הוראות כלליות - החייבים בתשלום דמי ביטוח (סעיף 342 לחוק)

1. הדין
סעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"342. החייבים בתשלום דמי ביטוח (תיקונים: התשנ"ז, התשנ"ח, התש"ס (מס' 1א), התשס"ד, התשס"ה (מס' 5))
(א) מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם; ואולם מבוטחת לפי פרק ג' בלבד מכוח היותה אשת מבוטח אינה חייבת בתשלום דמי הביטוח.
(ב) המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו; היה המבוטח עובד אצל מעבידים שונים ישלם כל אחד מהם את דמי הביטוח כאילו הוא בלבד היה מעבידו, ועל המבוטח יחולו הוראות סעיפים-קטנים (ד) ו- (ה).
(ג) (1) היו דמי ביטוח משתלמים בעד עובד לפי סעיף 335(א), (ד), (ה), (ז), (ח) או (ט), ינכה המעביד משכרו של העובד אחוזים מההכנסה שלפיה משתלמים דמי הביטוח כאמור בלוח י' ובסעיף 337.
(2) המעביד לא ינכה משכר עובדו את האחוזים האמורים בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח קצבת זקנה ובעד הזמן שלאחר הגיע המבוטח לגיל 70 שנים בגבר, ובאישה - לגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ד' בלוח א'1, בכפוף להוראות סעיף 245(ב2), אף אם לא מגיעה למבוטח קצבת זקנה, ואם העובד הוא שוטר כמשמעותו בחוק המשטרה או סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסוהר, לא ינוכה משכרם הניכוי כאמור בפרט 6 ללוח י'; ואולם המעביד רשאי להפחית מדמי הביטוח שהוא חייב בהם את הסכומים שהיה מנכה משכרו של העובד אילולא הוראה זו בחוק; בפסקה זו, "קצבת זקנה" - לרבות גמלת זקנה מיוחדת המשולמת מכוח הסכם לפי סעיף 9.
(ד) היה המבוטח עובד אצל מעבידים שונים, יחולו לגביו הוראות אלה:
(1) היה הסכום שנוכה מהכנסתו החודשית הכוללת של המבוטח מכל מעבידיו (בסעיף זה: "הניכוי בפועל"), נמוך מהסכום שהיה על כל מעבידיו לנכות מהכנסתו החודשית הכוללת, אילו שולמה לו על-ידי מעביד אחד (בסעיף זה - דמי ביטוח מתואמים), יהיה העובד חייב בתשלום ההפרש שבין הניכוי בפועל לבין דמי הביטוח המתואמים;
(2) היה סכום הניכוי בפועל גבוה מסכום דמי הביטוח המתואמים - יהיה העובד זכאי להחזר ההפרש שבין סכום הניכוי בפועל, לבין דמי הביטוח המתואמים.
(ה) השר רשאי לקבוע תנאים, כללים ומועדים בדבר:
(1) חובת עובד לדווח למעבידו ולמוסד על היותו עובד אצל מעביד נוסף;
(2) תשלום או החזר של ההפרש שבין סכום הניכוי בפועל, לבין סכום דמי הביטוח המתואמים;
(3) חובת מעביד לנכות דמי ביטוח בשיעור החל, לפי טור ד' בלוח י', על הכנסת עובד העולה על 60% מהשכר הממוצע, גם מהכנסת העובד שאינה עולה על 60% מהשכר הממוצע, אם העובד מועסק אצל מעביד נוסף;
(4) אישור המוסד בדבר ניכוי דמי ביטוח בשיעורים הנקובים בטור ד' בלוח י', לפי העניין, בשונה מההוראות שנקבעו לפי פסקה (3), וכן בדבר חובת מעביד לנכות מהכנסת עובד המועסק על-ידי מעבידים שונים, דמי ביטוח בהתאם לאישור המוסד.
(ו) (1) עובד שהוא גם עובד עצמאי, לא יחולו לגבי הכנסתו, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו- (8) לפקודת מס הכנסה, שיעורי דמי הביטוח החלים לפי לוח י' על חלק ההכנסה של עובד עצמאי שאינה עולה על 60% מהשכר הממוצע (בסעיף זה: "שיעור מופחת").
(2) היתה ההכנסה של עובד כאמור, בחודש פלוני, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, נמוכה מ- 60% מהשכר הממוצע, יחול השיעור המופחת, על סכום הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו- (8) לפקודה האמורה, השווה לסכום ההפרש שבין הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה, לבין 60% מהשכר הממוצע.
(3) שר העבודה והרווחה רשאי להתקין תקנות לביצוע סעיף-קטן זה."

