botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק החברות

הפרקים שבספר:

האישיות המשפטית הנפרדת ועיקרון הרמת המסך - סעיף 4 לחוק החברות

סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"4. האישיות המשפטית של החברה
חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד."

במטרה לאפשר ולעודד מסחר עסקי, נקבע כי נקודת המוצא בדיני חברות הינה כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי, העצמאי והנפרד של חברה {ת"א (יר') 3190/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' שמעון רפאלי ואח', תק-מח 2008(3), 3112 (2008)}.

לאור כלל זה, חברה היא אישיות משפטית נפרדת, אשר נבדלת מבעלי המניות בה. ברגיל, אין בעלי המניות חייבים בחובות החברה, ואין החברה חבה בחובותיהם של בעלי מניותיה.

יחד-עם-זאת, קיימות נסיבות המצדיקות סטיה מכלל זה, בדרך של הרמת מסך ההתאגדות, וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה ולעיתים, אף להיפך.

דוקטרינת הרמת המסך מבוססת על הרעיון, שקיומה של חברה, כאישיות משפטית נפרדת מבעליה, נועדה לאפשר לה ניהול עסקים, כדין ובתום-לב, אך לא כדי להוות כסות מפני מעשה תרמית או התנהגות בלתי-נאותה, כלפי המתקשרים עימה או נושיה.

ככלל, חברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ואין לשייך חוב השייך לחברה לבעליה מניותיה. כך למשל, ב- ת"א (ת"א) 31129-01-13 {אסי ג'י ג'י טגן 2012 - שותפות מוגבלת נ' דניאל דרעי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.06.13)} קבע בית-המשפט, בהסתמכו על סעיף 4 לחוק החברות, כי במקרה דנן המשיב הינו אישיות משפטית נפרדת מהמשיבה ועל-כן יש לבחון בנפרד לגבי כל אחד מהם אם יש מקום לחיוב בערובה להבטחת הוצאות המבקשים וזאת על-פי הכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה.

בהתאם להוראת סעיף 4 לחוק החברות, כל חברה היא אישיות משפטית נפרדת, הכשרה לכל זכות, חובה , ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד. לעניין זה, בית-המשפט ב- ת"א (יר') 16392-07-12 {ליבו נכסים והשקעות בע"מ נ' עפרה בן סימון, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.13)}, קבע כי הואיל ובמקרה דנן עסקינן בשני תאגידים שונים, בעלי מספרים שונים אצל רשם החברות, לא מובנת טענת התובעת כי מדובר בחברה אחת זהה, גם אם מדובר באותה בעלות.

אם-כן, מהות "הרמת המסך" היא בביטול החייץ של האישיות המשפטית הנפרדת. המקור המשפטי לביצוע פעולה זו הוא בסעיף 6 לחוק החברות.

הרמת המסך אינה נעשית כדרך שבשיגרה, בהתחשב בעיקרון הפרדת האישיות המשפטית המושרש בשיטתנו, אלא במקרים קיצוניים בהם נעשה שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

כך למשל, במקרה שבו מנוצל עיקרון האישיות המשפטית של חברה, למטרת תרמית מסוג כלשהו, יתעלם בית-המשפט ממסך ההתאגדות, אם וכאשר תביא התעלמותו לביטול תוצאות התרמית.

ברי, כי יש למנוע ניצול לרעה של עיקרון היישות המשפטית, בייחוד כשמדובר ביישויות משפטיות נפרדות מבחינה פורמאלית. ברם, אין להן קיום נפרד הלכה למעשה, ומטרתן העיקרית אינה אלא להקשות על הנושים בגביית התשלומים שלא כדין.

דוקטורינת ההתאגדות הנפרדת נועדה להקל את גמישות החיים הכלכליים, אך לא לשמש ככסות לחמוק מאחריות {ת"א (יר') 9575/03 חברת חמב"ל בע"מ נ' חברת אלקטרו-מנוע בע"מ - בעיכוב הליכים ואח', תק-של 2008(3), 12638 (2008)}.

נקודת המוצא בדיוננו היא כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה. ובמילים אחרות, הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו {דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כז 345}.

