עניין אישי

סעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"1. הגדרות (תיקונים: התשס"ה, התשס"ז (מס' 2), התש"ע (מס' 3), התשע"א (מס' 3), (מס' 4), התשע"ג, התשע"ד (מס' 3))
..."עניין אישי" - עניין אישי של אדם בפעולה או בעסקה של חברה, לרבות עניין אישי של קרובו ושל תאגיד אחר שהוא או שקרובו הם בעלי עניין בו, ולמעט עניין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה לרבות עניין אישי של אדם המצביע על-פי ייפוי-כוח שניתן לו מאת אדם אחר אף אם אין לאחר עניין אישי, וכן יראו הצבעה של מי שקיבל ייפוי-כוח להצביע בשם מי שיש לו עניין אישי כהצבעה של בעל העניין אישי, והכל בין אם שיקול-הדעת בהצבעה הוא בידי המצביע ובין אם לאו;..."

ב- ת"פ (ת"א) 40213-05 {מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א - מיסוי וכלכלה נ' אריה גבעוני ואח', תק-מח 2012(4), 23300 (2012)} קבע בית-המשפט כי המונח "עניין אישי" הינו מונח אמורפי, כפי שניתן להיווכח מלשונו, גם הסעיף עצמו נמנע מלהגדיר את המושג "עניין אישי" לעומקו ולהסביר מהו בפרוטרוט. היינו, בחוק - עניין אישי מוגדר כעניין אישי.

המחוקק חלף מתן הסבר ופירוט, מה עומד מאחורי אותו עניין אישי הגדיר מונח זה תוך שימוש באותו מונח עצמו. אין כל הבהרה מה כולל אותו "עניין אישי" האם מדובר בשיקולים או אינטרסים עסקיים או שמא פרטיים, או אולי מדובר בעניינים הקשורים להיכרות פרסונאלית לדוגמה.

המחוקק בחר איפוא שלא להידרש להגדרה מפורשת של המונח "עניין אישי" ולהשאירוֹ פתוח ונתון לפרשנויות בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו, וניתן להסיק על כּוונת המחוקק כי אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים אשר יקיימו עניין אישי, ויש להתאים את פרשנות המונח לתחום הדינאמי בו עסקינן - חיי המסחר ושוק ההון.

הפרשנות הנכונה של הסעיף היא לזהות עניין אישי ככל עניין המשפיע באופן מהותי על שיקול-דעתו של מקבל ההחלטה, כך שאין הוא רואה לנגד עיניו את טובתה של החברה כולה, והוא עלול להתפתות לשעבד את טובתה של החברה לטובת הגשמתו של אותו עניין שלו, אותו עניין שהוא העניין האישי.

הלקונה החקיקתית הזו איננה מקרית, והיא נובעת ממדיניותו המכוונת של הנסח להניח לפרשן למלא לקונה זו בתוכן בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כלל מקרה ומקרה.

כל ניסיון לצמצם את מושג ה"עניין האישי" אל תוך מיטת סדום סטטוטורית נדון מראש לכישלון. החיים עשירים יותר מכל דמיון ועדיף להותיר את ההכרעה לפרשנים בזמן אמת, מאשר לעצב פתרון סינתיטי בתנאי מעבדה.

לפיכך, מלאכת הפרשנות ויציקת התוכן הושארה לבית-המשפט, אשר אף הוא נמנע, במודע ובמוצהר, מלקבוע הגדרה חד-משמעית וברורה {ע"פ 3891/04 ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.05); ה"פ (יר') 7236-05-11 גולדפון בע"מ נ' ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ פורסם באתר האינטרנט נבו (11.08.11); ה"פ (ת"א) 44660-12/11 איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ נ' תדביק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.01.12)}.

