החזרת תשלומי חובה שנגבו ביתר

האם יש לקבל את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית בשל כך שהמשיבה לא החזירה לנישומים תשלומי חובה שנגבו ביתר, אף שרשמה בגינם יתרת זכות לטובתם, אך לא יידעה אותם כי נוצרה לטובתם יתרת זכות וגבתה ריביות מיותרות מבלי להתחשב ביתרות הזכות?

ב- ת"צ (מחוזי-מרכז) 37240-12-12 {עזרא מורדכי נ' עיריית פתח תקווה, פורסם באתר נבו (11.10.15)} נדונה לפני בית-המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לפרט 11 בתוספת השניה בחוק תובענות ייצוגיות בה המבקש טען כי המשיבה אינה משיבה לנישומים תשלומי חובה שנגבו ביתר, בין בהשבה ובין בקיזוז, אף שהיא רושמת בגינם יתרת זכות לטובתם.

כמו-כן טען המבקש, כי המשיבה גבתה ריביות מיותרות מבלי להתחשב ביתרות הזכות. בנוסף, עליה להשיב את יתרות הזכות בצירוף ריבית.

תמצית בקשת האישור היתה כי יתרות זכות שנוצרות לטובת נישומים בידי הרשות מקורן בתשלומי חובה ששילם נישום, כמו ארנונה, היטלי השבחה היטלי פיתוח, אגרות ועוד, שלאחר תשלומם נסתבר כי שולמו ביתר.

יתרות זכות בארנונה נוצרות עקב חילופי דיירים, שינויים ב"קובעי המס" {הקטנת שטח הנכס או הקטנת התעריף}, מתן הנחה או פטור במהלך שנת המס, קבלת ערר ועוד.

יתרות זכות נוצרות מדי שנה בחשבונות התושבים, הנישומים. רישומה של יתרת זכות מהווה הודאה של הרשות בתשלום יתר.

יתרת הזכות האמורה נוצרה בשל כך שאשת המבקש הציגה במרץ 2006 זכאות להנחת אזרח ותיק בארנונה.

מאחר שהארנונה לחודשים ינואר-פברואר כבר שולמה על-ידי המבקש, המשיבה רשמה בספרים אותם היא מנהלת יתרת זכות לטובת המבקש בגין חודשים אלה.

בדו"ח, נרשמה יתרת הזכות בערך נומינלי של 153.7 ש"ח , ונשאה הצמדה בסך 1.57 ש"ח וריבית בסך 2.83 ש"ח עד לסוף שנת 2006. בשנת 2007 לא הועברה יתרת הזכות כ"יתרת פתיחה", והגביה בשנת 2007 התחילה מאפס.

למרות שהמבקש המשיך לשלם ארנונה למשיבה בגין הדירה בשנים הבאות, באמצעות הוראת קבע מחשבונו, המשיבה לא קיזזה את יתרת הזכות מחיוביו השוטפים, אלא רק רשמה אותה בספרים.

ליתרת הזכות לא הוסיפה המשיבה ריבית אלא הצמדה חלקית. למבקש או לאשתו לא נמסרה הודעה על יתרת זכות זו והיא לא פורטה במסמכי המשיבה שנמסרו להם מעת לעת, כמו דרישות בגין חיובי הארנונה שנשלחו אליהם כל העת.

המשיבה טענה כי עשתה במיטב יכולתה להשבת יתרות זכות לנישומים, כאשר בשנת 2011 השיבה המשיבה ל- 2,005 נישומים יתרות זכות בסכום כולל של 20,529,516 ש"ח ובשנת 2012 השיבה ל- 2,077 נישומים יתרות זכות בסכום של 17,541,522 ש"ח.

המשיבה טענה כי היא משיבה את יתרות הזכות בהתאם להוראות חוק הריבית, תשי"ז-1957 {להלן :"חוק הריבית"}, בצירוף הפרשי הצמדה - במקרה בו לא התקבלה דרישה בכתב להשבת הסכומים, ובצרוף ריבית פיגורים - במקרה בו התקבלה דרישה בכתב והכל בהתאם להוראות החוק הריבית.

המשיבה טענה כי באמתחתה מצויים כ- 85,000 חשבונות ארנונה של נישומים שונים וקורה לעיתים, שיש צורך לזכות חשבונות של נישומים בגין חיובים אשר, בדיעבד, נתברר כי נגבו ביתר, או שנפלה בהם שגגה.

המשיבה הוסיפה כי תשלומי הארנונה שנגבו מהמבקש נגבו כדין, וכי לא התקיימה גביה שלא כדין במקרה הנדון.

המשיבה הוסיפה כי תביעת המבקש היתה לחייב את המשיבה ליזום פעולות אקטיביות של קיזוז וזיכוי, כאשר גם תביעת המבקש להשבת יתרות הזכות בצירוף ריבית לפי חוק הריבית אין לה בסיס נוכח קביעה מפורשת בחוק הריבית כי על הרשות להשיב את הסכום בצירוף ריבית רק במקרה של פניה בכתב של הנישום.

אשר-על-כן, טענה המשיבה כי תביעת המבקש אינה יכולה להידון כתובענה ייצוגית.

בית-המשפט קבע כי הוא מאשר את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית בשל כך שהמשיבה לא החזירה לנישומים תשלומי חובה שנגבו ביתר, אף שרשמה בגינם יתרת זכות לטובתם, אך לא יידעה אותם כי נוצרה לטובתם יתרת זכות וגבתה ריביות מיותרות מבלי להתחשב ביתרות הזכות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

החזרת תשלומי חובה שנגבו ביתר