botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

הכנסה לעניין דמי ביטוח - פטור מתשלום דמי ביטוח (סעיף 351 לחוק)

1. הדין
סעיף 351 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"351. פטור מתשלום דמי ביטוח (תיקונים: התשנ"ו, התשנ"ו (מס' 3), התשנ"ח, התשס"ב (מס' 5), התשס"ג (מס' 6), התשס"ד, התשס"ו (מס' 3), התשס"ח (מס' 3), התשע"ב, התשע"ה)
(א) בכפוף להוראות סעיפים 53(ד) ו- 97(ד), לא ישולמו דמי ביטוח בעד עובד בעד הזמן שבעדו מגיעים לו דמי פגיעה, תמורת דמי פגיעה, דמי לידה או תשלומים בקשר לשיקום מקצועי הניתן לפי סעיף 88 אלא מהסכום העולה על הסכום שהשתלם לו כדמי פגיעה, דמי לידה, תשלום בקשר לשיקום מקצועי או על הסכום שהיה משתלם לו כדמי פגיעה אילו לא קיבל תמורת דמי פגיעה, לפי העניין.
(ב) לא ישולמו דמי ביטוח לפי סעיף 335(ב), (ה), (ז), (ח) ו- (ט) בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח קצבת זקנה ובעד הזמן שלאחר הגיע המבוטח לגיל 70 בגבר, ובאישה - לגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ד' בלוח א'1, בכפוף להוראות סעיף 245(ב2), אף אם לא מגיעה לו קצבת זקנה.
(ג) מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי החייב בתשלום דמי ביטוח בעד עצמו שהגיע לגיל הפרישה וטרם מגיעה לו קצבת זקנה, לא יהיה חייב בתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 335(ב), (ה), (ז), (ח) ו- (ט).
(ד) לא ישולמו דמי ביטוח בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח קצבת נכות לפי פרק ה' או לפי פרק ט' אם אין לו כל הכנסה אחרת, ולא ישולמו דמי ביטוח לפי סעיף 335(א), (ב), (ד), (ה), (ז), (ח) ו- (ט) בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח לפי סעיף 105 או לפי סעיף 200 קצבה בשל דרגת נכות יציבה, או לפי סעיף 200 קצבה בשל דרגת נכות בלתי יציבה, שנקבעה לתקופה רצופה של שנה לפחות, והכל אף אם יש לו הכנסה אחרת.
(ה) (בוטל)
(ו) לא ישולמו דמי ביטוח בעד הזמן שהמבוטח אינו עובד ואינו עובד עצמאי והוא אחד מאלה:
(1) תלוי לפי סעיף 130 שאינו מסוגל לכלכל עצמו ומשתלמת בעדו קצבת תלויים;
(2) תלוי לפי סעיף 247(3) שמשתלמת בעדו קצבת שאירים או תוספת לקצבת זקנה.
(ז) לא ישולמו דמי ביטוח בעד הזמן שבעדו מגיעה לאדם גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, אם אין לו הכנסה אחרת באותה תקופה.
(ח) מבוטחת לפי פרק ו' שהיא עקרת בית או אלמנה בת קצבה, כהגדרתן בסעיף 238, לא תשלם דמי ביטוח לפי סעיף 335(ד).
(ט) מבוטחת לפי פרק ט' שהיא עקרת בית או אלמנה בת קצבה, כהגדרתן בסעיף 238, לא תשלם דמי ביטוח לפי סעיף 335(ז).
(י) מבוטחת לפי פרק י' שהיא עקרת בית או אלמנה בת קצבה, כהגדרתן בסעיף 238, לא תשלם דמי ביטוח לפי סעיף 335(ח).
(יא) מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, והכנסתו בשנת המס, או באותו חלק ממנה שבו היה מבוטח כאמור, אינה עולה על ההכנסה המזערית האמורה בפרט 3 בלוח י"א לגבי אותה תקופה, לא ישלם דמי ביטוח אם הוא:
