משנה (ב) או (ד).
(ו) לא תינתן הפחתה, לפי תקנות-משנה (ב) או (ד) אלא-אם-כן:
(1) נפרע או הוסדר כדין, סכום הארנונה הכללית שהוטל על הנכס נושא החוב לשנות הכספים 2005 ו- 2006, כולל תשלומי פיגורים, אם הוטלו;
(2) החייב, למעט חייב שפרע את יתרת החוב במזומן, חתם על התחייבות לפי הטופס שבתוספת הרביעית שבו הוא מתחייב לפרוע במועד תשלומי הארנונה הכללית שהתחייב בהם לפי תקנת-משנה (ב) או (ד).
(ז) תקנות-משנה (ב) ו- (ד) לא יחולו לגבי בניין או קרקע שהמחזיק בהם הוא המדינה, חברה ממשלתית, תאגיד סטטוטורי או מי שקיבל הנחה מארנונה לפי סעיפים 4 ו-5 לפקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938.

פרק ח': הנחות לבתי עסק בירושלים בשנת 2002
(תיקון התשס"ב (מס' 4))
27. הגדרות (תיקון התשס"ב (מס' 4))
בפרק זה:
"המועצה" - מועצת עיריית ירושלים;
"נכס הזכאי להנחה" - בית מלאכה, בית מסחר לרבות חנות, מסעדה, בית קפה, בית קולנוע, מרכול, בית מרקחת, מספרה, מכבסה, חניון, אולם שמחות וכדומה, הנכלל באזור ההנחה, למעט משרד, בנק, תחנת דלק, חברת ביטוח או סוכנות ביטוח, תעשיה, מערכת עיתון, מרפאה, שירות רפואי וכדומה, הנכלל באזור האמור;
"חניון" - בין מקורה ובין שאינו מקורה שהחניה בו נעשית בתשלום;
"אזור ההנחה" - השטח שגבולותיו מסומנים בקו כחול במפה הערוכה בקנה מידה 1:15,000 שאישר שר הפנים, ושהעתקים ממנה מופקדים לעיון הציבור במשרד הפנים בירושלים ובמשרדי עיריית ירושלים.

28. שיעור ההנחה (תיקון התשס"ב (מס' 4))
המועצה תעניק הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה על מחזיק בנכס הזכאי להנחה, בעד התקופה מ- 1 בינואר 2002 עד 30 ביוני 2002, בשיעורים אלה:
(1) נכס הזכאי להנחה, למעט חניון - 50% לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטחו;
(2) חניון - 50% לגבי מחצית משטח החניון עד לשטח של 3,000 מטרים רבועים בלבד.

29. טופס הבקשה (תיקון התשס"ב (מס' 4))
בקשה להנחה לפי פרק זה תוגש לפי הטופס שתורה עליו המועצה, ורשאית היא להורות על צירוף מסמכים לבקשה.

30. החלת הוראות כלליות (תיקון התשס"ב (מס' 4))
תקנות 16, 17(א) ו- (א1) ו- (ג) ו- 20 יחולו על פרק זה, ולעניין זה יראו כאילו במקום "נכס" נאמר שם "נכס הזכאי להנחה"."

התוספות אינן נכללות במהדורה זו

2. המלצת ועדות הנחות - טרם מתן ההחלטה באשר למחיקת חוב הארנונה היה צריך לקבל את המלצת ועדת ההנחות - העתירה התקבלה בחלקה
ב- עת"מ (נצ') 66571-03-15 {זוהרית דרעי נ' עיריית טבריה, תק-מח 2015(3), 27579 (2015)} נדונה עתירה מינהלית המופנית כנגד החלטות המשיבה, בכל הנוגע לבקשות העותרים למחיקת חובות ארנונה החלים עליהם.

במסגרת העתירה התבקש בית-המשפט לקבוע, כי המשיבה לא הפעילה שיקול-דעת סביר ומידתי, תוך שקילת השיקולים הנדרשים והנובעים מנוהל חוזר מנכ"ל משרד הפנים {נוהל חוזר מנכ"ל משרד הפנים 5/2012}, במסגרת החלטותיה בדבר מחיקת חובות הארנונה של העותרים.

עוד נטען, כי על ועדת ההנחות של המשיבה להתכנס ולדון בבקשות העותרים למחיקת חובות ארנונה. בנוסף ביקשו העותרים, כי בית-המשפט ישקול לבחון בכוחות עצמו את שאלת מחיקות חובות העותרים, מקום בו עמדת ועדת ההנחות עלולה להיות נגועה בדעה מוקדמת ביחס לעותרים.

