botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק החברות

הפרקים שבספר:

סעיף 6 לחוק החברות - הרמת מסך {לאחר תיקון מס' 3 התשס"ה}

1. כללי
סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"6. הרמת מסך (תיקונים: התשס"ה, התש"ע (מס' 3))
(א) (1) בית-משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים-לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים-לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לעניין סעיף-קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפיסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית-משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.
(ג) בית-משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף-קטן (א).
(ד) בסעיף זה ובסעיף 7, "בית-המשפט" - בית-המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה."

בחודש מרץ 2005 תוקן נוסחו של הסעיף {תיקון לחוק החברות (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005, התיקון נכנס לתוקף ב- 17.03.05)}, באופן שצמצם, לפי הפרשנות המקובלת, את האפשרות להרמת מסך.

בהצעת חוק החברות {הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002 (ה"ח התשס"ב 3132, 639)}, מתוך דברי ההסבר עולה, כי המציעים סברו שסעיף 6 {בנוסחו הישן} "עשוי להתפרש כרחב מדי ולא בהיר ולהותיר את הקהיליה העסקית בחוסר ודאות ובסיכונים שאינם ניתנים לצפיה. כדי להבהיר כי לא היה בכוונת המחוקק להרחיב את קשת המקרים שבהם יורם מסך ההתאגדות לעומת המצב קודם תחילתו של החוק, מוצע לקבוע כי המקרים שבהם ייוחסו חובות החברה לבעלי המניות יהיו רק כאשר נכון, צודק ויעיל לעשות כן, ובהתקיים אחד מן המקרים המפורטים בסעיף המוצע. בכך בעצם צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה".

בין השאר, הוצע להבהיר כי בבחינת הצודק והנכון ייקח בית-המשפט בחשבון את שיעור אחזקותיו של בעל המניות, ובמקרים ששיעור זה אינו מאפשר לו פיקוח אפקטיבי על פעולות החברה, לא יהיה זה צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות נגדו.

עוד הוצע להבהיר, "כי הרמת מסך במקרה של מימון דק תתבצע רק כאשר החברה פעלה באופן הפוגע בטובת החברה ותוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה". הצעה זו שיקפה, איפוא, מגמה של צמצום הרמת המסך לממדים שקדמו לחוק החברות.

יש הגורסים כי גם לאחר התיקון עדיין נותר מרחב של שיקול-דעת לבית-המשפט שיוסד בעיקר על עקרון תום-הלב {כב' השופט א' רובינשטיין ב- ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, תק-על 2005(4), 270 (2005)}.

יש להשתמש בדוקטרינה של הרמת מסך בזהירות רבה תוך כיבוד אלמנט ההסתמכות של בעלי המניות והנושים האחרים כאשר לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק להרמת המסך {ע"ע 34/03 אסנת שפרן נ' יוסף אלוש ואח', תק-אר 2006(2), 308 (2006)}.

כפי שנראה להלן, בתביעה המבוססת על עילה להרמת מסך מוטל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות על הטוען להרמת מסך {ע"ע 300023/98 אלדד קונשטוק נ' נאווה דגן, עבודה ארצי לג(5), 25 (2000)}.

הנוסח המצומצם הינו תיקון מהותי ולכן אינו חל רטרואקטיבית {ע"ע 1435/04 י.ס. תעשיות בע"מ ואח' נ' מוחמד חטיב, תק-אר 2006(2), 464 (2006)}. יחד-עם-זאת, התיקון משליך בדרך פרשנות גם על הדין הקודם, בייחוד כאשר קיימות דעות כי הדין החדש {תיקון מס' 3} אינו בא אלא להבהיר את הדין הקודם {ת"א (ת"א-יפו) 180161/02 פרידמן יוסף נ' תימרת מכונות אוטומטיות בע"מ ואח', תק-של 2005(3), 6752 (2005); ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, תק-על 2005(4), 270 (2005)}.

תיקון מהותי זה של סעיף 6 לחוק החברות - ממחיש את הבעייתיות הגלומה בדוקטורינה של הרמת מסך ואת הקושי לקבוע את גבולותיה.

יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא א' ברק {ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, תק-על 2005(4), 270 (2005)} לפיהם "סוגיה זו סבוכה היא. היקפה אינו נקי מספיקות. הטעם המונח ביסודה הוא מורכב. היא שנויה במחלוקת".

סעיף 6 לחוק החברות, לאחר תיקון מס' 3 מתשס"ה, עיגן את תורת הרמת המסך כלפי בעל המניות.

יוער כי בתיקון מס' 3 מתשס"ה, תוקן גם סעיף 54 לחוק החברות על-ידי ביטול סעיף-קטן (ב) שלפיו ניתן היה לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה {להרים מסך} כלפי יחידים כאורגנים של החברה.

משמעות תיקון זה ותיקון בסעיף 7 לחוק החברות הוא כי הרמת המסך יוחדה לבעלי מניות בחברה {ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ ואח' נ' זלמה וינבלט ואח', תק-על 2007(3), 4539 (2007) שם נאמר: "לשם השלמת התמונה נציין כי החל מכניסתו של תיקון מס' 3 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005) לא תתבצע הרמת מסך כנגד אורגן בחברה בכובעו כמנהל אלא כלפי בעל מניות"}.

עתה ניתן יהא להטיל אחריות אישית על דירקטורים בגין חובותיה של החברה אך ורק בהתאם לסעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, כלומר, במצב של תרמית או של רשלנות בפירוק.