2. כללי
סעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי, קובע את החובה של מבוטח "שאינו עובד ואינו עובד עצמאי" לשלם דמי ביטוח בעד עצמו. סעיף 351 לחוק קובע מי פטור מתשלום דמי הביטוח כולם או חלקם. לגבי מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי נקבעו פטורים במקרים מסויימים. לגבי עקרת בית ואלמנה קצבה כהגדרתן בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי נקבע פטור מתשלום דמי ביטוח {היעדר החובה של מבוטחות כאמור לשלם דמי ביטוח לפי פרק י"א - זקנה ושאירים}.

העיקרון הבסיסי העומד ביסוד החוק הוא תשלום בעד הביטוח הסוציאלי. בהתאם נקבעה חובת תשלום על כל מבוטח ומבוטח. ברבות הימים ניתנו פטורים אלה או אחרים לאוכלוסיות שהמחוקק סבר כי יש להתחשב במצבן המובנה, ובכללן אוכלוסיית הנשים וביניהן גם אוכלוסיית "עקרות הבית" - הנשים הנשואות שאינן עובדות ואינן עצמאיות. יובהר כי, על-אף הפטור זכאיות "עקרות הבית" לזכויות מסויימות לפי החוק {ב"ל (ת"א) 3809/04 מני יחזקאל ואח' נ' המוסד לבטוח לאומי, תק-עב 2006(2), 7677 (2006)}.

3. עובד שנפגע בתאונת עבודה
לפי סעיף 342 לחוק שלושה המה החייבים בדמי ביטוח:

המעביד בעד עובדו, העובד העצמאי, ומי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי. המעביד, חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בעד עובדו; מבוטח שהוא עובד עצמאי ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם {עב"ל 1200/01 רן מרקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(1), 778 (2003); ע"ע 1117/01 ברק יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(1), 405 (2003)}.

כאמור, על-פי סעיף 342(ב) לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 14(ב)(1) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, מעביד חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בעד עובדו. לפיכך, ככל שקיימת עילה לתביעת השבת דמי ביטוח ששולמו בגין התובע לנתבע, היא אינה של התובע אלא של מעבידו.

כבר נפסק כי אף שהעובד משתתף בנטל מימון דמי ביטוח לאומי המשולמים בעדו, אין בכך כדי להקנות לו יריבות עם המוסד לביטוח לאומי לעניין דרישת החזר דמי ביטוח ששולמו ביתר, וזאת משום שאין העובד חייב בתשלום דמי הביטוח בעדו אלא המעביד לבדו חייב בתשלומים {דב"ע מה/1-7 אלימלך דיאמנט נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 188; ב"ל (ת"א) 18271-11-11 רוני יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 15609 (2013)}.

מהוראת החקיקה עולה, כי ככל שהתובע היה עובד, מבוטח הוא על-פי סעיף 75(א)(1) לחוק. כמו-כן, הכלל הוא שעובד הוא מבוטח וזכאי לגמלאות לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, בין אם מעבידו קיים את חובת תשלום דמי הביטוח בגינו {לפי סעיף 342(ב) לחוק הביטוח הלאומי} ובין שהפר חובה זו באופן שהוא יהיה זכאי לגמלאות לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, גם אם מעבידו הפר את חובת הדיווח ותשלום דמי הביטוח בגינו. מכאן, ככל שיקבע כי התובע היה "עובד", דין תביעתו להתקבל.

עם-זאת, תובע גמלאות הטוען כי היה "עובד" חייב להוכיח זאת בכך שיוכיח מי היו מעבידיו ומהי התקופה בה עבד אצל כל אחד מהם {עב"ל 17/64 דוד סוכר נ' המל"ל , פב"ל ט 181}.

הלכה פסוקה היא, כי מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ואינו נקבע רק על-פי ההגדרה שניתנה לכך על-ידי הצדדים אלא על-פי נסיבות העניין כהווייתן {דב"ע (ארצי) נד/77-3 רוטברג נ' תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454}.

