botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק החברות

הפרקים שבספר:

חתימה על הסכם עסקי בין חברות

ב- ת"א (ת"א-יפו) 13319/06 {קבוצת וילנאי לשיווק בע"מ נ' פסיגים בע"מ ואח', תק-של 2008(1), 22126 (2008)}, התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בפרסום ובייעוץ שיווקי. הנתבעת 1 {להלן: "הנתבעת"} הינה חברה בע"מ, אשר הנתבע 2 {להלן: "שמואל"} הינו בעל מניות ומנהל בה. שמואל יזם פיתוח מיצי בריאות על בסיס נוסחה ייחודית שרקח וביקש לשווק אותם {להלן: "הפרוייקט"}. על-מנת לקדם את הפרוייקט נזקק שמואל לממן, הוא הנתבע 3 {להלן: "אמיר"}, אשר בעקבות הסכם השקעה מיום 29.03.05, שנחתם בינו לבין שמואל ואמיר, הפך למנכ"ל הנתבעת וכן למי שזכאי להחזיק במניות בה על-פי מידת השקעתו בנתבעת.

ביום 01.05.05 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת. מטרת ההסכם היתה קבלת שירותי יעוץ ושירותי פרסום לפרוייקט {להלן: "ההסכם"}.

על-פי ההסכם, השכר החודשי לתובעת בגין שירותי הייעוץ לשלושת החודשים הראשונים עמד על סך של 3,500$ בתוספת מע"מ ומהחודש הרביעי ואילך סך של 2,500$ בתוספת מע"מ. ההסכם היה לתקופה בת שנה, אולם נקבע כי ניתן להפסיקו בהודעה מוקדמת בת שלושה חודשים.

בחודש יולי 2005 הודיעה הנתבעת על רצונה להפסיק את ההסכם. הנתבעת שילמה רק בגין החודש הראשון, חודש מאי 2005, ולטענת התובעת, הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך הכול 14,500$ בתוספת מע"מ. עוד תבעה התובעת את הנתבעת בגין ביצוע מחקר שהוזמן לטענתה על-ידי הנתבעת ואשר עלה לתובעת סך של 11,254 ש"ח.

בנוסף טענה התובעת כנגד שמואל ואמיר כי יש להרים את מסך ההתאגדות כנגדם מאחר והם עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות וחתמו על ההסכם למרות שידעו שאין לנתבעת את האמצעים לעמוד בהתחייבויותיה. עוד טענה התובעת כי שמואל ואמיר חבים כלפיה בהתחייבויות אישיות. בית-המשפט קבע:

"לטעמי, אמיר בהתנהגותו כלפי התובעת קיפח אותה ולכן צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות כלפיו. לטענתו, כבר במאי 2005 קיבל נתונים מהנהלת חשבונות שהעלו בו חשש להמשך (עמ' 14 לפרוטוקול) ובכל זאת, לא הפנה את שימת-לב התובעת לכך ולא עצר את עבודתה, אלא המשיך וקידם את המחקר גם בחודש יוני 2005. בנסיבות אלה, כאשר במערכת היחסים עם התובעת היה אמיר גם "הרוח החיה" וגם "בעל המאה", שאחראי להזרמת הכספים לנתבעת כך שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים, הרי שהאחריות כלפי צדדים שלישיים צריכה להיות מוטלת עליו ברגע שהחליט לא לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הנתבעת בידיעה ברורה שבכך הוא גורם לקריסת הנתבעת, ומשאיר את התובעת בפני "שוקת שבורה". זהו המקרה של חוסר הגינות הפוגע בעקרונות היושר וחוש הצדק..."