botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תביעות נגד צד שלישי - זקיפת פיצויים לחשבון הגמלה (סעיף 329 לחוק)

1. הדין
סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"329. זקיפת פיצויים לחשבון הגמלה
זכאי לגמלה שקיבל מצד שלישי תשלום על חשבון פיצויים כאמור, רשאי המוסד לזקוף סכום השווה ללא יותר מ- 75% מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו; הוראות סעיף זה לא יחולו על פיצויים ששולמו לזכאי לגמלה מכוח סעיף 330."

2. כללי
על-פי המנגנון הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, משלם המזיק לניזוק את מלוא הפיצוי, והמוסד לביטוח לאומי, מפחית מסכום הגמלאות המשולמות לניזוק את החלק שהמזיק שילם במקומו, ואשר המוסד היה רשאי לתובעו מהמזיק, לו נקט במסלול הקבוע בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי {ראה גם: רע"א 2941/10 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', תק-על 2012(3), 8474 (27.08.12)}.

"הלכת המגן" {רע"א 9475/02 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.12.04)}, כוללת תכליות העומדות בבסיס חוק הביטוח הלאומי, כן גם, זכות זקיפה במארג הכולל שקובע החוק, וקווים מנחים למקרים בהם תקום למוסד לביטוח לאומי החובה להפעיל את זכות-הזקיפה.
חוק הביטוח הלאומי קובע מנגנון להסדרת משולש היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי, הניזוק והמזיק. חוק הביטוח הלאומי קובע מערך תשלומים מאוזן, וכולל הוראות נורמטיביות, אשר נועדו לשרת הן תכליות "נזיקיות" והן תכליות "סוציאליות".

הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי נועדה לתת מענה לחשש מפני פעולת הניזוק בשני שלבים, קבלת מלוא הפיצוי מהמזיק ללא ניכוי תגמולי המוסד, ולאחר-מכן פניה למוסד לביטוח לאומי לקבלת גמלאות.

הפעלת זכות-הזקיפה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, משיבה את האיזון למשוואה. הניזוק אינו זוכה פעמיים והמזיק אינו נדרש לשלם פעמיים. בד-בבד, עמד בית-המשפט בהלכת המגן על הקשיים שמעוררת הפעלת ההסדר הקבוע בסעיף לחוק 329 הביטוח הלאומי, על רקע תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי, קשיים אשר עמדו ביסוד ההלכה שנפסקה בשנות ה- 70 {ראה: ע"א 255/74 המוסד לביטוח לאומי נ' אלמוהר, פ"ד כט(1), 11 (1974) (להלן: "הלכת אלמוהר")}.

ניתן יהיה לזהות את אותם מקרים שבהם תקום למוסד לביטוח לאומי חובה להפעיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.

בהתאם לשני מבחנים מצטברים, מבחן סובייקטיבי ומבחן אובייקטיבי. המבחן הסובייקטיבי יתמקד בבירור רצונו האמיתי של הנפגע, אם רוצה הנפגע לוותר על גמלאותיו ולקבל את מלוא הפיצוי מן המזיק.

המבחן האובייקטיבי, שנועד לבטא את תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי, יתמקד בבחינת נפקויות הויתור בפועל. בהקשר זה רשאי יהיה המוסד לביטוח לאומי לנהוג על-פי הנחת עבודה, כי התשלום העיתי באמצעות גמלאות עדיף על פני הפיצוי החד-פעמי.

אלא שהנחה זו היא אך נקודת מוצא ולא נקודת סיום ואין המוסד יכול להתנער מן החובה להחיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, באותן המקרים המיוחדים, גם אם חריגים, שבהם תכלית החוק תומכת בכך.

הטעם העיקרי שבגינו יש להפעיל את הסדר הזקיפה הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי נעוץ בכך שהניזוק קנה לו כפל פיצוי שלא כדין, תוך הפרת ההתחייבויות אותן נטל על עצמו כלפי המזיק בהסדר הפשרה.

במקרים רבים יש אף בעובדה שהמוסד נוקט בהימנעות גורפת מהפעלת המנגנון הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, כדי השלמה עם תוצאות ההפרה של ההתחייבות שנטל על עצמו הניזוק כלפי המזיק.

ראוי כי המוסד לביטוח לאומי יפעל בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.

הפרת הסכם פשרה על-ידי הנפגע עשויה לבוא בגדר אותן נסיבות המחייבות את המוסד להפעיל את זכות-הזקיפה.

המבחן האובייקטיבי מתמלא אף הוא, בין קצבת הניידות לבין קצבת הנכות הכללית. שתי הקצבאות הן קצבאות סוציאליות, שנועדו למלא צרכים חיוניים, ומשכך אין מקום לשלול מראש את הפעלת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, מקום בו מדובר בקצבת הנכות הכללית.

יש לציין כי הפעלת זכות-הזקיפה על-ידי המוסד עדיפה על האפשרות שהנפגעת תחוייב, מכוח ההסכם עליו חתמה, להשיב למבטחות סכום חד-פעמי.

היתרון שבקבלת תגמולי הביטוח הלאומי בעתיד עשוי להיות בטל בשישים מול הנטל המיידי.
מקום בו מדובר בניזוק שזכה לכפל-פיצוי בעקבות הצהרה שאינה נכונה והפר התחייבות שאותה נטל על עצמו כלפי המזיק, האינטרס הראשון והמיידי שיש להגשים הוא החזרת "האיזון המשולש" על כנו בדרך של שלילת כפל הפיצוי ישירות מידי הניזוק.

האמצעי הנכון והיעיל ביותר לעשות כן הוא, כאמור, הפעלת זכות-הזקיפה המסורה למוסד לביטוח לאומי על-פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.

הפרת האיזון מחייבת את המסקנה לפיה יש להורות למוסד על הפעלת זכות-הזקיפה העומדת לו מכוח סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, בנוגע לגמלאות ששילם המוסד וישלם לנפגעת בעקבות התאונה.

אינטרס הציבור, מורה כי אין להפעיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי במקרה שלא התקיימו החריגים שהם מצומצמים להפעלת הסעיף.

המנגנון להסדרת היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין הצד השלישי הוא בראש ובראשונה פועל יוצא של ההסדר הסטטוטורי, ובתקופות מסויימות, היה גם נשוא ההסכם שנחתם בין חברות הביטוח המסחרי לבין המוסד לביטוח לאומי.

הניזוק אינו זוכה בכפל פיצוי והמזיק אינו נדרש לשאת בכפל פיצוי, שהרי המוסד בא על סיפוקו בדרך של זקיפת מירב הגמלאות.

הוראות ברורות אלה בחוק ובפסיקה זכו ליישום מסתייג במהלך השנים, שהגיונו ברתיעה מפני עצם האפשרות כי הנפגע יוותר על תגמוליו.

ביטוי של ממש לרתיעה זו בא לכלל ביטוי בהלכת אלמוהר, כאשר בתשלום חד-פעמי טמונה הסכנה של הוצאת הכספים ובזבוזם בבת-אחת או הפסדם כתוצאה מהשקעה לא בטוחה או לא טובה.
גמלאות המוסד נכפות על הנפגע, גם מקום בו אין הוא חפץ בהן ומעדיף להיטיב את נזקיו בדרך של קבלת פיצוי חד-פעמי מאת המזיק.

