botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

סמכות לסווג מבוטחים (סעיף 6 לחוק)

1. הדין
סעיף 6 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"6. סמכות לסווג מבוטחים
(א) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בצו כי מבוטחים העוסקים בסוג עבודה פלוני או הנתונים בתנאי עבודה מיוחדים כמוגדר בצו, ייחשבו, לעניין חוק זה, כעובדים או כעובדים עצמאיים או כמי שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים; לעניין זה, ייחשבו כסוגי עבודה גם עבודות המוגבלות בהיקפן או בזמן הדרוש לביצוען.
(ב) בצו לפי סעיף-קטן (א) הקובע מי ייחשבו כעובדים ייקבע גם מי ייחשבו כמעבידיהם.
(ג) כוחו של צו לפי סעיף זה יפה על-אף האמור בכל מקום אחר בחוק זה."

2. כללי
התכלית החקיקתית של כל אותם סעיפים בחוק הביטוח הלאומי היתה להרחיב את מעגל המבוטחים בעיקר בענף ביטוח נפגעי העבודה, גם על אלה שלא ניתן לסווגם, או ספק אם ניתן לסווגם, כ"עובדים" על-פי הקריטריונים של משפט העבודה.

מכל מקום ברור בעליל שלא היתה כוונה בסעיפים אלה של חוק הביטוח הלאומי לגרוע ממעמדם של אלה שעל-פי הקריטריונים של משפט העבודה מסווגים ממילא כ"עובדים". הכוונה היתה להרחיב את מעגל ה"עובדים" המבוטחים ולא לצמצמו, להוסיף ולא לגרוע {ב"ל (ארצי) 327/99 המוסד לביטוח לאומי נ' מוהנד כבהא, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.08.10)}.

המטרה שעמדה בבסיס תיקון סעיף 6 לחוק הביטוח הלאומי {סעיף 4א בנוסח 1968 לחוק} מכוחו הותקן הצו, כפי שבאה לידי ביטוי בהצעת החוק מכוונת "לעבודות שקשה לקבוע בהן", אם העוסק בהן הוא "עובד" או "עובד עצמאי", או לא זה ולא זה, ולכן סמכותו של שר העבודה ולקבוע סוגו של מבוטח "תגרום לכך" שאדם יידע מראש מה מעמדו לשם הבטחת זכויותיו על-פי החוק, כך שמכוח הצו ניתן לסווג עובד עצמאי כעובד וכן להיפך.

3. האם התובעת זכאית לקבל קצבת נכות מכוח עיסוקה כאומנה לפי חוק ביטוח לאומי?
ב- ב"ל (נצ') 2408/04 {י. ג. נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.04.06)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לקבל קצבת נכות לפי חוק ביטוח לאומי מכוח עיסוקה כאומנה במסגרת משפחה אומנה.

לטענת התובעת לצורך ביטוח נכות כללית, יש לראות עיסוק של אומנה במסגרת משפחה אומנת כ"עבודה". אם לאישה נגרם נזק כלכלי של הפסד השתכרות כתוצאה מהנכות, יש לראות אותה כמשתכרת ולא כ"עקרת בית".

עוד טענה התובעת, כי לא הפסיקה את עבודתה כדי להיות "עקרת בית", אלא הפסיקה את עבודתה בשל נכותה. בנסיבות אלה אין לראותה כעקרת בית, אלא כמשתכרת, כך בהתאם להלכה הפסוקה.

לטענת הנתבע עיסוקה של התובעת כאומנת, הוא עיסוק בהתנדבות. התשלום ששולם לה אינו שכר אלא החזר הוצאות. התביעה לקצבת נכות שהתובעת הגישה בשנת 2001, היתה "תביעה חוזרת" והיה צריך לבחון את מעמדה כ"עקרת בית" או כ"משתכרת" לפי המצב ב- 48 החודשים שטרם הגשת אותה תביעה. בהתאם לכך - נמצא כי היא "עקרת בית".

עוד טען הנתבע, כי אין לפרש את ההלכה הפסוקה בדרך שבה היא פורשה על-ידי ב"כ התובע. חוק הביטוח הלאומי והתקנות מכוחו אינם מפלים בין נשים לגברים, מדיניותו אחידה, ואם אין הוא רואה את התשלום למשפחות אומנות כהכנסה, אין גם לראות את התובעת כמשתכרת וכמי שלא היתה עקרת בית, לא ייתכן להפריד בין הזכאות לבין התשלומים.

