סעדים, עיצום כספי ורישום חברה כחברה מפרה

1. סעדים - סעיפים 353-352א לחוק החברות
סעיפים 353-352א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"352. סעדים
(א) על הפרת זכות המוקנית על-פי חוק זה לבעל מניה כלפי החברה או כלפי בעל מניה אחר, או לחברה כלפי בעל מניה, יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחוייבים.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכויותיו של בעל מניה לפי כל דין.

353. הפרת חובות קיום מרשמים ודיווחים
מבלי לגרוע מהוראות כל דין, הפרת חובות קיום מרשמים בחברה או מתן הודעות או דיווחים לרשם החברות, שחברה חייבת בהם לפי חוק זה, או לפי פקודת החברות, היא הפרת חובה חקוקה כלפי מי שהסתמך על המרשמים בחברה או ברשם החברות.

353א. ערובה להוצאות משפט (תיקונים: התשס"ה, התש"ע (מס' 3))
הוגשה לבית-משפט תביעה על-ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית-המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא-אם-כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ב- ת"א (ת"א) 11781/04 {אליהו ברזילי אחזקות והשקעות בעמ ואח' נ' מיטב יועצי הנפקות בעמ ואח', תק-של 2009(1), 18820 (22.02.2009)} סוקר בית-המשפט את משמעות הסעיף:

"יש לציין כי באותו מאמר פרופסור פרוקצ'יה בוחן את השאלה מי הוא אותו "אדם אחר" המופיע בסעיף 352(ב) לחוק החברות אשר כלפיו חב נושא משרה חובת זהירות או חובת אמונים. בתוך הקהילות אשר פרופסור פרוקצי'ה בוחן את זכאותן האפשרית, לדעתו, להיות כלולות בגדר אותו "אדם אחר", הוא בוחן גם את בעלי המניות של החברה ביחד עם גורמים רבים נוספים. פרופסור פרוקצ'יה אכן מוצא כי הכלל הוא שהנאמנות וחובת הזהירות צריכה אכן להיות מופנית כלפי החברה בכללותה ולא כלפי בעלי המניות וכדבריו מסקנה זו מקובלת עליו בדרך-כלל, אם כי לא תמיד. לפיכך בהמשך בעמודים 314 עד 318 הוא בוחן את הסוגיה הזו ומגיע למסקנה כי חובות אמון וזהירות חייבות להיות מופנות גם כלפי בעלי מניות בשל כך שהם נתונים לסכנותיה של "בעיית הנציג". לפיכך בסיכום מאמרו הוא מוצא כי כעיקרון יש לפרש פירוש מרחיב את הביטוי "אדם אחר" בכל הנוגע לקהילה המכונה על ידו "הקבוצה הפנימית", הכוללת את הנושים, את בעלי המניות, את בעלי מניות הבכורה ואת העובדים (ראו עמוד 350). יש לציין כי מאמר זה ומסקנתו לעניין בעלי המניות אומצו, לפי חיפוש שערכתי, אך ורק בפסק-דין אחד של כב' הנשיא שמגר בהקשר של אגודה שיתופית (ע"א 4114/90 אברהם בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.11.93).

לפיכך נראה שמסקנה זו של המלומד פרוקצ'יה שנכתבה עוד בשנת 1992 לא אומצה על-ידי הפסיקה, אלא באותם מקרים מיוחדים כגון בפסק-דין קוט {ע"א 741/01 קוט נ' עזבון ישעיהו איתן ז"ל, פורסם באתר האינרטנט נבו (19.05.03)}."

ב- ת"א (מרכז) 8715-08-09 {ד"ר אמיר קיטרון ואח' נ' מיכל אבריאל אמזלג ואח', תק-מח 2012(1), 8517 (2012)} קבע בית-המשפט כי סעיף 352(א) בחוק החברות קובע כי "על הפרת זכות המוקנית על-פי חוק זה לבעל מניה כלפי החברה או כלפי בעל מניה אחר, או לחברה כלפי בעל מניה, יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחוייבים", וסעיף 2 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע כי "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה".

על הטוען לביטול בשל הטעיה בגין-אי גילויין של עובדות לספק הסבר סביר ומתקבל על הדעת מדוע לא היה מתקשר לעסקה לו היה ידוע לו הדבר שלא התגלה.

ב- בש"א (נצ') 1230/08 {חיים לוי ואח' נ' רונית זילברמן, תק-מח 2008(2), 14456 (2008)} קבע בית-המשפט כי לפי סעיף 352 לחוק החברות, שעניינו תביעת סעדים על-פי החוק מביא למסקנה שתביעות הנוגעות להפרת זכויותיהם של בעלי מניות, ידונו על-פי דיני החוזים הכלליים. על כן, על תביעה כאמור, יחולו הכללים הרגילים, החלים גבי תביעות אזרחיות. ואכן, לא בכדי הוגשה התביעה דידן כתביעה אזרחית, על-פי הוראת תקנות סדר הדין האזרחי.

באשר לסעיף 353א לחוק התקבלה כעיקרון הגישה, כי סעיף זה קובע חזקה לפיה תחוייב חברה-בתשלום ערובה להבטחת הוצאות נתבע/ת בתביעה שהגישה

מסעיף זה עולה כי קיימות שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן בית-המשפט לא יורה על הפקדת ערובה. החלופה האחת, היא אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. החלופה השניה, היא אם סבור בית-המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

על בית-המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה.

משקבע בית-המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית-המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו, זהו שלב הבדיקה השני.בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:

תחילה, את הזכויות החוקתיות {הנוגדות} של הצדדים ובנוסף, את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה {בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע} מבטא את הכלל והפטור הוא חריג.

זאת ועוד, שאלת סיכויי ההליך, גם היא יכולה להישקל על-ידי בית-המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה.

עם-זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

הראשונה, בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות.

השניה, בדרך-כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד.

על כפות המאזניים ניצבות זו מול זו שתי זכויות. האחת, זכותה החוקתית של התובעת לגישה לערכאות ולהליך הוגן וממולה זכותם הקניינית של הנתבעים להחזר הוצאותיהם, אם יזכו במשפט.
בית-המשפט הדן בבקשה להקפדת ערובה נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של תובע ושל נתבע. מחד עליו לדאוג כי גם תובע עני ובכללם פושט רגל וחברה בקשיים יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם ומאידך על בית-המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע אשר בסופו של הליך יקר ומייגע עלול למצוא עצמו לפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו {ת"א (ת"א) 31264-12-13 אדרי - אל ישראל אנרגיה ירוקה בע"מ נ' רנסו בע"מ, תק-מח 2015(2), 19468 (2015)}.

בהצעת החוק ובהצעת התיקון לחוק הוסבר כי הכוונה היא להחזיר לחוק החברות את הוראת סעיף 232 לפקודת החברות, התשמ"ג-1983, שבוטלה עם חקיקת חוק החברות. הובהר כי לא היתה כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בנוגע לחיוב חברה תובעת במתן ערובה להוצאות נתבע.

הכוונה ביחס ל"כללים מיוחדים" היא לחזקה שלפיה חברה בערבון מוגבל מחוייבת להפקיד לפי בקשה ערובה להוצאות {רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינרטנט נבו (11.02.09)}.

במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית-המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע.

בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו על-פי תקנה 519 {רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.04.01); רע"א 8206/08 אלבשיתי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.05.09); רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.01.10)}.
עם-זאת, היותו של התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד לצוות עליו להפקיד ערובה, ועל בית-המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה על-פי נסיבותיו.

סעיף 353א לחוק זה קובע חזקה לפיה תחוייב חברה-בתשלום ערובה להבטחת הוצאות נתבע/ת בתביעה שהגישה {רע"א 6176/09 התחלת ים אילת נ' הרפסודה הלבנה באילת, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.08.09); רע"א 10905/07 נאות אואזיס נ' זיסר, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.07.08)}.

ב- ת"א (ת"א) 19560-02-14 {גיא גיסין נ' יונה שמש, תק-מח 2015(1), 13803 (2015)} קבע בית-המשפט כי בטרם הוחק חוק החברות ולאחריו התיקון אשר הוסיף את סעיף 353א, היה בתוקף סעיף 232 לפקודת החברות, אשר קבע, כי כאשר תובעת הינה חברה, השיקול ההכרחי והיחיד לחיוב במתן ערובה הינו חוסר יכולתה של החברה לשלם את ההוצאות במקרה שהנתבע יזכה בדין, והתקיימה חזקה לפיה יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא-אם-כן קיימים טעמים לסתור.

סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה לפיה חברה תחוייב בתשלום ערובה להבטחת הוצאות נתבע בתביעה שהגישה, מאחר וסעיף זה 353 הינו חלק מדבר חקיקה ראשית מאוחרת, הוא גובר על הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהינה בגדר חקיקת-משנה מוקדמת ויש לבחון סעיף זה על רקע תכליתו.

