botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

קצבה או מענק לנכה עבודה (סעיף 103 לחוק)

1. הדין
סעיף 103 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"103. הגדרות
(א) לעניין חוק זה:
"נכה עבודה" - מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כשרו לעבודה וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשותה; בקביעת העובדה אם פלוני הוא נכה עבודה אפשר להביא בחשבון מום מכער;
"דרגה יציבה", של נכה עבודה - דרגת נכות שאינה לזמן מוגבל ואינה זמנית;
"דרגה שאינה יציבה", של נכה עבודה - דרגת נכות שהיא לזמן מוגבל או זמנית.
(ב) לעניין פרק זה, "נכות" - נכות מפגיעה בעבודה, והמונחים "דרגת נכות" ו"קצבת נכות" יתפרשו לפי זה."

2. כללי
ב- ב"ל (נצ') 1273/98 {יוסיפוב רוברט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(3), 264 (1998)} קבע בית-הדין כי סעיף 103(א) לחוק הביטוח הלאומי, קובע כי נכה עבודה הינו מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כושרו לעבודה.

הסמכות לקבוע האם מדובר ב- "פגיעה מעבודה" אם לאו, מוקנית לפקיד התביעות, ובמידה והמבוטח חולק על קביעתו, יכול הוא לפנות לבית-הדין לעבודה על-מנת לערור על הקביעה.

בית-הדין לעבודה, בדונו בתובענה שנפתחה במסגרת כזו, נכנס אם-כן, בנעליו של פקיד התביעות ככל שהדבר נוגע לגדר הסמכות ולנפקותן המשפטית של הקביעות בשאלה האם מדובר ב- "פגיעה מעבודה".

ב-ב"ל (נצ') 1551/98 {מכלוף אוחנה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(3), 124 (1998)} קבע בית-הדין כי: "נכה עבודה הוא מי שמחמת פגיעה בעבודה נפגע כושרו לעבודה וכתוצאה מכך אין הוא מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשותה (כמוגדר בסעיף 103(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995)".

ב- ב"ל (נצ') 1176/98 {אגיב נסים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(3), 714 (1998)} קבע בית-הדין כי "נכה עבודה" מוגדר כמבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כשרו לעבודה וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשות.

ב- דב"ע נז/1-01 {ששון כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 97(4), 103 (1997)} קבע בית-הדין כי דרגת הנכות של "נכה עבודה", לעניין חוק הביטוח הלאומי, נקבעת לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות ששר העבודה והרווחה קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות.

ב- תב"ע (ב"ש) נג/33-0 {אביאלי נילי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 96(4), 292 (1996)} קבע בית-הדין כי מנוסחו של סעיף 103(1) לחוק הביטוח הלאומי, עולה, כי המחוקק קבע ש- "עבודה" כשלעצמה בתקופת חופשת הלידה, עלולה להיות סיבה לשלילת הזכות לדמי לידה. מכאן, שמגמת המחוקק ומטרתו הן בראש ובראשונה להביא לכך שמבוטחת לא תעבוד כלל בעבודה אחרת בתקופת חופשת הלידה, מחוץ למשק ביתה, ורק במטרה משנית רצה המחוקק למנוע תשלום דמי לידה כאשר המבוטחת משתכרת או מקבלת הכנסה מעבודה בתקופת חופשת הלידה.

3. זכות לקצבה או למענק
ב- ב"ל (ת"א) 33765-04-12 {צביה חיימוב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 1658 (2015)} קבע בית-הדין כי נכה עבודה הוא: "מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כושרו לעבודה", ובשים-לב לספק בדבר קיומו של חריג בעבודה, נקבע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מצבה הרפואי נגרם עקב פגיעה בעבודה, על-כן התביעה נדחית.

ב- רע"א 7678/98 {קצין התגמולים ואח' נ' גלעד דוקטורי ואח', תק-על 2005(2), 3289 (2005)} קבע בית-הדין כי גם השוני בהגדרת המושגים "נכה" או "נכות" בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום, התשי"ט-1959 (נוסח משולב)) לעומת "נכה עבודה" או "נכה" כללי על-פי סעיפים 103 ו- 195 לחוק הביטוח הלאומי.

"נכה" על-פי חוק הנכים הוא מי שאיבד כושר לפעול פעולה רגילה, גופנית או שכלית כתוצאה מפגיעה בשירות ועקב שירות.

לעניין זה אין כל משמעות לאובדן כושר השתכרות או אובדן הכנסה, ואין מטרת התגמולים להבטיח רמת קיום מזערית של האדם. הדגש הוא על מגמה לפצות אדם על פגיעתו ללא קשר הכרחי לפגיעה בכושר השתכרותו.

לעומת-זאת, נכה עבודה מוגדר כמי שעקב הפגיעה בעבודה נפגע כושרו לעבודה, ונכה כללי הוא מי שכתוצאה מליקוי נפגע כושרו להשתכר.

הגדרת ה"נכות" לצורך כניסה לתוכנית הנכות הכללית מעמידה סף כניסה מצומצם עד מאוד רק לאנשים בעלי מוגבלות קשה המסוגלים להוכיח באופן חד-משמעי שנכותם פוגעת באופן ממשי בכושר השתכרותם. נכה עבודה לעומת-זאת צריך אמנם להוכיח פגיעה בכושר השתכרות, אבל רף הכניסה לתוכנית התגמולים קל יותר.
יש עוד לציין כי קיים פער משמעותי בין היקף הגמלאות והשירותים המוענקים לנכי צה"ל לבין אלה הכלולים בתוכניות האחרות לאנשים עם מוגבלויות.

