botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק החברות

הפרקים שבספר:

הרמת מסך (סעיפים 7-6 לחוק החברות)

סעיפים 7-6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"6. הרמת מסך (תיקונים: התשס"ה, התש"ע (מס' 3))
(א) (1) בית-משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים-לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים-לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לעניין סעיף-קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית-משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.
(ג) בית-משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף-קטן (א).
(ד) בסעיף זה ובסעיף 7, "בית-המשפט" - בית-המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה.

7. הגבלת עיסוקים (תיקונים: התשס"ה, התשס"ח (מס' 3))
(א) הורה בית-משפט כי יש ליחס חובות של חברה לבעל מניה בה, לפי הוראות סעיף 6(א), רשאי הוא להורות, כי במשך תקופה שיקבע ושלא תעלה על חמש שנים (בסעיף זה: "תקופת ההגבלה"), לא יוכל אותו בעל מניה להיות דירקטור או מנהל כללי של חברה או להיות מעורב, במישרין או בעקיפין, בייסוד חברה או בניהולה (בסעיף זה: "צו הגבלה").
(ב) בית-המשפט שנתן צו הגבלה ישלח לרשם החברות הודעה על הצו ופרטיו.
(ג) בלי לגרוע מהוראות סעיף 6, המפר צו הגבלה חב בחובות החברה שלגביה הופר הצו ושנוצרו בתקופת ההגבלה."

תופעת הגשת תביעות כנגד מנהלים ובעלי מניות על-ידי נושים, כל אימת שניצבים הם מול אותה שוקת שבורה, נהוגה במחוזותינו וגורמת להצפת בתי-המשפט בתביעות מסוג זה.

בתי-המשפט, עומדים על המשמר על-מנת שלא להפוך את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לפלסתר {ראה למשל ת"א (ת"א) 69093/03 רוזטק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ נ' מפעלי אלקטרוניקה משולבים בע"מ, תק-של 2008(1), 9756 (2008); ת"א (ת"א) 56450/05 טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק בע"מ נ' גבריס סוכנויות שיווק ומסחר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.01.08)}.

דיני הרמת מסך נועדו לאזן בין תורת האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד מזה, והחשש למעשים שלא כדין תחת הכסות התאגידית מזה.

סוגיית הרמת המסך בדיני החברות, בטרם נקלטה ועוגנה בדין - בסעיפים 6 ו- 7 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 נדונה רבות בפסיקת בתי-המשפט.
דיני הרמת המסך עברו שינויים בשנים האחרונות, ולפיכך יש להבחין בין שלוש תקופות שונות:

הראשונה, זו שקדמה לחקיקת חוק החברות.

השניה, זו שהחלה בחקיקת החוק והסתיימה בחקיקת תיקון מס' 3 התשס"ה.

השלישית, זו שהחלה לאחר חקיקת תיקון מס' 3 התשס"ה.

כפי שנראה בחיבור זה, לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ישנם חריגים אשר נועדו למנוע מצב דברים שבו משמש המסך המפריד בין החברה לבעלי מניותיה מסתור לפעילות שלילית, להונאת נושים, להתחמקות מן הדין או להתחמקות מחיובי החוזה.

בהתקיים חריגים כאמור ניתן יהיה להרים את מסך ההתאגדות ולהתעלם מן האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד {ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1998) בע"מ, תק-על 2003(2), 3246 (2003)}.

זאת ועוד. הכלל הוא, כי חברה בע"מ הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ו/או מאורגניה, החברה היא גוף עצמאי יציר הדין, בעל זכויות וחובות. כלומר, במידה והחברה חייבת כספים לצד כלשהו, החוב הינו חוב שמיוחס לחברה וחובת פירעון החוב היא של החברה.

החריג לכלל האמור מצוי בסעיף 6 לחוק החברות העוסק בהרמת מסך. על-פי הסעיף בהתקיימן של נסיבות מסויימות, יכול בית-המשפט להורות על הרמת מסך ההתאגדות ואזי ניתן יהיה לייחס את החוב לבעלי המניות באופן אישי {ראה גם ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ ואח', תק-על 2004(3), 3140 (2004)}.
בית-המשפט עשוי לקבוע כי נושה של חברה רשאי להיפרע במישרין מבעלי מניותיה, במקרים שבהם נעשה שימוש בלתי-נאות, וכפי שיורחב בחיבור זה להלן, בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

