botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

הוראות כלליות - תחומה של תקופת תשלום (סעיף 336 לחוק)

1. הדין
סעיף 336 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש), התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"336. תחומה של תקופת תשלום
כל תקופת תשלום תסתיים בסופו של כל חודש, אם לא קבע השר תחומים אחרים לתקופת תשלום, בין לכל המבוטחים ובין לסוג מבוטחים."

2. כללי
סעיף 336 לחוק הביטוח הלאומי, קבע ככלל שתקופת תשלום תהיה בסוף כל חודש וחובת התשלום ב- 15 לכל חודש שלאחר-מכן נקבעה בתקנה 2(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954 {ב"ל (נצ') 1498/98 ג'יהאן סלימאן נ' המוסד לבטוח לאומי, תק-עב 99(2), 68 (1999)}.

ככלל הכנסת עובד נמדדת ביחידת זמן, שאינה עולה בדרך-כלל על חודש, והיא פונקציה של עבודתו באותו חודש, כשבדרך-כלל מדובר בהכנסה חודשית קבועה, כפוף לשינויים בשכר מסיבה זו או אחרת. לעומת-זאת, הכנסת מבוטח עובד עצמאי מעצם מהותה אינה מתפרשת על פני תקופות מוגדרות, אלא על פני תקופות בלתי-מוגדרות, שלא תמיד ניתן לשייכן דווקא לחודש מסויים.

ההכנסה בשנה השוטפת נקבעת על-פי השומה הסופית של ההכנסה, אולם כל עוד לא נקבעה שומה סופית, ישולמו מקדמות {סעיף 345(ב) לחוק הביטוח הלאומי}.

לעומת-זאת, התקופה לתשלום דמי ביטוח גם לעובד עצמאי היא חודשית {סעיף 336 לחוק הביטוח הלאומי; תקנה 2(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954} והוא הדין בתשלום המקדמות המחולק אף הוא ל- 12 תשלומים חודשיים {תקנות 1 ו- 9(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984 וסעיף 337(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי}.

חלוקת המקדמות ל- 12 אינה אלא כלי טכני לחלוקת התשלום השנתי לתשלומים חודשיים, ואינה משנה את מהות ההכנסה כשנתית. ההכנסה החודשית נגזרת מההכנסה השנתית, ואינה אלא פועל יוצא שלה.

נקודת מוצא זו מובילה למסקנה, כי לא ההכנסה החודשית בפועל היא הקובעת במקרה זה, לא היא המדווחת, ולא היא שצריך לדווח עליה. ההכנסה השנתית היא הקובעת, כאשר פשיטא שההכנסה החודשית הממוצעת היא פועל יוצא של חלוקת הכנסה זו ב- 12. דרך חישוב זו היא הגיונית, מתבקשת ונסמכת על הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו.

כאשר המערכת כולה סובבת סביב ציר ההכנסה השנתית, אין כל רלוונטיות לשוני, גם אם קיים, בין ההכנסה החודשית הממוצעת להכנסה החודשית בפועל בחודש זה או אחר. ההכנסה הממוצעת היא הקובעת ולא ההכנסה החודשית בפועל {עב"ל 1004/04 לילי כץ שורץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2007(4), 996 (2007)}.

3. מועד תשלום דמי ביטוח - עובדת עצמאית - דמי לידה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (נצ') 1498/98 {ג'יהאן סלימאן נ' המוסד לבטוח לאומי, תק-עב 99(2), 68 (1999)} דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לדמי לידה.

בית-הדין קבע, כי החל בחודש ינואר 1996 עסקה התובעת כעובדת עצמאית בעסקה {משפחתון}. הכנסתה של התובעת היתה נמוכה ולכן קיבלה התובעת פטור מתשלום מס הכנסה. לתומה, האמינה התובעת כי לאור הפטור האמור היא פטורה גם מתשלום דמי ביטוח לנתבע ובשל טעותה זו לא שילמה לנתבע את דמי הביטוח שהגיעו ממנה.

כמו-כן, בחודש אוגוסט 1997 שלח הנתבע מכתב לתובעת, בו פורט חובה בתשלום דמי ביטוח לתקופה שמחודש ינואר 1996 ועד חודש יוני 1997 וכן נאמר בו כי עליה לשלם מקדמות דמי ביטוח ב- 15 לכל אחד מהחודשים: אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 1997, וכי פנקס תשלומי מקדמות אלה יישלח לתובעת בנפרד. התובעת לא שילמה את חוב דמי הביטוח שנרשם במכתב הנתבע ואף לא את המקדמות הנוספות שפורטו במכתב, לפחות עד ליום 20.12.97.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובעת ילדה ביום 10.12.97 ושבוע לאחר-מכן הגיעה התובעת להסכם תשלומים עם הנתבע, על חובה בדמי הביטוח, לפיו יהיה עליה לשלם את חובה בתשלומים, כשהתשלום הראשון יהיה ביום 20.12.97.

אילו היתה התובעת מגיעה להסכם בדבר תשלום חוב דמי הביטוח טרם "היום הקובע", ואילו היתה עומדת בתנאי ההסכם - היו רואים לגבי הלידה ביום 10.12.97, את דמי הביטוח שלגביהם נערך ההסכם כאילו שולמו, וזאת, מכוח סעיף 368(א) לחוק הביטוח הלאומי, אך כאמור, ההסכם נערך לאחר הלידה כך שלא נוצרה זכאות לדמי לידה לאחר ההסכם, ואין סעיף 368 לחוק הביטוח הלאומי יכול להועיל לתובעת.