כמו-כן נטען, כי המשיבה מנועה מנקיטת הליכי גביה כנגד העותרים, מקום שאלו נגועים בשיהוי והתיישנות וכן מקום בו המשיבה נמנעה מלהביא לידיעת העותרים, כי הינם זכאים להנחות מקסימליות בארנונה, עד כדי פטור, לנוכח מצבם הכלכלי הקשה והרקע של המשפחה, וכי על המשיבה מוטלת חובה להביא לידיעת הפונים אליה, ובעיקר אנשים דוגמת העותרים, המשתייכים לקבוצת אוכלוסייה מוחלשת, את הוראות נוהל המנכ"ל, האפשריות העומדות בפניהם בכל פלטפורמה בה ניתן יהיה לקבל אינדיקציה בדבר האפשרות המוקנית למחיקת חובות.

העותרים ביקשו להורות על ביטול העיקולים אשר הוטלו על כלל נכסי העותרים, וטענו, כי תעריפי הארנונה בהם חוייבו העותרים, הוטלו בניגוד לחוק ולדין הקיימים.

העותרים הינם בני זוג, המחזיקים בשני נכסים בתחום שיפוטה של המשיבה. נכסים אלו הינם דירת מגוריהם של העותרים ונכס עסקי בדמות דוכן לממכר פלאפל.

בגין החזקתם בנכסים חוייבו העותרים בתשלומי חובה עבור ארנונה, מים, ביוב ושילוט. אף שהמשיבה פנתה למבקשים במכתבי התראה ודרישות לתשלום החוב במשך שנים ארוכות, לא שילמו העותרים את חובותיהם ואלו, על-פי עמדת המשיבה, עומדים כיום על סכום העולה על-סך 300,000 ש"ח. המשיבה אף הפעילה במהלך השנים הליכי גביה מנהליים לשם גביית חובות העותרים.

העותרים פנו למשיבה במכתב, בו ביקשו, כי זאת תמחק את חובות הארנונה הרובצים לפתחם הן על הדירה והן על בית העסק. העותרים ביססו את בקשתם על הקבוע בחוזר המנכ"ל וכן בתקנות ההסדרים במשרדי המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993.

עוד טענו העותרים, כי, נוכח מצבם הכלכלי והסוציו אקונומי הקשה, הכולל את נכותו של בנם, נכותה של העותרת, מספר הנפשות הגדול המתגורר בבית המגורים ועוד, היו זכאים העותרים להנחות מקסימליות בארנונה בזמן אמת, ולפיכך, הם אף עומדים בתנאים אשר נקבעו בחוזר המנכ"ל, כתנאי למחיקת חובות קיימים.

מנהל מחלקת הגביה במשיבה, מר ואל דבידוב השיב למכתבם של העותרים וטען, כי על העותרים להציג אסמכתאות המעידות על זכאותם במשך השנים. הוסיף וטען, תוך הפנייה לסעיפים שונים בחוזר המנכ"ל והתקנות, כי מכל מקום העותרים אינם עומדים כיום בדרישות למחיקת חוב.

העותרים הגיבו למכתב זה וטענו, כי עמדתו של מר דבידוב ניתנה בחוסר סמכות ויש להעביר את בקשתם למחיקת החובות לדיון בוועדת ההנחות בעיריה, טרם תתקבל החלטה בעניינם על-ידי הממונה במשרד הפנים. אף בקשה זו של העותרים נדחתה.

במכתבו, השיב להם מר דבידוב כי "...אבהיר בשנית שאין הרשות יכולה להוביל מחיקת חוב לנישום שהוא בעל נכס" ואף המליץ להם לפנות לערכאות משפטיות בסוגיה. נוכח האמור הגישו העותרים את העתירה.

העותרים טענו, כי המשיבה נהגה בחוסר סבירות וסמכות, עת מנעה את זכותם של העותרים להשמיע את בקשתם למחיקת חובות הארנונה לגופו של עניין ולפני הפורום המתאים לכך, כמתחייב על-פי דין. לטענת העותרים, דחיית בקשתם על-הסף, ללא מתן אפשרות לשימוע בפני ועדת ההנחות וללא נימוק ענייני, לוקה בשרירות ובחוסר תום-לב מצד המשיבה.