אך יודגש כי ביטולו של סעיף 54(ב) לחוק החברות אינו משנה את האחריות האישית של הדירקטורים ונושאי המשרה לפי הסדרים אחרים הקבועים: דירקטורים ונושאי משרה ימשיכו להיות חבים בחובות אמון כלפי החברה וכלפי בעלי המניות. הדירקטורים ונושאי המשרה ימשיכו לשאת באחריות לחלוקה אסורה לבעלי המניות ובאחריות כלפי נושים באירוע של מיזוג או רכישה של החברה. הדירקטורים ונושאי המשרה ימשיכו לשאת באחריות אישית, כאשר פעולותיהם היו כרוכות בעוולות מדיני הנזיקין, או בהפרות אחרות של הוראות הדין.

ב- ע"א 8910/05 {א. אדמון בע"מ ואח' נ' זלמה וינבלט ואח', תק-על 2007(3), 4539 (2007)} קבע בית-המשפט כי החל מכניסתו של תיקון מס' 3 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 {חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005} לא תתבצע הרמת מסך כנגד אורגן בחברה בכובעו כמנהל אלא כלפי בעל מניות.

תיקון זה נכנס לתוקף בשנת 2005 עם חקיקתו של סעיף 6 החדש העוסק בהרמת מסך. סעיף 6 החדש קובע כי ניתן לייחס חוב של החברה לבעל מניות במקרים מסויימים. עם-זאת, התיקון ביקש להתאים את אחריותם האישית של אורגנים בחברה לדין הכללי וביטל את סעיף 54(ב) לחוק החברות, אשר קבע כי ניתן לייחס זכויות וחובות של החברה לאורגנים בה רק בהתקיים התנאים להרמת מסך {שהופיעו בסעיף 6 הישן} או בהתקיים התנאים לייחוס חובות שכאלה בחיקוק מסויים.

תיקון מספר 3 לא התייחס במפורש להרמת המסך באשכול חברות. יחד-עם- זאת, חקיקתו מעידה בבירור על המגמה לצמצם את הרמת המסך באשכול חברות.

ראשית, סעיף 6 המתוקן עורך הבחנה מפורשת בין הרמת המסך לטובת הנושים, לבין הרמת המסך לטובת בעלי המניות, ההסדר של הרמת המסך בתיקון מס' 3, מבטא את מגמתו הכללית של המחוקק לצמצם את השימוש שנעשה בהרמת המסך.

מגמה זו נלמדת מלשונו של סעיף 6 החדש ומדברי ההסבר שניתנו לחקיקה החדשה מכאן ואיך, יש לשוב ולהסמיך את מבחני הקרבה על יסודותיו של מבחן השימוש לרעה: כאשר מונעת החברה האם מחברות הבת לפעול כמוקדי רווח עצמאיים, או, כאשר מקים היזם חברות שונות ללא כל צידוק כלכלי להפרדה שביניהן, ורק על-מנת ליצור חיץ בין משאביהן של החברות השונות - הרי שהדבר ייחשב לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך שבין החברות בקונצרן.

מכאן, שבהעדר שימוש לרעה במסך ההתאגדות, אין מקום עוד להרמת מסך, יחסי קרבה, כשלעצמם, לא יוכלו להצדיק עוד את הרמת המסך {ת"א (ת"א) 34770-09-10 כל בו חצי חינם בע"מ נ' סופ שדרוג ואחזקת חניונים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.09.14)}.

על מגמת הצמצום במתן הסעד של "הרמת מסך" ניתן ללמוד, בין היתר, מתיקון מסעיף 3 לחוק החברות שחוקק בשנת 2005. תיקון זה בא להגביל את שיקול-הדעת הנרחב יחסית שהעניק לבית-המשפט סעיף 6 בנוסחו המקורי, ולקבוע רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן יהיה לבצע "הרמת מסך".

אך גם לפי הנוסח הרחב יותר של החוק בנוסחו הקודם, פסיקת בית-המשפט היתה "תנאי בסיסי להרמת מסך הינו כי פלוני עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן פסול, המצדיק כי הוא יעמוד באופן אישי מול בעל דינה של החברה...".

לשם הרמת מסך, יש להוכיח ניצול לרעה של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, על-מנת להשיג מטרה לא כשרה {ת"א (אי') 47181-06-11 אר.אנד.תי. פרוסיס אילת בע"מ נ' גיאוריאל אילת בע"מ, פורסם באתר באינטרנט נבו (05.05.15)}.

ניתן לראות כי סעיף 6 קובע, למעשה, כי רק במקרים חריגים יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות - כאשר נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם, לקפח נושה או לעשות מעשה שפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי-סביר, ונוסחו מצומצם לעומת חוק החברות הישן.

תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה והיא מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק.

הרמת מסך ההתאגדות הינה פעולה קיצונית אשר אינה נעשית כדבר שבשגרה ויש צורך בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת {ת"א (חי') 33975-05-11 פיונט טכנולוגיות בע"מ נ' שרים קריוקי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.15)}.

בית-המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות כן", רק "במקרים חריגים", כמו-כן נדרשת מודעותו של בעל המניות לשימוש כאמור, כשגם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט רשלנות, ייחשב כמודעות {ת"א (חי') 11054-05-09 "אורנים" המכללה האקדמית לחינוך התנועה הקיבוצית נ' ג. עזיז בולוס (2002) בנין ופיתוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.15)}.

