botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

הוראות כלליות - הטבות סוציאליות (סעיף 9 לחוק)

1. הדין
סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"9. הטבות סוציאליות (תיקון התשס"ב)
(א) המוסד, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה ועם המועצה ועל-פי הסכם בינו לבין הממשלה או לבין גוף ציבורי שקבע השר על דעת הממשלה, רשאי ליתן בשם הממשלה או הגוף הציבורי, שלא בדרך קבע, לכלל תושבי המדינה או לסוגים מהם, הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר.
(ב) אוצר המדינה או הגוף הציבורי יחזירו למוסד כל סכום שהוציא למתן ההטבות האמורות, הכל כפי שנקבע בהסכם כאמור בסעיף-קטן (א)."

2. הסכם ניידות
סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי מסמיך את המוסד לחתום על הסכמים מול המדינה, לצורך הענקת "הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר".

בהתאם, נחתם ב- 1977 הסכם בין המוסד לבין ממשלת ישראל, להענקת זכויות והטבות לנכים שהינם מוגבלים בניידות, בהתאם לקריטריונים המפורטים בהסכם. בין היתר, מקנה ההסכם זכאות לקצבת ניידות, להלוואה עומדת לרכישת רכב, ולהלוואה לצורך רכישת אביזרים מיוחדים.

ההטבות המוענקות בהסכם הניידות אינן "בגדר פיצוי המוגבל בשל מצבו הרפואי-הביולוגי, אלא מטרתו לסייע במימון 'תחליף לרגליים' שאינן מתפקדות כראוי, ולהקל על ניידות המוגבל" {ראה עב"ל 1248/00 יהודה יששכר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 212 (2003)}.

הענקת הסיוע מכוח ההסכם נועדה "להקל על פעילותו של ציבור הנכים ולהעניק הזדמנות שווה לנכה להשתלב בחיי העבודה ובחיי היום-יום" {ראה גם עב"ל 1533/02 תקווה איילון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע מ' 412 (2005}.

פרשנות הסכם הניידות אמורה להיעשות בהתאם לתכלית זו כאשר במקביל לכך יש לזכור את ההשלכות התקציביות הנובעות מכך ולערוך את האיזון המתאים.

התובע הטבה לפי הסכם זה יגיש בקשה לוועדה הרפואית לשם קביעת אחוזי מוגבלותו בניידות, וכי תביעה להטבה לפי הסכם זה תוגש למוסד לאחר שהוועדה הרפואית קבעה את אחוזי המוגבלות בניידות המזכים בהטבה על-פי הסכם זה.

הוגשה הבקשה לוועדה הרפואית בטרם מלאו לתובע 65 שנים, יראוהו לעניין קבלת התביעה כמי שטרם מלאו לו 65 שנים במועד שבו נתקבלה התביעה במוסד ובלבד שהגיש למוסד את התביעה להטבות בתוך חודשיים מיום שנתקבלה החלטת הוועדה הרפואית.

הסכם הניידות מתייחס לפיכך במפורש לסיטואציה בה מבוטח הגיש את הבקשה ללשכת הבריאות להכיר בו כמוגבל בניידות סמוך טרם הגיעו לגיל פרישה, ונועד למנוע פגיעה בזכויותיו רק בשל המתנתו לסיום ההליכים בוועדה הרפואית.

התנאי לכך הוא כי המבוטח יגיש את תביעתו למוסד תוך חודשיים מיום שנתקבלה החלטת הוועדה הרפואית בעניינו, גם אם באותו זמן כבר עבר את גיל הפרישה {עב"ל 3301-09-13 אשר דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(4), 131 (2014)}.
3. האם סוג הנכות כלול בהסכם הניידות לפי חוק ביטוח לאומי?
ב- ב"ל (יר') 14808-03-15 {נבולסי עבד אל רחמאן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.07.15)} נדונה השאלה האם נכותו נכללת ברשימת הליקויים להסכם הניידות.

המערער טען כי הוא מרותק לכסא גלגלים שכן מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו להתנייד ממקום למקום בכוחות עצמו ולפיכך יש להיטיב עמו ולהחיל לגביו את הסכם הניידות.

לטענתו המבחן שהיה על הוועדה להפעיל הוא האם המוגבלות בניידות באה לידי ביטוי ברשימת הליקויים, וזאת בהתעלם מהשאלה מהם המקור והסיבה לליקויים. אף שאין הסבר אורגני על העדר מלא של יכולת הליכה והיעדר מלא של יכולת ברגליים הרי שיש להחיל עליו את הסכם הניידות.

המשיב טען כי הערעור בפני בית-דין הוא בשאלה משפטית בלבד. אין כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ולפיכך דין הערעור להידחות; המערער סובל ממחלת עור שאינה מופיעה ברשימת הליקויים; הבדיקות שנערכו לא הצביעו על שיתוק או מגבלה תנועתית בגדר איזה מהפריטים שברשימת הליקויים; אף המערער בערעורו אינו הצביע על פריט כלשהו אליו ניתן לשייך את מצב המערער; לא ניתן לקבוע נכות מותאמת או חלקית אלא אם מדובר בסטיה קלה מאוד מפריט הליקוי.

