פעולות שנעשו על-ידי יזם

1. אישור פעולה - סעיף 12 לחוק החברות
סעיף 12 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"12. אישור פעולה
(א) חברה רשאית לאשר פעולה של יזם שנעשתה בשמה או במקומה לפני התאגדותה.
(ב) אישור בדיעבד כמוהו כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר (בסימן זה: "צד שלישי") בתום-לב ובתמורה, לפני האישור."

השקפת חוק החברות, בכל הנוגע לאישור פעולה מוקדמת של יזם בהתקשרותו עם צד שלישי, מאמצת למעשה את הוראת סעיף 6 לחוק השליחות, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק השליחות"). לחברה ניתן שיקול-הדעת האם לראות את עצמה מחוייבת להתקשרות עם צד שלישי שנעשתה עבורה על-ידי היזם, אם לאו. החליטה לאשר את ההתקשרות, ייחשב אישור בדיעבד כאילו ניתן מלכתחילה.

האישור אינו חייב להיעשות באמצעות החלטה פורמלית, והוא יכול להינתן גם מכללא, על דרך התנהגות ממנה ניתן להסיק את האישור, כגון: קבלת טובת הנאה מן הצד השלישי, שימוש בשירותים או בחוזים שהכין הצד השלישי או תשלום לצד השלישי {ה"פ (יר') 1254/02 בית רחל בע"מ נ' קמ"ט רישום מקרקעין איו"ש ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (16.06.03); ת"א (ת"א) 2713-06 יחיאל, דרנס, קורן ושות' - עורכי דין נ' מגדלי בארי - שלמה המלך בע"מ, תק-מח 2011(2), 29310 (2011)}.
ב- ע"א (ת"א) 2216/09 {חגית זינגר יאיר ואח' נ' סטולר דב ואח', תק-מח 2011(2), 4760 (2011)} קבע בית-המשפט:

"20. סעיף 12(א) לחוק החברות קובע כי "חברה רשאית לאשר פעולה של יזם שנעשתה בשמה או במקומה לפני התאגדותה". כך גם סעיף 6(ג) לחוק השליחות קובע כי "תאגיד יכול לאשר פעולה שנעשתה למענו לפני היווסדו...". דהיינו, מאחר ובמקרה זה מדובר בהתחייבות (תשלום דמי התיווך) שנעשתה עובר להקמת החברות המערערות, הרי שכדי שההתחייבות תחייב את החברות היה על החברות לאשר הפעולה בדיעבד.

ומן הכלל אל הפרט; בענייננו לא הוצגה כל ראיה המעידה על אשרור בדיעבד של ההתחייבות על-ידי מי מהחברות המערערות, ולא הוצגה כל החלטה של החברות או פרוטוקולים מתאימים. לכן אין כל אפשרות לחייבן בגין התחייבות שלקחו על עצמם השותפים (סטריקובסקי, יצחק לזר ומאור זינגר) עובר להקמת החברות המערערות, שהן אישיות משפטית נפרדת מהשותפות ומהשותפים.

אומנם, תוצאה זו מעוררת לכאורה אי נוחות מסויימת, שכן בסופו של יום החברות הן אלה שרכשו את הנכס ונהנו מפירותיו, וזאת הודות לפעולת התיווך היעילה של המתווכים שהביאה לרכישת הנכס; ואולם, כאמור, לא די בכך. החברות לא היו קיימות במועד ההתחייבות, לא התחייבו כלפי המתווכים ולא חתמו על הסכם התיווך, ואף לא אשררו בדיעבד, בהתאם להוראות סעיף 12(א) לחוק החברות, את ההתחייבות שנתנו השותפים למתווכים - פעולה המתחייבת לשם הטלת אחריות על החברות. משלא נעשה אשרור בדיעבד, לא ניתן לחייב את החברות בגין התחייבות אישית של השותפים, במיוחד כאשר במועד ההתחייבות החברות טרם הוקמו.

21. לאור האמור דין ערעורן של החברות להתקבל."
2. מעמדו של צד שלישי ליזמות - סעיפים 14-13 לחוק החברות
סעיפים 14-13 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"13. מעמדו של צד שלישי ליזמות
(א) ידע צד שלישי בעת פעולה כאמור בסעיף 12 על קיומה של היזמות, הברירה בידיו לראות את היזם כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מהיזם את נזקו, אם נתקיים אחד מאלה:
(1) החברה לא אישרה את הפעולה בתוך שנה מיום עשייתה;
(2) עולה מן הנסיבות שהחברה אינה עתידה להתאגד, ובלבד שהצד השלישי הודיע על-כך ליזם שלושים ימים מראש;
(3) החברה לא אישרה את הפעולה בתוך שלושים ימים מיום שדרש זאת ממנה הצד השלישי.
(ב) אישרה החברה את הפעולה - אין היזם חייב או זכאי עוד בשלה.
(ג) היזם והצד השלישי רשאים להתנות על הוראות סעיף זה.

