תביעה נגזרת

סעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"1. הגדרות (תיקונים: התשס"ה, התשס"ז (מס' 2), התש"ע (מס' 3), התשע"א (מס' 3), (מס' 4), התשע"ג, התשע"ד (מס' 3))
..."תביעה נגזרת" - תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה;..."

ב- תנ"ג (חי') 57150-10-13 (ער"כ אהבה ר.כ. (2004) בע"מ נ' אבינועם שמעוני, תק-מח 2015(1), 17659 (2015)) קבע בית-המשפט כדלקמן:

"צויין, כי תביעה נגזרת מוגשת במקום החברה ובעבורה (ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד ל(3), 225, 229 (1976)), על-ידי בעל מניות, או על-ידי נושה, בשם החברה, בגין עילת תביעה של החברה כנגד צד שלישי, או כנגד מנהלים בחברה שהפרו חובת אמון או זהירות כלפיה, כאשר החברה נמנעת מלמצות את זכויותיה, או כאשר ההחלטה על הגשת התביעה נתונה בידי המנהלים, וברור כי אלו לא יגישו תביעה בשם החברה כנגד עצמם (ציפורה כהן בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות, 486-483 (1990); ע"א 52/79 סולימני נ' בראונר, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.07.80))."

ב- רע"א 4024/14 (אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן, תק-על 2015(2), 3337 (2015)) קבע בית-המשפט כדלקמן:

"15. לא כל אימת שבית-המשפט נדרש למכשיר התביעה הנגזרת, יש צורך לחזור ולהידרש מבראשית לתכלית ולשיקולים שבבסיס מכשיר זה ולדרך ניהול ההליך. בעניין אינטרקולוני עמד בית-משפט זה בהרחבה על מוסד התביעה הנגזרת, והקורא מוזמן לעיין שם ולהחכים (וראו גם עניין אנטורג, בפסקאות 17-16). לכן, אומר את הדברים להלן בתמצית שבתמצית.

התביעה הנגזרת באה להתמודד עם בעיית הנציג באמצעות הענקת "זכות עמידה" לבעל מניות (ובמקרים מסויימים אף לנושה של חברה) לתבוע בשם החברה, מקום בו נמנעים האורגנים המוסמכים להפעיל את זכות התביעה של החברה בעצמם. התביעה הנגזרת מאפשרת לבעל מניות להיכנס בנעלי החברה ולנהל תביעה בשם החברה בגין נזק שנגרם לחברה כתוצאה מהפרה של מקבלי ההחלטות את חובותיהם כלפיה (ראו, לדוגמה, עניין אינטרקולוני בפסקה 13 והאסמכתאות שם; עניין אנטורג בפסקה 16 והאסמכתאות שם; חאלד כבוב וענבל מימון-בלאו "שלבים ראשוניים בהגשת תביעה נגזרת" תאגידים ט/4, 3, 6-4 (2012) (להלן: "כבוב ומימון-בלאו")). עם-זאת, מאחר שהתביעה הנגזרת מהווה חריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת והעיקרון בדבר אי-התערבות בעלי המניות בניהול החברה, נקבעה בחוק החברות דרך דיונית מיוחדת להגשתה (ראו והשוו: אוריאל פרוקצ'יה דיני חברות חדשים לישראל, 402-400, 416-415 (1989); כבוב ומימון-בלאו, עמ' 9-6)).

הדרישה לערוך בדיקה טרומית מעמיקה בטרם תאושר התביעה הנגזרת, נועדה לאזן בין הצורך להגן על החברה מפני מנהליה מחד גיסא, לבין הצורך להגן על החברה מפני סחיטה אפשרית של בעל המניות מאידך גיסא (ע"א 52/79 שלמה סולימני נ' דוד בראונר, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.07.80)).

16. סעיף 1 לחוק מגדיר תביעה נגזרת כ"תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה", וסעיף 198(א) לחוק קובע שבית-המשפט יאשר תביעה נגזרת "אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום-לב".

על-מנת שבית-המשפט יאשר את התביעה הנגזרת, על המבקש להראות איפוא כי: (1) קיימת עילת תביעה לחברה (2) התביעה וניהולה הן לטובת החברה (3) התובע אינו פועל בחוסר תום-לב. כמו-כן, בודק בית-המשפט את הסיכוי הלכאורי של התביעה ואם התביעה עשויה לתרום להגדלת ערך החברה (ראו עניין אנטורג, שם; להבחנה בין עילת תביעה לבין סיכויי התביעה בהקשר של תנאים לאישור תובענה ייצוגית, ראו זוהר גושן "מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעות רכש והתובענה הייצוגית", משפטים ל"ב(2), 381, 415-412 (תשס"ב)).

הנטל להראות כי נתקיימו התנאים לאישור התביעה הנגזרת מוטל על מבקש האישור ברמה לכאורית בלבד, נוכח פערי המידע בינו לבין החברה ובהתחשב בקשיי הנגישות שלו למידע הנדרש לביסוס התשתית העובדתית שביסוד בקשתו (עניין אינטרקולוני, פסקה 58; והשוו, לדוגמה, ע"א 324/88 הנס ברבלק נ' דבורה שביט, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.06.91)).