בהלכת המגן בא לכלל מימוש הצורך לתחום את גבולותיה של הלכת אלמוהר. הניזוק המקבל תשלום חד-פעמי מהמזיק ונותר בלא גמלאות {או עם גמלאות מופחתות} יעשה שימוש בלתי-מושכל או בלתי-זהיר בכסף.

בית-המשפט העליון ציין בעניין הלכת המגן, כי אין הצדקה מבוררת לסטות מהלכת אלמוהר כעניין של מדיניות, וכי אין להורות למוסד לביטוח לאומי להפעיל את זכות-הזקיפה הקנויה לו בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי כעניין שבשגרה.

עם-זאת, ראה בית-המשפט העליון צורך להבהיר כי במקרים המתאימים יש צורך ויהא מקום לעשות שימוש בהוראת הזקיפה.

השיקול הסוציאלי שעמד ביסוד הלכת אלמוהר, לאמור הצורך להגן על האינטרס הציבורי הנוגע לצורך להגן על עניינו של הניזוק אינו חזות הכול.

את השיקול הסוציאלי יש לאזן אל מול אינטרסים אחרים. תשלום עתי חלף תשלום חד-פעמי. יש בתפישה זו משום פגיעה קשה באוטונומיה של הפרט והיא מבטאת חוסר אמון ביכולתו לנהל את ענייניו בדרך רציונאלית.

במקרים רבים יש אף בעובדה שהמוסד נוקט בהימנעות גורפת, מהפעלת המנגנון הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, כדי השלמה עם תוצאות ההפרה של ההתחייבות שנטל על עצמו הניזוק כלפי המזיק.

גם האפשרות שהמזיק, מכוח הסכמים שבינו לבין הניזוק, יפנה אל הניזוק ויתבע ממנו, בסכום חד-פעמי, את החזר מקצת מן הפיצויים שנשתלמו לידיו אינה משרתת אינטרס סוציאלי מבורר.
היא מחייבת, בדיעבד, את הניזוק, להשליש בידי המזיק סכום חד-פעמי, לעיתים נכבד מאוד. חיוב כזה עשוי תכופות להעמיס על כתפי הניזוק נטל כבד אם כבר השתמש בחלק מן הפיצויים.

היתרון שבקבלת תגמולי הביטוח הלאומי בעתיד עשוי להיות בטל בשישים מול הנטל המיידי.

בבחינת השיקולים כולם, כך הודגש בעניין המגן, צריך הדגש להיות מושם על עניינו של הנפגע.

3. האם טענת קיצור תוחלת חיים שעמדה למזיק ביחס לניזוק עומדת לו גם בתביעה של המוסד לביטוח לאומי כאשר זה בא בנעליו, והאם יש לקזז סכומי פיצויים ששולמו לניזוק ישירות על-ידי המזיק מהסכום המשתלם למוסד לביטוח לאומי מידיו?
ב- ע"א 5884/08 {כפר ויתקין מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.08.10)} השאלות הנדונות הם, האם טענת קיצור תוחלת חיים שעמדה למזיק ביחס לניזוק עומדת לו גם בתביעה של המוסד לביטוח לאומי כאשר זה בא בנעליו, והאם יש לקזז סכומי פיצויים ששולמו לניזוק ישירות על-ידי המזיק מהסכום המשתלם למוסד לביטוח לאומי מידיו?

המערערים טענו כי בית-המשפט המחוזי שגה בקביעותיו השונות. יש להתחשב בקיצור תוחלת חייו של הנפגע כפי שהוכח בחוות-הדעת בעניין הנכות הנפרולוגית. זאת, כיוון שהטענה עמדה למערערים נגד הנפגע אילו נתבעו על ידיו וממילא הוא הדין בתביעת שיבוב שבמסגרתה בא המוסד בנעליו.
בד-בבד, הטענה בדבר תוחלת החיים הצפויה לנפגע נתמכת בחוות-דעת רפואית שלא נסתרה. ביחס לנכות הנוירולוגית נטען, כי שגה בית-המשפט בכך שהעדיף את המומחה מטעם המוסד, שבניגוד למומחה מטעם המערערים אינו מומחה נוירולוגי.

עוד טענו המערערים, כי הנכות התפקודית שנקבעה שגויה אף היא, וראיה לכך מצויה בעובדה שהכנסתו של הנפגע רק הלכה והשביחה מאז התאונה {למעט בשנת 1999}.

המשיב טען כי שגה בית-המשפט קמא בחישוב הפסדי השכר העתידיים ושגה בהחלטת הביניים שאפשרה למערערים להגיש חוות-דעת בדבר קיצור תוחלת חיים.

המשיב טען, כי באשר להפסדי השכר העתידיים נפלה מלפני בית-המשפט שגגה משולשת: ראשית, בכך שחישב את ההפסד העלול להיגרם לנפגע בעתיד על יסוד שכרו עובר לתאונה {כ- 16,000 ₪} ולא על יסוד שכרו בפועל {כ- 27,300 ₪}; שנית, בכך שאף שהנפגע עובד במלאכת כפיים נקבעה נכות תפקודית הנמוכה מהנכות הרפואית; שלישית, בכך שערך חישוב גלובלי המזכה את הנפגע {ובשלב זה את המוסד} רק במחצית הפסד ההשתכרות.

בית-המשפט דחה את טענת המערערים לפיה זכאותו של המשיב מוגבלת לסכום שאינו עולה, לכל היותר, על 75% מכלל פיצויי הניזוק. הטענה רלוונטית רק למקרה בו תביעת הנפגע מתבררת יחד עם תביעת המשיב.

מטרת ההוראה היא להבטיח לניזוק הטורח בניהול הליך משפטי נגד המזיק, שמאמציו לא ירדו לטמיון במובן זה שכל סכום הפיצוי ינוכה לטובת המשיב.

במקרה הנדון מדובר בתביעה שהגיש המשיב אשר התבררה בפני עצמה ובנסיבות אלה אין מקום להידרש להוראה שעניינה חלוקת סכומי הפיצוי בין הניזוק לבין המשיב, ומבחינה מהותית אין היא מעלה או מורידה מאומה במערכת היחסים שבין שני אלה לבין המזיק, הנדרש לשלם 100% מסכום הפיצוי.
4. מהי שאלת אחריותו של המזיק כלפי הניזוק?
ב- ע"א 3097/02 {שביט מלמד ואח' נ' קופת-חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.04)} השאלה הנדונה היא מהי שאלת אחריותו של המזיק כלפי הניזוק?

המערערים עתרו נגד מיעוט הפיצויים ועל פסיקתם בדרך של תשלומים עיתיים, במקום תשלום חד-פעמי.

המערערים עתרו כנגד החלטת בית-המשפט להורות על ניכוי מלוא תגמולי הביטוח הלאומי מסכום הפיצויים. המערערים סבורים, לעניין זה, כי המוסד לביטוח לאומי זכאי לדרוש אך מחצית מהגמלאות, בהתאם לשיעור הנזק היחסי שהושת על קופת-החולים.

ניכוי מלוא הגמלאות יביא, להתעשרותה שלא כדין של קופת-החולים, ויגרע מסכום הפיצויים הראוי.

המשיבה טענה מצידה, כי בית-משפט קמא הפריז בדמי הנזק. המשיבה סבורה, כי מרגע שהתחייבה לשאת בנזקים אפילו מקצתם קמה למוסד לביטוח לאומי זכות לתבוע את הגמלאות במלואן, ועל-כן, לדעתה, התוצאה שאליה הגיע בית-המשפט קמא בעניין זה היא ראויה.

