botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תקנה 2(ה) לתקנות הביטוח הלאומי (אימהות)

1. חישוב גמלת דמי לידה - עובדת עצמאית - התביעה הנדחתה
ב- ב"ל (חי') 3667/00 {לוין טניה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2002(4), 5860 (2002)} נדונה תביעה לתשלום הפרשי דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי בגין עבודתה כעצמאית של התובעת, בטענה כי החישוב שערך הנתבע הינו שרירותי, ובדרך שאינה תואמת את הוראות החוק.

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים, היא האם יש לחשב את דמי הלידה של עובדת עצמאית על בסיס ההכנסות בפעל שהיו לה בכל אחד מן החודשים ברבע השנה אשר קדמה ליום הקובע כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי כטענת התובעת, או שמא כטענת הנתבע, יש לחשב את דמי הלידה של עובדת עצמאית, על בסיס החלק היחסי של רבע השנה הנדונה, מן ההכנסה השנתית המחושבת על-פי שומה שנתית.

התובעת, עורכת-דין במקצועה היתה רשומה כעובדת עצמאית מ- 21.05.98. בתאריך 28.11.99 שהוא גם היום שבו הפסיקה התובעת לעבוד בהיותה בהריון {"היום הקובע"} כהגדרתו בסעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי, ילדה התובעת.

התובעת הגישה לנתבע תביעה לקבלת דמי לידה. הנתבע אישר את תביעתה של התובעת לדמי לידה, על בסיס הכנסה של 14,343 ש"ח לחודש, לחודשים אוגוסט עד אוקטובר 1999 וסך-הכל ההכנסה ברבע השנה שקדמה ליום הקובע נקבע על 43,029 ש"ח. אי-לכך, דמי הלידה חושבו לפי 478.10 ש"ח ליום.
לאחר קבלת שומה עצמית של התובעת לשנת 2000, בסך 190,622 ש"ח, ערך הנתבע בתאריך 08.08.00 חישוב חוזר של ההפרשים בדמי ביטוח וגמלאות וקבע כי בסיס ההכנסה לחודשים אוגוסט עד אוקטובר 1999 הוא 16,562 ש"ח, לפי סה"כ ההכנסה ברבע השנה שקדמה ליום הקובע בסך 49,686 ש"ח. אי לכך, דמי הלידה חושבו לפי 552.07 ש"ח ליום, וההפרשים בדמי הלידה שולמו לתובעת בהתאם.

יצויין כי עוד ביום 03.07.00 הגישה התובעת בקשה לשנות את בסיס החישוב של הכנסתה לפי הכנסה של 71,718 ש"ח ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בהסתמך על טענתה כי יש לחשב את הכנסתה על-פי הכנסותיה הממשיות ברבע השנה שקדמה ליום הקובע. תביעתה זו נדחתה על-ידי הנתבע, ומכאן התביעה לבית-הדין.

בית-הדין קבע, כי נקודת המוצא של המחוקק בדונו בהכנסות מבוטח לעניין דמי ביטוח, היא שבעובד - בסיס ההכנסה הוא חודשי, ואילו בעצמאי - בסיס ההכנסה הוא שנתי, כאשר בפועל, עד לעריכת שומה סופית, דמי הביטוח בעצמאי משולמים באמצעות מקדמות דמי ביטוח.

כמו-כן, היסוד לחישוב דמי ביטוח לעובד עצמאי כאמור בסעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי הוא חישוב שנתי, כלומר הכנסות המבוטח העצמאי במהלך 12 חודשים בשנת מס פלונית, מבלי להתחשב במספר החודשים שעבד בפועל באותה שנת מס.

מכך עולה, שהמשיב פעל כדין באופן בו חישב את בסיס הכנסות גמלת הלידה של המערערת כעצמאית.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בעובד שכיר, יחידת הזמן של חודש, מעצם מהותה היא מדד ראוי לבחינת השתכרותו האמיתית של העובד. לא כן הוא מצבו של העצמאי. העצמאי אינו מוגן על-ידי חוקי המגן שבמשפט העבודה. התקבולים אותם מקבל העצמאי בעקבות יגיעתו, אינם פונקציה של כמות העבודה שהשקיע בחודש מסויים, ואין מי שיבטיחו כי יגיעתו הרבה בחודש מסויים תניב הכנסות רבות או הכנסות בכלל באותו חודש.

כפעל יוצא מכך, על-מנת לקבל את התמונה האמיתית ביותר לגבי הכנסתו של עצמאי, אין להסתפק ביחידת זמן של חודש.

התובעת ביקשה להסתמך על ההכנסות בפעל שהיו לה ברבע השנה שקדם ליום הקובע מן הטעם שבחודשים אלו הכנסותיה היו גבוהות יותר מן ההכנסות שהיו לה בממוצע ביתרת חודשי השנה. באותה מידה יכלו הכנסות אלו להיות נמוכות יותר מהכנסותיה בממוצע ביתרת חודשי השנה, האם גם אז המדד האמיתי להכנסות, היה ההכנסות בפעל בכל אחד מחודשי רבע השנה שקדמו ליום הקובע?!.

זאת ועוד, בהתחשב בכך שדמי הלידה נכללים בחישוב ההכנסה השנתית של עצמאית, הרי שאופן החישוב כפי שנערך על-ידי הנתבע, מבטיח כי ההכנסה הכוללת של העצמאית באותה שנה, תשקף את הכנסותיה האמיתיות ביתר חודשי השנה בהם עבדה.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי הסתמכות על רבעון מסויים, שהוא גבוה משאר חודשי השנה, תיצור מניה וביה עיוות בכך שהכנסותיה של אותה עצמאית יוקפצו מעלה, באופן שאינו תואם את תכלית החוק לתגמלה בתקופת חופשת הלידה בהתאם לשכרה הרגיל. ומשכך הם פני הדברים, נקבע, כי הנתבע פעל כדין באופן בו חישב את גמלת דמי הלידה לתובעת.