2. מהותו של סעיף 6 לחוק החברות החדש
סעיף 6 לחוק החברות, אם-כן, צומצם בתיקון החדש, באורח שבו הרמת מסך על-ידי ייחוס חוב של חברה לבעל מניה בה אפשרית במקרים חריגים שבהם נעשה השימוש באישיות המשפטית הנפרדת "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" {ת"א (ת"א-יפו) 22494/05 שלמה סברייגו ואח' נ' שלמה וייספלר ואח', תק-של 2008(4), 6673 (2008)}, וזאת בין היתר, בשים-לב לאחזקות בעל המניות {סעיף 6 לחוק החברות החדש יוצר הבחנה משמעותית בין בעלי המניות הפסיביים לבין בעלי המניות האקטיביים, המשתתפים בקבלת ההחלטות בחברה} וכן ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

עילות מעין אלה היו לפני-כן בסעיף-קטן (ג) {בנוסחו הישן של הסעיף, לפני תיקון מס' 3} ובנוסח המתוקן הוספה מודעות {ראה גם סעיף-קטן (א)(2)}.

סעיף 6 לחוק החברות החדש מבהיר כי לא די בעילת המימון הדק להרמת מסך ההתאגדות של החברה אלא, למימון הדק יש לצרף פעילות בניגוד לתכליתה העסקית של החברה.
סעיף-קטן (ב) החדש מאפשר הרמת מסך על-ידי ייחוס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה, "אם מצא בית-המשפט כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון בפניו". על-פי הסעיף במתכונתו החדשה בוטלה "עילת הסל" של סעיף-קטן (ב) לגבי ייחוס חובות של חברה לבעל מניות, והאפשרות צומצמה למקרי הונאה או קיפוח {ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, תק-על 2005(4), 270 (2005)}.

לסיכום, תיקון מס' 3 מתשס"ה, צמצם את טווח המקרים שבהם ירים בית- המשפט את מסך ההתאגדות. דוקטרינת הרמת מסך צומצמה למקרים חריגים ביותר של שימוש לרעה באישיות המשפטית, כגון: הונאת אדם, קיפוח נושה ו/או נטילת סיכון בלתי-סביר או מימון דק.

עולה כי האחריות האישית כפופה לתנאים מצטברים הבאים: יש צורך במקרה חריג, כאשר צודק ונכון לעשות כן, כאשר קיים יסוד נפשי של ידיעה או עצימת עיניים, אחריות תהא על בעלי מניות אקטיביים בלבד, כאשר הופרה חובות ההגינות ותום-הלב של בעלי המניות, וכאשר החברה נעדרת יכולת פירעון {ת"א (ת"א-יפו) 29284/05 מודה אין בע"מ נ' מרי-לי לבני נשים (1998) בע"מ ואח', תק-של 2008(2), 17603 (2008)}.

כידוע, לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הינו הבסיס לדיני החברות במשפט הישראלי ובכלל.

בצידו של כלל זה קיים חריג הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, המאפשר במקרים מסויימים "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה. בפסיקת בית-המשפט זה נקבע לא אחת כי הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה, כיוון שמשמעותו הינה ביטול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ושינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות על-ידי בית-המשפט.

קביעה זו קיבלה משנה-תוקף לאחר שסעיף 6 לחוק החברות, תוקן במסגרת תיקון מס' 3 משנת 2005, כשבמסגרת התיקון הצטמצמו במידה ניכרת המקרים שבהם רשאי בית-המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה {ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.01.15)}.

ודוק, סעיף 6 בנוסחו כיום קובע כי בית-המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות כן", רק "במקרים חריגים" שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

כמו-כן, התווספה לסעיף 6 לאחר תיקון מס' 3 דרישה ליסוד נפשי של בעל המניות, לפיה נדרשת מודעותו לשימוש כאמור לעיל, ונקבע כי גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט אם מדובר ברשלנות בלבד, ייחשב כמודעות.

ולבסוף ראוי להזכיר כי במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות בוטלה האפשרות שהיתה קבועה בסעיף 54(ב) לחוק קודם לתיקון להטלת אחריות אישית גם על נושאי משרה בחברה מקום שבו התקיימה עילה להרמת מסך בין החברה לבעלי מניותיה.

ב- ע"א 8845/12 {זאב רום נ' גד זאבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.11.14)} קבע בית-המשפט כי אינו מוצא טעם לדקדק בשאלה אם הדוקטרינה של "הרמת מסך" היא בגדר עילה או חוליה חיונית להוכחת התביעה. וכי הרמת מסך אינה עילה משפטית העומדת בפני עצמה, אלא אמצעי להשגת סעד מסויים. הדברים אך ממחישים כי המונח עילה משמש אותנו בהקשרים שונים, באשר נוהגים אנו לומר כי סעיף 6 לחוק החברות מפרט את העילות להרמת מסך.

יש מקום להכיר בישראל בתביעה נגזרת מרובה וזאת בהתבסס על דוקטורינת הרמת המסך {סעיף 6(ב) לחוק החברות} ועל חברה-בת כנכס של חברת-האם, כאשר הגשת תביעה נגזרת מרובה מתאפשרת מכוח שילוב של סעיף 6(ב) וסעיף 194 לחוק החברות {רע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שמואל שקדי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.08.14)}.

ניתן לראות כי סעיף-קטן 6(א) לחוק החברות נותן מעבר לסנקציה של השעיית זכות בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה ומתיר לבית-המשפט להרים את המסך בין החברה לבעל מניותיה {ע"א 9586/09 המערערים: 1. יורשי המנוח איזו לייזר ז"ל ואח' נ' המשיבים: 1. איזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ ואח' , תק-על 2012(1), 7750 (2012)}.

