בעל מניה ותעודת מניה

1. בעל מניה בחברה פרטית - סעיף 176 לחוק החברות
סעיף 176 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"176. בעל מניה בחברה פרטית
בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות, או מי שאוחז בשטר מניה."

כדי שאדם יוכר כבעל מניות בחברה עליו לעמוד במספר תנאים. בפקודת החברות, (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") נעשתה הבחנה בין חבר בחברה, הנהנה מזכויות מלאות כבעל מניות בחברה, לבין זכויותיו של בעל מניות שאינו חבר.

על-מנת שבעל מניות יוכר כחבר נדרש כי שמו ירשם בפנקס רישום החברים בחברה {סעיף 46(א) לפקודת החברות} עם-זאת הוכרו זכויות גם של בעל מניות שאינו רשום, כמו בעל מניות למוכ"ז.

עם חקיקת חוק החברות, התשנ"ט-1999 שונה הדין וכיום קובע סעיף 176 לחוק החברות כי הזכויות יוענקו אך ורק לבעל מניות רשום או למי שאוחז בשטר מניה. מי שאינו רשום ואינו אוחז בשטר מניה לא יוכר על-ידי החברה לעניין הזכויות והחובות, כבעל מניה.

סעיף 176 לחוק החברות, הקובע כי בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שאוחז בשטר המניה - עניינו ביחסים בין החברה ובעלי מניותיה ולא ביחסים בין בעלי המניות, בינם לבין עצמם.

חשיבות הרישום כתנאי בלעדיו אין להקמת עילות שונות הקשורות ליחסים בחברה מוצאים אנו בסדרת פסיקות של בתי-המשפט.

סעיף 176 לחוק החברות, קובע כי "בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי מהמניות, או מי שאוחז בשטר מניה".

אם אין מרשם בידי החברה, הרישום אצל רשם החברות מהווה "ראיה קבילה בעלת משקל" {ת"א (מרכז) 8715-08-09 ד"ר אמיר קיטרון ואח' נ' מיכל אבריאל אמזלג ואח', תק-מח 2012(1), 8517 (2012)}.

הסכם העברת המניות הנו שלב אחד בהליך העברת המניות הכולל מספר שלבים נוספים וביניהם: מסירת שטר העברה לחברה חתום בידי המעביר והנעבר, אישור ההעברה על-ידי הדירקטוריון ורישום שם הנעבר בפנקס החברים של החברה {ה"פ (נצ') 56/08 ח'אטר לואי נ' פסגת חרמון תחנת דלק בע"מ ואח', תק-מח 2009(2), 1343 (2009)}.

החוזה שנחתם בין מוכר המניות לרוכש אינו מקנה לקונה קניין במניות. במובן זה, מכירת מניות דומה למכירת מקרקעין. דרוש עוד דבר מה כדי להקנות תוקף קנייני להעברה {ע"א 112/76 עזבון המנוח אדולף פיסטול היורשים רוזה פיסטול ואח' נ' עורפז בע"מ חברה רשומה, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.03.77)}.

הסכם להעברת מניות, יהיה ניסוחו אשר יהיה, אינו שטר העברה מתאים ואין בכוחו להעביר קניין במניות.

יש הסבורים כי הקניין עובר רק עם הרישום בפנקס החברים ויש הגורסים כי הקניין עובר עם מסירת "שטר העברה" והרישום רק משכלל זכות זו .
יכול להיות מצב בו רכש אדם מניות על-פי חוזה, אולם עדין אינו נחשב בעלים במניות. החברה אינה אמורה להכיר בבעלות הרוכש על המניות עד שיירשם במירשם בעלי המניות או יאחז בשטר מניה למוכ"ז {סעיף 176 לגבי חברה פרטית}.

ניכרת מגמת החוק, לא להכיר - מבחינה קניינית ואף מבחינת חיוב החברה - במי שאמור להיות רשום כבעל המניה, אך עקב אי-עריכת רישום מתאים, לא נרשם הדין החל {ד"ר יחיאל בהט חברות - החוק החדש והדין (תשע"ה-2015)}.

עניינו של סעיף 176 לחוק החברות ביחסים בין החברה ובין בעלי מניותיה ולא ביחסים בין בעלי המניות בינם ובין עצמם {ה"פ (ת"א) 650/06 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רון ענבר ברים ואח', תק-מח 2006(4), 8232 (2006)}.