המבחן הנוהג אשר נקבע בפסיקה לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד הוא "מבחן מעורב" שבמרכזו "מבחן ההשתלבות", על שני פניו. משמעות היות המבחן "מעורב" היא שבית-הדין אינו זונח את המבחנים המסורתיים שעניינם אופן תשלום השכר, קיומם של כפיפות ופיקוח ועוד מבחנים כיוצא בהם, אלא בוחן כל מקרה על-פי המאפיינים הייחודיים שלו ומשקלל את משקלם על-פי המתחייב מן התשתית העובדתית הספציפית שבפניו, תוך מתן משקל מיוחד למבחן ההשתלבות {ראה: בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4), 628 (1996); דב"ע נה/5-2 ורדה דעבול נ' מדינת ישראל (14.03.96); ע"ע 300021/98 זאב טריינין, עו"ד נ' מיכה חריש ואח', תק-אר 2002(1), 221 (2002)}.

בבואנו לבחון קיום יחסי עובד - מעביד, עלינו לשקלל את כל הנתונים שהינם חלק מן המבחן המעורב ובמסגרת איזון זה יכול ויינתן משקל שונה לכל אחד מהנתונים הרלוונטיים {ראה: ע"ע (ארצי) 283/99 ברק נ' כל הקריות בע"מ, פד"ע לה(2000), 641 (14.12.00)}. כמו-כן, אף אחד מהמבחנים כשלעצמו אינו מכריע אלא יש לראות את התמונה בכללותה.

עוד ראוי לציין, כי מטרת קביעתם של יחסי עובד ומעביד היא מטרה סוציאלית קרי, החלת הגנת חוקי העבודה או הגנת חוק הביטוח הלאומי, על מי שדיני העבודה או דיני הביטוח הלאומי מבקשים לפרוש את רשת ההגנה הסוציאלית שאותן מערכות דינים מכילות ובעיקר - מי שתלוי תלות כלכלית במעסיקו {ראה: ע"ע 300064/96 פלאי קרני נ' איתן אביבי ואח', לו(2001), 241 (26.09.00); ב"ל (ת"א) 35378-07-11 סמיר ג'רארעה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2013(3), 8570 (2013)}.

ב- ע"א 390/06 רומן גרינשטיין נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ, תק-על 2008(3), 1011 (2008)} נקבע:

"על-פי הוראת החוק {סעיף 342(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995}, המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי בעד עובדו. תגמולי המוסד לביטוח לאומי המשולמים לעובד שנפגע בתאונת עבודה מהווים למעשה, מבחינת המעביד, את תשלום דמי הביטוח על-ידי "המבטח" (המוסד לביטוח לאומי) לעובד הניזוק, בהתבסס על "תשלומי הפרמיות" ששילם המעביד למבטח (מוסד לביטוח לאומי) לאותו המקרה הביטוחי (תאונת העבודה).

לאור האופי הביטוחי האמור של המשולש, מעביד-עובד-מוסד לביטוח לאומי, טוענת המשיבה כי כשם שמבוטח במגזר הפרטי זכאי להנות מכיסוי ביטוחי מלא בהתרחש מקרה ביטוח המכוסה על-ידי פוליסה לביטוח אחריות, ללא הפחתות כלשהן, כן זכאי המעביד "ליהנות" ממלוא ההטבה ששילם המוסד לביטוח לאומי לעובד, וזאת על דרך ניכוי מלוא סכום הגמלאות שמקבל העובד מהמוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצויים בהם התחייב כלפיו המעביד {בגין אותה התאונה} בפסק-הדין."

4. דמי ביטוח בתקופת "שבתון"
ב- עב"ל 20227/95 זוהרה קדם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(2), 1893 (2003) נקבע:

"תשלום דמי ביטוח לאומי עבור "עובדת בחופשה ללא תשלום". משקבענו, כי המערערת נמצאה בשנת השבתון "בחופשה ללא תשלום" עלינו לקבוע על מי חלה חובת תשלום דמי הביטוח הלאומי והאם התשלום כולל תשלום עבור ענף האבטלה.

בעניין זה נפסקו בפרשת מלאכי דברים היפים לעניננו כדלקמן:

'הכלל הוא ש"המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו"... דמי ביטוח אלה מכסים את כל ענפי הביטוח... ואי-תשלומם על-ידי המעביד אינו גורע מזכאותו של העובד לגמלה. מסגרת זו נשברת בצאת עובד לחופשה ללא תשלום ומתחלף החוט המשולש של היחסים בין המעביד-העובד-המוסד לביטוח לאומי. יחסים אלה מוסדרים מעתה על-ידי תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971. לפי תקנה 6(א) חייב המעביד לשלם דמי ביטוח בעד עובד הנמצא, בהסכמתו, בחופשה ללא תשלום בעד תקופה "שלא תעלה על שני חודשים קלנדריים רצופים", כי אז משלם העובד בעצמו... את דמי הביטוח.'