יחד-עם-זאת, במקביל לעיקרון זה קיימת גם האפשרות להרמת מסך ההתאגדות במקרים המתאימים.

דוקטרינת "האישיות המשפטית הנפרדת" קובעת כי "חברה בערבון מוגבל" הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה וממנהליה, ואין אלה האחרונים נושאים בחיוביה של החברה אלא במקרים חריגים ונדירים ובהתקיים הטעמים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה הכול כפי שקובע סעיף 6 לחוק החברות.

נדרשת הקפדה שהרמת המסך תתבצע רק במקרים חריגים שאם-לא-כן, הסכנה שעיקרון האישיות המשפטית ידחק הצידה. מצב כזה אינו רצוי, גם מאחר שבעלי המניות הסתמכו על הפרדת האישיות המשפטית של החברה, וגם בכלליות - יש צורך להגן על המשק.

בחברה אשר לה אישיות משפטית נפרדת נעוץ יתרון כלכלי בהשקעה ובצמיחה של השוק. זהו המצב הרצוי ואין לאבד אותו.

לכן את הרמת המסך יש לבצע בזהירות יתרה ולשמור את השימוש בהרמת מסך למקרים חריגים בלבד.

אך, יחד-עם-זאת, החשיבות נמוגה שעה שבעלי המניות שבחברה מנצלים את ההפרדה בינם לבין החברה.

ובמילים אחרות. עיקרון יסוד המעוגן בשיטתנו המשפטית הינו כי לתאגיד יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין {עב' (ת"א) 6179/05 ברוך מלכין נ' מ.ת.ק. קבלנים בע"מ ואח', תק-עב 2008(3), 10113 (2008)}.

מידת הזהירות והצמצום בחיובו של בעל מניות או מנהל בחובות החברה, נעוצה ברצון לשמר את היתרונות החברתיים והכלכליים הגלומים בעיקרון הקובע את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

יחד-עם-זאת, עדיפותם של יתרונות אלה נמוגה שעה שמושכי החוטים בחברה מנצלים את ההפרדה בינם לבין החברה, לשם השגת מטרה בלתי-כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת או בציבור.

הרמת מסך תבוצע, בין היתר, על-מנת לייחס זכויות וחובות של החברה לבעל המניה בה, ובית-המשפט ירים את מסך ההתאגדות אם התקיים תנאי שבחיקוק, או שבנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, ו/או כשהשימוש במסך ההתאגדות נועד לסכל דין או לבצע הונאה או קיפוח אדם, ו/או כי ניהול עסקי החברה לא היה בו משום אינטרס לחברה {תא"מ (צפת) 206-10-09 פלאפון תקשורת בע"מ נ' פנצרית התבור בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.10.11)}.

לפיכך, הרמת מסך ההתאגדות תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים. מדובר במקרים בהם החברה מנצלת את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת למטרות תרמית, מצב בו אישיות החברה משמשת כסות לא חוקית לבעליה או כאשר בפועל לא היתה אישיות משפטית נפרדת, שכן בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטיים עם נכסי החברה.

המקרים החריגים בהם רשאי בית-המשפט להיעתר לבקשת בעל דין להרים את מסך ההתאגדות וליתן זכות לנושה של חברה להיפרע מכיס העושר הפרטי של בעל מניות בחברה, קבועים בסעיף 6 לחוק החברות, כפי שתוקן בתיקון מס' 3, התשס"ה-2005.

לאורו של התיקון הנ"ל, אשר החמיר את הקריטריונים להרמת מסך, יש להשתמש בדוקטרינה של הרמת מסך בזהירות רבה תוך כיבוד אלמנט ההסתמכות של בעלי המניות והנושים האחרים כאשר לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק להרמת המסך.

עיקרון הרמת המסך, מאפשר לבית-המשפט להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של בעל מניות החברה, וליצור יריבות ישירה בין בעל המניות לנושי החברה. עם-זאת, הרמת מסך תעשה במקרים ספציפיים, ובהתאם לעקרונות הרלוונטיים למועד התגבשות העילה {ת"א (ת"א-יפו) 56450/05 טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק בע"מ נ' גבריס סוכנויות שיווק ומסחר בע"מ ואח', תק-של 2008(1), 8395 (2008)}.