14. אי-ידיעה על היזמות
לא ידע הצד השלישי בעת הפעולה על קיומה של היזמות, יחולו הוראות אלה:
(1) פעולת היזם תחייב או תזכה את היזם לפי העניין;
(2) משנתאגדה החברה רשאית היא לאשר את הפעולה, ובלבד שהאישור אינו נוגד את הפעולה לפי מהותה, תנאיה או נסיבות העניין; אישרה החברה את הפעולה - תחייב פעולת היזם את החברה וגם את היזם, ביחד ולחוד, ותזכה רק את החברה."

ב- ע"א (ת"א) 1709-09 {טיב שתיל בע"מ, נ' יצחק חדד, תק-מח 2010(2), 24513 (2010)} קבע בית-המשפט:

"פעולותיו של יזם (ראה הגדרת "יזם" בסעיף 1 בחוק) מוסדרות בחלק שני, פרק ראשון, סימן ה', סעיפים 12 עד 14 בחוק החברות. המשיב לא טען ולא הוכיח כי המערערת ידעה בעת ההזמנה "על קיומה של היזמות" (סעיף 12). כל שאמר בנידון הוא ש"אני רצתי בשם החברה" (עמ' 13 לפרוטוקול). לא נטען ולא הוכח שהמערערת היתה שותפה ל"ריצתו" הסובייקטיבית הזו. הוא גם לא טען ולא הוכיח כי החברה, לאחר שקמה ונוסדה, אישרה את הפעולה במועד ובתנאים הנקובים בסעיפים הנזכרים. אם המערערת לא ידעה על היזמות, רשאית המערערת, בכל מקרה, לראות במשיב-היזם את בעל דברה (סעיף 14). בית-משפט קמא לא התייחס להוראות הסעיפים הנזכרים, ולפיכך טעה בקביעותיו ומסקנותיו ברישא של סעיף 3 בפסק-הדין.

ג. הזמנה 343 מיום 25.11.98, חשבונית מס' 17 מיום 31.01.99, וכל תעודות המשלוח מ- 11.01.99, 12.01.99, 17.01.99, 20.01.99, 24.01.99, 25.01.99 ו- 28.01.99 - הוצאו על שמו של המשיב, ולא של החברה. עובדה זו מחזקת את האמור לעיל ואף תומכת בגרסתו של מנהל המערערת, כי "ההזמנה במקור בוצעה בשם חדד יצחק כאדם פרטי ... ולא על-שם חברה" (עמ' 5 לפרוטוקול), וכי לאחר הוצאת החשבונית, ביקש המשיב, מסיבותיו שלו, להחליף את החשבונית לשם החברה (תצהיר עדות ראשית).

ד. הבקשה להגשת הזמנה 343 הוגשה יומיים בלבד לאחר ישיבת ההוכחות וזמן רב לפני המועד שנקבע להגשת הסיכומים. קבלתה, אפילו אם שני העדים היחידים - מנהל התובעת והמשיב - היו עולים שנית על דוכן העדים הצריכה, להערכתי, ישיבה קצרה בלבד, תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיב (ואף בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל בזבוז הזמן השיפוטי שהוא משאב ציבורי).

אבל, לאור החשיבות הרבה של המסמך למערערת, בהתחשב בקו ההגנה של המשיב, שיקול הצדק הצדיק את ההיענות לבקשה:

'הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך, גם כאשר קורית תקלה או כי בעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט, הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול מהותי וממשי, ולא רק אי-נוחות נוהלית לבעל דין אחר ... אי-נוחות מסוג זה ניתנת, בדרך-כלל, לתיקון בצורה נאותה, בלי לקפח את עניינו של אף אחד מבעלי הדין ... על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות ... להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק.'
(ע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.07.66)) (להלן: "פסק-דין ששון")

אמנם התרחקנו מעט מהגישה שהובעה בפסק-הדין הנ"ל לטובת גישה מאוזנת יותר הנותנת משקל רב יותר ליעילות הדיון, שהוא אינטרס ציבורי משמעותי, ולחסכון במשאב הציבורי של "זמן בית-המשפט", אך גם כיום המטרה של עשיית משפט צדק ובירור האמת מאפשר קבלת ראיה באיחור:

'ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. ראו ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.05.65); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.07.92); א' הרנון דיני ראיות, כרך א, 132.

