botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

פגיעות שונות (סעיף 79 לחוק)

1. טיפול שיניים
ב- עב"ל 17146-05-11 {דימיטרי גפן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.11.13)} קבע בית-הדין כי המנגנון של מינוי רופא שלישי לפי תקנה 3, לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח-1968, נועד להכריע הן בחילוקי-דעות שבין הקופה למוסד לביטוח לאומי והן בחילוקי-דעות שבין הנפגע לבין הקופה או המוסד.

נפגע שתביעתו לטיפול נדחתה רשאי לעתור לבית-הדין לעבודה, שם תעמוד ההחלטה לביקורת שיפוטית, כשתנאי מקדמי לכך הוא מיצוי הליכים. ככלל, הביקורת השיפוטית בתביעת הנפגע ל"ריפוי" תהא מצומצמת ויינתן משקל לגורמים המוסמכים בקופה או במוסד, ל"מנגנון הרפואי" ובמיוחד לחוות-דעת הרופא השלישי המכריע. בית-הדין רשאי לשקול מינוי מומחה רפואי מטעמו אולם ככל שהמחלוקת סבה על חוות-דעת רופאי "המנגנון הרפואי", מינוי מומחה ייעשה במקרים מיוחדים. ככלל, הרופא השלישי לפי תקנה 3, האמור להתמנות בטרם מוגש הליך לבית-הדין, אינו יכול להיחשב כבעל מעמד של מומחה-יועץ-רפואי מטעם בית-הדין.

2. מצב נפשי
ב- עב"ל 11817-04-12 { המוסד לביטוח לאומי נ' אלאונורה איסייב, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.07.12)} הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין של בית-הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע אשר קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי יש להכיר במצב הנפשי בו לקתה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. בית-הדין החליט כי יש להקדים את שמיעת הערעור קודם לזימונה של המשיבה לוועדה, כדי שלא תימצא החלטת הוועדה חסרת נפקות של ממש.

עיכוב ביצועו של פסק-דין הוא בבחינת החריג לכלל לפיו הזוכה בפסק-דין זכאי ליהנות מפרי זכייתו באופן מיידי, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את מימושו.

הסעד של עיכוב ביצוע פסק-דין יוענק בכפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים, הנבחן על-פי הערכת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק-הדין, אל מול הנזק שייגרם למשיב ככל שיעוכב הביצוע.

3. מחלת פרקינסון
ב- עב"ל 738-08 {המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף אלטיט, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.10)} היה בפני בית-הדין ערעור המוסד לביטוח לאומי, על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי לעבודה שהכיר במחלת הפרקינסון של המשיב, מר אלטיט כמחלת מקצוע.

זאת, חרף העובדה שלא נודעה בספרות המדעית אסכולה רפואית מבוססת המכירה במחלת הפרקינסון כמחלת מקצוע בחשיפה לחומרים אליהם נחשף מר אלטיט ואף בניגוד לעמדתם של שני מומחי בית-הדין שמונו בתיק.

בית-הדין קבע כי דין הערעור להתקבל. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.

מחלת הפרקינסון כשמה כן היא: מחלה. אין היא "תאונת עבודה" במובן הרגיל של החוק, היות שלא מתקיימים בה שניים מהיסודות המגדירים מונח זה, והם: פגיעה מאירוע פתאומי וגורם חיצוני חד-פעמי שניתן לאתרו בזמן ובמקום.

עם-זאת, במקרים בהם קיים קשר סיבתי בין התפתחות מחלה לבין פגיעות זעירות חוזרות וזהות בעבודה משך זמן רב התפתחה תורת המיקרו-טראומה. היינו, הוכרה האפשרות להוכיח פגיעה בעבודה המזכה בגמלה כשמקור הפגיעה בפגיעות זעירות, חוזרות ונשנות, שנגרמו עקב העבודה וניתנה חוות-דעת של מומחה-יועץ רפואי כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות והחוזרות לבין הופעת המחלה.

אך במקרה דנן לא הוכחה התשתית העובדתית או הרפואית הדרושה לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה ובין-היתר, לא ניתן לראות בדרך החשיפה ובתדירות החשיפה לחומרים אליהם נחשף מר אלטיט בבחינת פגיעות זעירות חוזרות המצדיקות את יישומה של תורה זו.

4. אירוע לב
ב- עב"ל 32691-06-10 {אליהו דהן נ' המוסד לביטוח לאומי פורסם באתר האינטרנט נבו (19.06.12) (להלן: "עניין דהן")} קבע בית-הדין כי יש לראות באוטם שריר הלב שארע למערער כתאונת עבודה, לאור הנימוקים שמנה המומחה לקשר הסיבתי בין האירוע החריג שארע למערער בעבודה לבין הופעת האוטם, כאשר אין לראות בביטוי "לא ניתן לשלול" שבחוות-דעת המומחה, כביטוי של ספק הבא לשלול את הקשר הסיבתי אלא כביטוי של זהירות.

סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח-ידו ועקב עיסוקו במשלח-ידו".

משעסקינן בתאונה כתוצאה מגורמים שאינם נראים לעין, המבחן שהתקבל בפסיקת בית-המשפט הנו מבחן "האירוע החריג" לפיו יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה שהינו בלתי-שגרתי לעובד אשר התרחש עובר לקרות הפגיעה הגופנית. מדובר באירוע אשר יכלול הפעלת מאמץ פיזי מיוחד, דחק נפשי, מתח או התרגזות יוצאת דופן שהעובד אינו מורגל בה בעבודתו.
לעניין אוטם שריר הלב נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כללית אשר בסופו-של-דבר, וללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם בשריר הלב. אולם, לעיתים, ניתן לקשור בין "אירוע חריג" בעבודה, כגון דחק נפשי בלתי-רגיל או מאמץ גופני בלתי-רגיל, שהוא "הגורם המשרה", לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע. כלומר, שהאירוע בעבודה מוגדר כ"עובדה תאונתית" הגורמת לפגיעה. מכאן, יש לקבוע אם היה קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם.

זאת מאחר ואוטם שריר הלב מופיע על רקע מחלת לב, ומרבית גורמיה אינם קשורים לעבודה. בשלב שני, ככל שקיים קשר סיבתי, יש לקבוע אם "הגורם המשרה" תרם תרומה ממשית להופעת האוטם על-פי "שאלת היחס".

בעניין דהן הנ"ל המומחה קבע פוזיטיבית כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה להופעת האוטם, גם אם האירוע לא היה קיצוני בחריגותו. ריבוי הטעמים בחוות-הדעת מדוע יש קשר סיבתי מחזק את ההתרשמות שהמומחה אכן היה משוכנע בכך. מסקנת המומחה היתה כי האירועים בעבודת התובע החישו את בוא האוטם החריף של שריר הלב, כך שאלמלא אירועים אלה ייתכן ואוטם שריר הלב היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או שלא היה מופיע כלל. לפיכך, השפעת העבודה במקרה זה לא היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים.

בית-הדין נדרש לביטוי בחוות-דעת המומחה "לא ניתן לשלול", בו נתלה הנתבע כשולל את ודאות מסקנתו, וציין כי הביטוי "לא ניתן לשלול" במקרה הנוכחי אינו ביטוי של ספק, אלא ביטוי של זהירות בפסיקה, שאין בה בהרבה מן המקרים ודאות רפואית אבסולוטית מדוייקת. ברם, במקרה הנוכחי, הנימוקים המצטברים שמונה המומחה לקשר הסיבתי בין הוויכוח לאוטם, אינם משאירים ספק לגבי דעתו של המומחה ביחס לקשר סיבתי כזה.

לכן, אין לראות בלשון "לא ניתן לשלול" במקרה זה כביטוי הבא לשלול את הקשר הסיבתי אלא להפך.
בית-הדין ציין כי דבריו אלה באים להוסיף על פסיקה קודמת, בה לא התקבלה דעת הנתבע לפיה בכל מקרה בו המומחה הרפואי קובע בחוות-דעתו כי "לא ניתן לשלול" קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, מתחייבת המסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב. לאור כל האמור נפסק כי יש לראות באוטם שארע למערער כתאונת עבודה.

ב- עב"ל 35392-05-13 {מיכאל מועלם נ' המוסד לביטוח לאומי פורסם באתר האינטרנט נבו (28.01.15)} קבע בית-הדין כי האירוע החריג בעבודת המערער הוא הוויכוח בינו לבין לקוחו, ולא כל פרק הזמן {45 שעות} שבין הוויכוח ועד להופעת אוטם שריר הלב בו לקה המערער; אין מקום שלא לקבל את חוות-דעת המומחה הרפואי, שעל בסיסה נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם כתאונה בעבודה, כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודת התובע לאוטם בו לקה.

5. עיניים
ב- ב"ל 38392-02-11 {סעדיה אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.13)} בית-הדין דחה את הערעור וקבע כי החלפת המומחה הראשון שמונה על-ידי בית-הדין האיזורי מתבקשת מהנחיות נשיא בית-הדין, שכן המומחה הסתמך על נתון שגוי. לא נפל כל פגם בחוות-דעתו של המומחה השני שמונה והוא רשאי לתמוך מסקנותיו בספרות מקצועית, דוגמת נייר עמדת איגוד רופאי העיניים.

