הקמת חברה - התקנון

1. תוכנו - סעיפים 19-15 לחוק החברות
סעיפים 19-15 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

15. תקנון החברה
לכל חברה יהיה תקנון כמפורט בסימן זה.

16. תוקף התקנון
תקנונה של חברה, כפי שנרשם עם התאגדותה, תקף מעת התאגדותה.

17. תקנון כחוזה
(א) דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם.
(ב) שינוי התקנון ייעשה בדרכים הקבועות בחוק זה.

18. פרטים שחובה לכלול בתקנון
תקנון החברה יכלול את הפרטים הבאים:
(1) שם החברה;
(2) מטרות החברה;
(3) פרטים בדבר הון המניות הרשום כאמור בסעיפים 33 ו- 34;
(4) פרטים בדבר הגבלת האחריות, כאמור בסעיף 35.

19. פרטים שניתן לכלול בתקנון (תיקונים: התשס"ה, התשע"א (מס' 3), (מס' 4))
חברה רשאית לכלול בתקנון נושאים הנוגעים לחברה או לבעלי מניותיה, ובכלל זה:
(1) הזכויות והחובות של בעלי המניות ושל החברה;
(2) הוראות לעניין דרכי ניהול החברה ומספר הדירקטורים;
(2א) הוראות ממשל תאגידי מההוראות המומלצות המפורטות בתוספת הראשונה, כולן או חלקן; השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת הראשונה, ובלבד ששינוי הנוגע לחברות ציבוריות או לחברות איגרות חוב, ייקבע בהתייעצות עם יושב-ראש רשות ניירות ערך;
(3) כל נושא אחר שבעלי המניות ראו לנכון להסדירו בתקנון."

"תוספת ראשונה (סעיף 19(2א))
................ הוראות ממשל תאגידי מומלצות
מיום 15.5.2011תיקון מס' 16ס"ח תשע"א מס' 2281 מיום 15.3.2011 עמ' 400 (ה"ח 496)הוספת תוספת ראשונה
שיעור הדירקטורים הבלתי-תלויים
(תיקון מס' 17) תשע"א-2011

1. שיעור הדירקטוירם הבלתי-תלויים
בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שיעור הדירקטורים הבלתי-תלויים, יהיה כמפורט להלן, לפי העניין:
(1) בחברה שאין בה בעל שליטה או מי שמחזיק בדבוקת שליטה (בסעיף זה: "בעל שליטה") - יהיו רוב חברי הדירקטוריון דירקטורים בלתי-תלויים;
(2) בחברה שיש בה בעל שליטה - יהיו שליש מבין חברי הדירקטוריון, לפחות, דירקטורים בלתי-תלויים.
מיום 17.2.2012תיקון מס' 17ס"ח תשע"א מס' 2315 מיום 17.8.2011 עמ' 1115 (ה"ח 569)1. בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב שיעור הדירקטורים הבלתי-תלויים, יהיה כמפורט להלן, לפי העניין:
גיוון הרכב הדירקטוריון
(תיקון מס' 17) תשע"א-2011

2. גיוון הרכב הדירקטוריון
במינוי דירקטור בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, יגוון הרכב הדירקטוריון בהתחשב במין של המועמד, נוסף על החובה לגוונו בהתחשב בידע ובניסיון של המועמד, בהתאם לצרכיה המיוחדים של החברה.
מיום 17.2.2012
תיקון מס' 17
ס"ח תשע"א מס' 2315 מיום 17.8.2011 עמ' 1115 (ה"ח 569)
2. במינוי דירקטור בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, יגוון הרכב הדירקטוריון בהתחשב במין של המועמד, נוסף על החובה לגוונו בהתחשב בידע ובניסיון של המועמד, בהתאם לצרכיה המיוחדים של החברה.
הגבלת כהונת נושא משרה כדירקטור
(תיקון מס' 17) תשע"א-2011

3. הגבלת כהונה נושא משרה כדירקטור
בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות-חוב לא יכהנו כדירקטורים מי שכפופים למנהל הכללי, במישרין או בעקיפין, למעט דירקטור שהוא נציג עובדים, אם קיימת בחברה נציגות לעובדים; דירקטור בתאגיד בשליטת חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב רשאי לכהן כדירקטור באותה חברה.
מיום 17.2.2012
תיקון מס' 17
ס"ח תשע"א מס' 2315 מיום 17.8.2011 עמ' 1115 (ה"ח 569)
3. בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב לא יכהנו כדירקטורים מי שכפופים למנהל הכללי, במישרין או בעקיפין, למעט דירקטור שהוא נציג עובדים, אם קיימת בחברה נציגות לעובדים; דירקטור בתאגיד בשליטת חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב רשאי לכהן כדירקטור בחברה הציבורית באותה חברה.
הכשרת דירקטורים ומינוי אחראי להטמעת הוראות ממשל תאגידי
(תיקון מס' 17) תשע"א-2011

4. הכשרת דירקטורים ומינוי אחראי להטמעת הוראות ממשל תאגידי
(א) חברה ציבורית וחברה פרטית שהיא חברת איגרות-חוב ידאגו לעריכת תוכניות הכשרה לדירקטורים חדשים, בתחום עסקי החברה ובתחום הדין החל על החברה והדירקטורים, וכן תדאג לעריכת תוכניות המשך לדירקטורים מכהנים, במטרה לעדכן את ידיעותיהם בתחומים האמורים; תוכניות הכשרה יותאמו, בין השאר, לתפקיד שהדירקטור ממלא בחברה.
(ב) יושב-ראש הדירקטוריון או אדם אחר שמינה הדירקטוריון יפעל להטמעת הוראות הממשל התאגידי החלות על החברה ולעדכון הדירקטורים בנושאים הקשורים בממשל תאגידי.
מיום 17.2.2012
תיקון מס' 17
ס"ח תשע"א מס' 2315 מיום 17.8.2011 עמ' 1116 (ה"ח 569)
(א) חברה ציבורית תדאג חברה ציבורית וחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב ידאגו לעריכת תכניות הכשרה לדירקטורים חדשים, בתחום עסקי החברה ובתחום הדין החל על החברה והדירקטורים, וכן תדאג לעריכת תכניות המשך לדירקטורים מכהנים, במטרה לעדכן את ידיעותיהם בתחומים האמורים; תכניות הכשרה יותאמו, בין השאר, לתפקיד שהדירקטור ממלא בחברה.
ישיבות הדירקטוריון בלא נוכחות המנהל הכללי והכפופים לו
(תיקון מס' 17) תשע"א-2011

5. ישיבת הדירקטוריון בלא נוכחות המנהל הכללי והכפופים לו
דירקטוריון חברה ציבורית ודירקטוריון חברה פרטית שהיא חברת איגרות-חוב יקיימו אחת לשנה לפחות, דיון לעניין ניהול עסקי החברה בידי המנהל הכללי ונושאי המשרה הכפופים לו, בלא נוכחותם, לאחר שניתנה להם הזדמנות להביע את עמדתם.
מיום 17.2.2012
תיקון מס' 17
ס"ח תשע"א מס' 2315 מיום 17.8.2011 עמ' 1116 (ה"ח 569)
5. דירקטוריון חברה ציבורית יקיים דירקטוריון חברה ציבורית ודירקטוריון חברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב יקיימו אחת לשנה לפחות, דיון לעניין ניהול עסקי החברה בידי המנהל הכללי ונושאי המשרה הכפופים לו, בלא נוכחותם, לאחר שניתנה להם הזדמנות להביע את עמדתם.
ישיבות ועדת ביקורת בנוכחות המבקר הפנימי ורואה-החשבון המבקר

6. ישיבות ועדת ביקורת בנוכחות המבקר הפנימי ורואה-החשבון המבקר
ועדת הביקורת תקיים אחת לשנה לפחות, ישיבה לעניין ליקויים בניהול העסקי של החברה, בנוכחות המבקר הפנימי ורואה החשבון המבקר, ובלא נוכחות של נושאי משרה בחברה שאינם חברי הוועדה, לאחר שניתנה להם ההזדמנות להביע את עמדתם.
מינוי דירקטור חיצוני
(תיקון מס' 17) תשע"א-2011

7. מינוי דירקטור חיצוני
על-אף הוראות סעיף 239(ב), דירקטורים חיצוניים בחברה ציבורית ימונו באסיפה הכללית ברוב קולות, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(1) במניין כלל הקולות של בעלי המניות באסיפה הכללית לא יובאו בחשבון קולות בעלי המניות שהם בעלי שליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי, למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשר עם בעל השליטה, וכן קולות הנמנעים;
(2) סך קולות התומכים מקרב בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי, למעט עניין אישי שאינו כתוצאה מקשר עם בעל השליטה עלה על שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה;
(תיקון מס' 22) תשע"ד-2013