ניתן לראות כי הרמת מסך לא מהווה מקור עצמאי לאחריות אישית. בהרמת מסך האחריות המקורית היא של החברה עצמה, כאשר בתנאים מסויימים ניתן להרחיב את מעגל היריבות ולהטיל אחריות גם על בעלי מניות בחברה {ע"א 7991/07 שמעון רפאלי נ' שמואל רזין ו- 30 אח', פורסם באתר האינטרנט נבו (12.04.11)}.

הרמת מסך כלפי בעל מניות אינה דבר של מה בכך, ובסעיף 6 לחוק החברות נקבע כי רק במקרים חריגים יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות - כאשר נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם, לקפח נושה או לעשות מעשה שפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי-סביר {ע"א 2634/09 גדעון רוטנברג נ' אלגו השקיה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.01.11)}.
הרמת מסך ההתאגדות בין חברה לבין בעלי מניותיה, המכרסמת בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, מוסדרת בסעיף 6 לחוק החברות והיא מאפשרת לייחס חוב של חברה לבעלי המניות שלה. לאחר היכנסו לתוקף של תיקון מס' 3 מיום 17.03.05 לחוק החברות, הוחמרו התנאים הנדרשים להרמת המסך, תוך צמצום היקף המקרים בהם ניתן להורות על-כך {ע"א (ת"א) 37076-11-13 יעקב משעל נ' סגל צבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.05.15)}.

סעיף 6 בתיקון החדש צמצם את החריג של הרמת המסך למקרים בהם שימוש במסך התאגיד, יש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה, ניתן לומר כי מאז ומתמיד נקבע שהסעד של הרמת מסך הוא סעד מרחיק לכת.

היו מספר שלבים בהתפתחות הדוקטרינה של הרמת מסך, אולם תמיד בתי- המשפט הדגישו כי מדובר בצעד חריג {ת"א (ת"א) 35822-09-12 אמיתי רייס נ' ליאור עץ בטבע בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.05.15)}.

כידוע, חברה היא אישיות משפטית נפרדת, בעלת כשרות משפטית, אשר לה זכויות וחובות. התכלית של הרמת מסך היא למנוע מבעל מניות שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה על-ידי בעל מניות, על-מנת להפיק טובות הנאה בדרך של מרמה ולמטרות לא כשרות, כשהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות מפני תביעתם של ניזוקים או מהחובות המוטלות עליו בחוק.

הרמת המסך אינה עניין שבשגרה, וחייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

לצד המודל של הרמת מסך, קיים מודל האחריות האישית, הקובע כי לנושא משרה בחברה אין חסינות מפני עוולות נזיקיות שביצע באופן אישי אך משום שהוא אורגן של החברה {רת"ק (ב"ש) 49840-06-13 אורן זריף נ' ציון יונסי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.09.13)}.
3. "צודק ונכון" ו"במקרים חריגים"
למעשה סעיף 6 לחוק החברות, לאחר תיקון מס' 3, צמצם את המקרים שבהם בית-המשפט ירים את מסך ההתאגדות והיקף התחולה צומצם לתנאים של צודק ונכון ומקרים חריגים. פירוש הדבר שסעיפים 6(ב) ו- 6(ג) לחוק החברות, לפני תיקון מס' 3, אוחדו וצומצמו.

סעיף 6(ב) לחוק החברות הישן איפשר לבית-המשפט פתח רחב מאוד להחליט על הרמת המסך של החברה כאשר מצא שנכון וצודק לעשות כן.

גם סעיף 6(ג) לחוק החברות הישן, הרחיב את האפשרויות להרמת מסך החברה, כל עוד בניהול החברה היה משום נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את התחייבויותיה. לרוב, הבקשות המוגשות לבית-המשפט הם לאחר שהחברה כבר הפכה לחדלת פירעון, וכך בכל מקרה ניתן היה להגיע למסקנה כי חדלות הפירעון נבעה משום נטילת סיכון בלתי-סביר.

יוצא מכל האמור לעיל שההסדר החקיקתי שבסעיפים 6(ב) ו- 6(ג) לחוק החברות, לפני תיקון מס' 3, במקום שהרמת המסך תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, ניתן היה להטיל אחריות אישית כל אימת שהחברה הגיעה למצב של חדלות פירעון.

סעיף 6 לחוק החברות, לאחר תיקון מס' 3, מבהיר כי הרמת המסך תעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד. סעיפים 6(ב) ו- 6(ג) אוחדו יחדיו. בסעיף 6(א)(1) החדש לחוק החברות הרמת מסך תתבצע במקרים חריגים וכאשר בית-המשפט מוצא לנכון כי צודק ונכון לעשות כן.

כלומר, הרמת המסך תעשה רק אם מצא בית-המשפט כי "בנסיבות העניין נכון וצודק" לייחס את חבות החברה לבעלי המניות ו"במקרים החריגים" שבהם עשו בעלי המניות שימוש בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, על-מנת לקפח נושה של החברה או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" {ת"א (ראשל"צ) 205/07 מוקד נאמן ושמירה בע"מ נ' ש.ג. סנטר השקעות בע"מ ואח', תק-של 2008(1), 17359 (2008)}.

בנוסף סעיף 6 לחוק החברות, לאחר תיקון מס' 3, מצמצם את עילת הקיפוח, למקרים של קיפוח נושה. כלומר, קיפוח אדם שאינו נושה של החברה, לא יהיה עוד כעילה להרמת מסך.

העילה - נטילת סיכונים עסקיים בלתי-סבירים - לא תהיה עוד עילה עצמאית שעל פיה ניתן להרים את מסך ההתאגדות של החברה.