עוד טענו העותרים, כי הם כלל לא ידעו אודות האפשרות למחיקת חובות ארנונה והדבר נודע להם באופן מקרי. נטען, כי על המשיבה, בהיותה רשות אשר צריכה לפעול כ"נאמן הציבור", ומקום שידעה אודות מצבם הקשה של העותרים, היתה החובה לפנות לעותרים ולידע אותם אודות זכאותם להנחה. העותרים הפנו למסמכים אשר מעידים על ידיעת המשיבה אודות מצבם הקשה וטענו, כי מקום שזכאותם להנחות בארנונה התבססה במהלך כל השנים על מצב קבוע אשר המשיבה היתה מודעת אליו, היתה עליה החובה לבצע בדיקה אקטיבית מטעמה ולידע את העותרים, ואחרים כמותם, אודות זכותם להנחות המגיעות להם.

העותרים הפנו לעמדת המשיבה, כפי שהועברה על-ידי מר דבידוב וטענו, כי הפרשנות שנתן לסעיפים השונים בחוזר המנכ"ל היא לקויה. לעניין זה הפנו לעובדה, כי בקשתם למחיקת חובות ארנונה לא התבססה על "חובות אבודים", אלא על סעיף 3 לחוזר המנכ"ל, אשר בו לטענתם הם עומדים באופן מלא.

העותרים הוסיפו וטענו, כי אף אם מר דבידוב מחזיק בפרשנותו השגויה של חוזר המנכ"ל, הרי שאין לו כל סמכות למנוע מהעותרים להעביר את בקשתם לוועדת ההנחות במשיבה ולקיים דיון לגופו של עניין, וכי החוק והפסיקה הכירו בעבר באפשרות למתן הנחה רטרואקטיבית וכי עיקרון סופיות השומה אינו מונע אפשרות זו.

העותרים אף הפנו לעניינם הפרטני, במסגרתו טענו, כי נוכח מצבם הכלכלי והנפשי, כמו גם מספר הנפשות החיות בבית מגורי העותרים, הרי שעל-פי התקנות, הם היו זכאים במהלך כל השנים בהם חוייבו בארנונה להנחות משמעותיות על בית המגורים, בשיעורים גבוהים ביותר. העותרים צירפו טבלה לתמיכה בטענה זו, והוסיפו, כי גם באשר לעסק הם היו זכאים להנחות רבות בתשלומי ארנונה, נוכח האמור בתקנות.

העותרים הוסיפו, כי מכל מקום עולה, כי חלק ניכר מחובות הארנונה אותם דורשת כיום המשיבה, התיישנו זה מכבר. עוד הוסיפו טענות בדבר שיהוי בהפעלת הליכי הגביה.

מנגד, ביקשה המשיבה להורות על דחיית העתירה. המשיבה העלתה מספר טענות מקדמיות בגינן יש להורות לטענתה על דחיית העתירה על-הסף. כך טענה, כי העתירה הוגשה תוך שיהוי ניכר וזאת מקום שהעותרים, חרף ידיעתם על חוב הארנונה בו הם חבים במשך שנים ארוכות, לא העלו נגדו כל טענה ולא פנו בהליכים כלשהם בנוגע אליו. עוד טענה המשיבה, כי העותרים נהגו בחוסר ניקיון כפיים בפנייתם לבית-המשפט, כאשר המדובר בסרבני מס, אשר חרף פעולות רבות כנגדם, נמנעו מלשלם את חובותיהם השונים למשיבה.

המשיבה הפנתה לפעולות הרבות שביצעה במשך שנים רבות לשם גביית החובות, כגון משלוח מכתבי התרעה רבים וגם הפעלת הליכי גביה, והוסיפה, כי היא אף הגיעה להסדר מקל עם העותרים לתשלום החוב, אולם האחרונים לא עמדו אף בהסדר זה. עוד טענה המשיבה, כי עד לשנת 2014 לא פנו העותרים בבקשה להנחה בארנונה, ומשהוגשה הבקשה לראשונה אכן זכו להנחה בשיעור של 80%.

לטענת המשיבה, היא אינה אמורה לדעת אודות מצבם של העותרים, להניח הנחות בעניינם או לפנות לכל תושב באופן פרטני ולהודיע לו על זכאותו להנחות מסויימות. המשיבה הוסיפה, כי דאגה לפרסם באופן גלוי אודות אפשרות התושבים לבדוק את זכאותם לקבלת הנחה ולפיכך, עמדה בחובה החלה עליה לעניין זה.