ניתן לראות כי "עניין אישי" לפי חוק החברות לא קובע הגדרה ממצה למונח, נעשה איפוא שימוש במילה "לרבות" כדי שיהיה ניתן ליצוק למונח תוכן על דרך הפרשנות, ולא בכדי: בתחום הדינמי נושא הדיון - חיי המסחר ושוק ההון - יש להימנע מקביעת הגדרות כוללניות, אשר אינן מצליחות, מחד גיסא, לנבא את כל ההתנהגויות האסורות, אך עשויות, מאידך גיסא, ללכוד ברשתן התנהגויות מותרות. כדי לעמוד על פירושו הנכון של המונח יש לבחון איפוא את התכליות שבבסיס הליך האישור הנדון ולשקול לאורן את האפשרות להיזקק להגדרה מנחה.

החיים עשירים מכל דמיון. אין זה ראוי לקבוע מראש "רשימה סגורה" של מצבים האסורים על-פי הוראות סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, יש להימנע מהגדרות כוללניות, שעם ניסוחן נמצא מיד המקרה הנוסף שאינו נכנס לתחומן אך שההתנהגות על פיו אסורה אף היא. בתחום חי ותוסס זה של המסחר בשוק ניירות הערך, עדיפה גישה אינדוקטיבית, הנעה ממקרה למקרה, ועל בסיס נסיון החיים המצטבר מרחיבה ומשכללת את תפיסותיה העקרוניות {ע"פ 5052/95 ואקנין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.06.96)}.

יש לבחון את המושג "עניין אישי" בצורה אד-הוקית, ממקרה למקרה, אשר תגשים את תכליותיו של חוק החברות בצורה האופטימאלית ולא תחטא להן.

ככלל מעטים הם פסקי-הדין הישראלים שדנו בסוגיית ה"עניין האישי".

את הביטוי "עניין אישי" יש לפרש לפי משמעותו הטבעית בהתאם לכך, כאשר בוחנים אם לבעל מניות מסויים יש "עניין אישי" בנושא מסויים, כל זיקה אישית שיש לו לנושא הנדון, שהנה בנוסף לזיקה שיש לבעל מניות בחברה, בתור שכזה, באותו נושא, נחשבת ל"עניין אישי" שלו בנושא.

משקלה של הזיקה הנוספת אינו מעלה ואינו מוריד, הוא יכול להיות כבד או קל, ודי בקיומה של הזיקה הנוספת. הזיקה יכולה, אך אינה חייבת, להיות, טובת-הנאה כלכלית לכיסו הפרטי של בעל המניות. גם קידום מטרותיו של צד שלישי, שבעל המניות חפץ ביקרו, מבלי שתתלווה לכך טובת-הנאה כלכלית לבעל המניות עצמו, יהווה "עניין אישי" של בעל המניות, כגון תרומה של חברה למפעל התנדבותי שבעל המניות של החברה עומד בראשו {ת"פ 40200/99 מ"י נ' שלמה אייזנברג, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.09.03) (להלן: "עניין אייזנברג")}.

פסיקת בית-המשפט סייגה את הפרשנות שניתנה בעניין אייזנברג וקבעה, כי יש לפרשׁ את המונח "עניין אישי" באופן מידתי. כלומר, יש לבחון את משקלה של הזיקה העודפת ולראות עד כמה היא דומיננטית ועד כמה ביכולתה להשפיע על שיקול-דעתו של בעל המניות. וכך, בהתאם, להכריע האם אכן עסקינן ב"עניין אישי" ולא בזיקה אישית מינורית ובטלה בשישים. זיקה שכזו מכל מקום תיבחן בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.

על רקע התכליות שפורטו, ניתן לקבוע - בדומה להגדרה שטבע בית-המשפט קמא - כי כל זיקה אישית שיש לבעל מניות לעסקה הנדונה, שהינה בנוסף לזיקה שיש לבעל המניות בחברה - בתור שכזה, עשויה להיחשב ל"עניין אישי" של בעל המניות בעסקה הנדונה. הזיקה אכן יכולה, אך אינה חייבת, להיות טובת הנאה כלכלית לכיסו הפרטי של בעל המניות.

הגדרה זו עולה בקנה אחד עם הגדרת "עניין אישי" בסעיף 1 לחוק החברות, הממעטת מגדרה כל "עניין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה", וראויה לשמש קו מנחה לבחינה אם מניותיו של פלוני מוכתמות בעניין אישי, אם לָאו.

