botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ייעוד הגמלה - חוב של גמלה (סעיף 308 לחוק)

סעיף 308 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"308. חוב של גמלה
הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק י"א, על-אף הוראות סעיף 303(ג)."

כפי שעולה מפירוט הוראות סעיף 308 לחוק הביטוח, המחוקק הבחין בין "זכות לגמלת כסף" אשר אינה עוברת בירושה, לבין "חוב הגמלה" אשר ישולם - כחריג לכלל - לשאיריו של המבוטח.

מדובר אם-כן בשני תנאים מצטברים הנדרשים כדי להפעיל את הוראת סעיף 308 לחוק - התנאי האחד, כי מדובר בזכות לגמלה הקיימת בעת פטירת המבוטח; התנאי השני, כי התובע את התשלום הוא שאירו של המבוטח כהגדרתו בחוק {עב"ל 46/98 דינה אילן ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 524 (2000)}.

באשר לתכלית העומדת ביסודו של סעיף 303(ג) לחוק, ייעודה של הגמלה לפי החוק הוא "לשמש בראש ובראשונה לצורכי מחייתו של הזכאי... סעיף-קטן 303(ג), הקובע שהזכות אינה עוברת בירושה, אף הוא מצביע לכיוון של אותו ייעוד, הואיל והגמלה נועדה לספק את צורכי מחייתו של האיש ולא את צורכיהם של יורשיו {בג"צ 291/86 בן יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד מא(1), 449 (1987); דב"ע נו/0-173 המוסד לביטוח לאומי נ' עזבון המנוחה לאה נאור ז"ל, פד"ע ל' 130 (1996); דב"ע נו/0-246 יורשי המנוחה בדיעה יוסף ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 289 (1996)}.

השאלה היא לפיכך מהו קו הגבול, אשר ממנו ואילך תיחשב הזכות לקבלת גמלה שטרם נגבתה כ"חוב גמלה". מקום בו כלל לא הוגשה תביעה על-ידי המנוח - נקבע בפסיקת בית-המשפט כי לא התגבשה זכות, וממילא לא נוצר "חוב" {עב"ל 473/03 עזבון המנוח יוחאי גדיש נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.05.05)}.

גם במצב בו הוגשה על-ידי המנוח תביעה, אך זו נדחתה הן על-ידי המוסד והן על-ידי בית-הדין האיזורי - נקבע כי אין מדובר ב"חוב גמלה" {עב"ל 243/98 שמעון בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.04.00)}.

בכל הנוגע למצב בו המבוטח הגיש תביעה לבית-הדין, ונפטר במהלך בירורה - הושארו הדברים ב"צריך עיון" בפסיקת בית-המשפט.

בלא לקבוע מסמרות בעניין, דומה כי "קו ההפרדה" הראוי בין "חוב" לבין "זכות", הינו קו אשר יתן דגש הולם להתנהגות נאותה של הצדדים, ובעיקר התנהלות יעילה והיעדר שיהוי, תוך מתן אפשרות לבירור הולם והוגן של התובענות.

מכאן עולה לכאורה, כי המועד הקובע הנכון הינו דווקא מועד הגשת התובענה; עד מועד זה, מצויים הדברים באחריות ובשליטת התובע ואורח התנהלותו.

מכאן ואילך, הרי שעיקר הכוח עובר לגורמים אחרים, אשר לתובע אין שליטה עליהם: העומס אצל בעלי התפקיד ובתי-המשפט השונים, אורח ההתנהלות וקצב ההתנהלות בביטוח הלאומי עצמו, וכיוצא באלו.

בעניין זה, דין השם את הדגש על השאלה הטכנית אימתי הועברו הכספים, חוטא לעיקר ופוגע באורח קשה בחוש הצדק. זאת, שהרי המסר המועבר מכך הינו, כי לפחות לכאורה, ככל שיתארכו הדיונים ויהפכו מסורבלים ואיטיים יותר, כן יטב מצבו של הביטוח הלאומי, ויגדלו הסיכויים כי בסופו-של-יום ימצא "פטור טכני" בדמות סעיף 303 לחוק, וימצא פטור מתשלום בו היה מחוייב לו התנהלו הדיונים המשפטיים בקצב מהיר ובאורח יעיל יותר.

