מינהל החברה - משרד רשום

1. המשרד הרשום והמצאת מסמכים - סעיף 123 לחוק החברות
סעיף 123 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"123. המשרד הרשום (תיקון התשע"א (מס' 4))
(א) מיום שנרשמה חברה עליה לקיים משרד רשום בישראל, שאליו ניתן להפנות כל הודעה לחברה.
(ב) הודעה על מען המשרד הרשום תימסר לרשם עם הבקשה לרישום החברה; הודעה על שינוי במענו של המשרד הרשום תימסר לרשם בתוך ארבעה-עשר ימים לאחר השינוי; הרשם ירשום את מענו של משרדה הרשום של החברה.
(ג) המצאת מסמך לחברה תהיה בהנחה במשרדה הרשום של החברה כפי שהוא רשום אצל הרשם בשעת המסירה, או במשלוח אליו בדואר.
(ד) המצאת מסמך מרשם החברות לחברה או מרשות ניירות ערך לחברה שהיא תאגיד מדווח, יכול שתהיה, על-אף הוראות סעיף-קטן (ג), בהנחה במקום ששוכנע הרשם או ששוכנעה רשות ניירות ערך, לפי העניין, ששם מנהלת החברה בפועל את עסקיה או באופן אחר שנקבע לפי חוק ניירות ערך."

סעיף 123 לחוק החברות קובע הסדרי רישום לכתובת חברה, סעיף 123(ב) לחוק החברות מחייב חברה להודיע תוך 14 יום לרשם החברות על כל שינוי במענה.

זאת ועוד, על-פי פסיקת בית-המשפט מסירה למורשה תיחשב כדין אם הוכחה דרגת אינטנסיביות בין המורשה לנתבע, ברמה כזו שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו כנגדו {רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.94)}.

אין לפרש את הדיבור "מורשה" במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לשאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו.

בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל עניין על-פי נסיבותיו {ת"א (פ"ת) 9619-02-09 ישראמקו אינק נ' סאלם חן, תק-של 2013(1), 8004 (2013)}.

ב- רע"צ (ת"א) 12041-01-13 {אביחי דרזנר נ' דוגנית בע"מ, תק-של 2013(1), 3974 (2013)} קבע בית-המשפט כי תקנה 24(א) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי כתב בי-דין {למעט אזהרה} יומצא בדרך הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי.

תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי עוסקת במקרה בו הנמען לא נמצא או מסרב לקבל המצאה שאז רשאי המוסר להדביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק.

כאשר מתבצעת מסירה בדרך של הדבקה תמיד יכולה להתעורר השאלה האם הגיע הזימון או הכתב לידיו של הנמען, כאשר ההדבקה מתבצעת בכתובת הרשומה.

תאגיד המוסר כתובת לרשם החברות, מקבל על עצמו כי כתבי בי-דין יימסרו לו לאותה כתובת, ועל התאגיד האחריות לקבל בפועל את המסמכים הנמסרים.

ייתכן ודי באימות בהתבסס על הרשום ברשם החברות, אך רשאי רשם ההוצאה לפועל לבקש, במיוחד במקרים מיוחדים, אימות ספציפי.

ב- ת"א (רמ') 658-03-12 {אריק כהן ואח' נ' גילרוי - חברה לניהול ספגטים בע"מ, תק-של 2012(2), 42432 (2012)} קבע כי סעיף 123 לחוק החברות מטיל על חברה חובה לקיים בישראל משרד רשום אליו ניתן להפנות הודעות אל החברה או להמציא מסמכים.

כמו-כן קובע הסעיף האמור כי על כל שינוי במען הרשום יש להודיע לרשם החברות תוך 14 יום לאחר השינוי {סעיף 123(ב)}.

בנוגע לרכישת הסמכות המקומית, יש לומר שהמען הרשום אצל רשם החברות הוא לפחות אחת האופציות לעמידה בתנאי של "מקום העסק" {וזאת מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה האם כללי הסמכות המקומית וכללי ההמצאה חד המה}.

אכן, בדרך-כלל מקום מענה הרשום של חברה, הוא גם המקום שבו היא מנהלת בפועל את עסקיה, ברם, ייתכנו גם מצבים אחרים, שבו אין הלימה בין השניים.

במקרים שכאלה, אין להעמיס על התובע נטל גדול מדיי לחקור ולדרוש מה מקור הפער בין השניים, ומה גובר - האם המען הרשום של החברה {שאליו הוא אמור להמציא אליה מסמכים, כתבי בי-דין וכו'}, או שמא המען האחר {שבו היא מבצעת פעילות כזו או אחרת}.

תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר דין האזרחי העוסקת בתובענה שאינה כולה במקרקעין אינה מפרטת מהו "מקום עסקו" של הנתבע, ברם, בדומה למה שנקבע בתקנה 484, ובסעיף 123(ג) לחוק החברות, גם בנוגע לרכישת הסמכות המקומית, יש לומר שהמען הרשום אצל רשם החברות הוא לפחות אחת האופציות לעמידה בתנאי של "מקום העסק" {ת"א (יר') 51878-12-11 אם.או.אס שירותי מיחשוב בע"מ ואח' נ' ג'נרל מיקרווב ישראל בע"מ ואח', תק-של 2012(1), 44450 (2012)}.