בחינתו של העניין האישי מתמקדת באיתור זיקה עודפת, שהיא בנוסף ומעבר לזיקה הרגילה שיש לכל בעל מניות. מקום בו בעל מניות, שבא לממש את זכות ההצבעה שלו, שוקל שיקולים לגיטימיים, אך אלה נלווים לשיקולים אחרים, אין בשיקולים הלגיטימיים כדי לבטל את העניין האישי. העודף אינו שולל בהכרח את הזיקה הבסיסית, אולם די בו כדי לחתור תחת התכלית אותה נועד הליך האישור המיוחד להגשים.

על-אף שהתכלית הכללית מאחורי המושג "עניין אישי" זהה בכל המקומות בו הוא מופיע, אין הכרח כי הפרשנות הניתנת לו בהקשר אחד, תינתן גם בהקשר האחר.

עניין אישי של בעל שליטה בעסקה עם אדם אחר יכול להיווצר מסיבות שונות {כגון: לעניין זה אסתפק בכך, שעניין אישי יכול לנבוע ממערכת יחסית כלכלית וחיצונית לחברה, בין בעל השליטה לאדם אחר, בכל הנוגע לעסקאות בין החברה שבבעלותו לבין אותו אדם אחר}.

הספרות המשפטית מציינת כי כאשר לבעל ההשפעה יש קשרים עסקיים או פיננסיים עם האדם המעוניין בעסקה אשר צפויים, באופן סביר, להשפיע על הצבעתו בנוגע לעסקה.

כאשר בעל ההשפעה נתון ל"השפעה שולטת" של האדם המעוניין בעסקה, והשפעה זו צפויה, באופן סביר, להשפיע על הצבעתו בנוגע לעסקה {הרשות לניירות ערך, " "הגדרת "עניין אישי" בחוק החברות, התשנ"ט-1999" פורסם באתר הרשות}.

האינטרס הראשי של בעל השליטה הוא טובת החברה, שהרי טובתה היא טובתו. על-מנת שהעניין האישי יטה את שיקול-דעתו כך שיפעל נגדה, עליו להיות בעל עוצמה לא מבוטלת.

הרשות ציינה כי אכן מדובר בשני מצבי עולם שונים, בראשון {סעיף 275 לחוק החברות} המדובר בעניינו האישי של בעל מניות מיעוט שהינו בעל אינטרס קטן בחברה העלול לאשר החלטה שאינה לטובת החברה כאשר לנגד עיניו אינטרס אישי עדיף.

במקרה השני {סעיף 270(4) לחוק החברות} המדובר בעניינו האישי של בעל שליטה שהינו בעל אינטרס מהותי בחברה ובטובתה, ולכן פעולה שכנגד החברה שקולה כמעט לפעולה נגד עצמו, סביר כי פרשנות הדין בכל אחד מהמקרים הנ"ל תיעשה בהתאם לתכליתו ובהתאם למשקל שיש ליתן להתגשמותו של החשש מפגיעה בחברה ובעלי מניותיה {הרשות לניירות ערך, מחלקת התאגידים (מכתב מיום 17.02.10), בעניין: "עניינו האישי של מר רוני יצחקי בעסקת רכישת אגד חברות ממר אביחי סטולרו", פורסם באתר הרשות}.

הספרות המשפטית מציינת כי חשש לעניין אישי יתקיים רק כאשר השלכות הזיקה הכלכלית החיצונית ביניהם, משמעותיות דיין לכיסו של בעל ההשפעה.

כלומר, לא מספיק שבעל השליטה רוצה בטובתו של האדם האחר, אלא צריך שטובתו של האדם האחר תיצור טובת הנאה גם לבעל השליטה עצמו, או שתגיע באמצעות האדם האחר לבעל השליטה.

פסיקת בית-המשפט קבעה כי יש לבחון את עוצמת מערכת היחסים בין בעל השליטה לבין האדם האחר. לדוגמה, כאשר בעל השליטה שבוי בקסמיו של האדם האחר והולך באמונה עיוורת אחריו, בדומה לעמדת רשות ניירות ערך לעיל.