מצב זה הינו מקומם ופסול אף משיקולים של מראית פני הצדק: זאת, שהרי למצער לכאורה, עשוי הדבר לעודד הגשת התנגדויות סרק ונסיונות דיוניים לסרבל ולהאט על ההליך באמצעים דיוניים כאלו ואחרים. זאת ועוד; אלו אשר נפגעים מדין זה עשויים לבוא דווקא מהקבוצות החלשות יותר - החל מקשישים וכלה באנשים שמצבם הרפואי בכי רע.

לא-זאת-אלא-אף-זאת; כאשר זכאי לכאורה לגמלה מגיש תביעה, הרי שהוא טוען, באורח חד-משמעי, כי המוסד לביטוח לאומי חב לו כספים; התנגדות וטענה הפוכה מצד הביטוח הלאומי יכולה לכל היותר להפוך את החוב ל"חוב שנוי במחלוקת", אך לא לאיין את הטענה לחוב.

על הדגש, אם-כן, להיות מושם, באורח מהותי וצודק, על הנקודה בה הופכת הדרישה מן המוסד לביטוח לאומי מ"זכות ערטילאית" ולא מחייבת - קרי, זכאות פוטנציאלית שאין תביעה מפורשת בצידה - לתביעה.

מכאן ואילך, עולה טענה מפורשת ל"חוב", שעל הערכאות לדון בה ולקבוע את נכונותה. דומה, כי פרשנות זו ממצה באורח הולם, ואף מתיישב עם לשון סעיף 303 את ההבדל בין זכות לחוב, וזאת באשר לשון הסעיף שוללת באורח חד-משמעי את הפרשנות המטילה יהבה על תשלום בפועל.

פרשנות זו, אם-כן, מאזנת באורח הולם בין השאיפה לצדק לבין אינטרסים ציבוריים ומשפטיים של הכוונת התנהגות; היא מתיישבת היטב עם לשון הדין ותכליתו גם יחד, והיא הראויה להתקבל {בש"א (ת"א) 21477/06 עורך-דין עוז גדות נ' יורשי המנוח רונן ערד ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.04.07)}.

ב- ב"ל (ת"א) 38232-06-10 {מחמוד עותמאן בסיס ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(1), 4261 (2013)} נקבע:

"59. סוף דבר - התביעה מתקבלת בהיבטיה ההצהרתיים. אנו קובעים כי נפילת התובע, מר מחמוד עותמאן בסיס ז"ל, ממערבל הבטון ביום 18.11.08 הינה בגדר תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, וכי אירעה תוך כדי ועקב עבודתו ב"תרמו גג בידוד ואיטום (1996)" בע"מ.

אנו ממשיכים וקובעים כי על-אף פטירת התובע טרם מתן פסק-הדין בתיק זה, שאיריו - ככל שהיו כאלה - זכאים לגמלאות שהגיעו לו בחייו וזאת מכוח סעיף 308 לחוק, כאשר בדיקת הזכאות והתשלומים הנובעים ממנה יושלמו תוך 60 יום מהיום (כפוף לשיתוף פעולה, ככל שיידרש, מהשאירים).

60. הודעת הצד השלישי מתקבלת, במובן זה שהחברה חבה למוסד את דמי הביטוח שהיה עליה לשלם בגין התובע ולא שולמו בפועל. המוסד יבצע את תחשיב דמי הביטוח בהתאם להוראות החוק תוך 60 יום מהיום. באשר לזכאות המוסד מכוח סעיף 369 לחוק - אנו קובעים כי המוסד יפעיל שיקול-דעת בדבר שיעור הסכומים שברצונו לדרוש מהחברה מכוח סעיף זה ומתי, בהתחשב בכלל הנסיבות לרבות התביעה הנזיקית המתנהלת.

61. בהתחשב בתוצאה, המוסד וכן החברה ישאו בהוצאות התובע בגין ההליך. החברה תשא בהוצאות בסך של 10,000 שקלים בצירוף מע"מ ואילו המוסד ישא בהוצאות בסך של 5,000 שקלים, כאשר סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם-לא-כן ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל."