botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תקופה מרבית לדמי אבטלה (סעיף 171 לחוק)

סעיף 171 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"171. תקופה מרבית לדמי אבטלה (תיקונים: התשנ"ח, התש"ס (מס' 1א), התשס"ב (מס' 4), התשס"ז, התשס"ט (מס' 3))
(א) לא ישולמו דמי אבטלה למובטל בחודש פלוני אם קיבל דמי אבטלה בעד מספר ימים כלהלן באותו חודש ובאחד-עשר החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש, ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 11 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו:
(1) 175 - אם מלאו לו 45 שנים או שמלאו לו 35 שנים וישנם שלושה תלויים בו כמשמעותם בסעיף 247;
(1א) 138 - אם מלאו לו 35 שנים ולא מתקיים בו האמור בפסקה (1), או אם טרם מלאו לו 35 שנים וישנם שלושה תלויים בו כמשמעותם בסעיף 247;
(2) 70 - אם הוא מבוטח כאמור בפסקאות (2) או (3) להגדרת מבוטח שבסעיף 158, אף אם חלק מתקופת הזכאות לפי פסקה זו חל לאחר תום התקופה של שנה מתום השירות כאמור באותה הגדרה, ובלבד שתקופת הזכאות היא רצופה והחלה לפני תום השנה;
(2א) 67 - אם מלאו לו 25 שנים וטרם מלאו לו 28 שנים;
(2ב) 50 - אם טרם מלאו לו 25 שנים;
(3) 100 - בכל מקרה אחר.
(א1) מספר הימים המפורט בסעיף-קטן (א) בפסקאות (1), (1א), (2) ו- (3), לפי העניין, לגבי מי שסירב לקבל עבודה מתאימה, כאמור בסעיף 166(ד), יופחת ב- 30 ימים או במספר הימים הנותרים מיום הסירוב שבעדם היה זכאי לדמי אבטלה אלמלא הוראות סעיף-קטן זה, לפי הנמוך מביניהם.
(ב) השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי להורות בתקנות על הארכת התקופות הנקובות בסעיף-קטן (א) בעתות של אבטלה ממושכת או כללית בכל שטח המדינה או באיזור מסויים, וכן לקבוע הוראות מיוחדות בדבר הזכאות לדמי אבטלה, שיעורם ותשלומם בפרק הזמן שבו הוארכו התקופות כאמור, הכל לגבי כלל המובטלים או לגבי סוגים מהם."

הוראתו של סעיף 173 לחוק עניינו בזכות לדמי אבטלה המוקנית ל- "זכאי שנשלח לאכשרה מקצועית". ממנה מתחייבת פרשנותו של המונח "שנשלח" והיא אפשרית באחת משתי דרכים אלה:

האחת, מתן משמעות מתמשכת למונח "שנשלח" במובן של "הופנה" או "מילא אחר הדרישות", או "התקבל", מבלי לתחום את גבולות התקופה בה יוכל להגשים את הזכות לקבלת דמי אבטלה במסגרת אכשרה מקצועית.

השניה, מתן משמעות מוגבלת למונח "שנשלח" ופירושו שישולמו דמי אבטלה למי "שנמצא" או "שהתחיל בפועל" באכשרה המקצועית, ועשה כן אך ורק בגבולות התקופה המירבית בה היה זכאי לתשלום דמי אבטלה, כמשמעותה בסעיף 171 לחוק.

נקדים ונאמר, כי מן הנכון הוא לפרש את המונח "שנשלח" על-פי הדרך השניה, באשר זו הפרשנות המתחייבת מתכלית הוראות החוק וממטרתו, כפי שהן באות לידי ביטוי בפרק ביטוח אבטלה ובהוראה הספציפית שבסעיף 173 לחוק.
ב- עב"ל 444/99 {מרסל שגיא נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(3), 125 (2002)} נקבע כי, הדרך הפרשנית השניה של מתן משמעות מוגבלת למונח "שנשלח" היא זו המגשימה את ההרמוניה החקיקתית העולה ממקבץ הוראותיו של פרק ז' לחוק, כמו גם את מטרתו ותכליתו.

במילים אחרות: הזכות לדמי אבטלה המוקנית ל"זכאי שנשלח לאכשרה מקצועית" מתוקף הוראתו של סעיף 173 לחוק, מעוגנת כל כולה בדלת-אמותיה של תקופת הזכאות לדמי אבטלה ונובעת הימנה.