"מעמד" של "ערב יחיד" פוטר את החותם על ערבות בלתי-מוגבלת בסכום מחיובו על פיה, מכוח הוראת סעיף 21(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות").

משאין הנתבע בעל עניין בחברה, רואים אותו כערב יחיד וככזה אין לחייבו על-פי כתב הערבות הבלתי-מוגבלת בסכום עליו חתם.

לא ניתן "לנשל" חייב ממעמדו כערב יחיד רק משום שהוא חתם על טופס, כזה או אחר, בו הוא מצהיר כי הוא בעל עניין בתאגיד ואפילו הציג עצמו ככזה בפני הבנק, או נציגיו {ת"א (ת"א) 1536/02 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' יגאל זבולונוב, תק-מח 2006(2), 313 (2006)}.

בעניין רישום פעולות מסויימות ברשם החברות קבע פסיקת בית-המשפט כי הן פעולות דקלרטיביות ולא קונסטיטוטיביות {ה"פ (יר') 55724-04-13 יצחק איפרגן נ' ז'ררד מאיר ברנס, תק-מח 2014(4), 38836 (2014)}.

עם-זאת, הרישום ברשם החברות הוא בגדר "ראיה קבילה בעלת משקל".
משקלם המצטבר של כל אלה מביא אכן לכלל המסקנה כי המבקש מבית-המשפט ליתן סעד הצהרתי העומד בניגוד לרישום ברשם החברות "מחוייב בנטל הוכחה מוגבר".

העולה מכל האמור לעיל הוא כי על המבקש מוטל נטל הוכחה נכבד ביותר, כאשר עליו לשכנע את בית-המשפט כי הרישום ברשם החברות אינו משקף את המציאות.

סעיף 176 לחוק החברות מגדיר בעל מניה כמי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות או מי שאוחז בשטר מניה, החובה לנהל מרשם בעלי מניות חלה על החברה, העדר מרשם אינו מונע את רישום המבקש להירשם כבעל מניה, אם אין מניעה אחרת לרישומה במרשם בעלי המניה {בש"א (חי') 10229/05 פריצקר יצחק נ' יאיר פיליפ ואח', תק-מח 2005(3), 11716 (2005)}.

2. בעל מניה בחברה ציבורית - סעיף 177 לחוק החברות
סעיף 177 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"177. בעל מניה בחברה ציבורית
בעל מניה בחברה ציבורית הוא כל אחד מאלה:
(1) מי שלזכותו רשומה אצל חבר בורסה מניה ואותה מניה נכללת בין המניות הרשומות במרשם בעלי המניות על-שם חברה לרישומים;
(2) מי שרשום כבעל מניה במרשם בעלי המניות;
(3) מי שאוחז בשטר מניה."

בית-המשפט בחן את מהותו של סעיף 177 ומהו טיב זכותו של הלקוח במניה, כל עוד היא רשומה על-שם החברה לרישומים. היינו, כל עוד שוררת החלופה שבסעיף 177(1) לחוק החברות {רע"א 2549/09 חברת אי.סי.אמ.יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח', תק-על 2010(3), 911 (2010)}.
סעיף 177 לחוק החברות מתייחס ללקוח כאל "בעל המניה", על-פי המצב המשפטי שלאחר חקיקתו של חוק החברות אין ספק שהלקוח הוא בעלים של המניה, היינו, זכותו במניה היא בעלת אופי קנייני, אף בשלב בו היא רשומה במרשם בעלי המניות על-שם החברה לרישומים, ביחס למצב המשפטי שקדם לסעיף 177(1) לחוק החברות סבר בית-המשפט כי הלקוח לא נחשב לבעלים של המניות, אלא למי שאוחז בזכות אובליגטורית לרישום המניה על שמו.

כאמור, אין חולק כי בעידן שלאחר חקיקתו של חוק החברות יש ללקוח זכות קניינית במניה הרשומה לטובתו בספריו של חבר הבורסה, לפי סעיף 177(1) לחוק החברות.