(3) הדירקטור החיצוני שימונה אינו בעל מניה קשור או מתחרה או קרובו של בעל מניעה כאמור, במועד המינוי, ואינו בעל זיקה לבעל מניה קשור או מתחרה, במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי; לעניין זה:
"בעל מניה קשור או מתחרה" - בעל המניה שהציע את המינוי או בעל מניה מהותי, והכול אם במועד המינוי יש לו, לבעל שליטה בו או לחברה בשליטת מי מהם, קשרים עסקיים עם החברה או שהוא, בעל שליטה בו או חברה בשליטת מי מהם הם מתחרים של החברה; השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע כי עניינים מסויימים, בתנאים שקבע, לא יהוו קשר עסקי עם החברה או תחרות בה;
"זיקה" - כהגדרתה בסעיף 240(ב), ורשאי השר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי עניינים מסויימים, בתנאים שקבע, לא יהוו זיקה.
מיום 17.2.2012
תיקון מס' 17
ס"ח תשע"א מס' 2315 מיום 17.8.2011 עמ' 1116 (ה"ח 569)
7. על אף הוראות סעיף 239(ב), דירקטורים חיצוניים בחברה ציבורית ימונו באסיפה הכללית ברוב קולות, ובלבד שהתקיימו כל אלה:

מיום 10.1.2014
תיקון מס' 22
ס"ח תשע"ד מס' 2420 מיום 11.12.2013 עמ' 103 (ה"ח 706)
הוספת פסקה 7(3)
צו תשע"ד-2014

8. (בוטל)'."
מיום 17.6.2015
צו תשע"ד-2014
ק"ת תשע"ד מס' 7381 מיום 2.6.2014 עמ' 1168
ביטול פרט 8
הנוסח הקודם:
הצבעה באמצעות האינטרנט
8. הצבעה באסיפה הכללית באמצעות כתב הצבעה תתאפשר גם באמצעות האינטרנט.
תקנון החברה נתפס במשפטנו כחוזה בין חבריה ובינם לבין החברה {כיום מעוגן הדבר בסעיף 17(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999} הפרת הוראה מהוראותיו עשויה להקים זכות תביעה אישית לבעל המניות, מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (ראו צ' כהן, שם, בעמ' 86-85, 136-131; ע"א 180/75 יגאל לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.76)} בנסיבות המתאימות, יוכל בעל המניות לתבוע סעדים בגין ההפרה {ע"א 3051/98 ברוך דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (09.09.04)}.

ב- ת"א (ת"א) 36415-11-11 {דורלם השקעות (1999) בע"מ נ' דלק נדלן - נכסים מניבים בע"מ, תק-מח 2014(4), 6557 (2014)} קבע בית-המשפט:

"סעיף 17(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כי: "דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי-מניותיה ובינם לבין עצמם". תקנון ההתאגדות הוא אם-כן הסכם בין בעלי המניות של החברה המשותפת - דלק והמושב והוא חל עליהם.

יחד-עם-זאת, תקנון החברה הוא הסכם פומבי, המוגש לרישום עם רישומה של החברה (סעיף 8 לחוק החברות). ככזה הוא אמור להגיע, בין היתר, גם לידיעתם של צדדים שלישיים שלתקנון עשויה להיות השפעה על זכויותיהם (לדיון בנושא, ופירוט הגישה לפיה הקביעה כי דין התקנון כדין חוזה מכוונת להחיל על התקנון הוראות כלליות מדיני החוזים ובכלל זה את הוראות חוק החוזים בדבר "חוזה לטובת צד שלישי" ראה י' גרוס דיני חברות - חוק החברות החדש (2007), 92).

מבלי לקבוע מסמרות ביחס לזכותו של צד שלישי להסתמך על האמור בתקנון כמגבש את מערכת הציפיות שלו, אני סבורה כי במקרה דנן, מערכת הציפיות של הצד השלישי - התובעת - לא נסמכה ממילא על האמור בתקנון. זאת משום שהסכם דורלם קבע לוחות זמנים שונים מאלה שנקבעו בתקנון.

בהסכם דורלם הוסכם במפורש בין דלק לבין התובעת כי פרק הזמן להתקיימותם של התנאים המתלים יהיה 105 ימים מיום חתימת ההסכם, ולא 60 יום כקבוע בתקנון."

ב- ה"פ (ת"א) 43436-05-12 {אליזבט פרידמן ואח' נ'Archangel Innestnents LLC ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (17.06.13)} בית-המשפט קבע:

"תקנון של חברה מהווה כידוע הסכם בין החברה לבין בעלי מניותיה ובין בעלי המניות לבין עצמם (סעיף 17(א) לחוק החברות). לכן, יש לפרש את האמור בתקנון החברה לאור עקרונות הפרשנות של דיני החוזים, בשינויים המחוייבים ובהתחשב באופיו המיוחד של התקנון (ראה אהרון ברק פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (כרך רביעי, תשס"א) 50; וכן ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.10))."

באשר לפרשנות חוזה נקבע כי:

"ככל טקסט משפטי, נקודת המוצא לפרשנות החוזה מצויה בלשונו, והיא התוחמת את גבולות הפרשנות. ואולם, נקודת המוצא אינה נקודת הסיום. אכן, הפרשן איננו אך בלשן, ובצד בחינת השפה שבה בחרו הצדדים לעשות שימוש, שומה על בית-המשפט להידרש גם לנסיבות החיצוניות אשר ליוו אותו, ועל רקע אותן נסיבות, לבחון, מה היה אומד-דעתם של הצדדים במועד שבו נפגשו רצונותיהם ונכרת החוזה. נסיבות אלה מהוות מקור ל'איתורה' של התכלית הסובייקטיבית של החוזה, היא הכוונה המשותפת בעת חתימת החוזה...

במקרים שבהם לא ניתן לברר את התכלית הסובייקטיבית, נדרש הפרשן ליתן דעתו גם לתכלית האובייקטיבית של החוזה, קרי לכוונה ההיפותטית של הצדדים לחוזה, כאנשים סבירים... התכלית האובייקטיבית נקבעת בהתחשב באופי החוזה ובטיפוסו, תוך התחשבות בערכי היסוד של שיטתנו המשפטית (ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.03.11))."

ב- ה"פ (ת"א) 23346-12-10 {איסר זלצר נ' מוניות פלטין בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (29.03.12) קבע בית-המשפט:

"האם הסירוב לחתום על ההסכם והגשת התביעה מהווים "עבירת משמעת" והפרת התקנון?

27. מאחר שכאמור ההליך המשמעתי נגד המבקש הוגש משום שהוא סירב לחתום על ההסכם לרכישת השירותים והגיש תביעה לבית הדין לעבודה נגד החברה, יש לבחון את השאלה האם התנהלות זו מהווה עבירת משמעת והפרה של תקנון החברה, כפי שטוענת החברה. אם התשובה היא שלילית - הרי שלא היה מקום מלכתחילה להעמיד את המבקש לדין, וההחלטות שבאו בעקבות העמדתו לדין על מה שאינו "עבירת משמעת" - אינן תקפות.

28. תקנון החברה כולל פרק המכונה "הוראות הארגון הפנימי". פרק זה עוסק בהסדרת התנהלותם הפנימית של החברה וחבריה, ובכלל זה תחילת וסיום חברות בחברה, תשלומים ומיסים, העסקת נהגים שכירים, קיומה של ועדת ביקורת ותפקידיה, וכן כללי התנהגות, קיומם של הליכים משמעתיים וסנקציות משמעתיות.

כך, בתת הפרק העוסק ב"כללי התנהגות" נקבע בסעיפים 121ו.(1) ו-121ו.(2) כי:
'1. מוסכם על כל חבר, מועמד, שכיר וכל אדם הפועל במסגרת החברה כי העבודה במסגרת החברה נועדה לטובת כלל החברים תוך שיתוף פעולה הדדי ביניהם, נכונות לעזור, יחס אדיב ומנומס, ציות להוראות התקנות ולכל ההחלטות שהתקבלו בחברה.

2. כל חבר, מועמד או שכיר מצווה תחילה לקיים אחר הוראות ההנהלה ו/או הפקיד ורק לאחר ביצועה רשאי לערער על הוראה זו.'

29. לטענת החברה הוראות אלו הופרו על-ידי המבקש (ר', למשל, נספח 4 לתשובה להמרצת הפתיחה; סעיף 34-33 לסיכומי החברה), הפרות המהוות "עבירות משמעת". "עבירת משמעת" מוגדרת בתקנון החברה כ"כל מעשה ו/או מחדל העומדים בניגוד להוראות הארגון הפנימי של החברה".

החברה טענה, כי התקנון מהווה הסכם בין החברה לחבריה ובינם לבין עצמם, וכי כל מי שפועל במסגרתה, לרבות המבקש, קיבל על עצמו את הוראותיו של התקנון והסכים להן. לטענתה, במשך כל שנות עבודתו בחברה לא העלה המבקש טענה כלשהי כנגד התקנון ורק לאחר שהוראותיו הופעלו נגדו החליט לתקוף אותו. העלאת טענות באופן האמור מהווה, לטענת החברה, חוסר תום- לב.

30. תקנון של חברה אכן מהווה הסכם בין החברה לבין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם (סעיף 17(א) לחוק החברות). המבקש כפוף לכן לתקנון החברה, ודומה כי על-כך אין מחלוקת. יחד-עם-זאת, יש לפרש את האמור בתקנון החברה לאור עקרונות הפרשנות של דיני החוזים, בשינויים המחוייבים ובהתחשב באופיו המיוחד של התקנון (ראה אהרון ברק פרשנות במשפט - פרשנות החוזה, כרך רביעי 50 (תשס"א), 50; וכן ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו(09.08.10)).
הפרשנות צריכה להיות כזו שלא תביא לפגיעה בלתי-מידתית בזכויות יסוד של חברי החברה, או פגיעה בלתי-סבירה אחרת בהם.

31. התקנון אינו כולל הוראה מפורשת המורה כי סירוב לחתום על הסכם בענייני עבודה או הגשת תביעה כנגד החברה מהווים "עבירת משמעת", לפיכך, יש לבחון האם הם נכנסים בגדר "מעשה העומד בניגוד להוראות הארגון הפנימי של החברה".

אכן, לפי סעיפים 121ו.(1) ו- 121ו.(2) לתקנון החברה, סירוב לציית להוראות הנהלת החברה ולהחלטותיה - כפי שקרה במקרה דנן עת סירב המבקש לחתום על ההסכם לרכישת שירותים - מהווה לכאורה הפרה של הוראות הארגון הפנימי ומשכך היא מהווה "עבירת משמעת" על-פי הגדרתה בתקנון. לכן, בהתאם לסעיף 121ו.(2) לתקנון היה על המבקש, לכאורה, לקיים את הוראת ההנהלה לחתום על ההסכם לרכישת שירותים.

32. אולם, אני סבורה כי הפרשנות לפיה על כל חברי החברה למלא אחר הוראות ההנהלה - יהיו ההוראות הללו אשר יהיו, בכל תחום בו יינתנו לחבר החברה הוראות כאלה - איננה פרשנות סבירה. הפרשנות הסבירה להוראות התקנון, איננה כוללת לטעמי חובת ציות לכל הוראה של ההנהלה, אלא רק להוראות הקשורות להתנהלות היומיומית השוטפת של הנהגים בביצוע עבודתם.

מסקנה זו עולה מקריאת מכלול "כללי ההתנהגות" הקבועים במסגרת הוראות הארגון הפנימי. תכליתם של כללים אלה היא הסדרת התנהגותם היומיומית השוטפת של הנהגים ועובדי החברה במהלך מילוי תפקידם וביצוע עבודתם במסגרת החברה. כך, למשל, הוראות אלה מסדירות את נושא ההגעה בזמן לתורנויות, תקינות כלי הרכב, עדכון הפקיד בדבר אי-כשירותה של מונית לנסיעה, קיומו של לוח מחירים מעודכן, התנהגות אדיבה ומנומסת לחברים וללקוחות, מילוי הוראות הפקיד ונוהל סידור העבודה וכיו"ב.

לכן, יש לפרש את סעיפים 121ו.(1) ו- 121ו.(2) כסעיפים החלים על ההתנהלות מהסוג הזה - התנהלות ביחס לעבודה השוטפת של הנהגים, ולא כחלים על עניינים אחרים, החורגים מהעבודה השוטפת של הנהגים - עניינים ביחס אליהם אין להנהלת החברה סמכות להורות לחבריה באיזה אופן עליהם לנהוג."

ב- ת"א (מרכז) 8715-08-09 {ד"ר אמיר קיטרון ואח' נ' מיכל אבריאל אמזלג ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (11.02.12)} קבע בית-המשפט:

"27. חברה היא אישיות משפטית המתנהלת על-פי תקנון ו"דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם" (סעיף 17(א) לחוק החברות), ויחסים חוזיים אלו הוכרו גם בסעיף 23(א) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג- 1983, שהיתה תקפה במועד הקמת החברה.

תקנון החברה הוא "חוזה מיוחד (sui generis)... המצטרפים הנוספים לחברה כפופים להוראות חוזה זה.." (יוסף גרוס חוק החברות החדש (מהדורה רביעית, 2007), 89)."

ב- ה"פ (ת"א) 962-12-10 {דן כהן נ' דינה גרטלר ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (17.02.11)} קבע בית-המשפט:

"גרטלר העלו טענות רבות ומפורטות ביחס למצב החוקי שהיה קיים בשנת 1962, כאשר החברה הוקמה. הם טענו כי במועד זה, ההסדר שהיווה ברירת מחדל בתקנון חברה, היה ההסדר של קול אחד לכול אחד, ולא קול אחד לכול מנייה. זה היה מצב הדברים לטענתם של גרטלר, גם לאחר פקודת החברות (נוסח חדש), תשל"ג-1983. בתקנון המצוי לפי פקודת החברות נוסח חדש, המירה תקנה 56 את תקנה 55, ותקנות 61-60 החליפו את תקנה 59. ההסדר שנקבע בתקנון המצוי על-פי פקודת החברות ב- 1983, הוא אותו הסדר כמו זה שנקבע במסגרת הפקודה מ- 1929, קרי - כי ברירת המחדל היא הצבעה בה לכול אדם יש קול אחד, ולא לכול מניה קול אחד.

ההבדל היחיד הוא כי בפקודה מ- 83, שונה הנוסח ובמקום הביטוי "הצבעה חשאית" צויין הביטוי "הצבעה במניין קולות". ביטוי זה מופיע הן בתקנה 61 (המחליפה את הסיפא לתקנה 59), והן בתקנה 56 (המחליפה כאמור את תקנה 55). המסקנה הפרשנית של האמור - לגישתם של גרטלר היא כי יש לפרש את המונח "הצבעה חשאית" כזהה למונח "הצבעה במניין קולות". גרטלר אף טענו בהקשר זה כי המונח הצבעה חשאית הוא מונח משפטי במצוי בסעיף סטנדרטי, ויש לפרשו בהתאם למקובל במועד בו אומץ התקנון המצוי על-ידי הצדדים.

עוד טענו גרטלר כי רק עם כניסתו לתוקף של חוק החברות בשנת 1999, שונה ההסדר של ברירת המחדל בתקנון, וברירת המחדל הפכה להיות כזו של הצבעה בה לכול מניה יש קול אחד. מדברי ההסבר להצעת חוק החברות עולה כי זהו חידוש בחוק החדש, לעומת המצב שקדם לו.

אכן, נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התקנון המצוי כמות שהיה במועד הקמת החברה היה כזה בו ברירת המחדל היתה של הצבעה בה לכול אדם יש קול אחד, ולא לכול מניה קול אחד. גם דן אינו חולק על-כך כי זה היה מצב הדברים ביחס לחברות שאימצו את התקנון המצוי כמות שהוא, ולא ערכו בו שינויים. אולם, דווקא משום כך - לטענת דן, היה מקום לשנות הסדר זה ביחס לחברה דנן, ודווקא משום כך בקש דן, לגישתו, לתקן את התקנון על-ידי מחיקת הרישא בסעיף 59 בו.

כאשר צדדים משנים מהוראות התקנון המצוי, יש לתת משקל לשינוי כזה. במקרה דנן, הצדדים לא שינו את כל הוראות התקנון המצוי, אלא רק חלק מהן, מספר מוגבל בלבד. חזקה על הצדדים, אם-כן, כי השינויים נערכו כדי לתת ביטוי לאומד-הדעת המסויים שלהם, אשר היה שונה מההסדר שהתקנון המצוי הציע.

לכן, טענתם של גרטלר כי הרישא לתקנה 59 לתקנון המצוי נמחקה משום שהצדדים ראו באמור בה כ"מובן מאליו", היא טענה שלא ניתן לקבל אותה. מדוע יטרחו הצדדים למחוק הסדר שהם מסכימים לו? אם ההסדר הזה מקובל עליהם, הרי - הגם שהוא מובן מאליו, אין כל סיבה לבצע את השינוי המכוון והיזום הזה בתקנון המצוי.

אם אכן היו הצדדים מבקשים להותיר את ההסדר שפורט ברישא לתקנה 59 בעינו, בהיותו "מובן מאליו", חזקה עליהם כי היו מותירים את הרישא בעינה, ולא מבטלים אותה.

לכן, להתערבות האקטיבית של הצדדים בהוראת הרישא לתקנה 59, יש לתת משמעות מעבר למשמעות לה טענו גרטלר. משמעות זו ניתנת בפרשנות המוצעת על-ידי דן - קרי, ביטולה של הרישא נועד כדי להימנע מתחולת ההסדר הרגיל, הסדר "ברירת המחדל" של התקנון המצוי, וכדי להביא לכך שבחברת הגרעין יחול הסדר אחר.

אכן, קיים קושי מסויים מבחינת הפרשנות אותה מציע דן, באשר לשאלה מדוע הותירו הצדדים את הסיפא לתקנה 59 בעינה. דן טוען בהקשר זה כי הסיפא נותרה ללא שינוי, משום שהיא לא הפריעה לו.

אכן, יתכן כי מוטב היה לו היו הצדדים מבטלים גם את הסיפא לתקנה 59, או לו הם היו מבהירים באופן ברור יותר את אומד-הדעת שלהם ביחס לדרך קבלת ההחלטות במקרה של הצבעה בהרמת ידיים. אולם, הצדדים לא עשו כן. התקנון נוסח כפי שהוא נוסח. כל אחת משתי הפרשנויות המוצעות מותירה אי-בהירות מסויימת (לגבי מחיקת הרישא - או לגבי אי-מחיקת הסיפא).

אולם, בין שתי הפרשנויות, בין אי-הבהירות בעמדת גרטלר - לעומת אי הבהירות בעמדת דן - אני סבורה כי הספק הנובע מעמדת גרטלר מכביד יותר, ומשום כך יש להעדיף את עמדתו של דן.

עמדה זו אכן אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת המונח "הצבעה חשאית" כפי שהוא התפרש על-ידי מלומדים. גרטלר הפנו בהקשר זה לספרו של המלומד (אברהם פלמן דיני חברות בישראל (מהדורה שניה, התשכ"ט-1969), בו נקבע כי "בשעת הרמת ידיים מונים את הקולות לפי קול אחד לכול חבר המצביע והזכאי להצביע בזכות עצמו, בלי להתחשב ביפויי הכוח שהוא מחזיק בידו", בעוד ש"מטרת ההצבעה החשאית היא לברר את רצון החברים לפי זכות ההצבעה שלהם בתקנות, היינו לפי מספר הקולות הנובעים ממספר המניות שהם מחזיקים. החברים רשאים להצביע בעצמם או על-ידי שליחם" (עמ' 409-408).

מסקנה דומה עולה גם מספרו של המלומד יוסף כהן, בספרו דיני חברות. בספר זה נקבע כי:

"בדרך-כלל מורים תקנוני החברות כי יד אחת שווה קול אחד, ללא קשר לכמות המניות שבהן אוחז בעל המניות המצביע. מובן כי הצבעה שכזו עלולה לשלול מבעלי המניות את זכותם העיקרית ולגרום לעיוות ביחסי הכוחות בחברה. לעומת-זאת, בהצבעה שבה נמנים הקולות ובהצבעה חשאית, יש קול אחד לכול מניה שצמודות לה זכויות הצבעה."
(עמ' 350-349)

עמדה זו שונה גם מהתקנון המצוי שהתקבל בפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983, כעולה מהאמור לעיל. אולם, כפי שהובהר לעיל, הצדדים אכן בקשו להחיל על החברה שלהם הסדר שונה מההסדר המצוי והמקובל. לכן, האמור לעיל אין בו כדי לשנות את מסקנתי הפרשנית ביחס להוראות התקנון.

כידוע, תקנון הוא חוזה, ופרשנות תקנון מתבצעת לכן לפי כללי פרשנות חוזים. ההלכה הפסוקה שהתייחסה לפרשנות תקנון קבעה לא אחת כי "התזכיר והתקנון הריהם כהסכם בין החברה ובין בעלי המניות ובינם לבין עצמם... פרשנותם של אלה מן הראוי, על-כן, שתיעשה על-פי כללי הפרשנות החלים על חוזים. על-פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, יש לפרש את החוזה על-פי אומד-דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ורק אם החוזה ניתן למספר פירושים יש לפנות אל הנסיבות, לרבות כללי פרשנות, אשר יש בהם לסייע לפירושם" (ראו ע"א 1630/94 צנה בע"מ נ' עזבון מוזס, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.08.94)). יוער כי הלכה זו יושמה להוראותיו של סעיף 17 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הקובע כי "דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם".

ב"כ גרטלר טענה כי לשון התקנון היא ברורה, וכי לכן אין מקום להיעזר - לצורך פרשנותו, בנסיבות חיצוניות. היא הפנתה בהקשר זה לפסה"ד ב- ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.01.08), וכן לתיקון סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (תיקון התשע"א, ס"ח 2273 (26.01.11), עמ' 202, התקבל בכנסת ביום 17 בינואר 2011).

אינני סבורה כי יש לקבל את טענה. אני סבורה כי לא ניתן לקבוע במקרה דנן כי לשון התקנון היא ברורה. הביטוי "הצבעה חשאית" בתקנה 55 בתקנון המצוי, כשהוא נקרא ללא כל רקע שהוא, איננו ברור מאליו, וודאי שלא ניתן לקבוע כי אין כל ספק כי ביטוי זה מתייחס להצבעה בה לכול מניה ניתן קול אחד. נהפוך הוא - הפירוש המילולי המקובל לביטוי "הצבעה חשאית", עולה בקנה אחד עם טענותיו של דן, לפיהן הצבעה חשאית היא הצבעה שאינה גלויה, בה המצביעים אינם חושפים את אופן ההצבעה שלהם.

לכן, גם לו היו חלות על המקרה דנן הוראות סעיף 25 לחוק החוזים לאחר תיקונו (ואינני סבורה כי זה המצב המשפטי), וגם אם פרשנותו של התיקון הזה הוא כפי שטוענת לו ב"כ גרטלר (ואף עניין זה איננו נקי כלל מספיקות) - במקרה דנן יש לפנות לנסיבות החיצוניות לצורך פרשנותו של ההסכם - הוא התקנון.

נסיבות אלה כוללות בין היתר את אומד-הדעת הסובייקטיבי של הצדדים להסכם - קרי אומד-דעתם של משה ושל דן במועד בו הם התקינו את תקנון החברה. על אומד-הדעת הזה ניתן ללמוד בין היתר מהחלטתם של הצדדים להשמיט את הרישא לתקנה 59 לתקנון המצוי. החלטה זו מעידה - כפי שצויין לעיל, על כוונת הצדדים לסטות מההסדר המצוי לפיו ברירת המחדל בהצבעה בחברה תהיה קול אחד לכול אחד. העובדה כי סטיה זו הביאה לשינוי המשמעות של המונח "הצבעה חשאית" לעומת המובן המקובל של מונח זה על-פי דעת המלומדים שהובאה לעיל, איננה משמעותית.

הצדדים במקרה דנן בחרו כאמור לסטות מההסדר המקובל, ולכן אין זה מפתיע או בעייתי כי הם סטו גם מהמינוח המקובל למונחים בתקנון המצוי.

מאחר שיש להתחקות בפרשנות התקנון - כמו בפרשנותו של כל הסכם, אחרי אומד-דעתם הספציפי של הצדדים המסויימים להסכם, אין לתת משמעות מכרעת לפרשנות המקובלת של המונחים "הצבעה בהרמת ידיים" ו"הצבעה חשאית", אלא יש להעדיף את כוונתם של הצדדים דנן, ביחס לאופן קבלת ההחלטות על ידיהם בחברה שלהם...".

ב- ה"פ (יר') 9007-10 {עדי נסים עדי ואח' נ' חברת דפוס מאור וולך בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.10)} קבע בית-המשפט:

"כידוע, התזכיר והתקנות מהווים למעשה הסכם בין החברה לבעלי מניותיה ובינם לבין עצמם. כיום, הדבר מופיע בצורה מפורשת בסעיף 17 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. אם-כן, הדרך לפרשנות התקנון (ובענייננו, התזכיר והתקנות) ייעשו בהתאם לעקרונות פרשנות החוזה.

31. אכן, ההוראה שבסעיף 4 לתזכיר, לפיה, "רק המחזיק במניות הנהלה של החברה - כשיר לשמש מנהל בחברה", דנה בכשירות בלבד, ואין להוציא מקרא מפשוטו. ברם, ההוראה המרכזית התומכת בפרשנות, כי עצם ההחזקה במניות הנהלה מעניקה למשיב את הזכות לשמש כמנהל, נמצאת בסעיף 3ב' לתקנות (לעיל), בו הוגדרו הזכויות של בעלי המניות השונים: בעלי המניות הרגילות ובעלי מניות ההנהלה. הסעיף קובע בצורה ברורה כי "מניית הנהלה תקנה לבעליה זכות לשמש כמנהל החברה" (ההדגשה שלי - א.פ.). דהיינו, עצם ההחזקה במניית הנהלה משמעותה - זכאות לכהן כמנהל.

יצויין, כי אין בסיפא של הסעיף, בה נקבע כי "רק בעל מניית הנהלה בחברה יוכל לשמש כמנהל בה", כל סתירה לפרשנות זו. איפכא. הסיפא באה להשלים ולחזק את הרישא ולומר, כי מי שאינו בעל מניית הנהלה לא יוכל לשמש כמנהל. ודוק. לו התכוונו הצדדים לפרשנות אליה מכוון המשיב, היינו, כי מניית הנהלה מקנה אך כשירות לשמש כמנהל יכלו לומר זאת גם בתקנות, כפי שנאמר בתזכיר. משלא השתמשו במילה "כשיר" אלא במילה "זכות", משמע, כי התכוונו למשהו שהינו שונה מ"כשיר", היינו, כי מחזיק במניית הנהלה (ורק הוא) זכאי לשמש כמנהל.
32. חיזוק נוסף לפרשנות זו, ניתן למצוא בסעיף 6 לתקנות (המתייחס לסעיפים 19ב' ו- 19ג' ללוח א'). סעיף 19ב' קובע, כי במידה ומסיבה בריאותית "אין בעל מניית הנהלה בחברה יכול לשמש בה כמנהל ולמלא את תפקידו" הוא רשאי להעביר את מניות ההנהלה שלו לגורם אחר, לפי שיקול-דעתו הבלעדי, בין באופן זמני ובין קבוע. ניסוח הדברים מלמד על קשר הדוק בין הבעלות על מניית ההנהלה ובין מילוי תפקיד של מנהל, ומשתמע, כי עצם ההחזקה במניות מעניקה את הזכאות לשמש כמנהל.

גם הפרוצדורה שנקבעה במקרה זה - העברת מניות ההנהלה לאחֵר - תומכת בפרשנות זו, שעם העברת מניות ההנהלה מועברת בעצם הזכות לשמש כמנהל בחברה. שאם לא כן, מהו ההיגיון הכלכלי - עסקי העומד מאחורי הסעיף? מדוע לקבוע פרוצדורה מיוחדת להעברת מניות ההנהלה באופן זמני או קבוע אם אין לכך כל משמעות אופרטיבית?

33. בדומה, קובעת גם תקנה 19ג הוראות דומות במקרה של פטירת בעל מניות הנהלה, בדבר העברת מניות ההנהלה לבן/בת הזוג ולילדיו ללא אפשרות להתנגד לכך.

34. גם בתקנה 22 (המתקנת את תקנה 76 ללוח א'), שעניינה מצבים בהם מתפנה משרת מנהל: התפטרות המנהל, הכרזתו כפושט רגל, מותו ועוד, ניתן למצוא חיזוק נוסף לפרשנות זו. ביחס לכל אחד מהמצבים, נקבעה פרוצדורה להעברת מניות ההנהלה לגורם אחר. כאמור, אין הגיון בקביעת פרוצדורה מיוחדת להעברת מניות ההנהלה אם אין לכך שום משמעות אופרטיבית.

35. אציין, כי עֵר אני לטענת המשיבים אשר הפנו להוראה בסעיף 18 לתקנות (המתקן את סעיף 67 ללוח א') הקובעת (בסעיף 67ב') כי: "מספר המנהלים בחברה יהיו שניים, אבל לא יותר משלושה, והללו ימונו ויהיה אפשר להחליפם לפי מכתב רגיל המופנה אל החברה על-ידי מחזיקי מניות שהוא/הם הבעלים ביחד של לפחות 80% מהמניות הרגילות של החברה". המשיבים מבקשים להסיק מהוראה זו, כי הדרך למינוי מנהל בחברה הינה באמצעות מכתב המופנה אל החברה מטעם 80% מבעלי המניות הרגילות, וכי אין די בהחזקה במניות הנהלה על-מנת לשמש כמנהל בחברה.

לדעתי, אין זו הפרשנות הנכונה שיש ליתן לסעיף. סבורני, כטענת המבקשים, כי המנגנון המתואר בסעיף זה עוסק בהחלפת מנהל מכהן, או במינויו של מנהל שלישי בחברה, כך שיכהנו שלושה מנהלים תחת שניים, ואז נדרשת הסכמתם של לפחות 80 אחוז מבעלי המניות הרגילות של החברה. כל פרשנות אחרת יכולה להביא למצב בו נמצאת החברה בשעה זו, כאשר מכהן אך מנהל אחד בלבד (המשיב), ומאחר שבידיו 51 אחוזים מהמניות הרגילות, יכול הוא להנציח מצב זה עד אין קץ, זאת בניגוד לאמור בתקנות כי בחברה יכהנו שני מנהלים, ובניגוד לכל הגיון, ודאי שלא לכך כיוונו "האבות המייסדים". לדעתי, אומד-דעתם של המנוח והמשיב - בעת שכרתו את ההסכם וחתמו על תקנות ההתאגדות בשנת 1984, כפי שעולה ממכלול הוראות הסעיפים שבתקנות, ומנסיבות כריתת ההסכם והחתימה על התקנות, המצביעים על-כך שמדובר בשני שותפים בבעלות ובניהול החברה - היה, כי כאשר יועברו מניות ההנהלה לאחֵר, ועל-אחת-כמה-וכמה לבן הזוג או לילדיו של מי ממחזיקי מניות ההנהלה באותה עת, בעקבות פטירתו, יבוא אותו "אחֵר", או בן הזוג או אחד מילדיו שלו הועברו מניות ההנהלה, וישמש כמנהל במקום בעל מניות ההנהלה שמניותיו הועברו או שנפטר.

36. חיזוק לפרשנות זו ניתן למצוא בהוראת סעיף 22 לתקנות (תקנה 76(ד)), בה נקבע, כי אחד המקרים בהם תתפנה משרת מנהל הוא כאשר המנהל: "יוחלף על-ידי בעלי המניות המקנות כוח הצבעה של 80 אחוז לפחות מכלל כוח ההצבעה בחברה".

37. מעבר לאמור לעיל, חיזוק נוסף לפרשנות לפיה החזקה במניות הנהלה משמעותה זכאות להתמנות כמנהל, ניתן למצוא בכך, שלמעשה, מהוראות התקנות עולה, כי מניות ההנהלה אינן מעניקות, לכאורה, למחזיק בהן, כל זכות בחברה. הן אינן מעניקות כל זכות לחלוקה ברווחים או ברכוש החברה (פרט לזכאות להחזר נומינלי של שווי המניה בעת פירוק החברה) (סעיפים 3 לתקנות (3ב') ו- 28), והן אינן מעניקות זכויות הצבעה (סעיף 17 לתקנות (59)).

אם-כן, אלמלא נפרש את משמעות ההחזקה במניות אלה כמעניקה זכאות למינוי כמנהל בחברה, הרי שאין כל משמעות למניית ההנהלה ואין הגיון בהחלטה ליצור מניה מסוג זה.

38. לסיכום, לדעתי, הפרשנות שיש ליתן להחזקה במניות הנהלה היא זכאות לשמש כמנהל בחברה..."

ב- ה"פ (נצ') 770/09 {עודד דסאו נ' חמת גדר בע"מ ואח', תק-מח 2010(1), 9288 (2010)} קבע בית-המשפט:

"יחד-עם-זאת, חופש הפעולה של בעל מניות אינו בלתי-מוגבל. סעיף 294 לחוק החברות מאפשר לחברה לקבוע בתקנונה הוראה המגבילה את עבירותן של מניותיה, בתנאים שתקבע. דהיינו, הוראת החוק בדבר עבירותם של ניירות ערך היא דיספוזיטיבית, וכפופה להתנאה סותרת של הצדדים. הגבלת העבירות נתפסת כחלק ממהותה של חברה פרטית, שבה יש חשיבות לזהות מחזיקי המניות (צ' כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות,כרך ב' (2008), 283-279; ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.07.01)).

הפסיקה קבעה, כי צורת ההגבלה נתונה לשיקול-דעת מייסדי החברה ואחר-כך לבעלי המניות - ככל שיעשו כן, באמצעות שינוי התקנון כדין - ואולם משום שיש בהגבלה כדי למעט מקניינו של הבעלים, הנטיה הנה לפרש בצמצום הוראת הגבלה שבתקנון החברה (ע"א 347/62 החברה המרכזית לשיכון ובניין בע"מ נ' מפרק פלרוד בע"מ (בפירוק), פורסם באתר האינטרנט נבו (01.03.63); ע"א 132/81 ג'י.בי. טורס בע"מ נ' חאייק, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.05.84); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.07.01)).

על יסוד האמור לעיל, עולה הצורך לבדוק האם עומדת מכירת המניות למבקש בתנאים שנקבעו בדין ובתקנון, ביחס להעברת מניות. לשם כך, נדרשים אנו לפרש את הוראות התקנון הנוגעות להעברת מניות בחברה, בהתאם לכללי הפרשנות שנקבעו בפסיקה.

מעמדו של תקנון החברה הנו כחוזה בין החברה ובין בעלי המניות, וכן בין בעלי המניות לבין עצמם (סעיף 17(א) לחוק החברות). בהיותו הסדר חוזי, ניתן לקבוע בתקנון כל הסדר, ובלבד שלא יהיה פסול מכוח היותו מנוגד לחוק, למוסר ולתקנת הציבור (צ' כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות, כרך ב' 281 (2008)). ממעמדו של התקנון כחוזה נובע גם שפרשנות התקנון תיעשה בדומה לפרשנות חוזה.

