חוות החיות שהוקמה במשק החקלאי, נוהלה תחת שם עסקו של המערער כדי להימנע מתשלום דמי ארנונה - בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס - הערעור נדחה

ב- עמ"נ (חי') 44486-08-13 {יהושע רייף (חסוי) נ' עיריית נהריה, תק-מח 2014(1), 31975 (2014)} המערער הגיש ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני הארנונה של עיריית נהריה, בגין חיובו בתשלום ארנונה לתקופה המתחילה ביום 01.07.04 ועד ליום 22.12.09.

הנכס בגינו חוייב המערער הוא משק חקלאי המצוי בצמידות לבית מגוריו של המערער.

ביום 02.12.09 מונתה עמותת ש.פ.ר כאפוטרופסית לרכושו של המערער. נטען, כי המערער יליד שנת 1929 {כבן 85 בזמן הערעור} סובל מדמנציה מזה שנים רבות. הוגש הסכם שכירות מיום 15.11.01, אשר הועבר לעיריה ביום 24.12.01, לפיו מי ששוכר את הנכס הוא מר גיא רייף, בנו של המערער. ששוכר את הנכס לתקופה של 10 שנים לצורך פתיחה של חווה חקלאית במקום. נקבע שמיסים ישולמו על-ידי השוכר, אך בסעיף 2 לאותו הסכם נקבע:

"כמו-כן מוסכם בזאת, כי העסק יעבוד על-שם ומספר עוסק מורשה של המשכיר, אך באחריותו המלאה של השוכר."

נטען, כי המערער, שהינו במצב דמנטי וסיעודי, לא הפעיל במהלך שנים אלו את החווה. הסתבר, כי גיא רייף מצוי באיחוד תיקים בלשכת ההוצאה לפועל.

בית-המשפט קבע, לעניין המחזיק בנכס, כי חוות החיות שהוקמה בנכס נוהלה תחת שם עסקו של המערער. זה היה המצג כלפי כולי עלמא. כך כלפי רשויות המס, וכך כלפי ספקים שקיבלו חשבוניות, וציבור משתמש שקיבל קבלות.

לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט, כי המערער איננו יכול לבחור בהצגת עובדות לפי נוחות נקודתית. כלפי רשויות המס היה נוח להציג זאת כעסק של המערער אך כעת, משניתן לגבות מהמערער את חוב הארנונה מתוך זכויותיו במקרקעין, מבוקש לראות כמחזיק את בנו, גיא רייף, ממנו לא ניתן לגבות כספים בשל תיקים מאוחדים בהוצאה לפועל.
קיימת מניעות מטעם המערער לטעון טענה זו מכוח ההשתק השיפוטי, שהורחב גם למקרים בהם מוצגת בפני רשות אחרת של המדינה תמונת מצב שונה מזו המוצגת בפני הערכאות השיפוטיות.

דוקטרינת ההשתק השיפוטי מכוונת לא רק אל מערכת היחסים בין בעלי הדין, אלא גם לעבר האינטרס הכללי של המערכת השיפוטית והממסדית, המייצגת את עניינו של הציבור כולו.

לתכלית של ההשתק השיפוטי שני היבטים: ההיבט המוסרי הנגזר מעקרון תום-הלב, וההיבט המעשי, שנועד למנוע קבלת החלטות סותרות בידי טריבונלים שונים.

בית-המשפט קבע, כי בהיעדר תום-לב, קמה מניעות לתובע מלטעון טענה שונה, המהופכת לטענה שכבר נטענה על ידו, וניתן לראות הרחבה של כלל ההשתק השיפוטי גם לטענה בפני רשות מוסדית אחרת.

אודות ההשתק השיפוטי נקבע ב- רע"א 4224/04 {בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6), 625 (2005)} מפי כב' הנשיא גרוניס:

"...הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל-דין בכתב טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט... בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט.
מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר (פרשת אינטרלגו (1), בעמוד 196; Edwards v. Aetna Life Ins. Co.(1982) (15), at p. 598), ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה... זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק."