עוד טענה המשיבה כי היא עותרת כנגד החלטת בית-המשפט לחייבה בהשבת מקצת מן ההטבות שקיבל מלמד מן הקיבוץ.

בית-המשפט קיבל את הערעור לעניין ניכוי גמלאות ביטוח הלאומי, מאחר שהמשיבה נתחייבה במחצית מדמי הנזק, הרי שהנזק הנותר הוא בבחינת נזק אחר, שלא הוסב במעשה עוולה.

בנסיבות אלה, קבע בית-המשפט כי ראוי שיקבע את אומד-דעתם של הצדדים על-פי הנוסחה הכללית. לפיכך, יש להביא בחשבון הניכוי אך ורק את שיעור הגמלאות המשקף את הנזק שנפסק לחובת המשיבה, כך שבידי המערערים תיוותר שומת גמלאות חלקית, המשקפת את יתרת הנזק שלא הוטלה על אחריותה.

5. מהו שיעור ההכרה בנזקי הגוף של המשיב כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו?
ב- ע"א (ת"א) 7386-09-13 {עמי מיטרני בע"מ נ' ע מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.06.15} השאלה הנדונה היא מהו שיעור ההכרה בנזקי הגוף של המשיב כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו?

המערערים טענו נגד דבר אחריותן לאירוע התאונה, ולמצער על אי-זקיפת אשם תורם לחובת המשיב ועל הקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לבין אירוע התאונה, שאינה מתיישבת לטעמם עם היעדרה של אסכולה רפואית המכירה בקשר זה.

יחד-עם-זאת, טענו נגד אחריותן על שיעורי הנכות שנקבעו על-ידי בית-המשפט קמא בתחום האורתופדי, בתחום הפסיכיאטרי ובתחום הנירולוגי; על שיעור הנכות התפקודית; וכן על שומת הנזק בכל אחד ואחד מראשי הנזק.

בהקשר זה יצויין, טענו המערערים, כי בית-משפט קמא שגה בחישוב בסיס השכר של המשיב, אשר הסתכם, לאחר שערוך, נכון ליום מתן פסק-הדין בסך של 10,776 ₪, ולא כפי שנקבע בפועל, מה גם שהסכום שנפסק היה גבוה מהסכום שהתבקש על-ידי המשיב בסיכומיו.

כן הלינו המערערים על הימנעותו של בית-משפט קמא לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי ענף נכות כללית, מחמת מחדלו של המשיב למצות את עניינו ב- ד' אמות המוסד לביטוח לאומי כפי שמחוייב היה לעשות ולחלופין, על הימנעותו של בית-משפט קמא לנכות את הגמלאות הרעיוניות של נכות מעבודה שהיו משתלמות למשיב לו הגיש תביעה להחמרה הנסמכת על חוות-הדעת שהוגשו בבית-משפט קמא ועל קביעותיו.

עוד נטען כי בית-משפט קמא נמנע מלהוסיף ריבית לסכומים שנוכו בגין הבטחת הכנסה ותשלומי אבטלה.

המשיב טען כי קיימת גם קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר שבין אירועי דחק נפשי לבין הופעת סוכרת מסוג 1, והוא קובל על שיעורי הנכויות שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא, עת היה מקום לגישתו לאמץ את השיעורים שנקבעו על-ידי המומחים מטעמו.

על מיעוט הפיצוי שנפסק ברכיבי כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים והפסד השתכרות.

עוד טען המשיב על החלטת בית-המשפט קמא לנכות מהפיצוי שנפסק לזכותו את תגמולי הביטוח בגין אובדן כשר עבודה, בניגוד לדין המורה כי אין לנכות תגמולים המשתלמים על-פי חוזה ביטוח.

בית-המשפט קיבל באופן חלקי את שני הערעורים וקבע כי ההכרה במחלת הסוכרת ובנכות הנוירולוגית הנובעת ממנה תצומצם לשיעור של שני שליש, חרף הכרה מלאה, כי ניכוי תגמולי הביטוח יבוטל.

עוד הוסיף בית-המשפט כי סכומי ההפסד החודשי והפיצוי בראש נזק הפסד השתכרות לעבר ולעתיד יתוקנו וכי יבוצע ניכוי של גמלת נכות כללית.

בית-המשפט ציין כי סירובו של המשיב למצות את הפניה לביטוח לאומי בענף נכות כללית, עת המדובר בפניה במישור המינהלי, המחייבת מילוי טופס ועמידה בפני ועדה רפואית, אינו עולה בקנה אחד עם החובה למצות את ההליך בתום הלב, משחובה זו אינה מתוחמת רק לתביעות נפגע עבודה, במובחן מהגשת תביעה לנכות כללית.

בהינתן העובדות המיוחדות והסכומים בהם מדובר, הפניה בעבר לענף נפגעי עבודה, אין די בה על-מנת למצות את חובת הפניה בסבירות ובתום-לב.

בית-המשפט הדגיש כי, אינו מתעסק בצד ג', כי אם במעביד אשר לא כפוף לזכות החזרה של הביטוח הלאומי, באופן שהוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי אין בה כדי לסייע לו.

תוצאת מחדל אי-הפניה לענף נכות כללית מתבטאת בשניים: אחד, נמנעת מהמערערות אפשרות בדרגת הסתברות גבוהה להקטנת חיובן, והשני, פתיחת פתח בפני המשיב לקבל, עם סיום ההליך המשפטי, גם גמלה שוטפת מענף נכות כללית ובכך לקבל למעשה פיצוי העולה במידה ניכרת על 100% מנזקו. שתי התוצאות מנוגדות לכללי היסוד הנזיקיים.

6. האם לתובע החובה, בנסיבות, לעשות שימוש בזכותו על-פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, ולזקוף את הגמלאות המשולמות לנפגעת, על-חשבון הפיצויים ששולמו לה על-ידי המשיבה?
ב- ע"א (חי') 9789-05-14 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.10.14} השאלה הנדונה היא האם לתובע החובה, בנסיבות, לעשות שימוש בזכותו על-פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, ולזקוף את הגמלאות המשולמות לנפגעת, על חשבון הפיצויים ששולמו לה על-ידי המשיבה?

המערער טען נגד החיוב בהפרשי הצמדה וריבית במקום חיוב בריבית הסכמית, לפי ההסכם החל על תביעה זו ונגד גמלאות הסיעוד ששולמו וישולמו לנפגעת לאחר חתימתה על הסכמי הפשרה.

המשיבה טענה להיעדר קשר סיבתי, והוסיפה כי בשטרי הקבלה והסילוק שנחתמו על-ידי הנפגעת, בגין התאונה הראשונה, ובגין התאונה השניה, הסכימה הנפגעת, כי אם תקבל מהמערער תקבול או גמלה כלשהיא בגין התאונה, ניתנת הסכמתה מראש שיחול עליה האמור בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי וניתנת מראש רשות מטעמה למערער לפעול לגביה בהתאם להוראות סעיף 329 הביטוח הלאומי.

על-כן טענה המשיבה, שעל המערער לפעול לגביית הקצבה, לפי סעיף לחוק 329 לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו להפחית מהקצבה את הפיצויים ששולמו לנפגעת.

בית-המשפט החליט לדחות את הערעור, למעט תיקון פסק-הדין קמא בנושא הריבית, כך שהריבית שתחול על המשיבה תהיה הריבית על-פי השיעור שנקבע בהסכם שבין המערער והמשיבה.