שומה על בית-המשפט, הנדרש לפרש הוראה מסויימת בחוזה, לעשות כל שביכולתו כדי להתחקות אחר כוונתם המשותפת של הצדדים לאותו חוזה ולשם כך עליו לנסות ולעמוד על התכלית הסובייקטיבית של ההתקשרות ביניהם, עליה ניתן ללמוד הן מלשון החוזה, וקודם כל מלשונו, והן מהנסיבות האופפות את כריתתו (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.04.95); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1681 (2006), פסקאות 12-11 לפסק-דינו של כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין; אהרון ברק פרשנות במשפט - פרשנות החוזה, 499-488 (2001); כן ראו את הדיון בהלכות אלה בפסק-הדין שניתן לאחרונה על-ידי בית-המשפט העליון ב- ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, תק-על 2010(1), 9412 (2010)).

הוראה המופיעה בחוזה הנה חלק ממכלול אחד שנועד להגשים תכלית כלכלית-עסקית מסויימת, ועל-כן יש לפרשה במקביל לבחינת הוראות אחרות באותו חוזה (ע"א 5559/91 ק.צ. מפעלי גז ואנרגיה (1982) בע"מ נ' מקסימה המרכז להפרדת אויר בע"מ, פ"ד מז(2), 642, 649 (1993); ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' חוזה, פ"ד נ(1), 562, 567 (1996); ע"א 8817/02 קליר כימילקים שווק (1994) בע"מ נ' עצמון, תק-על 2008(1), 5290 (2008)).

כך גם בתקנון חברה. מקום בו לשון התקנון סובלת שתי משמעויות או יותר, תוענק לו המשמעות הנובעת מכוונתם של המנסחים (ע"א 1630/94 צנה בע"מ ואח' נ' עזבון נח מוזס ז"ל, תק-על 94(3), 975 (1994); ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדיש תוכנה בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.98), 690-689).

התוקף המשפטי להגבלת עבירותן של מניות, מקום שזו כלולה בתקנון, הוא הסכמת בעלי המניות, בהיותם צד לחוזה הגלום בתקנון, גם כאשר לא היו צד לעריכתו (צ' כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות כרך ב', 280 (2008))."

2. שינוי התקנון - סעיפים 24-20 לחוק החברות
סעיפים 24-20 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"20. שינוי תקנון
(א) חברה רשאית לשנות את תקנונה בהחלטה שהתקבלה ברוב רגיל באסיפה הכללית של החברה, אלא-אם-כן נקבע בתקנון כי דרוש רוב אחר או אם נתקבלה החלטה כאמור בסעיף 22.
(ב) נקבעה בחוק זה הוראה שניתן להתנות עליה, או נקבעה הוראה בתקנון לפיה דרוש רוב מסויים לשינוי הוראות התקנון, כולן או מקצתן, לא תהא החברה רשאית לשנות את ההוראה האמורה אלא בהחלטה שתתקבל באסיפה הכללית באותו רוב מסויים או ברוב המוצע, לפי הגבוה מבין השניים.
(ג) היו מניות החברה מחולקות לסוגים, לא ייעשה שינוי בתקנון שיפגע בזכויותיו של סוג מניות ללא אישור אסיפת אותו סוג, אלא-אם-כן נקבע אחרת בתקנון; לעניין קבלת החלטות באסיפת סוג יחולו הוראות סעיפים-קטנים (א) ו- (ב), בשינויים המחוייבים.
(ד) על-אף הוראות סעיף זה, שינוי בתקנון המחייב בעל מניה לרכוש מניות נוספות או להגדיל את היקף אחריותו, לא יחייב את בעל המניה ללא הסכמתו.

21. תוקף השינוי ודיווח
(א) שינוי התקנון, למעט שינויים כאמור בסעיף 40, תקף מיום קבלת ההחלטה על-כך בחברה או במועד מאוחר יותר שקבעה החברה בהחלטתה.
(ב) חברה שקיבלה החלטה על שינוי תקנונה, תמסור לרשם את נוסח ההחלטה בתוך ארבעה-עשר ימים ממועד ההחלטה.

22. הגבלת אפשרות שינוי התקנון (תיקון התשס"ה)
(א) חברה רשאית להגביל בתקנון או בחוזה אחר את סמכותה לשנות את התקנון או הוראה מהוראותיו, אם נתקבלה על-כך החלטה באסיפה כללית, ברוב הדרוש לשינוי הוראות התקנון.
(ב) דין החלטה שנתקבלה כאמור בסעיף-קטן (א), כדין החלטה לשינוי התקנון ויחולו עליה הוראות סימן זה.

23. חתימה על התקנון
(א) התקנון ייחתם בידי בעלי המניות הראשונים ויצוינו בו המניות המוקצות להם וכן שמו, מענו ומספר הזהות של כל בעל מניה.
(ב) עורך-דין יאמת בחתימתו על גבי התקנון את זהות החותמים על התקנון.

24. הוראות מעבר לגבי תזכיר ותקנון (תיקונים: התשס"ה, התשע"ב (מס' 2))
חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה רשאית:
(1) לשנות את ההוראות הקבועות בתזכירה בדרך ובתנאים הקבועים לכך בפקודת החברות, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, בכפוף להוראת פסקה (5), ואולם על-אף הוראות פקודת החברות, רשאית חברה לשנות את ההוראות הקבועות בתזכירה, לעניין ההון ולעניין שם החברה, ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים; שינוי ההון הרשום תקף מיום קבלת ההחלטה בדבר השינוי ושינוי שם החברה אינו טעון הסכמת השר;
(2) לשנות את תזכירה או לבטלו בדרך הקבועה לפי סעיף
350;
(3) לשנות את ההוראות הקבועות בתקנונה בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, או ברוב אחר אם נקבע בתזכיר החברה או בתקנונה;
(4) לקבוע בתקנון, בכפוף להוראת סעיף 20(ב), הוראה בדבר הרוב הדרוש לשינוי הוראות התקנון, בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, וברוב גדול יותר אם נקבע רוב זה בתזכיר החברה או בתקנונה; נקבעה הוראה חדשה כאמור, יחולו על שינויה הוראות סעיף 20(ב);
(5) לקבוע בתזכיר, בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, הוראה בדבר שינוי הרוב הדרוש לשינוי הוראות בתזכיר שהאסיפה הכללית מוסמכת לשנותן; הוראות סעיף 20(ב) יחולו לעניין זה, בשינויים המחוייבים."

ב- ה"פ (ת"א) 986/07 {עו"ד אליהוד יערי ואח' נ' חב' מעוז הכרך ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (27.05.09)} קבע בית-המשפט:

"שינוי תקנון חברה - האיזון בין הסכמות העבר לצורך בשינוי
מסגרת פעילותה של חברה נקבעת במסמכי ההתאגדות (בעבר, היו לחברה שני מסמכי התאגדות, תזכיר ותקנון. לאחר חקיקתו של חוק החברות נותר התקנון בלבד). שינוי מסמכי ההתאגדות מעורר את הצורך לאזן בין הסכמות העבר, לצורך בשינוי.

צורך זה נובע מהפער בין הסכמים שנחתמו עם היווסדה של החברה, או בנקודת זמן מסויימת בידי בעלי מניות מסויימים, לבין צרכיה המשתנים של החברה. לעיתים הסכמים שנערכו בעבר אינם מאפשרים עריכת עסקאות או נקיטה בפעולות שהן לטובת החברה במועד מאוחר יותר. השאלות העולות בהקשר זה הן האם ובאילו תנאים ניתן לסטות מההסכמה המקורית, מהו הרוב הנדרש לכך והאם יש צורך בהסכמה של מי שהיו בעלי מניות בעת עריכת ההסכם המקורי.