2. הטלת עיצום כספי בידי הרשם - סעיף 354 לחוק החברות
סעיף 354 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"354. עיצום כספי (תיקונים: התשס"ד, התשס"ז (מס' 2), התשע"א (מס' 2), (מס' 4))
(א) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה פרטית או חברת חוץ שאינן תאגיד מדווח עשתה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליה עיצום כספי בסך 7,510 שקלים חדשים:
(1) הפרה הוראה של הרשם לפי סעיף 37(ב) או (ג);
(1א) לא שילמה אגרות או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי סעיף 44(6);
(2) הפרה חובה להגיש דיווחים, לפי הוראות סעיף 140;
(3) הפרה חובה להגיש דין-וחשבון שנתי, לפי הוראות סעיפים 141 או 348;
(4) הפרה חובה המוטלת עליה לפי הוראות סעיפים 173(א) או 175;
(5) הפרה חובה המוטלת עליה לפי הוראות סעיף 343.
(ב) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה שהיא תאגיד מדווח לא שילמה אגרות או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי סעיף 44(6) או הפרה חובה המוטלת עליה לפי הוראות סעיף 343, רשאי הוא להטיל עליה עיצום כספי כאמור בסעיף-קטן (א).
(ב1) (1) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה לתועלת הציבור עשתה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליה עיצום כספי כאמור בסעיף-קטן (א):
(א) הפרה חובה להודיע לרשם כי התקבלה החלטה בדבר שינוי תקנונה שמשמעותו היא כי החברה תהיה חברה לתועלת הציבור, לפי סעיף 345ב(ג);
(ב) הפרה חובה לציין בצד שמה את הסיומת "חברה לתועלת הציבור" או "(חל"צ)",לפי הוראות סעיף 345ד(א);
(ג) הפרה חובה להגיש דו"חות ומסמכים בהתאם להוראות לפי סעיפים 345ב, 345ג או 345כד;
(ד) לא שילמה אגרות או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי סעיף 345כז;
(ה) הפרה חובה כאמור בסעיף 2 לחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, התשע"א-2011.
(2) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה לתועלת הציבור עשתה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי כאמור בסעיף-קטן (א):
(א) הפרה חובה להצהיר בפני הרשם בעת הגשת הבקשה לרישומה, כי היא חברה לתועלת הציבור לפי סעיף 345ב(א);
(ב) הפרה חובה להגיש לרשם ההקדשות בקשה לרישומה בפנקס, לפי הוראות סעיף 345ב(ז), ובלבד שלא יוטל עיצום כספי על אותה חברה הן בשל אי מתן הצהרה בעת הרישום והן בשל אי-רישום בפנקס; ואולם ניתן להטיל עיצום כספי לפי סעיף-קטן זה, לגבי אותה חברה, אם חלפו שישה חודשים מיום הטלת העיצום הכספי בשל אי-מתן הצהרה לרשם, והחברה טרם נרשמה בפנקס;
(ג) ציינה בצד שמה את הסיומת האמורה בפסקה (1)(ב) או הציגה את עצמה בדרך אחרת כחברה לתועלת הציבור אף שאינה רשומה בפנקס כמשמעותו בסעיף 345ג, בניגוד להוראות סעיף 345ד(ב);
(ד) לא מינתה ועדת ביקורת בניגוד להוראות לפי סעיף 345ח או שלא מינתה מבקר פנימי בניגוד להוראות לפי סעיף 345ט;
(ה) הפרה חובה להודיע לרשם ההקדשות על אישור עסקה שאינה חריגה כאמור בסעיף 345יב(א)(3).
(3) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה שאינה חברה לתועלת הציבור ציינה בצד שמה את הסיומת האמורה בפסקה (1)(ב) או הציגה עצמה בדרך אחרת כחברה לתועלת הציבור, בניגוד להוראות סעיף 345ד(ב), רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי כאמור בסעיף-קטן (א).
(4) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברת חוץ לתועלת הציבור הפרה את החובה להירשם לפי סעיף 346, רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי כאמור בסעיף-קטן (א), ובלבד שלא יוטל עיצום כספי על אותה חברה הן בשל אי- רישומה כחברת חוץ והן בשל אי רישומה לפי סעיף 345ב(א) או 345ב(ז); ואולם ניתן להטיל עיצום כספי בשל אי-רישום לפי סעיף 345ב(א) או (ז), לגבי אותה חברה, אם חלפו שישה חודשים מיום הטלת העיצום הכספי בשל אי-רישומה כחברת חוץ, והחברה טרם נרשמה כחברת חוץ לתועלת הציבור.
(5) בית-משפט שלום, לבקשת בעל מניה בחברה, תורם לחברה או רשם ההקדשות, שהוגשה לאחר שניתנה התראה על-כך בכתב לנתבע, רשאי לקבוע כי נושא משרה בחברה לתועלת הציבור ישיב לחברה את כספי העיצום הכספי שהוטל עליה לפי סעיף-קטן זה אם מצא כי אותו נושא משרה בחברה ידע או היה עליו לדעת על הפרה כאמור בפסקאות (1)(א) או (ה), (2)(א) או (ב), או (3) אלא-אם-כן הוכיח אחד מאלה:
(א) שהתנגד להפרה ונקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנעה;
(ב) שהסתמך בתום-לב על מידע שמסר לו בעל תפקיד בחברה שהוסמך לכך כי לא הופרו הוראות החוק שבשלן הוטל העיצום הכספי כאמור באותן פסקאות;
(ג) שבשל נסיבות מיוחדות אחרות לא היה עליו לדעת על הפרת הוראות החוק;
(ד) לעניין פסקאות (1)(א), או (2)(א) או (ב) - כי החברה פעלה בהתאם ליתר הוראות החוק לעניין חברה לתועלת הציבור אף אם לא נרשמה.
(ג) היה לרשם יסוד סביר להניח שחברה שהוטל עליה עיצום כספי הפרה אותה הוראה שבשלה הוטל העיצום הכספי, בתוך שנתיים ממועד הטלתו, רשאי הוא להטיל עליה כפל העיצום הכספי האמור בסעיף-קטן (א) או כפל העיצום הכספי האמור בסעיף-קטן (ב1)(2) עד (4); כן רשאי הוא לעשות כך אם החברה הפרה, בתוך התקופה האמורה, שלוש הפרות או יותר, אף אם העיצומים הכספיים הוטלו בשל הפרת הוראות שונות."