אופן מינויים והחלפתם של מומחים רפואיים בבית-הדין לעבודה נקבע במסגרת הנחיות הנשיא בדבר מומחים רפואיים.




6. אירועים אורטופדיים
6.1 גב
ב- עב"ל 37263-02-13 {המוסד לביטוח לאומי נ' יחיאל פומן, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.08.13)} היה בפני בית-הדין ערעור, לאחר מתן רשות ערעור, על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בחיפה בו התקבל ערעור המשיב {אשר נפגע בגבו} על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה מיום 12.03.12, בית-הדין הגיע לכלל מסקנה כי דין ערעור המוסד להתקבל.

בהתאם לסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי הוועדה הרפואית היא הגוף המוסמך לקבוע אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה, באיזו מידה ואת דרגת הנכות. על-פי סעיף זה הוועדה הרפואית מוסמכת לפעול, רק אם קבע פקיד התביעות כי ארעה למבוטח "פגיעה בעבודה".

"פגיעה בעבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונת עבודה" או "מחלת מקצוע". פקיד התביעות הוא הקובע אם אירוע מסויים הוא בבחינת פגיעה בעבודה, ולאחר קביעתו, קמה סמכותה של הוועדה הרפואית, בהתאם לסעיף 118 לחוק, לקבוע האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה.

הכלל הוא כי הוועדה הרפואית היא המוסמכת לערוך חשבון עובר ושב ולקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המבוטח מן הפגיעה בעבודה. כלומר, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המבוטח היא השפעה חלקית בלבד, עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה בהתאם.

6.2 קרע המיניסקוס
ב- עב"ל 30154-12-12 {גסאן קטעלו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.12.14)} בית-הדין פסק כי די בעובדות האירוע בדבר האופן בו התרחש הקרע במיניסקוס בברך שמאל של המערער בזמן עלייתו במדרגות במסגרת עבודתו כאיש משלוחים בסופר-מרקט, עת נשא ארגז משלוחים, ובחוות-דעת רפואית של מומחה מטעם בית-הדין, הקושרת בין החבלה לבין האירוע, כדי להכיר באירוע של קרע המיניסקוס כתאונה בעבודה.

אין חולק על אופן קרות האירוע של העליה במדרגות, שבעקבותיו התרחש הקרע המיניסקלי. אותו קרע התרחש כתוצאה מסיבוב עצם השוק ביחס לעצם הירך בזמן עליית המערער במדרגות במסגרת עבודתו כאיש משלוחים בסופר-מרקט. די בעובדות האירוע המפורטות, ובחוות-דעת רפואית של מומחה מטעם בית-הדין, הקושרת בין החבלה לבין האירוע כדי להכיר באירוע כתאונה בעבודה.

מעבר לאמור, היה בנסיבות המקרה מקום להניח גם, שהמערער נשא על כתפו ארגז משלוחים בעת שעלה במדרגות, ולא רק משום שזוהי עבודתו הרגילה של איש משלוחים, אלא גם משום שמתוך הנחת יסוד זו, התקיים כל הדיון בית-הדין האיזורי, ואין המשיב יכול בשלב הערעור לחזור בו מהבסיס העובדתי עליו נסמך כל טיעונו בית-הדין קמא.

לאור האמור נקבע, ככל שיש צורך בכך, הרי נשיאת ארגז המשלוחים בעת עלייה במדרגות, מוסיפה את ההיבט העובדתי הנדרש כדי להפוך את העלייה במדרגות מעלייה במדרגות סתמית כפעולת יום-יום רגילה, לעלייה במדרגות הנחשבת לאירוע לעניין תאונה בעבודה.

לפיכך, הערעור התקבל. קרע המיניסקוס בברך שמאל מוכר כתאונה בעבודה.

7. סוכרת
ב- עב"ל (ארצי) 26798-12-11 {המוסד לביטוח לאומי נ' מיכאל רבינוביץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.11.13)} נקבע כי על בית-הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת, וכי ניתן למנות מומחה נוסף או אחר במקרים חריגים ולא על נקלה.
מינוי מומחה נוסף משמעו כי חוות-דעתו של המומחה הקודם לא "יוצאת מהתמונה". מינוי שכזה יעשה ככל שבית-הדין מצא כי בחוות-דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית-הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו.

מינוי מומחה משמע ופסילת חוות-דעת המומחה שמונה, לפיכך צעד זה ינקט במקרים חריגים בדומה למקרים בהם מחליט בית-הדין על החלפת הרכב של ועדה רפואית.