עוד הוסיף בית-המשפט, כי, לא ניתן לפנות מצד אחד לגוף רשמי כמו רשויות המס, ולהודיע על דעת המערער ובנו, כי העסק הוא עסקו של המערער, ומאידך בפני בית-המשפט לטעון, כי המחזיק בעל מירב הזיקות הוא מר גייא רייף.

לפיכך, קבע בית-המשפט, כי ניתן לדחות את טענת הערעור בסוגיה זו, ולו בשל טענת המניעות.

לעניין השאלה מיהו מחזיק, בית-המשפט הביא את פסק-הדין רע"א 7037/00 {עיריית ראשון לציון נ' עו"ד וינבוים, פ"ד נו(4), 856(2002)}:

"יש להדגיש, כי בעלים של דירה אשר אינו מתגורר בדירתו, והיא עומדת ריקה, מהווה גם הוא 'מחזיק למעשה'..., לפחות כאשר יש בידו אמצעי שליטה בדירה, כגון מפתח... זאת, למשל, לאור יכולתו למנוע מאחרים גישה חופשית לדירה, ולאור שליטתו בדירה, קרי יכולת העשייה הפיסית בה..."

ראה את הדגש על הקשר בין היכולת להפיק את ההנאה משירותי העיריה לבין זה שיחוייב כמחזיק ב- רע"א 9813/03 {מדינת ישראל נ' משרד הבריאות, פורסם באתר נבו(04.02.07)}:

"מיהו 'המחזיק למעשה בנכס'? הזכות להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם היא חלק בלתי-נפרד מזכות הבעלות במובן הקנייני... אך בהטילו את חיוב הארנונה הכללית על ה'מחזיק' בנכס ולא דווקא על הבעלים, כיוון המחוקק ליצור זיקה ברורה בין השימוש בנכס ובין תשלום הארנונה. זאת משום שההצדקה להטלת מס מסוג ארנונה טמונה בהנאה אותה מפיקים הנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית..."

בית-המשפט קבע, כי די בכל אלו כדי לראות שקיים בסיס משפטי עובדתי לקביעת ועדת הערר שניתן לראות במערער כמחזיק לצורך החיוב בתשלום ארנונה. המערער הינו בעל הזכויות בנכס, הוא בעל העסק, וכבעל העסק קיימת זיקה ברורה בינו לבין ההנאה מהשירותים שמעניקה הרשות המקומית לחוות החיות.

כמו-כן, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בהחלטות ועדת הערר הנמצאות בגבולות הסבירות. מאחר והחלטת ועדת הערר מבוססת ומנומקת, ואיננה חורגת ממתחם הסבירות, בית-המשפט לא מצא מקום להתערב בה לעניין זהות המחזיק.
לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט, כי די בכל אלו כדי לראות שקיים בסיס משפטי עובדתי לקביעת ועדת הערר שניתן לראות במערער כמחזיק לצורך החיוב בתשלום ארנונה. המערער הינו בעל הזכויות בנכס, הוא בעל העסק, וכבעל העסק קיימת זיקה ברורה בינו לבין ההנאה מהשירותים שמעניקה הרשות המקומית לחוות החיות.

בית-המשפט קבע, כי חובת ההודעה על גמר תקופת האחזקה בנכס מוטלת על המחזיק. החבות בארנונה מסתיימת רק עם משלוח הודעה על כך לעיריה ולא עם עזיבת ההחזקה בפועל. הטלת הנטל על המחזיק באה להקל על העיריה בפעולת הגביה שלה.

משלא הראה המערער, כי הגיב למכתבי הדרישה של העיריה או שהציג את חוזי השכירות בפני העיריה, לא חדל מלהיות מחזיק. אין בכך כדי לפגום בזכות התביעה של המערער במישור היחסים מול השוכרים.

לאור כל האמור לעיל, בית-המשפט דחה את הערעור.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוות החיות שהוקמה במשק החקלאי, נוהלה תחת שם עסקו של המערער כדי להימנע מתשלום דמי ארנונה - בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס - הערעור נדחה