כאשר עסקינן ברשם החברות, אין המדובר במי שבא במגע אישי-ישיר עם החברות או נציגיהם קודם לכן ושיקול-הדעת היחיד יכול שיהיה במתן התראה או הזדמנות לתקן את ההפרה קודם הטלת העיצום ותו-לא {ב"ש (ר') 5080/08 עויסאת אמין נ' מדינת ישראל, תק-של 2008(3), 17517 (2008)}.

גוף ציבורי, מחוייב לאמות-מידה של שקיפות, אובייקטיביות וניקיון כפיים הבאים לידי ביטוי, בין היתר, בדרך שבה מתקבלות החלטותיו. לצורך כך, חייבת להתקיים הפרדה ברורה בין הגורמים המבצעים בשטח לבין הגורם המכהן כטריבונל מנהלי המקבל בסופו-של-יום החלטה בעניינו של האזרח, בוודאי כאשר אין מניעה לבצע את אותה הפרדה.

לאמון שנותן הציבור בהחלטות הרשות המינהלית יש חשיבות עצומה. אמון זה מותנה, בין היתר, גם בחזות פני הדברים, דהיינו באופן שבו אדם מן הציבור רואה את דרך התנהלות הרשות.

3. עדכון עיצום כספי בידי הרשם - סעיפים 362-355 לחוק החברות
סעיפים 362-355 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"355. עדכון עיצום כספי
(א) עיצום כספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום הדרישה לתשלומו, ואם הוגש ערעור ובית-המשפט הדן בערעור לא הורה על תשלומו, לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור.
(ב) הרשם רשאי לעדכן את סכום העיצום הכספי באחד בינואר של כל שנה, לפי שיעור השינוי שחל במדד מהמדד האחרון שפורסם לפני העדכון לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תחילתו של חוק זה; כן רשאי הרשם לעגל את סכום העיצום הכספי לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים.
(ג) הרשם יפרסם, בהודעה ברשומות, את סכום העיצום הכספי המעודכן.

