חובת רישום לעובד עצמאי ולעובד לשעה (סעיף 77 לחוק)

1. הדין
סעיף 77 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"77. חובת רישום לעובד עצמאי ולעובד לשעה
(א) לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם.
(ב) לגבי עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח-ידו של מעביד, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד לשעה שלא לצורך עסקו או משלח-ידו של מעביד."

2. כללי
הדרישה לרישום עובד עצמאי, כתנאי מוקדם לקבלת דמי פגיעה ושאר גמלאות נפגעי עבודה, נקבעה בחוק, והיא נובעת מהתכלית הסוציאלית של החוק {ב"ל (חי') 1939/98 אסלאן עומר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(2), 505 (2003)}.

ב- ת"ב (ארצי) נה/0-37 {ראייד פאלח נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינרטנט נבו (13.04.95)} קבע בית-המשפט כי מטרת הצורך ברישום של עובד עצמאי לפי סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, כתנאי מוקדם לקבלת גמלה של נפגע בעבודה, היא למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו, ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו.זאת ועוד. אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד. על-פי סעיף 77 לחוק - תנאי לתשלום גמלת נפגעי עבודה לעובד עצמאי הינו - "שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם".

לאור מטרתה של חובת עובד עצמאי ברישום במוסד לביטוח לאומי, פסיקת בית-המשפט קבעה כי מבוטח איננו יוצא ידי חובתו בחתימה על טופס שמטרתו היתה שונה לחלוטין, ולא נועדה לעניין הרישום כעובד עצמאי אצל המוסד, ואין בו כל פרטים שממנו יכול היה המוסד ללמוד שהמערער הפך לעובד עצמאי.

חוק הביטוח הלאומי הוא החוק הסוציאלי העיקרי בתחיקתנו. תכליתו הוא חלוקת הגמלאות לסוגיהן על-פי קריטריונים סוציאליים לאותם נזקקים בחברתנו כנכה, הזקן, הילד, המובטל, היולדת, היתום והאלמנה.

אותה חלוקה לא תוכל להיעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים. הגביה והחלוקה קשורות קשר בל-יינתק זאת בזאת, כצבת בצבת עשויה למילוי תכליתו הסוציאלית של החוק. באין גביה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית החוק.

לקיום התכלית כאמור, הוטלה חובת הרישום על המבוטח העצמאי. על-מנת שיהא אפשר לחייבו בתשלום דמי ביטוח וזאת ללא קשר לשאלה האם הוא יהנה מגמלה כלשהי על-פי החוק.

זה טיבו של הביטוח הסוציאלי להבדיל מן הביטוח האישי, לפיו, דמי הביטוח משולמים על בסיס סיוע הדדי בין המבוטחים והבטחת גמלה מדור לדור.

עובד עצמאי שלא נרשם ולא משלם דמי ביטוח נפגעי עבודה, פוגע בנזקקים אחרים לגמלאות נפגעי עבודה, כשם שמבוטח שאינו משלם דמי ביטוח זיקנה ושאירים, פוגע במבוטחים הזכאים לגמלאות אלה.
תקנות הביטוח הלאומי (רישום), קובעות כי יראו עובד עצמאי כרשום אם נרשם במוסד לביטוח לאומי על-ידי מילוי טופס או הגיש דין-וחשבון שממנו נובע כי הינו עובד עצמאי.

נטל ההוכחה, להוכיח שעשה המוטל עליו להירשם במוסד לביטוח לאומי, רובץ על כתפי התובע. כאשר הנטל לא הורם, תידחה התביעה ויודגש כי העובדה שהתובע נרשם במע"מ ובמס הכנסה אינה עומדת לזכותו של התובע, הואיל ויש להירשם גם במוסד לביטוח לאומי {ב"ל (נצ') 1755/01 גחוש ראיד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2002(1), 358 (2002)}.

ב- ב"ל (יר') 1714/98 {בוזלמיט חיגאזי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2001(2), 1237 (2001)} בדחותו את התביעה, קבע בית-הדין כי התובע, שבחר כאמור שלא להעיד את מי שלטענתו ביצע עבורו את כל פעולות הרישום והדיווח, לא הוכיח טענתו בדבר היותו רשום כעצמאי או כי עשה את כל המוטל עליו על-מנת להירשם.