וזו לשונה של תקנה 3(1) לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 {כנוסחה על-פי תיקון התשנ"ט}:

'1. על-אף האמור בסעיף 342(ב) לחוק ישלם עובד בעצמו את דמי הביטוח אם הוא אחד מאלה:
...
(3) עובד בחופשה ללא תשלום תקופה קלנדרית העולה על שני חודשים תמימים רצופים, אם באותה תקופה אינו עובד אצל מעביד אחד ואינו עובד עצמאי; ...'

ואכן בפסק-דין זה, בחודשיים הראשונים לשנת ה"שבתון "{בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1992} המשיך משרד החינוך להעביר למוסד לביטוח לאומי תשלומי ביטוח בגין המערערת, אולם, החל מתחילת חודש נובמבר, 1992 ועד לתחילת חודש ספטמבר, 1993, קרי, בתקופה בת 10 החודשים שבתכוף לתאריך הקובע, נדרשה המערערת לשלם את דמי הביטוח הלאומי בעצמה, אך דמי ביטוח אלה לא כללו תשלום בעבור ענף האבטלה.

נציין, כי בית-הדין האיזורי קבע כי בפועל, המערערת לא שילמה דמי ביטוח כלשהם, אלא שלטעמנו שאלה זו אינה רלבנטית לעניין ובכל מקרה, למצער, בתלוש התשלום עבור חודש יוני 1993, עלה, כי דמי הביטוח הלאומי הוחזרו למערערת על-ידי קרן ההשתלמות לעובדי ההוראה. בין אם המערערת שילמה בפועל את דמי הביטוח ובין אם לאו, הרי שברור כי לא היה בידה לצבור תקופת אכשרה כנדרש.

במאמר מוסגר יצויין כי אף לו היתה המערערת נמצאת זכאית לדמי אבטלה הרי שעל-פי סעיף 127 טז(2) {סעיף 175 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995} היתה קצבת הפרישה שהחלה מקבלת מנוכה מדמי האבטלה.

לא מכבר סיווג בית-דין זה בפסק-דין פיזנטי את תקופת השבתון של מרצה בכיר בטכניון, כתקופה של חופשה בשכר לעניין ביטוח בענף תאונות עבודה. הכרעתו זו של בית-דין זה לא נעלמה מעיננו אלא שלטעמנו, יש לאבחן את המקרה דנן מזה שנידון בפסק-דין פיזנטי. באותו המקרה, שולם לד"ר פיזנטי מענק השבתון במלואו על-ידי המעביד-הטכניון - שאף הצהיר, כי הוא עצמו לא סיווג את העובד כמי ששהה בחופשה ללא תשלום. משכך, לא היה מקום שלא לראות במענק השבתון שכר עבודה לכל עניין ודבר.

מנגד, בעניינה של המערערת שבפנינו, מענק ההשתלמות שקיבלה לא שולם לה ישירות על-ידי משרד החינוך אלא מאת קרן השתלמות שהכספים שנצברו בה מקורם היה בהפרשות קבועות של העובד ושל המעביד לאורך שנים. יצויין, כי בפסק-דין פיזנטי, קבע בית-הדין כי יש לאבחן את נסיבותיו מאלה שבפסק-דין מלאכי. יאמר עוד, כי בעניין פיזנטי סווגה שנת השבתון כחופשה בשכר לצורך ביטוח בענף תאונות בעבודה, בעוד שבעניננו מדובר בביטוח לצורך ענף ביטוח אבטלה שתכליתו שונה."
{ראה: עב"ל 825/96 המוסד לביטוח לאומי נ' ד"ר אברהם פיזנטי, תק-אר 2001(3), 4519 (22.11.01); דב"ע מט/0-201 המוסד לביטוח לאומי נ' שושנה מלאכי, פד"ע כא 333}

5. אדם שאינו "עובד"
ב- ב"ל (ת"א) 2506/08 {שלומית מוסקוביץ נ' ביטוח לאומי - סניף תל-אביב, תק-עב 2008(4), 4772 (2008)} נקבע:

"מלשון הסעיף עולה כי החוק מחייב אדם, אשר אינו עובד, בתשלום דמי ביטוח בעד עצמו, בגין התקופות שבהן לא עבד. חובת התשלום כאמור לעיל מוטלת על המבוטח עצמו.

כאשר מדובר בחוב, אשר אין ספק או מחלוקת לגבי טיבו ומהותו, חוב זה שריר וקיים במערכת המוסד לביטוח לאומי. על-כן, הוא ממשיך לשאת הצמדה, ריבית וקנסות, ולעמוד לחובתו של המבוטח.