356. דרישת עיצום כספי ותשלומו (תיקון התשס"ז (מס' 2))
(א) עיצום כספי יוטל על החברה בדרישה של הרשם שתופנה לחברה (בפרק זה: "דרישה"); בדרישה יציין הרשם את ההפרה כאמור בסעיף 354 ויודיע לחברה כי אם לא תתוקן ההפרה בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד הדרישה, יהיה עליה לשלם את העיצום הכספי במועד שנקבע בדרישה.
(ב) תיקנה החברה את ההפרה במועד שנקבע בדרישה, תודיע על-כך לרשם.
(ב1) היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה שהוטל עליה עיצום כספי, לא תקנה את ההפרה במועד שנקבע בדרישה, רשאי הוא, אם התריע על-כך מראש בדרישה לפי סעיף-קטן (א), להטיל על החברה עיצום כספי נוסף בשיעור החלק השישים של העיצום הכספי, לכל יום שבו נמשכת ההפרה, ובלבד שלא יעלה על סכום של 250,000 שקלים חדשים; הוראת סעיף-קטן זה לא תחול על אי-תשלום אגרות או תשלומים אחרים כמפורט בסעיף 354, בסעיפים-קטנים (א)(1א) או (ב) או (ב1).
(ב2) על-אף הוראות סעיפים-קטנים (א) עד (ב1), בהפרות לפי פסקאות (1)(א), (2), (3) ו- (4) שבסעיף 354(ב1), לא נדרש ליתן לחברה הזדמנות לתקן את ההפרה בטרם יוטל העיצום הכספי, והרשם יהיה רשאי להטיל עיצום כספי כאמור, שיהיה עליה לשלמו, במועד שצויין בדרישה, שלא יפחת משלושים ימים מיום שנשלחה, ובלבד שבדרישה נכללה הודעה לחברה כי היא רשאית לטעון את טענותיה תוך 14 ימים מיום שנשלחה אליה הדרישה וההודעה כאמור.
(ג) הוגש ערעור על החלטת הרשם כאמור בסעיף 359, לא ישולם העיצום הכספי אלא-אם-כן הורה בית-המשפט אחרת.
357. הפרשי הצמדה וריבית
לא שולם העיצום הכספי במועד, יתווספו עליו, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפרשי הצמדה וריבית"), עד תשלומו.

358. גביה
על גביית עיצום כספי תחול פקודת המיסים (גביה).

359. ערעור (תיקון התש"ע (מס' 3))
(א) על החלטת הרשם לפי סעיף 354 הנוגעת לחברה לתועלת הציבור ניתן לערער לבית-משפט השלום, בתוך שלושים ימים מיום קבלת הדרישה.
(ב) שולם העיצום הכספי והתקבל הערעור, יוחזר העיצום הכספי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
(ג) על החלטת בית-המשפט בערעור ניתן לערער ברשות.

360. גביה מדירקטור
(א) לא שולם במועד עיצום כספי שהוטל לפי סעיף 354, רשאי הרשם לדרוש, בכפוף להוראת סעיף-קטן (ה), את תשלומו מכל מי שרשום במרשמי הרשם כדירקטור באותה חברה או שהיה רשום כאמור בזמן ההפרה.
(ב) על דרישה לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 355 עד 359.
(ג) שילם מי מהמנויים בסעיף-קטן (א) את העיצום כספי, לא תידרש החברה לשלמו, והמשלם זכאי להשבה מן החברה.
(ד) בית-משפט לא יחייב מי שנדרש לשלם עיצום כספי לפי סעיף זה בתשלומו אם הוכיח אחד מאלה:
(1) שנקט את כל האמצעים הנאותים כדי למנוע את ההפרה;
(2) שלא ידע את דבר ההפרה ולא היה עליו לדעת על-כך.
(ה) חברה רשאית לציין בדין-וחשבון השנתי, כי המנהל הכללי או דירקטור מסויים הוא האחראי לקיום ההוראות והחובות כאמור בסעיף 354; ציינה החברה כאמור, לא ידרוש הרשם את תשלומו של העיצום הכספי מדירקטור אחר בחברה, אלא-אם-כן נדרש תשלומו של העיצום הכספי קודם לכן מהמנהל הכללי או מהדירקטור שציינה החברה ולא שולם על ידם.

361. שמירת אחריות פלילית
(א) אין בהוראות סימן זה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום בשל עבירה לפי חוק זה שעליה ניתן להטיל עיצום כספי לפי סימן זה, מטעמים שיירשמו; לעניין זה, "תובע" - כמשמעותו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.
(ב) הוגש נגד המפר כתב אישום כאמור בסעיף-קטן (א), לא יחוייב בתשלום העיצום הכספי לפי סימן זה, ואם שולם - יורה הרשם על החזרתו למפר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

362. פירוק לבקשת הרשם
הרשם רשאי לבקש את פירוקה של חברה לפי פרק יב' לפקודת החברות, אם עיצום כספי שהטיל על החברה לפי סעיף 354, לא שולם על ידיה, ובתוך שלוש שנים ממועד הטלת העיצום הכספי שב הרשם והטיל עיצום כספי נוסף, שאף הוא לא שולם במועד, ובלבד שלא שולמו עד למועד הגשת הבקשה לפירוק."