(1) מקבל גמלה או תגמול האמורים בסעיף 350, למעט דמי אבטלה בעד חודש מלא - בעד התקופה שבה קיבל גמלה או תגמול כאמור, ואם הוא נכה הזכאי לקצבת נכות לפי פרק ט' - בעד תקופה שתחילתה בתאריך הקובע כמשמעותו בסעיף 195;
(2) תושב ישראל שעלה לפי חוק השבות, או תושב ישראל שבידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, שניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העליה - בעד תקופה שעד 12 חודשים מיום שעלה או מיום שנכנס לישראל על פי אשרה כאמור, לפי העניין;
(2א) תלמיד במוסד חינוכי על יסודי או מי שמצוי בהכשרה מקצועית (בפסקה זו: "תלמיד"), חניך במכינה קדם-צבאית או מתנדב בשנת שירות, מיום שמלאו לו 18 שנים וכל עוד לא מלאו לו 21 שנים - בעד התקופה שבה הוא תלמיד, חניך או מתנדב, לפי העניין, ובלבד שהחל לשרת בשירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון או בשירות לאומי בהתנדבות לפני שמלאו לו 21 שנים; לעניין זה:
"הכשרה מקצועית" - מסגרת לימודית מקצועית שהוכרה על ידי השר או מי שהוא הסמיכו לכך;
"מכינה קדם-צבאית" - כהגדרתה בחוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח-2008;
"מתנדב בשנת שירות" - מי שמשרת בהתנדבות בשירות למטרה ציבורית או לאומית שאישר השר לפי פסקה (4) להגדרה "ילד" שבסעיף 238, ושירותו הסדיר לפי חוק שירות ביטחון נדחה עקב שירותו בהתנדבות כאמור;
"שירות לאומי בהתנדבות" - כמשמעותו לפי פסקה (3)(ב) להגדרה "ילד" שבסעיף 238;
(2ב) מבוטח לפי פרק י"א - בעד תקופה שלא תעלה על שנים-עשר חודשים, ובלבד שהחל לשרת בשירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון, או בשירות לאומי בהתנדבות כמשמעותו לפי פסקה 3(ב) להגדרה "ילד" שבסעיף 238, לפני שמלאו לו 21 שנים (בפסקה זו: "מתגייס");
(2ג) (א) מי שסיים שירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, אף אם שוחרר כדין לפני תום התקופה שהוא חייב בה לפי החוק האמור, ובלבד ששירת שני שלישים לפחות מהתקופה האמורה ולא שוחרר בגלל אי-התאמה שיש עמה התנהגות רעה חמורה כפי שנקבע בפקודות הצבא, כהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, וכן מי ששוחרר מטעמי בריאות או מחמת נכות כמשמעותה בחוק הנכים - בעד שני החודשים הראשונים שלאחר סיום השירות.
(ב) מי שסיים שירות כמשרת בשירות לאומי-אזרחי או כמתנדב בשירות לאומי, ובלבד ששירת שנתיים לפחות או ששירותו נפסק בשל פגיעה תוך כדי השירות ועקב השירות שבשלה הוא זכאי לגמלאות לפי פרק י"ג - בעד שני החודשים הראשונים שלאחר סיום השירות.
(ג) משרד הביטחון והמשרד הממונה על שטח הפעולה "השירות האזרחי-לאומי" ימסרו למוסד רשימה של מסיימי שירות כאמור בפסקאות משנה (א) ו- (ב);
(3) פטור מתשלום דמי ביטוח, לפי כללים ומבחנים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה - בעד תקופה שקבעו כאמור."