בית-הדין קבע כי יש מקום להשבת הדיון לוועדה וזאת על-מנת שתבחן האם נכנסת לקותו ונכותו של המערער בגדר איזה מן הפריטים שברשימת הליקויים יהא מקורה אשר יהא בבחינת התוצאה בפועל, מתוך הכרה בפסיקה ובעניין דניאל כהן שאוזכר על-ידי המערער המהווה דוגמה לכך {בב"ל 54180-01-14 דניאל כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.01.15)}.
4. האם מוסמך המוסד לביטוח לאומי לנכות מקצבת ניידות של מוגבל בניידות?
ב- ב"ל (יר') 16662-06-13 {יוסף גוטמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.15)} נדונה השאלה האם מוסמך המוסד לביטוח לאומי לנכות מקצבת ניידות של מוגבל בניידות שרכש רכב מבלי להיזקק להלוואה עומדת, סכומים בגין אי-ביטוח הרכב בביטוח מקיף.

התובע טען כי אין המוסד רשאי להפחית מקצבת ניידות של מוגבל בניידות שרכש את רכבו בכספיו הפרטיים, שלא מכספי הלוואה עומדת, סכומים בגין אי-ביטוח הרכב בביטוח מקיף.

הנתבע טען כי ההחלטה להפחית את קצבת הניידות של התובע התקבלה לאור חוזר ניידות 1931. חוזר הניידות קובע כי לעניין תשלום קצבת ניידות יופחת רכיב הביטוח מתוך קצבת הניידות, עבור כל התקופה בה הרכב אינו מבוטח בביטוח מקיף, ללא אבחנה אם הרכב נרכש עם הלוואה עומדת, אם לאו.

עוד הוסיף הנתבע, כי לאור הלשון והתכלית של הסכם הניידות, נכלל רכיב אשר יועד לצורך תשלום פרמיית ביטוח. לפיכך, בכל מקרה שלא בוטח הרכב בביטוח מקיף, ראוי להפחית את הרכיב הביטוחי מקצבת הניידות החודשית.

בית-הדין קבע כי יש לדחות את התביעה מהסיבה כי שיעורי גמלת הניידות, אשר מצויינים בהסכם הניידות ובתוספות לו, נקבעים על-ידי הנתבע ומשרד האוצר, על-פי מדיניות התמיכה הנראית להם ותחשיביהם. לבית-הדין אין נתונים עובדתיים או עילה לסטות מכך.

עוד הוסיף בית-הדין, כי טענת הנתבע לפיה הרכיב הביטוחי נלקח בחשבון לצורך קביעת שיעור גמלת הניידות מקובלת עליו ולא נסתרה. על-כן ההוראה שבחוזר 1931 הקובעת כי הרכיב הביטוחי ייגרע מגמלת הניידות, מקום בו אין כיסוי ביטוחי (ללא אבחנה אם הרכב נרכש עם הלוואה עומדת, אם לאו) היא הוראה רצויה ונכונה הבאה לשקף את היקף הגמלה הנכון שיש לשלם למוגבל בניידות.

5. האם ליקויי המערער נכללים במסגרת רשימת הליקויים שבהסכם הניידות?
ב- ב"ל (חי') 40724-11-14 {ישראל אלקובי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.03.15)} נדונה השאלה האם מוסמך המוסד לביטוח לאומי לקבוע כי ליקוייו ומגבלותיו של המערער אינם נכללים במסגרת רשימת הליקויים שבהסכם הניידות.

המערער טען כי היה על הוועדה לשקול ביצוע תיאום וליישם בעניינו של המערער פריטי מוגבלות בניידות גם במקרה בו אין התאמה מושלמת בין תיאור הליקוי המצויין בתוספת להסכם הניידות לבין הממצאים שבפני הוועדה, וזאת בהתחשב בכך שהמערער סובל מחסר תנועה בגפיים התחתונות כתוצאה מליקויים במערכת העצבים המרכזית, וגם אם החוסר בכושר התנועה אינו מלא.

בנסיבות אלה, טען המערער, היה על הוועדה לשקול התאמת הליקוי לסעיף הליקוי 7ד שברשימת הליקויים שעניינו חוסר מלא של כושר תנועה בשתי הגפיים התחתונות כתוצאה מליקויים במערכת העצבים המרכזית, בליווי אטכסיה או תנועות בלתי-רצוניות.

מוסיף המערער וטוען כי על המוגבלות בניידות ניתן ללמוד גם מקביעת ועדה שדנה בעניינו בענף ביטוח נכות וקבעה כי הוא זכאי לשירותים מיוחדים, בין השאר בהסתמך על קביעתה כי המערער זקוק לסיוע במידה רבה בתחום הניידות בתוך הבית וכי אין המוסד רשאי להפחית מקצבת ניידות של מוגבל בניידות שרכש את רכבו בכספיו הפרטיים, שלא מכספי הלוואה עומדת, סכומים בגין אי ביטוח הרכב בביטוח מקיף.

המשיב טען מנגד, כי דין הערעור להידחות, וכי הוועדה אינה רשאית לערוך תיאום של סעיפי הליקוי, כפי שאף נקבע בפסיקת בית-הדין הארצי.