החברה תתייחס לאדם כבעל מניות רק כאשר הוא רשום במרשם בעלי המניות שלה {בין ישירות ובין בתיווך חברה לרישומים}, או כאשר הוא מחזיק בשטר מניה שלה, מקום שאדם רכש מניות הן מכוח הדין והן מכוח הסכם, וטרם נרשמו המניות על שמו, לא יהא זכאי לזכויות כבעל מניות, לרבות סעד בגין קיפוח {תנ"ג (ת"א) 20087-11-11 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע״מ ואח' נ' אסף יעקב זקן חמו, תק-מח 2012(2), 14119 (2012)}.

החברה אינה מכירה לכן את הנהנה - אלא את הנאמן בלבד, שהוא בעל הזכויות כלפיה.

בעלות שביושר מקנה זכויות רק כלפי הנאמן עצמו ובכול מה שנוגע לחברה, הבעלים הוא זר כלפיה.

מבחינתה של החברה, מי שרשום במרשם בעלי המניות כמחזיק בכול מניה הוא הבעלים המוחלט של המניות, והחברה אינה מחוייבת להכיר בכול נאמנות או זכות אחרת שבדין או שביושר של אדם ביחס למניות, היחסים בין בעל המניות הנאמן לבין הנהנה שלו אינם מעניינה של החברה אלא הם בגדר res inter alios עניינם שלהם עצמם.
בעל המניות, כהגדרתו בסעיף 177, הוא הזכאי אם-כן, בהתאם למכלול הוראות חוק החברות, להגיש בקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת. אדם אחר, שאיננו ״בעל מניות״ - איננו זכאי לכך.

חוק החברות בחר להגביל את האפשרות להגיש תביעה נגזרת. חרף התועלת בקיומו של המוסד של תביעה נגזרת, וחרף העובדה כי עילת התביעה בתביעה כזו היא של החברה, ומי שפונה לבית-המשפט איננו אמור ליהנות באופן ישיר מתוצאות התביעה - לא כל מי שמבקש לעשות כן, רשאי לבקש להגיש תביעה נגזרת. אין די גם בכך למבקש יש אינטרס בכך שהחברה תפעיל את כוח התביעה שלה. כך - מי שרכש מניות מכוח הסכם אך המניות לא הועברו לבעלותו, לא יוכל להגיש תביעה נגזרת בשם החברה.

באופן דומה, גם נושה של החברה לא יוכל להגיש תביעה נגזרת מטעמה - הגם שיתכן כי הוא יהיה מעוניין בכך, ואף אם הוא מפנה לעילת תביעה ״טובה״ שיש לחברה, שקבלתה תועיל לחברה ולבעלי מניותיה.

כאמור, רק מי שהוא ״בעל מניות״ או דירקטור - יכולים להיות מוסמכים על- ידי בית-המשפט לקבל את הסמכות החריגה שבהגשת תביעה נגזרת בשם החברה, סמכות המאפשרת להם ליטול את כוח התביעה של החברה מידי בעלי מניות אחרים בחברה {כמו גם עבור נושיה}, אשר אינם נוטלים חלק פעיל בניהול התביעה, ואינם נושאים בעלות הניהול שלה ובסיכון כי היא תידחה.

מבחינה זו, מוסד התביעה הנגזרת הוא מוסד חשוב, שעשוי להגביר את האכיפה על נושאי משרה בחברה שמעלו בתפקידם, ולהרתיע נושאי משרה עתידיים מלעשות כן.

מבחינה זו דומה המוסד של תביעה נגזרת למוסד של תביעה ייצוגית, שאף במסגרתו נוטל על עצמו תובע אחד מתוך קבוצה גדולה של תובעים פוטנציאליים, את היוזמה להגיש תביעה בשמו ובשם הקבוצה כולה, תביעה שאם היא מתקבלת עשויה להועיל לכול חברי הקבוצה. גם במקרה של תביעה ייצוגית, עצם קיומו של המוסד, יש בו כדי להגביר את ההרתעה על נתבעים פוטנציאליים מפני הפרת הדין.

אולם - הן ביחס למוסד של תביעה ייצוגית והן ביחס לזה של תביעה נגזרת - על בית-המשפט להביא בחשבון גם את החשש מפני פתיחת פתח רחב מדי להגשת תביעות כאלה, כאשר פתח כזה עלול להוביל גם להגשת תביעות סרק המוגשות מטעמי סחטנות, אשר יכבידו ללא הצדקה הן על הנתבעים הפוטנציאליים והן על המערכת בכללותה.

