הצעת רכש מיוחדת

1. הגבלים עסקיים - סעיף 328 לחוק החברות
סעיף 328 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"328. רכישה של דבוקת שליטה או שליטה (תיקון התשס"ה)
(א) בחברה ציבורית, לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה ייהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, וכן לא תבוצע רכישה שכתוצאה ממנה יעלה שיעור החזקותיו של הרוכש מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אם אין אדם אחר המחזיק למעלה מארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אלא בדרך של הצעת רכש לפי הוראות פרק זה (להלן: "הצעת רכש מיוחדת").
(ב) הוראת סעיף-קטן (א) לא תחול על:
(1) רכישה של מניות בהצעה פרטית, ובלבד שהרכישה אושרה באסיפה כללית כהצעה פרטית שמטרתה להקנות לניצע דבוקת שליטה אם אין בחברה בעל דבוקת שליטה, או כהצעה פרטית שמטרתה להקנות ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה אם אין בחברה אדם המחזיק ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה;
(2) רכישה מבעל דבוקת שליטה, אשר כתוצאה ממנה יהפוך אדם לבעל דבוקת שליטה;
(3) רכישה ממי שמחזיק מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אשר כתוצאה ממנה יעלה שיעור אחזקותיו של הרוכש, מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה.
(ג) על הצעת רכש מיוחדת יחולו הוראות פרק זה, נוסף על הוראות לפי כל דין לעניין הצעות רכש ככל שאין בהן סתירה להוראות לפי פרק זה."

הסעיף מטיל איסור על רכישת דבוקת שליטה בחברה ציבורית שאין בה בעל דבוקת שליטה בדרך של איסוף מניות מן הציבור.

"דבוקת שליטה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק החברות כ"מניות המקנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מכלל זכויות ההצבעה באסיפה הכללית". כלומר, לפי הסעיף לא ניתן לעבור רף החזקה של 25 אחוז ממניות חברה ציבורית המקנות זכות הצבעה, כאשר אין בעל מניות אחר המחזיק בשיעור זה, אלא בדרך של "הצעת רכש לפי פרק זה".

הצעת הרכש הנדרשת מכונה בחוק "הצעת רכש מיוחדת". הסדר זהה חל לפי הסעיף גם לעניין רכישת מניות המעלות את החזקות הרוכש אל מעבר ל- 45 אחוז.

במקום אחר בחוק החברות מוסדר נושא רכישת מניות המעלה את שיעור ההחזקות אל מעל 90 אחוז {סעיפים 340-336}.

ביסוד האיסור על רכישת דבוקת שליטה בחברת המטרה בדרך של איסוף מניות, מונחת התפיסה כי רכישת מניות המקנות שליטה אינה ככל רכישת מניות.

רכישה כזו היא בעלת ערך כלכלי מוסף לרוכש השליטה ועשויות להתלוות לה השלכות משמעותיות כלפי חברת המטרה וכלפי בעלי מניותיה.

בספרות המשפטית נטען, כי העדר הסדרה בנוגע לרכישת דבוקת שליטה עלול ליצור כשל שוק בגדרו תירכש שליטה בחברת המטרה על-אף שרוב המוכרים מתנגדים לרכישה או לתנאיה.

כשל השוק נובע מכך שמניותיה של חברת המטרה מפוזרות בידי מספר רב של גורמים.

מצב זה גורם לכשל משני סוגים: האחד, נובע מבעיית מידע. בעלי המניות אשר יקבלו הצעה למכור את מניותיהם לא יידעו בהכרח, כי מדובר בהצעה המיועדת להקנות לרוכש שליטה בחברה ולא ישקללו עובדה זו בעת שישקלו אם להיענות להצעה, השני, הקיים אף במקרים בהם אין בעיית מידע, מקורו בבעיית תיאום.

לבעלי המניות אין אפשרות, מבחינה מעשית, לתאם ביניהם ולהציג תגובה אחידה לניסיון ההשתלטות. חוסר היכולת לתאם עלול לגרום לעיוותים שונים.

אחד מהחששות הוא, כי בעל מניות המקבל הצעה למכירת מניותיו ייקלע למצב של מעין "דילמת אסיר". אף אם הוא מתנגד להשתלטותו של המציע על החברה או לתנאי הצעתו, הוא ייאלץ למכור לו את מניותיו.

זאת, מחשש שמא בעלי מניות אחרים ימכרו את מניותיהם ומניותיו יהפכו למניות שמבחינה מהותית הן מניות מיעוט אשר שוויין פחוּת { אריה בבצ'וק ואוריאל פרוקצ'יה "רכישת חברות", עיוני משפט, יג 71, 88-87 (1988); אוריאל פרוקצ'יה דיני חברות חדשים לישראל (1989), 586-585; יוסף גרוס חוק החברות החדש 550-549 (מהדורה רביעית, 2007), 550-549; שרון חנס ועמרי ידלין "כשלים בהסדר של הצעת רכש מיוחדת" עיוני משפט, כז 787 (2004)}.

בספרות המשפטית הוזכרו שלוש בעיות עיקריות העלולות להיגרם עקב העיוותים במנגנון השוק ככל שהדבר נוגע לרכישת דבוקת שליטה. בעיה אחת, היא עידוד השתלטויות בלתי-יעילות מבחינה כלכלית. היווצרותה של דבוקת שליטה בחברה עשויה להתגלות כצעד יעיל מבחינת החברה, אולם עלולה להיות גם מהלך בלתי-יעיל. כדאיות המהלך תלויה בנתונים מגוונים, כגון: כישוריו של רוכש דבוקת השליטה, חוסנו הכלכלי, תוכניותיו, מצב השוק וכדומה. העדר פיקוח של גורם כלשהו על נסיונות לרכישת דבוקת שליטה מגביר את הסיכוי כי תבוצענה השתלטויות לא יעילות.

בעיה שניה, נוגעת לתמחור המניות שרכישתן יוצרת את דבוקת השליטה. שוויין של מניות אלו, מבחינת רוכש דבוקת השליטה, עשוי להיות גבוה במידה משמעותית ממחיר השוק שלהן. זאת, עקב הערך המוסף הנובע מהשגת השליטה בחברת המטרה. ערך מוסף זה מכונה גם "פרמיית השליטה". כאשר נרכשת דבוקת שליטה על דרך קניית מניות מן הציבור, בתנאים של חוסר מידע והעדר תיאום, קיים חשש שמחיר המניות לא יגלם את פרמיית השליטה.

הבעיה השלישית, היא פגיעה אפשרית בשוויון בין בעלי המניות של חברת המטרה. השגת דבוקת שליטה בחברה אשר עד כה לא היה בה בעל דבוקת שליטה, הופכת את המניות הנותרות למניות מיעוט מבחינה מהותית.

שוויין של מניות אלו צפוי במקרים רבים לרדת בשל כך, אף כי יש להניח שלא כך יקרה בכל מקרה ומקרה, כלומר, כאשר נרכשת דבוקת שליטה בחברה על-ידי איסוף מניות, עדיף לו לבעל מניות במקרים רבים להימנות על ציבור בעלי המניות שמכרו את מניותיהם לגורם המשתלט.

מצב בו לא היתה לכל בעלי המניות הזדמנות שווה למכור את מניותיהם כחלק ממהלך ההשתלטות, מהווה פגיעה בשוויון בין בעלי המניות {ידידיה שטרן "רכישת שליטה בדרך של איסוף מניות", משפטים כא 409 (1992); ידידיה שטרן, רכישת חברות (1996), 322-317; אירית חביב סגל דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש, כרך ב' (2004), 544-542; לדעה שונה בנוגע להשלכות של רכישת שליטה על דרך איסוף מניות, זוהר גושן "הצבעה אסטרטגית בדיני-חברות: מדיקטטורה לדמוקרטיה", משפטים כג 109, 134-132 (1994); זוהר גושן "מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעות רכש והתובענה הייצוגית", משפטים לב 381, 406-395 (2001)}.

כאמור, חוק החברות קובע איסור על רכישת דבוקת שליטה בחברת המטרה שלא על דרך הצעת רכש מיוחדת, למעט חריגים.
קו פרשת המים שאומץ על-ידי המחוקק כמצדיק פניה למסלול של הצעת רכש מיוחדת הוא שיעור של 25 אחוז מן המניות המקנות זכות הצבעה. המחוקק בחר לקבוע רף מדוייק, טכני, אשר בעת צפי לחצייתו קיימת חובה לפרסם הצעת רכש מיוחדת ומתחת לו אין מגבלה כזו. זאת, בשונה מהוראות אחרות בחוק החברות שם מוגדרת "שליטה" בצורה מהותית, במובן של יכולת לכוון את פעילות התאגיד {ראה הגדרת "שליטה" בסעיף 1 לחוק החברות, המפנה להגדרת השליטה בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968}.

בכך הביע המחוקק את דעתו, כי בכל הנוגע לסוגיית ההשתלטות על חברת מטרה יש להעניק משקל נכבד לוודאות המשפטית.

הצעת רכש הינה פניה לבעלי מניות כי ימכרו את מניותיהם למציע. הצעת רכש מיוחדת צריכה להיות מופנית, בתנאים שווים, לכלל בעלי המניות של חברת המטרה {סעיף 331 לחוק החברות וכן תקנה 5 לתקנות ניירות ערך (הצעת רכש)}.

הניצעים רשאים להודיע על הסכמה להצעה או על התנגדות לה. ההצעה לא תתקבל אלא אם זכתה לרוב בין אלו שהודיעו את עמדתם לגביה {סעיף 331(ב) לחוק}.

בכך הביע המחוקק את גישתו, כי הגוף שלו צריכה להינתן יכולת ההכרעה האם להסכים לרכישת דבוקת השליטה הוא הבעלים של החברה, היינו בעלי המניות.

תנאי נוסף שמציב החוק לקבלתה של הצעת רכש הוא כי במסגרתה יירכשו מניות המהוות לפחות חמישה אחוזים מכוח ההצבעה בחברת המטרה {סעיף 332 לחוק החברות}.

הוראה חשובה אחרת היא זו הקובעת, כי אם התקבלה הצעת הרכש על-ידי רוב הניצעים, רשאים גם אלו אשר לא הודיעו את עמדתם ביחס אליה או התנגדו לה למכור את מניותיהם לפי תנאיה {סעיף 331(ד) לחוק החברות}.
על-ידי מנגנון זה נוצרת הפרדה, גם אם לא מלאה, בין החלטת בעלי המניות אם לקבל את הצעת הרכש אם לאו לבין יכולתם למכור את החזקותיהם בגדרה, אם התקבלה.

בדרך זו מבקש המחוקק לגרום לכך, שהכרעתו של כל בעל מניות בנוגע להצעת הרכש המיוחדת תהיה נקייה משיקולים "אסטרטגיים", המתייחסים להשלכות הצבעתו אם זו תיוותר במיעוט. הותרת האפשרות להיענות להצעת הרכש גם לאלו שהתנגדו לה מלכתחילה, אמורה להבטיח כי ההחלטה תתקבל על-ידי בעלי המניות תוך שקילת האינטרסים המשותפים להם בלבד.

החובה להציע הצעת רכש מיוחדת כתנאי לרכישת שליטה בחברת מטרה קבועה, כאמור, בסעיף 328(א) לחוק החברות. לחובה זו קיימים חריגים, כגון זה הנוגע לרכישת שליטה באמצעות הצעה פרטית. הצעה פרטית מוגדרת בסעיף 1 לחוק החברות כ"הצעה להנפקת ניירות ערך של חברה ציבורית שאינה הצעה לציבור ...".