בית-הדין דחה את הערעור וקבע כי היקף שיקול-הדעת בקביעת דרגת מוגבלות מותאמת, אינו שיקול-דעת רחב ובלתי-מוגבל, המאפשר לוועדות לקבוע דרגת מוגבלות שלא על-פי רשימת הליקויים, וכי היקף שיקול-הדעת הנתון לוועדה לגמלת ניידות מוגבל למתחם "הפרשנות האנלוגית" ברשימת הליקויים בהתחשב במשמעות התפקודית שיש לממצאים שנמצאו בבדיקת והוועדה בהשוואה למשמעות התפקודית של רשימת הליקויים.

הוסיף בית-הדין כי בנסיבות המקרה הנדון, שעה שהוועדה קבעה כי על-פי ממצאיה יכולת ההליכה התפקודית שמורה הרי שגם בהתחשב בפרשנות האנלוגית והתפקודית שיש לממצאים אין לומר כי היה על הוועדה לשקול יישום פריט ליקוי המתאים לשיתוק מלא למעשה של הגפיים התחתונות.

מהאמור עלה כי לא נפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה שקבעה כי מצבו של המערער אינו נכלל במסגרת רשימת הליקויים.

6. האם התובעת זכאית לקבל גמלת זקנה מכוח סעיף 9 לפי חוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (ת"א) 13552-11-11 {טטיאנה רוזינקין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.07.14)} נדונה השאלה האם התובעת היתה זכאית לקבל גמלת זקנה מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי.

לטענת התובעת, חל עליה הסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות משנת 1988 שאיננו קובע כי על מבקש הגמלה להיות מוכר כתושב ישראל במשך 24 חודשים, בשונה מהסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות משנת 1980.

הסכם 1988 ביטל את הסכם 1980, לכן התובעת זכאית לגמלת זקנה מיוחדת מיום 27.03.11, עת קיבלה תושב ארעי ממשרד הפנים.

לטענת הנתבע, על-פי האמור בסעיף 2 להסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות שחוק השבות אינו חל עליהם, שנחתם בשנת 1980, גמלה מיוחדת על-פי ההסכם תינתן לתושב שחוק השבות לא חל עליו רק לאחר 24 חודשים תושבות.

הסכם 1988 ביטל והחליף רק את הסכם 1978{כל ההסכמים המפורטים נוצרו מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי} הסכם 1978 קובע את זכאות לגמלת זקנה מיוחדת לתושבי ישראל שחוק השבות חל עליהן, לגבי אוכלוסיות שחוק השבות חל עליהן אך לא ביטל את הסכם 1980, לגבי אוכלוסיות שחוק השבות אינו חל עליהן. הסכם 1980 ממשיך ומתקיים במקביל להסכם 1988.

התובעת נכנסה לארץ מכוח חוק הכניסה ביום 02.08.10, לפיכך היא זכאית לגמלה מיוחדת רק מיום 02.08.12, על-כן, יש מקום לדחות את התביעה.

בית-הדין קיבל את התביעה מהסיבה כי על-פי סעיף 2א(ג) לחוק הביטוח הלאומי מי שבידו אשרה מסוג א/5 ומתגורר בישראל מעל 183 ימים בשנה יחשב כתושב ישראל.

אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת קיבלה אשרה מסוג א/5, לפיכך על-מנת להכריע בתביעה היה צורך לבדוק האם שהתה התובעת בשטח מדינת ישראל מעל 183 יום בשנה, בה ניתנה האשרה.

התובעת נכנסה לישראל ביום 03.06.10 וקיבלה תושבות ארעית ממשרד הפנים ביום 27.03.11, לפיכך היתה היא זכאית מאותו מועד לגמלה זקנה מיוחדת. התובעת קיבלה מעמד של תושבת ארעית ביום 27.03.11. ניתן להבחין כי באותה שנה שהתה התובעת למעלה בישראל יותר מ- 183 ימים.

7. איזה מבין ההסכמים בעניין גמלת זקנה מיוחדת נכון להחיל על התובעת?
ב- ב"ל (נצ') 63522-12-12 {גלינה צ'ומקוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.09.14)} נדונה השאלה איזה מבין ההסכמים בעניין גמלת זקנה מיוחדת נכון להחיל על התובעת.

לטענת התובעת, הסכם 1988 בא להחליף את הסכם 1980, וכשבוחנים את עניינה של התובעת על-פי הסכם 1988, אמורים להגיע למסקנה שהיא היתה זכאית לגמלה בתקופה האמורה.

לטענת הנתבע, יש להחיל על התובעת את הוראות הסכם 1980, ולפי הוראות אלה, התובעת לא היתה זכאית לגמלת זקנה מיוחדת בתקופה הרלוונטית לתובענה.