ב- עב"ל 200/97 { סולמני משה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2000(1), 122 (2000)} קבע בית-הדין כי משבקשת הרישום הוגשה באיחור, ראויה תביעת המערער להידחות על-פי סעיף 77 לחוק, שכן הוא לא היה רשום במוסד כעובד עצמאי בעת הפגיעה ואף לא עשה המוטל עליו כדי להירשם ככזה באותה עת.

ב- ב"ל (ת"א) 392/99 {לבנר רמי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2000(1), 4332 (2000)} קבע בית-הדין כי מאחר ובמועד הפגיעה 24.05.98, התובע לא היה רשום כ- "עובד עצמאי" ואף לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם, הרי שלא התקיימו בו התנאים כדרישת סעיף 77(א) לחוק, ובדין נדחתה תביעתו על-ידי המוסד.

אין כל מניעה, כי מבוטח יהיה בעת ובעונה אחת הן במעמד של "עובד" והן במעמד של "עצמאי".

המבחן בעניין רישום התובע כעצמאי במוסד לביטוח לאומי איננו "תום-ליבו של העובד העצמאי", אלא, הרישום בפועל {תב"ע (ב"ש) נז/583-0 נעים יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(1), 697 (1998)}.

תום-לב או היעדר כוונה להשתמט מחובת הרישום ו/או חובת התשלום, איננה רלוונטית שכן, עצם היעדר הרישום במוסד לביטוח לאומי שולל את הזכאות של העובד העצמאי להכרה בתאונה כתאונת עבודה {ב"ל (נצ') 2392/07 בן ארצי סופי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 28 (2008)}.

ב- ב"ל (יר') 10291/07 {בתיה בהירי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7076 (2008)} קבע בית-המשפט כי בתי-המשפט לערכותיהם השונות, דחו הטענה כי תשלום רטרואקטיבי של דמי הביטוח, מקנה את הזכות לקבל דמי פגיעה. ההיפך הוא הנכון. העובדה שהתובע שילם את דמי הביטוח רטרואקטיבית גם עבור התקופה שבה הפגיעה איננה מקנה לו הזכות לקבל דמי פגיעה.

הסיבה לסירוב כאמור היא, שתשלום דמי ביטוח כשלעצמו איננו מעניק זכאות לקבלת זכויות על-פי החוק, אלא, אם עומד המבוטח בתנאים שנקבעו בחוק, קרי, נרשם כעצמאי טרם התאונה.

ב- ב"ל (ב"ש) 3171/07 {משה יעקב חניה נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-עב 2008(1), 7046 (2008)} קבע בית-הדין כי מתן הוראה לרואה-חשבון של עובד עצמאי, לרושמו במוסד, אין לראות בה עשיית המוטל כדי להירשם מאחר וסוגיית הרישום הינה עניין בין העובד העצמאי למוסד ולא בין העובד העצמאי ומי שעליו הטיל לבצע את הרישום.

אחריותו של אדם גם אם הוא עצמאי היא לבדוק את ביצוע השירותים אשר הוא מקבל ממנהלת החשבונות באופן כזה שהתשלומים אשר הוא משלם מיועדים למטרות להן ייעד את השיקים.
ב- ב"ל (חי') 1939/98 {אסלאן עומר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(2), 505 (2003)} דחה בית-הדין את התביעה וקבע כי במקרה דנן התובע נרשם במוסד כעובד עצמאי ביום 09.03.97 הווה אומר שביום התאונה (03.03.97) הוא לא היה רשום במוסד כעובד עצמאי, וגם לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם - משמע שלא התקיים בו התנאי הנדרש על-פי סעיף 77(א) לחוק, לצורך הזכאות לגמלאות נפגעי עבודה.

ב- דב"ע נה/184-0 {אריה בדרה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 95(4), 11 (1995)} קבע בית-הדין כי היעדר רישום משך מעל לשנה אינו מצביע על שכחה, לדעת פקידי המוסד לביטוח לאומי. אדם סביר, שעבד שנים רבות כעובד עצמאי, שם-לב, לדעת פקידי המוסד, כי אינו משלם דמי ביטוח לאומי.