האיזון הנדרש מחייב לקחת בחשבון שני חששות הנוגעים להליכי שינוי מסמכי היסוד. מחד, קיים חשש כי הרוב בחברה ינצל את כוחו (אם יקבע כי ניתן לערוך שינוי ברוב רגיל) ויפגע במיעוט. מאידך, צרכיה המשתנים של החברה מחייבים לעיתים שינוי במסמכי ההתאגדות, ואז קיים חשש כי אם תידרש הסכמה גורפת של המיעוט, ינצל המיעוט את כוחו כדי להשיג טובות הנאה מהרוב המעוניין לקדם את החברה. אירית חביב סגל דיני חברות (תל-אביב, תשס"ז-2007), (להלן: "חביב-סגל, דיני חברות"), מתארת דילמה זו (בעמ' 192):

"הדילמה המרכזית בסוגיה זו נוגעת לדילמה המוכרת שבין החשש מפני אופרטוניזם של הרוב, לבין החשש מפני סחטנות המיעוט: מחד גיסא, צרכיה הדינאמיים של החברה מחייבים שינויים מעת לעת, הכוללים גם שינויים במסמכי ההתאגדות ובהסכמים שנעשו בין בעלי המניות. מאידך גיסא, כל כוח הניתן לרוב לשנות את מערך החוזים הקיים בהחלטת רוב, שאינה נתמכת על-ידי המיעוט, פותח פתח להתנהגות אופורטוניסטית מצידו של הרוב. החשש הוא מפני ניצולו של הרוב את כוחו לשנות את מערך החוזים הקיים על-מנת לקדם את טובתו האישית, במקום על-מנת לקדם את טובתה של החברה עצמה, או את טובתם של מכלול בעלי המניות. לא ניתן לפתור את הדילמה המתוארת על-ידי פתרון פשוט, המחייב הסכמה פה-אחד של מכלול בעלי המניות לצורך הוצאתו אל הפועל של כל שינוי בהסכמים הקיימים, שהרי המיעוט עלול לנצל את כוחו ולפעול כ"סחטן", כאשר כתוצאה מכך, עלולה להימנע מן החברה הגמישות הנדרשת על-מנת לקדם את ענייניה העסקיים."

שני הצדדים העלו בטיעוניהם את זכות הקניין של בעלי המניות, ב- ה"פ 786/07 (ת"א) שני נ' מלם, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.10.07), ציינתי כי על-פי עיקרון הדמוקרטיה התאגידית, הבעלות במניה כפופה לשלטון הרוב. מתן זכות וטו לבעלי מניות המיעוט עשוי להביא לסחטנות ולמנוע עסקאות הוגנות ויעילות בשל אינטרסים אישיים של בעלי מניות המיעוט וכן לפגוע בקניינם של בעלי מניות הרוב:

"יש לזכור כי קניינו של בעלי המניות אינו קניין רגיל. בחברה קיים שלטון הרוב. אמנם החברה הינה "פקעת חוזית", אולם פעולתם של תאגידים תהיה יעילה רק אם ניתן יהיה לנהל את התאגיד בידי הרוב ולא יהיה צורך בהסכמת כל הצדדים המעורבים לכל שינוי. הבסיס הרעיוני ליצירת תאגידים הוא, בין השאר, האפשרות להתמודד עם שינויי נסיבות עתידיים שלא ניתן לחזות אותם מראש... כאשר מדובר בבעלי מניות רבים, כפי שהדבר בחברות ציבוריות, דרישה של הסכמה פה-אחד היתה משתקת ומקבעת את החברה. על כן נקבע העיקרון של "דמוקרטיה תאגידית"."

לגבי זכות הקניין של בעל מניות מיעוט הדגשתי:

"אמנם, כפי שטוען המבקש עומדת לו זכות הקניין, הקבועה היום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אולם זכות זו עומדת גם לבעלי המניות האחרים. הן בעלי מניות השליטה, הן מרבית בעלי מניות המיעוט שהצביעו אף הם בעד העסקה."

חוק החברות קבע איזונים בין הצורך בשינוי, לבין הצורך בשמירה על הסדרים קיימים כאמצעי הגנה על המיעוט. ככלל, המחוקק העדיף את הדינמיקה התאגידית וקבע, כפי שיפורט להלן, כי הכלל הראוי לשינוי מסמכי יסוד של חברה הוא כלל של רוב רגיל. גם בית-המשפט בפסיקתו הכיר בכך ונטה לאפשר שינויים, תוך הגנה על בעלי מניות המיעוט (ראו למשל: בג"ץ 6460/02 משה אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פורסם באתר האינטרנט נבו(08.02.06); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' מאיר עטר ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (14.12.06)).

החוק לעניין זה נדרש גם להוראות מעבר לאור העובדה כי ישנן חברות שקמו לפני כניסת החוק לתוקף ושבהן היו תזכיר ותקנון, כאשר חלק מההוראות היה כמעט חסין מפני שינוי, ואחרות ניתן היה לשנות ברוב של 75 אחוזים מכלל בעלי המניות (בנוסף לדרישה לאסיפות סוג במקרים המתאימים).

להלן אבחן את ההוראות הרלבנטיות לשינוי תקנון במקרה שלפניי.

5. האם נדרשה הסכמה בכתב של כל בעלי המניות על-מנת לשנות את תקנה 19?

א. הרוב הנדרש על-מנת לשנות את התקנה
סעיף 20 לחוק החברות, שעניינו שינוי תקנון, קובע כי:

"20. שינוי תקנון
(א) חברה רשאית לשנות את תקנונה בהחלטה שהתקבלה ברוב רגיל באסיפה הכללית של החברה, אלא-אם-כן נקבע בתקנון כי דרוש רוב אחר או אם נתקבלה החלטה כאמור בסעיף 22.

(ב) נקבעה בחוק זה הוראה שניתן להתנות עליה, או נקבעה הוראה בתקנון לפיה דרוש רוב מסויים לשינוי הוראות התקנון, כולן או מקצתן, לא תהא החברה רשאית לשנות את ההוראה האמורה אלא בהחלטה שתתקבל באסיפה הכללית באותו רוב מסויים או ברוב המוצע, לפי הגבוה מבין השניים..."

{ראו סעיף 24 לחוק החברות מתייחס לחברה שהתאגדה לפני תחילתו של החוק. סעיף-קטן 24(3) ו- 24(4) רלבנטיים לענייננו...}

המבקשים טוענים, כי מאחר שתקנה 19 מחייבת מתן הסכמה בכתב של כל בעלי המניות בחברה לצורך מכירת או שעבוד נכסי החברה, שינויה מחייב אף הוא הסכמה בכתב של כל בעלי המניות בחברה. לעניין זה מפנים המבקשים לסיפא של הסעיפים 20(א), 20(ב), 24(3) ו-24(4) שהובאו לעיל.
המשיבה טוענת, כי סעיף 20 לחוק החברות אינו רלבנטי בעניינה, כיוון שהתאגדה לפני תחילתו של חוק החברות, ולכן חלות עליה הוראות המעבר הקבועות בסעיף 24 לחוק החברות.

כן טוענת המשיבה, כי אף באמור בסעיף 20 אין כדי לתמוך בטענות המבקשים, שכן, בדומה לסעיף 24, שינוי התקנון ברוב גדול יותר (מרוב רגיל שנקבע כברירת מחדל בסעיף 20 ומרוב מיוחס שנקבע כברירת מחדל בסעיף 24), מחוייב רק כאשר קיימת הוראת שריון כללית באשר לשינוי התקנון כולו, או כאשר קיימת הוראת שריון לגבי ההוראה הספציפית בתקנון שרוצים לשנות. מאחר שאין בתקנון המשיבה הוראת שריון כלשהי, ברירת המחדל, על-פי סעיף 24(3), היא רוב מיוחס של 75 אחוז, ומכאן שההחלטה המיוחדת התקבלה כדין, ברוב של 98 אחוז מבעלי המניות שנכחו באסיפה.

בעניין זה הדין עם המשיבה. יש הבדל בין הרוב הקבוע בתקנה לצורך ביצוע פעולה מסויימת, לבין הרוב הנדרש לצורך שינוי ההוראות הקבועות בתקנון או הוראה ספציפית בתקנון. במקרה דנן, תקנה 19 קבעה כי יש צורך בהסכמה בכתב של כל בעלי המניות לצורך מכירת או שעבוד נכסי החברה, אולם אין כל הוראה בתקנון המשיבה לגבי הרוב הנדרש לצורך שינוי התקנון או הוראה ספציפית בו, (למעט תקנות 26 ו- 29 הקובעות סף מינימום של 65 אחוז לקבלת החלטה כלשהי על-ידי בעלי המניות). לאור זאת, ניתן היה לשנות את התקנה ברוב של 75 אחוז מבעלי המניות שהשתתפו בהצבעה, כפי שנקבע בסעיף 24(3) לעיל.

ב. טענות המבקשים בדבר הפגיעה בזכותם הקניינית וטענתם בדבר הקיפוח
המבקשים טוענים כי שינוי תקנה 19 מהווה הפרה של סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מאחר שהוא פוגע בזכויותיהם הקנייניות כבעלי מניות בחברה. כן טוענים המבקשים כי שינוי תקנה 19 פוגע במטרות החברה ברכוש שבבעלותה, וכי שינוי התקנה נעשה בחוסר תום-לב, מהווה עושק המיעוט, ומקפח את המיעוט.

המשיבה טוענת כי המבקשים מתעלמים מהעובדה כי היותם בעלי מניות מכפיפה אותם להחלטות התאגיד. כן היא טוענת לזכותם של שאר בעלי המניות (רוב מוחלט של בעלי המניות), לקבוע ולהחליט לגבי קניינם.