בית-הדין ביקש מהתובעת להחליט עד תאריך מסויים אם תרצה להמשיך בתביעתה תוך כדי שמציין בית-הדין טענה המרכזית של המוסד לביטוח לאומי בפסק-דינו של בית-הדין הארצי המקבילה לעמדת הנתבע לפיה הסכם 1988 מבטל אך ורק את הסכם 1978, ולהתייחס לגופו של עניין ולומר כי על-פי טענות הצדדים, ומשלא הועלתה טענה לגבי אי חוקתיותם של ההסכמים, עולה כי הסכם 1988 אכן ביטל את הסכם 1978 המתייחס לעולים שחוק השבות חל עליהם, ואילו הסכם 1980 נשאר בתוקפו באופן שתקופת ההמתנה לגבי תושבים שחוק השבות אינו חל עליהם בעינה עומדת {ראה בתיק עב"ל 51145-12-12, תיק שבהמשכו אוחד עם הדיון בבית-הדין הארצי לעבודה עם עב"ל 20522-02-12}.
8. האם זכאי התובע לגמלה מיוחדת מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (נצ') 25157-03-12 {ניקולאי שמיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.13)} נדונה השאלה האם זכאי התובע לגמלה מיוחדת מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי.

לטענת התובע, בסמוך למועד הגעתו לגיל 67, הגיש התובע לנתבע בקשה לקבלת גמלת זקנה מיוחדת, וזאת - כהטבה על-פי ההסכם בדבר מתן גמלאות מיוחדות של זקנה ושאירים, שנחתם בין הנתבע לבין מדינת ישראל, מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי. בהמשך, הודיע הנתבע לתובע כי החל מחודש ינואר 2011, יופסק תשלום הגמלה המיוחדת, בשל כך שהתובע אינו תושב ישראל.

התוצאה היא, כאמור לעיל, שהתובע לא קיבל את הגמלה המיוחדת בעבור התקופה שמיום 01.01.11 ועד יום 31.10.11, וזאת בשל כך שבאותה עת הוא לא נראה על-ידי משרד הפנים כתושב ישראל, אף שלא היה כל שינוי מעשי בתושבותו של התובע. התובע נשאר בישראל כפי שהיה לפני שפג תוקף האשרה שלו (ביום 31.10.10) וכפי שהיה לאחר שחודש תוקף האשרה שלו {בנובמבר 2011}. מרכז החיים של של התובע ושל אשתו היה במשך כל אותה תקופה בישראל.

הנתבע טען כי הוא נהג על-פי קביעותיו של משרד הפנים בעניין תושבותו של התובע.

בית-הדין קיבל את התביעה בשל היחסים שבין התובע לבין הנתבע - מעמדו של התובע, גם בתקופה שמיום 01.11.10 ועד יום 13.11.11, היה מעמד של "תושב ארעי" בעל אשרה מסוג א/5, כשם שהיה בתקופה שלפני כן וכשם שהיה בתקופה שלאחר-מכן.

עוד מוסיף בית-הדין, כי לא היתה כל סיבה סבירה להפסקה בתושבות ומאחר שלא השתנה דבר מה בתקופת ה"הפסקה" ביחס לתקופה שקדמה בתכוף לה וביחס לתקופה שבאה בתכוף לאחריה, בית-הדין החליט לקבל את התביעה וחייב את הנתבע לנהוג עם התובע כמי שהיה "תושב ארעי" בעל אשרה מסוג א/5, גם בתקופה שמיום 01.01.11 ועד יום 31.10.11. משכך, על הנתבע לשלם לתובע גמלה מיוחדת בהתאם להסכם, גם בעבור תקופה זו.

9. האם זכאים אפוטרופסיו של פלוני לקבל הלוואה עומדת לרכישת רכב, בהתאם להוראות ההסכם בדבר גמלת ניידות?
ב- ב"ל (נצ') 43401-07-12 {פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.07.13)} נדונה השאלה האם זכאים הוריו של פלוני שהם גם אפוטרופסיו לקבל הלוואה עומדת לרכישת רכב בהתאם להורות ההסכם בדבר גימלת ניידות לפי חוק הביטוח הלאומי.

לטענת התובעת הוריו של פלוני ביקשו מהנתבע לקבל הלוואה עומדת לרכישת רכב, בהתאם להוראות ההסכם הניידות בדבר גמלת ניידות שנחתם בין הנתבע לבין ממשלת ישראל, בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי והוא דחה את בקשתם. מכאן עולה התביעה.

הנתבע טען כי דחה את בקשת ההורים של פלוני מפני שלא ניתן לאשר לפלוני הטבה מכוח הסכם הניידות, כי אין לו מורשה לנהיגה כהגדרתו בסעיף 2 להסכם הניידות, שכן על-פי טענת הנתבע הוריו של פלוני אינם מתגוררים עמו ואף לא ברדיוס של 500 מטרים ממנו.

בית-הדין קיבל את התביעה והצהיר שעל הנתבע לנהוג עם הוריו של פלוני כמי שמתקיימת בהם הדרישה של המגורים עם פלוני שבהגדרה של "קרוב משפחה" בסעיף 2 להסכם הניידות.

בהתאם לכך, בהנחה שיתקיימו בהם התנאים האחרים הנדרשים, עשויים הוריו של פלוני להיות בגדר "מורשי נהיגה" בעבורו.

בית-הדין בהחלטתו נימק כי בית-הדין הארצי לעבודה, דן בשאלת תכלית דרישת הקרבה הפיזית של מגורי המוגבל בניידות ומורשה הנהיגה שלו.