באשר לבקשת העותרים, טענה המשיבה, כי מר דבידוב מעולם לא סרב להעביר את בקשתם לוועדת ההנחות, אלא טען, כי העותרים אינם עומדים בקריטריונים הנדרשים לשם קבלת הנחה. לעניין זה הפנתה להוראות הקבועות בחוזר המנכ"ל וטענה, כי על-פיו, אין באפשרותה לבצע מחיקת חוב לעותרים, מקום שהמדובר בעותרים אשר להם זכויות בנכסים. עוד טענה המשיבה, כי העותרים לא תמכו את בקשתם במסמכים רלוונטיים כגון שומת מס מאושרת, אשר הכרחית למתן הנחה לבעל עסק.

לסיום הפנתה המשיבה להלכה הקובעת, כי בית-המשפט לעניינים מנהליים לא יתערב בהחלטת הרשות, אלא בנסיבות חריגות מקום שמצא אי-סבירות ממשית בהחלטה.

בית-המשפט קבע, כי כידוע, עיקרון במשפט המינהלי שהשתרש מזה שנים הוא עקרון אי-התערבותו של בית-המשפט בשיקול-הדעת המינהלי, כל זמן שזה נופל לגדר מתחם הסבירות. עמד על כך בית-המשפט העליון ב- בג"צ 376/81 {משה לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד לו(2), 449 (1981)}:

"כאשר בית-משפט זה בוחן סבירות פעולתה של רשות מינהלית, העוסקת במוטל עליה בתחום סמכויותיה או מפעילה כוחות שהוענקו לה לפי החוק או לפי סדרי המינהל, מקובל על בית-משפט זה מאז ומתמיד כלל גדול: אין הוא פוסק בשאלה, מה הדרך, שהיה נוקט בית-המשפט, לו היה ניצב במקומה של הרשות המינהלית והיה מבצע את מה שמוטל עליה או את המסור לסמכותה. בעת הבחינה, אם רשות מינהלית פעלה בסבירות, אין בית-המשפט שואל את עצמו, אם גם הוא בעצמו היה נוקט אותה דרך ממש; לא זהות הגישות בין בית-המשפט לבין רשות מינהלית היא אבן הבוחן, אשר כל סטיה ממנה מוליכה למסקנה בדבר הקיום של חוסר סבירות.
על-מנת להניע את בית-המשפט, כי יתערב בפועלה של רשות מינהלית ויפסול אותה, יש תחילה לשכנע את הערכאה השיפוטית, כי פעולתה של הרשות סוטה באופן מהותי וקיצוני מן הסביר, וכי חוסר ההיגיון הטמון בה יורד לשורשו של עניין."
{ראה: עע"מ 8025/06 פלוני נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ ואח', פורסם באתר נבו (17.01.08)}.

בענייננו, בראשית כתב העתירה, דרשו העותרים סעדים רבים מאוד, אשר לא פעם לא גובו בפירוט מינימאלי נדרש בגוף העתירה. כך, בכל הנוגע לדרישתם לקבוע, כי תעריפי הארנונה בהם חוייבו העותרים, הוטלו בניגוד לחוק. טענה זו נטענה בעלמא ולא נתמכה בדבר בגוף כתב העתירה. אף טענתם של העותרים להתיישנות או שיהוי, נטענה בכלליות ללא כל פירוט או התייחסות לנתונים רלוונטיים לצורך הכרעה בה או התייחסות כלשהי להליכים השונים בהם נקטה המשיבה לצורך גביית חובות הארנונה בהם חוייבו העותרים.

בית-המשפט ציין, כי ענייננו בעותרים בעלי נכסים במשיבה, אשר להם חוב ארנונה העומד על-פי המסמכים על-סך העולה על 300,000 ש"ח. עוד עלה מהמסמכים שהגישה המשיבה, כי המשיבה פנתה לעותרים בדרישות לתשלום חובם במשך שנים רבות והפעילה כנגדם הליכי גביה מינהליים.

נוכח כל האמור, קבע בית-המשפט, כי אין מנוס מהמסקנה, כי העותרים היו מודעים היטב לחובות הארנונה החלים עליהם והמשיבה אף פעלה באופן נמרץ לגבותם, דבר המבטל כמובן כל טענת התיישנות או שיהוי מצדם של העותרים כלפי המשיבה {ראה: עת"מ 6882-11-10 סמקו סנטר (1998) בע"מ נ. עיריית נס ציונה, פורסם באתר נבו (22.11.10)}. כמו-כן, אין מחלוקת בין הצדדים, כי עד לשנת 2014, לא פנו העותרים בכל דרישה להנחה בחובות הארנונה החלים עליהם.