עם-זאת, עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת, אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל דין, ובנסיבות מסויימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.05.01) בית-המשפט ציטט בהסכמה את פסק-דין ששון, המוזכר לעיל) (וראה גם עורך-הדין משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה ומעשה, ב' (מהדורה 15 (2007), 1566).

22. התלבטתי אם להחזיר את הדיון לבית-משפט קמא, אולם הגעתי למסקנה כי הדבר מיותר, לאור קו ההגנה של המשיב. המשיב גם לא כפר בחיוב, בחוב ובסכום הנתבע, אלא טען כי האחריות היא של החברה ולא שלו.

23. אשר-על-כן ובסיכומו-של-דבר, אני מקבל את הערעור, מבטל את פסק-דינו של בית-משפט קמא ומחייב את המשיב לשלם למערערת את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה עד יום התשלום בפועל."

ב- ת"א (נ') 20077-03-11 {אקולור בע"מ נ' יעקב שמר, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.08.13) קבע בית-המשפט:

"42. בהתאם לסעיף 12 לחוק החברות, החברה רשאית לאשר פעולה של יזם שנעשתה בשמה או במקומה לפני התאגדותה. סעיף 13 לחוק החברות קובע כי במידה והחברה לא התאגדה או שהפעולה לא אושרה על-ידי החברה, רשאי הצד השלישי לבחון בין שתי דרכים: לראות ביזם כצד להתקשרות ובעל דברו, או לבטל את הפעולה ולתבוע מהיזם את הנזק שנגרם לו.

43. כפי שעולה מעדות הנתבע, חברת Sicox התאגדה ביום 18.06.07. עם היווסדה ניתן לחברה הכוח לאשר את ההתקשרות שנעשתה למענה על-ידי הנתבע, אך היא אינה מחוייבת לאשר את הפעולה וזו כשלעצמה אינה מחייבת אותה.

הנתבע לא הציג כל אסמכתא המעידה על אישור החברה בדיעבד את ההתקשרות עם התובעת, ועל- כן יש לבדוק האם התקשרות זו אושרה בדרך של התנהגות.

אישור החברה בדרך של התנהגות
44. לטענת הנתבע, עצם העברת התשלומים לתובעת, כפי שסוכם בין התובעת לנתבע, מהווה אישור בדרך של התנהגות מצד החברה של פעולת הנתבע כיזם.

45. פרופ' גבריאלה שלו מציינת בספרה כי קיבול של הסכם יכולה להיעשות גם במעשה לביצוע ההסכם או בהתנהגות אחרת כאשר מדרכים אלו משתמעת ההצעה (דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (התשס"ה-2005), 218-217).

46. בענייננו הנתבע לא הציג ולו מסמך אחד שיש בו כדי לאמת את גרסתו כי הכספים שהועברו לצורך רכישת המוצרים מהתובעת היו כספים ששולמו למען פעילותה של החברה.

כמפורט בגרסת הנתבע, לצורך פירעון התשלום עבור המוצרים העבירה החברה לחשבון הבנק של הנתבע סכום של 70,000 דולר והנתבע העביר את הכספים לתובעת. הנתבע הבהיר בתצהירו כי החברה העבירה את הכספים לחשבונו הפרטי עוד בטרם ביצוע ההזמנה מהתובעת, ועל-כן לאחר ביצוע ההזמנה הוא העביר את הכספים שהיו בחשבונו לצורך תשלום התמורה אל התובעת. כמו-כן ציין הנתבע כי בעת ביצוע ההזמנה לא היה לחברה חשבון בנק, ולכן השותפים העבירו את הכסף מחשבונם הפרטי אל חשבונו (עמ' 32 לפרוטוקול). גרסה זו של הנתבע לא גובתה באסמכתא כלשהי, בין אם בתיעוד בנקאי של העברות הכספים, בין אם בתצהיר של השותפים לאימות הטענה כי הועברו לחשבונו הפרטי של הנתבע כספים מטעם חברת Sicox, ובין אם ברשומות של הנהלת חשבונות של החברה.

כך גם לא מצאתי כל ביסוס ראייתי לטענת הנתבע, לפיה חברת Sicox שילמה בהעברה בנקאית, את ההובלה הימית בסך של 5,348 דולר וכל יתר ההוצאות הכרוכות במשלוח המכולה המסתכמות בסכום של 37,592 דולר (מכס בסך 27,145 דולר, ביטוח מכולה בסך 490 דולר, עמילות המכס בסך 1,760 דולר, אחסנת המכולה בסך 2,049 דולר, והובלה מנמל גואיקיל לקיטו בסך 700 דולר).