על-פי הפסיקה, מטרת ההוראה בעניין זה, היא לדאוג לזמינות מורשה הנהיגה להסעת המוגבל בניידות, תוך מתן אפשרות פיקוח על-כך לנתבע {ראו גם: עב"ל (ארצי) 619/08 המוסד לביטוח לאומי נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.04.10)}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בית-הדין הארצי לעבודה התייחס לשאלת מקום המגורים על-פי הסכם הניידות, מבלי שקבע שיש צורך דווקא בבחינה מתמטית של שהות באותו מקום לפחות 50% מהזמן {דב"ע מד/0-81 המוסד לביטוח לאומי נ' עזריה פד"ע טז 191}.

10. האם זכאית התובעת לגמלת זקנה מיוחדת מכוח הסכם 1988 שנכרת בין המוסד לביטוח לאומי לבין מדינת ישראל?
ב- ב"ל (חי') 43401-05-12 {תמרה אנדראבה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.06.13)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת כטענתה לגמלת זקנה מיוחדת מכוח הסכם מיום 04.12.88 שנכרת בין הנתבע לבין מדינת ישראל.

התובעת טענה כי היא עשויה להיות זכאית לגמלת זקנה מיוחדת מכוח הסכמים בהם מתקשר הנתבע עם המדינה או גוף ציבורי בהתאם לסעיף 9 לחוק. הסכמים אלו הם העומדים בבסיס התובענה. התובעת טוענת כי חל עליה הסכם 1988 אשר אינו דורש תושבות במשך 24 חודשים כתנאי לקבלת גמלת הזקנה המיוחדת.

הנתבע טען כי זכאות התובעת לגמלת זקנה מיוחדת קמה מכוח הסכם משנת 1980 שנכרת בין הנתבע לבין מדינת ישראל בדבר מתן גמלאות זקנה ושארים מיוחדות לתושבי ישראל שחוק השבות אינו חל עליהם {הסכם 1980}.

עוד טוען הנתבע, כי תנאי לזכאות לגמלת זקנה מיוחדת הינו היות התובעת תושבת ישראל במשך 24 חודשים רצופים, דבר שלא התקיים בה במועד הגשת תביעתה לנתבע.

בית-הדין דחה את תביעתה של התובעת לגמלת זקנה מיוחדת בשל כך שהוגשה טרם חלוף 24 חודשים מהמועד בו הוכרה התובעת כתושבת ישראל. באשר לטענות התובעת שעניינן תכליות של הגשמת עליה וערכי יסוד, הרי אלה מתגשמות גם במסגרת הסכם 1980.

לא-זו-אף-זו, הצורך בתושבות רצופה של 24 חודשים כתנאי לתשלום גמלת הזקנה המיוחדת כפי שדורש הסכם 1980 אינו מונע הגשמת התכליות עליהן מצביעה התובעת, אלא ניתן להסבירו כאמצעי לגיטימי למניעת אפשרות של ניצול לרעה של הגמלאות על-ידי מי שחוק השבות לא חל עליו.




11. האם התובעת מוגדרת כזכאית לגמלת זקנה מיוחדת לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (ב"ש) 49833-12-11 {מריה ריבציוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.03.13)} נדונה השאלה האם התובעת זכאית לגמלת זקנה מיוחדת לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי.

לטענת התובעת בחודש דצמבר 2011, ביקשה התובעת ממוסד הביטוח הלאומי שיכיר בזכאותה לגמלת זקנה מיוחדת. לצד זה קיים תשלום קצבת זקנה מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי תשלום גמלת זקנה מיוחדת לציבורים מיוחדים במסגרת הסכמים להענקת הטבות סוציאליות.

לטענת הנתבע, טרם חלפו 24 חודשים מיום הכרת התובעת כתושבת ישראל ועד למועד הגשת התביעה והתובעת איננה זכאית למעמד מכוח חוק השבות.

בית-הדין דחה את בקשת התובעת כי במועד הגשת התביעה לגמלת זקנה מיוחדת לא עמדה בתנאי הקובע בהסכם 1980 המכיר בזכותם של הבאים לישראל לאחר הגיעם לגיל המזכה ושלא מכוח חוק השבות, לגמלת זקנה מיוחדת, בתום תקופת תושבות של 24 חודשים. עד לקבלת אשרה א/5 בחודש אוקטובר 2011, אין רואים בתובעת "תושב".

בית-הדין ציין, כי בפסק-הדין של בית-הדין הארצי 257/10 {המוסד לביטוח לאומי נ' עזבון המנוחה אנה ידניק ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.01.12)}, הכיר בית-הדין הארצי בהבחנה בין אלה שנכנסו לארץ שלא במסגרת חוק השבות, לבין אלה שהוכרו כתושבים מכוח אותו חוק, כהבחנה רלוונטית לצורך הענקת הטבות סוציאליות.


12. האם התובע זכאי לתשלום קצבת ניידות כ"חסר רכב" לפי חוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (חי') 19531-07-10 {אהוד שמשון פרקש נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.13)} נדונה השאלה האם התובע זכאי לתשלום קצבת ניידות כ"חסר רכב" לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי?

התובע טען כי יש לאשר לו קצבת ניידות כ"חסר רכב". ככל שמשרד העבודה והרווחה אינו משלם לתובע גמלת סיעוד, תשולם גמלת הניידות לחסר רכב.