לאור האמור, קבע בית-המשפט, כי במהלך כל השנים פעלו העותרים כסרבני מס, אשר חרף ידיעתם על חובות הארנונה החלים עליהם ועל דרישת המשיבה ופעולותיה לגבייתם, נמנעו במשך שנים רבות מלשלם את חובם. התנהלותם של העותרים, כמו גם הימנעותם מלפרט בעתירתם את השתלשלות העניינים הרלוונטיים בדבר היווצרות חוב הארנונה וניסיונות המשיבה לגבותו, נגועה בחוסר תום-לב מצידם, אשר הוא כשלעצמו עלול היה להביא לדחיית העתירה.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי משלל טענות העותרים ניתן ללמוד, כי טענתם העיקרית הנה, כי המשיבה נהגה באופן שאינו סביר, עת נמנעה מלכנס את ועדת ההנחות על-מנת שזו תבחן את האפשרות למחוק את חובות הארנונה החלים על העותרים בהתאם לחוזר המנכ"ל. עוד טענו העותרים, כי הם היו זכאים להנחות הארנונה בהם הם חייבים עוד בזמן אמת, אולם לא הגישו בקשה מתאימה שעה שהמשיבה, בחוסר סבירות, נמנעה מלהביא לידיעתם את זכותם זו, אף שידעה על מצבם הקשה.

בכל הנוגע לטענות אלו, קבע בית-המשפט, כי בנסיבות העניין, בהתחשב בבקשה האחרונה שהעלו העותרים בסיכומיהם ומבלי להביע דעה אודות סיכויי הבקשה גופה של העותרים למחיקת חובת הארנונה, הרי שיש מקום להפנות את עניינם לבדיקה פרטנית בוועדת ההנחות במשיבה.

לעניין טענת העותרים, לפיה על המשיבה היתה החובה לעדכן את העותרים באופן אישי על זכאותם להנחות שונות ומשלא עשתה כן, פעלה באופן בלתי-סביר ובניגוד לחובתה הבסיסית לפעול ביושרה, כנאמן הציבור, קבע בית-המשפט, כי לטענה זו אין כל בסיס וממילא העותרים לא הפנו לכל הוראת חוק, הנחייה או פסיקת בית-משפט המחייבת את המשיבה לפנות לאזרחים המתגוררים בשטחה ולהודיע להם באופן אישי על הנחות שונות אשר הם זכאים להן.

כמו-כן, קבע בית-המשפט, כי גם אם נצא מנקודת הנחה סבירה שאכן גורמים שונים במשיבה ידעו, כי העותרים נמצאים במצב סוציו אקונומי קשה, הרי שדרישה, כי המשיבה תפנה אליהם באופן פרטני ותודיע להם על אפשרותם לזכות בהנחות שונות אינה עומדת לטעמי במבחן ההיגיון והשכל הישר. לא מתקבל על הדעת ולא ניתן ליישם כלל הקובע, כי על כל עיריה לערוך מחקר מקיף באשר למצבם הכלכלי של כלל האזרחים המתגוררים בשטחה, לפנות לכל אזרח ואזרח ולהודיע לו באופן אישי, כי יתכן והוא זכאי להנחות שונות. קביעה מעין זו מכבידה מאוד ומטילה על הרשות המנהלית נטל בלתי-סביר בעליל ואין אפשרות ממשית ליישמה.

בית-המשפט קבע, כי המשיבה אכן מחוייבת לפרסם ולידע את האזרחים אודות האפשרות לבדוק את זכאותם להגיש בקשות ולקבל הנחות שונות. בענייננו, העותרים לא השכילו להוכיח, כי המשיבה לא פעלה כאמור, וטענת העיריה, לפיה פרסמה את האפשרות לקבלת הנחה הן באמצעות שלטים בעיריה והן באתר האינטרנט שלה, לא נסתרה. בעשותה כן פעלה המשיבה כפי הנדרש ממנה כרשות ציבורית ובית-המשפט לא מצא בפעולותיה בעניין זה כל מחדל או חוסר סבירות קיצוני, אשר מצדיק התערבות ערכאה זו.

באשר לטענת העותרים בדבר אי-בחינת בקשתם למחיקת חובות על-ידי ועדת ההנחות במשיבה, קבע בית-המשפט, כי אם נבחן את חוזר המנכ"ל לגופו של עניין נלמד, כי עניינם של העותרים אינו מצוי במחיקת "חובות שאינם ניתנים לגביה - חובות אבודים", הנמצא בסעיף 2 לחוזר המנכ"ל וזאת כאשר אין מחלוקת, כי בבעלותם נכסי מקרקעין {סעיף 2.3.1 לחוזר המנכ"ל} וכן, כי לא מוצו הליכי הגביה בעניינם, לרבות הליכי פש"ר {ראה: סעיף 2.3.3 לחוזר המנכ"ל}.