הרמת מסך הינה צעד קיצוני שבית-המשפט יעדיף בדרך-כלל להימנע ממנו לשם שמירה על עיקרון הפרדת האישיות המשפטית, ואם נתבססה עילה לכך, יעדיף להסתפק בצעד מתון יותר של חיובו האישי של המנהל בהתחייבויות החברה {ת"א (ראשל"צ) 3863/04IMPRONTA ITALGRANITI INDUSTRIE CERAMICHE S.P.A ואח' נ' א.ג.א לבניין בע"מ ואח', תק-של 2008(3), 20547 (2008); תא"מ (יר') 34773-04-10 חב' אלמימי לחומרי בניין בע"מ נ' דפנה טיבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013); ת"א (חי') 48881-10-10 רגב חברה חקלאית בע"מ נ' אילן עזר, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.08.12)}.

עוד נקבע, כי מבחני הרמת המסך הם מבחנים גמישים; הגישה להרמת מסך חייבת להיות זהירה ללא הכללות דוקטרינליות וכן עליה להיעשות במקרים קיצוניים בלבד ולאחר בחינת הנסיבות הספציפיות של כל מקרה {א' חביב-סגל דיני חברות, כרך א'; ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, תק-על 2005(4), 270 (2005)}.

אין רשימה ממצה של עילות להרמת מסך ההתאגדות ולייחוס חובות החברה לבעלי המניות, שכן המסר המרכזי, הינו רצונה של המערכת השיפוטית לשמר בידיה מכניזם גמיש דיו, על-מנת לאפשר לה להתעלם מן האישיות המשפטית, באותם מקרים קיצוניים, שבהם נראה כי החלתו של עיקרון האישיות הנפרדת תוליך לתוצאות מוזרות לא צודקות. המבחן הקובע, אשר על פיו יחייב בית-המשפט את בעלי המניות של חברה ואת מנהליה, הוא המבחן של שימוש לרעה במסך ההתאגדות, קרי: שיקולים של יושר, למען עשיית הצדק והיושר ושמירה על טובת הציבור {ת"א (יר') 3190/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' שמעון רפאלי ואח', תק-מח 2008(3), 3112 (2008)}.

נדגיש כי עצם העובדה שמדובר בהתקשרות עם חברת יחיד או חברה בה אדם אחד הוא הרוח החיה בה, או חברה בעלת הון דל, אין בה כשלעצמה כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות {ת"א (חי') 17059-02-09 רב בריח (08) תעשיות בע"מ נ' לוקס חדד דלתות ומיגון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.13)}.

ב- ע"א 2223/99 {ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ ואח', תק-על 2003(2), 3246 (2003)} קבע בית-המשפט כי נתגלעה בספרות המשפטית מחלוקת, אם לעולם תידחה זכותם של בעלי השליטה בחברה מפני נשייתם של מי שאינם בעלי מניות, וכן, אם די בהוכחה כי החברה הופעלה במבנה הון של "מימון דק" כדי להורות על הדחיית חובם של בעלי השליטה, או שמא יש להוכיח כי בעלי השליטה ניצלו לרעה את מסך ההתאגדות, באופן העולה כדי תרמית {ראו, מן הצד האחד, דעתו של פרופ' אוריאל פרוקצ'יה (דיני חברות חדשים בישראל - דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה (התשמ"ט), 75), ומן הצד השני, דעתה של פרופ' צפורה כהן (י' כהן דיני חברות, חלק ראשון (התשמ"ח), 242)}.

דא עקא, ניתן להצביע על קבוצת נושים אחת לפחות שפעילותה של החברה במבנה של מימון דק יפגע בה, ושלא נתנה את הסכמתה לקשר חוזי עם החברה ולנשיאה בסיכון הגלום בקשר זה - הלוא היא קבוצת הנושים הלא רצוניים.

בקבוצה זו נכללים, למשל, מי שהחברה חבה כלפיהם בנזיקין. ואמנם, ביחס לנושים אלו, ואף ביחס לנושים רגילים אחרים של החברה, שבמסגרת פעילותם אין ברשותם המשאבים הנדרשים על-מנת לאמוד את הסיכון הטמון בפעילותה של חברה, הנחזית להיות איתנה אך ממומנת בעיקר על-ידי הלוואות בעלים - נוצר כשל שוק, המצדיק את התערבות המשפט.

ב- ע"א 2728/04 {צינורות המזרח התיכון בע"מ נ' משה יערי ואח', תק-על 2007(1), 306 (2007)} קבע בית-המשפט כי יש שבית-המשפט יורה על הרמת מסך ההתאגדות ועל חיוב אישי של בעל מניה לשאת בחוב של החברה, מקום בו השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה היה כרוך, בין השאר, בחוסר תום-לב {ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, תק-על 2003(2), 3246 (2003); ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה, תק-על 2005(4), 270 (2005); וכן סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999)}.

ב- תא"ק (ת"א) 23625/07 {סקוריטס סוכנות ביטוח בע"מ נ' מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי (1994) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.05.15)} קבע בית-המשפט כי נכתב רבות על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לפיה יריבות בין נושים - לבין חברה אינה מקימה יריבות בין נושים - לבין בעלי מניות החברה מכוח מסך ההתאגדות המפריד בין החברה לבעלי מניותיה.
כחריג לעיקרון זה ועל-מנת שלא לאפשר שימוש לרעה במסך ההתאגדות ניתנה לבתי-המשפט הסמכות להורות במקרים הראויים לכך על הרמת מסך ההתאגדות ולמעשה ליצור יריבות בין נושי החברה לבעלי מניות החברה ובכך להביא לחיוב באופן אישי של בעלי המניות בחובות הקיימים לחברה.



נושה רשאי לדרוש מבעל מניות לערוב באופן אישי לחובות החברה ובכך למעשה מוסר בהסכמת הצדדים מסך ההתאגדות, באופן המקנה לנושה זכות לתבוע את בעל המניות לשלם את חובות החברה. מנהג זה רווח אצל גופים בנקאיים בעת מתן אשראי לחברות, אשר מתנים את מתן האשראי בחתימת בעל המניות בחברה על ערבות אישית לתשלום כל חובות החברה לבנק.


ב- ת"א (חי') 11054-05-09 {"אורנים" המכללה האקדמית לחינוך התנועה הקיבוצית נ' ג. עזיז בולוס (2002) בניין ופיתוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.15)} קבע בית-המשפט כי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הוא מעקרונות היסוד של דיני החברות.

לכלל זה חריג, הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, המאפשר במקרים המפורטים בו להרים את מסך ההתאגדות, ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה. דא עקא כי מדובר בסעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש במקרים חריגים בלבד.

בהתאם להוראות הסעיף, בית-המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות כן", רק "במקרים חריגים" שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

כמו-כן נדרשת מודעותו של בעל המנויות לשימוש כאמור, כשגם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט רשלנות, ייחשב כמודעות.

ב- ת"ק (רח') 5926-09-14 {חנה אריני נ' סמארט! המרכז הארצי להשכלה וקריירה בע"מ (13.05.15)} קבע בית-המשפט כי בהתאם לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, קיימת הפרדה בין החברה לבעלי מניותיה, ולא ניתן לייחס חוב של חברה לבעלי המניות. החריג לכלל הינו דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות. קרי, בהתקיימן של נסיבות מסויימות, יכול בית-המשפט להרים את מסך ההתאגדות של החברה ולייחס לבעלי המניות את חובות החברה.

חברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה הינו הבסיס לדיני החברות במשפט הישראלי.

בצידו של כלל זה קיים החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, המאפשר במקרים מסויימים "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס חוב של חברה לבעלי מניותיה. פעם אחר פעם נקבע בפסיקת בית-המשפט כי הסעד של הרמת מסך הוא סעד קיצוני ומרחיק לכת אשר יש לעשות בו שימוש במקרים חריגים כאשר בית-המשפט מצא כי בנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות זאת" {ת"א (ת"א) 1496-08-10 אקו"ם בע"מ נ' אמ.סי.אי תקליטים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.04.15)}.