הגמלה הבסיסית למי שנפגע בשירותו הצבאי גבוהה במידה ניכרת מזו הניתנת למגזרי נכים אחרים, ומגוון השירותים וההטבות הניתנים על-פי חוק הנכים לנכי צה"ל יוצר פער ניכר בין מגזר זה לבין יתר קבוצות הנכים, במיוחד בעלי נכות כללית.

נשמעה לא אחת ביקורת על המציאות שבה מיעוט מקרב האנשים בעלי מוגבלויות במדינה נהנים מתוכניות שעיקרן פיצוי בעוד רוב אוכלוסיית הנפגעים כפופה להסדר גמלאות המצטמצם לסיפוק צרכים בסיסיים ביותר.

גם בסיס המימון של התגמולים שונה במערכות השונות. קצבאות הביטוח הלאומי ממומנות בעיקרן על בסיס הסדר ביטוחי הנשען על הפרשות כספים של אזרחי המדינה. תגמולי נכי השירות הצבאי משולמים מאוצר המדינה בלא הפרשות כספים של הנכים עצמם.

אין לשלול אפשרות כי השוני הבסיסי ברקע ובמטרות בין מישורי התיגמול השונים בהסדרי הביטחון הסוציאלי משליך גם על ההבדל בכללים החלים בהם לעניין תחולתם מבחינת הזמן של שינויים נורמטיביים בהגדרת הנכויות.

תפיסת התגמול הסוציאלי האופיינית לביטוח הלאומי מבקשת לשמור על רף של קיום מינימלי לנכה, ומכאן, שהיא תתקשה יותר בהחלה אקטיבית של שינויי סיווג דרגות נכות על נכים ותיקים. המדובר בדרך-כלל במיגזר אוכלוסיה שתגמולי הביטוח הלאומי הינם בסיס חיוני מבחינתו לשמירה על-סף מינימלי של חיים בכבוד.

במגזר זה, הפחתת גמלה לנכה ותיק עקב שינוי נורמטיבי בסיווגי הנכויות עלול להיות כרוך בקושי חברתי ניכר, גם מקום שבאופן אובייקטיבי השינוי מביא עמו סיווג עדכני, נכון ואמיתי יותר של דרגת הנכות.
שונה הדבר ביחס להתאמת דרגת נכות של נכה ותיק במסגרת חוק הנכים, אשר תגמוליו, בעיקרם, אינם נגזרים ממצבו הכלכלי והסוציאלי, והם ניתנים גם למי שכושר עבודתו והשתכרותו אפשר שכלל לא נפגעו. מאחר שהסדרי הגמול על-פי חוק הנכים מתבססים על יסוד עצם הפגיעה ושיעורה להבדיל מנזקקות, ניתן ביתר קלות להצדיק שינוי ועידכון, מעת לעת, של סיווגי דרגות הנכות והחלת השינוי על נכים ותיקים וחדשים במידה שווה.

ב- בג"צ 5304/02 {ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל - כנסת ישראל ואח', פ"ד נט(2), 135 (20.10.04)} קבע בית-הדין כי שתי קבוצות של חיקוקים מסדירות את זכאותם של נכים לקצבאות ותגמולים.

קבוצה אחת, קצבאות נכות המוסדרות במסגרת חוק הביטוח הלאומי. על קבוצה זו נמנים, בין השאר, נכי תאונות עבודה וקטיגוריה כללית של נכות.

קצבת נכי תאונות עבודה משתלמת לכל "מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כשרו לעבודה וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשותה" {סעיף 103 לחוק}.

הזכאות לה אינה מותנית בהוכחת צורך כלכלי באמצעות מבחן הכנסות או חישובה נעשה על-פי מכפלת אחוזי הנכות בשלושת רבעי השכר הממוצע של הנפגע ברבע השנה הקודם לתאונה.

זאת ועוד, מימונה מוטל על המעביד, אוצר המדינה והמוסד לביטוח לאומי ולא על העובד השכיר.

קצבת הנכות הכללית, לעומת-זאת, משתלמת לכל "מבוטח, ..., שכתוצאה מליקוי אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח-יד ואינו משתכר סכום השווה ל- 25 אחוז מהשכר הממוצע" או למבוטח אשר "כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח-יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, ..., ב-50 אחוז או יותר" {סעיף 195 לחוק}.

חישוב שיעורה של קצבה זו נעשה בהתאם לאובדן כושר השתכרותו של הזכאי ומתחשבת, על-כן, ב"נזקקות הכלכלית" של הנפגע.

הקבוצה השניה, מורכבת מתגמולים המוסדרים בדברי חקיקה ספציפיים המשתלמים לנכים כגון נכי צה"ל, נכי רדיפות הנאצים ונפגעי פעולות איבה {חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959; חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954; חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970.

הגדרת נכות לצורך הוראות החוק המשתייכות לקבוצה זו היא "איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, ..., או פחיתתו של כושר זה, ... כתוצאה של... מחלה... החמרת מחלה... (או) חבלה".

חישובן של הגמלאות במסגרת הקבוצה השניה נעשה ביחס ישר לאחוזי הנכות, ללא תלות באמצעיו כלכליים של הנכה.