7. האם כאשר שולמו לניזוק חלק מהגמלאות על-פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, לא נחסמת דרכו של המוסד לביטוח לאומי לקזז את היתרה מהניזוק על-פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, שאם-לא-כן ייהנה הניזוק, ולו חלקית, בפיצוי כפול?
ב- ע"א (חי') 28099-10-12 {המוסד לביטוח לאומי נ' זעזע ג'מאל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.11.13} השאלה הנדונה היא האם כאשר שולמו לניזוק חלק מהגמלאות על-פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, לא נחסמת דרכו של המוסד לביטוח לאומי לקזז את היתרה מהניזוק על-פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, שאם-לא-כן ייהנה הניזוק, ולו חלקית, בפיצוי כפול.

המערער טען כי המשיב פעל בחוסר תום-לב ובכוונת מכוון במטרה לזכות בכפל פיצוי בניגוד לדין כאשר בעת שניהל תביעתו מול חברת הביטוח פעל נמרצות לביטול זכאותו לגמלת נכות כללית על-מנת להקטין את היקף ניכוי גמלאות המערער.

באמצעות חוסר שיתוף פעולה עם הוועדה הרפואית, הצליח להביא להפסקת הגמלאות. הוא התחייב כלפי המבטחת ובית-המשפט העליון שלא לפעול להחזרת הזכאות. במסגרת הפשרה עם המבטחת, בוטל ניכוי גמלאותיו העתידיות על בסיס התחייבויותיו הנ"ל.

למרות-זאת, ולאחר שהסתיים ההליך מול המבטחת, פעל להחזרת זכאותו לגמלת נכות כללית, ולבסוף הצליח. זכאות מחודשת זו משמעותה כפל פיצוי, כיוון שגמלאות אלה לא נוכו מתביעתו. סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי נועד בדיוק למניעת מקרים בהם הניזוק פועל בחוסר תום-לב על-מנת לזכות בכפל פיצוי.

המשיב טען כי טענותיו של המערער ביחס למרמה וחוסר תום-לב, הן בבחינת שינוי חזית, שכן הן לא נטענו בכתב ההגנה שהוגש לבית-הדין האיזורי לעבודה.

טענת המערער שם הסתכמה בטענה, שהמערער רשאי לפעול לפי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. הטענות לגבי תום-ליבו של המשיב נטענו לראשונה בסיכומים בבית-משפט קמא.

לגופו של עניין, טען המשיב כי המשמעות שמבקש המערער לייחס להתחייבותו שלא לפנות בערעור על החלטת הוועדה הרפואית, היא למעשה חסימת דרכו, למשך כל חייו, לפנות אל המערער בתביעה לנכות כללית, אף אם מצבו יחמיר.

עוד מוסיף המשיב, כי אין לקבל את טענות המערער כאשר במצבו של המשיב לא חל שינוי. אלו טענות שלא היוו פלוגתא ולא נתמכו בחוות-דעת רפואית.

בית-המשפט קיבל את הערעור ופסק, כי אם שולמו חלק מהגמלאות על-פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, לא נחסמת דרכו של המוסד לביטוח לאומי לקזז את היתרה מהניזוק על-פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.

התכלית של סעיפים אלה היא לשמור על עקרון יסוד בדיני הנזיקין, שהניזוק לא יקבל מעל לנזקו ושהמזיק לא ישלם מעל לנזק שגרם. זכות המוסד לביטוח לאומי להשבה מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי נגזרת מעיקרון התחלוף, כאשר המוסד לביטוח לאומי בא בנעלי הניזוק, כך שלא ייפרע מהמזיק יותר מסכום הנזק בו חב המזיק לניזוק.

בית-המשפט מציין כי אף סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, מטרתו למנוע תשלומי כפל לניזוק, ותחום פעולתו הוא בין המוסד לביטוח לאומי לבין הניזוק, אשר קיבל כבר מהמזיק את הפיצויים המכילים גם את תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

הפרת האיזון בין צלעות המשולש מזיק-ניזוק-מוסד לביטוח לאומי, היא שמצדיקה את הפעלת הקיזוז לפי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. ההתמקדות שם היתה בעובדה שמדובר היה בגמלה שבזמן מתן פסק-הדין של הפיצויים, טרם ניתן היה לקבלה במקביל לקבלת קצבת הניידות.

זו היתה הסיבה, להבדיל מסוגיית הויתור, בגינה ראוי היה שהמוסד לביטוח לאומי יפעיל את זכות-הזקיפה העומדת לו מכוח סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.


8. האם יש מקום לניכוי רעיוני של גמלאות מוסד לביטוח לאומי שעשויות היו להשתלם לתובע במסגרת ענף נכות כללית, או האם יש מקום להקפיא סכומים עד אשר ימצה התובע זכויותיו במוסד לביטוח לאומי?
ב- ת"א (ת"א) 8479-10-10 {אבראהים רבעי נ' "הפול" המאגר הישראלי לביטוח רכב, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.13} השאלה הנדונה היא האם יש מקום לניכוי רעיוני של גמלאות מוסד לביטוח לאומי שעשויות היו להשתלם לתובע במסגרת ענף נכות כללית, או האם יש מקום להקפיא סכומים עד אשר ימצה התובע זכויותיו במוסד לביטוח לאומי.

התובע טען כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור הנכות הרפואית, היינו 77.5%. התובע הדגיש כי יש לו קושי למצוא עבודה גם מחמת העובדה שהוא נעדר השכלה כלשהי. משכך ביקש לערוך חישובים של הפסדי השתכרות לפי נכות מלאה של 100%.

הנתבעת טענה מנגד, כי לכל היותר עומדת נכותו התפקודית של התובע על 19% נכות כאשר לחישוב בגין הפסדי ההשתכרות יש להביא בחשבון סכום נוסף גלובלי עבור הסיכון שבפגיעה בכליה השניה.

עוד הוסיפה הנתבעת, כי חלפו 7 שנים מן הפגיעה בתאונה והתובע מתמיד בעבודות ההתנדבות והוא אינו יכול להישמע בטענה שהוא אינו כשיר לכל עבודה שהיא. היא מוסיפה ומציינת שלבד מאמירה כללית וסתמית שכל הקבלנים שמכירים את התובע אינם מוכנים להעסיק אותו לא הוצגה כל ראיה נוספת.

בית-המשפט קבע כי זכאית הנתבעת לניכוי התשלומים התכופים וכן לקיזוז ההוצאות שנפסקו לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
יתכן שלו היה התובע פונה בשנית למוסד לביטוח לאומי ומציג חוות-דעת מאוחרת יותר בעניינו בתחום הנפרולוגי, היתה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי משנה את אחוזי הנכות שקבעה בשעתה בתחום זה ויתכן שאלה היו מביאים את התובע למצב בו הוא זכאי לגמלת נכות.

אלא שאין זה נכון וצודק במקרה זה לערוך ניכוי רעיוני של גמלאות שלא ברור מה סכומן {חיזוק לעמדה זו ניתן למצוא בדברי בית-המשפט העליון ב- רע"א 8322/07 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.07.11)}.

באותו מקרה קיבלה נפגעת תאונת דרכים גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי תקופה מסויימת. במקביל פנתה בתביעה כנגד מבטחות הרכב.

תביעתה כנגד מבטחות הרכב הסתיימה בפשרה תוך שהנפגעת מתחייבת שלא לפנות למל"ל בבקשה לקבלת קצבת נכות כללית וכן היא מתחייבת ליידע את המוסד לביטוח לאומי על הפיצויים שקיבלה ואשר כוללים בחובם גם תגמולים שהיתה זכאית לקבל מהמל"ל במסגרת נכות כללית.