4. רישום חברה כחברה מפרה - סעיפים 362א-363 לחוק החברות
סעיפים 362א-363 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"362א. רישום חברה כחברה מפרה (תיקונים: התשס"ט, התשע"א (מס' 4))
(א) בלי לגרוע מההוראות לפי סימן ב', היה לרשם יסוד סביר להניח כי חברה או חברת חוץ לא שילמה אגרה או תשלומים אחרים שהיא חייבת בתשלומם לפי סעיף 44(6), או כי חברה פרטית או חברת חוץ שאינן תאגיד מדווח הפרה חובה להגיש דין-וחשבון שנתי לפי הוראות סעיפים 141 או 348, לפי העניין, רשאי הוא לרשום במרשם שהוא מנהל לגבי אותה חברה בהתאם להוראות חוק זה, כי החברה הפרה חובה כאמור (בסעיף זה: "חברה מפרה").
(ב) הרשם ירשום במרשם, לגבי חברה כאמור בסעיף-קטן (א), התראה על כוונתו לרשמה כחברה מפרה, ויציין בה את מועד רישומה; חלפו 30 ימים מיום רישום ההתראה ולא תיקנה החברה את ההפרה, תירשם במרשם כחברה מפרה; הרשם ישלח למען המשרד הרשום של החברה הודעה על רישום ההתראה.
(ג) על חברה מפרה יחולו הוראות אלה:
(1) הרשם רשאי לסרב:
(א) לרשום פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 40, לגבי החברה המפרה; הוראות פסקת-משנה זו לא יחולו לעניין חברת חוץ;
(ב) לרשום, בהתאם להוראות פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983, שעבוד על נכסי החברה המפרה ושעבוד לטובתה וכן לשנות רישום של שעבוד כאמור או לבטל שעבוד שנרשם על נכסי החברה המפרה; סירב הרשם לרשום שעבוד כאמור, לשנותו או לבטלו, לפי העניין, יוחזרו המסמכים שהוגשו לעניין זה בציון סיבת ההחזרה;
(ג) לרשום חברה, שבעל מניות בה הוא אחד מאלה:
(1) החברה המפרה;
(2) בעל שליטה בחברה המפרה; לעניין זה, "בעל שליטה" - מי שרשום במרשם כבעל מניות של חמישים אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של החברה המפרה במועד רישום התראה לגביה כאמור בסעיף-קטן (ב), ומי שרשום במרשם כאמור בעת הגשת הבקשה לרישום חברה;
(3) דירקטור בחברה המפרה, שלא שילם עיצום כספי שהוא נדרש לשלמו לפי סעיף 360 בשל הפרת החובה שבשלה נרשמה החברה כחברה מפרה;
(ד) לבצע את הפעולות המנויות בסעיף 323(3) עד (5) אם אחת או יותר מהחברות המתמזגות היא חברה מפרה.
(2) רשם המשכונות שמונה לפי חוק המשכון, התשכ"ז-1967, רשאי לסרב לרשום משכון לטובת החברה המפרה וכן לסרב לשנות רישום משכון כאמור.
(ד) תיקנה חברה את ההפרה שבשלה נרשמה לה התראה או שבשלה נרשמה כחברה מפרה, לפי הוראות סעיף-קטן (ב), ימחק הרשם את הרישום ואולם הפרה חברה הרשומה כחברה מפרה הפרות נוספות כאמור בסעיף-קטן (א), שלגביהן שלח לה הרשם הודעה למענה הרשום טרם התיקון האמור, לא ימחק הרשם את אותו רישום, אלא-אם-כן החברה תיקנה את כל ההפרות האמורות.

363. תקנות
השר רשאי להתקין תקנות לביצוע פרק זה."