בית-הדין קבע, כי ההסכם לתשלום הפיגורים {שנעשה ביום 16.12.97} והתשלום {שהיה לכל המוקדם ביום 20.12.97}, אינם יכולים להביא לזכאות לדמי לידה בגין לידה שהיתה ביום 10.12.97.

4. מועד תשלום דמי ביטוח - עובדת עצמאית - אופן חישוב גמלת לידה - הערעור התקבל בחלקו
ב- עב"ל 1004/04 {לילי כץ שורץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2007(4), 996 (2007)} המבקשת ערערה על אופן חישוב גובה דמי הלידה שהנתבע קבע לה וביקשה לחשב את גובה דמי הלידה על-פי הכנסתה בטרם הלידה ולא על-פי חלוקת הכנסתה על פני כל חודשי השנה {למעט חודשי חופשת הלידה} כקביעת המוסד לביטוח לאומי.

התובעת היא רופאת שיניים במקצועה, אשר ילדה ביום 26.04.1996 והיתה מסווגת כעצמאית בשנת 1996 בחודשים ינואר-אפריל וכן בחודש אוגוסט לאחר חופשת הלידה. בחודש ספטמבר 1996, הצהירה התובעת, כי עבדה 11 שעות בלבד ולכן לא ענתה להגדרת "עצמאית" וסווגה "כמי שאינה עובדת ואינה עצמאית". בסוף אותה שנה התבקשה התובעת להחזיר חלק מדמי הלידה ובמקביל הוחזרו לה חלק מדמי הביטוח שחוייבה בהם לאור הירידה בהכנסותיה.

בית-הדין האיזורי קיבל את טיעון המוסד לביטוח לאומי, לפיו לגבי מבוטח עצמאי חישוב דמי הביטוח הוא שנתי להבדיל ממבוטח עובד, שחישוב דמי הביטוח לגביו הוא חודשי. על-פי נתונים אלה, חישב המוסד את דמי הלידה שזכאית להם המערערת באופן נכון, ולכן נדחתה תביעת המערערת.

בית-הדין הארצי קבע כי נקודת המוצא לפסיקת הדין בערעור זה היא שהכנסת עובד עצמאי לצורך חישוב דמי ביטוח היא הכנסה שנתית ולא הכנסה חודשית. נקודת מוצא זו מובילה למסקנה, כי לא ההכנסה החודשית בפועל היא הקובעת במקרה זה, לא היא המדווחת, ולא היא שצריך לדווח עליה.

ההכנסה השנתית היא הקובעת, כאשר פשיטא שההכנסה החודשית הממוצעת היא פועל יוצא של חלוקת הכנסה זו ב- 12. דרך חישוב זו היא הגיונית מתבקשת ונסמכת על הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו.
עוד הוסיף בית-הדין, כי כאשר המערכת כולה סובבת סביב ציר ההכנסה השנתית, אין כל רלוונטיות לשוני, גם אם קיים, בין ההכנסה החודשית הממוצעת להכנסה החודשית בפועל בחודש זה או אחר. ההכנסה הממוצעת היא הקובעת ולא ההכנסה החודשית בפועל.

לפיכך, המוסד סבר, כי את השומה יש לייחס לכל השנה {למעט התקופה בה היתה המערערת בחופשת לידה} ולא רק עבור התקופה בה עבדה כעצמאית, ולכן חילק את הכנסתה באותה שנה, גם בתקופה בה סווגה כעקרת בית.

המוסד היה צודק בדרך חישוב זו, אילו סווגה המערערת בכל השנה כעובדת עצמאית, אלא שהמערערת סווגה ביתרת השנה כעקרת בית. במילים אחרות, שנת המס של המערערת כעובדת עצמאית השתרעה על פני חמישה חודשים בלבד {לטענת המערערת על פני 4 חודשים בלבד, כאשר גם בחודש אוגוסט לא סווגה כעובדת עצמאית}.

בית-הדין קבע, כי המוסד הוא שסיווג את המערערת כעובדת עצמאית רק בתקופה ינואר-אפריל 1996 ואוגוסט 1996, וכאמור לגבי יתרת התקופה סווגה כעקרת בית.

לכן, בנסיבות אלה יש לחשב את דמי הלידה של המערערת באותה שנה אך ורק על-פי הכנסתה בחמש חודשי סיווגה כעובדת עצמאית ולחלק את הכנסתו זו בחמש ובהתאם לכך לחשב את דמי הלידה להם היא זכאית.

דרך זו תואמת גם את הוראת סעיף 5 לחוק הביטוח הלאומי וגם את הוראת סעיף 54(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, באשר תקופת חמשת החודשים הללו היא שאמורה לשמש יסוד לחישוב דמי הביטוח של המערערת כעובדת עצמאית, ולא התקופה בה היתה מסווגת כעקרת בית.

לסיכום קבע בית-הדין, כי מקרה זה אינו דומה למקרה בו לעובד עצמאי היתה הכנסה רק בחלק מהשנה, אך סווגו כעובד עצמאי לא שוּנה במשך כל השנה. כאן המערערת סווגה רק בחלק מהשנה כעובדת עצמאית ובחלק מהשנה כעקרת בית, ולכן יש לערוך את החישוב רק לגבי תקופת סיווגה כעובדת עצמאית.