סוגיית הרישום הינו עניין בין העובד העצמאי לבין המוסד לביטוח לאומי, ועובד עצמאי המועסק כקבלן-משנה, ומסר לקבלן הראשי על עבודתו כעובד עצמאי, אינו עושה את המוטל עליו {להירשם}.

המבחן בעניין רישום כחוק, אינו "תום-ליבו" של העובד העצמאי, אלא רישום בפועל.

3. עובד לשעה בעבודה
עובד, במשמעותו של קיום יחסי עובד-מעביד, אשר עובד בין שעה לבין 7 ימים הוגדר על-פי חוק הביטוח הלאומי כ- "עובד לשעה".

תקנות הביטוח הלאומי (רישום), מחייבות ברישום לעובד לשעה בעבודה שלא לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד, ולעובד לשעה בעבודה לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד אם כלל מספר שעות העבודה אצל אותו מעביד אינו עולה על ארבע לשבוע, כאמור בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (רישום).

בהתאם לתקנות ולהוראות חוק הביטוח הלאומי, עובד לשעה, חייב לרשום את עצמו אם הוא עובד שלא לצורך עסקו או משלח-יד של המעביד, או כאשר היקף העבודה אינו עולה על 4 שעות בשבוע. אם מדובר בעבודה הנמשכת יותר משבעה ימים, אין מדובר ב- "עובד לשעה" וחובת הרישום חלה על המעביד, כך גם כאשר היקף העבודה עולה על 4 שעות.

סעיף 77(ב) לחוק הביטוח הלאומי, קובע חובת רישום לעובד לשעה כתנאי לזכאות לגמלה. בהתאם להוראה זו, רשאי המוסד לביטוח לאומי לשלול תשלום גמלה לעובד לשעה שלא לצורך עסקו או משלח-ידו של מעביד, אם הוא לא רשום ככזה, על התובע להוכיח לבית-הדין את משך התקופה בה עבד אצל המעביד.

נשאלת השאלה האם יש בהיעדר רישום של התובע כדי לשלול את זכאותו לגמלה? לפי הוראות סעיף 77 לחוק הביטוח לאומי, התנאי לזכאות קיים אך ורק לגבי עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד. ההתניה איננה קיימת באשר לעובד לשעה אשר עבד לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד.

משכך, אנו סבורים, כי לא ניתן לשלול את הזכאות לגמלת דמי פגיעה של תובע, בשל חוסר רישום, כל עוד הוכח כי היתה תאונת עבודה.

ב- עב"ל 292/98 {איימן ראתב בשארה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(2), 1996 (2003)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בנצרת, לפיו, נדחתה תביעת המערער על-פי סעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי, להכיר בתאונה שאירעה לו ביום 18.07.95 כתאונה בעבודה. בית-הדין האיזורי דחה התביעה עקב כך שהמערער לא היה רשום בעת הפגיעה כעובד עצמאי או כעובד לשעה, ולא עשה את המוטל עליו כדי להירשם.

ב- תב"ע (נצ') נה/235-0 {אברהים חוסרי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 97(2), 337 (1997)} קבע בית-הדין כימאחר שהתובע לא היה "עובד" של בני, הרי שהוא גם לא היה מבוטח לפי סעיף 75(א)(1) לחוק ואף לא כ"עובד לשעה", לפי סעיף 77(ב) לחוק.
4. מתן הענקה - סעיף 387 לחוק לביטוח לאומי
סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"387. מתן הענקה (198אא)
המוסד רשאי, לפי שיקול-דעתו מטעמי צדק, לתת הענקות לאדם בכסף ובעין על-פי מבחנים וכללים ובשיעורים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, כשתביעתו של האדם לגמלה במסגרת ענפי הביטוח אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה:
(1) אי-הזדקקות לאשפוז לפי סעיף 42;
(2) פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיפים 50 או 366;
(3) אי-מילוי חובת רישום לפי סעיף 77;
(4) אי-השלמת תקופת אכשרה לפי סעיפים 246 או 253."

תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), התשל"ה-1975 קובעת {להלן: "תקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק)"} כדלקמן:

"3. סיבות למתן הענקה
בכפוף לאמור בסימן ג' יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה יולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33 לחוק או לשלם דמי ביטוח, כולם או מקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98 או 181 לחוק מחמת אחד מאלה:
(1) מחלה או תאונה;
(2) מאסר או מעצר;
(3) פסלות לדין או פשיטת רגל;
(4) שירות בצבא הגנה לישראל;
(5) הימצאות בארץ אוייב או בארץ שאינה מאפשרת מגע חפשי עם ישראל;
(6) תנאי מלחמה או פעולות אוייב;
(7) אסונות טבע או תנאי אקלים החורגים מהרגיל;
(8) רישום גיל לא נכון שתוקן על-פי פסק-דין, בתנאי שמבקש ההענקה נקט בהליכים משפטיים לתיקון הגיל תוך זמן סביר לאחר שעמד על הטעות;
(9) מסירת מידע לא נכון מאת עובד המוסד שפעל בתפקיד;
(10) סיבה אחרת שלפי שיקול-דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום-לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה."

תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי הנ"ל קובעת את הנסיבות המצדיקות מתן הענקה מטעמי צדק כאשר נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום או לשלם דמי ביטוח, בשל אחת מהסיבות המנויות בתקנה {ב"ל (ת"א) 3318/01 צדוק אסתר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2004(2), 2080 (2004)}.

סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד לביטוח לאומי, רשאי, לפי שיקול-דעתו, להעניק לתובע דמי פגיעה מטעמי צדק.

על תובע, הטוען כי הינו זכאי להענקה מטעמי צדק, לעמוד בשני תנאים מצטברים {ב"ל (יר') 10291/07 בתיה בהירי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7076 (2008)}:

האחד, אי-הרישום נוצר מאחר ש- "נבצר" מהמבוטח למלא את חובת הרישום, כאמור ברישא של תקנה 3. כלומר, נסיבות שלא היו תלויות במבוטח.

השני, הטעם להיווצרות הפיגור הוא אחד מ- 10 הטעמים המפורטים בתקנה 3. כלומר, על המוסד לביטוח לאומי, להשתכנע כי שורת הצדק מחייבת מתן הענקה.

ב- עב"ל 55/96 {עב"ל 55/96 יעקב עגם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(1), 179 (2002)} נבחנה המילה "נבצר" בסעיף 198 לחוק, המתייחסת אף היא למבוטח שלא נרשם או לא שילם דמי ביטוח.

ב- דב"ע נה/184-0 {אריה בדרה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 95(4), 11 (1995)} קבע בית-הדין כי "נבצר מהמבוטח" פירושו קרוב לדיבור "נמנע", ואינו מתייחס לאי-ידיעה, טעות, שכחה, וכיוצא באלה.

תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963 {להלן: "תקנות הביטוח הלאומי (רישום)"} קובעת כי לעניין סעיף 77 לחוק יראו עובד עצמאי כרשום אם עשה אחד מאלה:

האחד, נרשם במוסד על-ידי מילוי טופס כאמור בתקנה.

השני, הגיש דין וחשבון ממנו נובע כי המבוטח הנו עובד עצמאי או עובד לשעה, הכל לפי העניין.

השלישי, שילם בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה כל דמי הביטוח לפי פרטים 2 ו- 6 בלוח י' והתשלום נעשה בציון שמו, מענו ומספר הזהות של המבוטח במרשם התושבים.

בית-הדין ב- עב"ל 212/09 {מיכאל כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.03.10)} קבע כי עם הכללתם של העצמאיים בגדרו של ביטוח נפגעי עבודה הונהגה לגביהם חובת הרישום, כתנאי מוקדם לקבלת גמלה. חובת הרישום, כתנאי מוקדם לקבלת גמלה, היא חובה חריגה, שכן, ככלל, הביטוח במסגרת החוק אינו מחייב פעולת רישום או הגשת בקשה.

בדרך-כלל, הביטוח הוא תוצאה ממעמדו של אדם, כגון: היותו תושב ישראל, היותו עובד, היותו בן משפחה של מבוטח וכיו"ב. הנוקשות של חובת הרישום רוככה משניתנה האפשרות להכיר גם במי ש"עשה את המוטל עליו כדי להירשם.

יחד-עם-זאת נקבע לא אחת כי מדובר בחובה הכרחית על-מנת שבפני המוסד תהיה תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו.