ב- בש"א (אש') 125/09 {א.ב. החופר בע"מ נ' פנצ'רית הדרום בע"מ, תק-של 2009(2), 6232 (2009)} קבע בית-המשפט כי בהתאם להוראות סעיף 7(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967: "המצאת האזהרה לחייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984..."

תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "המצאת כתב בית-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד ולתאגיד שהוקם בחוק - בהנחת הכתב במשרדו של מנהל התאגיד..."

ובנוסף נקבע:

"שליח בית-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף-על-פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סרב לקבל את הכתב ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק."

ואילו בחוק החברות, התשנ"ט- 1999 בסעיף 123 נקבע כדלקמן:

"123. המשרד הרשום (תיקון התשע"א (מס' 4))
(א) מיום שנרשמה חברה עליה לקיים משרד רשום בישראל, שאליו ניתן להפנות כל הודעה לחברה.
(ב) הודעה על מען המשרד הרשום תימסר לרשם עם הבקשה לרישום החברה; הודעה על שינוי במענו של המשרד הרשום תימסר לרשם בתוך ארבעה-עשר ימים לאחר השינוי; הרשם ירשום את מענו של משרדה הרשום של החברה.
(ג) המצאת מסמך לחברה תהיה בהנחה במשרדה הרשום של החברה כפי שהוא רשום אצל הרשם בשעת המסירה, או במשלוח אליו בדואר..."

מהאמור לעיל, עולה כי לצורך משלוח האזהרה כדין, די בשליחתה לכתובתה העדכנית של החברה אצל רשם החברות ואין בעובדה שחברה העבירה את משרדיה לכתובת אחרת, אך לא טרחה לעדכן אצל רשם החברות, בכדי לקבוע, כי אין המדובר במסירה כדין. לפיכך, משבוצעה המסירה לכתובתה העדכנית, די בכך בכדי לקבוע כי המדובר במסירה כדין אשר בוצעה.

בכל הנוגע להארכת מועד, הרי שבתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, נקבע שיש צורך ב"טעמים מיוחדים שירשמו" לצורך הארכת המועד.

אומנם, יש ליתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות אולם מנגד, יש לקחת בחשבון את סופיות ההליכים ובהעדר כל טעם מיוחד לאיחור של המבקש אין להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

מכל האמור לעיל, יכול ויהיו מקרים בהם ניתן יהיה להורות על המצאת כתב התביעה לידי בעל המניות, ברם, ככלל, יש להעדיף את הוראת הדין הקובעת כי המצאה למען הרשום של תאגיד היא המצאה כדין {ע"ר (ת"א) 63664-12-14 כרומגן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' אנדי הנדסה ייזום וביצוע בע"מ, תק-של 2014(4), 119633 (2014)}.

אכן - תקנות סדר הדין האזרחי קובעות את דרכי המצאת כתבי בי-דין, כאשר הכלל הוא בהמצאת כתב בי-הדין במסירה פיזית של המסמך בהנחת המסמך במשרד או במען הרשום, אולם התקנות גם קובעות {תקנה 489}, כי אם הנמען לא נמצא או מסרב לקבל ההמצאה, הרי ההמצאה תבוצע בדרך של הדבקה, ואף קובעות תנאים לאישור המצאה בדרך זו {תקנות 490, 491 לתקנות סדר הדין האזרחי}.

ב- ה"פ (יר') 10441-05-12 {חברת בקעת תמר בע"מ נ' מדינת ישראל - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ואח', תק-של 2013(3), 28021 (2013)} קבע בית-המשפט כי הואיל ובמקרה דנן טעמים הקשורים בתובעת עצמה הם אלה שהביאו לכך שההודעות לא התקבלו אצלה {אי-עדכון כתובת רשומה ברשם החברות} מכאן, שיש לראות את ההודעות כאילו נמסרו לתובעת, ועליה לשאת בתוצאות מחדליה, לעניין זה אין כל נפקות לשאלה האם קיבלה התובעת בפועל את ההודעות אם לאו.

2. המסמכים שיישמרו במשרד הרשום - סעיפים 124 עד 126 לחוק החברות
סעיפים 126-124 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"124. המסמכים שיישמרו במשרד הרשום
מבלי לפגוע בהוראות כל דין, תשמור חברה במשרדה הרשום את המסמכים האלה:
(1) תקנון החברה;
(2) פרוטוקולים של ישיבות האסיפה הכללית כאמור בסעיף 90;
(3) פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון והחלטותיו כאמור בסעיפים 103 ו-108;
(4) פרוטוקולים של ישיבות ועדות הדירקטוריון כאמור בסעיף 111;
(5) העתקי הודעות החברה לבעלי מניותיה בשבע השנים האחרונות;
(6) הדוחות הכספיים של החברה כאמור בסעיף 171;
(7) מרשם בעלי המניות ובחברה ציבורית גם מרשם בעלי המניות המהותיים, כאמור בסעיפים 127 ו- 128;
(8) מרשם הדירקטורים, כאמור בסעיף 224.

