botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

מבוטח שלא נרשם (סעיף 380 לחוק)

סעיף 380 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"380. מבוטח שלא נרשם
(א) לא נרשם מבוטח על-פי ההוראות בדבר רישום החלות עליו, לא תיחשב לגביו כל תקופת אכשרה לעניין סעיפים 246 ו- 253, אלא מיום שנרשם.
(ב) סעיף זה לא יחול אם הוכיח המבוטח כי אי-הרישום נגרם על-ידי מעשה שלא היה תלוי ברצונו של החייב ברישום."

מטרת סעיף 380 לחוק הביטוח הלאומי היתה, כי תקופת האכשרה לא תיחשב בטרם נרשם אדם במוסד לביטוח לאומי.

סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תקופת אכשרה, כפרק הזמן, בין שהוא רצוף ובין שאינו רצוף, שבו חייב אדם להיות מבוטח כאחד התנאים לגמלה. אין בהגדרה הנ"ל כדי לסתור את האמור בסעיף 380 לחוק הביטוח הלאומי.

עדיין נותרת ההוראה, שאם אדם לא נרשם, ולא הוכיח כי הדבר נבע מנימוקים שאינם תלויים בו, אין הוא זכאי שתחשב לו תקופת אכשרה בטרם הירשמו, וזאת גם אם באותה תקופה חייב היה להיות רשום {דב"ע נו/0-73 ליאורה פרחן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.08.96)}.

זאת ועוד. הפירוש שניתן לסעיף 380(א) לחוק הביטוח הלאומי הינו שמיום שנרשם המבוטח, היינו מיום שמילא את חובתו על-פי ההוראות בדבר רישום החלות עליו, כן תחשב לגביו תקופת האכשרה שבגינה הוא נרשם.

פירוש זה מתיישב עם תכלית החקיקה, לאפשר למבוטח שחלה לגביו חובת רישום לקיים את החובה ולהרשם, כדי שתישמר לו תקופת האכשרה שצבר כמבוטח ובכך "לרפא" את הפגם שבחוסר הרישום {בכפוף לסייג שתקופת האכשרה תיחשב לו רק מיום שנרשם; תב"ע (חי') נו/0-284 ברטה שושני נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(2), 172 (1998)}.

ב- תב"ל 292/64 {חיים קרוג נ' המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ט' 261}, קבע בית-הדין כי מבוטח שרכש תקופת אכשרה במשך 3 שנים {מיום שחוקק חוק הביטוח הלאומי, בשנת 1954 עד המועד בו חוקק הסעיף האמור, בנוסחו הראשון, בשנת 1957 - סעיף 61 לנוסח המקורי של החוק}, חייב היה להירשם בשנת 1957 כדי שתישמר לו תקופת האכשרה שצבר בטרם נרשם.

בהתייחס לטענת התובע, כי "בשנת 1954, עם צאת חוק הביטוח הלאומי החל התובע לצבור תקופת אכשרה לפי הדין הקיים. הוא קנה לו בכך זכות טובה וחוקית ובערב צאת סעיף 61(ב), היו מוקנות לו 3 שנות אכשרה כדין", פסק בית-הדין לביטוח לאומי כי "הטענה בדבר צבירת חלק מתקופת האכשרה על-ידי התובע בשלב שקדם לחקיקת הסעיף הנדון אמנם נכונה, אך אין לקבל את המסקנה המשפטית אליה מגיעה הטוענת. סעיף זה והתקנות שהותקנו לפי החוק לא שמו לאל כל "זכות טובה וחוקית", אך כדי לשמור על זכות זו שומה היה על התובע להירשם במוסד ולהשלים את החסר כמבוטח - נרשם".

ב- ב"ל (ת"א) 37120-10-12 {דוד עזריאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(3), 16312 (2014)} קבע בית-הדין כי מסעיף 380(א) לחוק הביטוח הלאומי עולה כי תיחשב תקופת אכשרה {לפי סעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי} רק מיום שנרשם מבוטח "על-פי ההוראות בדבר רישום החלות עליו".

מכאן שלפי סעיף 380(א) לחוק הביטוח הלאומי, לא תיחשב לגבי "עובדת עצמאית" כל תקופת עבודתה כתקופת אכשרה, אלא מיום שתירשם.

גם בהנחה שהתובעת ובעלה לא ידעו, במשך שנים רבות מאוד, כי בני זוג העובדים בצוותא בעסק משותף, חייבים שניהם להירשם כעצמאים, לא ניתן לומר במקרה זה כי "אי-הרישום נגרם על-ידי מעשה שלא היה תלוי ברצונה", כאמור בסעיף 380(ב) לחוק הביטוח הלאומי {ראה גם דב"ע מט/0-167 מלכה לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו; דב"ע נו/0-73 ליאורה פרחן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.08.96)}.

משהמנוחה לא דיווחה על תקופת העבודה הנטענת בעסק {בין השנים 1980 ל- 1991} ולא היתה בתקופה זו רשומה כ"עובדת עצמאית" {אלא דווח על היותה עקרת בית}, אין להתחשב בתקופה זו כ"תקופת אכשרה" לצורך זכאות התובע לקצבת שאירים.

על-כן נקבע כי החלטת הנתבע ניתנה כדין ודין התביעה להידחות.