בין הדוגמאות למקרים כאמור ניתן למנות את המקרים הבאים: "ככל שבית-הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות-דעתו מהעובדות שנקבעו על-ידי בית-הדין למרות ששימת-הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי-הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם.

נדגיש: כאשר מתעורר קושי עם חוות-הדעת של המומחה שמונה יש למצות את מנגנון שאלות ההבהרה טרם הגעה למסקנה כי נוכח אותו קושי יש למנות מומחה נוסף או אחר. יש לזכור כי שפתו של המשפטן אינה תואמת בהכרח את שפתו של הרופא, ומה שלכאורה נראה כאמירות שאינן מתיישבות עשוי להתברר אחרת לאחר דין ודברים ובירור.

8. אירוע מוחי
ב- ב"ל 51252-09-11 {ורד לוי המערערת נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.13)} נדחה ערעור המערערת על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בתל-אביב, בו נדחתה תביעת המערערת להכיר באירוע המוחי בו לקתה כתאונה בעבודה. בבוא בית-הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו.

9. ליקוי שמיעה
ב- עב"ל 28353-04-11 {מישל חדאד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.05.12)} קבע בית-המשפט כי המועד בו נוצרו התנאים המזכים את המערער במענק נוסף בגין החמרה במצבו בשל מחלת מקצוע, הוא המועד בו נקבעה התוספת לשיעור אחוזי הנכות שלו, ולא מועד מוקדם יותר בו טרם התגבשה הנכות המוגדלת.

10. פגיעה בעבודה
ב- עב"ל 19817-08-11 {יונס סואעד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.03.12)} קבע בית-המשפט כי "פגיעה בעבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כ"תאונת עבודה" או "מחלת מקצוע". פקיד התביעות הוא הקובע אם אירוע מסויים הוא בבחינת פגיעה בעבודה. לאחר קביעתו של פקיד התביעות או לאחר פסק-דין של בית-הדין בעקבות תביעה שמגיש המבוטח כנגד דחיית תביעתו על-ידי פקיד התביעות, קמה סמכותה של הוועדה, לפי סעיף 118 לחוק, לקבוע האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. בהתאמה לכך הועדה קובעת את דרגת הנכות.

סעיפים 118 ו- 120 לחוק הביטוח הלאומי הם הבסיס הנורמטיבי ל"ניכוי מצב קודם" ולעריכת "חשבון עובר ושב" על-ידי הוועדות הרפואיות בבואן לקבוע את דרגת נכותו של הנפגע הנובעת מהעבודה.

הכלל שנקבע בפסיקת בית-המשפט לעניין "ניכוי מצב קודם", לפיו הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על-ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על-פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל.

לאור זאת, "בעריכת חשבון עובר ושב" מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על-ידי הוועדה. ההפרש ביניהם הוא הנותן את דרגת הנכות עקב הפגיעה.

מכאן השאלה בדבר "ניכוי מצב קודם", מקום שהפגיעה בעבודה כפי שהוכרה אינה תאונה בעבודה, כי אם מחלת מקצוע. באותה מידה תתעורר שאלה גם בנוגע לפגיעה על דרך המיקרוטראומה, אשר עולה ביתר שאת מקום שבמקביל ולאורך זמן חשוף המבוטח לגורמי סיכון נוספים, בהם גורמים חיצוניים שאינם קשורים לעבודה. גורמים אלה אינם בבחינת "מצב קודם".

מצבו של מבוטח שמחלתו הוכרה כמחלת מקצוע, במועדים שלפני מועד תחולת הנכות, ותוך כדי החשיפה המסכנת בעבודה, אינו בבחינת "מצב קודם", נוכח מהותה של מחלת המקצוע שאינה בבחינת אירוע ממוקד בזמן ידוע, בהיותה מבשילה על פני זמן.

11. התאבדות
ב- עב"ל 36321-04-11 {בנט מרגלית נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.01.12)} בית-הדין קבע כי סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לביטוח לאומי לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק. פגיעה בעבודה, משמעה, תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

מכוח פסיקת בית-המשפט הוכרה גם האפשרות להכיר בפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה. אלא שמחלה נפשית אינה מוכרת כמחלת מקצוע או מכוח תורת המיקרוטראומה, ולכן תיתכן הכרה בהתאבדות כפגיעה בעבודה רק כאירוע תאונתי.

על-מנת שאיבוד לדעת יוכר כתאונה בעבודתו יש להוכיח קרות אירוע מיוחד, מוגדר, הקשור לעבודה שבעטיו טרף העובד נפשו בסמוך לאחר-מכן. אין צורך, כי אותו אירוע, לאירוע חריג יחשב.