הסכם בין משרד האוצר לבין נציגי הנכים, בעניין גמלת ניידות, נחתם ביום 01.06.77 לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי אשר נקרא הסכם הניידות. לפי הסכם הניידות, מי שעומד בתנאי ההסכם זכאי לקבל זכויות שונות כגון הלוואה עומדת לרכישת רכב, קצבת ניידות חודשית, סיוע לרכישת מתקנים ואביזרים מיוחדים ועוד.

תשלום גמלת הניידות נועד לסייע במימון תחליף לרגליים שאינן מתפקדות כראוי על-מנת להקל על ניידות המוגבל {ראה דב"ע נה/0- 76 המוסד לביטוח לאומי נ' עליזה טן-פי, פד"ע כט 3}.

לטענת הנתבע, התובע אינו זכאי לקצבת ניידות כמי שהינו "חסר רכב" משום שלא היה זכאי לקצבת שירותים מיוחדים, זאת לפי סעיף 15(ב)(1) להסכם הניידות. תביעת הניידות מותנית באישור תביעת הקצבה לשירותים מיוחדים.

בית-הדין פסק כי התובע זכאי לתשלום קצבת ניידות כ"חסר רכב" שנשללה ממנו החל מיום 01.01.10, לאחר שהסיבה היחידה בעטיה קצבה זו נשללה מהתובע היא העובדה שבאותו מועד לא היה זכאי לקצבת שירותים מיוחדים, ופסק-דין קבע כי קצבת השירותים המיוחדים נשללה מהתובע שלא כדין.

13. האם התובעת זכאית לתשלום גמלת זקנת ולהשלמת הכנסה מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (ת"א) 28729-12-11 {אנה נפתלייבה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.11.12)} נדונה השאלה האם התובעת זכאית לגמלת זקנה מיוחדת ולהשלמת הכנסה מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי.

התובעת טענה כי הנתבע שגה משהחליט לדחות את תביעתה לגמלת זקנה מיוחדת. זאת, שכן ההסכם אליו הפנה בהחלטתו {הסכם 1980} בוטל בהסכם מאוחר יותר {בשנת 1988}, אשר נחשב להסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות , ולפיכך הסכם 1980 אינו חל עליה.

עוד טענה התובעת, כי תחולתו של הסכם 1988 לא צומצם רק לתושבי ישראל אשר עלו ארצה לפי חוק השבות, אלא הסכם זה חל גם על מי שקיבל את תושבותו לפי חוק הכניסה לישראל.

הנתבע טען כי, על התובעת חל הסכם 1980 ולפיכך החלטתו בדין יסודה. לגישתו, הסכם 1988 חל רק על עולים מכוח חוק השבות, ולפיכך אינו רלוונטי לתביעתה של התובעת. הנתבע הדגיש להסרת ספק כי לא די במגוריה של התובעת בישראל בין השנים 2010-2004, טרם שהוכרה כתושבת, על-מנת למלא אחר תכלית ההסכם.

הנתבע הבהיר כי התובעת תהא זכאית לקצבת זקנה מיוחדת לאחר חלוף 24 חודשים מהמועד בו הוכרה כתושבת, בעצם לאחר חודש יוני 2012, ובתנאי שתגיש תביעה מתאימה ותעמוד במבחן ההכנסה.

בית-הדין קיבל את התביעה וקבע כי התובעת עונה לקריטריונים המופיעים בסעיף 3(א)(3) להסכם 1988 {הנובע מכוח סעיף 9 לחוק} והוא מעגן את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להחליט על מתן הטבות סוציאליות לאוכלוסיות מסויימות שלא לפי החוק העוסק בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות, ולפיכך זכאית התובעת לגמלת זקנה מיוחדת לפי הסכם זה.

בית-הדין הסביר את קביעתו בכך שבהתאם למבוא להסכם 1988, כריתתו נובעת מביטולו של הסכם 1978 על-ידי הסוכנות היהודית, ומנכונותו של המוסד להמשיך ולשלם גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות "לעולים ולקבוצות אחרות שאינם מבוטחים לפי החוק".

נובע מכך כי הסכם 1988 שהינו הסכם מאוחר להסכם 1980 ומטפל באותו נושא נועד להקיף את שתי האוכלוסיות שטופלו במסגרת הסכם 1980 ובמסגרת הסכם 1978, ולהתייחס הן לקבוצת ה"עולים" מכוח חוק השבות, והן ל"קבוצות אחרות" אשר חוק השבות אינו חל עליהן.

14. האם התובע זכאי לחדש את קצבת הניידות עם שובו של התובע לארץ אחרי יותר משישה חודשים מחוץ לארץ?
ב- ב"ל (חי') 3852-08-10{אוהד שלו אגרט נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.10.12)} נדונה השאלה האם היה מקום לחדש את קצבת הניידות עם שובו של התובע לארץ אחרי יותר משישה חודשים מחוץ לארץ?

התובע טען כי חובתו של הנתבע לשלם לתובע קצבת ניידות, כפי שנקבע בהחלטות הוועדה הרפואית איננה קשורה להחזר ההלוואה העומדת, וגם אם יטען הנתבע כי בדרך זו הוא גובה את ההלוואה, הרי שדבר זה נעשה בניגוד לדין, מה גם שסכומי קצבת הניידות שנמנעים מהתובע עברו משכבר את סכומי ההלוואה.