5. הטלת עיצום כספי בידי רשות ניירות ערך - סעיפים 363א-365 לחוק החברות
סעיפים 363א-365 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"363א. הטלת עיצום כספי בידי רשות ניירות ערך (תיקונים: התשע"א (מס' 3), (מס' 4))
(א) בסימן זה, "הסכום הבסיסי" - כמפורט להלן, לפי העניין:
(1) לעניין חברה - הסכום הקבוע לגביה בפרט 1 לתוספת השישית לחוק ניירות ערך;
(2) לעניין יחיד - הסכום הקבוע בפרט 5 לתוספת השישית לחוק ניירות ערך.
(ב) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, בקשר לחברה שהיא תאגיד מדווח, רשאית רשות ניירות ערך להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות סימן זה, בסכום הבסיסי:
(1) בחברה לא נקבע המספר המזערי הנדרש של דירקטורים בדירקטוריון, שעליהם להיות בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית, בניגוד להוראות סעיף 92(12);
(2) בחברה לא מכהן יושב-ראש דירקטוריון, בניגוד להוראות סעיף 94(א), במשך למעלה מ-60 ימים;
(3) בחברה מכהן המנהל הכללי, קרובו, או מי שכפוף למנהל הכללי במישרין או בעקיפין כיושב-ראש הדירקטוריון, בניגוד להוראות סעיף 95(א);
(4) יושב-ראש הדירקטוריון מכהן כבעל תפקיד אחר בחברה או בתאגיד בשליטתה, בניגוד להוראות סעיף 95(ב);
(5) בחברה לא מכהנת ועדת ביקורת, בניגוד להוראות סעיפים 114 ו- 115, במשך למעלה מ- 90 ימים;
(6) בחברה לא מכהן מנהל כללי, בניגוד להוראות סעיף 119, במשך למעלה מ- 90 ימים;
(7) בחברה לא מכהן מבקר פנימי, בניגוד להוראות סעיף 146, במשך למעלה מ- 90 ימים;
(8) בחברה מכהן דירקטור או נושא משרה שהורשע בעבירה, בניגוד להוראות סעיף 226 או סעיף 251א; ואולם לא יוטל עיצום כספי על הממנה או על החברה אם הדירקטור או נושא המשרה לא הודיע על ההרשעה, לממנה או לחברה, לפי העניין;
(9) בחברה מכהן דירקטור או נושא משרה שוועדת אכיפה מינהלית אסרה את מינויו בניגוד להוראות סעיף 226א; ואולם לא יוטל עיצום כספי על הממנה או החברה אם הדירקטור או נושא המשרה לא הודיע על האיסור לממנה או לחברה, לפי העניין;
(10) בחברה לא מכהנים שני דירקטורים חיצוניים לפחות, בניגוד להוראות סעיף 239(א), במשך למעלה מ- 90 ימים, ולעניין דירקטורים חיצוניים ראשונים כאמור בסעיף 242 - במשך למעלה מ- 90 ימים מהמועד האחרון לכינוס אסיפה כללית לפי אותו סעיף;
(11) בחברה שבמועד מינוי דירקטור חיצוני כל חברי הדירקטוריון שלה הם בני מין אחד, לא מונה דירקטור חיצוני בן המין השני, בניגוד להוראות סעיף 239(ד);
(12) בחברה לא מכהן דירקטור חיצוני בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית בניגוד להוראות סעיף 240(א1)(1), במשך למעלה מ-90 ימים;
(13) בוועדה הרשאית להפעיל סמכות מסמכויות הדירקטוריון, לא מכהן דירקטור חיצוני אחד לפחות, בניגוד להוראות סעיף 243.
(ג) על-אף האמור בסעיף-קטן (ב), לא יוטל עיצום כספי על הפרת פסקאות (5), (10) ו- (12) של אותו סעיף-קטן, אם ההפרה נובעת מאי-מינוי דירקטור חיצוני בשל העדר הרוב הדרוש למינוי באסיפה הכללית.
(ד) במניין הימים לפי סעיף זה, לא יבואו הימים הנדרשים לשם אישור המינויים בידי מי שמפקח על החברה על-פי כל דין.

363ב. הפרה נמשכת והפרה חוזרת (תיקון התשע"א (מס' 3))
(א) בהפרה נמשכת ייווסף על סכום העיצום הכספי החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
(ב) בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה למחצית העיצום הכספי כאמור; לעניין זה, "הפרה חוזרת" - הפרת הוראה מההוראות כמפורט בסעיף 363א(ב), בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הטילה רשות ניירות ערך על המפר עיצום כספי לפי סימן זה.
363ג. תחולת הוראות מחוק ניירות ערך (תיקון התשע"א (מס' 3))
ההוראות לפי סעיפים 52טז עד 52יח, 52כ עד 52כז ו-56ח לחוק ניירות ערך, יחולו על עיצום כספי לפי סימן זה, בשינויים המחוייבים.