לא בכל מקרה זכאי בעל המניה להגיש תביעה נגזרת, שאם אין אתה אומר כן, יש לחשוש - כפי שאכן קרה לא אחת - כי בעלי המניות ישתמשו בשערי תביעה פתוחים אלה לסחיטת רווחים אישיים שונים במשא-ומתן ל"פשרה" שבינם לבין הנהלת החברה, על רקע איום בהגשת תביעה נגד המנהלים, על כל הפרסום והפגיעה בשמה ולאמינותה של החברה הכרוכים בכך {ע״א 52/79 שלמה סולמני נ' דוד בראונר, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.07.80)}.

כלומר - לצד התועלת במוסד התביעה הנגזרת, מדובר במוסד הטומן בחובו גם סיכונים. מבחינת המדיניות המשפטית הראויה, יש להביא גם סיכונים אלה בחשבון, תוך הגדרת הזכאים להגיש תביעה נגזרת באופן שיקטין את האפשרות שייעשה במוסד זה גם שימוש לרעה.

מתן אפשרות להגשת תביעה נגזרת על-ידי מי שאינו בעל מניות רשום אלא נהנה בלבד, ודאי כאשר לא קיימת כל אינדיקציה לכך ברישומי החברה - מהווה פתיחת פתח שעלול לאפשר גם שימוש לרעה במוסד של התביעה הנגזרת.

יתכנו מקרים בהם מי שיבקש להגיש את התביעה הנגזרת בשם החברה, עשוי לטעון בדיעבד כי הוא ״נהנה״ שמניותיו מוחזקות בנאמנות על-ידי אחר. מתן אפשרות כזו עשוי לייצר אפשרות ״לסחור״ בזכות להגיש תביעה נגזרת על-ידי יצירת נאמנויות בדיעבד, שקשה מאוד יהיה להתחקות אחרי השאלה האם הן נוצרו רק לצורכי הגשת התביעה הנגזרת אם לאו.

מתן אפשרות כזו יחטא כאמור לכוונה המקורית של המחוקק, לפיה לא כל אחד יכול להגיש תביעה נגזרת, אלא זכות זו שמורה רק למי שהוא בעל מניות או דירקטור בחברה.

סעיף 177 לחוק החברות מתייחס ללקוח כאל "בעל המניה", על-פי המצב המשפטי שלאחר חקיקתו של חוק החברות אין ספק שהלקוח הוא בעלים של המניה. היינו, זכותו במניה היא בעלת אופי קנייני, אף בשלב בו היא רשומה במרשם בעלי המניות על-שם החברה לרישומים.

ביחס למצב המשפטי שקדם לסעיף 177(1) לחוק החברות הלקוח לא נחשב לבעלים של המניות, אלא למי שאוחז בזכות אובליגטורית לרישום המניה על שמו {רע"א 2549/09 חברת אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח', תק-על 2010(3), 911 (2010)}.

אין חולק כי בעידן שלאחר חקיקתו של חוק החברות יש ללקוח זכות קניינית במניה הרשומה לטובתו בספריו של חבר הבורסה, לפי סעיף 177(1) לחוק החברות.

מניה היא בגדר זכות, "מניה" מוגדרת בחוק החברות, כ"אגד של זכויות בחברה הנקבעות בדין ובתקנון".

"שטר מניה" מוגדר בחוק החברות כ"שטר המציין שהמחזיק בו הוא בעל מניה למוכ"ז". "תעודת מניה" מוגדרת כ"תעודה שבה מצויין שמו של הבעלים הרשום במרשמי החברה בציון מספר המניות שבבעלותו".

לפי סעיף 177 לחוק החברות, בעל מניה בחברה ציבורית, הנו, בין היתר, מי שרשום כבעל מניה במרשם בעלי המניות {ת"א (ת"א) 60435/03 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' כדורי את חי נכסים והשקעות בע"מ ואח', תק-של 2008(2), 2824 (2008)}.

בעל מניה בחברה ציבורית, הנו בין היתר מי שרשום כבעל מניה במרשם בעלי המניות.