על-מנת לבחון אם אדם עשה את המוטל עליו כדי להרשם יש לבחון את מעשיו כדי להרשם במוסד דווקא ולא בפני רשויות אחרות. לשם כך יבחנו, על-פי מבחן הסבירות, מכלול הנסיבות ביחסי האדם אל מול המוסד.

כשם שמוטלות חובות שונות על המוסד כלפי המבוטח, על-פי החוק, אשר על המוסד לכבדן, כך גם חייב מבוטח לכבד חובה המוטלת עליו כלפי המוסד, על-פי החוק.

אין די בדיווח למס הכנסה כדי להקנות לעצמאי מעמד של מבוטח ודיווח בדיעבד איננו מקנה זכויות {ב"ל (ת"א) 46846-10-11 משה ניקי גולן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(3), 13713 (2014)}.

5. ההלכה הפסוקה
ב- עב"ל 51213-02-13 {דורון יפרח נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(4), 1437 (2014)} קבע בית-הדין כי קביעותיו של בית-הדין האיזורי מבוססות היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו. בקביעות מעין אלה ערכאת הערעור כרגיל לא תתערב.

ב- ב"ל (ת"א) 20298-09-13 {משה מרקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 3070 (2015)} קבע בית-המשפט כי סעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי, עניינו "חובת רישום לעובד עצמאי ולעובד לשעה", "עובד עצמאי" הוגדר בסעיף 1 לחוק. בין מרכיבי הגדרה זו כלול המרכיב של עיסוק במשלח-יד, שלא כעובד, לפחות שתים-עשרה שעות בשבוע בממוצע {נכון להיום לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע} והכנסה חודשית ממוצעת בשיעור מסויים.

פירוש הדבר הוא כי לא כל מי שעוסק במשלח-ידו, שלא כעובד, נחשב "כעובד עצמאי". דרוש בנוסף לכך שהעיסוק יהיה במסגרת מינימלית של זמן והכנסה שנקבעו בהגדרה.

בית-הדין קבע כי מהמקובץ אין אלא להסיק כי התובע הצהיר על עבודה של חמש שעות שבועיות ורק לאחר שהבין כי קיימת להצהרה משמעות לעניין קבלת גמלת נכות ביקש לתקן את הצהרה, ובדו"ח לשנת 2013 צויין כי התובע החל לעבוד כעצמאי מתאריך 09.09 בממוצע של 30 שעות עבודה לשבוע.

לאור התנהלות התובע ניתן לומר כי פעל בזמן אמת ועשה מעשה אקטיבי דהיינו, דיווח על חמש שעות עבודה והיקף הכנסה מסויים על-מנת שלא להיחשב כעצמאי.

ב- ב"ל 31319-05-12 {יצחק חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.07.14)} קבע בית-המשפט כי חובת הרישום כתנאי לקבלת הגמלה היא חריגה, מדובר בחובה הכרחית על-מנת שבפני המוסד תהיה תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו.

על-מנת לבחון אם אדם עשה את המוטל עליו כדי להירשם יש לבחון את מעשיו כדי להירשם במוסד דווקא ולא בפני רשויות אחרות.

ב- ב"ל (ת"א) 28394-08-10 {אהוד מילוא נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.10.12)} קבע בית-המשפט כי התובע אינו עונה להגדרת "עצמאי" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי ובהתאם לסעיף 77(א) לחוק זה; התובע לא נכלל במסגרת צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים). לפיכך התובע אינו זכאי לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שאירעה לו במסגרת עסקו הפרטי כמדריך טיולים.

ב- ב"ל (נצ') 3400-11-10 {עמוס דרור נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.07.12)} קבע בית-המשפט כי על-פי סעיף 77(א) לחוק, תנאי לביטוחו של "עובד עצמאי" בביטוח נפגעי עבודה לפי פרק ה' לחוק, הוא שבעת הפגיעה בעבודה היה המבוטח רשום אצל הנתבע כעובד עצמאי, או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם.

זכאותו של מבוטח שהוא "עובד", אינה אמורה להיפגע מכך שהוא לא היה רשום אצל הנתבע ומכך שלא שולמו דמי ביטוח בעדו, וזאת מאחר שחובת תשלום דמי הביטוח בעד עובד, מוטלת על המעביד, בהתאם לסעיף 342(ב) לחוק. גם חובת הדיווח מוטל על המעביד, בהתאם להוראות מכוח סעיף 355(א)(2) לחוק. בעניין זו קובע סעיף 365 לחוק, כי אדם שלא שילם דמי ביטוח שהיה עליו לשלם בעד הזולת, רואים את דמי הביטוח כאילו שולמו.