47. הנתבע לא הוכיח זיקה בין העברת הכספים שנועדה לצורך ביצוע ההתחייבות שנטל על עצמו בשם חברת Sicox לבין החברה עצמה או אף בעלי מניותיה. וברי כי אין די בטענת הנתבע כי הינו בעל 33 אחוז ממניותיה של החברה על-מנת לעמוד ברף הראייתי שנדרש לצורך קיבול בהתנהגות, מבלי שטענה זו מצאה גיבוי במסמך כלשהו, או בפעולה כלשהי שנעשתה על-ידי החברה.

לפיכך ובהעדר אסמכתא כי החברה אישרה את פעולת הנתבע כיזם בתוך שנה מיום עשייתה הרי שהתובעת רשאית לראות את הנתבע כבעל דברה, ולדרוש ממנו את תשלום היתרה."

ב- בש"א (ראשל"צ) 177/08 {לילה הפקות ואירועים בע"מ ואח' נ' דניאל יצחקי ואח', תק-של 2008(1), 30386 (2008)} קבע בית-המשפט:

"10. סעיף 1 לחוק החברות מגדיר "יזם" כ"מי שעושה פעולה, בשמה או במקומה של חברה שטרם התאגדה".

מכאן שכדי לבסס הטענה שהעלו המבקשים, היה עליהם לצרף תדפיס רשם החברות המלמד על מועד התאגדותה של המבקשת 1. זאת לא נעשה.

יתר-על-כן, הבקשה לסילוק על-הסף לא נתמכה בתצהיר כנדרש, על-אף שנטענו בה טענות עובדתיות. הגשת תצהיר יחד עם התשובה לתגובה אין בה כדי לרפא הפגם.

11. בסעיף 12(א) לחוק החברות נקבע:

'12. אישור הפעולה
(א) חברה רשאית לאשר פעולה של יזם שנעשתה בשמה או במקומה לפני התאגדותה.'

בסעיף 13(ב) לחוק החברות נקבע:

'13. מעמדו של צד שלישי ליזמות
(ב) אישרה החברה את הפעולה - אין היזם חייב או זכאי עוד בשלה.'

פעולה תחשב כפעולה אשר נעשתה למען התאגיד אם התקיימו שני תנאים: האחד, שחזות הפעולה מבחינת הצד השלישי מעידה כי היא נעשתה עבור התאגיד בשמו או במקומו, והשני, בשעת ביצוע הפעולה עומד לנגד עינו של היזם תאגיד מסויים שעבורו נעשית הפעולה (ע"א 865/80 מנהל מס שבח מקרקעין, אזור מרכז נ' לנדשפט, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.07.83); ה"פ (יר') 1254/02 בית רחל בע"מ נ' קמ"ט רישום מקרקעין איו"ש (16.06.03); ת"א (ת"א) 40674/04 גולן משה ואח' נ' וש טלקנל בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (06.01.08)).

בענייננו, אין מקום לסלק התובענה כנגד המבקשים 6-2 על-הסף שכן טענתם כי חתמו על ההסכם כיזמים של המבקשת 1 ראויה לבירור עובדתי מעמיק יותר, במסגרתו אף לשמוע את גרסת המשיבה ולו לפחות בכל הנוגע לקיומו של התנאי הראשון כמפורט לעיל.

יתר-על-כן, לא ניתן להתעלם מהקביעה בחוזה תחת שם כל המבקשים "ביחד וכל אחד לחוד". קביעה זו מחזקת עמדת המשיבים לפיה מבקשים 6-2 הם צדדים לחוזה בדיוק כמו המבקשת 1. יצויין כי כל אחד מהמבקשים חתום על החוזה.

מעבר לכך, בעמוד האחרון של ההסכם, עמ' 9, תחת חתימות המבקשים 6-2 בשם השוכר, מופיעה שורה: "הנני ערב לכל התחייבויות השוכר על-פי הסכם זה". תחת שורה זו מופיעים שמותיהם של המבקשים 6-2 וליד כל שם מופיעה חתימתו של כל אחד מהמבקשים 6-2.

דהיינו, אף אם יש ממש בטענה כי חתימת המבקשים 6-2 על ההסכם בשם השוכר באה כיזמים של המבקשת 1, הרי שחתימתם בתחתית ההסכם כערבים לכל התחייבויות השוכר, מקימה למשיבה עילת תביעה עצמאית כנגד המבקשים 6-2.

אשר-על-כן, לא די בכך שדין הבקשה לסילוק על-הסף להידחות, אלא שגם אין כל מקום ליתן למבקשים 6-2 רשות להתגונן בטענה זו."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פעולות שנעשו על-ידי יזם