כן עומדת המשיבה על מטרת שינוי התקנה, והשלכת השינוי על בעלי המניות בחברה, לרבות המבקשים הטוענים לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות. המשיבה טוענת, כי מאחר שהיא אינה בעלת מקרקעין או רכוש באופן ישיר, כאשר כל נכסיה הם מניות בחברת מרחבי פיתוח, למעשה המשיבה לא נדרשה למכור את רכושה שלה לשם ביצוע תוכנית החלוקה הנוגעת למקרקעין שבבעלות חברת מרחבי פיתוח. לפיכך, מבחינה מהותית, אף בהתאם לתקנה 19 שקדמה לשינוי, אין צורך בקבלת הסכמת בעלי המניות במשיבה לשם כך, ושינוי התקנה נעשה למען הזהירות בלבד, עקב טענות שהעלה המבקש 1 כנגד החלטות חברת מרחבי פיתוח. כן טוענת המשיבה, כי תקנה 19 אשר נוסחה לפני כ- 50 שנה, כאשר בעלי מניותיה של החברה היו מעטים, אינו הולם את המציאות הכלכלית כיום ואת קיומם של בעלי מניות רבים, ואינו מאפשר את הגמישות הנדרשת לצורך קידום פעילות החברה.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי מבחינה מהותית, זכויותיהם של המבקשים והזכויות הצמודות למניותיהם נותרו בעינן, ומהבחינה הכלכלית, זכויותיהם של המבקשים אף הושבחו, שכן עם חלוקת נכסי חברת מרחבי פיתוח, נוצרה הזדמנות לחלוקת רווחים לבעלי מניות המשיבה (בעלת 18 אחוז ממניותיה של חברת מרחבי פיתוח), ובכללם המבקשים, שלא היתה קיימת קודם לכן. על-כן טוענת המשיבה כי ביטול החלטת האסיפה לשינוי תקנה 19 תוביל את החברה למצב של קיפאון, ולהחמצת ההזדמנות ליהנות מרווחיה ומתועלתה של תוכנית החלוקה שהושגה על-ידי מרחבי פיתוח.
כפי שציינתי, זכות הקניין של בעלי מניות מיעוט כפופה לשלטון הרוב. מעבר לכך, יש לזכור, כפי שקבעתי בעניין שני, כי גם לבעלי מניות הרוב זכות קנין שגם עליה יש להגן.

לאור האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן, שינוי התקנה בוצע כדין, ועל-כן אין לראות בשינוי התקנה ככזה הפוגע בזכותם הקנייניות של המבקשים כבעלי מניות בחברה.

הצדדים הפנו להליכים קודמים שיזמו המבקשים בהקשר זה, ולהחלטתו של כב' השופט בנימיני בעניין. עולה מכך כי המבקשים אכן מנסים למנוע את המשך התפתחות החברה ופעילותה, עניין שחוק החברות מבקש למנוע.

6. סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, התובענה נדחית."

ב- בג"צ 6460/02 {משה אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.02.06)} קבע בית-המשפט:

"הנדרש מפרשת מפעלי אספלט הוא - וזו ההלכה - כי חברה אינה יכולה, ולו בהוראה מפורשת בתקנון עצמו, להתנות על יכולת שינויו של התקנון. התניה שכזו נוגדת את הדין (כיום, סעיף 20 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות החדש); וקודם לכן - סעיף 15 לפקודת החברות, התשמ"ג-1983), הקובע כי חברה רשאית לשנות את תקנונה ברוב כפי שנקבע. ערים אנו לכך שחוק החברות החדש שונה מן הדין הקודם (ראו סעיפים 20 ו- 22 לחוק החברות החדש), ואולם מחילים אנו על אגודה שיתופית את המשפט המקובל הישראלי, להבדילו מן החוק החרות, לא-כל-שכן שמדברים אנו, בענייננו, באירועים שהיו עובר לחוק החדש.

26. ההלכה בישראל - כמוה כהלכות רבות בתחום התאגידים - נשאבה מן המשפט האנגלי, בו נפסק כי אין חברה רשאית ומוסמכת להתנות על יכולתה לשנות את תקנונה. כך, למשל, נאמר בפסק-הדין בפרשת Southern Foundries (1926) Ltd v. Shirlaw (1940) 2 All E.R. 445 מפי הלורד פורטר Lord Porter, בעמ' 468:

"It is common ground, and, indeed, long-established law, that a company cannot forgo its right to alter its articles, but it does not follow that the alteration may not be, or result in, a breach of contract."

כך אף בהחלטה מאוחרת יותר, בפרשת Cumbrian Newspapers Group Ltd v. Cumberland and Westmoreland Herald Newspaper and Printing Co Ltd (1987) Ch 1, שם חזר בית-המשפט ונשען על ההלכה דנן, בציינו כי:

... "The right to alter articles by special resolution is not a right of the company; it is a right of the members. A contract made by the company cannot deprive the members of that right. at p. 23).

פסק-דינו של בית הלורדים בפרשת Russell v. Northern Bank Development Corp Ltd (1992) 1 WLR 588, שב וחיזק הלכה זו. בפרשה זו נדון עניינו של חוזה שנחתם בין בעלי המניות לבין עצמם ובין בעלי המניות לבין החברה. ההסכם קבע, בין היתר, כי החברה לא תנפיק מניות חדשות ללא הסכמה כתובה של הצדדים להסכם. כן נקבע בהסכם כי במקרה של סתירה בין ההסכם לתקנון על הצדדים להסכם לפעול לשינויו של התקנון. השאלה שעמדה במרכז פסק-הדין היתה: האם ההוראה שלפיה לא תנפיק החברה מניות חדשות אלא בהסכמת הצדדים להסכם - הוראה חוקית היא? בית הלורדים שב ואישר את ההלכה שנקבעה בפרשת Southern Foundries, לאמור, כי חברה אינה יכולה לוותר על הזכות של חבריה לשנות את תקנונה, וכי סעיף בתקנון המונע את אפשרות שינויו לא יהא תקף. בית-המשפט הוסיף וקבע עם-זאת, כי בעלי המניות יכולים לחתום ביניהם לבין עצמם על הסכם שבו הם מחליטים כיצד יצביעו בנושאים מסויימים, ולפיכך ככל שההסכם נוגע לבעלי המניות עצמם - הסכם תקף הוא:

"My Lords, while a provision in a company's articles which restricts its statutory power to alter those articles is invalid an agreement dehors the articles between shareholders as to how they shall exercise their voting rights on a resolution to alter the articles is not necessarily so. (at p. 593)."

מסקנה זו, שלפיה רשאים בעלי המניות לחתום על הסכם, ביניהם לבין עצמם, בו מתחייבים הם להצביע באופן מסויים, עולה בקנה אחד עם התפישה שלפיה הזכות להצביע באסיפה הכללית ולשנות את התקנון היא בראש ובראשונה זכותם של בעלי המניות. בעל מניה יכול להתחייב כלפי בעל מניה אחר באשר לאופן הצבעתו, אך החברה אינה יכולה ליטול ממנו זכות בסיסית זו בקובעה כי הוראות מסויימות בתקנון אינן בנות-שינוי. ראו עוד: Palmer's Company Law (London, 2003, Vol. 1), paras. 2.1119-2.1123 (p. 2177 ff.); Gower and Davies’ Principles of Modern Company Law (7th ed., by Paul L. Davies, London, 2003) 506 ff.; Pennington's Company Law (7th. ed., Butterworths 1995) 92 ff.
27. דברים שאמרנו על העדר יכולת להגביל חברה (בישראל - לפי הדין הקודם) בנושא שינוי התקנון, לא יתפשו לעניין החיוב שנטלה חברה על עצמה שלא לשנות מן התקנון. הגבלת שינוי התקנון לא תתפוש in rem ואולם כוחה יעמוד לה in personam. חברה שנטלה על עצמה שלא לשנות מן התקנון - ועברה ושינתה, השינוי לא יתפוש אך החברה עשויה לחוב בהפרת חוזה. שאלה לעצמה היא אם צד נפגע יכול שיזכה בצו מניעה נגד חברה האוסר עליה לשנות מתקנונה. הדעות בנושא זה נתפלגו (ראו: Pennington's Company Law, op.cit at 100-101 ;Gower and Davies op. et loc. cit) ומתוך שבענייננו לא עלתה לא שאלת הפיצויים ולא שאלת המניעה, לא נידרש לסוגיה זו.

28. מסקנתנו עד כה היא איפוא זו, כי דיני תאגידים מורים אותנו שאגודה שיתופית נעדרת סמכות וכוח לכבול את ידיה ולהתחייב שלא לשנות מתקנונה. ואם אלה דברים אמורים באגודה שיתופית על דרך-הכלל, קל וחומר ייאמרו הדברים בענייננו-שלנו, בדין הגמלאים. וכסיכומה של פרופ' אוטולנגי (שם, 255): "הזכות לשינוי התקנון גוברת על כל התנאה חוזית."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הקמת חברה - התקנון