ב- ב"ל (חי') 2416-06-11 {יצחק חג'אג' נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.07.12)} בית-הדין האיזורי לעבודה קיבל את תביעתו של התובע כנגד המוסד לביטוח לאומי וקבע כי ביום האירוע הנטען, היה התובע, בגדר מבוטח כ"עצמאי".

נפסק, שכשם שנפגע אינו יכול ליהנות ממעמד שקבע לעצמו - ומעמדו נבחן ביום קיומו של אירוע מזכה לגמלאות - לא ייתכן שהנתבע יסווג נפגע כעצמאי, בטרם יום אירוע, ויסתתר לאחר-מכן מאחורי טענה של היעדר רישום כדי לשלול ממנו בחינת זכאות לגמלה.

ב- ב"ל (ת"א) 37382-04-10 {צבי יוז'יוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.01.15)} קבע בית-הדין כי זהו מקרה חריג, אשר נוכח נסיבותיו המיוחדות, אין לאפשר למשיב את ביטול ההכרה במערער כ"נפגע עבודה" ושלילת תשלומי קצבאות נכות, ולפיכך על המשיב להמשיך לשלם למערער את גמלתו מהמועד שבו הופסק תשלומה.

עקרון יסוד במשפט הביטחון הסוציאלי הוא כי זכויות מכוח החוק ניתנות אך על-פי הוראות החוק ותנאיו ואי-בהירות אינה יכולה להקים זכויות למבוטח.

עיקרון זה בא לביטוי בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, אך הוא אינו עומד בפני עצמו ואליו חוברים עקרונות נוספים של סופיות, יעילות והסתמכות, הגינות וצדק, שאותם יש לבחון בכל מקרה על-פי נסיבותיו. כל אלה נכנסים בגדר עיקרון הנאמנות החל על פעולתו של המוסד ומחייב אותו, ככל רשות מינהלית, לפעול כנאמן הציבור.

כלל הוא שהרשות תוכל לחזור בה מהחלטתה אם נתקיימו נסיבות שבהן הותרת ההחלטה המוטעית על כנה, גורמת לפגיעה בציבור כולו. חריג לכך יימצא כאשר אל מול האינטרס הציבורי עומדים אינטרסים אחרים המטים את הכף לצד שלא לאפשר את ביטול ההחלטה המוטעית.

ב- ב"ל (נצ') 2443-08 {ח'אלד עזאיזה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.11.10)} קבע בית-המשפט בהתאם להלכה הפסוקה, הרישום של עובד עצמאי לפי סעיף 77 לחוק, הינו תנאי מוקדם לקבלת גמלה של נפגע בעבודה, למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו, ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו. אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד.

היותו של מבוטח בגדר "עובד עצמאי" הוא נושא עובדתי הנקבע על-פי הראיות. תשלומי דמי ביטוח לאומי כעובד עצמאי, כשלעצמם, אינם יוצרים את המעמד של "עובד עצמאי". להיפך, ראיה או ראשית ראיה בדבר היות מבוטח בגדר "עובד עצמאי", יוצרות את החיוב בתשלום דמי ביטוח לאומי.

בנוסף נקבע על-ידי בית-המשפט כי המבחן בעניין רישום כחוק, אינו "תום-ליבו" של העובד העצמאי, אלא רישום בפועל אפילו אם תתקבל טענת המערער, כי התכוון לשלם דמי ביטוח לאומי, שרואה החשבון התרשל באי-דיווח למוסד ושהמערער לא שם-לב להיעדר תשלום דמי ביטוח לאומי משך כשנה - אין בכך לענות על תנאי החוק שהוא יעשה את המוטל עליו להירשם במוסד. למעשה, כלפי המוסד, לא עשה המערער דבר בעניין רישום או תשלום דמי ביטוח, המבחן הקובע הוא עשיית המוטל על המבוטח לשם רישומו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חובת רישום לעובד עצמאי ולעובד לשעה (סעיף 77 לחוק)