ב- ע"ש (ת"א) 1214/05 {אס.ג'י. אחזקות טקסטיל בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל - ממונה על מס הבולים, תק-מח 2007(2), 11204 (2007)} קבע בית-המשפט כי חברה, המבקשת להנפיק ניירות ערך שייסחרו בבורסה, חייבת לבחור בנק מרכז. לכל בנק מרכז יש חברה לרישומים, שהיא "חברה שעיסוקה היחיד הוא החזקת ניירות ערך בעד אחרים".

החברה, המנפיקה את ניירות הערך, מוציאה תעודה על כל מניה שהונפקה על- ידה ורושמת את המניות במרשם בעלי המניות על-שם החברה לרישומים.

החברה לרישומים מצידה מפקידה את תעודות המניות בבנק המרכז לזכות מסלקת הבורסה, בעלי הזכויות במניות, שהם לקוחות ישירים או עקיפים של חברי המסלקה, אינם נרשמים כלל.

רכישת המניה מתבצעת ללא העברה משפטית או פיזית של תעודת המניה, המוחזקת, כאמור, על-ידי הבנק המרכז והממשיכה להיות רשומה על-שם החברה לרישומים. כל העסקה במניה מתבצעת באמצעות רישומים בספרים בלבד.

רכישת מניה בחברה ציבורית יכולה איפוא להתבצע באמצעות שינוי הרישום בספרי החברה לרישומים, ללא שינוי במרשם בעלי המניות.

סעיף 177 לחוק מבחין בין שלושה סוגים של בעלי מניות בחברה ציבורית:

הראשון, מי שלזכותו רשומה מניה אצל חבר בורסה ואותה מניה נכללת בין המניות הרשומות במרשם בעלי המניות "על-שם" {בש"א (ת"א) 181178/03 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' כדורי את חי נכסים והשקעות בע"מ ואח', תק-של 2004(2), 16143 (2004)};

השני, מי שרשום כבעל מניה במרשם בעלי המניות;

השלישי, מי שאוחז בשטר מניה.

העברת רישום הבעלות במניות שהינן "מניות על-שם" נעשית על דרך שינוי הרישום בספרי החברה.

יש להבחין בין העברת רישום הבעלות במניה "על-שם" הנעשית על דרך רישום בספרי החברה כאמור לבין העברת הבעלות במניה למוכ"ז בה נעשית ההעברה בדרך של מסירה.

עיקול על מניות איננו מוטל אצל רשם החברות, כיוון שאין הרשם מנהל פנקס בו רשומים בעלי המניות או אנשים שקיבלו הקצאה או העברה של מניות.

3. תעודת מניה - סעיף 178 לחוק החברות
סעיף 178 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"178. תעודת מניה
(א) בעל מניה שרשום במרשם בעלי המניות זכאי לקבל מהחברה תעודה המעידה על בעלותו במניה.
(ב) חברה לרישומים זכאית לקבל מהחברה תעודה המעידה על מספר המניות וסוג המניות הרשומות על שמה במרשם בעלי המניות."

4. שטר מניה - סעיף 179 לחוק החברות
סעיף 179 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"179. שטר מניה
חברה רשאית, אם נקבעה לכך הוראה בתקנונה, להוציא למניה ששולמה במלואה שטר מניה, ויחולו הוראות סעיף 135."

5. נוסח תעודת מניה ושטר מניה - סעיף 180 לחוק החברות
סעיף 180 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"180. נוסח תעודת מניה ושטר מניה
השר רשאי לקבוע הוראות בדבר הנוסח של תעודת מניה או של שטר מניה, צורתם, אופן עריכתם והדפוס שלהם."