התובעת השיבה כי ניתן לראות מבוטח כ"עובד" לצורך ענף ביטוח מסויים וכ"לא עובד" לצורך ענף אחר. הכל תלוי בתכלית החקיקה. העובדה שהמדינה החליטה לראות את התשלום למשפחות אומנות כאילו הוא החזר הוצאות, אינה משנה את מהות העיסוק, שלא כנטען על-ידי הנתבע - פרשנותו מהווה אפליה בוטה של נשים.

בית-הדין קבע כי סעיף 6 לחוק הביטוח הלאומי, הסמיך את השר לסווג מבוטחים כ"עובדים" או כ"עובדים עצמאיים". השר השתמש בסמכות האמורה, וקבע את צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים). סעיף 3 בצו הביטוח הלאומי, קובע כי יש לראות כ"עובד עצמאי":

"מבוטח העוסק בסוג עבודה כמפורט בטור א' בתוספת השניה, והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט לצידו בטור ב', ייחשב לעניין החוק כעובד עצמאי, ובלבד שמתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק."

פריט 2 לתוספת השניה של צו הביטוח הלאומי, קובע כי יש לראות כעובד עצמאי מי שמבצע עבודות בביתו על-פי הזמנה כנגד תמורה. תנאי ההעסקה שנקבעו לעניין הנתון הם: "כל תנאי העסקה, ובלבד שהוא עובד אך ורק בביתו".

בית-הדין החליט לקבל את התביעה בהתאם לאמור בסעיף 6 לחוק הביטוח הלאומי, וקבע כי את מעמדה של התובעת בעת שעסקה ב"אומנה" יש לראות כמעמד של "עובד עצמאי".

4. האם התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לנתבע 2 לפי חוק ביטוח לאומי?
ב- ב"ל (חי') 595/97 {עיריית קריית ביאליק נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (20.03.02)} נדונה השאלה האם התקיימו יחסי עבודה בין התובעת ל"נתבע 2" לפי חוק ביטוח לאומי.

לטענת התובעת על-מנת להכריע אם מדובר ביחסי עובד-מעביד, יש לבדוק את מכלול הסממנים והעובדות. יש לבחון מערכת יחסים אלו לפי מבחן ההשתלבות על שני פניו, אופיו של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד ולפטרו, מי מספק את כל העבודה, צורת ניכוי מס הכנסה והתשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף, וכן במקרה גבולי יש לבדוק כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם.

עוד מוסיפה התובעת, כי הצדדים לא ראו את מערכת היחסים ביניהם כיחסי עובד-מעביד מאחר ו"נתבע 2" שילם לביטוח לאומי את הסכומים כעצמאי. גם התובעת לא ראתה את מערכת היחסים בין הצדדים כיחסי עובד-מעביד, חרף זאת, שילמו לו בגין חופשה לפי תעריף של 4 חזרות בחודש כנגד חשבוניות ש"נתבע 2" הגיש.

לטענת הנתבע יש לבחון את המהות האמיתית של היחסים, תוך התעלמות מכיסויים וניסיונות להעמיד פני הדברים בצורה שונה מהמציאות בפועל. בין הצדדים קיימים יחסי כפיפות, הופעותיו של "נתבע 2" היו לדרישת על-ידי העירייה, במועדים ובתעריפים שהיא קבעה.

עוד מוסיף הנתבע כי בבואנו לקבוע אם "נתבע 2" השתלב בעבודה יש להשיב על השאלה אם הרחקתו מהעבודה תפגע בפעילות הרגילה היומיומית והשוטפת של המפעל או השירות.

יתר-על-כן, גם בדיקת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות לפיו קובעת התשובה לשאלה, מי נהנה מייעול העבודה והחיסכון בהוצאות? אם זה בעל העסק ולא המזמין, הרי זה עסק עצמאי. בענייננו, ברור שהנהנית מייעול עבודה תהיה העירייה המעבידה, ולא "נתבע 2" העובד.

בית-הדין דחה את התביעה לאור הערכת מכלול העובדות, הסממנים הדרושים להתקיימותם של יחסי עובד-מעביד, בנסיבות המקרה הכף נוטה בבירור לטובת קיומם של יחסי עובד-מעביד אלו בין "נתבע 2" ובין התובעת.

לא-זו-אף-זו, מדובר בסיווגם של מבוטחים "מקרי גבול" לעניין זכויותיהם על-פי חוק הביטוח הלאומי ותו לא, ללא השלכה או השפעה על זכויות או חובות לפי מערכת אחרת או לפי הסדר חוזי ותקף כלשהו {ראה גם דב"ע מא/158-0 יעל חב' לשירותי תיירות נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 185}.