על-כן, נקרא את המונח "שנשלח" במובן "שנמצא" ובדרך זו בלבד יבוא ויתכנס במסגרת תקופת הזכאות לדמי אבטלה. תנאי מסייע לגישה פרשנית זו, נמצא לנו, כאמור, גם בכותרתו של סעיף 173 המדברת אף היא ב"זכאי שנמצא באכשרה מקצועית".

מנגד, פרשנות הגורסת העמדתו של ה"נשלח" ברשות עצמו ומתן משמעות מתמשכת למונח "שנשלח" במובן "הופנה", מבלי שיצמח מן התקופה המירבית ומבלי שיהיה קשור בה - חורגת מן המטרה היסודית של ההוראות שבפרק ביטוח אבטלה ומרחיבה את גבולותיו מעבר לאלה שהעמיד המחוקק.

הזכות הראשונית והעיקרית לדמי אבטלה היא זו הקבועה בפרק ז' לחוק. ככזו, נקבעו לה תנאים מוקדמים כגון תקופת אכשרה, ותנאים מגבילים, בהם שיעור הגמלה והתקופה המירבית לתשלומה.

מזכות זו נגזרת הזכות המשנית לדמי אבטלה גם בתקופה האכשרה המקצועית. שתי הזכויות הללו חייבות להלום האחת את רעותה, כאשר הזכות המשנית, מעצם טיבה, נבלעת בזכות העיקרית ובגבולותיה.

לפיכך, אין ליתן למונח ש"נשלח" פרשנות המקימה לזכות המשנית לדמי אבטלה, משמעות מתמשכת ועצמאית, כי אם פרשנות המגבילה את הזכות לתחומה של הזכות העיקרית ולגדרם של העקרונות הבסיסיים מהם צמחה.

אמור מעתה: "זכאי שנשלח לאכשרה מקצועית" הוא "זכאי שנמצא באכשרה מקצועית" או "זכאי שהתחיל" בה.

פרשנות זו מגשימה את התכלית העומדת ביסוד הפרק של ביטוח אבטלה ומתיישבת עם המטרה הספציפית אותה נועדה להגשים הוראתו של סעיף 173 והן: לעודד את המובטל לרכוש לעצמו מקצוע ולסייע בידיו לצאת ממעגל האבטלה ולקחת חלק בחיי העבודה, מבלי שיראה עצמו אנוס לשבת באפס מעשה מחשש שמא מחמת השתתפותו באכשרה מקצועית, תקפח את זכותו לדמי אבטלה במהלכה של התקופה המירבית שנקצבה לו.

ודוק. אין המדובר בהשתתפות באכשרה מקצועית באשר היא, כי אם רק באכשרה מקצועית שהתחילה בתקופת הזכאות לדמי אבטלה.

בכך אין כדי למנוע תשלום גמלה ממי שהמחוקק מצאו זכאי לקבלה במהלך אכשרה מקצועית, וזאת, בין-היתר במסגרות אחרות שראה המחוקק לקבען.

כך, למשל תשולם גמלה במהלך אכשרה מקצועית לנפגעי-עבודה בדרך שנקבעה בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז-1956; לאלמנה ולאלמן כאמור בתקנות הביטוח הלאומי (אכשרה מקצועית ודמי מחיה) התשל"ט-1979; לזכאים להשלמת הכנסה הנמצאים באכשרה מקצועית תשולם גמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 ותקנה 6(ג)(2) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982; תשלום לחייל משוחרר הלומד במוסד לאכשרה מקצועית, לפי חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994; תשלום גמלה לילד נכה הממשיך ללמוד או לקבל אכשרה מקצועית, לפי תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) התשנ"ח-1998.
ב- ב"ל (ת"א) 4510/00 {סילוק ימין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.03)} התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי אבטלה. תביעת התובע אושרה והנתבע חישב את שכרו היומי הממוצע לצורך חישוב דמי אבטלה לפי שכר הת' בתקופת 75 הימים הסמוכים למועד פיטוריו - תקופה בה עבד חלקית בלבד. תביעה זו עניינה בהחלטת הנתבע לעניין חישוב בסיס השתכרות הת' לצורך דמי אבטלה.