הנפגעת שם לא פעלה בהתאם להצהרתה ופנתה למוסד לביטוח לאומי, אשר קבע לה נכות צמיתה והחל לשלם גמלאות חודשיות ובמקביל פנה למבטחת הרכב בדרישה להשבה. רק לאחר פניית המוסד לביטוח לאומי למבטחות, פנתה הנפגעת למוסד לביטוח לאומי וביקשה להורות על הקפאת התשלומים עד לברור מלא וסופי עם המבטחות.



9. האם התובע זכאי לשיפוי בגין כלל סוגי הגמלאות ששולמו ותשולמנה לנפגע או רק בגין חלקן והאם כחלק מחישוב השיפוי יש להתחשב בקיצור תוחלת חייו של הניזוק?
ב- תא"ק (ת"א) 1803-08 ביטוח לאומי סניף ירושלים נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (19.12.12} השאלה הנתונה במחלוקת היא האם התובע זכאי לשיפוי בגין כלל סוגי הגמלאות ששולמו ותשולמנה לנפגע או רק בגין חלקן והאם כחלק מחישוב השיפוי יש להתחשב בקיצור תוחלת חייו של הניזוק.

התובע עתר בתביעתו לתשלום סכום הגמלאות המשוערך ששילם ועתיד לשלם לנפגע.

מעבר לריבית הפיגורים סכום התביעה הורכב מהגמלאות ששולמו לניזוק ואלו הן: גמלת ילד נכה, גמלת נכות כללית וגמלת שירותים מיוחדים לעבר; גמלת ניידות לעבר; הלוואה עומדת; מענק מקרן הלוואות לרכישת רכב והשתתפות באבזור רכב; וכן היוון קצבאות נכות כללית, שירותים מיוחדים וניידות לעתיד.

בכתב הגנתן המתוקן טענו הנתבעות, כי לניזוק 50% נכות לצמיתות ערב התאונה.

מצבו הרפואי של הניזוק ערב התאונה הוסבר בחוות-דעת שנמסרה בתביעת הניזוק ובה צויין כי הוא סבל מבעיות קוגניטיביות ומוטוריות וכן מהתקפים אפילפטיים.

הניזוק נזקק ערב התאונה לעזרה בהלבשה ורחצה, סבל מליקוי מנטאלי ולא היה מסוגל לכן ללמוד מקצוע ולהשתכר למחייתו, לא היה מסוגל להתגורר בגפו ונזקק להימצאות אדם בסביבתו שישגיח וידריך אותו.

לאור אלה, סברו הנתבעות, כי הן אינן מחוייבות להחזיר תשלומים המתייחסים למצבו זה ערב התאונה.

עוד טענו הנתבעות, כי בשל מצבו הרפואי הכולל של הניזוק קוצרה תוחלת חייו ולכן אין להוון הגמלאות עד סוף תוחלת החיים כפי הלוחות הסטטיסטיים של המוסד לביטוח לאומי.

בית-המשפט קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי התובעת תפנה לנתבעות דרישה כפי ההסכם ביחס לשיעורי התגמולים ששילמה וביחסים כאמור לעיל. הסכומים יישאו ריבית הסכמית כפי המוסכם בין הצדדים.

מהסכומים ינכה התובע הסכומים בהם נשאו הנתבעות בעבר כאשר גם סכומים אלה נושאים ריבית הסכמית ליום חישוב הסכום לתשלום. התובע יאפשר לנתבעות לשלם חובן 30 ימים לאחר משלוח דרישת התשלום כאמור לעיל בטרם יפנה להליכי גבייה.

בית-המשפט אף ציין כי מערכת היחסים החוזית שבין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח טומנת בחובה סיכונים וסיכויים, ישנם מקרים בהם המוסד לביטוח לאומי זוכה וישנם מקרים בהן חברות הביטוח זוכות.

ההסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח נועד למנוע התדיינות ומטרתו להביא לייעול הסדרת התביעות בין הצדדים על פני הכרעה בכול מקרה ומקרה לפי נסיבותיו.

במקרה הנתון, סוגיית קיצור תוחלת החיים לא הוכחה למעשה באופן שניתן לתת לה משקל מובחן בין אותם המשקלים אותם נתנו הצדדים עצמם בבואם לקבוע את שיעור ההשתתפות של חברות הביטוח בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

לפיכך, לא היה מנוס מלקבוע, כי במקרה הנתון יש לבצע השיפוי על-פי טבלאות ההיוון של המוסד לביטוח לאומי {ראה גם את עמדת כב' השופט ריבלין כפי העולה מ- דנ"א 10114/03 ("עניין אררט"), בבואו לפרש את סעיף 3 להסכם שבין המל"ל לבין חברות הביטוח}.

10. מהם השינויים שנעשו בהיקף הזכאות של הנפגע לאחר המועד שבו הסתיים הדיון בתביעת הנפגע מול הנתבעים מבחינת קצבת הניידות ומבחינת קצבת השירותים המיוחדים?
ב- ת"א (יר') 38134-07-10 המוסד לביטוח לאומי נ' נירוך רושדי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (13.09.12} השאלה הנתונה במחלוקת היא מהם השינויים שנעשו בהיקף הזכאות של הנפגע לאחר המועד שבו הסתיים הדיון בתביעת הנפגע מול הנתבעים מבחינת קצבת הניידות ומבחינת קצבת השירותים המיוחדים.

התובע טען כי קיים קשר סיבתי מלא בין הפגיעה של הנפגע בתאונה והנכות שנותרה לו בעקבותיה לבין הסכומים ששילם לנפגע עבור קצבת נכות כללית, קצבת ניידות וקצבת שירותים מיוחדים. עמדה זו מבוססת על-כך שהמדובר היה בפגיעה קשה שהביאה לכך שאדם בן 32, שהיה בריא לפני התאונה הפך משותק בארבע גפיים, סיעודי בכל פעולות היום-יום ונכה בדרגה של 100%.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי יש לדחות את התביעה בשל התנהלות התובע שהיא בגדר חוסר תום-לב משווע והתנהגות המנוגדת לדרך המקובלת.

הנתבעים ציינו כי התובע הגדיל את אחוזי הנכות ואת הגמלאות של הנפגע לאחר שתביעתו של האחרון כלפיהם סולקה וזאת מבלי שחל שינוי כלשהו במצבו של הנפגע.

עוד טענו הנתבעים, כי התובע לא עדכן את הצדדים לתביעת הנפגע ואת בית-המשפט שדן בה בדבר השינויים הצפויים בחוק לרבות בסכום הגמלאות אותם יקבל הנפגע וזאת על-אף שהדברים היו בידיעתו המוחלטת.

לחלופין טענו הנתבעים שהיה על התובע להצטרף כצד נוסף להליך שנוהל בין הנפגע לבין הנתבעים.

לפיכך, התוצאה מהתנהלות התובע היא כי חוות-הדעת האקטואריות שעליהן הסתמכו בעת שסילקו את תביעת הנפגע בהסדר פשרה נקבו בסכומים נמוכים ממה שהיה צריך לנכות וזאת בשל הטעיה ואי-גילוי עובדות מהותיות מצד התובע.

בית-המשפט קיבל את התביעה כאשר קבע כי בעניין זה, אין כל מקום לחיוב התובע להפעיל את זכות-הזקיפה המוקנית לו מקום בו עמדתו הסובייקטיבית של הנפגע כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב הקבלה היא ברורה.

