botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ביקורת (סעיף 146 לחוק)

סעיף 146 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"146. ביקורת
(א) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר חובת מעביד, רופא או מבוטח למסור הודעות על פגיעה בעבודה.
(ב) מי שהסמיכו המוסד לכך רשאי להיכנס בכל עת סבירה לביתו של מבוטח התובע גמלה, או שקיבל גמלה, לפי פרק זה, כדי לחקור בכל עניין הכרוך בקבלת הגמלה."

אין ספק כי אדם שמשולמת לו קצבה מטעם המדינה אמור לקחת בחשבון את האפשרות, כי מעת לעת, ישלח חוקר כדי לחקור ולהבטיח שעומד בהצהרתו, וכי הגמלה משולמת לו כחוק. יש לאכוף זאת, כדבר בשגרה, שכן היעדר אכיפה הוא שמביא לתופעה החמורה של קבלת כספי ציבור בהיקף גדול במרמה.

אולם קיים הבדל מהותי בין ניסוח סעיפים 146(ב) ו- 383(א) לחוק הביטוח הלאומי, המתייחסים לסמכות חוקר המוסד לביטוח לאומי להיכנס לדירה ולמקום העבודה בכל עת סבירה, כדי לחקור בכל עניין הכרוך בקבלת הגמלה, לבין הפרק השלישי לפקודת סדר הדין הפלילי, (מעצר וחיפוש) (נוסח משולב), התשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי"), שעניינו חיפוש, הנחוץ כדי להבטיח השגת חפץ לצורך חקירה, משפט או הליך אחר, או לכשיש יסוד להניח שמדובר במקום שבו מבצעים פשע או שמבוצעת במקום זה עתה עבירה, כשסמכות המעצר נלווית לסמכות החיפוש.

לא בכדי בסעיפים האמורים שבחוק הביטוח הלאומי אין הקניית סמכות חיפוש ספציפית - שכן נראה שלא היתה כל כוונה לאפשר להם סמכות זו.

כל שהוסמכו לדרוש על-פי סעיף 383(ב) הינו כי יוצגו בפניהם כל פנקס או מסמך אחר בדבר האנשים העובדים במקום, וכן הוסמכו לחקור כל אדם בכל עניין הנוגע לחוק הביטוח הלאומי בלבד, כשאף סמכות זו סוייגה, ונקבע מפורשות: "...ובלבד שלא יידרש אדם לתת תשובה או עדות העלולות להפלילו".

המחוקק מצא לנכון לקבוע כללים ונהלים קפדניים מאוד, לכשמדובר בחקירת חשוד בעבירה, כולל עריכת חיפוש, בין על-פי צו ובין שלא על-פי צו. לכן דורש שהחיפוש יערך בדרך-כלל על-ידי שוטר, ובפני שני עדים שאינם שוטרים, אלא אם אין ברירה, וכן שיבוצע רישום מדוייק של החפצים שנתפסו, ואף מגביל משך ההחזקה בחפצים התפוסים.

הכלל הינו שהחיפוש יעשה על-פי צו של בית-משפט, אלא אם נתקיימו נסיבות מיוחדות המונעות אפשרות להוציא הצו, או שהוצאת הצו תגרום לעיכוב ולנזק שאינו מוצדק.

כידוע, ישנם חיקוקים ספציפיים המקנים סמכות חיפוש ספציפית, בעבירות מיוחדות גם לחוקרים שאינם שוטרים, כגון סעיף 187 לפקודת המכס (נוסח חדש) הקובע כי רשאי שוטר או פקיד מכס ללא צו להיכנס לחצרים ולכל מקום אחר ולחפש בהם אם יש לו יסוד לחשוב שימצאו בהם טובין מוברחים או אסורים, ורשאי לתפוס טובין אלה ולהרחיקם משם, אולם צויין שם מפורשות כי הרשות להיכנס ולחפש אין כוחה יפה לגבי בית מגורים, אלא אם נתקבל תחילה צו על-כך מאת שופט.