סעיף 328(ב) לחוק החברות קבע פטור מהגשת הצעת רכש מיוחדת כאשר המניות המקנות את דבוקת השליטה נרכשות בגדר הצעה פרטית. הטעם לקביעת הפטור נעוץ בכך שהצעה פרטית העשויה להקנות דבוקת שליטה טעונה בלאו הכי את אישורם של בעלי המניות על דרך החלטה של האסיפה הכללית {סעיף 274 לחוק החברות, יחד עם הגדרת "הצעה פרטית מהותית" בסעיף 1 לחוק וסעיף 270(5) לחוק}.

מנגנון ההכרעה באסיפה הכללית נתפס כשיקול למנגנון ההכרעה בגדרה של הצעת רכש מיוחדת, מבחינת היעדים אותם מבקש החוק להגשים {ע"א 7389/04 נוסבאום - אריגי ריפוד בע"מ נ' עזריאל פויכטונגר ואח', תק-על 2009(1), 273 (2009)}.

ב- ע"א 5105/09 {אדיר שפירא ואח' נ' dexia credit local ואח', תק-על 2012(2), 5115 (2012) סקר בית-המשפט את סוגיית הצעת הרכש המיוחדת.

בית-המשפט קבע כי ההסדר הקבוע בסעיף 328(א) לחוק החברות מבדיל בין מצב שבו החברה נשלטת על-ידי גורם אחד דומיננטי, לבין מצב של "שליטה מבוזרת" של כל בעלי המניות.

הנחת המוצא היא שמעבר ממצב של "שליטה מבוזרת" למצב שבו גורם דומיננטי אחד מחזיק ביותר מ- 45 אחוז או יותר מ- 25 אחוז מזכויות ההצבעה בחברה, מהווה שינוי מהותי באופן השליטה בחברה.

זאת בניגוד למצב שבו אדם מסויים רוכש שליטה מלאה או חלקית בחברה, אך שליטה שכזו היתה קיימת גם קודם לכן בידי אדם אחר. במצב שכזה, מדובר בהעברת שליטה מגורם אחד לגורם אחר ולא בשינוי מהותי באופן השליטה בחברה, אשר משפיע על כלל בעלי המניות.

עיון בתהליך גיבושו של חוק החברות, בספרות שנכתבה בנושא ובפסיקת בית-המשפט מורה על שתי תכליות מרכזיות העומדות ביסוד החובה לרכוש מניות, במקרים מסויימים, בדרך של "הצעת רכש מיוחדת" בלבד.

התכלית הראשונה, היא חלוקה שוויונית של פרמיית השליטה. מחקרים אמפיריים הוכיחו כי יצירת בעל שליטה בחברה לראשונה מובילה לירידת מחיר המניות של בעלי המניות שהפכו לבעלי מניות מיעוט {דין-וחשבון הוועדה לחקיקת חוק חברות חדש (1994); Lucian Arye Bebchuk, The Pressure to Tender: An Analysis and a Proposed Remedy, 12 Del. J. Corp. L. 911, 917-921 1987}

כמו-כן, נפגע במקרה כזה גם השוויון בין בעלי המניות, שכן פרמיית השליטה הועברה רק לידי בעלי המניות שמכרו את מניותיהם לרוכש השליטה. בשל כך, קבע המחוקק כי רוכש השליטה נדרש להציע הצעה אחידה לכלל בעלי המניות {סעיף 331(א) לחוק החברות}.

בכך יתאפשר לכל בעלי המניות לזכות בחלקים שווים של פרמיית השליטה וכן לספוג בחלקים שווים את התוצאות השליליות הנלוות להיותם מיעוט בחברה.

התכלית האחרת של מכלול הסדרי הצעת הרכש המיוחדת היא מניעת עסקאות בלתי-יעילות. כאשר חלק מבעלי המניות צופים כי בעלי המניות האחרים ימכרו את מניותיהם לרוכש השליטה, הם עשויים למכור את מניותיהם במחיר הנמוך משוויין האמיתי בעיניהם, ואף במחיר נמוך ממחיר השוק.

ההסבר לכך נעוץ בחוסר היכולת של המוכרים לתאם עמדות אשר גורם לחשש של כל בעל מניות מפני מצב שבו בעלי מניות אחרים יסכימו למכירה ואילו הוא יוותר מאחור, תוך שהוא מחזיק במניות מיעוט שערכן נמוך.

בשל אותן סיבות, עשויים המוכרים להסכים להעברת השליטה בחברה, גם כאשר חושבים הם שמצב החברה יורע לאחר המכירה, כגון במקרה שבו הם סבורים שהרוכש אינו מתאים לשלוט בחברה, בשל חוסר ניסיון, חוסר במשאבים, וכדומה.

כדי להתמודד עם בעיה זו, קבע המחוקק את ההסדר המופיע בסעיף 331(ד) לחוק החברות לפיו בעל מניות שהתנגד להצעת הרכש בתחילה, יכול להצטרף אליה בכל זאת לאחר שהוא יודע שהיא התקבלה על-ידי רוב הניצעים.

בדרך זו, מפריד החוק את ההחלטה המהותית בדבר יעילות הצעת הרכש מן ההחלטה האסטרטגית הנובעת מהחלטותיהם של בעלי המניות האחרים.

סעיפים 335-328 לחוק החברות אינם מתייחסים במפורש לתחולת דיני הצעת הרכש המיוחדת בסיטואציה בה חברה הנפיקה מספר סוגי מניות. עם-זאת, פרשנות תכליתית של החוק, אשר מתחשבת בתכליות שהוזכרו לעיל, מחייבת את המסקנה כי החוק חל גם בסיטואציה של ריבוי סוגי מניות.

ניטול לדוגמה מקרה פשוט בו הנפיקה חברה שני סוגי מניות, כאשר מניות היסוד אוצרות בחובן כוח הצבעה כפול מזה של המניות הרגילות. נניח כעת שרוכש שליטה פוטנציאלי מבקש לרכוש 51 אחוז מזכויות ההצבעה בחברה ופונה בשל כך למספר בעלי מניות בודדים בהצעה לרכוש את מניותיהם בלבד.

ברי כי במצב כזה אין מחולקת פרמיית השליטה באופן שווה, וכי אין החברה פטורה מן הסכנה שיתר בעלי המניות, אשר חוששים מהעברת השליטה, ימכרו את מניותיהם במחיר נמוך. הפרשנות המוצעת אינה הולמת איפוא את תכליתו של החוק, ועל-כן לא ניתן לקבלה.

פרשנות אחרת לחוק היא כי רוכש שליטה יחוייב להציע הצעת רכש מיוחדת לכלל בעלי המניות, אך יוכל לנקוב במחיר שונה לכל סוג בהתאם למאפייניו.

היתרון הבולט של אפשרות זו הוא שההצעה מופנית לכל בעלי המניות ובד-בבד היא משקפת את ההבדלים שבין סוגי המניות השונים. כדי שפרמיית השליטה תתחלק באופן שוויוני, צריך המחיר המוצע לכל בעל מניות לשקף את רמת השליטה שלו בחברה.

כאשר המניות מחולקות למספר סוגים, המחיר המוצע למחזיקי כל סוג מניות, צריך לשקף את רמת השליטה של מניה מאותו סוג. לפיכך, על רוכש שליטה להציע מחיר שונה למחזיקי כל סוג מניות, אך מחיר זה צריך להיות כפוף לסטנדרט אחיד של תעריף זהה לכל אחוז שליטה. הסדר דומה, אשר מחייב את רוכש השליטה לפנות לבעלי המניות מכל הסוגים, ולהציע להם הצעה מקבילה בהתאם לזכויות הגלומות במניות שלהם, קיים בחלק ממדינות אירופה.

אכן, באופן עקרוני, הצעת הצעות רכש מקבילות לכל אחד מסוגי המניות, מגשימה את תכלית החוק באופן מיטבי. דא עקא, ההבחנה בין הצעות מקבילות לבין הצעות שאינן מקבילות, אינה פשוטה.

זכות ההצבעה היא רק אחת מהזכויות שניתנות לבעל מניות, ועל-כן מחיר המניה מגלם זכות זו ביחד עם זכויות אחרות. מכיוון שכך, אמנם נדרש הרוכש להציע מחיר זהה עבור זכויות זהות, אך המחיר הסופי שיוצע לבעלי כל סוג מניות יושפע מן האופן שבו מעריך רוכש השליטה את שווי כלל הזכויות הנלוות למניה.

אם ערכן של המניות בעיני רוכש השליטה נמדד בעיקר על-פי גובה הדיבידנד הנלווה אליהן, ואין בכוונתו להשפיע באופן ממשי על דרך התנהלות החברה, יש להניח כי הוא יבקש להציע מחיר דומה למניות יסוד ולמניות רגילות, בהתקיים זכאות זהה לדיבידנד.

לעומת-זאת, במקרה שרוכש השליטה מעוניין בעיקר בשליטה בחברה, יש להניח כי הוא יעריך את מחיר מניות היסוד כגבוה באופן משמעותי מזה של המניות הרגילות אף אם הזכאות לדיבידנד היא זהה.

קושי זה, בצירוף העובדה שמציע הצעת הרכש רשאי לקבוע באופן חופשי את המחיר שיוצע לכל סוג מניות, עשוי לשמש כר פורה למניפולציות שונות. רוכש שליטה אשר מעוניין לפנות למחזיקי סוג מניות אחד בלבד, יוכל להציע להם מחיר סביר, ולכל שאר בעלי המניות מחיר נמוך באופן שאינו מתקבל על הדעת.

מכיוון שגם רוכשי שליטה תמי-לב, שונים, עשויים להעריך באופן שונה את השווי של כל אחד מסוגי המניות, לא ניתן לקבוע נוסחה כללית ומוחלטת שתגדיר מהו המחיר הראוי והשוויוני שצריך רוכש שליטה להציע לכל סוג של מניות. אכן, איש מקצוע אובייקטיבי, עשוי להעריך האם היחס בין המחירים המוצעים לסוגי המניות השונים חורג מזה שהיה מציע רוכש השליטה תם-הלב, אך שאלה זו צריכה להיבחן ביחס למאפיינים הספציפיים של כל מקרה ומקרה.

עיון בחוק החברות ובתקנות הצעת רכש מורה כי הם כוללים מספר מנגנונים אשר עשויים למנוע מרוכש שליטה להתנהג בחוסר תום-לב ולהציע מחירים לא-פרופורציונאליים בעבור סוגי המניות השונים.

ראשית, סעיף 331(ב) לחוק החברות קובע כי הצעת רכש תתקבל רק אם רוב הניצעים שהודיעו את עמדתם ביחס אליה מסרו כי הם מקבלים אותה. שנית, סעיף 329 לחוק החברות קובע כי דירקטוריון החברה יחווה את דעתו לגבי כדאיות הצעת הרכש המיוחדת.

במקרה שרוכש שליטה ינסה להפלות בין בעלי מניות מסוגים שונים, יוכל הדירקטוריון לחוות דעה לפיה ההצעה אינה כדאית ובעלי המניות יוכלו להתנגד אליה ולהכשילה. עם-זאת, יעילותם של המנגנונים האלה היא מוגבלת שכן לא תמיד יוכלו בעלי המניות המופלים להשיג את הרוב הנדרש כדי להכשיל את הצעת הרכש המיוחדת. ברוב המקרים, סביר להניח כי הצעת רכש מפלה תבקש להציע מחיר נמוך דווקא לבעלי המניות "החלשים" אשר לא אוחזים בזכויות הצבעה מספקות בכדי להכשיל את ההצעה ופעמים חלקם אף אינם מודעים לה.

אמצעי נוסף המסייע בהגנה על האינטרסים של בעלי מניות, שהם נמענים להצעת רכש מיוחדת, הוא סמכותה של רשות ניירות ערך, סעיף 2 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 קובע כי תפקידה של הרשות הוא "שמירת ענייניו של ציבור המשקיעים בניירות ערך".

כדי שהרשות תוכל למלא את תפקידה האמור בכל הנוגע להצעות רכש מיוחדות, קבע מחוקק-המשנה כי כל הצעת רכש תועבר לעיונה.

כללו-של-דבר, אדם המבקש לרכוש שליטה בחברה ציבורית שהנפיקה מספר סוגי מניות, מחוייב להציע הצעת רכש לכל בעלי המניות מכל הסוגים.

הרוכש רשאי להציע למחזיקים בכל סוג מניות מחיר אחר, ובלבד שההבדל בין המחירים שמוצעים לכל סוגי המניות יהיה תואם את השוני שבין תכונות המניות השונות.

בבחינת השוני בין סוגי המניות, יש לקחת בחשבון כי ערכה של כל מניה הכוללת זכויות הצבעה בחברה, לרבות מניה מסוג מניות שזכויות ההצבעה המצרפיות הנלוות אליו נופלות מ- 50 אחוז, מתחשב גם בעובדה שמניה זו מקנה חלק מסויים מן השליטה בחברה.

אלמלא היתה החברה מתכוונת להקנות חלק מהשליטה למחזיקי המניות הללו, יכלה היא לגייס הון על-ידי הנפקת מניות בכורה או אגרות חוב - שני סוגי ניירות ערך המקנים זכויות ממוניות בלבד, ללא זכויות הצבעה בחברה.

על-אחת-כמה-וכמה כך הוא כאשר מניות היסוד אינן מוחזקות בידי בעל שליטה בודד, אלא בידי מספר גופים שונים, המחזיקים מעצם טבעם באינטרסים שונים ואף מנוגדים. במקרים כאלה, יכולים בעלי המניות "הרגילות" לחבור לאחד או יותר ממחזיקי מניות היסוד ולהוביל ביחד שינויים משמעותיים בחברה, גם אם אחוז ההצבעה המצרפי של כל המניות המוחזקות בידיהם מסתכם ב- 49 אחוז בלבד.

יתר-על-כן, אם ישנו אדם אחד אשר מחזיק בכל המניות "הרגילות", בעוד מספר אנשים מחזיקים במניות היסוד, הרי שפעמים רבות המחזיק במניות "הרגילות" עשוי להיות בעל המניות בעל זכויות ההצבעה הרבות ביותר.

עוד יש להזכיר כי גם כאשר ישנו בעל שליטה מובהק המחזיק במרבית זכויות ההצבעה בחברה, בעלי מניות המיעוט הם אלו שמכריעים בסוגיות בהן בעל השליטה מנוע מלהצביע ונדרש רוב מיוחד בהצבעה באסיפה הכללית.

בשל סיבות אלה ואחרות, לא ניתן להניח כי בעלי מניות "רגילות" אינם שולטים בחברה כלל, ויש להציע להם הצעת רכש אשר מתחשבת בכלל הזכויות הנלוות למניותיהם.
בהקשר של דיני הצעת הרכש המיוחדת, הכרה בהסכמי הצבעה והסכמי שיתוף פעולה כמגבשים החזקה משותפת במניות, עשויה לגרום לקושי מעשי בבירור מצבת אחזקת המניות בחברה.

על דרך רוב, רוכש שליטה יכול לבדוק אם הוא מחוייב בהצעת רכש מיוחדת, על-ידי בירור פשוט של נתוני אחזקת המניות בחברה, אשר מפורסמים בפרסומים רשמיים וידועים לציבור.

אלא שהכרה בהסכם שיתוף פעולה, בכתב או בעל-פה, כיוצר החזקה משותפת במניות, מובילה לאי-בהירות בלתי-רצויה ביחס לחיוב רוכש השליטה בהצעת רכש מיוחדת.

אי-הבהירות נובעת הן מכך שהסכמי שיתוף פעולה לא תמיד מפורסמים ברבים {אף כשהדבר נדרש} הן מכך שלא תמיד ברור אם הוראות הסכם שיתוף פעולה מקימות "החזקה ביחד" של מניות. בתנאים אלה, רוכש שליטה פוטנציאלי יתקשה לכלכל את צעדיו ולדעת באיזו דרך עליו לנהוג אם הוא מעוניין לרכוש את מניות החברה.

אשר-על-כן, יש לקבוע כי ככלל, רוכש שליטה מחוייב לפנות לכל בעלי המניות בהצעת רכש אלא אם החברה דיווחה במפורש לציבור כי אדם מסויים או קבוצת אנשים שפועלים במשותף, מחזיקים ביותר מ - 25 או 45 אחוז מזכויות ההצבעה בחברה. כלל זה מקנה ודאות ויציבות לכל הצדדים הנוגעים בדבר - הן רוכש השליטה הן בעלי מניות המיעוט הזקוקים למידע נגיש ושקוף שיאפשר להם לדעת אם רכישת שליטה בחברה זו תיעשה בעתיד בדרך של הצעת רכש מיוחדת אם לאו.

לפיכך, הודעה כללית על גיבוש הסכמים לשיתוף פעולה בין בעלי מניות, שאינה קובעת במפורש כי הסכמים אלה הופכים את הצדדים למחזיקים במניות במשותף, אינה יכולה לשמש בסיס להחלטת רוכש שליטה לרכוש מניות בניגוד לכללי הצעת הרכש המיוחדת.
ודוק: ודאי שדיווח ברור אינו תנאי הכרחי לקביעה המהותית כי בעלי מניות מחזיקים במשותף במניותיהם לשם החלתו של כל דין אחר, ובפרט ביחס לחובות שמוטלות בעלי המניות הללו. אף-על-פי-כן, אין די באחזקה משותפת במניות מבחינה משפטית מופשטת כדי להתיר את העברת השליטה לגורם חיצוני ללא הצעת רכש מיוחדת, תוך פגיעה בציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי מניות המיעוט.

לבסוף, למותר לציין כי דיווח בלתי-מדוייק או מטעה בדבר החזקת מניות ביחד, או העדר דיווח שכזה במקום שהוא מחוייב על-פי תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970 כפוף לסנקציות הקבועות בחוק.

ב- ע"א 5105/09 {אדיר שפירא ואח' נ' dexia credit local ואח', תק-על 2012(2), 5115 (2012)} קבע בית-המשפט כי ההסדר הקבוע בסעיף 328(א) לחוק החברות מבדיל בין מצב שבו על-ידי גורם אחד דומיננטי, לבין מצב של "שליטה מבוזרת" של כל בעלי המניות.

הנחת המוצא היא שמעבר ממצב של "שליטה מבוזרת" למצב שבו גורם דומננטי אחד מחזיק ביותר מ- 45 אחוז או יותר מ- 25 אחוז מזכויות ההצבעה בחברה, מהווה שינוי מהותי באופן השליטה.

זאת בניגוד למצב שבו אדם מסויים רוכש שליטה מלאה או חלקית בחברה, אך שליטה שכזו היתה קיימת קודם לכן בידי אדם אחר.

במצב שכזה, מדובר בהעברת שליטה מגורם אחד לגורם אחר ולא בשינוי מהותי באופן השליטה בחברה, אשר משפיע על כלל בעלי המניות.

ב- תנ"ג 43335-11-12 {אילן ורדניקוב נ' שאול אלוביץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.09.14)} קבע בית-המשפט כי מטבעה, השליטה בתאגיד מעניק למחזיק בה זכויות וכוח השפעה "עודפים" על אלה של יתר בעלי המניות ועל-כן, להיווצרותה של שליטה בחברה קיים ערך כלכלי ממשי.

בהתאם, על דרך-הכלל לרכישת "מניות שליטה" בחברה נלווה תשלום נוסף על "מחיר השוק" של המניות המכונה "פרמיית שליטה".

בסעיפים 335-328 לחוק החברות ביקש המחוקק לקבוע הסדר קוגנטי, המסדיר את האופן בו ניתן לרכוש "לראשונה" שליטה בחברה ציבורית, הוא מנגנון "הצעת הרכש המיוחדת".

ב- ת"א (ת"א) 2032/02 {נוסבאום אריגי ריפוד בע"מ נ' עזריאל פויכטונגר, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.01.09)} קבע בית-המשפט כי סעיף 328 מטיל איסור על רכישת דבוקת שליטה בחברה ציבורית שאין בה בעל דבוקת שליטה {מניות המקנות 25 אחוז או יותר מכלל זכויות ההצבעה} בדרך של איסוף מניות מן הציבור, אלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת.

הצעת רכש הינה פניה לבעלי מניות כי ימכרו את מניותיהם למציע, הצעת רכש מיוחדת צריכה להיות מופנית, בתנאים שווים, לכלל בעלי המניות של חברת המטרה.

לחובה להציע הצעת רכש מיוחדת כתנאי לרכישת שליטה בחברת מטרה קיימים חריגים.

ב- ה"פ (ת"א) 505/08 {תרו תעשיות רוקחות בע"מ ואח' נ' Sun Pharmaceutical Industries Ltd, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.09.10)} קבע בית-המשפט כי סעיף 328 לחוק החברות מהווה רגולציה חקיקתית על הליך רכישת שליטה בחברה ציבורית, שתכליתה להגן על בעלי מניות המיעוט העלולים להיפגע ממנו.

ההסדר בסעיף הנוגע להצעת רכש מיוחדת, חל על חברות ציבוריות לבד והוא נוגע למהלך של רכישת שליטה ראשונית בחברה בלבד.
סעיף 328(א) מעמיד שני מבחנים כמותיים, למושג "שליטה" לעניין הצעת רכש מייוחדת, אשר בהתקיים כל אחד מהם נדרש כי רכישת המניות בחברה תיעשה בדרך של הצעת רכש מיוחדת.

המצב הראשון, מתקיים כאשר עקב הרכישה ייהפך אדם להיות בעל דבוקת שליטה, וזאת כאשר אין בחברה, עובר לרכישה, בעל דבוקת שליטה.

המצב השני, מתקיים כאשר עקב הרכישה יעלה שיעור אחזקותיו של הרוכש מעל ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, וזאת כאשר אין בחברה גורם אחר המחזיק בזכויות ההצבעה בשיעור האמור.

סעיף 328(ב)(2) מבהיר, כי החובה לנקוט בהצעת רכש מיוחדת אינה חלה על רכישה מבעל דבוקת שליטה קיים, אשר כתוצאה ממנה יהפוך הרוכש אף הוא לבעל דבוקת שליטה, הסעיף הנ"ל מבהיר, כי יחול פטור מהצעת רכש מיוחדת ברכישה ממי שמחזיק מעל 45 אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, אשר כתוצאה ממנה יעלה שיעור החזקותיו של הרכש לשיעור האמור.

ב- ת"צ (ת"א) 2484-09-12 {הצלחה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' דוד כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.04.14)} קבע בית-המשפט כי כלל הוא שרכישה של דבוקת שליטה בחברה שאין בה דבוקת שליטה, וכן רכישה שתעלה את שיעור אחזקותיו של הרוכש מעל 45 אחוז מזכויות ההצבעה בחברה, שאין בה מי שמחזיק מעל 45 אחוז מזכויות ההצבעה בחברה, תבוצע רק בדרך של סעיף 328(ב)(1) של הצעת רכש מיוחדת.

2. חוות-דעת הדירקטוריון - סעיף 329 לחוק החברות
סעיף 329 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"329. חוות-דעת הדירקטוריון
הוצעה הצעת רכש מיוחדת, יחווה דירקטוריון חברת המטרה את דעתו לניצעים בדבר כדאיותה של הצעת הרכש המיוחדת או יימנע מלחוות את דעתו בדבר כדאיותה של הצעת הרכש המיוחדת, אם אינו יכול לעשות כן, ובלבד שידווח על הסיבות להימנעותו; הדירקטוריון יגלה גם כל עניין אישי שיש לכל אחד מן הדירקטורים בהצעת הרכש או הנובע ממנה."

עיון בחוק החברות ובתקנות הצעת רכש מורה כי הם כוללים מספר מנגנונים אשר עשויים למנוע מרוכש שליטה להתנהג בחוסר תום-לב ולהציע מחירים לא-פרופורציונאליים בעבור סוגי המניות השונים.

ראשית, סעיף 331(ב) לחוק החברות קובע כי הצעת רכש תתקבל רק אם רוב הניצעים שהודיעו את עמדתם ביחס אליה מסרו כי הם מקבלים אותה. שנית, סעיף 329 לחוק החברות קובע כי דירקטוריון החברה יחווה את דעתו לגבי כדאיות הצעת הרכש המיוחדת.

במקרה שרוכש שליטה ינסה להפלות בין בעלי מניות מסוגים שונים, יוכל הדירקטוריון לחוות דעה לפיה ההצעה אינה כדאית ובעלי המניות יוכלו להתנגד אליה ולהכשילה. עם-זאת, יעילותם של המנגנונים האלה היא מוגבלת שכן לא תמיד יוכלו בעלי המניות המופלים להשיג את הרוב הנדרש כדי להכשיל את הצעת הרכש המיוחדת.

ברוב המקרים, סביר להניח כי הצעת רכש מפלה תבקש להציע מחיר נמוך דווקא לבעלי המניות "החלשים" אשר לא אוחזים בזכויות הצבעה מספקות בכדי להכשיל את ההצעה ופעמים חלקם אף אינם מודעים לה.
3. חובות נושאי משרה - סעיף 330 לחוק החברות
סעיף 330 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"330. חובות נושאי משרה
(א) נושא משרה בחברת מטרה אשר בתוקף תפקידו מבצע פעולה, למעט פעולות כאמור בסעיף-קטן (ב), שמטרתה להכשיל הצעת רכש מיוחדת, קיימת או צפויה, או לפגוע בסיכויים לקבלתה, יהא אחראי כלפי המציע והניצעים על נזקיהם עקב פעולותיו, אלא-אם-כן פעל בתום-לב והיה לו יסוד סביר להניח שהפעולה שננקטה היא לטובת החברה.
(ב) נושא משרה רשאי לשאת ולתת עם המציע על שיפור תנאי הצעתו וכן רשאי הוא לשאת ולתת עם אחרים לגיבוש הצעת רכש מתחרה."

הדירקטורים חבים בחובת זהירות ובחובת אמונים כלפי החברה ובעלי המניות שלה {סעיפים 252, 254, 278 ו- 330 לחוק}. היקפן וטיבן של חובות הזהירות והאמונים - משתנים על-פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, על בית-המשפט לבחון האם הדירקטורים קיימו חובות אלו {רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ ואח' נ' אולטרה שייפ מדיקל ואח', תק-על 2012(2), 147 (2012)}.

4. הסכמת בעלי המניות - סעיף 331 לחוק החברות
סעיף 331 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"331. הסכמת בעלי המניות (תיקונים: התשס"ה, התשע"א (מס' 3))
(א) הצעת רכש מיוחדת תופנה לכלל הניצעים, והניצעים רשאים להודיע על הסכמתם להצעת הרכש המיוחדת או על התנגדותם לה.
(ב) לא תתקבל הצעת רכש מיוחדת אלא-אם-כן הסכימו להצעה רוב במניין קולות מבין הניצעים שהודיעו על עמדתם ביחס אליה.
(ג) במניין קולות הניצעים לא יובאו בחשבון קולותיהם של בעל שליטה במציע וכן של מי שיש לו עניין אישי בקבלת הצעת הרכש המיוחדת או של בעל דבוקת שליטה בחברה, או מי מטעמם של אלה או של המציע, לרבות קרוביהם או תאגידים שבשליטתם; על מי שיש לו עניין אישי יחולו הוראות סעיף 276, בשינויים המחוייבים.
(ד) התקבלה הצעת רכש מיוחדת, רשאים ניצעים שלא הודיעו על עמדתם ביחס להצעת הרכש או שהתנגדו לה, להסכים להצעה, לא יאוחר מארבעה ימים מהמועד האחרון להיענות להצעת הרכש או במועד אחר שיקבע השר לעניין זה, ויראו אותם כמי שהסכימו מלכתחילה להצעה."

הצעת רכש הינה פניה לבעלי מניות כי ימכרו את מניותיהם למציע. הצעת רכש מיוחדת צריכה להיות מופנית, בתנאים שווים, לכלל בעלי המניות של חברת המטרה {סעיף 331 לחוק החברות וכן תקנה 5 לתקנות ניירות ערך (הצעת רכש)}.

הניצעים רשאים להודיע על הסכמה להצעה או על התנגדות לה. ההצעה לא תתקבל אלא אם זכתה לרוב בין אלו שהודיעו את עמדתם לגביה {סעיף 331(ב) לחוק}. בכך הביע המחוקק את גישתו, כי הגוף שלו צריכה להינתן יכולת ההכרעה האם להסכים לרכישת דבוקת השליטה הוא הבעלים של החברה, היינו בעלי המניות.

תנאי נוסף שמציב החוק לקבלתה של הצעת רכש הוא כי במסגרתה יירכשו מניות המהוות לפחות חמישה אחוזים מכוח ההצבעה בחברת המטרה {סעיף 332 לחוק החברות}.

הוראה חשובה אחרת היא זו הקובעת, כי אם התקבלה הצעת הרכש על-ידי רוב הניצעים, רשאים גם אלו אשר לא הודיעו את עמדתם ביחס אליה או התנגדו לה למכור את מניותיהם לפי תנאיה {סעיף 331(ד) לחוק החברות}.

על-ידי מנגנון זה נוצרת הפרדה, גם אם לא מלאה, בין החלטת בעלי המניות אם לקבל את הצעת הרכש אם לאו לבין יכולתם למכור את החזקותיהם בגדרה, אם התקבלה.
בדרך זו מבקש המחוקק לגרום לכך, שהכרעתו של כל בעל מניות בנוגע להצעת הרכש המיוחדת תהיה נקיה משיקולים "אסטרטגיים", המתייחסים להשלכות הצבעתו אם זו תיוותר במיעוט.

הותרת האפשרות להיענות להצעת הרכש גם לאלו שהתנגדו לה מלכתחילה, אמורה להבטיח כי ההחלטה תתקבל על-ידי בעלי המניות תוך שקילת האינטרסים המשותפים להם בלבד {ע"א 7389/04 נוסבאום - אריגי ריפוד בע"מ נ' עזריאל פויכטונגר ואח', תק-על 2009(1), 273 (2009)}.

עיון בתהליך גיבושו של חוק החברות, בספרות שנכתבה בנושא ובפסיקת בית-המשפט מורה על שתי תכליות מרכזיות העומדות ביסוד החובה לרכוש מניות, במקרים מסויימים, בדרך של "הצעת רכש מיוחדת" בלבד.

הראשונה, היא חלוקה שוויונית של פרמיית השליטה. בשל כך, קבע המחוקק כי רוכש השליטה נדרש להציע הצעה אחידה לכלל בעלי המניות {סעיף 331(א) לחוק החברות}.

בכך יתאפשר לכל בעלי המניות לזכות בחלקים שווים של פרמיית השליטה וכן לספוג בחלקים שווים את התוצאות השליליות הנלוות להיותם מיעוט בחברה.

השניה, מכלול הסדרי הצעת הרכש המיוחדת היא מניעת עסקאות בלתי יעילות. כאשר חלק מבעלי המניות צופים כי בעלי המניות האחרים ימכרו את מניותיהם לרוכש השליטה, הם עשויים למכור את מניותיהם במחיר הנמוך משוויין האמיתי בעיניהם, ואף במחיר נמוך ממחיר השוק.

המוכרים עשויים להסכים להעברת השליטה בחברה, גם כאשר חושבים הם שמצב החברה יורע לאחר המכירה, כגון במקרה שבו הם סבורים שהרוכש אינו מתאים לשלוט בחברה, בשל חוסר ניסיון, חוסר במשאבים, וכדומה.

כדי להתמודד עם בעיה זו, קבע המחוקק את ההסדר המופיע בסעיף 331(ד) לחוק החברות לפיו בעל מניות שהתנגד להצעת הרכש בתחילה, יכול להצטרף אליה בכל זאת לאחר שהוא יודע שהיא התקבלה על-ידי רוב הניצעים.

בדרך זו, מפריד החוק את ההחלטה המהותית בדבר יעילות הצעת הרכש מן ההחלטה האסטרטגית הנובעת מהחלטותיהם של בעלי המניות האחרים.

עיון בחוק החברות ובתקנות הצעת רכש מורה כי הם כוללים מספר מנגנונים אשר עשויים למנוע מרוכש שליטה להתנהג בחוסר תום-לב ולהציע מחירים לא-פרופורציונאליים בעבור סוגי המניות השונים.

ראשית, סעיף 331(ב) לחוק החברות קובע כי הצעת רכש תתקבל רק אם רוב הניצעים שהודיעו את עמדתם ביחס אליה מסרו כי הם מקבלים אותה.

שנית, סעיף 329 לחוק החברות קובע כי דירקטוריון החברה יחווה את דעתו לגבי כדאיות הצעת הרכש המיוחדת. במקרה שרוכש שליטה ינסה להפלות בין בעלי מניות מסוגים שונים, יוכל הדירקטוריון לחוות-דעה לפיה ההצעה אינה כדאית ובעלי המניות יוכלו להתנגד אליה ולהכשילה.

עם-זאת, יעילותם של המנגנונים האלה היא מוגבלת שכן לא תמיד יוכלו בעלי המניות המופלים להשיג את הרוב הנדרש כדי להכשיל את הצעת הרכש המיוחדת. ברוב המקרים, סביר להניח כי הצעת רכש מפלה תבקש להציע מחיר נמוך דווקא לבעלי המניות "החלשים" אשר לא אוחזים בזכויות הצבעה מספקות בכדי להכשיל את ההצעה ופעמים חלקם אף אינם מודעים לה.

אמצעי נוסף המסייע בהגנה על האינטרסים של בעלי מניות, שהם נמענים להצעת רכש מיוחדת, הוא סמכותה של רשות ניירות ערך.

ב- תנ"ג 15430-07-12 {אדיר שפירא נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.05.15)} קבע בית-המשפט כי לפי פרשנות סעיפים 328(א) ו- 331(א) עמדה פרשנות שלפי רכישת מניות בחברה ציבורית שאין מי שמחזיק למעלה ממחצית זכויות ההצבעה בה, כאשר כתוצאה ממנה עולה שיעור החזקות הרוכש על 45 אחוז מזכויות ההצבעה, מחייבת הצעת רכש מיוחדת לכל בעלי המניות.

ב- ע"א 10406/06 {דן עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', תק-על 2009(4), 4094 (2009)} קובע בית-המשפט:

"מקום בו עלה בידי מבקש הסעד להניח תשתית ראייתית לכאורית המקימה חשד ממשי למניפולציה במחירי המניות, יעבור הנטל לבעל השליטה להפריך חשדות אלו. במקרה כזה לא יהיה די בקיומה של אינדיקציה לשווי הוגן, ובעל השליטה יצטרך להוכיח כי התמורה היא הוגנת באמצעות הערכת שווי על-פי שיטת DCF. מקרה דומה שעשוי להעביר את הנטל הוא מקום בו הוכיח המבקש כי במניין קולות הניצעים שנענו להצעת הרכש הובאו קולותיהם של בעלי השליטה במציע או קרוביו וכי בשל כך התקבלה ההצעה, יצויין, כי בפרק הדן בהצעות רכש מלאות בחוק אין איסור על הבאת קולותיהם של "בעל שליטה במציע או של בעל דבוקת שליטה בחברה, או מי מטעמם של אלה או של המציע, לרבות קרוביהם או תאגידים שבשליטתם" במניין קולות הניצעים, איסור המצוי בפרק הדן בהצעות רכש מיוחדות בסעיף 331(ג) לחוק החברות (ראו גם סעיף 341 לחוק החברות וסעיף 236 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983). עם-זאת, חלה על המציע חובת גילוי באשר לקשרים בינו לבין בעלי המניות בחברת המטרה."

5. היענות מזערית - סעיפים 333-332 לחוק החברות
סעיפים 333-332 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"332. היענות מזערית
הצעת רכש מיוחדת לא תתקבל אלא-אם-כן נרכשו לפיה מניות המקנות לפחות חמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה.

333. תוצאות רכישה אסורה (תיקון התשס"ה)
(א) מניות שנרכשו בניגוד להוראות פרק זה, לא תקנינה זכויות כלשהן ותהיינה מניות רדומות, כמשמעותן בסעיף 308, כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש.
(ב) מבלי לפגוע בהוראת סעיף-קטן (א), עלה שיעור החזקותיו של אדם בזכויות הצבעה, למעט עקב רכישה בהתאם להוראות סעיף 328, לשיעור המקנה לו דבוקת שליטה כשאין בחברה בעל דבוקת שליטה, או לשיעור העולה על ארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה אם אין אדם אחר המחזיק למעלה מארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה, בין היתר עקב כך שמניות החברה הפכו לרדומות עקב ביצוע חלוקה, לא תוקנינה זכויות הצבעה למניות שבהחזקתו בשיעור העולה על עשרים וחמישה אחוזים או ארבעים וחמישה אחוזים, לפי העניין, כל עוד הן מוחזקות בידיו.
(ב1) בעל מניות ידווח לחברה על המניות המוחזקות בידיו שאינן מקנות זכויות הצבעה בהקדם האפשרי לאחר שנודע לו על-כך.
(ג) הפרת הוראות פרק זה היא הפרת חובה חקוקה כלפי בעלי המניות בחברה."

סעיף 333 לחוק החברות קובע את שני הסעדים האפשריים במקרה של רכישת מניות בניגוד לדיני הצעת הרכש המיוחדת - סעד של הרדמת המניות וסעד של פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה {ע"א 5105/09 אדיר שפירא ואח' נ' dexia credit local ואח', תק-על 2012(2), 5115 (2012)}.
ב- ת"צ (ת"א) 2484-09-12 {הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' דוד כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.04.14)} קבע בית-המשפט כי באשר לסעד הרדמת המניות, כעולה במפורש מלשון סעיף 333(א) לחוק החברות, סעד זה חל כל עוד המניות מוחזקות בידי "הרוכש", אשר עקף את החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת.

ב- דנ"א 6149/12 {Dexia Credit Local נ' אדיר שפירא, תק-על 2013(1), 1813 (2013)} קובע בית-המשפט:

"בבואו ליישם את העקרונות דנן, קבע בית-המשפט כי דקסיה היתה מחוייבת לנקוט בהצעת רכש מיוחדת, וכי אין במבנה ההון של החברה, בהסכם בדבר זכות סירוב ראשונה או בהסכם שיתוף הפעולה בין בעלי מניות היסוד כדי לפטור אותה מחובה זו. משלא עשתה כן, הפרה חובתה כלפי יתר בעלי המניות. הסעדים בגין הפרה כזו מופיעים בסעיף 333 לחוק החברות - הרדמת המניות ופיצוי בגין הפרת חובה חקוקה. היות שלא נשמעו טיעונים בדבר הנזק שנגרם למערערים והסעדים העומדים להם, לא ניתן היה להכריע בשאלה משמעותית לאישור התביעה כתביעה ייצוגית - אם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים. אי-לכך, הוחזר הדיון בשאלה זו לבית-המשפט המחוזי."

ב- ת"צ (ת"א) 551-12-11 {רות הילל ואח' נ' בנק דקסיה ישראל בע"מ ואח', תק-מח 2013(1), 19724 (2013)} קבע בית-המשפט:

"כאמור, הוחזר הדיון בתביעת שפירא לבית-המשפט המחוזי מרכז לאחר שבית-המשפט העליון קבע ב- ע"א 5105/09 (אדיר שפירא ואח' נ' dexia credit local ואח', תק-על 2012(2), 5115 (2012)) כי היה על המשיבים לבצע הצעת רכש מיוחדת לכלל בעלי המניות, וכי עסקת הרכישה התבצעה בניגוד לסעיף 328 לחוק החברות, וכלשון המשנה לנשיא כב' השופט א' ריבלין ב- ע"א 5105/09 הנ"ל:

'לאחר בחינת לשון החוק והפרשנות הראויה לו הנלמדת בין השאר גם מתכליתו, נראה כי לא נמצאה כל סיבה להחריג את המקרה דנן מתחולת החוק ולפטור את דקסיה מפניה בהצעת רכש מיוחדת.

23. כאמור לעיל, מבנה ההון הייחודי של החברה, הכולל מספר סוגי מניות להן נלוות זכויות שונות למדי, אינו יכול להצדיק את הימנעותה של דקסיה מפניה בדרך של הצעת רכש. לכל היותר, מבנה הון זה איפשר לדקסיה להציע מחירים שונים למחזיקים בסוגי המניות השונים - וזאת תוך הקפדה על הצעת מחיר מקביל לכל סוג וסוג על-פי מאפייניו. גם עובדה שתקנון החברה קבע כי בעלי מניות היסוד מחזיקים בזכות סירוב ראשונה על העברת מניות אלו, אינה מצדיקה את התנהלותה של דקסיה... מי שרצה להחזיק ב- 45 אחוז מזכויות ההצבעה בחברה באותה עת, חייב היה לבצע את הרכישה על-ידי פניה לכל בעלי המניות בהצעת רכש מיוחדת. מחדלה של דקסיה לעשות כן, הפר את חובותיה לכלל בעלי המניות והפלה בין המדינה והבנקים לבין יתר בעלי המניות.'

קביעה זו של בית-המשפט העליון מהווה ממצא שהשלכותיו רלבנטיות להליך דנא.

בסעיף 333 לחוק החברות מצויה התרופה למחדל - מניות שנרכשו בניגוד להוראות 328 לחוק החברות "לא תקנינה זכויות כלשהן ותהיינה מניות רדומות, כמשמעותן בסעיף 308, כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש".

וקובע כב' המשנה לנשיא, השופט ריבלין, כי "סעיף 333 לחוק החברות קובע את שני הסעדים האפשריים במקרה של רכישת מניות בניגוד לדיני הצעת הרכש המיוחדת - סעד של הרדמת המניות וסעד של פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה".

מכאן, שפסק-הדין בתביעת שפירא עשוי לשנות בפועל את מבנה ההון של החברה (ככל שיורדמו המניות) או למצער את השליטה בה, שכן ככל שייקבע שם כי המניות שנרכשו בדרך שאינה הצעת רכש מיוחדת הפכו למניות רדומות, לא תוכל הרוכשת (דקסיה) לממש את הזכויות הנילוות למניות, וממילא תבחן טענת הקיפוח בהליך שבפני, באור שונה (ככל שיהיה מקום לכך), שהרי אין להתייחס עוד למניות שנמכרו לדקסיה כמקנות את אותה שליטה נטענת לאור השינוי בפועל של זכויות ההצבעה הצמודות למניות דקסיה בבנק (גם אם הון המניות בבנק לא ישתנה)."

6. הצעת רכש עוקבת ומיזוג עוקב - סעיפים 335-334 לחוק החברות
סעיפים 335-334 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"334. הצעת רכש עוקבת ומיזוג עוקב
התקבלה הצעת רכש מיוחדת, לא יציעו המציע, כל אדם ששלט בו במועד ההצעה, וכל תאגיד בשליטתם, במשך שנה ממועד הצעת הרכש, הצעת רכש נוספת לרכישת מניות החברה, ולא יבצעו מיזוג עם החברה, אלא-אם-כן התחייבו לעשות כן בהצעת הרכש המיוחדת.

335. רכישת מניות המיעוט בידי בעל השליטה בחברה ציבורית
השר, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, רשאי לקבוע הוראות לביצוע פרק זה לרבות בדבר הדרכים למסירת הצעת הרכש המיוחדת לניצעים ולקבלת הודעותיהם, ובכלל זה רשאי הוא להחיל את ההוראות החלות לגבי כתבי הצבעה, וכן לקבוע את המועדים שלפיהם תתנהל הצעת רכש מיוחדת ואת המועד למתן חוות-דעתו של הדירקטוריון."

7. תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התש"ס-2000
תקנות 29-1 לתקנות ניירות ערך, התש"ס-2000 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 56(ד)(1) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), לפי הצעת הרשות, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. הגדרות (תיקון התשס"ה)
בתקנות אלה:
"בורסה בישראל", "בורסה מחוץ לישראל" ו- "הרשם" - כהגדרתם בחוק החברות;
"דוח מיידי" - כמשמעו בסעיף 36 לחוק;
"הודעת קיבול" - לרבות הודעה על הסכמה בהצעת רכש מיוחדת;
"הצעת רכש" - כל אחת מאלה: הצעת רכש מיוחדת, הצעת רכש מלאה, הצעת רכש רגילה;
"הצעת רכש חליפין" - הצעת רכש אשר התמורה המוצעת בה, כולה או מקצתה, היא בניירות ערך, בתעודות התחייבות או שטרי הון אשר להצעתם נדרש תשקיף;
"הצעת רכש מיוחדת" - כמשמעותה בסעיף 328 לחוק החברות;
"הצעת רכש מלאה" - כמשמעותה בסעיף 336 לחוק החברות;
"הצעת רכש רגילה" - כהגדרתה בתקנה 3;
"חבר בורסה" - חבר בורסה בישראל;
"חברה רשומה" - חברה שניירות ערך שלה רשומים למסחר בבורסה בישראל;
"חברת מטרה" - חברה רשומה שהצעת רכש מופנית למחזיקים בניירות ערך שלה;
"חוק החברות" - חוק החברות, התשנ"ט-1999;
"יום מסחר" - כל יום שבו מתקיים מסחר בבורסה בישראל;
"יום עסקים" - יום שבו פתוחים רוב התאגידים הבנקאיים;
"מדד" - מדד שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או כל גוף אחר אשר יבוא במקומה וכן מדד שמפרסמת בורסה בישראל;
"מועד הקיבול האחרון" - היום והשעה האחרונים שבהם ניתן להגיש הודעת קיבול;
"מחיר נייר ערך" - שער הנעילה של נייר ערך, כפי שפרסמה הבורסה בישראל;
"מניות הטבה" - כמשמעותם בסעיף 43 לחוק;
"מציע" - המציע בהצעת רכש;
"נושא משרה בכירה" - דירקטור, מנהל כללי, משנה-למנהל כללי, חשב, מבקר פנימי וכל ממלא תפקיד כאמור גם אם תואר משרתו שונה, וכן יחיד המועסק במציע בתפקיד אחר והמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המוצא או מכוח ההצבעה;
"ניירות ערך" - מניות וכן ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש במניות לרבות זכויות לאלה, ולמעט ניירות ערך המונפקים בידי הממשלה או על-פי חוק מיוחד;
"ניצע" - בעל נייר ערך שמוצע לרכשו בהצעת רכש;
"עבירה" - עבירה לפי החוק או לפי המפורט להלן, למעט עבירה שדינה קנס בלבד ולרבות עבירות דומות שבגינן הורשע אדם בבית-משפט מחוץ לישראל:
(1) עבירה על פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983;
(2) עבירה על סעיפים 415, 416, 418 עד 432, לחוק העונשין, התשל"ז-1977;
(3) עבירה כלכלית אחרת, לרבות עבירה על דיני המס, אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה מחייבת ציון ההרשעה במיפרט;
(4) כל עבירה אחרת שבגינה הוטל עונש מאסר בפועל של חמש שנים ומעלה.
"תאריך המיפרט" - היום שבו הוגש מיפרט לרשות כאמור בתקנה 20;
"תקופת הקיבול" - התקופה שבין תאריך המיפרט למועד הקיבול האחרון.

2. תחולה
תקנות אלה יחולו על הצעת רכש בחברה רשומה.

3. הצעת רכש רגילה
(א) הצעת רכש רגילה היא פעולה של מציע או מי מטעמו, שאינה בגדר הצעת רכש מיוחדת או הצעת רכש מלאה, המכוונת להניע ציבור בעלי ניירות ערך של חברה רשומה למכור למציע נייר ערך, למעט רכישת ניירות ערך במהלך המסחר בבורסה.
(ב) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), לא יראו בהצעה לרכישה של עד 5% מהכמות הרשומה למסחר של נייר ערך נושא ההצעה במהלך שישה חודשים לפחות, הצעת רכש רגילה.

4. הצעה בלתי-הדירה (תיקון התשס"ה)
(א) הצעת רכש לא תהיה הדירה ולא תותנה בתנאים זולת בהתאם לתקנות אלה.
(ב) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), המציע רשאי:
(1) להתנות את התחייבותו לרכוש ניירות ערך על-פי הצעת הרכש בכך שאישור, רישיון, היתר או הסכמה מאת רשות מוסמכת או אישור אחר על-פי דין, הנדרש לצורך רכישת ניירות הערך על-פי הצעת הרכש, יתקבל עד יום עסקים אחד לפני מועד הקיבול האחרון; לא התקבל אישור כאמור, לא תיכנס הצעת הרכש לתוקף והמציע ימסור על-כך מיד הודעה כאמור בתקנה 25(א)(1) ויפרסמה כאמור בתקנה 25(א)(2);
(2) להתנות את התחייבותו לרכוש ניירות ערך על-פי הצעת הרכש בשיעור מזערי של היענות להצעה;
(3) לחזור בו מהצעת הרכש בתקופת הקיבול, אם, אירעו נסיבות שהמציע לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן, או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ותנאי הצעת הרכש באותן נסיבות נעשו שונים מהותית מתנאים שמציע סביר היה מציע אילו ידע את אותן נסיבות בתאריך המיפרט, והכל בכפוף לכך שהודעה על חזרה מהצעת הרכש תימסר לחבר הבורסה, רכז ההצעה, לפני מועד הקיבול האחרון; חזר בו המציע כאמור, ימסור על-כך מיד הודעה כאמור בתקנה 25(א)(1) ויפרסמה כאמור בתקנה 25(א)(2); ההודעה תכלול פירוט הנסיבות המיוחדות שבשלהן חזר בו המציע מהצעת הרכש.

5. דרכי הצעת רכש (תיקונים: התשס"ג, התשס"ה)
(א) הצעת רכש:
(1) תופנה לכלל בעלי ניירות הערך מהסוג שאותו מוצע לרכוש;
(2) תהיה על-פי מיפרט בכתב.
(ב) הצעת רכש והקיבול לה יהיו בתנאים שווים לכל הניצעים המחזיקים בנייר ערך מאותו סוג.
(ג) קיבול הצעת רכש יתבצע באמצעות חבר בורסה.
(ד) המציע יבטיח את תשלום התמורה הנקובה בהצעת הרכש בערובה שימציא לחבר הבורסה שבאמצעותו מבוצעת הצעת הרכש, להנחת דעתו של חבר הבורסה.
(ה) חבר הבורסה יבטיח את ביצוע התחייבותו של המציע.
(ו) לא יאוחר מיום העסקים הראשון לאחר מועד הקיבול האחרון יגיש המציע לרשות, לבורסה ולחברת המטרה דו"ח על תוצאות הצעת הרכש; בהצעת רכש מלאה, יציין המציע, גם, אם נתקיים התנאי האמור בסעיף 337(א) לחוק החברות, ואת האופן והמועד לביצוע הרכישה מאותם ניצעים שלא נענו להצעה.
(ז) התקבלה הצעת רכש, תיעשה העברת ניירות הערך שבשלהם ניתנו הודעות קיבול, במועד שנקבע במיפרט ושיהיה סמוך לאחר מועד הקיבול האחרון, ובהצעת רכש מיוחדת - סמוך לאחר תום תקופת ההיענות המאוחרת כהגדרתה בתקנת-משנה (ט)(1), והכל כנגד תשלום התמורה לניצעים.
(ח) התקבלה הצעת רכש מלאה והתקיים התנאי האמור בסעיף 337(א) לחוק החברות:
(1) יעביר המציע לכל הניצעים, לרבות אלה שלא נענו להצעה, את התמורה כקבוע בהצעת הרכש;
(2) כפוף להעברת התמורה כאמור בפסקה (1), יעביר חבר הבורסה לבעלות המציע את כל ניירות הערך שביקש המציע לרכוש בהצעה.
(ט) התקבלה הצעת רכש מיוחדת:
(1) יודיע המציע לניצעים, לא יאוחר משעה 10:00 ביום העסקים שלאחר מועד הקיבול האחרון, על תוצאות ההצעה, וכי בתוך ארבעה ימים ממועד הקיבול האחרון (להלן: "תקופת ההיענות המאוחרת"), ניצעים שלא הביעו את עמדתם לגבי ההצעה או שהתנגדו לה, רשאים להיענות להצעה באופן ובתנאים שבהם נעשתה ההיענות להצעת הרכש; ההודעה תימסר כקבוע בתקנה 25;
(2) לא יאוחר מיום עסקים אחד לאחר תום תקופת ההיענות המאוחרת, יגיש המציע לרשות, לבורסה ולחברת המטרה, דו"ח על תוצאות הצעת הרכש לאחר שהובאו בחשבון הודעות קיבול שניתנו בתקופת ההיענות המאוחרת (להלן: "דו"ח סופי על תוצאות ההצעה");
(3) רכישת ניירות הערך תיעשה כאמור בתקנה 7(ג), על-פי נתוני הדו"ח הסופי על תוצאות ההצעה;
(4) בתקופת ההיענות המאוחרת ועד להעברתם, יוחזקו ניירות הערך שניתנו בשלהם הודעות קיבול והתמורה המגיעה בעדם, בידי חבר הבורסה.

6. מועד הקיבול האחרון (תיקון התשס"ה)
(א) מועד הקיבול האחרון ייקבע ביום מסחר, לא מוקדם מארבעה-עשר ימים מתאריך המיפרט ובהצעת רכש מיוחדת - לא מוקדם מעשרים ואחד ימים ממנו, ולא יאוחר משישים ימים ממנו.
(ב) בתקופת הקיבול, רשאי מציע לדחות את מועד הקיבול האחרון, בהודעה שתימסר כאמור בתקנה 25(א), ובלבד שההודעה נמסרה עד יום עסקים אחד לפני מועד הקיבול האחרון, ומועד הקיבול האחרון הנדחה ייקבע ליום מסחר, לא יאוחר משישים ימים מתאריך המיפרט.
(ג) על-אף האמור בתקנת-משנה (ב), הגיש בתקופת הקיבול מציע אחר הצעת רכש לגבי ניירות ערך של חברת המטרה, רשאי המציע לדחות את מועד הקיבול האחרון עד מועד הקיבול האחרון בהצעת הרכש האחרת; דחיית מועד הקיבול תיעשה בהודעה שתימסר כאמור בתקנה 25(א).
(ד) על-אף-האמור בתקנות-משנה (ב) ו- (ג), מציע לא יהיה רשאי לדחות את מועד הקיבול האחרון, אלא-אם-כן אישר חבר הבורסה כי התחייבותו בהתאם לתקנה 5(ה) תקפה גם בתנאים החדשים או אם המציע קיבל התחייבות מחבר בורסה אחר.
(ה) על-אף-האמור בתקנת-משנה (א), בהצעת רכש מיוחדת של מציע (להלן: "הצעה נוספת") אשר הצעה קודמת שלו, שפורסמה במהלך שלושת החודשים האחרונים, לא נתקבלה, ובהצעה הנוספת אין שינוי מהותי בתנאי ההצעה זולת מחיר ההצעה, יהא מועד הקיבול האחרון לא מוקדם מעשרה ימים מתאריך המיפרט, ולא יאוחר משישים ימים ממנו.
(ו) על-אף-האמור בתקנה זו, בהצעת רכש מיוחדת לא יהיה רשאי מציע לקבוע מועד קיבול אחרון אשר יחול במהלך תקופה שראשיתה יום עסקים לפני מועד קיבול אחרון שקבע מציע אחר ביחס לאותה חברת מטרה, וסופה יום עסקים לאחר מועד קיבול כאמור.

7. היענות להצעת הרכש
(א) היענות להצעת רכש מלאה או רגילה תיעשה בהודעת קיבול ערוכה לפי טופס שיצורף למיפרט; היענות להצעת רכש מיוחדת, תיעשה בהודעה בדבר הסכמה או התנגדות להצעת הרכש, ערוכה לפי טופס שיצורף למיפרט.
(ב) ניצע יהיה רשאי לחזור בו מהודעה לפי תקנת-משנה (א), עד למועד הקיבול האחרון.
(ג) עלתה כמות ניירות הערך שלגביה ניתנו הודעות קיבול על כמות ניירות הערך שהמציע התחייב לרכוש, ירכוש המציע מכל ניצע שנתן הודעת קיבול, את סך כל ניירות הערך שלגביו נתן אותו ניצע הודעה כאמור, מוכפל ביחס שבין כמות ניירות הערך שהמציע התחייב לרכוש לבין סך כל ניירות הערך שניתנו לגביהם הודעות קיבול.

8. עטיפת המיפרט (תיקון התשס"ה)
על גבי עטיפת המיפרט יובאו פרטים אלה:
(1) שם חברת המטרה;
(2) סוג הצעת הרכש;
(3) סוג ניירות הערך שמוצע לרכשם;
(4) שם המציע;
(5) כמות ניירות הערך אשר מוצע לרכשה, ושיעורה באחוזים מזכויות ההצבעה ומההון המונפק והנפרע של חברת המטרה;
(6) הודעות שהודיעו בעלי ניירות ערך בחברת המטרה למציע, על כוונתם להיענות או על כוונתם שלא להיענות להצעת הרכש - אם ניתנו הודעות כאמור;
(7) התמורה המוצעת;
(8) אחזקותיו של המציע בניירות הערך של חברת המטרה;
(9) מועד הקיבול האחרון;
(10) המקומות שבהם ניתן להגיש הודעות קיבול;
(11) תנאים שבהם מותנית התחייבות המציע לרכוש ניירות ערך בהצעה כאמור בתקנה 4(ב)(1) ו- (2);
(12) בהצעת רכש מיוחדת או הצעת רכש מלאה, יפנה המציע להוראות סעיפים 331, 337 ו- 338 לחוק החברות, לפי העניין;
(13) תאריך המיפרט.

9. פרטי המיפרט (תיקון התשס"ה)
המיפרט יכלול כל פרט המצוי בידיעת המציע, העשוי להיות חשוב למחזיק סביר השוקל היענות להצעה על פיו ולא יהיה במיפרט פרט מטעה; בלי לגרוע מכלליות האמור, יכלול המיפרט פרטים אלה:
(1) בהצעת רכש מלאה שתוקפה מותנה בכך שלאחריה יחזיק המציע בכלל המניות שלגביהן הוצעה הצעת הרכש, כאמור בסעיף 337(א) לחוק החברות - הפרטים האמורים בתקנות 10, 11, 12, 13(א)(1) ו- (ג), 14, 17 ו- 18;
(2) בהצעת רכש מלאה שתוקפה אינו מותנה כאמור בפסקה (1) - הפרטים האמורים בתקנות 10, 11, 12, 13(א) ו- (ג), 14, 15, 16(ב) ו- (ג), 17 ו-18;
(3) בהצעת רכש מיוחדת - הפרטים האמורים בתקנות 10 עד 15, 16(א) ו- (ג), 17 ו- 18;
(4) בהצעת רכש רגילה - הפרטים האמורים בתקנות 10, 11, 12, 13(א) ו- (ג), 14, 15(א) ו- (ב)(1), (3) ו- (4), 16(ג), 17(1), (2), (4) ו- (5) ו- 18.