יפים לעניין זה דבריו של בית-המשפט ב- ת"א (יר') 6528/03 {ת"א (יר') 6528/03 לביץ + פליקס ואח' נ' היימליך יהודה ואח', תק-של 2008(4), 2611 (2008)} לפיהם "בין חברה לבין בעלי מניותיה פרוש מסך החוצץ בין האישיות הנפרדת של התאגיד לבין האישיות המשפטית הטבועה בבעלי המניות באופן ישיר... תכליתה של הרמת מסך היא למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לשמש מטרה בלתי-כשרה הרצויה לבעל מניות או נושא משרה בחברה, כגון הפקת טובת הנאה לעצמו בדרך של מירמה תוך הסתתרות מאחורי מסך החברה... הרמת מסך הינה צעד חריג שעל בית-המשפט לנהוג משנה זהירות עובר לנקיטה בו".

כפי שנראה, סעיף 6 לחוק החברות, מתיר פגיעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מטעמי צדק או טובת הציבור. בסעיף 6 הנ"ל עוגנו העילות המתירות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעל מניות, במקרים המוגדרים שם {ת"א (ת"א) 27564/05 זוארץ סילביה נ' חופרי לכיש 2000 בע"מ ואח', תק-של 2008(1), 2431 (2008)}.

חשוב להדגיש כי הקו המפריד בין ניהול עסקי כושל ורשלני, שעליו יש להצטער אך הוא לא יביא להרמת מסך, לבין מה שיצדיק הרמת מסך, כי ניטל סיכון בלתי-סביר על-ידי החברה תוך חוסר תום-לב.

בנוסף, כשעסקינן בחברה משפחתית, קל יותר ליישם את עיקרון הרמת המסך. ככל שמדובר במבנה "משפחתי", הסיכוי לעירוב תחומין ולניהול המערך בין טובת החברה לטובת המשפחה הוא גדול יותר.

ב- רע"א 8144/04 {מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב ואח', תק-על 2005(1), 3466 (2005)} בית-המשפט העליון הכיר בסמכותו של בית-המשפט לתביעות קטנות לדון בסוגיית הרמת המסך ולהפעילה במידת הצורך.

התביעות הקטנות הוא מוסד שנולד {חוק שיפוט בתביעות קטנות, התשל"ו-1976} כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי-המשפט, היו נעשות בלתי-כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. פשיטא, כי התובע אלפי שקלים אחדים {כיום עומדת תקרת הסכום, לפי סעיף 60(א)(1) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, על 17,800 ש"ח), לא יוכל לעמוד בהוצאות משפטיות גבוהות}.

זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר ככלל ייצוג בעלי הדין {סעיף 63 לחוק בתי-המשפט הנ"ל} למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, מאפשר הרמת מסך כלפי בעלי מניות בתנאים מסויימים {על-כך נמתחה ביקורת, ועל-כן תוקן החוק - חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005 - בין השאר כדי לצמצם את עילות הרמת המסך}.

בין התנאים נאמר בחוק בניסוחו הקודם - הרלוונטי {סעיף-קטן (ב)) 'אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן...'}.

לא בקלות עשו בתי-המשפט שימוש בסמכות זו, כדי שלא לפגוע בעיקרון של אישיותה הנפרדת של החברה, אך בסופו-של-יום המדובר במקבילתו של תום-הלב, שהוא עיקרון "מלכותי" החופה על המשפט הפרטי הישראלי {סעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.99)).

על פניו נשמע כאילו "הרמת מסך" כלפי בעלי מניות מצדיקה הליך ככל משפטו וחוקתו בבית-משפט השלום ולא בבית-המשפט לתביעות קטנות; אך המציאות אינה מצביעה על צורך כזה בכל מקרה ומקרה, ובאופן עקרוני אין סיבה שבמקרים המתאימים לא תופעל הרמת מסך גם בתביעות קטנות, אם בזהירות הראויה ועל-פי השכל הישר.

ב- ת"א (נצ') 1633-09-14 {ג.ח. גריל בר בע"מ נ' ארז דדון, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.03.15)} בית-המשפט קבע כי כאשר צד מבקש לחייב בעלי מניות של חברה בגין חובותיה מוטל עליו להוכיח, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מהעיקרון לפיו חברה הינה אישיות משפטית נפרדת. במסגרת כתב התביעה יש לפרט טענות בנדון ולפרט מדוע מוצדק להרים את מסך ההתאגדות.