הנפגע הסכים מראש להפעלת זכות-הזקיפה אך ורק באשר לכספים שיקבל מענף נכות מעבודה אך לא נכללו במסגרת אותה הסכמה ענפים אחרים.

לא זו בלבד שאלו לא נכללו במסגרת ההסכמה להפעלת זכות הזקיפה הרי שנכתב במפורש כי הסכומים שקיבל הנפגע הם מעבר לקצבאות שקיבל ויקבל באותם ענפים וכך גם סוייגה חובת השיפוי שהוטלה עליו.

במקרה זה לא נבעה איפוא מתוך הסכם הפשרה או מתוך כתב הקבלה כוונה ברורה ומפורשת לוותר על הזכות לקבלת קצבאות או על הזכות להנות מתיקון לטובה שיחול בזכויות הנכים ואף לא עומדת על הפרק אפשרות לחיוב הנפגע בשיפוי כלפי הנתבעים משלא הוגשה הודעה לצד שלישי {ראה גם: רע"א 2941/10 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם במאגרים (27.08.12)}.

11. מהי חובת המוסד לביטוח לאומי להפעיל, בנסיבות מסויימות, את הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי ולזקוף על חשבון הגמלה המגיעה לנפגע סכום השווה ללא יותר מ- 75% מהסכום שקיבל הנפגע מהמבטחת כפיצויים בגין המקרה המהווה עילה לזכאות הנפגע לגמלה?
ב- ע"א (יר') 1502/00 אליהו חברה לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.10.02)} נדונה שאלת חובת המוסד לביטוח לאומי להפעיל, בנסיבות מסויימות, את הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי ולזקוף על חשבון הגמלה המגיעה לנפגע סכום השווה ללא יותר מ- 75% מהסכום שקיבל הנפגע מהמבטחת כפיצויים בגין המקרה המהווה עילה לזכאות הנפגע לגמלה.

המערערת טענה כי על חובתו של המוסד לביטוח לאומי להפעיל את זכות-הזקיפה מכוח סעיף 329 לחוק {ניתן ללמוד גם מהדברים שאמר בית-משפט זה, בהרכב אחר, ב- ע"א (יר') 6386/99 קרנית נ' המל"ל, תק-מח 2000(2), 9846 (2000)}.

יחד-עם-זאת המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לקבוע לעצמו כלל כי אין הוא מפעיל שיקול-דעת, אשר המחוקק חייבו להפעיל במקרים הראויים לפי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.

יש לראות באי-הפעלת הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי באופן גורף כהסרת מגן, שהמחוקק ביקש להקנות לחברות הביטוח, שלא ישלמו כפל פיצוי.

המשיבים טענו כי יש לדחות את טענת המערערת לפיה חלה על המשיבה חובה להפעלת שיקול-דעת בשאלה האם להפעיל את הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.

אם מטרתו של ההסכם היתה לחסוך בהתדיינויות, הרי הפעלת ההוראה שבסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, היתה דורשת מהמשיבה עריכת חקירות ודרישות בכל מקרה ולערוך תחשיבי נזק מעת לעת.

בית-המשפט דחה את הערעור כאשר בנסיבות המקרה היה מקום להפעיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, עקב תרמית גלויה שהוסתרה מבית-המשפט.

בבד-בבד, הסכום שבו סולקה התביעה נראה נמוך, בהתחשב בגמלאות ששילם ומשלם המוסד לביטוח לאומי, כך שאין לומר שהילד פוצה פיצוי מלא. אם לא פוצה כאמור, אין להפעיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.

12. מהי חובת המוסד לביטוח לאומי ליישם, בנסיבות מסויימות, את הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי ולהפעיל את זכות-הזקיפה העומדת לו, בהתחשב בהוראות ההסכם?
ב- ע"א (יר') 2099/01 המגן חב' לביטוח נ' המוסד לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.10.02} נדונה השאלה מהי חובת המוסד לביטוח לאומי ליישם, בנסיבות מסויימות, את הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי ולהפעיל את זכות-הזקיפה העומדת לו, בהתחשב בהוראות ההסכם.

המערערת טענה כי חובת המשיב לפעול בהתאם לסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, קודמת לתחולת ההסכם בין המשיב והמבטחת, מקום בו פוצה הנפגע באופן מלא על-ידי המבטחת.

אין מקום לטענת המשיב לפיה ההסכם עדיף על סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, שכן טענה זו מקומה רק לאחר שהמשיב מילא חובתו ביחסים שבינו לבין הנפגע והפעיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, כמתחייב מאינטרס הנפגע במקרה דנן.

נקבע כי אם המשיב לא הפעיל את זכותו מכוח סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, אין לו זכות לחזור אל המזיק ששילם כבר את מלוא הנזק. באותו עניין הניח בית-המשפט כי המשיב ישתמש בזכות המוקנית לו מכוח סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי ויזקוף מסכום הפיצויים על חשבון הגמלה המגיעה ממנו. לפיכך נמנע בית-המשפט מלהקפיא את קצבאות המשיב העתידיות להן זכאי הניזוק { ת"א (ת"א) 1274/99 דהן נ' הראל (לא פורסם)}.

המשיב טען כי השימוש בזכות-הזקיפה, הקבועה בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, ואשר לו טוענת המבטחת, יביא לאכיפת הויתור על זכות התביעה של הנפגע כלפי המשיב.

תוצאה זו עומדת בניגוד להלכה השרירה והקיימת, הלכת אלמוהר, לפיה אין הנפגע רשאי לוותר על גמלה שהוא זכאי לה לפי החוק ואין לאכוף עליו ויתור כזה.

יתרה-מזו, בשורה של פסקי-דין נקבע כי לא חלה על המשיב החובה להפעיל את הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. הלכת אלמוהר, קובעת כי הנפגע אינו רשאי לוותר על גמלאות המשיב, לאחר שפנה למשיב וזכאותו אושרה, הלכה זו שרירה וקיימת ורק בית-המשפט העליון רשאי לשנותה.

משלא שונתה ההלכה, תשלומי גמלת ניידות לנפגע על-ידי המשיב הינם כדין.
בנסיבות המקרה שלפנינו, אין המדובר בגמלאות שלא נדרשו אלא במצב בו עובר לחתימה על הסכם הפשרה היתה קיימת הזכות לגמלה שאושרה. לפיכך, אין המקרה דנא נכנס לגדר ההרהורים שהועלו בבית-המשפט העליון בנוגע לתקפות הלכת אלמוהר.

בית-המשפט דחה את הערעור מאחר ובמקרה שלפנינו אין ליישם את הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, הואיל והנפגע פנה למשיב בתביעה לקבלת גמלת ניידות ובקשתו אושרה לפני שנחתם הסכם הפשרה.

בנוסף לכך, המבטחת והנפגע היו מודעים להגשת תביעתו של הנפגע למשיב כאמור ולבסוף, גם לא הוכח, כאמור להלן, שהנפגע פוצה פיצוי מלא.

בנסיבות המקרה ולאור האמור, אין לראות באי-השימוש בזכות-הזקיפה של המשיב, הפרה של עקרון תום-הלב.

הפעלת זכות התביעה בדווקנות נגד המבטחת, בהתעלם מזכות-הזקיפה המוקנית למשיב בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, אינה מכוונת להכשיל את המערערת אלא מטרתה יישום מדיניותו הסוציאלית של המשיב, המתבססת על שיקולים של טובת הציבור.

