botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

בית-דין לעבודה - תובענה של מעביד בהיעדר תובענה של עובד (סעיף 393 לחוק)

סעיף 393 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"393. תובענה של מעביד בהיעדר תובענה של עובד
עובד או התלויים בו, שהמוסד דחה את תביעתם לגמלה לפי פרק ה' ולא הגישו תובענה לבית-הדין לעבודה תוך המועד שנקבע בתקנות, הזכות בידי המעביד להגיש לבית-הדין לעבודה, בשמם, תובענה נגד המוסד תוך תקופה שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם השר."

סעיף 393 לחוק הביטוח הלאומי נושא את הכותרת "תובענה של מעביד בהיעדר תובענה של עובד", והוא מסדיר אפשרות למעסיק לבוא בנעלי העובד ולהגיש בשמו תביעה מקום ש"עובד או התלויים בו, שהמוסד דחה את תביעתם לגמלה לפי פרק ה' ולא הגישו תובענה לבית-הדין לעבודה תוך המועד שנקבע בתקנות" {בג"צ 2203/15 רמת מגשימים - מושב שיתופי של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי - נצרת, תק-על 2015(2), 1425 (2015)}.

מטרת חקיקת סעיף 393 לחוק הביטוח לאומי היתה לאפשר למעביד, במקרים בהם עובד שנפגע בתאונת עבודה ואינו מגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי שעה שהוא מגיש תביעת נזיקין אזרחית כנגד מעבידו בגין התאונה, להיכנס לנעלי העובד ולתבוע את המוסד לביטוח לאומי ובמקומו על-מנת שיוכל לנכות כל סכום המגיע לעובד מהמוסד לביטוח לאומי בגין תאונת העבודה מסכום הפיצויים שיושת עליו בתביעת הנזיקין.

אף מעיון בכותרת הסעיף "תובענה של מעביד בהיעדר תובענה של עובד", אשר מהווה מקור נוסף ללימוד תכלית החקיקה {מקור פנימי} עולה, כי תכלית החקיקה היתה לאפשר למעביד להגיש תובענה {תביעה, בקשה וכיוצא בזה} כנגד המוסד לביטוח לאומי במקום בו העובד לא הגיש תובענה {ב"ל (יר') 1819/02 צוות ברקוביץ מאגרי בניה ואח' נ' ביטוח לאומי - סניף ירושלים, תק-עב 2002(3), 7784 (2002)}.

ברגיל, למעביד יש אינטרס להוכיח כי מדובר בתאונת עבודה, על-מנת שהגמלאות המשתלמים על-ידי המוסד לביטוח לאומי ינוכו מהפיצויים הנפסקים נגדו.

על-מנת למנוע מצב בו המעביד תלוי בחסדי העובד והמוסד לביטוח לאומי, נענה המחוקק לקריאה של בית-המשפט העליון, ותיקן את חוק הביטוח הלאומי. בעקבות התיקון, סעיף 393 דהיום לחוק הביטוח הלאומי מאפשר למעביד להגיש בשם העובד-הנפגע תובענה לבית-הדין, אם דרישת הנפגע לגמלה נדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, והעובד עצמו בחר שלא להגיש תביעה לבית-הדין לעבודה {ת"א (חי') 1256/01 י' ס' ואח' נ' אמיל דהן ואח', תק-מח 2005(4), 1953 (2005); ת"א (חי') 531/95 נורית אפט נ' מיכלי כרמל בע"מ, תק-מח 98(2), 3679 (1998)}.

ב- סע"ש (ב"ש) 39422-01-13 {ויקטור קלומיטי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-עב 2013(1), 3896 (2013)} קבע בית-הדין כי במקרה דנן נמנע העובד מלהגיש תביעה - ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שלא להכיר בהחמרה במצבו. באי-פניית העובד לבית-הדין בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים עלול המעביד להיפגע בתשלום סכום גבוה יותר לעובדו בתביעת הנזיקין שהגיש העובד כנגד המעביד מאשר אילו הגיש העובד ערעור לבית-הדין על קביעת הוועדה הרפואית לעררים וזכה בה.

לפיכך, ולאור פרשנותו התכליתית את סעיף 393 לחוק הביטוח הלאומי במקרה כגון דא בו נמנע העובד הנפגע, מלהגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, מוסמך בית-הדין לדון בתביעת המעביד וחברת הביטוח שביטחה אותו בתקופה הרלבנטית כאמור בסעיף 393 לחוק הביטוח הלאומי.