וכן סעיפים 135 ו- 227 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) המקנים סמכות לשר המשטרה להסמיך פקיד שומה לערוך חקירות וחיפושים למניעת עבירות על הפקודה אך הוא יהא רשאי להשתמש בכל הסמכויות הניתנות לקצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה או בסמכויות שוטר.
וכן בחוקים כגון חוק הפיקוח על המטבע, חוק התכנון והבניה, חוק הפיקוח על מצרכים והשירותים, חוק רישוי עסקים, ועוד.

ניכר כי עת רצה המחוקק ליתן סמכות חיפוש ציין זאת במפורש, ולא בכדי, שהרי הכלל הינו שאין לפגוע בזכות הקניין של אדם, שהיא זכות יסוד מוגנת, אלא מכח הוראת חוק מפורשת, כשנגזרת מכך גם זכותו של אדם להתנגד באורח סביר לחיפוש לא חוקי.

נראה כי סמכות הכניסה והחקירה שבסעיפים 146 ו- 383 לחוק הביטוח הלאומי, בהם נמנע המחוקק במכוון מלהשתמש במילה חיפוש - הינה סמכות שנועדה לאפשר לחוקרי המוסד לביטוח לאומי לבצע חקירה במסגרת בדיקה שגרתית, כאמצעי אכיפה והרתעה, וזאת בשונה מהסמכות לאסוף ראיות ולצורך זאת לבצע חיפוש, הבא בעקבות חשד ספציפי כי נעברה עבירה, וידיעה מראש כי החקירה נועדה לאסוף ראיות מפלילות לצורך הגשת כתב אישום.

בבסיס פסיקת בית-המשפט עומדת הקביעה כי הזכות להליך הוגן משמעה, להבטיח ההגינות של ההליך הפלילי כלפי חשוד, זכות שנוגעת בכל השלבים של ההליך הפלילי, בין בשלב החקירה ובין בשלב המשפט, וההגנה על הזכות להליך פלילי הוגן לא מתמצית בבחינה של ההשפעה הפוטנציאלית של פגמים דיוניים על תוצאות המשפט, אלא נדרשת ראיה המתבססת על שיקולי הגינות, צדק ומניעת עיוות דין.

כלומר, אין מעמדו של מי שנבדק במסגרת שגרתית, רנדומאלית ומקרית, כמי שנחשד בביצוע עבירה ואשר לכן נפתחה נגדו חקירה רשמית, כי אז לתוצאות החיפוש משמעות מפלילה, ויש להחיל על החקירה כללי חקירה וחיפוש ראויים והוגנים שיש בהם, בין-היתר, להעמידו בזכותו להימנע מהפללה עצמית, בזכות השתיקה, ובזכות ההיוועצות. לא בכדי נאסר על חוקר המוסד לביטוח הלאומי על-פי סעיף 383(ב) לדרוש מהנחקר לתת תשובה או עדות העלולה להפלילו.

דווקא משום שידוע מראש כי יוגש כתב אישום בגין עבירה על חוק העונשין, ולא על חוק הביטוח הלאומי, לא יעלה על הדעת שינתנו לחוקר המוסד לביטוח הלאומי, סמכויות רחבות מאלה שניתנו בחוק לשוטר, שהוא המוסמך לחקור החשודים בגין עבירות המרמה בהן יואשמו, והדברים ברורים.

משכך, סמכות הכניסה שבסעיפים 146 ו- 383 לא כוללת בחובה את הזכות לערוך חיפוש ולתפוס מוצגים. על-אחת-כמה-וכמה, כשחוקרי המוסד לביטוח לאומי כשיטה, נמנעים מלהודיע לנחקר כי הוא חשוד, מה מהות החשד, ונמנעים מלבצע החיפוש על-פי הכללים הקבועים בפקודת סדר הדין הפלילי.