botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תביעות - בדיקות רפואיות (סעיף 301 לחוק)

סעיף 301 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"301. בדיקות רפואיות
(א) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר בדיקות רפואיות של אדם התובע גמלה, או של אדם שמכוחו או בקשר אליו נתבעת או משתלמת גמלה, וכן בדבר דינו של מי שלא קיים חובה שהוטלה עליו לפי סעיף זה.
(ב) הוצאות בדיקה רפואית לפי סעיף זה יחולו על המוסד."

תקנות הביטוח הלאומי (בדיקות רפואיות), התשכ"ה-1965 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 63א ו- 115 לחוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1953, אני מתקין תקנות אלה:

1. בדיקות רפואיות
אדם התובע גמלה או אדם שמכוחו או בקשר אליו נתבעת או משתלמת גמלה, ואחד מתנאי זכאותו מותנה במצב בריאותו, רשאי המוסד להעמידו לבדיקה רפואית על-ידי רופא שירות רפואי מוסמך לפי סעיף 19 לחוק, רופא שהוסמך על-ידי המוסד או רופא של שירותי הבריאות של המדינה, בתאריכים ובמקומות שייקבעו על-ידי המוסד או על-ידי רופא כאמור.


2. המצאת אישור
אדם שנבדק כאמור בתקנה 1, ימציא למוסד אישור על תוצאות הבדיקה.

3. השם
לתקנות אלה ייקרא "תקנות הביטוח הלאומי (בדיקות רפואיות), התשכ"ה-1965"."

ב- ב"ל (ת"א) 31794-10-13 {משה תורג'מן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 11018 (2015)} נקבע כי בהתאם לסעיף 301 לחוק הביטוח, רשאי הנתבע להעמיד את המבוטחים לבדיקה רפואית כאשר תנאי זכאות לגמלה מותנה במצב בריאות.

כאשר מדובר בתביעה להכרה בליקוי שמיעה, מקבלת הזכות משנה-תוקף וזאת לאור העובדה כי בדיקות השמיעה אינן בדיקות אובייקטיביות.

ב- ב"ל (ת"א) 42816-12-13 {זהבה אברהמי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 8456 (2015)} נדונה השאלה האם רשאי הנתבע להפנות תובע לבדיקת BERA כאשר מונחת בפניו בדיקת שמיעה מטעם התובע לפיה לכאורה עומד התובע בתנאי-הסף של ירידת כושר השמיעה ב- 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור?

בית-הדין דחה את התביעה, לפקיד התביעות הוענקה הסמכות והוטלה החובה לברר כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד ולהחליט האם הגמלה תינתן ובאיזו מידה תינתן {סעיף 298 לחוק}.

במסגרת סמכותו וחובתו של פקיד התביעות לבירור התביעה, רשאי הוא להזמין את תובע הגמלה למוסד לצורך בירור תביעתו ולאימות הפרטים שמסר בה {תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998}.

כמו-כן קובע סעיף 301 לחוק, כי השר רשאי לקבוע הוראות בדבר בדיקות רפואיות של אדם התובע גמלה או אדם שמכוחו או בקשר אליו נתבעת או משתלמת גמלה.

סמכותו של פקיד התביעות לדרוש את תובע הגמלה לעמוד לבדיקה רפואית אינה מתאיינת מקום בו הגיש המבוטח תעודה רפואית התומכת בטענותיו.

שכן, כל עוד לא הומצאה תעודה רפואית, לא הונחה תשתית ראשונית לבדיקת המצב הבריאותי ומשהוגשה, רשאי פקיד התביעות לדרוש כי התובע יבצע בדיקה רפואית.

שישה כללים אלה אינם יחודיים לתובע גמלה לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי אלא לכל תביעה אשר זכאותה מותנית במצב בריאותי.

כך למשל בקשר עם תביעות לדמי פגיעה אשר תנאי לבירורן הוא תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, כך בתביעות לדמי תאונה, שמירת הריון ועוד.

כללים אלה אינם נוגעים לגמלאות אשר זכאותן מותנית בקביעות רפואיות של ועדות רפואיות אשר הוקמו מכוח החוק והתקנות.

סעיף 84א(1), (2) לחוק קובע כי אחד מתנאי-הסף להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה הוא כי כושר השמיעה פחת, בשיעור 20 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניים.

לצורך עמידה בתנאי-הסף על המבוטח להמציא בדיקת שמיעה העומדת באמות-המידה הרפואיות ממנה עולה כי קיימת ירידה בכושר השמיעה כנדרש.

לאחר שהונחה בדיקה כאמור, קיימת לפקיד התביעות, מכוח חובתו לבירור התביעה, הסמכות לדרוש כי המבוטח יעמוד לבדיקה רפואית מטעמו.

בעיקרו-של-דבר בדיקת השמיעה בתדירויות הדיבור הינה בדיקה סובייקטיבית, לפיכך אין לשלול את סמכותו של פקיד התביעות לבחון את אמיתות תוצאותיה.
בדיקת BERA לעומת-זאת הינה בדיקה אובייקטיבית ולפיכך בקשת פקיד התביעות כי התובעת תבצע בדיקת BERA היא במסגרת סמכותו.

במקרה של בדיקת שמיעה בעלות ערך רפואי זהה, שיש ליתן להן משקל דומה, ניתן להפעיל את כלל "הבדיקה הטובה ביותר".

בנוסף, אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד. על המוסד לפעול על-פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח, אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק.