הסמכות לדון בסוגיית הרמת המסך

לכל בית-משפט הדן בסכסוך בין חברה לבין צדדים אחרים קיימת הסמכות לדון בסוגיית הרמת המסך.

בית-המשפט השלום {ת"א (ת"א-יפו) 32247/06 רוט שי נ' שחף נחמיה ואח', תק-של 2008(4), 3978 (2008)}; בית-המשפט המחוזי {ת"א (חי') 454/02 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' פנידר חברה להשקעות בע"מ - בפירוק ואח', תק-מח 2008(3), 8610 (2008)}; בית-המשפט העליון {ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, תק-על 2005(4), 270 (2005)}; בית-דין לעבודה {עב' (חי') 3021/05 בילדר איגור נ' איגלו תשתיות (1991) בע"מ ואח', תק-עב 2008(3), 3345 (2008)}; בית-משפט לענייני משפחה; בוררים ואף בית-משפט לתביעות קטנות {כב' השופט א' רובינשטיין ב- רע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב ואח', תק-על 2005(1), 3466 (2005) הכיר בסמכותו של בית-המשפט לתביעות קטנות לדון בסוגיית הרמת המסך ולהפעילה במידת הצורך; ראה גם ת"ק (אי') 1607/04 אבי בן שטרית נ' יניב כהן ואח', תק-של 2008(2), 20822 (2008); ת"ק (חי') 715/07 נאוה קלדרון נ' יואל גלעד - "ניאו טכנולוגיות מחשבים", תק-של 2007(3), 23023 (2007)}; רשם ההוצאה לפועל {על-פי החלטת כב' השופטת ה' שטיין ב- ע"א (ת"א) 1310/99 יעקב אורי בע"מ נ' אקורד מפיקים בע"מ (לא פורסם), נקבע כי לרשם ההוצאה לפועל נתונה הסמכות להורות על הרמת מסך ההתאגדות, שכן סמכותו כסמכות בית-המשפט} לכולם נתונה הסמכות לדון בדוקטרינת הרמת המסך וזאת להבדיל מן דוקטרינות אחרות בדיני חברות שהסמכות לדון בהם נתונה לבית-משפט המחוזי.

הדעה הרווחת לעניין הסמכות היא כי הרמת מסך נתונה לסמכותו העניינית של כל בית-משפט. גישה הנוקטת פרשנות דווקנית, אשר לפיה רק בית-המשפט המחוזי מוסמך להרים את מסך ההתאגדות, מנוגדת לתכליתו של סעיף 6 לחוק החברות {ד"ר י' כהן דיני חברות, חלק א' (הוצאת לשכת עוה"ד, מהדורה התשס"ז-2007), 407}.

לדעתו של י' כהן, המסקנה כי סמכות זו נתונה רק לבית-המשפט המחוזי אינה מביאה לידי יישום תכלית החוק, ותוצאתה בלתי-נסבלת. הסמכות שהוענקה לבית-המשפט המחוזי מתווספת לסמכויות הערכאות האחרות, ואיננה שוללת אותן.

מבחינה לשונית ניתן לבסס זאת על-כך, שסעיף 6 לחוק החברות מדבר על "בית-משפט", להבדיל מ"בית-המשפט" אשר בסעיף ההגדרות שבחוק, ועל-כן ניתן לטעון כי "בית-משפט" משמעו כל בית-משפט, ולאו דווקא בית-המשפט המחוזי, אליו מפנה סעיף ההגדרות {ראה גם ד"ר י' בהט חברות, החוק החדש והדין, כרך ראשון (מהדורה 10, תשס"ט-2008), 184; ת"א (הרצ') 21241-06-09 משאות הגולן 2000 (1996) בע"מ נ' צבי קרבס, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.10); ת"ט (ת"א-יפו) 216063-09 יוסף שעאר נ' עיריית רמת גן, תק-של 2010(2), 16833 (2010)}.

סעיף 6 לחוק החברות מאפשר לבית-המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, ו"חברה", לעניין זה - כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות - הינה רק חברה ישראלית, ולא חברת חוץ. מכאן, שבית-המשפט אינו רשאי, מכוח סעיף 6 לחוק החברות להרים את מסך ההתאגדות מעל חברה זרה {ת"א (ת"א) 20972-04-14 CIA Capitolia LLC נ' דירקט קפיטל אינווסטמנטס בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.09.14)}.

ב- ת"א (חי') 33975-05-11 {פיונט טכנולוגיות בע"מ נ' שרים קריוקי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.15)} קבע בית-המשפט כי קיימים שני מסלולים בהם ניתן לחייב מנהלה של חברה או בעל מניות שלה באופן אישי.

האחד, באמצעות דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות בין האורגן לבין החברה במסגרתה פעל, לפי סעיף 6 לחוק החברות. השני, הטלת אחריות אישית על אורגן החברה, עקב פעולותיו האישיות, באמצעות דיני החוזים, במידה ולא עמד בהתחייבויות אישיות שלו או דיני הנזיקין, באמצעות עוולת הרשלנות.

סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע, למעשה, כי רק במקרים חריגים יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות - כאשר נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם, לקפח נושה או לעשות מעשה שפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי-סביר, ונוסחו מצומצם לעומת חוק החברות הישן.

תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה והיא מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק.

הרמת מסך ההתאגדות הינה פעולה קיצונית אשר אינה נעשית כדבר שבשגרה ויש צורך בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

ב- ת"א (ת"א) 34862-09-12 {עיריית תל-אביב-יפו נ' ניפ קומפאני בר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.15)} קבע בית-המשפט כי הכלל הוא שחברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה והחריג הוא סעיף 6ג לחוק החברות, המאפשר במקרים מסויימים להרים את המסך ולייחס חוב של חברה לבעלי מניותיה.

זאת במקרים בהם נעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, מתוך כוונה להונות או לקפח נושה. פעם אחר פעם נקבע בפסיקת בית-המשפט כי הסעד של הרמת מסך הוא סעד קיצוני ומרחיק לכת, אשר יש לעשות בו שימוש במקרים חריגים כאשר בית-המשפט מצא כי הדבר "צודק ונכון" בנסיבות העניין.

הנטיה "להרים את המסך"" תגבר במקרים שבהם מדובר ב"חברת יחיד", "חברה משפחתית" או "חברת מעטים", אזי האורגן הוא בעל שיקול-הדעת הבלעדי והיחיד הקובע את אופן התנהלות החברה ועל כן יש לראות את מעשיו כמעשי החברה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסמכות לדון בסוגיית הרמת המסך