125. אופן שמירת המסמכים
חברה רשאית לשמור את המסמכים האמורים באמצעים אלקטרוניים ובלבד שלזכאים לעיין בהם תהיה אפשרות לקבל העתקים מן המסמכים.

126. קבלת העתקים (תיקון התשס"ה)
(א) מי שזכאי לעיין במסמכים המפורטים בסעיף 124 זכאי לקבל העתק מהם בתמורה לתשלום שלא יעלה על הוצאות החברה בשל מתן ההעתק בלבד.
(ב) השר רשאי לקבוע סכומי תשלום מרביים."

ב- 03-27061-96-2 (יר') {א.פ.א. חברה לבניין בע"מ נ' מחפרי הבירה בע"מ, תק-הצ 2012(4), 294 (03.12.12)} קבע בית-המשפט כי הרישא להוראת סעיף 124 לחוק החברות מציינת מפורשות כי רשימת המסמכים המנויה בה נמנית "מבלי לפגוע בהוראות כל דין".

משמעם של דברים הינה, כי כאשר חלה על צד ג' החובה לשמור בידיו את הכספים והזכויות והלה טוען כי קמה לו הגנה כלשהי, הרי שחלה עליו החובה להוכיח הגנה זו, ואין הוא יכול להתנער מחובתו זו אך בשל מחדליה של הזוכה. זאת במיוחד, כאשר קמה לצד ג' הגנה אפשרית בדמות פניה לרשם ההוצאה לפועל לקבלת הוראות, או לחילופין, לביטולו של צו העיקול.

ב- ת"א (ת"א) 1955/06 {שארל חברה למלונות בע"מ נ' ש.י.א אור למיסוי בע"מ ואח', תק-מח 2009(1), 15034 (2009)} קבע בית-המשפט כדלקמן:

"נימוק אחרון שמעלה התובעת לעניין אי החזרת הנכס הוא שלפי סעיף 124(6) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, עליה לשמור במשרדה הרשום את הדו"חות הכספיים המפורטים בסעיף 171 לחוק. על כן, מכיוון שמוטלת עליה חבות סטטוטורית לשמור את הנכסים, לא ניתן לעכב מסמכים אלה, בידי צד אחר.

הרעיון יפה. אבל הוא צריך "לגור" בד-בבד עם קביעת המחוקק שקיימת זכות עכבון, מכוח הדין.

במקרה מעין זה מה שצריך הוא שתהיה קיימת אפשרות "מיזוג" בין ההוראות השונות; במובן זה, שברמה העקרונית על התובעת לשמור את הדו"חות הכספיים במשרדה הרשום, אבל אין הדבר פוגע בעכבון, שהינו זכות זמנית ולא מוחלטת. מכאן שהנוקט בצעד עכבון רשאי להחזיק בנכס עד שיתבררו הזכויות בו או במה שהוא מייצג בעבור הצדדים, בהליך משפטי, ובכפוף לכך שהזכות שלה טוען המעכב תתברר, תוך זמן סביר.

לאחר בירור זה, נסיון החיים מעיד על-כך שבוודאי יימצא פתרון בנושא השמירה העקרונית של המסמכים."

קיימים סעיפים בחוק החברות המזכים את בעל המניות לקבל עותקים ממסמכים מסויימים {ת"א (יר') 7145/08 דורית עדי נ' דפוס מאור ולך בע"מ, תק-מח 2008(4), 6853 (2008)}.

כך, סעיפים 126-124 לחוק החברות מאפשרים לבעל מניות לקבל עותקים מאותם מסמכים שהחברה חייבת לשמור במשרדה הרשום.

לדוגמה, הפרוטוקולים של ישיבות האסיפה הכללית {סעיף 124(2)} וישיבות הדירקטוריון {סעיפים 124(3) ו- 124(4)}.

בדומה, סעיף 173(ד) לחוק החברות קובע כי "בעל מניה בחברה פרטית זכאי לקבל העתק של הדוחות ושל חוות-דעתו של רואה-החשבון המבקר לגביהם" וסעיף 90 לחוק החברות מקים לבעל מניות שדרש זאת זכות לקבל עותקים של מרשם הפרוטוקולים של האסיפות הכלליות של החברה.

יצויין, שסעיף 185 לחוק החברות מזכה בעל מניות לדרוש מהחברה לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה אשר נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו- 268 עד 275 לחוק החברות, ובחברה פרטית - בכל מסמך שהעיון בו נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה, ובלבד שציין את מטרת הדרישה ובכפוף לזכות החברה לסרב, במקרים מסויימים, לאפשר את העיון.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מינהל החברה - משרד רשום