2. כללי
לפי ההסדר בתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעת עבודה), התשי"ד-1954, מעביד שעובדו נפגע בתאונת עבודה, במקום שהמוסד לביטוח לאומי ישלם דמי פגיעה ישירות לעובד, רשאי המעביד לשלם בעצמו את דמי הפגיעה לעובד ולקבל תחתיהם שיפוי מהמוסד לביטוח לאומי.

חלק מהמעסיקים שפעלו לפי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי עד שנת 2007 שילמו תשלומי יתר עבור דמי הפגיעה כיוון שלא קיבלו פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי עבור דמי הפגיעה, כהוראת סעיף 351 לחוק הביטוח הלאומי. המוסד לביטוח לאומי מכיר בתשלומי יתר אלו ופועל בימים אלה להחזרתם באמצעות מערכת ממוחשבת {עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי ואח' נ' עו"ד יפית מנגל, תק-על 2012(4), 5201 (2012)}.

3. פרשנות סעיף 351(ד)
ב- ב"ל (יר') 45021-06-11 {שלמה בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(1), 7919 (2012)} נקבע:

"13. צודק התובע בטענתו כי המונח "מגיעה" שבסעיף 351(ד) לחוק הביטוח הלאומי סובל, לכאורה, מבחינה לשונית, את הפרשנות המוצעת על ידו. אלא שכידוע הכרעה פרשנית במשמעותו של דיבור בחוק תיעשה בבחירה מבין האפשרויות הלשוניות האפשריות, לפי המטרה או התכלית המונחת בבסיסו של הדיבור העומד לפרשנות. ובלשונו של כב' השופט ברק {כתוארו אז}:

'אין לך משמעות 'נכונה' של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק..., אלא-אם-כן כל משמעות המעוגנת בלשון מביאה לאבסורד. בהיעדר 'אבסורד' חייבת המשמעות ה'נכונה' להיות אחת מהאפשרויות המעוגנות בלשונה של ההוראה. הלשון היא איפוא נקודת המוצא. אך היא אינה נקודת הסיום. לעולם יש לפתוח בלשון החוק, אך לעולם אין לסיים בה. מבין האפשרויות השונות שהלשון פותחת יש לבחור באחת ויחידה כאפשרות 'נכונה'. בחירה זו נעשית על-פי מטרת ההוראה ועל-פי תכליתה.'
{ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2), 70, 74 (1985)}.

14. מטרת המחוקק בדיבור "מגיעה" ומשמעותו הלשונית נבחנו לא אחת בפסיקת בתי-הדין לעבודה. כך למשל, נפסק בדב"ע לט/ 108 - 0 שבח צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) כי:

'...כאשר אין המוסד רשאי לשלם קצבה, משמע שבית-הדין יפסוק שאין היא מגעת ואין לשלמה. מכאן שמשמעות הדיבור 'מגיעה', בסעיף 169(ג) לחוק, פירושו 'משתלמת'.'
{סעיף 169 לחוק הביטוח הלאומי - בוטל}

על הלכה זו חזר בהסכמה בית-הדין הארצי בפרשת פורת משקבע כי המילה 'מגיעה' מצביעה על קצבה המשולמת בפועל והוסיף כי אינו סבור שבבחירת המשמעות הלשונית האמורה יש משום "סטייה ממטרת המחוקק" שכן "לו מטרת המחוקק היתה לפטור מתשלום דמי ביטוח נכים שדרגת נכותם מלאה - היה אומר זאת במפורש ולא מתנה את הפטור בזכאות לקצבה"... בכך נדחתה טענת המערער, כי זכאותו העקרונית לקצבת נכות כללית מקימה לו פטור מתשלום דמי ביטוח, שעה שהלכה למעשה קצבה זו אינה משולמת לו, עקב בקשתו להיוון הקצבה. כאמור לעיל, טען התובע, כי יש לאבחן את עניינו מעניין פורת {דב"ע מו/0-153 פורת לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 387 (1987)} נוכח נסיבות עניינו השונות, חלוף העתים מאז מתן פסק-הדין, בשנת 1987, והשינויים התחיקתיים והפסיקתיים... בעניין פורת לא היתה מחלוקת כי לו לא היוון המערער את קצבתו היה זכאי לפטור מתשלום דמי ביטוח. משהיוון הקצבה טען כי היא עדין "מגיעה" לו, שכן היא למעשה תשלום מראש של הקצבה. טענות אלה נדחו על-ידי בית-הדין הארצי ונפסק כי היוון הינו תשלום חד-פעמי בעוד קצבה הוא תשלום חודשי קבוע וכי במקרה של המערער שולם מענק במקום קצבה. בדומה, אין מחלוקת במקרה זה, כי לו ביכר התובע בתשלום קצבת נכות כללית היה זכאי לפטור מתשלום דמי ביטוח. אולם משביכר בקצבת נכות מעבודה אין הוא זכאי עוד לקצבת הנכות הכללית ועקב בחירתו זו אף אין המוסד רשאי לשלמה. נדמה שהרציונלים שנקבעו בפרשת פורת לפיהם בחירה בהיוון משמעה וויתור על קצבה ועל פטור מתשלום דמי ביטוח עולים בקנה אחד עם העקרונות שבסעיף 351(ד) לחוק הביטוח הלאומי במשותף עם הוראות סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי... על-כן, אין לומר כי חלוף העתים צריך שישקול. מכל מקום, המדובר בהלכה מנחה של בית-הדין הארצי לעבודה שלא שונתה ולדעת בית-הדין אף לא נס ליחה. כך וכפי שציין המוסד לביטוח לאומי בסיכמויו, לאחרונה, שב ונדרש בית-הדין הארצי לאבחנה שבין זכאות לגמלה לתשלומה בפועל וזאת בעניין עב"ל 153/10 סוליימנוב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2011(3), 450 (2011)}.