חוץ מהסייגים האמורים לעיל, סעיף 6(א)(1)(ב) לחוק החברות קובע כי נטילת סיכון בלתי-סביר, באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, תהווה עילה להרמת המסך אך ורק כאשר אין לאותם סיכונים עסקיים כל בסיס עסקי ממשי, מבחינתה של החברה.

כלומר שמנהלי החברה נוטלים סיכונים עסקיים בכדי לנסות להציל עסק ששוקע - סיכונים אלו לא יהיו בסיס או עילה להרמת מסך.

פסיקת בית-המשפט קבעה כי בית-המשפט יפעיל את סמכותו שבסעיף 6 לחוק החברות 6 רק "במקרים חריגים ומטעמים חריגים ביותר", כאשר נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן פסול {ת"א (מרכז) 14281-05-10 ראובן גולדשמיט ו- 21 תובעים אח' נ' טי.ג'י. אי. השקעות נדל"ן בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.09.10)}.

למקרא סעיף 6(ג) לחוק החברות עולה כי הוא מכוון להשעיית חוב של בעל מניה אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של חברה לבעל מניה, כאמור בסעיף 6(א) המזכיר שתי חלופות והן: הראשונה, שימוש באישיות המשפטית של החברה במטרה להונות אדם או לקפח נושה של החברה; השניה, פגיעה בתכלית החברה ונטילת סיכון בלתי-סביר, והכל אם בית-המשפט מצא כי סביר ונכון לעשות כן {פר"ק (ת"א) 37247-10-10 Sybil Germany Public Co. Limited נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.15)}.

4. היסוד הנפשי - המודעות ועצימת העיניים
סעיף 6 לחוק החברות, לאחר תיקון מס' 3, מתנה את הרמת מסך ההתאגדות של החברה ביסוד נפשי, המודעות.

הרמת מסך תעשה רק כאשר בעל המניות בחברה היה מודע לשימוש הנעשה באישיות המשפטית.

כלומר, האבחנה היא בין בעל מניות אקטיבי שהיה מודע לנעשה בחברה ובעל מניות פאסיבי אשר לא היה מודע לנעשה בחברה, האחרון לא יישא באחריות אישית {ת"א (נת') 7769-07 יעקב קלינג' נ' אגם תיירות ואירועים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.

בעלי מניות פאסיביים, כמו משקיעים מחו"ל, בעלי מניות מהציבור, לא יהיה ניתן להטיל עליהם אחריות אישית בגין חובות החברה.

יוצא מהאמור לעיל שמקרים שעליהם חל סעיף 6 החדש - יש להוכיח לבית-המשפט את קיומו של היסוד הנפשי, המודעות, של בעל המניה, לנעשה בחברה.

עצימת עיניים שקולה לידיעה, וניתן יהיה לבצע הרמת מסך התאגדות, כנגד בעל מניות, שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך אותו בעל מניות נמנע מלבררן.

כאמור, סעיף 6 לחוק החברות שם דגש על היסוד הנפשי של בעלי המניות, כך שרואים אדם כמודע לשימוש פסול באישיות המשפטית של החברה גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

במילים אחרות, בעל מניות אשר "עוצם את עיניו" ונמנע מלברר דברים מסויימים באשר למצבה של החברה ויכולתה לעמוד בהתחייבויות הנובעות מפעילותה, לה הוא מודע, עשוי להיות חשוף אישית, כתוצאה מהרמת המסך {ת"ק (חי') 715/07 נאוה קלדרון נ' יואל גלעד - "ניאו טכנולוגיות מחשבים", תק-של 2007(3), 23023 (2007)}.

ניתן לראות, כי לאחר התיקון השימוש בהרמת מסך יעשה במקרים חריגים בלבד, כמו-כן, נוספה בסעיף 6 לחוק החברות דרישה ליסוד נפשי, לפיו נדרשת מודעות של בעל המניות, כאשר גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, אך הימנעות מלבררם, ייחשבו למודעות, למעט אם מדובר ברשלנות בלבד {ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.08.10)}

5. רשלנות גרידא
סעיף 6 לחוק החברות קובע פטור מאחריות אישית לבעלי מניות אשר התנהגותם היתה כרוכה ברשלנות גרידא.

יוצא כי עצימת העיניים הכרוכה בהתנהגותו של בעל המניות לעלות כדי מחשבה מודעת של ממש, ועל כשלונו של בעל המניות הפסיבי לנקוט פעולה אקטיבית כלשהיא להפסקתה של הפעילות האסורה לעלות אל מעבר לרשלנות גרידא.

6. "בשים-לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו"
האבחנה האמורה בין בעל מניות אקטיבי לבין בעל מניות פאסיבי מתחזקת לאור הקביעה בסעיף 6 לחוק החברות, בתיבות "בשים-לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו", בעל המניות הפאסיבי זוכה להגנה נוספת בנוסח החדש של סעיף 6 לחוק החברות, לאחר תיקון מס' 3.
מבחן היקף האחזקות של בעל מניה בחברה, מבהיר כי לא תתבצע הרמת מסך כנגד בעלי מניות קטנים, אשר חלקם ברווחי החברה זניח, בהשוואה לבעלי המניות הגדולים שלהם חלק ניכר ברווחי החברה.

סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 מפנה לסעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות הקובעים כדלקמן:

"192. חובות בעלי מניות
(א) בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום-לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, בין השאר, בהצבעתו באסיפה הכללית ובאסיפות סוג, בעניינים האלה:
(1) שינוי התקנון;
(2) הגדלת הון המניות הרשום;
(3) מיזוג;
(4) אישור פעולות ועסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו- 268 עד 275.
(ב) בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים.
(ג) על הפרת הוראות סעיפים-קטנים (א) ו- (ב) יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחוייבים, ועל הפרת הוראת סעיף-קטן (ב), יחולו גם הוראות סעיף 191, בשינויים המחוייבים.

193. חובת בעל שליטה וכוח הכרעה לפעול בהגינות (תיקון התשס"ה)
(א) על המפורטים להלן מוטלת החובה לפעול בהגינות כלפי החברה:
(1) בעל השליטה בחברה;
(2) בעל מניה היודע שאופן הצבעתו יכריע בעניין החלטת אסיפה כללית או אסיפת סוג של החברה;
(3) בעל מניה שלפי הוראות התקנון יש לו כוח למנות או למנוע מינוי של נושא משרה בחברה או כוח אחר כלפי החברה.
(ב) על הפרת חובת הגינות יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחוייבים, בשים-לב למעמדם בחברה של המנויים בסעיף-קטן (א)."

הפניה זו מבהירה כי הרמת המסך תיעשה ביתר קלות כנגד בעלי מניות שליטה, או כנגד בעלי מניות הנהנים מן הכוח להשפיע על קבלת ההחלטות בחברה.

סעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות מטילים על בעלי מניות את חובת תום-הלב, וכן את חובת ההגינות.

כאשר סעיף 6 לחוק החברות מפנה לסעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות, הכוונה היא להכביד את נטל הרמת המסך אך ורק על בעלי מניות הנהנים מהשפעת שליטה והכפופים לחובת ההגינות.

נראה כי כוונה נוספת שביקש המחוקק להוציא אל הפועל בסעיף 6 לחוק החברות היא לא להטיל אחריות אישית על בעלי מניות שפעל למיקסום רווחי החברה ושפעל ללא שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה.

7. "ובשים-לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה"
מהות הדרישה היא כי הרמת מסך ההתאגדות של החברה תעשה רק לאחר שמוצו כל הליכי הגביה מהחברה ומנכסיה.

זאת כדי למנוע מצב שעוד בטרם מוצו הליכי הגביה מ"כיס העושר" של החברה, הנושים של החברה, יעדיפו לגבות את כספם בדרך של הרמת מסך, ולא בדרך של הליך פירוק החברה.

הדרישה למעשה באה לתקן מצב מעוות שנוצר, עוד לפני תיקון מס' 3 התשס"ה, כאשר בתי-המשפט נטו להרים את המסך בקלות יחסית, נושים רבים האמינו כי יוכלו להיפרע בהליך של הרמת מסך וכך להיפרע ביתר קלות מכיסו של בעל המניות, מאשר בהליך של פירוק החברה.

המצב המתואר הוא אינו צודק ואינו ראוי, היוצר חוסר ודאות עסקית, וזאת משום שאין הצדקה להרמת מסך כאשר ניתן עוד להיפרע מנכסיה של החברה עצמה אשר יצרה את החוב.

בנוסף, כאשר החברה מרוויחה כספים, הכספים נכנסים ל"כיס העושר" של החברה ולא ל"כיס העושר" של בעל המניות, ולכן כאשר קיימים נכסים לחברה שעדיין ניתן להיפרע מהם אין זה צודק ונכון להיפרע מעושרו של בעל המניות.

המצב האמור שלפני תיקון מס' 3 משנת תשס"ה גרם לנורמה אבסורדית. הנושים של החברה ביקשו מבית-המשפט להרים את מסך ההתאגדות, עוד בטרם מוצו הליכי הגביה מן החברה, ולהיפרע מבעל המניות, ומכך יוצא כי בעל המניות עצמו צריך היה לתבוע שיפוי מקופת הפירוק.

אין להחיל את התנאי האמור במקרים שבהם הרמת המסך אינה מתבקשת לצורך פירעון חובות החברה מעושרם של בעלי המניות, אלא לצרכים אחרים.

במקרים כאלה, אין להתנות את הרמת המסך בחדלות הפירעון של החברה עצמה. כך עולה גם מסעיף 6(ב) של חוק החברות שלאחר תיקון מס' 3 התשס"ה.

8. סעיף 6 לחוק החברות - תנאים מצטברים
בית-המשפט לאחר תיקון מס' 3 התשס"ה, נוהג בגישה להרמת מסך כאל עניין חריג וזאת כלשון המחוקק בסעיף: "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים".

האפשרות להרמת מסך נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות.
במקרים כגון אלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא ייעשו.

ניתן לראות כי האחריות האישית כפופה לתנאים מצטברים הבאים {ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ ואח', תק-על 2004(3), 3140 (2004)}:

הראשון, כאשר מדובר במקרה חריג.

השני, כאשר צודק ונכון לעשות כן.

השלישי, כאשר קיים יסוד נפשי של ידיעה או עצימת עיניים, אחריות תהא על בעלי מניות אקטיביים בלבד.

הרביעי, כאשר הופרה חובות ההגינות ותום-הלב של בעלי המניות.

החמישי, כאשר החברה נעדרת יכולת פירעון.

9. כיצד על הטענה בדבר הרמת מסך להיטען?
טענה לקיומם של התנאים הנדרשים לביצוע הרמת מסך צריכה להיטען במפורש ולא כדרך אגב, ויש להוכיח אותה במסגרת בירור עובדתי מעמיק {רע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.06.13)}.