שאלה נוספת שעולה מסוגיה זו, היא האם העניין האישי חל רק בנוגע לעסקה הספציפית בה כביכול קיימת טובת הנאה, או שמא העניין האישי חל על כל עסקה ועסקה בה מתקשרת החברה עם אותו אדם, שלבעל השליטה מערכת יחסים כספית איתו.

פסיקת בית-המשפט קבעה כי הגדרת המחוקק מכוונת לעניין אישי של אדם בפעולה או בעסקה של החברה, כאשר כל פרשנות אחרת תסטה מלשונו המפורשת של הסעיף. אך האם ניתן לומר שבאותם מצבים בהם מתקיימים בין בעלי השליטה לבין בעלי המניות קשרים כלכליים, חברתיים או אישיים משמעותיים, ולעיתים אף תלותיים - אין מתקיימת זיקה לעִסקה הספציפית?

האם אינטרס בקידום טובתו של בעל השליטה או אינטרס בריצוּיוֹ והנחת דעתו של בעל השליטה בכלל, אינו מקיים את דרישת המחוקק ל"עניין אישי" בעִסקה הנדונה בפרט?

האם רק בשל העובדה שלבעל המניה אין אינטרס ישיר בעִסקה הנדונה, נאמר שהוא אינו בעל עניין אישי בעִסקה המובאת להצבעה, כאשר ידוע שיש לו אינטרס כללי בטובתו של בעל השליטה וכפועל-יוצא מכך אינטרס עקיף בעִסקה או תלות ידועה וברורה בבעל השליטה?

מובן, כי זיקה מהותית לעסקה ספציפית אינה יכולה להוביל לתוצאה של סיווג בעל המניה כ"בעל עניין אישי" בכל עִסקה ועִסקה עם החברה שבעל השליטה צד לה, אולם, אם לשם סיווגו של בעל מניה כבעל עניין אישי בעִסקה ספציפית נדרשת זיקה מהותית ועודפת לאותה עסקה - הרי שלשם סיווגו של בעל מניה כבעל עניין אישי בכל עסקה ועסקה שבעל השליטה צד לה, נדרשת זיקה מהותית עודפת וכללית לבעל השליטה או לחברה.

זיקה זו צריך שתהא משמעותית ועוצמתית, עד אשר תביא למסקנה - כי אם בכלל קיימת זיקה מהותית ועודפת לבעל השליטה, הרי שזו מתקיימת בפרט לאותה עִסקה הנדונה בזמן ומקום ספציפיים, כאשר בעל השליטה צד לה וחפץ בקידומה.

במילים אחרות, המדובר בזיקה מהותית ישירה לבעל השליטה או לחברה, זוהי זיקה שעוצמתה כה רבה, עד אשר היא מקרינה על כל עסקה ועסקה שבעל השליטה צד לה, באופן שבחינת כל עסקה ספציפית שכזו תביא למסקנה כי הזיקה "הכללית" מתקיימת מקל-וחומר באותה עִסקה פרטית.

כל פרשנות אחרת אשר תבחן אך את זיקתו של בעל המניה לעסקה הנדונה, תרוקן מתוכן את התכלית החשובה שבבסיס ההוראה ותעמידנו במצב מלאכותי ואף אבסורדי, בו ייתכנו קשרים עסקיים או חברתיים קרובים ומשמעותיים, באופן שעניינו של בעל המניה בבעל השליטה - יזעק לשמיים, אך בשל העובדה שלבעל המניה אין זיקה ישירה לעִסקה הנדונה, ייטען כי הוא אינו בעל "עניין אישי".

לא למיותר לציין, כי זיקה זו של בעל המניה, אשר חולשת על כל עסקה ועסקה שבעל השליטה צד לה, הינה זיקה שעוצמתה המתבקשת חזקה ומשמעותית יותר מזו הנדרשת לשם סיווגו של בעל המניה כבעל זיקה לעסקה ספציפית - והכל בהתאם לנסיבות המקרה הנדון, ומבלי לקבוע הגדרה כוללת ורשימה סגורה של מצבים אשר בהתקיימם, נאמר כי מתקיים עניין אישי בבעל המניה.