בדומה לחובות מס אחרים, על חובות קיימים במוסד לביטוח לאומי לא חלה התיישנות. המוסד רשאי לגבות את החוב מהחייב כל עוד החוב שריר וקיים.
גם אם עקב טעות לא הועברה לידי התובעת דרישה לתשלום דמי ביטוח אין בכך לפטרה מחובת התשלום בו חוייבה בדין, מיום שהתגלה הטעות.

18. אשר לשאלת התיישנות החוב יפים הדברים אשר נקבעו בדב"ע ל"ה/ 0-22 המוסד נ' דבורה כרמלי, פד"ע ו' 371 שם נקבע כי "היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטחים הינם יחסים במשפט פומבי ולא יחסים חוזיים בדומה ליחסים שבין מבטח מסחרי לבין מבוטח אצלו".

עוד נקבע כי סיווג זה, בין-היתר, הוא כי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח, וכי דיני ויתור על חוב ודיני מחילת חוב אינם חלים.

גביית החוב אינה בהליך משפטי אזרחי, אלא על-פי פקודת המיסים (גביה), כאילו היה מס, ואף לעניין גביית חובות בפשיטת רגל או בפירוק תאגידים - דין דמי הביטוח "כדין מס המגיע לאוצר המדינה".

19. לצורך מימוש תכלית חוק הביטוח הלאומי הוטלה חובת תשלום דמי ביטוח על המבוטח, כשחובה זו אינה תלויה בשאלה האם המבוטח ידע או לא ידע חובת תשלום זה ואם אי פעם פנה לקבלת גמלה כלשהי.

כמו-כן נפסק לא אחת כי אין חובה על הנתבע ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרות תביעה או חובות המבוטח כלפי הנתבע ומשמבוטח לא שילם תקופה ארוכה דמי ביטוח, אין לחייב את הנתבע בתשלום הגמלה גם אם מבוטח לא שילם חובותיו מתוך טעות שבתום-לב. בענייננו, אף לא ניתן כל הסבר של ממש מדוע לא שולם החוב, נהפוך הוא, קיימת הכחשה גורפת בעצם החוב אולם אין בהכחשה זו ובטענות התובעת כדי לשנות את המצב המשפטי בדבר חובת תשלום דמי הביטוח.

בפסק-דינו של כב' השופט רמי כהן אשר סקר סוגיה זו באופן נרחב נקבע כי:

'מערכת היחסים בין המוסד לביטוח לאומי למבוטחיו נקבעה על-פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך, לא תישמע טענה לפיה יצר המוסד לביטוח לאומי, בהתנהגותו, זכויות או מניעות, וכעת אינו יכול לטעון, כי מבוטח אינו זכאי לביטוח אבטלה... התנהגותו של גוף ציבורי דוגמת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק... על-כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד לביטוח לאומי. על המוסד לביטוח לאומי מוטלת החובה לפעול על-פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח-דבר שלא קרה במקרה דנן-אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק.'
{עב"ל 1421/04 מיכלסון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2006(1), 574 (2006); עב"ל 20105/96 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2001(3), 9360 (2001)}

ובהמשך:

'בענייננו, המערער לא מילא אחר חובתו במשך שנים רבות. המערער לא שילם דמי ביטוח החל משנת 1995. כאשר הסתבר לו, במרוצת השנים, כי הדבר מסכל קבלת גמלה, בחר לערוך "הסדר תשלומים" עם המוסד לביטוח לאומי. בית-הדין קבע, כי המערער אינו יכול להתנער מהמצב ולהנות מאי-תשלום דמי ביטוח במשך שנים ובד-בבד להנות מזכות ביטוחית, כאשר, ככלל, כספים שהיו אמורים להיות משולמים עבור אותה הזכות לא שולמו. המערער ניסה להפיק את המירב מחוק הביטוח הלאומי, בהתאם לשוני בצרכיו. אדם אינו יכול להתדפק על דלתות המוסד בתביעה לקבלת גמלה, כאשר לא "קנה" לעצמו כרטיס כניסה להחלת חוק הביטוח הלאומי עליו. אין לקבוע נורמה פסולה, המותירה בידי מאן דהוא את ההחלטה האם לשלם דמי ביטוח ומתי לשלמם. אי-התשלום משליך על שיעור הגמלה ועל המועד בו יחל המוסד לשלמו'."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הוראות כלליות - החייבים בתשלום דמי ביטוח (סעיף 342 לחוק)