עניינם האפשרי של העותרים הינו אם-כן בחלקו השני של חוזר המנכ"ל המתייחס ל"מחיקת חובות שאינם אבודים מטעמים אחרים", המצוי בסעיף 3 לחוזר המנכ"ל ומחייב, כתנאי לאישורו, את אישור הממונה על המחוז {סעיף 3.2 לחוזר המנכ"ל והערת השוליים המצורפת אליו}.

לעניין זה, קבע בית-המשפט, כי הסעיף הרלוונטי ביותר לענייננו הינו סעיף 3.3.1.1 לחוזר המנכ"ל, אשר קובע, כי מחיקת חובות ארנונה אפשרית מקום בו המדובר ב"חובות ארנונה שנוצרו בתקופה שבה היה החייב זכאי להנחה על-פי תקנות ההנחה מארנונה, או לפי כל דין הקובע זכאות להנחה מארנונה, וההנחה לא נוצלה מסיבות חריגות כגון אי-הגשת בקשה או אי-תשלום יתרת הארנונה בשנת הכספים מסיבות של חוסר יכולת כספית, המחיקה תהיה בשיעור שבו ניתן היה לתת הנחה לפי תקנות ההנחה מארנונה, או בהתאם לקבוע לפי כל דין, והכל בהתחשב במצבו החומרי של המבקש בעת הגשת הבקשה למחיקת חוב".
בענייננו, העותרים טענו, כי הם היו זכאים במשך שנים רבות להנחות בארנונה אותן לא השכילו לנצל בשל נסיבות חריגות ולפיכך יש לטענתם מקום להחלת סעיף זה בעניינם.

בית-המשפט קבע, כי אין מקום לקבוע באופן מוחלט וללא בחינה מעמיקה, כי בקשתם של העותרים למחיקת חובת הארנונה החלים עליהם, הינה חסרת בסיס או סיכוי להתקבל.

אין כל מקום לנעול בפניהם את שער הגישה לוועדת ההנחות במשיבה, כפי שנעשה דה פאקטו נוכח מכתבו של מר דבידוב, מכל מקום, מבלי להביע דעה אודות עמידת העותרים בתנאים המצויים בחוזר המנכ"ל, כפי שהתבקש בית-המשפט לקבוע על-ידי העותרים בסיכומיהם.

כמו-כן, בית-המשפט לא מצא ביסוס ממשי לעמדתו של מר דבידוב, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו ולפיה, "אין הרשות יכולה להוביל מחיקת חוב לנישום שהוא בעל נכס". עמדה זו, נכונה אומנם בכל האמור למחיקת חובות אבודים, אולם לא אין בחוזר המנכ"ל כל אמירה המכילה אותה אף על מחיקת חובות שאינם אבודים מטעמים אחרים.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי בטופס 2, המצורף לחוזר המנכ"ל, אשר כותרתו הינה "בקשה למחיקת חוב שאינו אבוד ליחיד מטעמים אחרים", הרי שבשני סוגי הבקשה למחיקת חובות ארנונה, הן על-פי סעיף 3.3.1.1 והן על-פי סעיף 3.3.1.2, מצויין, כי יש לצרף העתק של המלצת ועדת הנחות, וזאת בטרם מתן המלצה סופית על-ידי הממונים במשיבה.

בסופו-של-יום, קבע בית-המשפט, כי עלינו לזכור שלא לחינם נקבע, כי טרם מתן החלטה בעניינים מעין אלה יש לקבל את המלצת ועדת ההנחות, בהיותה הוועדה עם היכולת והמומחיות לבחון לפרטי פרטים את בקשת העותרים, תוך קבלת מלוא המסמכים הרלוונטיים ולהביע עמדה מושכלת בעניינם, אשר תקל על קבלת ההחלטה הסופית על-ידי הגורמים המוסמכים.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט, כי בנסיבות העניין ראוי לקבל את העתירה בחלקה ולקבוע, כי בקשתם של העותרים למחיקת חובות ארנונה תוחזר לפתחה של המשיבה ותידון בוועדת ההנחות, על-פי התנאים הקבועים בחוק ובחוזר המנכ"ל.