בהתאם לאמור לעיל, כאשר מתקיימת מערכת יחסים כספית, יכולות להיות נסיבות בהן קיים לבעל השליטה עניין אישי לא רק בעסקאות הספציפיות אשר מניבות לו רווח, אלא בכל עסקה בין החברה לבין שותפו העסקי של בעל השליטה.

אולם, חשוב לומר, כי יש לבחון את מהותה של מערכת היחסים המסויימת, את רמתה ואת עוצמתה.

כאשר בוחנים האם מערכת יחסים עסקית בין בעל השליטה בחברה לבין אדם אשר עומד לבוא בעסקה עימה, יוצרת עניין אישי באותה עסקה - יש לעמוד על שני מאפיינים מרכזיים: הראשון, טיב הקשר ומערכת היחסים בין בעל השליטה לאותו אדם; והשני, פוטנציאל הרווח של בעל השליטה מהעסקה המסויימת. ההכרעה אם בעל השליטה הוא בעל עניין אישי בעסקה תיבחן בכל מקרה על-פי נסיבותיו.

כאמור הגישה שהובעה בעניין אייזנברג באה לידי ביטוי גם בפסקי-דין אחרונים שניתנו בסוגיה

ב- ה"פ (יר') 7236-05-11 {גולדפון בע"מ נ' ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.08.11)} קבע בית-המשפט כי טענת הקיפוח יכולה להטען על-ידי כל בעל מניות {מהמיעוט או מהרוב}.
פסילה מוקדמת {סעד עצמי של החברה} תיעשה רק כאשר על-פי הודאתו של בעל מניות שיש לו עניין אישי באישור העסקה או ההסכם, כשהדברים גלויים על פניהם {עניין אישי גלוי}.

אם הודיע על קיומו של עניין אישי, לא ימנה קולו וההפך. הכוח נתון איפוא בידי בעל המניות, אם הדבר לא גולה, מדובר על עניין אישי נסתר.

סעד משפטי {לאחר ההצבעה} אם בעל מניות לא סיווג עצמו כבעל עניין אישי עת הצביע נגד אישור העסקה ובעל מניות אחר סבור כי הצבעתו חסרת תום-לב וכו', זה יהיה רשאי להצביע באסיפה הכללית, ברם לאחר ההצבעה האסיפה הכללית ובהתאם לתוצאותיה, יכולה החברה או מי מבעלי מניותיה לפנות לאחר מעשה לבית-המשפט.

ב- ה"פ (ת"א) 44660-12/11 {איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ נ' תדביק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.01.12)} נעשתה בחינה של סוגיית העניין האישי בפריזמה של סעיף 270(4) ו- 275 לחוק החברות. בית-המשפט אף פנה לבחון את הגדרת המונח "עניין אישי" כפי שמופיע בסעיף 1 לחוק החברות. גם כאן פרשנותו היתה כי מדובר בהגדרה "פתוחה" אמורה להתמלא בתוכן ממקרה למקרה, ויש להימנע מהגדרות כוללניות.

לגישתו, בחינת השאלה האם קיים עניין אישי, צריכה להיות לאור שאלת קיומה של "זיקה עודפת" של בעל המניות. קיומו של עניין אישי צריך ככלל להיבחן לאור שאלת קיומו של עניין המשפיע באופן מהותי על שיקול-דעתו של מקבל ההחלטה, כך שאין הוא רואה לנגד עיניו את טובתה של החברה כולה, והוא עלול להתפתות ולשעבד את טובתה של החברה, לטובת הגשמתו של אותו עניין שלו.

גם מי שמתנגד לעסקה יכול להיחשב בנסיבות מסויימות כ"בעל עניין אישי" בה, שני הצדדים מסכימים כי ההכרעה הסופית בשאלת היותו של בעל מניות בעל עניין אישי היא של בית-המשפט, וככלל בעל שליטה אינו מוסמך לקבוע בעצמו כי בעל מניות מיעוט הוא בעל עניין אישי.