הפרמטרים הקבועים בדין לעניין הרמת מסך - בסעיף 6 לחוק החברות - טעונים הוכחה, כמו למשל שימוש בחברה כדי להונות או לקפח {תא"מ (אי') 13763-07-12 יוסטין דן הרשקו נ' ניגא שף בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.02.13)}.

בהתאם למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, על בעל דין הטוען להרמת מסך בין חברות לבסס את תביעתו במסכת עובדתית מפורטת ומלאה, להוכחת קיומה של זיקה מלאה ביניהן.
כאמור, יש לבסס מסכת ראייתית נרחבת ובעלת משקל שכנוע רב, תוך פירוט טיעון עובדתי מפורט שכן, הרמת מסך תיעשה רק במקרים מתאימים, שהם מטבע הדברים נדירים וחריגים כאמור בסעיף 6 לחוק החברות.

10. נטל ההוכחה
הרמת מסך טעונה הוכחה ובירור עובדתי.

בתביעה המבוססת על עילה להרמת מסך מוטל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות על הטוען להרמת מסך {ע"ע 300023/98 אלדד קונשטוק נ' נאווה דגן, עבודה ארצי לג(5), 25 (2000)}.

טענה לקיומם של התנאים הנדרשים-לביצוע הרמת מסך צריכה להיטען במפורש ולא כדרך אגב, ויש להוכיח אותה במסגרת בירור עובדתי מעמיק {רע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.06.13)}.

הפרמטרים הקבועים בדין לעניין הרמת מסך, בסעיף 6 לחוק החברות, טעונים הוכחה, כמו למשל שימוש בחברה כדי להונות או לקפח {תא"מ (אי') 13763-07-12 יוסטין דן הרשקו נ' ניגא שף בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.02.13)}.

כלומר, נטל הוכחת התשתית העובדתית המתאימה בדבר ניצול מסך ההתאגדות למטרות בלתי-חוקיות היא על הטוען להרמת מסך {ת"א (ראשל"צ) 5071/05 לידור פרסום ושיווק פרוייקטים ונדל"ן בע"מ נ' מורס מחשבים בע"מ - על-ידי בא-כוחם עורך-דין דוד בסידן ואח', תק-של 2007(3), 11765 (2007)}.

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע על-פי "הטיית מאזן ההסתברות" {ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589 (1986)}.

יחד-עם-זאת, בתביעה להרמת מסך, בו מיוחסת לבעלי תפקיד בתאגיד כוונה להונות נושים, לרמות, להשיג דבר במרמה תוך התנהגות בחוסר תום-לב - דרושה רמת שכנוע גבוהה מזו {ת"א (ת"א) 60230/04 שמירה וביטחון בע"מ נ' אסטרהזי מעדנים בע"מ ואח', תק-של 2007(3), 14060 (2007)}.

לעניין האחרון, יפים הם דברי בית-המשפט ב- ת"ק (יר') 2108/06 {פסטרנק ישראל נ' משה פלומו ואח', תק-של 2007(2), 28858 (2007)}, לפיהם "יש צורך בהנחת תשתית ראייתית מפורטת ובעלת משקל רב מהרגיל לצורך העלאת טענה של הרמת מסך".

יש להתיר לתובע להביא את ראיותיו ולהוכיח כי יש הצדקה להרמת מסך ההתאגדות של החברה.

על הטוען להרמת מסך להניח בפני בית-המשפט תשתית עובדתית או משפטית מספקת, המצדיקה הרמת מסך כנגד הנתבע.

בספרו של י' בהט {חברות, החוק החדש והדין, כרך ראשון (מהדורה חמישית, עדכון 4, התשס"ג-2003, רמת-גן), 142 י"א}, נאמר כי בתביעה המבוססת על סעיף 6 לחוק החברות, על התובע להרים את נטל השכנוע וכך גם לעניין נטל הבאת הראיות. "אולם במידה והביאו ראיות לכאורה להוכחת העילה של ניהול עסקי החברה, שלא לטובת החברה ותוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולת הפירעון, עשוי נטל הבאת הראיות לעבור לבעלי המניות הנתבעים", אלו ידרשו להראות, כי ניהלו את החברה באופן תקין לטובתה וללא נטילת סיכונים בלתי-סבירים.

הרמת מסך ההתאגדות בין חברה לבין בעלי מניותיה אינה דבר של מה בכך. לשם כך יש להצביע על עובדות הקושרות את בעלי המניות באופן אישי וישיר לפעילותה של החברה, עובדות אשר מחזקות את החשש כי החברה שימשה ככלי מלאכותי ליצירת חיץ כאשר הצד הנכון הוא בעצם בעל השליטה.
כלומר, על בעל דין הטוען להרמת מסך בין חברות לבסס את תביעתו במסכת עובדתית מפורטת ומלאה, להוכחת קיומה של זיקה מלאה ביניהן. יש לבסס מסכת ראייתית נרחבת ובעלת משקל שכנוע רב, תוך פירוט טיעון עובדתי מפורט.

יש צורך בהנחת תשתית ראייתית מפורטת ובעלת משקל רב מהרגיל לצורך העלאת טענה של הרמת מסך.

יודגש כי בפגיעה גרידא באינטרס ההסתמכות של הנושה, כמו גם בעצם קריסתה של חברה אין די כדי להוביל להרמת מסך.

לא-זו-אף-זו, לא כל שימוש לרעה יצדיק, הרמת מסך, והשאלה היא תמיד שאלה שבמידתיות, שכן יש לבחון את מהות השימוש לרעה שנעשה, תוצאותיו ונסיבותיו הספציפיות {ע"א 29800/99 ארז נ' דניאל וינמן ואח', פ"מ תש"ס(א), 720 (2000)}.