לפיכך, אין מקום לטענה שהמשיב נהג, בנסיבות המקרה, בחוסר תום-לב כאשר יישם את מדיניותו הגורפת ולא הפעיל את זכות-הזקיפה.

כפי שראינו הדבר עולה בקנה אחד עם תכליתו של ההסכם, הבוחר להעדיף את הפרשנות שלפיה הוקנה למשיב מרחב גדול יותר של שיקול-דעת, ליישם את מדיניותו וכתוצאה מכך להעדיף את ההתחשבנות שבין המערערת למשיב על-פי הנוסחה האמורה וכתוצאה מכך הימנעות המשיב מהפעלת זכות-הזקיפה.

13. האם על התובע להשיב כספים למוסד לביטוח לאומי מאחר וקיבל כספים בגין קצבה שלא כדין?
ב- ב"ל (חי') 6597-05-10 {עמאד קדרי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.05.12} נדונה השאלה האם על התובע להשיב כספים למוסד למוסד לביטוח לאומי מכוח סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, מאחר וקיבל כספים בגין קצבה שלא כדין.

התובע טען כי עד שנת 2008 קיבל קצבאות ממשרד הביטחון, ומכוח פסק-הדין של בית-משפט מחוזי בחיפה מיום 31.08.08 {ת"א 914/02}, החזיר למשרד הביטחון כספים שקיבל, מאחר שבחר לתבוע את נזקי הגוף מכוח חוק הפלת"ד.

על-כן לשיטת התובע, היה רשאי להגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לנכות כללית רק ביום מתן פסק-הדין ב- 31.08.08 כך שהתביעה שהגיש ב- 10.09.08 לא התיישנה, ותשלום קצבתו נשללה שלא כדין על לא עוול בכפו, היות ופעל בתום-לב ולפיכך סעיפים 328 ו- 329 לחוק הביטוח הלאומי לא חלו בעניינו.

הנתבע טען כי תביעת התובע לקבלת קצבת נכות כללית הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מיום קרות התאונה, כלומר לאחר תום תקופת ההתיישנות.

אשר-על-כן, נמנע מהנתבע לגבות מהמזיק החזר גמלאות נכות כללית, אשר שולמו והיו עתידים להשתלם לתובע. לפיכך לטענת הנתבע פעל כדין כלפי התובע בהפעילו את סעיפים 328 ו- 329 לחוק הביטוח הלאומי.

עוד טען הנתבע, כי מאחר ושולמה לתובע קצבת נכות כאשר לא הגיע לו לקבל תשלומים מסויימים, עליו להשיב את הכספים שקיבל בסך 140,608 ₪ בגין קבלת קצבה שלא כדין.

בית-הדין דחה את התביעה בקבעו כי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, מתיר למוסד, לזקוף לחובת הזכאי לגמלה סכומים מסויימים מחשבון הפיצויים, שקיבל מצד שלישי במסגרת ההליך המשפטי.

בית-הדין ציין כי התובע סירב לשתי אפשרויות שהציע הנתבע כאשר, על-פי האפשרות הראשונה הציע המוסד לבטל את הוראת הזקיפה ולשלם לתובע גמלה, ובתנאי שסכום הפיקדון שהופקד בחשבון נאמנות ב' יועבר למוסד, בכפוף לחתימה של חב' הביטוח להעברת הכספים, וזאת בשל המניעות של המוסד להשתפות מחברת הביטוח (המזיק) בחלוף תקופת ההתיישנות.

האפשרות השניה היתה כי סכום הפיקדון שהופקד בחשבון נאמנות ב' , יועבר לתובע, והמוסד יפעל בהתאם להוראות סעיפים 328 ו- 329 לחוק הביטוח הלאומי, ומאחר וסכום הגמלאות נמוך מ- 75% מסך הפיצויים שקיבל התובע, זכאי המוסד לזקיפה על מלוא סכום הגמלאות.

14. האם זכאית התובעת לתשלום גמלאות נכות כללית מהנתבע, ולאיזו תקופה?
ב- ב"ל (ת"א) 4165-09 קורל שכטר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.05.12)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לתשלום גמלאות נכות כללית מהנתבע, ולאיזו תקופה.

התובעת טענה כי הנתבע לא מכיר בכך כי התובעת סובלת מהגבלה תפקודית המזכה בגמלה.

עוד טענה התובעת, כי נפלה קורבן לנתבע המתעמר בה, זורה חול בעיניה ועושה שימוש בעוצמתו וכוחו להתעמר בנכה קשה, שהיא אזרחית בעלת זכויות.

עוד טוענת התובעת כי טעה הנתבע בפרשנותו את החוק וחרג מסמכותו.

הנתבע עתר לדחיית התביעה מהסיבות כי התביעה לוקה באי-נקיון כפיים ובחוסר תום-לב ודי בעיון בפרוטוקול ובדברי בא-כוחה {בתיק 3694/07}, מהם עולה כי נמנעה שנים מהגשת התביעה עד לסף ההתיישנות ואף סרבה לגלות את פסק-הדין.

עוד מוסיף הנתבע, כי לא יעלה על הדעת כי בנסיבות בהן סרבה לשתף פעולה במשך שנים, תבקש התובעת בדיעבד גמלאות.

אשר-על-כן התובעת קיבלה פיצוי מלא בפסק-הדין וקיימת מניעה למוסד לביטוח לאומי לגבות חלקו מכח סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, אין הנתבע חייב בתשלום גמלת הנכות.

בית-הדין דחה את התביעה לאור כל האמור משהוכח בפניו מראיות וטיעוני התובעת, כי בכוונת מכוון ולא בתום-לב פעלה התובעת כחובתה שעל-פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, ומשעל-פי הלכת בית-המשפט העליון נכון נהג הנתבע בהפעילו את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי ובאזנו בהתאם את זכויות הגורמים במשולש הכולל את הנפגע {התובעת}, מזיק {צד ג'/חב' הביטוח} ומיטיב {הנתבע} לפיכך, נדחתה התביעה לפי דין על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

15. האם בדין המוסד הפעיל את זכות-הזקיפה העומדת לו מכוח הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי והחל אותה על התובע?
ב- ב"ל (חי') 1869-08 {ג'מאל זעזע נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.09.09} נדונה השאלה האם בדין המוסד הפעיל את זכות-הזקיפה העומדת לו מכוח הוראת סעיף 329 לחוק ביטוח לאומי והחל אותה על התובע.
התובע טען כי החלטת פקיד התביעות ניתנה שלא כדין וללא בסיס משפטי וכי לא הוכח קשר סיבתי, עובדתי או משפטי, בין מצבו הרפואי של התובע, כפי שמשתקף מהחלטות הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו, לבין התאונה מיום 14.09.92.

החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 05.06.07 מורכבת גם מנכות בשיעור 10% בגין שינויים ניווניים בכתפיים, שללא ספק אינה קשורה לתאונה. משכך, לא כל הנכויות המרכיבות את הנכות הכוללת קשורות לתאונה, ולכן הפחתת הגמלה במלואה אינה כדין.

עוד הוסיף התובע כי בהסתמכו על החלטות הנתבע, התובע שינה מצבו לרעה משהפסיק להתייצב ולהירשם בשירות התעסוקה לצורך קבלת קצבת הבטחת הכנסה.