פרק חמישי: חברה ציבורית או חברת איגרות חוב שמניותיה או שאיגרות החוב שלה נסחרות מחוץ לישראל
364. הגבלת תחולה (תיקון התשע"א (מס' 4))
(א) השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, כי הוראות חוק זה החלות על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות שהן חברות איגרות חוב לא יחולו, כולן או חלקן, על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות כאמור, שמניותיהן או שאיגרות החוב שלהן, לפי העניין, הוצעו לציבור מחוץ לישראל בלבד או שהן רשומות בבורסה מחוץ לישראל בלבד, בין בכלל ובין לפי סוגים, הכל כפי שיקבע.
(ב) השר רשאי לקבוע, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, כי הוראות חוק זה החלות על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות שהן חברות איגרות חוב לא יחולו, כולן או חלקן, על חברות ציבוריות או על חברות פרטיות כאמור, שמניותיהן או שאיגרות החוב שלהן, לפי העניין, רשומות בבורסה בישראל ובבורסה מחוץ לישראל, בין היתר כדי למנוע התנגשות בין הדינים הזרים או בין הכללים הקבועים בבורסה מחוץ לישראל, לבין הוראות חוק זה.

365. חובות דיווח (תיקונים: התשס"ה, התשע"א (מס' 4))
(א) חברה ציבורית או חברה פרטית שהיא חברת איגרות-חוב שמניותיה או שאיגרות-החוב שלה, לפי העניין, הוצעו לציבור מחוץ לישראל בלבד או שהן רשומות למסחר בבורסה מחוץ לישראל בלבד תגיש דיווחים לרשם החברות בהתאם להוראות לפי חוק זה החלות על חברה שאינה תאגיד מדווח, בשינויים כפי שיקבע השר.
(ב) השר רשאי, לאחר התייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע כי סעיף-קטן (א) לא יחול על חברות כאמור בו בכלל או לפי סוגים, כפי שיקבע; קבע השר כאמור, יחולו על אותן החברות ההוראות לפי סעיפים 142 עד 145.
(ג) (בוטל)."

ב- ע"א 9453/06 {מנהל מע"מ ומס קניה תל אביב נ' שופינג.קום בע"מ, תק-על 2008(3), 2422 (2008)} קבע בית-המשפט כי מן הצד האחד, חוק החברות לא שינה מחובתה של חברה ציבורית שנסחרת בחו"ל להגיש דו"ח על הקצאת מניות לרשם החברות וכן לא חל שינוי בהוראת חוק מס הבולים.

מן הצד האחר, חוק החברות יצר הסדר חדש שמשפיע על קביעת החבות במס בולים. ראשית, נערך פיצול בין ההוראה הספציפית {בסעיף 292} שעוסקת בחובת הגשת דו"ח על הקצאת מניות בחברה פרטית, לבין הוראה כללית {בסעיף 365(א)) שקובעת כי חברה ציבורית שנסחרת בחו"ל "תגיש דיווחים לרשם החברות כאילו היתה חברה פרטית, בשינויים כפי שיקבע השר"}.

יש לציין כי בחוק מס הבולים, החיוב במס בגין דו"ח על הקצאת מניות מפנה לסעיף הספציפי שקבע את החובה להגיש דו"ח על הקצאת מניות. שנית, בוטלה החובה של חברה ציבורית שנסחרת בישראל להגיש דו"ח על הקצאת מניות לרשם החברות ונקבעה בדיני ניירות הערך חובה להגיש לרשות לניירות ערך דיווח מיידי ובו מידע בדבר ההנפקה, מידע הדומה במהותו לזה המפורט בדו"ח על הקצאת מניות.

ניכר כי בעת חקיקת ההסדר החדש, לא נבחנו ולא נשקלו ההשלכות של ההסדר לעניין החבות במס הבולים ביחס לחברות הציבוריות שנסחרות בחו"ל. כאמור, ההסדרה החקיקתית אינה מבהירה שאלה זו די הצורך.

ניתוח התכלית העומדת ביסוד הוראות החוק אינו מקדם אותנו לעבר הכרעה בין שתי הפרשנויות המוצעות. מבחינת שיקולי השוויון, אין הכרעה חד-משמעית אם ראוי להשוות חברה ציבורית שנסחרת בחו"ל לחברה פרטית {המדווחת דיווחים דומים לרשם החברות} או לחברה ציבורית שנסחרת בארץ {שדומה לה יותר במאפייניה כחברה ציבורית}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סעדים, עיצום כספי ורישום חברה כחברה מפרה