בית-המשפט קבע בנקודה זו כי לאור ההנחה הגלומה ביסודו של סעיף 275 לחוק החברות {מתן כוח למיעוט}, הכלל הוא כי קיימת לבעלי מניות המיעוט זכות הכרעה בדבר אישור העסקה וזכות להצביע ביחס אליה, ואם מבקש בעל השליטה לשנות מצב דברים זה מהטעם שלדבריו לבעלי מניות המיעוט "עניין אישי" בהחלטה, עליו הנטל לפנות לבית-המשפט ולהוכיח את הטענה.

ב- בש"א (ת"א) 105558/98 {לביא ואח' נ' דרבסקי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (06.09.98)} בית-המשפט דן בשאלה האם המונח חל רק על עניין אישי ישיר, או שמא ראוי להכילו גם על עניין אישי עקיף, צויין כי יש לפרש את המונח באופן שיתיישב עם תכלית החקיקה, וזו מחייבת הרחבת המונח גם בנוגע לעניין אישי עקיף.

המונח "עניין אישי" מופיע מספר פעמים בפרק ד1 סימן ד לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 שכותרתו "עניין אישי בהתקשרויות החברה".

פעמים שלמונח "עניין אישי" מוצמדות המילים "ישיר או עקיף" או המילים "במישרין או בעקיפין" כמו בסעיף 96כט(א), 96ל(א), 96לא. פעמים שהתוספת המרחיבה נעדרת והמחוקק מדבר על "עניין אישי" בלי לומר שהכוונה אף לעניין אישי עקיף, כמו בסעיף 96לג(ג), 96לד(ב), 96לו(ג), 96לט(א) ו- 96לט(ב).
לא ברור

מחד, ניתן לנקוט גישה לשונית מצמצמת ולייחס משמעות לשוני האמור, ולהציע כי רק מקום שהמחוקק בחר להשתמש במונח "עניין אישי" ולפרש שאף עניין אישי עקיף במשמע, יהא עניין עקיף במשמע.

מאידך, ניתן להציע פרשנות מרחיבה ולסבור שגם מקום בו לא פורש שבכלל "עניין אישי" אף עניין אישי עקיף בכלל עניין אישי, ולייחס את השוני בניסוח להיסח הדעת או העדר שלמות במלאכת המחוקק.

ההכרעה בין שתי ברירות פרשניות אלו ראוי שתעשה תוך שימת-לב לתכלית החקיקה. תכלית ההוראות בפרק ד1 סימן ד בכלל ובסעיף 96לו(ג) בפרט הוא להציב בלמים כתריס מפני קבלת החלטות בחברה על-ידי חברי דירקטוריון תוך פזילה לעניין אישי שלהם.

לשם כך ראה המחוקק להציב דרישת מינימום של תמיכת שליש מקולות בעלי המניות שאין להם עניין אישי בפעולה או בהתקשרות. הסכנה שבפזילה לעניין אישי והעדפתו על פני עניינה של החברה ועניינם של כלל בעלי מניותיה קיימת גם מקום שעניינו האישי של הדירקטור בהצעה הנדונה עקיף.

לפיכך הפרשנות המחילה את סעיף 96לו(ג) גם על עניין אישי עקיף משרתת טוב יותר את התכלית החקיקתית ועל-כן ראויה להעדפה.

עינינו רואות כי המחוקק נמנע מהגדרה מפורשת של המונח "עניין אישי" והשאירו פתוח לשם יציקת תוכן על-ידי בתי-המשפט, בהתאם לכל מקרה ומקרה ונסיבותיו ונמנע מקביעת רשימה סגורה.

פסיקת בתי-המשפט התוותה את מבחן הזיקה העוצמתית והישירה, אך גם היא השאירה הגדרת המונח פתוחה וגמישה, תוך שנמנעה מתחימת רשימה סגורה. התנהלות זאת תואמת את הצורך והרצון להתאים את הפרשנות המתבקשת לתחום הדינמי של חיי המסחר ושוק ההון. מכל מקום הקביעה האחרונה בדבר היא מלאכתו של בית-המשפט.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עניין אישי