אשר-על-כן סיכם התובע כי פעל בתום-לב, וכי תביעות המוסד מכוחן שלל את קצבאות התובע התיישנו.

הנתבע טען כי קצבת הנכות הכללית ששולמה לתובע מיום 01.02.07 ניתנה על-פי נכות רפואית שנקבעה לו ונגרמה בעקבות תאונת הדרכים. הוועדה הרפואית לעררים מיום 05.06.07 קבעה לתובע לפחות 44% נכות משוקללת בגין ליקויים הקשורים בתאונה.

שיעור זה עובר את הסף הנדרש לצורך בחינת אי כושרו לעבוד. גם דרגת אי-הכושר מיוחסת למצבו הנפשי אשר ברובו קשור לתאונה. לפיכך, נכותו מיום 01.06.07 קשורה בקשר סיבתי הדוק לתאונה, והפחתת הגמלה על-פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי במלואה נעשתה כדין.

עוד טוען הנתבע, כי אין לקבל את טענת התובע לפיה מדובר בנכות חדשה כיוון שאת תביעתו לנתבע מיום 13.12.06 הגיש בגין החמרת מצב. לכן, עניינו חוזר אל מקורו, היינו תאונת הדרכים.

סיכומו-של-דבר, אין מקום לטענת ההתיישנות, כיון שהעילה התגבשה ביום מתן פסק-הדין בבית-המשפט העליון {01.09.02}, וההודעה בדבר קיזוז כספי הפיצויים נשלחה לתובע ביום 16.04.08. במועד זה טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

בית-הדין דחה את התביעה וציין כי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, שכותרתו "זקיפת פיצויים לחשבון הגמלה", מסדיר את היחסים שבין הניזוק ובין המוסד, וקובע כי המוסד זכאי לזקוף את מירבית סכום הפיצויים ששולמו לניזוק על-ידי המזיק, על-חשבון הגמלאות המגיעות לניזוק.

יחד-עם-זאת אין שוני בתכלית העומדת מאחורי הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, שעניינה שלא יקבל הניזוק כפל פיצוי בגין אותה נכות. בין אם היא הנכות שאובחנה מיד לאחר האירוע התאונתי ובין אם היא מצב של נכות שהוחמרה בגין הנכות הבסיסית הנובעת מהאירוע התאונתי, בגינו קיבל הניזוק פיצוי מצד שלישי.

עוד הוסיף בית-הדין כי מקובלת טענת הנתבע בסיכומיה לפיה אם יאשרו לתובע את גמלת הנכות ייווצר מצב בו התובע מקבל כפל פיצוי, היינו פיצוי מחברת הביטוח עבור נכותו לשנים הבאות, וכן קצבאות מהמוסד בגין אותו נזק.

הטעם העיקרי שבגינו יש להפעיל את הסדר הזקיפה הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי במקרה שלפנינו נעוץ בכך שהניזוק קנה לו כפל-פיצוי שלא כדין, תוך הפרת ההתחייבויות אותן נטל על עצמו כלפי המזיק בהסדר פשרה.

במקרים כגון אלה, מן הראוי לאיין בפעילת זקיפה ישירה כנגד הניזוק את כפל-הפיצוי שהשיג {ראה גם את דברי השופטת חיות בפסק-דין "המגן", באומרה (סעיף 1(א) לפסק-דינה}.

16. האם רשאי היה המוסד לביטוח לאומי להפעיל כנגד התובעת את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, ולשלם לה ממועד זה קצבה חודשית בשיעור מופחת?
ב- ב"ל (חי') 574/07 בהג'ה מוסא נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.01.08)} נדונה השאלה האם רשאי היה המוסד לביטוח לאומי להפעיל כנגד התובעת את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, ולשלם לה ממועד זה קצבה חודשית בשיעור מופחת.

התובעת טענה כי רשאית רק המבטחת לחזור אליה בתביעת שיפוי באשר לגמלאות המשולמות לה על-ידי הנתבע לגבי החלק המתייחס לשיעור הנכות אשר נקבע על-ידי בית-המשפט ואילו לנתבע במקרה זה, אין כל זיקה להסכם זה ועל-כן הוא אינו יכול להיבנות ממנו.

עוד טענה התובעת, כי אף אם היתה לנתבע זכות קיזוז כלשהי כלפיה הרי שזו התיישנה באשר תביעתה הוגשה לנתבע לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בדין שעה שחלפו כ- 8 שנים ממועד קרות אירוע התאונה {המועד בו פנתה לראשונה בתביעה לנתבע תוך שהיא מוסרת לו את מלוא האינפורמציה הדרושה ועד למועד בו החליט לפתע, להודיע לה כי החליט לפעול בעניינה בהתאם להוראות סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי}.

לפיכך, התובעת פעלה בתום-לב ומיד עם הגשת תביעתה לנתבע מסרה את מלוא האינפורמציה באשר לתאונת הדרכים בה היתה מעורבת, זהות המבטחת והעובדה כי פוצתה על-ידי המזיק.

סיכומו-של-דבר, אין הנתבע מוסמך להפעיל בעניינה את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, ולקזז מן הגמלאות המשולמות לה על ידו על חשבון הפיצוי שקבלה בתביעת הנזיקין.

הנתבע טען כי הוא מוסמך לקזז מן הגמלאות המשולמות לתובעת את הפיצוי שקיבלה בעקבות תאונת הדרכים בה היתה מעורבת {ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית יצחק ואח', פ"ד נז(4), 433 (2001)}.

בבד-בבד טען הנתבע, כי פנייתה המאוחרת של התובעת בתביעה לקבלת גמלה היא אשר מנעה ממנו תביעת שיפוי כנגד המזיק ועל-כן אין לו אלא לבחור להחיל בעניינה את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.

לטענת הנתבע, משבשל מחדליה של התובעת נמנעה ממנו תביעת שיפוי כנגד המזיק בשל התיישנות התביעה כנגדו הוא זכאי להיפרע את נזקיו באמצעות הפעלת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי.

עוד מוסיף הנתבע, כי התובעת נהגה בחוסר תום-לב שעה שלא הודיעה לו על תביעתה בבית-המשפט ולא צירפה אותו ביודעין עקב חוסר תום-ליבה לתביעה שניהלה כאמור, ומאחר והפעלת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי הנה זכות המוקנית לו בחוק אשר יש להפעילה כדי למנוע כפל פיצוי אינו מושתק להעלותה אף שנים רבות לאחר שנודע לו על זכותו לפעול לפיו.

בית-הדין קבע כי הנתבע לא היה רשאי לנכות מגמלת הנכות של התובעת סכומים בגין הפיצוי שקיבלה היא על-פי פסק-הדין. כל סכום שנוכה כאמור, יוחזר לתובעת כדין.

סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי מפנה אותנו אל סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. השאלה המתעוררת היא ממתי עומדת זכות זו למוסד לביטוח לאומי?

הזכות לגמלת נכות, מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים. האחד, ליקוי רפואי העובר את הסף הרפואי שנקבע, והשני, אבדן כושר ההשתכרות. רק כאשר שני התנאים מתקיימים תקום הזכות לגמלה.

לפיכך, אף מבלי להיכנס לשאלת ההתיישנות והשיהוי, בפעולתו של המוסד, אשר החל בקיזוז מגמלת זקנה של התובעת, כעשר שנים לאחר שהגישה היא את גמלת הנכות לא קמה למוסד הזכות לפעול לפי הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, כלפי המזיק, ולכן גם אינו זכאי לחזור אל התובעת.