10. פרטים על אודות ניירות הערך שמוצע לרכשם (תיקון התשס"ה)
(א) במיפרט יפורטו הסוג וכן הכמות של ניירות הערך שאותם התחייב המציע לרכוש והשיעור באחוזים של הכמות, מזכויות ההצבעה ומההון המונפק והנפרע של חברת המטרה.
(ב) בהצעה לרכישת מניות יפורטו:
(1) מחיר המניה הגבוה ביותר ומחיר המניה הנמוך ביותר בכל אחד משנים עשר החודשים שקדמו לתאריך המיפרט, בהתחשב בכל חלוקת דיבידנד או מניות הטבה, פיצול, איחוד הון או הצעה בדרך של זכויות לבעלי ניירות הערך של חברת המטרה;
(2) ממוצע מחירי המניה בששת החודשים שקדמו לתאריך המיפרט, בהתחשב בכל חלוקת דיבידנד או מניות הטבה, פיצול, איחוד הון או הצעה בדרך של זכויות לבעלי ניירות הערך של חברת המטרה; כמו-כן יפורט היחס באחוזים בין ממוצע מחירי המניה כאמור לבין התמורה המוצעת למניה;
(3) מחיר המניה סמוך לפני תאריך המיפרט והיחס באחוזים בין מחיר זה לבין התמורה המוצעת למניה;
(4) ההון העצמי וההון העצמי למניה של חברת המטרה בהתאם לדוחות הכספיים האחרונים שפרסמה.
(ג) בהצעה לרכישת כתבי אופציה, ואופציות רכישה (להלן: "אופציות") יפורטו:
(1) התנאים העיקריים של האופציות ומחיר המימוש המתואם סמוך לפני תאריך המיפרט;
(2) מחיר האופציות ומחיר המניה סמוך לפני תאריך המיפרט והיחס באחוזים בין מחיר האופציות לבין התמורה המוצעת לאופציה.
(ד) בהצעה לרכישת תעודות התחייבות המירות למניות החברה יפורטו:
(1) התנאים העיקריים של תעודות ההתחייבות;
(2) מחיר תעודת ההתחייבות הגבוה ביותר ומחיר תעודת ההתחייבות הנמוך ביותר בכל אחד מששת החודשים אשר קדמו לתאריך המיפרט;
(3) ממוצע המחירים בשלושת החודשים שקדמו לתאריך המיפרט והיחס באחוזים בין ממוצע זה לבין התמורה המוצעת לתעודת התחייבות;
(4) שווי מתואם של תעודות ההתחייבות סמוך לפני תאריך המיפרט;
(5) מחיר תעודת ההתחייבות ומחיר המניה סמוך לפני תאריך המיפרט, והיחס באחוזים בין מחיר תעודת ההתחייבות כאמור לבין התמורה המוצעת לתעודת התחייבות.

11. פרטים על אודות התמורה
(א) במיפרט יפורטו התמורה המוצעת ומועד ואופן תשלומה.
(ב) היתה התמורה המוצעת, בנכס אשר אינו מזומן ואינו נייר ערך או תעודת התחייבות אשר בגין הצעתם נדרש תשקיף, יתואר הנכס, לרבות הזכויות וההתחייבויות הנלוות לו או הכרוכות בהעברתו וכן יתוארו, למיטב ידיעת המציע, פרטי עסקאות שנעשו בנכס בשלוש השנים שקדמו לתאריך המיפרט.

12. תנאים שבהם מותנית התחייבות המציע בהצעת הרכש
במיפרט יצוינו תנאים שבהם מותנית התחייבות המציע לרכוש ניירות ערך בהצעת הרכש כאמור בתקנה 4(ב).

13. פרטים על אודות המציע (תיקון התשס"ה)
(א) במיפרט יצוינו פרטי המציע כלהלן:
(1) שם המציע ומענו: היה המציע תאגיד, יפורטו צורת התאגדותו, החוק שלפיו הוא הואגד, תאריך ההתאגדות, ומען משרדו הראשי;
(2) לגבי מציע שאינו תאגיד - תחומי העיסוק שבהם פעל המציע בחמש השנים שקדמו לתאריך המיפרט;
(ב) הורשעו המציע או בעל השליטה בו בעבירה, וטרם חלפה לגבי ההרשעה תקופת ההתיישנות לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, יובאו פרטי ההרשעה, לרבות מועדה והעונש שהוטל.
(ג) במיפרט יובאו, לפי מיטב ידיעת המציע, שמות בעלי העניין במציע ואחזקותיהם בו בתאריך המיפרט ובהנחה של דילול מלא ופירוט קשרים עסקיים או משפחתיים, שאינם זניחים, בין המציע ובעלי עניין בו לבין בעלי ניירות ערך בחברת המטרה.
(ד) לגבי כל אחד מן הדירקטורים, הדירקטורים החליפיים ונושאי המשרה הבכירה במציע, יובאו פרטים אלה:
(1) שמו;
(2) גילו;
(3) התפקיד שהוא ממלא במציע, בחברה-בת של המציע או בבעל עניין בו;
(4) אם הוא בן משפחה של נושא משרה בכירה אחר או של בעל עניין במציע;
(5) ניסיונו העסקי בחמש השנים האחרונות.

14. פרטים על אודות הקיבול
במיפרט יצויינו מועד הקיבול האחרון וכן האופן והמקומות שבהם ניתן להגיש הודעות קיבול.

15. פרטים על אודות הסכמים של המציע ומקורות מימון הצעת הרכש (תיקון התשס"ה)
(א) בתקנות 15 ו- 16, "מציע" - לרבות בעל השליטה בו או תאגיד בשליטת כל אחד מהם.
(ב) במיפרט יפורטו כל הסכם, הסדר או הבנה שיש למציע עם אחר, הנוגעים לניירות הערך בחברת המטרה, לרבות זהות הצד האחר ואחזקותיו במניות חברת המטרה; בלי לגרוע מכלליות האמור, יפורטו פרטי כל הסכם, הסדר או הבנה שיש למציע עם אחר, הנוגעים לעניינים אלה:
(1) העברת המניות הנרכשות או זכויות בהן, כולן או מקצתן; לעניין פסקה זו תהיה זו ראיה לכאורה על קיומו של הסכם, הסדר או הבנה כאמור, אם הועברו ניירות הערך לאחר בתוך 90 ימים ממועד הקיבול האחרון;
(2) הלוואה שקיבל המציע לשם מימון ההצעה ובכלל זה זהות המלווה, תקופת ההלוואה ותנאיה, הריבית האפקטיבית, בטוחות שנתן המציע למלווה בנכסי חברת המטרה או בניירות ערך שלה, אמות-מידה פיננסיות שעל המציע לעמוד בהן בהתאם לתנאי ההלוואה, וכן תוכניות המציע למימון החזר ההלוואה, ואם אין כאלה יצהיר על-כך;
(3) אופציות לרכישה או למכירה שנתן המציע ביחס לניירות ערך של חברת המטרה;
(4) התחייבות של המציע לשעבד את המניות הנרכשות, כולן או מקצתן.
(ג) במיפרט יפורטו מקורות המימון הייחודיים שבאמצעותם מתכוון המציע לממן את רכישת מניות חברת המטרה; בלי לגרוע מכלליות האמור, יפורטו מגעים למכירת נכסים של המציע, תוך פירוט אותם מגעים, לרבות התייחסות למועדי המימוש הצפויים והתמורה הצפויה, וכן כוונה לבצע גיוס הון על-ידי המציע, תוך פירוט המועד המתוכנן וסכום הגיוס הצפוי.

16. פרטים על אודות התחייבויות המציע וכוונותיו (תיקון התשס"ה)
(א) התחייב המציע:
(1) לרכוש מניות נוספות בחברת המטרה באמצעות הצעת רכש נוספת, שתתבצע בתוך שנה מתאריך המיפרט, יציין במיפרט את הסוג והכמות של המניות שבכוונתו לרכוש בהצעת הרכש הנוספת ואת התמורה שבכוונתו להציע; המציע רשאי לקבוע כי התמורה בהצעת הרכש הנוספת תהיה צמודה למדד או לשער מטבע.
(2) לבצע מיזוג של חברת המטרה בתוך שנה מתאריך המיפרט, יפרט את תנאי המיזוג לרבות יחס ההחלפה.
(ב) מתכוון המציע:
(1) לרכוש ניירות ערך נוספים בחברת המטרה באמצעות הצעת רכש נוספת, שתתבצע בתוך שישה חודשים מתאריך המיפרט, יודיע על כוונתו וכן יציין את הסוג והכמות של ניירות הערך שבכוונתו לרכוש בהצעת הרכש הנוספת ואת התמורה שבכוונתו להציע; המציע רשאי לקבוע כי התמורה בהצעת הרכש הנוספת תהיה צמודה למדד או לשער מטבע לפי ֽהעניין; לעניין זה, תהיה זו ראיה לכאורה כי היתה למציע כוונה לבצע הצעת רכש נוספת, אם הוצעה הצעה כאמור, בתוך שישה חודשים מתאריך המיפרט; ואולם ניתן יהיה לבצע הצעת רכש נוספת בתוך שישה חודשים מתאריך המיפרט גם אם המציע לא הודיע על כוונתו, ובלבד שהתקיימו שני אלה:
(א) מחיר הצעת הרכש הנוספת שווה או גבוה מהמחיר בהצעת הרכש הראשונה;
(ב) המציע התחייב לשלם לניצעים שנענו להצעת הרכש הראשונה את ההפרש בין מחיר ההצעה הנוספת לבין מחיר ההצעה הראשונה.
(2) למזג את חברת המטרה בתוך שישה חודשים מתאריך המיפרט, יודיע על כוונתו ויפרט את תנאי המיזוג לרבות יחס ההחלפה; לעניין זה, תהיה זו ראיה לכאורה כי היתה למציע כוונה למזג, אם נתקבלה החלטה על מיזוג כאמור, בתוך שישה חודשים מתאריך המיפרט.
(ג) היו למציע תוכניות ביחס לחברת המטרה בכל תחום שעשוי להיות חשוב למחזיק סביר, ובכלל זה כוונות למחיקת ניירות ערך של חברת המטרה מהמסחר, התקשרות לפי סעיף 275 לחוק החברות, מדיניות עסקית, הרכב הדירקטוריון וההנהלה המוצעים, מבנה ההון והרכב הנכסים, תוכניות פירוק או מימוש נכסים ומדיניות חלוקת רווחים, יובאו במיפרט תוכניות אלה.

16א. הערכות שווי (תיקון התשס"ו)
צורף המציע למפרט הערכת שווי, תיערך הערכת השווי לפי תקנה 8ב לתקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970, בשינויים המחוייבים.

17. פרטים נוספים
במיפרט יפורטו נוסף על האמור לעיל:
(1) הודעות שהודיעו בעלי ניירות ערך בחברת המטרה למציע, על כוונתם להיענות או שלא להיענות להצעת הרכש - אם ניתנו הודעות כאמור;
(2) ההתחייבות של חבר הבורסה לפי תקנה 5(ה);
(3) בהצעת רכש מיוחדת או הצעת רכש מלאה - הוראות סעיפים 331, 337 ו- 338 לחוק החברות, לפי העניין;
(4) היתה תוצאה מסתברת של הצעת הרכש, מחיקה מהמסחר של ניירות הערך שמוצע לרכשם - הוראות תקנון הבורסה והנחיותיה לעניין זה, והשלכות המחיקה מהמסחר על ניירות הערך של החברה, אם ישנן;
(5) פרטים על נציגו של המציע לעניין הטיפול במיפרט, לרבות מען משרדו ומספרי הטלפון והפקסימילה שלו.