בית-המשפט לא מצא כל מקום להיעתר לסעדים האחרים אשר נתבקשו במסגרת העתירה.
3. האם עמדה לעותרת הזכות ליהנות מהנחה בשיעור 80% מהארנונה לאחר שבחרה לקבל קצבת נכות מעבודה?
ב- עת"מ (מחוזי-מרכז) 47146-10-14 {מיכאלה שטרן נ' עיריית נתניה, תק-מח 2015(3), 7372 (2015)} נדונה סוגיה בעניין שיעור ההנחה מארנונה לה זכאית העותרת מכוח תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנ"ג-1993 {להלן: "התקנות"} והאם זו עמדה על שיעור 40% כעמדת המשיבה או שמא 80% כפי שטענה העותרת.

ביום 15.06.14 פנתה העותרת לוועדת ההנחות של המשיבה בבקשה לקבל הנחה בארנונה בשיעור המרבי של 80%. בקשתה נדחתה באורח חלקי ואושרה לה הנחה של 40%.

בקשת העותרת נסמכה על ההכרה בזכותה לקצבת נכות כללית מלאה ודרגת אי-כושר השתכרות בשיעור של 75%. ההחלטה נומקה בוויתורה על קצבת נכות מלאה ובחירתה לקבל קצבת נכות מעבודה, המזכה בהנחה בשיעור של 40% בלבד.

על החלטה זו השיגה העותרת בעתירתה.

העותרת טענה כי מתקיימים בה התנאים המפורטים בחלופות 2(א)(2)(א) ו- (ב) לתקנות המזכים בהנחה של 80%, הגם שלשיטתה, די בכך שאחת מהחלופות תתמלאנה על-מנת שתקום זכותה להנחה זו.

משהוכרה כנכה ובעלת דרגת אי-כושר בשיעור 75% קמה עמדה לה זכות לקצבה חודשית מלאה ועל-כן, היא ראתה את עצמה נכנסת בגדר חלופה 2(א)2(א) לתקנות.

אף בגדרי חלופה 2(א)(2)(ב) לתקנה היא נכנסת לנוכח הקביעה בדבר אי-כושר השתכרות בשיעור של 75% טרם קבלת קצבת הזקנה.

העותרת טענה, כי בחירתה בקצבת נכות מעבודה אינה מבטלת את ההכרה בזכאותה לקצבה חודשית מלאה ולפיכך אין בה כדי לפגוע בזכותה ליהנות מההנחה המוענקת מכוחה, לפי תקנה 2(א)(2)(א) לתקנות.

המשיבה טענה כי דין העתירה להידחות על-הסף מחמת שיהוי, שכן חלפו 3 חודשים מיום מתן ההחלטה (13.07.14) ועד למועד הגשת העתירה.

המשיבה טענה כי בהתאם לתקנה 3 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, שומה היה עליה להגיש את עתירתה לא יאוחר מ- 45 ימים מיום פרסום ההחלטה או המצאתה, לפי המוקדם.

המשיבה הוסיפה, כי גם לגופה דין העתירה להידחות. זאת מאחר והמשיבה לא חלקה על קביעת דרגת אובדן כושר השתכרות בשיעור של 75% ואישרה את אפשרות הבחירה שעמדה בפני העותרת באחת מבין שתי הקצבאות - קצבה חודשית מלאה או קצבת נכות מעבודה.

לשיטת המשיבה, משבחרה העותרת בקצבת נכות מעבודה, היא היתה מחוייבת לבחירתה זו, לרבות נפקותה לעניין ההנחה מארנונה.

המשיבה סמכה טענתה בעמדת היועץ המשפטי במשרד הפנים, עורך-הדין איתיאל מלאכי, אשר הצהיר ב- עת"מ (יר') 46767-11-11 {הראל זוטא נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2012(2), 11033 (2012) (להלן: "עניין זוטא")} כי משבחר המחזיק בקצבת נכות מעבודה כבר אינו זכאי לקצבת נכות כללית ומשכך זכאי להנחה בגובה 40% בלבד מכוח תקנה 2(א)(3) לתקנות. הדבר השתלב עם העובדה שקצבת הנכות מעבודה גבוהה מקצבת הנכות הכללית.

סופו-של-יום, טענה המשיבה כי החלטתה סבירה, נשענת על הוראות הדין ואין להתערב בה.

בית-המשפט קבע כי העתירה הוגשה בשיהוי של כ- 3 חודשים ממועד קבלת ההחלטה וכי מדובר בשיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי, אשר לא היה לעותרת הסבר לפשרו.

בית-המשפט סבר כי די בטעם זה כדי להורות על דחיית העתירה.

בבד-בבד, מצא בית-המשפט לדחות את דין העתירה גם לגופה.

