תשר במסעדות - שכר עבודה או שכר בגין משלח יד

ב- בג"צ 2105/06 {אסתר כהן נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', תק-על 2010(3), 838 (2010)} נדונה השאלה האם יש להתחשב בהכנסתו של המנוח מתשר במהלך עבודתו כמלצר, לצורך קביעת בסיס ההכנסה אשר על פיו זכאית העותרת לקצבת תלויים.

בית-המשפט קבע כי לעניין הגדרת ה"הכנסה" המהווה את בסיס החישוב, מפנה חוק הביטוח הלאומי להגדרות הקבועות בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

במקרה דנן, יש להביא בחשבון את ההכנסות מן המקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה בלבד.

בית-המשפט אף בחן את השאלה כיצד יש לסווג תשר, לעניין סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. החלופות שעמדו על הפרק הן הכנסה ממשלח יד, לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה, והכנסה מעבודה, לפי סעיף 2(2) לפקודה.

בית-המשפט קבע כי יש להבחין בין תשר שמבחינת החובה לשלם מס הכנסה נחשב להכנסה של בית העסק {הסוג הראשון} לבין תשר הנחשב הכנסה ישירה של העובד ממעניק התשר {הסוג השני}.

כאשר מדובר בתשר מן הסוג הראשון, הרי מבחינת דיני המס הוא מגיע לעובד מן המעביד ומדובר בהכנסת עבודה.

במקרה של המנוח, מסקנת בית-המשפט היתה כי הסכומים שהוא קיבל כתשר משתייכים לסוג השני. כלומר, מבחינת דיני המס כספי התשר היו הכנסה ישירה שלו מן הלקוחות, בלא שהם עברו קודם לכן דרך המסעדה.

ביחס לתשר מסוג זה, שאלת הסיווג מורכבת יותר ומתעוררים בגדרה שיקולים המושכים לכיוונים מנוגדים. בסופו-של-יום, בית-המשפט הגיע למסקנה כי גם סכומי תשר אלו נחשבים להכנסה מעבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, הגם שאין מדובר בהכנסה המגיעה מן המעביד.

מקביעה זו מתחייבת מסקנה נוספת והיא כי יש להתחשב בהכנסתו של המנוח מכספים שקיבל כתשר לעניין קצבת תלויים.

בנסיבות המקרה, אין להיעתר לטענתו החלופית של המוסד לביטוח לאומי, לפיה יש לחייב את המסעדה לשפותו בגין החלק בקצבה הניתן בגין הכנסת המנוח מסכומים שקיבל כתשר.

בית-המשפט הפך את הצו על תנאי למוחלט, במובן זה שפסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה בוטל וחישוב קצבת התלויים של העותרת ייעשה על בסיס ההכנסה שנקבעה בפסק-דינו של בית-הדין האיזורי לעבודה.

לתשומת-ליבנו, כי דיון נוסף שהוגש על הליך זה - נדחה {ראה דנג"צ 5967/10 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר כהן ואח', תק-על 2013(2), 1852 (2013)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תשר במסעדות - שכר עבודה או שכר בגין משלח יד