עוד טען התובע כי, לחילופין, גם אם יקבע בית-הדין, כי אי-מתן ההודעה על יציאה מהארץ לחו"ל מהווה הפרת הסכם הניידות, הרי שהפעלת הסנקציה של שלילת קצבת ניידות איננה מידתית והיא לא מופעלת בתום-לב.
הנתבע טען כי התובע חייב להחזיר את ההלוואה העומדת החל מן התאריך הקובע וכל עוד לא עשה כן, תופסק קצבת הניידות.

בהתאם לסעיף 20(א)6 להסכם הניידות, תשלום קצבת הניידות יופסק מהיום הראשון לחודש הראשון שלאחר החודש שבו מלאו שישה חודשים רצופים מיום שהמוגבל בניידות יצא את ישראל.

עוד טען הנתבע כי בהתאם לסעיף 12(ב)3 להסכם הניידות הנתבע רשאי לדרוש החזר ההלוואה העומדת אם המוגבל בניידות יצא את הארץ לשישה חודשים לפחות.

בית-הדין קיבל את התביעה, בין-היתר, מהסיבות כי החלטת הנתבע שלא לחדש את קצבת הניידות ולהתנות את חידושה בכך שהתובע יגיע להסדר לעניין ההלוואה העומדת ניתנה בחוסר סמכות, ומכאן שהיא בטלה.

מלכתחילה היה מדובר בסמכות שבשיקול-דעת ולא חובה, לכך שמנהלת מחלקת ניידות סברה שהיה מקום שלא לדרוש את החזר ההלוואה לאור הנסיבות והנכות הקשה ולכך שהתובע הגיש בקשה לדחיית ההחזר ולא קפא על שמריו.

עוד מוסיף בית-הדין, כי בהתאם לסעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי נחתם ביום 01.06.77 הסכם בעניין גמלת ניידות בין משרד האוצר לבין נציגי הנכים. הלכה פסוקה היא כי תכלית תשלום גמלת הניידות הינה לסייע במימון תחליף לרגליים שאינן מתפקדות כראוי על-מנת להקל על ניידות המוגבל {ראה גם דב"ע נה/0-76 המוסד לביטוח לאומי נ' עליזה טן-פי, פד"ע כט 3}. לצורך המטרה והתכלית הזאת בא לעולם הסכם הניידות.


15. האם התובעת מוגדרת כזכאית לגמלת זקנה מיוחדת מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (נצ') 26743-03-12 {ולנטינה מיאסניקוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.10.12)} נדונה השאלה האם התובעת זכאית לגמלת זקנה מיוחדת מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי?

התובעת הגיעה לארץ ביום 21.10.09 ומאז התגוררה עם בתה לינה. התובעת לא היתה זכאית ל"אשרת עולה" כהגדרתה לפי חוק השבות.

ביום 01.12.11 קיבלה התובעת מעמד של תושבת ארעית ומייד לאחר קבלתה הגישה התובעת את בקשתה לגמלת זקנה מיוחדת מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי אשר נדחתה על-ידי הנתבע.

הנתבע טען כי התובעת לא קיימה את התנאים שבהסכם מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי, שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, לעניין תשלום קצבאות זקנה מיוחדות, שחל על תושב ישראל שחוק השבות לא חל עליו. זאת, מאחר שטרם חלפו 24 חודשים מהיום שבו הוכרה התובעת כתושבת ישראל.

בית-הדין קיבל את בקשת התובעת מכיוון שהתובעת מקיימת את תנאי סעיף 3(א)(3) להסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות שנחתם בין ממשלת ישראל לנתבע בשנת 1988.

התובעת היא אישה לא נשואה, לא מבוטחת בביטוח זקנה ותושבת ישראל, ולפיכך היא זכאית לגמלת זקנה מיוחדת, וזאת החל מיום 01.12.11.

16. האם המערער זכאי לבחינה נוספת של הוועדה הרפואית לגבי גימלת ניידותו?
ב- ב"ל (חי') 48235-09-11 {אדוארד נג'אר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.07.12)} נדונה השאלה האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק-הדין והאם בזאת המערער זכאי לבחינה נוספת של הוועדה הרפואית לגבי גמלת ניידותו.

המערער טען כי בהחלטת הוועדה נפל פגם משפטי בכך שהוועדה הסתפקה ברישום הליקויים מהם סובל המערער והמקובלים בענף הנכות הכללית, אך לא ציינה מהם הליקויים לפי הסכם בדבר גימלת ניידות, וזאת למרות שהטופס המובנה שבו נרשמה החלטת הוועדה מקדיש מקום מיוחד לצורך כך. משלא מילאה הוועדה את הטופס באופן מלא לא השלימה את מלאכתה.

המשיב טען כי נקבעו לאדם אחוזי מוגבלות בניידות לפי ההסכם בדבר גמלת ניידות שנערך בשל מחלת הפוליו שבה לקה, רשאי הוא לבחור אם התשלומים שישולמו לו לפי חוק זה יחושבו לפי אחוזי המוגבלות בניידות, או לפי אחוזי הנכות שנקבעו לו לפי סעיף-קטן (ב) {לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (אחוזי מוגבלות בניידות)}.