באותו עניין נדונה השאלה האם ניתן לצרף שתי דרגות נכות שנגרמו בשתי תאונות עבודה, שלא שולמו גמלאות בגינן, לדרגת נכות מצטברת כמשמעותה בסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי. בית-הדין הארצי, מפי כב' השופט רבינוביץ קבע כי התשובה לכך היא בשלילה. זאת משהגיע לכלל מסקנה כי מלשון סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי עולה, כי לא ניתן לצרף נכויות שלא משולמת גמלה עבורן. כך אין לפרש את המילים תשלום גמלה כזכאות לגמלה וכי "הזכאות לגמלה והזכאות לתשלום גמלה אינן חד הן".

16. נמצאנו למדים, אם-כן, כי כוונת המחוקק בסעיף 351(ד) לחוק הביטוח הלאומי היא ליתן פטור מתשלום דמי ביטוח לנכים אשר משולמת להם, הלכה למעשה, קצבת נכות כללית. בית-הדין, לא קיבל את טענת התובע, כי תכלית הפטור היא לעודד יציאה לעבודה. המדובר, כמבואר לעיל, ב"הסדר שלילי" שתכליתו מתן פטור מתשלום דמי ביטוח לקבוצת הנכים שמצבם הוא הקשה ביותר מפני שהכנסתם נופלת מהמינימום, כי אין להם הכנסה אחרת, או בשל השיעור המקסימלי של נכותם.

17. בדומה, יש לדחות את טענת התובע לאפליה וחוסר שוויון. אין חולק על מעמדו של עיקרון השוויון בשיטת המשפט הישראלית. בית-המשפט העליון חזר ופסק כי הפליה פסולה היא הבחנה בין אנשים או בין עניינים מטעמים לא ענייניים {בג"ץ 6051/95 רקנט נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(3), 289, 312 (1997)} וכי "מושג השוויון משמעו יחס שווה אל בני אדם, אשר אין ביניהם שוני שהוא רלוונטי לעניין נושא השוויון" {דנג"ץ 4191/97 אפרים רקנט נ' בית-הדין הארצי לעבודה פ"ד נד(5), 330, 345 (2000)}. הפטור הקבוע בסעיף 351(ד) לחוק הביטוח הלאומי אכן מבחין בין נכים שונים לעניין הזכאות לפטור מדמי הביטוח באופן שבו הפטור ניתן לנכים המקבלים קצבה לפי דרגת נכות בשיעור 100%, בין מעבודה ובין במסגרת נכות כללית. ההבחנה בסעיף היא בין נכים המקבלים קצבאות לפי דרגת נכות בשיעור 100% ובין נכים המקבלים קצבאות לפי דרגות נכות הנמוכות מ- 100% ואף בין נכים להם הכנסה אחרת לעומת נכים חסרי הכנסה אחרת. לא יכולה להיות מחלוקת על כך ששאלת קיומה או היעדרה של הכנסה אחרת כמו גם שיעור הנכות, הינם פרטים רלוונטיים לעניין קביעת הזכאות לפטור מדמי הביטוח. בפרט כאשר תכלית הסעיף היא להקל על נכים המקבלים קצבה על-פי דרגת נכות מירבית. לאור-זאת, אין לראות בהבחנה זו הפליה פסולה."

4. סעיף 351(יא1) לחוק
סעיף 351 לחוק הביטוח הלאומי עניינו פטור מתשלום דמי ביטוח. סעיף-קטן (יא)(1) דן במקבלי דמי אבטלה הזכאים לפטור {ע"ב (ת"א) 91146/99 מרקוביץ רן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2001(2), 33126 (2001)}.

5. התובע נדרש על-ידי המוסד לביטוח לאומי בתשלום דמי ביטוח מעבודתו החלקית כעצמאי בתקופה שבה קיבל דמי אבטלה - התביעה נדחתה
{ראה תמצית פסק-הדין בפרק ט"ו (הדן בסעיף 348 לחוק) לעיל: ע"ב (ת"א) 91146/99 מרקוביץ רן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2001(2), 33126 (2001)}.