17. ב- ע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים בע"מ פ"ד נ(1), 238, 248 (1996) (להלן: "עניין בכר"), הקיש בית-המשפט מהנטל בתביעה נגזרת לנטל בתביעה לקיפוח המיעוט, תוך שהוא מצטט מדברי המלומדת אירית חביב-סגל כלהלן:

'נראה, שהיום יוכלו בעלי המניות לעבור את מכשולי התביעה הנגזרת ולגבש כתב תביעה המגלה עילה לכאורה, על-ידי שיראו שהפעולה לא היטיבה עם החברה מסיבה זו או אחרת; יצביעו על רסיסי אינפורמציה המספקים לבסס חשד ממשי שלא רציונאל עסקי הוא שהניע את המנהלים לפעול כפי שפעלו, ויטענו כי הפעולה נעשתה תוך הפרת חובת הזהירות (א' חביב-סגל "דיני חברות" ספר השנה של המשפט בישראל, התשנ"א (לשכת עורכי הדין - ועד מחוז תל-אביב, א' רוזן-צבי עורך, תשנ"ב), 2, 12-11).'
(הדגשה הוספה י"ע)

בתי-המשפט המחוזיים הסתייגו מהרף של "רסיסי אינפורמציה" כאמור בעניין בכר, וסברו כי לא סגי בכך כדי להקים את הרף של "לכאורה" כנדרש בסעיף 198 לחוק (כב' השופטת רות רונן ב- תנ"ג (ת"א) 15442-11-09 ברטי סין בטי נ' לב לבייב, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.04.12); כב' השופט עמירם בנימיני ב- ת"א (ת"א) 1267/03 להבה חתמים בע"מ נ' שלמה בורכוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.06.06) (להלן: "עניין בורכוב"). וראו, בדומה, ת"א (יר') 4071/10 זנון קולגר נ' אולג איזיקוביץ', פורסם באתר האינטרנט נבו (01.05.11); ראו והשוו אירית חביב-סגל דיני חברות 691-690 (2007) (להלן: "חביב-סגל")).

18. אף אני סבור כי לא די ברסיסי מידע על-מנת לעמוד ברף של הוכחה לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגזרת.

ודוק: יש להבחין בין עילת תביעה לבין הדרישה לתשתית ראייתית ראשונית להוכחת קיומה של עילת תביעה. "עילת תביעה" בהקשר של ניסוח כתב תביעה, ובמקרה שלפנינו בקשה לאישור תביעה נגזרת, משמעה "מערכת עובדות אשר הוכחתה על-ידי התובע תזכה אותו בסעד" (ראו דודי שוורץ סדר דין אזרחי, 181 ה"ש 69 והאסמכתאות שם (התשס"ז) (להלן: "שוורץ"); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 383 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)).

זאת, להבדיל מעובדות שמטרתן להוכיח את העובדות המקימות את העילה הנטענת. "מערכת העובדות" מהסוג הראשון נבחנת על-פי הדין המהותי, היינו האם המשפט מכיר בעובדות המתוארות בכתב התביעה ככאלו המקימות עילה משפטית ומזכות בסעד. לעומת-זאת, מערכת העובדות מהסוג השני נבחנת על- פי עקרונות הדין הדיוני-ראייתי (ראו משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מהדורה 15, 2008), 373; שוורץ, 182).

בעוד שבתביעה רגילה עובדות מהסוג השני נבחנות לגופן בשלבים מאוחרים יותר של ההליך המשפטי, הרי שבתביעה נגזרת נדרש התובע להראות תשתית ראייתית ראשונית כבר במועד הגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת. בעוד שמחיקה על-הסף בהעדר עילה נחשבת לסעד קיצוני בתביעה רגילה, אין הדבר כך לגבי מחיקת בקשה לאישור תביעה נגזרת. הצד השני של המטבע הוא, שהבדיקה המקדמית לאישור תביעה נגזרת מחמירה ומעמיקה יותר מהבדיקה של מחיקה על-הסף בהעדר עילה בתביעה רגילה (סטיבן גולדשטיין "תביעה נגזרת: דרכי פתיחתה וניהולה" משפטים יד 48, 59, 67-61 (1984) (להלן: "גולדשטיין")).

לכן, ולאור הדרך הדיונית-מהותית השונה בה מתבררת התביעה הנגזרת, אין בדחיית בקשה לאישור תביעה נגזרת כדי לסלק על-הסף תביעה אישית של בעל המניות (ראו והשוו, רע"א 9070/11 אולג אייזיקוביץ' נ' זנון קלוגר, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.01.12); גולדשטיין, שם)).

19. לסיכום, כאשר בית-המשפט נדרש לבקשה לאישור תביעה נגזרת, עליו לבחון האם יש בעובדות שפורטו כדי להקים עילה משפטית לקבלת הסעד של תביעה נגזרת, ולאחר מכן להידרש לבחינת התשתית הראייתית לגופה."
{דיון רחב יותר בסוגיית התביעה הנגזרת ראה להלן בהמשך הספר}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תביעה נגזרת