18. חתימה על המיפרט
על המיפרט יחתום המציע ויציין את תאריך החתימה; היה המציע תאגיד, ייחתם המיפרט בידי המורשים לחתום בשם התאגיד ולצד כל חתימה יצויין שם החותם ותפקידו בתאגיד.

19. הצעת רכש חליפין
(א) הצעת רכש חליפין תיעשה על-פי מיפרט אשר יכלול תשקיף שהרשות התירה את פרסומו לצורך הצעת ניירות הערך לציבור במסגרת הצעת הרכש (להלן: "תשקיף הצעת רכש").
(ב) דין תשקיף הצעת רכש כדין כל תשקיף ויחולו עליו, נוסף על הוראות תקנות אלה, גם הוראות החוק והתקנות לפיו, הנוגעות לתשקיף, בשינויים המחוייבים.

19א. הצעת רכש עצמית (תיקון התשס"ה)
היה המציע בהצעת הרכש חברת המטרה או תאגיד בשליטתה יפורטו במיפרט גם אלה:
(1) מקורות המימון לביצוע הצעת הרכש ותנאיהם לרבות הצמדה, ריבית ותנאי-תשלום; אם המימון אינו ספציפי, יפורטו תנאי מקורות המימון היקרים ביותר של החברה;
(2) יתרת העודפים הראויים לחלוקה הקיימת בחברה, היקף החלוקה המתבצעת במסגרת הצעת הרכש ומועד אישורה בידי הדירקטוריון;
(3) נימוקי הדירקטוריון לביצוע הצעת הרכש.

20. הגשה ופרסום (תיקונים: התשס"ג, התשס"ח)
(א) המציע יגיש את המיפרט לרשות, לבורסה ולחברת המטרה.
(ב) לא יאוחר מיום העסקים הראשון לאחר תאריך המיפרט, יפרסם המציע הודעה על הגשת המיפרט, בעיתונים כאמור בתקנות ניירות ערך (פרסום מודעות בעיתונים), התשס"ח-2008 (להלן: "תקנות הפרסום").

21. חוות-דעת הדירקטוריון בהצעת רכש מיוחדת (תיקון התשס"ה)
(א) חוות-דעת הדירקטוריון בהצעת רכש מיוחדת או הודעתו על הימנעות ממתן חוות-דעת לרבות חוות-דעת דירקטוריון הניתנת לאחר פרסום תיקון למיפרט, אם נכללו בו שינויים העלולים להשפיע על כדאיות ההיענות להצעה, תינתן חמישה ימי עסקים לפחות לפני מועד הקיבול האחרון; חוות-הדעת תפורסם על-ידי חברת המטרה כדו"ח מיידי, מיד עם קבלת ההחלטה על-ידי הדירקטוריון.
(ב) העתקים מחוות-דעת הדירקטוריון או מהודעתו על הימנעות ממתן חוות-דעת, יעמדו במשרד הראשי של חברת המטרה, לעיונו של כל מחזיק בניירות ערך של חברת המטרה, אשר יהיה רשאי להעתיקה, והודעה על-כך תיכלל בדו"ח המיידי.
(ג) בתקנה זו, "חוות-דעת הדירקטוריון" - כמשמעותה בסעיף 329 לחוק החברות.

22. תיקון מיפרט ביוזמת המציע (תיקונים: התשס"ג, התשס"ה, התשס"ח)
(א) עד יום עסקים אחד לפני מועד הקיבול האחרון רשאי המציע לתקן את ההצעה באופן המיטיב את תנאיה, ובלבד שיתקן את המפרט בהתאם לכך ויגיש עותק מן התיקון לרשות, לבורסה ולחברת המטרה, ויפרסם את התיקון, כאמור בתקנה 25(א)(2) (להלן: "הודעת התיקון"); תיקן המציע את ההצעה כאמור, במהלך שלושת ימי העסקים שקדמו למועד הקיבול האחרון, יידחה מועד הקיבול האחרון, על-אף האמור בתקנה 6(ב), כך שמועד הקיבול האחרון החדש יחול לא מוקדם משלושה ימי עסקים ולא יאוחר מחמישה ימי עסקים ממועד התיקון או משישים ימים מתאריך המיפרט, המאוחר שבהם; ההודעה על דחיית מועד הקיבול האחרון תיכלל בהודעת התיקון.
(ב) על-אף האמור בתקנה 6(ב) ובתקנת-משנה (א), בהצעת רכש מיוחדת, שדירקטוריון חברת המטרה לא המליץ לניצעים בחוות-דעתו, להיענות לה, יידחה מועד הקיבול האחרון בעקבות הטבת תנאי ההצעה כך שמועד הקיבול האחרון החדש יחול לא מוקדם מעשרה ימים ולא יאוחר משנים עשר ימים ממועד התיקון או משישים ימים מתאריך המיפרט, המאוחר שבהם; ההודעה על דחיית מועד הקיבול תיכלל בהודעת התיקון.
(ב1) חל מועד הקיבול האחרון החדש כאמור בתקנת-משנה (א) או (ב), בסמיכות למועד קיבול אחרון שנקבע על-ידי מציע אחר כאמור בתקנה 6(ו), יידחה מועד הקיבול האחרון החדש ליום העסקים הראשון לאחר התקופה הקבועה בתקנה 6(ו).
(ג) עד יום עסקים אחד לפני מועד הקיבול האחרון, רשאי מציע לתקן במיפרט כל תיקון אשר אין בו כדי להשפיע על שיקולי הניצעים לעניין כדאיות ההצעה, ויודיע על-כך כאמור בתקנה 25.
(ד) על-אף האמור בתקנות-משנה (א) ו- (ג), לא יהיה המציע רשאי לתקן מיפרט, אם לא אישר חבר הבורסה כי התחייבותו תקפה גם בתנאים המתוקנים או אם לא קיבל המציע התחייבות מחבר בורסה אחר.
(ה) דין תיקון למיפרט כדין מיפרט.

23. תיקון מיפרט ביוזמת הרשות
(א) מציע ימסור לרשות בכתב, לפי דרישתה, הסבר, פירוט, ידיעות ומסמכים בקשר לפרטים הכלולים במיפרט ולכל דבר אחר שהרשות סבורה שיש לכללו במיפרט על-פי תקנות אלה.
(ב) ראתה הרשות כי אין במיפרט כל הפרטים שלדעתה חשובים לניצע סביר או כי אין מתקיימות במיפרט הוראות תקנות אלה, רשאית היא להורות בתקופת הקיבול, על דחיית מועד הקיבול וכן רשאית היא להורות, אחרי שניתנה למציע הזדמנות מתאימה להביא את טענותיו לפניה, לפרסם בתוך יום עסקים אחד - אלא-אם-כן קצבה מועד אחר - תיקון למיפרט או מיפרט מתוקן בצורה ובדרך שהורתה; דין תיקון למיפרט ומיפרט מתוקן כדין מיפרט.
(ג) הרשות רשאית להורות על דחיית מועד הקיבול האחרון, אם ראתה לעשות כן לשם הגנת ענינם של ניצעים; הורתה הרשות כאמור, יחולו הוראות תקנת-משנה (ב).
(ד) הורתה הרשות על דחיית מועד הקיבול האחרון, יראו את התחייבות חבר הבורסה כחלה על המיפרט המתוקן, אלא-אם-כן הודיע אחרת בהודעה מיידית למציע; קיבל המציע הודעה כאמור, יודיע על-כך, מיד, כאמור בתקנה 25(א).
(ה) בתקנה זו, "הרשות" - לרבות עובד שהיא הסמיכה לכך.
24. פעולות אסורות למציע בתקופת הקיבול
בתקופת הקיבול אסור למציע, לתאגיד שבשליטתו או לבעל-השליטה בו, למכור, להתחייב למכור, לרכוש או להתחייב לרכוש את ניירות הערך נושא הצעת הרכש, בין בבורסה ובין מחוץ לה, שלא בהתאם להצעת הרכש, למעט מימוש למניות של ניירות ערך המירים שנרכשו קודם למועד פרסום המיפרט.

25. משלוח ופרסום הודעות (תיקונים: התשס"ג, התשס"ח)
(א) הודעה על-פי תקנות אלה שחייב המציע למסור:
(1) ישלח המציע לרשות, לבורסה ולחברת המטרה;
(2) יפרסם המציע, בתוך יום עסקים אחד ממועד משלוח ההודעה כאמור בפסקה (1), מודעה בעיתונים כאמור בתקנות הפרסום.
(ב) חברת המטרה תשלח הודעה שקיבלה כאמור בתקנת-משנה (א)(1), בתוך שני ימי עסקים, לכל ניצע הרשום במרשם בעלי המניות.

25א. דיווח אלקטרוני (תיקון התשס"ג)
מפרט, דו"ח, הודעה וכל מסמך אחר שיש להגישו לרשות או לבורסה לפי תקנות אלה, יוגש בהתאם לתקנות ניירות ערך (חתימה ודיווח אלקטרוני), התשס"ג-2003.

26. חובת הצעת רכש לניירות ערך המירים (תיקון התשס"ה)
(א) נתקבלה הצעת רכש מלאה (להלן: "ההצעה המקורית"), חייב המציע, בתוך שלושים ימים ממועד הקיבול האחרון בהצעת הרכש המקורית, להציע לרכוש בהצעת רכש את כל ניירות הערך ההמירים לאותן מניות, הרשומים למסחר בבורסה בישראל; הצעה כאמור, תיעשה במחיר שלא יפחת מהמחיר הממוצע של ניירות הערך ההמירים בשני החודשים שקדמו לתאריך מיפרט ההצעה המקורית בהתחשב בכל חלוקת דיבידנד או מניות הטבה, פיצול, איחוד או הצעה בדרך של זכויות, או מהמחיר סמוך לפני תאריך מיפרט ההצעה המקורית, לפי הגבוה.
(ב) פורסם בשלושת החודשים שקרמו לתאריך מיפרט ההצעה המקורית, דוח מיידי על כוונת המציע להציע הצעת רכש, לא יפחת מחיר ההצעה מהמחיר הממוצע של ניירות הערך ההמירים בשני החודשים שקדמו למועד ההודעה, בהתחשב בכל חלוקת דיבידנד או מניות הטבה, פיצול, איחוד או הצעה בדרך של זכויות לבעלי ניירות הערך של חברת המטרה, או מהמחיר סמוך לפני מועד הדוח, לפי הגבוה.

27. סמכות לעניין הצעת רכש מקבילה
בהצעת רכש אשר חל עליה נוסף על הוראות תקנות אלה דין מדינת חוץ לעניין הצעות רכש (להלן: "הצעת רכש מקבילה"), יהיה המציע פטור מקיום הוראה מהוראות תקנות אלה, אם מצא יושב-ראש הרשות כי יהיה בקיום ההוראה כדי לפגוע בביצוע הצעת הרכש המקבילה, וכי באי-קיומה לא יהיה כדי לפגוע בניצע סביר; לעניין זה, "דין מדינת חוץ" - לרבות כללים והנחיות הנהוגים בבורסה מחוץ לישראל, שבה רשומים ניירות הערך למסחר.

28. עונשין
העובר על הוראה מהוראות תקנות אלה, דינו - מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

29. ביטול
תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התשנ"ד-1994 - בטלות, זולת לגבי מיפרט שפורסם על-פי התקנות האמורות קודם לביטולן."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הצעת רכש מיוחדת