botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

הוראות כלליות - שיעורים מופחתים (סעיף 341 לחוק)

סעיף 341 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"341. שיעורים מופחתים (תיקונים: התשנ"ח (מס' 5), התשס"ה (מס' 5))
על-אף הוראות סעיפים 337 ו- 340 רשאי השר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בצו שיעורים מופחתים של דמי ביטוח לגבי חלק מהכנסתו של מבוטח שהוא עובד עצמאי או שהוא עובד או של מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, או להחיל שיעורים מופחתים על הכנסה של מבוטח כאמור שלא תעלה על סכום שיקבע בצו; הוראות לפי סעיף זה, שהיו בתוקף לפני יום א' בטבת התשס"ו (1 בינואר 2006) לעניין קביעת סכום השכר או ההכנסה שאינם עולים על מחצית השכר הממוצע, יחולו לעניין קביעת סכום השכר או ההכנסה שאינם עולים על 60% מהשכר הממוצע."

בסעיף 5 לחוק הביטוח הלאומי קיימת חזקה המקפיאה את הסיווג הקיים של המבוטח עד למועד הודעתו על שינוי הסווג בכפוף לשיקול-דעת המשיב לנהוג גם אחרת {ב"ל (ת"א) 4067/03 עמי אורון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2006(4), 4541 (2006)}.

3. בתקופות בהן הסתבר למוסד כי התובע לא עבד כשכיר, הוא נדרש לשלם דמי ביטוח מינימליים כעצמאי וזאת אף אם הכנסתו היתה אפסית - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ת"א) 4067/03 {עמי אורון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2006(4), 4541 (2006)} התובע הגיש כתב תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי במסגרתו עתר, בין-היתר, להורות למוסד לבטל חוב בסך 2,576 ש"ח.
במסגרת כתב ההגנה נטען על-ידי הנתבע כי דמי הביטוח הלאומי נקבעו בהתאם להוראת סעיף 341 לחוק הביטוח הלאומי ועל בסיס נתוני השכר אשר היו קיימים במוסד לביטוח לאומי. בהתאם לכך, עמדה יתרת החוב המעודכנת על-סך 2,718 ש"ח.

לטענת הנתבע, המחלוקת נשוא התיק עניינה בשאלת חוב בגין דמי ביטוח בסך של 2,718 ש"ח נכון ליום 03.05.04, אליו התכחש התובע.

עמדת התובע, ככל שניתן להבינה, היא, כי חיובו כעצמאי בשנים 2002-2000, נעשה שלא כדין שכן לא עבד באותן שנים כעצמאי. טענה זו הופרכה נוכח אישורו של התובע בעדותו כי בשנים אלה הגיש דו"חות למס הכנסה ולא הודיע למס הכנסה על סגירת התיק כעצמאי ואף לא הגיש דו"ח רב-שנתי בו הודיע כי הפסיק לעבוד כעצמאי. העובדה ששומות מס הכנסה היו בסכום אפס הינן עניין חשבונאי של הכנסות מול הוצאות, אך אין להן דבר עם מעמדו של התובע כעצמאי. המשמעות היחידה הינה בחיוב התובע בדמי ביטוח מינימליים כעצמאי.

זאת ועוד, עדותו של עובד הנתבע לא נסתרה על-ידי התובע. עלה ממנה, כי בתקופות בהן הסתבר למוסד כי התובע לא עבד כשכיר, הוא נדרש לשלם דמי ביטוח מינימליים כעצמאי וזאת אף אם הכנסתו היתה אפסית. בהתאם להוראות תקנה 15 לתקנות גביית דמי ביטוח, רק בתקופות בהן עבד גם כשכיר, לא חוייב התובע בדמי ביטוח כעצמאי, מפאת הכנסותיו הנמוכות ככזה.

מכל הטעמים שלעיל, ביקש המוסד לקבוע כי התובע לא הוכיח שדמי הביטוח נגבו ממנו שלא כדין ומשכך, דין התביעה להידחות.

בית-הדין קבע, כי כאשר לתובע לא היה רצף של עבודה כשכיר בשנת 2002, שב המוסד וחייב אותו בדמי ביטוח מינימיליים כעצמאי. על-פי ההלכה, אין להחזיר את הגלגל אחורה תוך התעלמות מזכות ביטוחית אשר ניתנה לתובע משך שנים. משלא הראה התובע כי המציא למוסד הודעה על הפסקת עיסוקו במשלח-ידו במהלך אותן שנים, הרי שפעל המוסד בהתאם לסמכותו.

זאת ועוד, עובד הנתבע פירט בעדותו כי דמי הביטוח בהם חוייב התובע בתקופות בהן עבד התובע כשכיר, הושבו לו, עם קבלת הנתונים אודות הכנסותיו כשכיר. ביתר התקופות, חוייב התובע בדמי ביטוח בהתאם להוראות סעיף 341 לחוק הביטוח הלאומי וצו הביטוח הלאומי (שיעורים מופחתים של דמי ביטוח), התשנ"ט-1999. הסכומים פורטו בנספחים לתעודת עובד הציבור ולא הוכח כי נפלה בהם טעות חישובית.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי התקבלה החלטת המוסד לראות בתובע כמי שחדל מעיסוק במשלח-יד החל מיום 01.01.01. בהתאם בוצע חשבון מעודכן ונכון ליום 27.01.05 לפיו קיימת יתרת זכות לטובת התובע. לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי דין התביעה להידחות.