botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תשלום גמלה - הנמצא בחוץ לארץ (סעיף 324 לחוק)

1. הדין
סעיף 324 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"324. הנמצא בחוץ לארץ (תיקונים: התשס"ג (מס' 5), התשס"ט (מס' 3))
(א) הנמצא בחוץ לארץ למעלה משלושה חודשים, לא תשולם לו קצבה בעד הזמן שלמעלה משלושת החודשים הראשונים, אלא בהסכמת המוסד; ואולם רשאי המוסד לשלם את הקצבה, כולה או מקצתה, לתלויים בו.
(ב) נמצא זכאי לקצבה בישראל, לא תשולם לו תוספת לקצבה בעד תלוי כמשמעותו בסעיפים 200, 201 ו-247 ובעד ילד כמשמעותו בסעיף 252(ב), הנמצאים בחוץ לארץ למעלה מעשרים וארבעה חודשים רצופים, בעד פרק הזמן שמתום עשרים וארבעה החודשים האמורים, אלא בהסכמת המוסד."

2. דרישת ה"תושבות" בישראל
בית-הדין הארצי לעבודה עמד לא אחת על הטעם שביסוד דרישת התושבות בענף הביטחון הסוציאלי. לדבריו, "תנאי התושבות בישראל כתנאי לתחולה של מירבית ענפי הביטוח לפי החוק מושתת, בין השאר, על הזיקה היציבה שבין המבוטחים לבין המדינה, זיקה שאין בה מהזמניות או מהארעיות, והיוצרת מחוייבות של החברה כלפי המבוטחים בתחום הביטחון הסוציאלי" {דב"ע (ארצי) נד/0-233 המוסד לביטוח לאומי נ' רדואן, פד"ע כח, 103, 112}.

חוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר את המונח "תושב". על-כן "נדרשת פרשנות תכליתית למושג "תושב ישראל" בשים-לב להיותו מושג מסגרת, רב פנים ותלוי הקשר. בהתאם, תיעשה פרשנותו על-פי תכלית החוק בכללותו ולאור מטרותיה של ההוראה הספציפית בה הוא נטוע" {עב"ל (ארצי) 83/06 ג'אן טייץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.09)}.

בית-הדין הארצי לעבודה עמד בעניין טייץ על המגמה שבדין להגמשת פרשנות המונח "תושב ישראל" וקבע:

"כך דרך-כלל, כך במיוחד בעידן הגלובליזציה בו מתקיימת ניידות תכופה ולעיתים אף קבועה ברחבי העולם, אין לשלול מציאות לפיה יהיו לאדם זיקות מהותיות לישראל, גם אם הוא מחלק עיתותיו בשהייה בארץ ומחוצה לה, כשם שאין לשלול בהכרח תושבות כפולה, בדומה לאזרחות כפולה. במסגרת זו ובהיותם חלק אינטגראלי מתופעה כלל עולמית זו, רבים וטובים מאזרחי ישראל ותושביה, צעירים ומבוגרים כאחד, עושים תכופות בביקורי בני משפחה הפזורים ברחבי תבל, וטועמים טעמו של "העולם הגדול" בהתפתחותם המקצועית והעסקית לצרכי לימודים, או עבודה מחוץ לישראל, כמו גם בידע שהם מביאים עמם לקהילה הבינלאומית.

על רקע זה, מוצאת ביטויה המגמה שבדין להגמשת פרשנות המונח "תושב ישראל" אף בהוראות חוק הביטוח הלאומי, במסגרתן מוכרת שהות ממושכת של תושב ישראל בחוץ לארץ, מבלי שתישללנה זיקתו לישראל וזכותו לגמלה, כגון בסעיפים 324 ו- 324א לחוק. זאת מתוך נקודת מוצא לפיה, עצם שהייתו של אזרח ישראל בחו"ל לצרכי עבודה, לימודים או ריפוי וכל כיוצ"ב, אין די בה כדי להסיט "מרכז חייו" של אדם מחוץ לישראל ובכך למנוע ממנו מיצוי זכויותיו הסוציאליות כ"תושב ישראל"."

ב- עב"ל (ארצי) 28253-02-12 שמואל שפינט נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.06.13)} הרחיב בית-הדין הארצי לעבודה את האופן בו תיקבע תושבותו של אדם. וכדבריו:

"המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכוח החוק הינו מבחן מרכז החיים, הנבדק לפי מירב הזיקות. למבחן זה שני פנים: ההיבט האובייקטיבי - הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיזית; וההיבט הסובייקטיבי - הבוחן מה היתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו, להבדיל משהות ארעית או זמנית. היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל..."

במסגרת המגמה שבדין להגמשת פרשנות המונח "תושב ישראל", הכיר בית-הדין הארצי לעבודה בשהייה ממושכת של תושבי ישראל בחו"ל לצורכי עבודה או לימודים, באופן שאין בו כדי לשלול את מעמדם כ"תושבי ישראל" {ראה למשל עב"ל (ארצי) 212/08 זליקסון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.03.09); ראה גם ב"ל (חי') 23691-01-13 אולג ישראליאוב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(4), 3755 (2014)}.

בעניין טייץ, אף הוכרה תושבותה של מבוטחת, שחלקה מחצית מזמנה בין ישראל לארצות הברית, שם עסקה כמתווכת דירות עצמאית ולא כעובדת חברה ישראלית, בין-היתר משנקבע כי נכסיה ונכסי בעלה מצויים בישראל ובני הזוג מגלים תרומה ומעורבות בחיי הקהילה בישראל {ראה גם ב"ל (חי') 23691-01-13 אולג ישראליאוב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2014(4), 3755 (2014)}.

ב- עב"ל (ארצי) 28253-02-12 {שמואל שפינט נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.06.13)} קבע בית-הדין כי המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכוח החוק הינו מבחן מרכז החיים, הנבדק לפי מירב הזיקות.

למבחן זה שני פנים: ההיבט האובייקטיבי - הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיזית; וההיבט הסובייקטיבי - הבוחן מה היתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו, להבדיל משהות ארעית או זמנית.

היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל.

הבחינה צריכה להיעשות כאשר נתונים את הדעת לסגנון החיים המשתנה ולאופי המשתנה של "תושבות" בהתאם לגיל המבוטח.

נעיר כי בפסק-הדין בעניין טייץ עמד בית-הדין על-כך שיש לפרש את המושג "תושבות" לעניין הזכאות לקצבת זקנה "לאורה של הפרשנות התכליתית הדינאמית" ו"אין לייחס פרשנות נוקשה ודווקנית למונח 'תושבות' " {ראה גם עב"ל 27822-12-11 מאיר יחיאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(1), 490 (2015)}.

סעיף 324 לחוק הביטוח הלאומי חל על מי שזכותו לקצבה הוכרה ואחר כך שהה בחו"ל יותר משלושה חודשים {בר"ע 49403-06-13 רחל לאה שורץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(3), 162 (2013)}.

ב- עב"ל 375/99 {יוסף אייזן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(3), 2227 (2002)} קבע בית-הדין כי סעיף 324 לחוק הביטוח הלאומי, העוסק בתשלום קצבה למקבל קצבה השוהה בחו"ל - אינו לעניינו, משלמערער לא קמה כלל הזכאות לקצבה שיש לדון בהמשך תשלומה. המערער גם אינו תושב ישראל שכתב אמנה כלשהו מחייבה לשלם לו קצבת זקנה בתור תושבה לשעבר.