הסמכה לגביית היטלים

עיקרון העל העומד ביסוד הסמכות לגביית אגרות והיטלים הינו העקרון של חוקיות המינהל - המורה כי הרשות אינה מוסמכת לעשות אלא את אשר הוסמכה לו בדין {ראו למשל, בין רבים, בג"צ 9488/11 מיטראל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר, פורסם באתר נבו (03.02.15), פסקה י"ז; בג"צ 6824/07 מנאע נ' רשות המיסים פ"ד סד(2), 479, 497 (2010); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי, כרך א' (2010), 98-97}.

כך ככלל, כך בפרט כשמדובר בגביית תשלומי חובה מן האזרח. אז זוכה עיקרון חוקיות המינהל לתוקף חוקתי מכוחו של סעיף 1(א) לחוק-יסוד: משק המדינה המורה כי "מיסים (...) ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו (...) אלא בחוק או על-פיו; הוא הדין לגבי אגרות". מסגרת חקיקתית זו נועדה להבטיח כי רשויות השלטון תקפדנה הקפדה יתרה בבואן להטיל על האזרח תשלומי חובה ותמנענה מפגיעה עודפת בזכויותיו החוקתיות {ע"א 1600/08 מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פורסם באתר נבו (18.08.11), פסקה 8; בג"צ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קריית גת, פ"ד מב(1), 678, 695 (1988)}.

מכוחו של עיקרון חוקיות המינהל נובע גם כי רשות מקומית אינה רשאית לגבות אגרות והיטלי פיתוח - הם תשלומי החובה שנועדו לממן את הוצאותיה לצורך הקמתן של תשתיות מוניציפליות והחזקתן - אלא אם הוסמכה לכך בחוק או מכוחו {בג"צ 1640/95 אילנות הקריה (ישראל) בע"מ נ' ראש עיריית חולון, פ"ד מט(5), 582, 589-588 (1996); עופר שפיר אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות, כרך א' (מהדורה שניה, 2005), 43}. {ע"א 4708/14 המערערות והמשיבות שכנגד נ' המשיבה והמערערת שכנגד, תק-על 2015(3), 8029 (24.08.2015)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסמכה לגביית היטלים