עוד הוסיף המשיב כי הוועדה נשוא הערעור יצאה ידי חובתה משמילאה אחר הוראות פסק-הדין ומשמילאה חובותיה על-פי דין בסיס לדרישת המערער כי תמלא את כל הטבלאות הקיימות בטופס הבדיקה.

בית-הדין דחה את הערעור מהסיבה כי הוועדה לא נדרשה על-פי הוראות פסק-הדין להתייחס לשיתוקים ולפגימות אליהן מתייחס הערעור באופן מובחן הרי שאין לומר כי נפל פגם משפטי בהחלטתה.

17. האם המערער זכאי לבחינה נוספת של הוועדה הרפואית לגבי גמלת ניידותו?
ב- ב"ל (נצ') 49236-12-11 {ראיף שיבלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.07.12)} נדונה השאלה האם המערער זכאי לבחינה נוספת של הוועדה הרפואית בעניינו לגבי גמלת ניידותו.

המערער טען כי עבר ניתוחים בעמוד השדרה ובברכו ובשל מצבו, לוקה המערער בניידותו והוא פנה למשיב בתביעה להטבה על-פי הוראותיו של ההסכם בין ממשלת ישראל לבין המשיב, בדבר גמלת ניידות, אשר הוסכם מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי.

בהתאם להוראות הסכם הניידות, הועמד המערער לבדיקת וועדה מחוזית לענייני ניידות, ביום 31.08.11. הוועדה המחוזית החליטה כי מצבו של המערער אינו מתאים ליישום על-פי פריט כלשהו מרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות.

לאחר שערר על החלטת הוועדה המחוזית נדחה, מגיש המערער את ערעורו זה על דחיית הערר.

בית-הדין החליט לקבל את הערעור וכי מוצדק להחזיר את עניינו של המערער אל הוועדה כדי שהוועדה תסביר, באופן שיהיה יכול להיות מובן גם למי שאינו רופא, כיצד מתיישבת קביעת הוועדה על העדר נזק במערכת העצבים המרכזית עם ממצאי בדיקת ה- EMG מיום 15.02.10.



18. האם הביטוח הלאומי זכאי להחזר מהנתבע על הלוואות והטבות שנתן לו?
ב- ב"ל (חי') 356-08 {המוסד לביטוח לאומי נ' מוחמד ח'טיב, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.06.12)} נדונה השאלה האם התובע זכאי להחזר הלוואות והטבות שנתן לנתבע.

התובע טען כי היה על הנתבע להחזיר את הרכב בתום 14 חודשים מיום הפטירה של המנוח, אחרת ההלוואות צוברות ריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

עוד הוסיף התובע כי משהנתבע לא החזיר את החוב במועד הרי שעליו להחזיר את החוב הנותר וגם את הריבית שהצטברה סמוך למועד הגשת התביעה.

הנתבע טען כי הסכומים שתובע המוסד לביטוח לאומי מוכחשים שכן הם חושבו בניגוד ו/או תוך התעלמות מהוראות הסכם הניידות והסדר קרן ההלוואות.

עוד טען הנתבע כי התובע לא עשה דבר וחצי דבר להקטנת נזקיו ופעל בחוסר תום-לב, עת בחר להשאיר את הרכב בחצר ביתו של הנתבע תוך הקפאת חידוש רישיון הרכב.

בית-הדין החליט לקבל את תביעת התובע, לפיה על הנתבע להשיב לתובע את ההלוואות אשר ניתנו לבנו המנוח של הנתבע, כאשר מסכום זה יש להוסיף ריבית בהתאם לסעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 ולהפחית את הכספים אשר התקבלו במוסד לביטוח לאומי לאחר מכירת הרכב.



19. האם התובעת זכאית לגמלת זקנה מיוחדת מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי?
ב- ב"ל (ת"א) 11524-04-11 {סבטלנה אלימדזנוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.01.12)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לקצבת זקנה מיוחדת והאם חל על התובעת הסכם 1988 או הסכם 1980 והאם החלטת הנתבע למנות 24 חודש מהמועד בו הוכרה כתושבת ישראל לשם קבלת קצבת זקנה מיוחדת, ניתנה כדין.

התובעת הגישה תביעה לגמלת קצבת זקנה מיוחדת ביום 22.03.11 וכן ביום 08.08.11 ונדחתה בנימוק שטרם חלפו 24 חודש מיום שהוכרה כתושבת ישראל.

הנתבע טען כי אין לאשר קצבת זקנה מיוחדת לתובעת מאחר וטרם חלף המועד המאפשר לה קבלת הגמלה.

בית-הדין החליט לדחות את התביעה מהסיבה כי התובעת קיבלה רישיון ישיבה א/5 רק ביום 18.08.10 ושהייתה קודם היתה באשרת תייר, הרי שהתובעת לא השלימה 24 חודשים כנדרש בהסכם 1980 ובדין דחה הנתבע את תביעתה.

בית-הדין הסביר את הכרעתו בכך שתושב ישראל שאינו מבוטח בביטוח זקנה ואינו זכאי לגמלת קצבה מאחר ועלה לאחר גיל 62-60 בהתאם לחודש לידתו יהיה זכאי לגמלת זקנה מיוחדת בתנאים שנקבעו בהוראות ההסכמים שנחתמו מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי.