botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

מחלות מקצוע (סעיף 85 לחוק)

1. הדין
סעיף 85 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"85. מחלות מקצוע
(א) השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע שמחלה פלונית היא, מיום פלוני, מחלת מקצוע, בין לגבי כל המבוטחים לפי פרק זה ובין לגבי סוג מבוטחים, אם לפי אופיה וגורמיה של אותה מחלה יש לראותה, לדעתו, כסיכון מקצועי.
(ב) השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע נסיבות שבהן מחלה פלונית היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו כל עוד לא הוכח ההיפך.
(ג) אדם שנעשה לראשונה לא מסוגל לעבודתו עקב מחלה פלונית בטרם היותה קבועה כמחלת מקצוע, רואים אותו כמי שחלה באותה מחלה בטרם היותה קבועה כאמור."

2. כללי
ב- עב"ל 738-08 {המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף אלטיט, תק-אר 2010(4), 389 (2010)} קבע בית-הדין כי על-פי סעיפים 79 ו- 85 לחוק הביטוח הלאומי "מחלת מקצוע" מוגדרת כמחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתוספת השניה לתקנות הפגיעה בעבודה.

השיטה שנקבעה בחוק הביטוח הלאומי לעניין הכרה במחלת מקצוע היא שיטת "הרשימה הסגורה".
ככל שמחלה מסויימת אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע או ניתנת ליישום על-פי האמור בחלק א' לתוספת השניה, אין אפשרות להכיר בה כמחלת מקצוע. לו היתה מחלת הפרקינסון מוכרת כמחלת מקצוע לפי הרשימה הסגורה בתוספת השניה לתקנות ביטוח נפגעי עבודה, היתה חלה חזקה לפי תקנה 46 של אותן תקנות {(ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד-1954} כי המחלה חלה "עקב העבודה" והנטל להוכיח כי אין הדבר כך - היה מוטל על המוסד ב- עב"ל 738-08 {המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף אלטיט, תק-אר 2010(4), 389 (2010)} כאן קבע בית-הדין כי מחלת פרקינסון איננה נמנית עם מחלות המקצוע.

הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע כוללת שני סוגים של מחלות:

תקנה 45 לתקנות הביטוח הלאומי מתייחסת לנפגעי עבודה ומפנה לחלק ב' של התוספת השניה לתקנות נוגעת ל"מבוטחים מסויימים" ולפיכך למחלות מקצוע המוכרות ביחס לסוגי מקצועות מסויימים בהתייחס לעבודה, למקצוע או לתהליך ייצור מסויים. מחלת הפרקינסון ועבודת הכבאות אינן מופיעות ברשימה זאת.

תקנה 44 לתקנות הנ"ל המפנה לחלק א' של התוספת השניה לתקנות נוגעת למחלות ועבודות ותהליכי ייצור מבלי להתייחס למקצועות מסויימים. עניינם של רוב הפריטים המוזכרים בחלק א של התוספת השניה הוא הרעלה כתוצאה מחשיפה לחומרים מסויימים המפורטים ברשימה.

בית-המשפט קבע כי כל אחת מהצורות של "פגיעה בעבודה" מצריכה הוכחת קשר סיבתי בין העיסוק בעבודה לבין קרות המחלה, אף כי במקרה של מחלת מקצוע חלה חזקה שבדין שעל המוסד לביטוח לאומי הנטל להפריכהּ.

בנוסף, בית-הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות-דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית-הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין.

חוות-דעתו של המומחה מטעם בית-הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית-הדין בתחום הרפואי וככלל, בית-הדין מייחס משקל מיוחד לחוות-הדעת המוגשת לו על-ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא-אם-כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.

הכלל הוא, כי בית-הדין מסתמך על חוות-הדעת של המומחים מטעמו. אכן, ייתכן מקרים בהם בית-הדין פוסק בניגוד לחוות-דעתם של המומחה שהתמנה על ידו ומסתמך על מומחה של אחד הצדדים או על נימוק אחר, אולם זאת תוך הנמקה מלאה ורק במקרים חריגים.

3. תורת המיקרו-טראומה
על-מנת שחבלה תוכר כתאונת עבודה צריכים להתקיים ארבעה תנאים:

התנאי האחד, חבלה;

התנאי השני, כתוצאה מתאונה, היינו אירוע פתאומי שניתן להגדיר בזמן ובמקום;

התנאי השלישי, עקב העבודה;

והתנאי הרביעי, תוך כדי העבודה.