בית-המשפט קבע כי המחלוקת השנויה בין הצדדים היתה בפרשנות שיש לתת להוראות תקנה 2(א)(2) לתקנות. כלומר, האם כדי לזכות בהנחה בשיעור של 80% מהארנונה, ניתן להסתפק בעצם ההכרה בזכות העותרת לקצבה חודשית מלאה טרם בחירתה בקצבת נכות מעבודה או שמא הזכות להנחה המרבית עומדת רק למי שמקבל בפועל את הקצבה החודשית המלאה?

בית-המשפט מצא כי משבחרה העותרת לקבל קצבת נכות מעבודה, היא איבדה את זכותה ליהנות מהטבה שמקורה בקצבה חודשית מלאה.
בית-המשפט הבהיר כי לא בכדי קבע המחוקק כי על נכה שהוכר כזכאי לשתי הקצבאות - נכות כללית ונכות מעבודה - לבחור באחת מהן. משבחר - אין לו לו את הזכות ליהנות מהטבות שמקורן בקצבה עליה ויתר.

לכל קצבה יתרונותיה וחולשותיה. כך, בחירת העותרת בקצבת נכות מעבודה פתחה בפניה את האפשרות לבחון מעת לעת את שיעור נכותה ובמידה וזו תוחמר חלילה - היא תיהנה מהגדלת הקצבה בהתאמה.

מנגד, בחירתה בקצבה זו לא מזכה בהנחה המרבית מהארנונה אלא בשיעור של 40% {כפוף לקביעת נכות רפואית בשיעור של 90%}. משיקוליה, העדיפה העותרת ל"קנות" סיכוי להגדלת קצבתה בעתיד על חשבון ההנחה המרבית שהיתה מקבלת אילו בחרה בקצבת נכות כללית.

בעניין זוטא, בית-המשפט קבע כדלקמן:

"עמדת המשיבה נראית בעיני סבירה באשר העותר בחר במסלול קבלת קצבה שמצד אחד מקבל הוא את הגבוהה מבין השתיים שעמדו בפניו, ומצד שני, ההנחה בארנונה הניתנת על-פי אפשרות זו נמוכה יותר."

במילים אחרות, אין לעותרת זכות "ליהנות" מכל העולמות. לבחירתה בקצבת נכות עבודה יש "מחיר" בדמות קבלת הנחה שאינה מרבית מהארנונה.

העותרת אינה נכנסת איפוא בגדר חלופה 2(א)(2)(א) לתקנות.

בית-המשפט לא מצא כי יש ממש בטענה ביחס לחלופה 2(א)(2)(ב) לתקנות, אשר בא-כוח העותרת טען כי גם על-פיה זכאית העותרת להנחה המרבית.

בית-המשפט סבר כי הביטוי "טרם קבלת קצבת הזקנה" שמופיע בתקנה 2(א)(2)(ב) לתקנות - מלמד על תחולת התקנה על נכה שמקבל בפועל קצבת זקנה. כלומר, לבחינת זכאותו להנחה בארנונה, נבחנת דרגת אי-הכושר שנקבעה לו טרם המועד בו קיבל את קצבת הזקנה.

תקנה 2(א)(2)(ב) לתקנות מפנה להוראת סעיף 127לו' {כיום 200(א)} שעניינה של הוראה זו הינה הגדרת קצבה חודשית מלאה.

מכאן, שהמחוקק ביקש להחיל את התקנה רק על נכה שנכותו נקבעה מכוח פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, העוסק בנכות כללית {שהוכרה לו דרגת אי-כושר השתכרות בשיעור 75%} להבדיל מנכה שהוכר כנכה עבודה. אף מהטעם הזה, אין העותרת נכנסת בגדר תקנה זו, כפי שטענה ובצדק באת-כוח המשיבה.

בית-המשפט מצא כי החלטת המשיבה לדחות את בקשת העותרת להנחה בשיעור 80% מעוגנת בדין וממילא לא חורגת ממתחם הסבירות.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט דחה את העתירה וזאת לנוכח ההלכה, לפיה אין בית-המשפט לעניינים מנהליים מתערב בהחלטות מנהליות אלא מקום בו ההחלטות היו נגועות בחוסר סבירות קיצונית, שיקולים זרים או סטיה מהדין.

מאחר ומצא בית-המשפט כי החלטת המשיבה נשענה על אדנים מוצקים דחה בית-המשפט את העתירה וקבע כי העותרת תשלם למשיבה שכר-טרחת עורך-דין בסכום של 7,500 ש"ח.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הנחות ומחיקת חוב