botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

סייג (סעיף 153 לחוק)

סעיף 153 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"153. סייג
(א) בעד שני הימים הראשונים שלאחר יום התאונה שבהם אבד למבוטח, שהוא עובד או עובד עצמאי, כושר התפקוד כתוצאה מתאונה, לא ישולמו דמי תאונה, אלא-אם-כן אבד לו כושר התפקוד כאמור 12 ימים לפחות בנוסף ליום התאונה.
(ב) בעד 14 הימים הראשונים שלאחר יום התאונה שבהם אבד למבוטח, שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, כושר התפקוד כתוצאה מהתאונה, לא ישולמו דמי תאונה."

הזכאות לתשלום בגין דמי תאונה עוגנה במסגרת הפרק השישי לחוק הביטוח הלאומי ומסגרת תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות) התשמ"א-1981.

סעיף 150 לחוק מגדיר "תאונה" כאירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא להגבלה פיזית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר התפקוד כפי שהוגדר בתקנות.

ההגדרה של "אובדן כושר התפקוד" המעוגנת בתקנות מבחינה כידוע, בין עובד או עובד עצמאי לבין מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, לגבי זה האחרון נקבע כי אובדן כושר התפקוד יקבע ככל שהמבוטח מאושפז בבית-החולים או "מרותק לביתו" {ב"ל (ת"א) 1084-10 נורית נוטקביץ ואח' נ' בטוח לאומי - סניף ת"א - מח' משפטית ואח', תק-עב 2013(3), 1366 (2013)}.

בפסיקת בית-המשפט נקבע כי שאלת הריתוק לבית צריכה להיקבע באופן אובייקטיבי על יסוד חוות-דעת של מומחה אובייקטיבי {עב"ל 778/07 יוסף גוב ארי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.09)}.

הפסיקה אף עמדה על האבחנה בין שני סוגי המבוטחים כאמור זה שהינו עובד או עובד עצמאי וזה שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ועל התנאים הקשיחים והמחמירים יותר החלים על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי.

שכן, כך נפסק, "אין דומה מבוטח המאבד הכנסתו החודשית ששמשה לו למחיה עקב תאונה שאינה תאונה בעבודה למבוטח שנפגע בתאונה בעת שהיה מחוסר הכנסה כיוון שלא עבד {עב"ל 326/99 המוסד לביטוח לאומי נ' גבאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.11.01)}.

עם-זאת, משהמחוקק מצא לנכון לקבוע בכל זאת גם את זכאותו של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי לקבלת גמלה בגין תאונה נדרשים אנו לשאול עצמנו מהי תכליתה של גמלה זו .

הטעם להענקת גמלה מעין זו ולסוג מבוטח זה נעוץ בהנחה כי מי שנפגע בתאונה באופן הפוגע ביכולת התפקוד העצמאי שלו עד כדי ריתוקו לביתו נדרש להוציא הוצאות בלתי-מתוכננות ובלתי-צפויות לצורך קיומו וסיפוק צרכיו הבסיסיים. זאת, בשל הצורך להסתייע באחרים לשם ביצוע הפעולות הרגילות הנדרשות לסיפוק צרכים אלה ובכלל אלה רכישת מוצרי מזון ותרופות או הגעה לטיפולים רפואיים וביצוע סידורים דחופים.