מחלת מקצוע - מחלת גב אינה מוכרת כ"מחלת מקצוע" על-פי החוק. "מחלת מקצוע" מוגדרת בסעיף 79 לחוק כמחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

נוסיף, כי סעיף 85 לחוק הביטוח הלאומי מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, שמחלה פלונית היא מחלת מקצוע וזאת, לגבי כלל העובדים {המבוטחים} או לגבי סוג מסויים של עובדים, בלבד.

בחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן: "רשימת מחלות המקצוע") מונה מחוקק-המשנה את רשימת מחלות המקצוע. מחלת גב אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע.

במדינות המערב פותחו שתי שיטות שונות להגדרת מחלות מקצוע כפגיעות בעבודה. השיטה האחת: שיטת "הרשימה הסגורה". על-פי שיטה זו המחוקק מרכיב רשימה של שמות מחלות ולצדן מונה את סוג העובדים שלגביהן הן נחשבות למחלות מקצוע; השיטה השניה: שיטת "הקשר הסיבתי", על פיה המבחן הוא, האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של המבוטח לבין המחלה, לפעמים תוך קביעה מפורשת אלו מחלות לא תיחשבנה למחלות מקצוע {לדוגמה: ordinary diseases of life, מחלות אורטופדיות, וכדומה}.

המחוקק הישראלי בחר בשיטת "הרשימה הסגורה" של מחלות מקצוע.

ששיטת "הרשימה הסגורה" מעוררת קושי והוא, אי-הצדק שנגרם למבוטחים שלקו במחלות שהתפתחותן או הופעתן קשורות או נגרמות על-ידי העבודה, אולם הן טרם הוכרו כמחלות מקצוע.

תורת ה"פגיעות המצטברות" או כפי שיש ומכנים אותן "הפגיעות הזעירות micro-trauma" באה בעיקר, כדי לאפשר לבתי-המשפט לקדם את מטרת החוק באותם מיקרים שהמחוקק או מחוקק-המשנה לא מצה, או שלא מצה בעתו את הנדרש בהקשר להכרזה על מחלה כ"מחלת מקצוע", ולא במקום מבחן ה"פתאומיות".

על-פי תורת המיקרו-טראומה ניתן להכיר ב"תאונה" המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד-פעמית מאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי "תאונתי" וניתנת לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרו-טראומות.

תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסויים בעבודה כגורם ישיר ומיידי לכאבי הגב הפוקדים אותו.

אם-כן, לאור האמור, פיתחו בתי-המשפט במדינות בהן קיימת "הרשימה הסגורה", פיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים שמחלתם קשורה לתנאי עבודתם, אולם אינה מחלת מקצוע או תאונת עבודה במובנה הרגיל.

הפיקציה שפותחה היא תורת המיקרו-טראומה. לתורה זו מספר יסודות, ובהם:

האחד, קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;

השני, חוות-דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה.

בית-הדין הציב בפסיקתו מספר תנאים לצורך הוכחתה של מיקרו-טראומה, על-מנת שזו תבוא בגדר "תאונת עבודה".

היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.

ראשית, על התובע להוכיח כי מדובר במספר פגיעות שכל אחת מהן היא "תאונה" במובנה הרגיל של המילה. דהיינו, יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד.

שנית, יש להוכיח - באמצעות חוות-דעת רפואית - שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד.

שלישית, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה {בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.03.99)}.

התנאי העיקרי להוכחת מיקרו-טראומה הוא, האם הפגיעה היתה עקב העבודה, היינו נגד שאלת ה- causation שאלה זו היא מורכבת במיוחד כאשר מדובר במחלה שיש לה מספר גורמים, היינו multiple causation, כגון: מחלות גב, מחלות לב ומחלות נפש.

התנאי השני, שהוא למעשה חזרה על שאלת הקשר הסיבתי והיסוד לפיקציה, קובע את הצורך להוכיח כי במהלך עבודתו נגרמו למבוטח אין - ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן גורמת לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע { דב"ע נו/0-145 אבי אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.01.97); דב"ע נה/0-185 המוסד לביטוח לאומי נ' אברהם חליפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.05.97)}.


השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך כבמטה קסם, מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות אין ספור פעמים.

יישום תורת המיקרו-טראומה במקרים של multiple-causation, הפיקציה המשפטית של הכרה במיקרו-טראומות התאימה במיוחד למקרים של מחלות שהגורם המרכזי להתפתחותן היה העבודה, כדוגמה מחלת ריאות לעובד במפעל כימיקלים. אולם, יש קושי ליישם תורה זו במקרים של מחלות שהתפתחותן נגרמת על-ידי גורמים שונים, היינו - מחלות של multiple-causation.

זאת ועוד, אין בכוחה של תורת המיקרו-טראומה להביא לכך, שכל מחלה שהתפתחותה מושפעת במידה מסויימת מהעבודה תוכר כ"תאונת עבודה".

תוצאה כזו היתה נוגדת להוראות החוק ולמדיניות שנקבעה על-ידי המחוקק. על-כן, פסקו בתי-הדין לעבודה מזה שנים רבות, כי אין ליישם את תורת המיקרו-טראומה במקרים של מחלות לב, מחלות נפש ומחלות גב וכאשר חרג בית-הדין ממדיניות זו, בוטל פסק-הדין על-ידי הבג"צ {בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.03.99)}.

מצב משפטי זה מעורר מספר בעיות הנוגעות לצדק החברתי והאישי ולחלוקת המשאבים המיועדים לביטחון הסוציאלי. במקרים בהם העבודה הינה אחד הגורמים להתפתחות המחלות הללו, האם העובד זכאי לפיצוי על-כך? האם יש להטיל על החברה או המעסיקים אחריות לספק לעובדים הללו פיצוי אחר מזה שניתן בענף נפגעי עבודה, כגון קצבת נכות כללית או הבטחת הכנסה? האם יש הגיון או צדק להטיל את מקום העבודה את מלוא העלות למחלות שעיקר התפתחותן נובעת מגורמים שאינם קשורים לעבודה? לאחר השיקולים הללו יש להגביל את השימוש בתורת המיקרו-טראומה, ובעיקר בנוגע למחלות גב.

מיקרו-טראומה היא תורת משפט הנוגעת להתפתחות מחלה משך זמן רב כתוצאה מפגיעות זעירות וחוזרות. מחלות, כמו מחלת לב או גב, מתפתחות משך הזמן באופן טבעי וכתוצאה מגורמים שונים. כיצד ניתן להגדיר האצת התפתחות מחלות אלה ובמיוחד להצביע על גורם אחד האחראי לכך?

החמרה של מחלה קיימת היא הרעת מצב קיים. שינוי כזה לרעה קורה בבת אחת כאשר הוא נגרם על-ידי אירוע בעבודה. יש הבדל בין הרעת מצב רפואי לבין התפתחות מחלה; הראשון מתרחש בבת אחת ואילו השני במשך זמן.

ב- ב"ל (ת"א) 12755-06-13 {דוד טרשטי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.05.15)} נקבע כי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות, אלא ניתן לבודד פעולות מסויימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות.

4. תביעה כספית והצהרתית
ב- ב"ל (ת"א) 37206-11-13 {אסמעל אזבארגה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.04.15)} בית-הדין פסק כי התובע, נפגע בעבודה בעל נכות של 100 אחוז, קיבל את כל הסכומים שהגיעו לו בגין סיעוד רפואי במסגרת זכאותו לריפוי {קצבאות בעין} כנפגע עבודה, הן בעבר והן כעת, ולפיכך דחה את תביעתו הכספית וההצהרתית נגד הנתבעים.

5. עישון
ב- ב"ל (חי') 37206-11-13 {מרדכי בוטבול נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.12.14)} בית-הדין קבע כי תשובות המומחה הרפואי שניתן בתיק לשאלות הבהרה נוספות שהופנו אליו, בהן אישר למעשה כי בחלוף שנים ארוכות בהן התובע לא עישן הסיכון ללקות בסרטן ריאה יורד באופן ניכר, מעלה חשש שמא המומחה מתבצר בעמדתו בדבר השפעת גורם העישון על מחלות התובע, באופן המצדיק קבלת חוות-דעת נוספת כדי להגיע להכרעה מושכלת בתיק.

על-כן, ימונה מומחה נוסף בתיק בטרם מתן פסק-דין.