6. חילוט - סעיף 181 לחוק החברות
סעיף 181 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"181. חילוט
(א) חברה רשאית לקבוע בתקנונה או בהסכם הקצאה, הוראה ולפיה רשאי הדירקטוריון לחלט מניה שהקצתה החברה ולמכור אותה, אם התמורה שהתחייב לה בעל המניה (להלן: "החייב"), כולה או מקצתה, לא ניתנה במועד ובתנאים שנקבעו בהסכם או בתקנון.
(ב) מניות שחולטו וטרם נמכרו יהיו מניות רדומות, כמשמעותן בסעיף 308.
(ג) החייב ימשיך לחוב לחברה, אלא-אם-כן נמכרו המניות שחולטו והחברה קיבלה את מלוא התמורה שלה התחייב, בתוספת ההוצאות שנלוו למכירה.
(ד) עלתה התמורה שנתקבלה בשל מכירת המניות שחולטו על התמורה שלה התחייב החייב, יהיה זכאי החייב להשבת התמורה החלקית שנתן בעבורן, אם היתה כזו, כפוף להוראות התקנון או הסכם ההקצאה, ובלבד שהתמורה שתיוותר בידי החברה לא תפחת ממלוא התמורה שלה התחייב החייב, בתוספת ההוצאות שנלוו למכירה.
(ה) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מכל סעד אחר של החברה כלפי החייב."

ב- ת"א (חי') 16947-10-10 {אחמד ניגם נ' מאפיית אלנח'יל בע"מ, תק-מח 2014(3), 13088 (2014)} קבע בית-המשפט כי נראה שהצדק הוא עם התובע הטוען שבאין הוראה בעניין זה בתקנון, לא ניתן היה לחלט את מניותיו בחברה, וההחלטה לעשות כן, בין אם התקבלה על-ידי הדירקטוריון ובין אם התקבלה על-ידי האסיפה הכללית, היא החלטה חסרת תוקף.

7. המועד הקובע לבעלות במניה - סעיף 182 לחוק החברות
סעיף 182 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"182. המועד הקובע לבעלות במניה
(א) בעלי המניות הזכאים לדיבידנד, כאמור בסעיף 306, הם בעלי המניות במועד ההחלטה על הדיבידנד או במועד מאוחר יותר אם נקבע מועד אחר באותה החלטה.
(ב) בעלי המניות בחברה ציבורית הזכאים להשתתף ולהצביע באסיפה הכללית הם בעלי המניות במועד שייקבע בהחלטה לזמן אסיפה כללית, ובלבד שמועד זה לא יעלה על עשרים ואחד ימים לפני מועד הכינוס של האסיפה הכללית, ולא יפחת מארבעה ימים לפני מועד הכינוס.
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות אחרות לעניין המועדים האמורים בסעיף-קטן (ב), אם נדרש הדבר לצורך הצבעה באמצעות כתבי הצבעה, כאמור בסעיף 87."

סעיף 182(ב) לחוק החברות קובע כי בעלי מניות בחברה ציבורית הזכאים להשתתף ולהצביע באסיפה הכללית הם בעלי המניות במועד שיקבע בהחלטה לזמן אסיפה כללית, ובלבד שמועד זה לא יעלה על עשרים ואחד ימים לפני מועד האסיפה ולא יפחת מארבעה ימים לפני מועד הכינוס {ע"א 10800/06 אמנון סלמן נ' פקיד שומה טבריה, תק-על 2011(3), 734 (2011)}.

מקום שתקנון של חברה ציבורית מתנה את הזכות להשתתף באסיפה כללית בהפקדת מסמכים 48 שעות או מועד אחר לפני ההצבעה, מן הראוי כי הדבר יצויין במפורש בהודעה על כינוס האסיפה.

הצפיה שבעל מניות בחברה ציבורית לא יסתפק בהודעה על קיום האסיפה ויטרח לבדוק את מסמכי היסוד של החברה הציבורית, שמא לא די בהיותו בעל מניות במועד הקבוע הנקוב בהודעה, הינה בלתי-סבירה.

הכללת המידע בדבר קיומה של חובה להפקדת מסמכים עד מועד מסויים לפני האסיפה כתנאי להשתתפות באסיפה בהודעה על קיום האסיפה אינה כרוכה בטרחה או בעלות כלשהי מבחינת החברה, והיא מתבקשת בבחינת לפני עיוור לא תיתן מכשול.

קביעה זו מתחייבת מחשיבותה של זכות ההשתתפות של בעל מניות באסיפה כללית בכלל, ומחשיבותה היתרה של זכות זו כשמדובר בזכותו של בעל מניות להשתתף ולהצביע באסיפה מיוחדת שזומנה לאישור עסקה של החברה עם בעלי שליטה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בעל מניה ותעודת מניה