botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק החברות

הפרקים שבספר:

הגבלת עיסוקים - סעיף 7 לחוק החברות

סעיף 7 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"7. הגבלת עיסוקים (תיקונים: התשס"ה, התשס"ח (מס' 3))
(א) הורה בית-משפט כי יש לייחס חובות של חברה לבעל מניה בה, לפי הוראות סעיף 6(א), רשאי הוא להורות, כי במשך תקופה שיקבע ושלא תעלה על חמש שנים (בסעיף זה - תקופת ההגבלה), לא יוכל אותו בעל מניה להיות דירקטור או מנהל כללי של חברה או להיות מעורב, במישרין או בעקיפין, בייסוד חברה או בניהולה (בסעיף זה - צו הגבלה).
(ב) בית-משפט שנתן צו הגבלה ישלח לרשם החברות הודעה על הצו ופרטיו.
(ג) בלי לגרוע מהוראות סעיף 6, המפר צו הגבלה חב בחובות החברה שלגביה הופר הצו ושנוצרו בתקופת ההגבלה."

סעיף 7 לחוק החברות מאפשר לבית-המשפט, במקרים חריגים, לא להסתפק רק בהרמת מסך, אלא לבית-המשפט יש את הסמכות על-פי הסעיף, ליתן הוראה שאותו פלוני שיוחסו לו החובות של החברה, יהיה מנוע לתקופה של עד חמש שנים לשוב ולהקים חברה.

כלומר, מדובר בסנקציות אישיות נגד מי שיוחסו לו חובות החברה.

התיקון לסעיף 7 לחוק החברות מתקן את הסעיף במובנים הבאים: לחייב את בית-המשפט שנתן את צו ההגבלה, לשלוח לרשם החברות הודעה על הצו ועל פרטיו. המובן השני נועד לקבוע למעשה שמי שמפר צו הגבלה יחוב בחובות החברה לגביה הופר הצו ושנוצרו בתקופת ההגבלה. כלומר, מדובר כאן במעין הרמת מסך אוטומטית לגבי אותו פלוני שניתן לגביו צו, הוראות של בית-משפט, והוא הפר את אותן הוראות.

על-פי סעיף 6 לחוק החברות התוצאה של הרמת מסך היא יחוס חובותיה של חברה לבעל מניות בה. מקרים של הקמת חברות סדרתית, הוכרו בפסיקת בתי-המשפט ובספרות המקצועית כמצדיקים הרמת מסך וייחוס חובות החברה לבעל המניות בה שעשה שימוש לרעה בעיקרון מסך ההתאגדות, ואף המחוקק צפה זאת בחוקקו את סעיף 7 לחוק החברות {חביב-סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך א', 259; ת"א (יר') 11029/04 ברזלן בע"מ נ' אמיר השקעות ונכסים עפרה בע"מ, תק-של 2008(3), 16481 (2008)}.

ב- פש"ר (ת"א-יפו) 2624/99 {רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי, תק-מח 2001(2), 22301 (2001)}, קבע בית-המשפט כי "עסקינן בייחוס חובות כספיים של החברה לבעל מניות שלה, אלא שניתן לנסות ולהקיש מהרציונל של אותם סעיפים אליהם מתייחס הסעיף דנן, אף למקרים שאינם קשורים לחובות כספיים - זאת שכן הסנקציה בסעיף 7 דנן אינה סנקציה כספית, והרציונל שלה הינו, ככל הנראה, כי יתכן ואדם אשר התקיימו לגביו יסודות אותם סעיפים אינו רשאי לייסד או לנהל ישות משפטית. לעניין זה, אין נפקא מינה אם מדובר בחברה מסחרית או בעמותה שאינה למטרות רווח, שכן אם מתיר המחוקק התערבות באוטונומיה ובזכות ההתאגדות שבגוף הראשון, שהינו גוף פרטי-כלכלי לחלוטין, הרי מכוח קל וחומר ניתן לעשות זאת בגוף שאינו למטרת רווח, אשר מקבל הקלות מקופת הציבור, ולא פעם כרוכים בו אינטרסים ציבוריים חשובים."