נציין כי לא די בהעלאת טענה בדבר פתיחת וסגירת חברות על-ידי הנתבעת כדי להעיד על ניסיון, מחד, של ההתחמקות מתשלום, ומאידך, ניהול בדרך של נטילת סיכון באשר ליכולת הפירעון של החברה {ת"ק (יר') 2108/06 פסטרנק ישראל נ' משה פלומו ואח', תק-של 2007(2), 28858 (2007)}.

תשתית עובדתית זו דלה מדי על-מנת להגיע למסקנה, כי התקיימו הנסיבות המצדיקות הרמת מסך, גם אם יש בהן כדי לעורר תמיהה מסויימת {ראה גם: ת"א (כ"ס) 3217/05 מעוז נסיעות בע"מ נ' אופק חן ואח', תק-של 2007(1), 29165 (2007)}.

טענות סתמיות של חוסר תום-לב או הרמת מסך בעלמא לא יגרמו לבית-המשפט להעניק את הסעד המבוקש ועל-כן, יש לטעון את הטענות לגופו של עניין {ראה למשל ת"א (חי') 20200/00 נמרוד טפר, כונס הנכסים היוגב מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' הנדורגר ישראל ואח', תק-של 2007(3), 9254 (2007) שם קבע בית-המשפט כי אין די באמירה בעלמא על-מנת להרים את מסך ההתאגדות של החברה}.
ב- ת"א (ת"א-יפו) 60230/04 {שמירה וביטחון בע"מ נ' אסטרהזי מעדנים בע"מ ואח', תק-של 2007(3), 14060 (2007)}, קבע בית-המשפט כי במקום לבוא ולנסות לעמוד בנטל ההוכחה המוטלת עליה, בחרה התובעת לפעול בדרך לא דרך לשם הצגת מצג כלשהו לפיו עצם האימרה "חוסר תום-לב" או "הרמת מסך" תגרום לכך שבית-המשפט ייתן את הסעד המבוקש. לא כך הן הדברים במערכת משפט הדורשת את נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות.

ב- ת"א (חי') 19473/02 {עיריית חיפה נ' פנידר חברה להשקעות בע"מ ואח', תק-של 2007(2), 28987 (2007)}, קבע בית-המשפט כי העילות המנויות בסעיף 6 לחוק החברות מחייבות הוכחה במשפט גופו ועל-כן, משהבקשה למתן פסק-דין הינה בשל העדר התייצבות, לא ניתן לומר כי עילות אלו הוכחו, ועל-כן, אין מקום ליתן פסק-דין.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 46158/03 לב איתי נ' אברהמי דורון ואח', תק-של 2007(2), 9793 (2007)}, בית-המשפט קבע כי במקרה דנן לא נתקיימו התנאים להרמת המסך. התובע עצמו איננו טוען כל טענה בדבר אי-גילוי עובדות חיוניות או יצירת מצג כוזב, ואיננו מעלה טענת מרמה.

ב- בש"א (ת"א-יפו) 12231/08 {שאול יצחק ואח' נ' חברת "פסגת ההלכה בע"מ" ואח', תק-מח 2008(4), 5472 (2008)}, בית-המשפט לא השתכנע כי התקיימו היסודות הנדרשים לצורך ביצוע "הרמת מסך" כנגד מנהלי המשיבות, שכן, המבקשים לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש על-פי החוק והפסיקה, בכדי לבצע מהלך קיצוני שכזה, ונמנעו כמעט לחלוטין מלהציג הוכחות או עדויות לכל אורך התהליך {ראה גם בש"א 13508/01 אשד צבי נ' כדורי את דוד חי להשקעות ובניין בע"מ, תק-מח 2007(3), 2679 (2007); רע"א 8311/07 עזבון אשד צבי ז"ל נ' נגר כדורי את דוד חי חברה להשקעות ובניין בע"מ, תק-על 2008(2), 1067 (2008)}.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 67354/06 {הד ארצי הוצאה לאור בע"מ ואח' נ' מועצת הצמחים ענף הפירות והירקות ואח', תק-של 2007(4), 29295 (2007)} קבע בית-המשפט כי התובעות הרימו את הנטל להוכיח כי אכן נתבע מס' 3 פעל בתרמית או בחוסר תום-לב ויש מקום להרמת המסך כנגדו.

עוד נקבע כי בהעדר כל הסבר או טענה שהכספים לא היו אמורים להיות מועברים אל התובעות {אלא להפך}, אין ספק כי נתבע מס' 3 פעל שלא בתום-לב וברשלנות, שעה שלא העביר את הכספים לתובעות.

ב- עב' (נצ') 2068/06 {תמיר בן ציון נ' עודד אבטחה בע"מ ואח', תק-עב 2007(4), 7477 (2007)}, בית-הדין קבע כי טענותיו של התובע כנגד נתבע מס' 2 הינן טענות כלליות אשר נטענו לאור העובדה כי לתובע לא נמסרו ו/או הוצגו מסמכים אשר היה בהם כדי להעיד, מעל לכל ספק, כי נתבעת מס' 1 היא שהיתה מעסיקתו.

עוד נקבע כי התובע, למעשה לא ביקש הרמת מסך והבסיס העובדתי עליו הוא מבסס את תביעתו כנגד נתבע מס' 2 לא מלמד על קיומן של נסיבות המצדיקות הרמת מסך שהרי התובע לא טען ובוודאי שלא הוכיח כי נתבעת מס' 1 הוקמה כדי לשמש מסווה לפעולות שמבצע נתבע מס' 2 עבורו כאישיות עצמאית.