botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ייעוד הגמלה - תשלום למי שסיפק מצרכים חיוניים (סעיף 309 לחוק)

סעיף 309 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"309. תשלום למי שסיפק מצרכים חיוניים
זכאי לקצבה לפי פרקים ה', ט' או י"א, שנפטר בלי שגבה את מלוא הקצבה המגיעה לו ובלי שהשאיר אחריו שאירים או תלויים, ישולם למי שיוכיח, להנחת דעתו של המוסד, שסיפק לזכאי בשנה האחרונה לפני הפטירה מצרכים או שירותים שהיו חיוניים לו ולא שולם בעדם, סכום שלא יעלה על סכום הקצבה בעד ששת החודשים האחרונים לפני הפטירה."

על-פי סעיף 2 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998, הוכחת הזכות לגמלה יכולה להיעשות על-ידי תובע הגמלה בעצמו או אפוטרופסו.

התקנות קובעות כי יכול שהתביעה תוגש שלא בידי אלה המאוזכרים בסעיף 2 אלא על-ידי אדם אחר, מאחר שהמבוטח נמצא לקוי גופנית, נפשית או שכלית {תקנה 3} ובלבד שהאדם האחר יבקש להתמנות למקבל גמלה לפי סעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי.

זאת ועוד, סעיף 304 לחוק מאפשר למוסד למנות כמקבל גמלה "את מי שבהחזקתו או בהשגחתו נמצא הזכאי או אדם אחר...". מינוי מקבל הגמלה טעון התייעצות עם פקיד השיקום.
חריג לכללים שנקבעו בסעיפים דלעיל הוא סעיף 309 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי זכאי לקצבה שנפטר לפני שגבה את מלוא הקצבה המגיעה לו ומבלי שהשאיר אחריו שאירים או תלויים, ישלם המוסד למי שהוכיח כי סיפק לזכאי בשנה האחרונה לפני מותו מצרכים או שירותים שהיו חיוניים לו.

ב- דב"ע מה/0-86 {לאה ציפקיס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 165} נקבע כי מי שסעד מבוטח בבית-החולים אינו יכול להיחשב כמי שסיפק לזכאי מצרכים או שירותים.

דווקא לשונם של הסעיפים השונים, העוסקים בתשלום גמלה לצדדים שלישיים, לאחר פטירתו של הזכאי וזאת, במקרים מסויימים וחריגים יש בהם כדי ללמד על הכלל לפיו, הזכות לגמלה בכסף שהתגבשה איננה עוברת בירושה אלא אם נקבע אחרת בחוק משיקולים המצדיקים זאת ובכלל זאת, שיקולים מוסריים של דאגה לשאירים {להבדיל מהיורשים} שהיו תלויים בנפטר ונזקקים "לתקופת הסתגלות" לאור תלותם בגמלתו {סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי} או משיקולים מוסריים ותועלתניים הבאים לתמרץ צדדים שלישיים לדאוג לצרכיו של הנזקק ולתגמל אותם, ולו באופן חלקי על דאגה זו {סעיף 309 לחוק הביטוח הלאומי; ב"ל (ת"א) 6040/04 עזבון המנוחה הגב' הדביג שפיצר ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2006(1), 1648 (2006)}.

ב- עב"ל 442/99 {עזבון המנוחה אנטה פרחי ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(2), 671 (2002)} נקבע כי במקרה בו אין שאירים, הלך המחוקק על-פי התכלית החקיקתית, לפיה אין הגמלה עוברת בירושה. יוצא-מן-הכלל הוא המקרה בו יזכה בקצבה מוגבלת, מי שסיפק מצרכים או שירותים חיוניים לנפטר בנסיבות המצוינות בסעיף 309 לחוק.

דבר התואם בהחלט את ערכיה הסוציאליים של מדינת ישראל, אין בה פגיעה בזכות הקניין.
ב- דב"ע נו/0-306 {שלמה קטש נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 97(2), 126 (1997)} נקבע כי בדיני הביטחון הסוציאלי בישראל העדיף המחוקק את טובתם ורווחתם של שאירים או תלויים בעובד או במבוטח, על פני יורשים שלהם. מטעם זה נקבעה אי-תחולה של דיני הירושה הכלליים, באופן מוחלט או באופן מסוייג, בנושאים שונים שהוסדרי בדיני הביטוחון הסוציאלי.